עידן חיות: בבג"ץ של היום ברק היה נחשב פורמליסט

האם הנשיאה החדשה אקטיביסטית? אין לדעת, כי לא נותרו כללים שהיא תוכל להפר

קשה להגדרה. חיות | פלאש90

המדרש מתאר כיצד לעתיד לבוא מלך המשיח יכריע בדין על פי ריח. לא יהיה צורך בדוקטרינות משפטיות או בעדויות, לא יהיה צורך בבירור העובדות. המשיח יוכל לרחרח בכל תיק ולפסוק על פי חוטמו. במובנים מסוימים בית המשפט העליון של ישראל בשבתו כבג"ץ מקיים את חזונם של נביאי ישראל. לא רק שהוא יושב בירושלים הבנויה ושופט בצדק, אלא שלעיתים נראה שהשופטים הנכבדים אימצו, לכל הפחות בשבתם כבג"ץ, את הדוקטרינות העתידיות של המשיח.

השבוע נבחרה השופטת אסתר חיות לכהן כנשיאת בית המשפט העליון הבאה. מאז המינוי פורסמו מדדים שונים שמבקשים למקם את הנשיאה הנכנסת על הציר בין אקטיביזם לשמרנות. בוחנים את פסק דינה בעד איחוד משפחות אל מול הגישה שהיא מציגה בעד הריסות בתי מחבלים. את מספר הפעמים בהם תמכה בביטול חוקים אל מול מספר הפעמים בהם קיבלה את עמדת המדינה.

האמת היא שיש קושי במיקום שופט על הציר בגלל הקושי האינהרנטי והעדר הגדרה קשיחה לאקטיביזם. קולמוסים רבים נשתברו בניסיון להגדיר אקטיביזם באופן שאינו יחסי, אך לשווא: מדובר במינוח רב משמעי ומעורפל. זה לא אמור להיות כך. האבחנה בין פורמליזם לאקטיביזם מניחה את קיומם של כללים, ובוחנת האם השופט הנדון נוטה להיצמד עליהם או לסטות מהם. אבל עם כניסתה של חיות לבית המשפט, לעיתים נראה כי לא נותרו כללים במשפט הציבורי. הנאום שנשאה הנשיאה מיד לאחר כניסתה לתפקיד, מרמז על כך שזה לא עומד להשתנות.

הסבירותיזציה

חיות בחרה להעלות על נס בנאומה מקרים שבהם הפיתרון שנראה לשופט צודק ונכון איננו אפשרי על-פי הדין הנוהג והמחייב. היא ציינה שבשנים האחרונות הפער והמתח הולכים ומצטמצמים שכן ניתנו בידי השופטים כלים שונים המאפשרים לו לפעול על פי צו מצפונו במסגרת הדין.

חיות הפליגה למחלוקת שהתגלעה בעבר בין השופטים אלון ושמגר בנוגע ליכולתו של השופט לסטות מן הדין ולפסוק על פי מצפונו. המחלוקת חידדה את ההבדל בין הגישה הפורמליסטית של דין צדק אחיד וברור לבין אקטיביזם המאפשר לשופטים לפעול בכל תיק על פי צו מצפונם המשתנה של השופטים; בין החשש מפני הפיכת בית המשפט ל"בית שופטים" על חשבון שלטון החוק – דין שמוכתב על ידי הדיין ואינו מתנהל על פי חוק.

בדבריה ציטטה חיות את ביקורתו של המשפטן האנגלי ג'ון סלדן, שהיה ממבקריה החריפים של "דיני היושר" האקטיביסטים במשפט האנגלי, המכונה 'אקוויטי':

אקוויטי זה דבר 'שובב'. לחוק יש לנו מידה, אנו יודעים על מה לסמוך. האקוויטי נפסק לפי מצפונו של מי שמכהן כצ'נסלור, ואם הוא גדול יותר או קטן יותר, כך הוא האקוויטי. הדבר דומה לכך שמחר ייקבעו כי המידה שאנו מכנים "רגל" תיקבע לפי אורך "רגלו" של הצ'נסלור. איזו מידה לא בטוחה זו תהיה. לצ'נסלור אחד יש רגל קצרה, לאחר ארוכה, ולשלישי יש רגל "אדישה". כך הוא גם מצפונו של הצ'נסלור.

בסיכום כללי, חיות ציינה בנאומה כי קיימים כיום כלים בדין הישראלי שמאפשרים לשופט לפסוק על פי צו מצפונו, הן בדין האזרחי והן בדין הפלילי. אך משום מה נמנעה הנשיאה הטרייה מלהתייחס בדבריה למשפט הציבורי – לתפקידו של השופט בבג"ץ. הסיבה לכך טמונה כנראה בכך שהמשפט המינהלי והחוקתי בישראל סובלים מזה זמן רב מ"סבירותיזציה": הסתמכות הולכת וגוברת על עילת הסבירות, אשר החליפה את הדוקטרינות המשפטיות המורכבות. אין יותר צורך לבחון מה כתוב בדברי חקיקה או אפילו במשפט המקובל שהתפתח בפסיקות העבר. בשנים האחרונות אין מתח בין הדין לבין רצונו של הדיין לשפוט על פי צו מצפונו כאשר השופט מבקר את השלטון, משום שבבג"ץ השופט יכול לעשות פשוט ככול העולה על רוחו.

מותן של הדוקטרינות

זה לא תמיד היה כך. בעבר היו דוקטרינות משפטיות. ניתן היה לנהל דיון ענייני על פי כללים שיושמו באופן אחיד, פחות או יותר, על כל המקרים. אפילו אהרן ברק, שהיה משפטן מבריק ואנליטי, בנה את המהפכה החוקתית על יסודות אנליטים ופרשניים. אך היום פסקי הדין מלאים בהגיגים, והשיח שמקיימים חלק מהשופטים עם הצדדים בדיונים מלמד כי החוק או הדוקטרינות שהתפתחו בפסיקה פשוט לא רלוונטיים בקרב חלק מהעליונים. השיא האחרון, שקשה לדמיין כיצד ניתן יהיה לשבור אותו, נקבע השבוע בהרכב מורחב של בית המשפט בעתירה נגד התקציב הדו שנתי, ובפסק הדין שביטל את חוק הדירה השלישית לפני שבועיים.

אפילו בפסק דין בנק המזרחי שבישר את המהפכה החוקתית הצביע אהרן ברק על חוקי היסוד כמקור לסמכותו וטען כי הוא פועל על פיהם. אך השבוע נקבע כי בית המשפט יכול לפסול אפילו חוקי יסוד, וזאת גם ללא טקסט משפטי – אלא פשוט על פי צו מצפונו של השופט המזדמן, ופרשנותו את "ערכי היסוד של השיטה". כל זה, גם אם אין בתיק שום פגיעה בזכויות אדם. זאת אולי הדוגמה הכי קיצונית שניתן להצביע עליה, אבל כבר במשך שנים, על אש קטנה, מקבלים עורכי דין המופיעים בבג"ץ את הרושם כאילו אין כבר צורך בלימוד משפט מינהלי או חוקתי ובדוקטרינות משפטיות. הדוקטרינות המיושנות שנלמדו בפקולטה למשפטים נשארו באקדמיה. בבית המשפט מה שקובע במקרים רבים היא העמדה של השופט והערכים אותם הביא מהבית.

מבית משפט לבית שופטים

אחד הקורבנות הידועים של התהליך הוא מוסד עילות הסף. בג"ץ של ימינו לא נמנע מלהתערב באף תחום שלטוני שבעבר היה דוחה על הסף את הדיון בו, משום שהעניין מסור לרשויות השלטוניות האחרות במדינה. במצב החדש שנוצר, תפקידו של בית המשפט איננו לבחון האם פעולה שלטונית מבוצעת על פי הדין, אלא לחוות את דעתו האם נראה לו שהשלטון פועל נכון: מבחינה מהותית, פרוצדורלית או לפי מה שמתחשק לו באותו היום. אכן, באקלים הנוכחי בבית המשפט העליון, ניתן היה לסבור שהיצמדותו העיקשת של אהרן ברק לדוקטרינות מנומקות ולהליכים סדורים הופכת אותו לשופט פורמליסט. לעצמי אינני סבור כך, אולם לאחרונה נפרצו כל הגבולות. אין כל היגיון או שיטה בשיגעון.

הגישה הזאת הרסנית. לא מפתיע לגלות שגם האמון של הציבור בבית המשפט נמצא בירידה מתמדת. אם לא תשתנה המגמה, ואם הדוקטרינה היחידה שתשרוד את האבלוציה של המשפט המינהלי והחוקתי תהיה עילת הסבירות, אפשר לסגור את הבסטה. אפשר לקרוא לזה בהרבה שמות אבל "בית משפט" ו"הליך שיפוטי" זה כבר לא.

אני אמנם מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח אבל משום מה יש לי הרגשה שחיות עדיין לא מבשרת את בואו. טוב תעשה הנשיאה המיועדת אם תחזיר את בית המשפט לעיסוק בדוקטרינות משפטיות מינהליות וחוקתיות, ותחזיר את המשפט הציבורי לחיקם הטוב של החוק והדין המיוסדים על כללים. כל אפשרת אחרת תהפוך את בית המשפט לקריקטורה של צדק, לבית שופטים שלא יוכלו למלא את תפקידם כמופקדים על ביקורת שיפוטית.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

17 תגובות למאמר

  1. פוליטיזציה של בית המשפט1
    בדמוקרטיות בעולם מקובל לנהל שמוע למועמדים למשרות שופט בפני נציגי ציבור, לשם שקיפות ודיון פתוח. למען חיזוקה של הדמוקרטיה היתה הצעת החוק לשמוע למועמדים למשרות שופט בפני ועדת חוקה חוק ומשפט. שמוע ודיון פתוח היו חושפים את העסקאות הנעשות במחשכים. הצעה זו עוררה התנגדות חריפה מצד שופטים ומהכיון הפוליטי התומך. טענת השופטים נגד שימוע בועדת חוקה חוק ומשפט בכנסת למועמדים למשרת שופט היא כי הדבר יביא לפוליטיזציה מוחלטת של הליכי בחירת שופטים ובכך יהיה בית המשפט "לשלוחה כנועה של הרוב הפוליטי המשתנה מעת לעת". התנגדות עזה עוד יותר לכך שחובת השמוע בפני הועדה תחול גם על נשיא בית המשפט העליון הועדה תוכל לפסלו ובידה תהיה החלטת מינוי השופטים.

    לפי טענה זו בית המשפט לא יוכל להגן על מי שנדרס תחת שרירות ליבו של השלטון. המרכיבים המדיניים אכן משתנים מעת לעת ולכן כחם כלל אינו מוחלט. כל ארבע שנים או פחות משתנה הרכב הכנסת והממשלה לכן בגלל השינויים אין בית המשפט צריך להיות כלל כנוע. עבור מדינאים וכל שאר נושאי תפקידים בעלי כוח תחלופה היא המגבילה שררה ושחיתות. שופטים כטענתם אם משרותיהם תהינה טעונות אישור נציגי הציבור וניתן יהיה להחליפם, הם יפחדו ולא יוכלו לתפקד. לכן עבורם אמות מידה הפוכות למניעת שחיתות – משרותיהם מובטחות עד פרישתם. אכן שופטים אינם מפחדים וזה מתבטא בשחיתותם חסרת הגבולות.

    עוד טענו נגד כי כיום בועדה לבחירת שופטים יושבים ארבעה פוליטיקאים ולכן להם רוב. אך האמת היא שבועדה יושבים חמישה משפטנים – שלושה שופטים ועוד שני נציגים מלשכת עורכי הדין. אוי לאלו אם לא יצביעו כפי שרוצה נשיא בית המשפט העליון. הפוליטיקאים אינם בעלי דעה אחידה. ישנם שני חברי כנסת אחד מהקואליציה ואחד מהאופוזיציה ושני שרים כשאחד מהם הוא שר המשפטים אשר תמיד יצביע עם השופטים לבל יבולע לו. ישנם שלושה שופטים מבית המשפט העליון אך אלו תמיד מצביעים באחידות עם נשיא בית המשפט העליון. במצב הנוכחי בועדה לבחירת שופטים בו נדרש רוב של שבעה מתוך התשעה ושלושה מהם שופטים יש לשופטים יכולת להטיל וטו. גם בלעדי שני נציגי לשכת עורכי דין ושר משפטים אלו כעקרון מצביעים יחד עם השופטים כך שלנשיא בית המשפט העליון שליטה מוחלטת.

    פוליטיקה במובנה השגור נובעת מהמונח פוליס פרושו ביונית עיר-מדינה, יחידה מדינית המתנהלת באופן עצמאי. פוליטיקאי – מדינאי אדם המנהל את עניני המדינה, דואג לכלל הנושאים הציבוריים המגוונים מאוד הקימים במדינה בענייני פנים וחוץ. אי לכך המילה פוליטיקה כשלעצמה אינה מורה על פסול כלשהו ואיננה מילת גנאי. במדינות דמוקרטיות קיימות מספר מפלגות לכל הפחות שתיים, אלו מיצגות גישות, השקפות לגבי אופן ניהול המדינה. במדינות דמוקרטיות העם בוחר במפלגות. המדינאים שייכים למפלגה כלשהי הקובעת את ערכי ומטרות היסוד. על בסיס אלו הם נבחרים לנהל את ענייני המדינה. לכן אין שייכותם המפלגתית פוסלת אותם מלעסוק באיזה שהוא נושא, כך בענייני תשתיות, חינוך, בריאות, בטחון, חוץ וכך גם בדאגה לקיומם התקין של רשויות החוק שהם מאושיות קיומה של מדינה. על הממשלה לדאוג לכינון ופעילות מערכות ועל הכנסת לפקח ולאשר או לדחות שינויים כאשר אלו נדרשים. בכל אלו על המדינאים לבטא את רצונו של הציבור לדאוג לרוחתו ולשליטתו בגורלו. המילה פוליטיקה עלולה לקבל פרוש שלילי במידה ויש ערוב של עניינים לא שייכים כדרך ששיקולים זרים לכל נושא הם שליליים.

    1. דיקטטורה פיאודלית של מיעוט אקדמאי
      ,רובו ככולו מרקסיסטי,איננה דמוקרטיה.
      חבל שאתה משתמש במילים שאתה לא מבין.
      מעולם בהיסטוריה האנושית לא היתה עריצות
      כזו ואו שמחריבים אותה בכוח ( כמו שהיטלר וסטאלין עשו) או שמחכים לקריסה הבלתי נמנעת.
      יש דמיון מסוים בין העריצות הזו למה שקורה באירן,אבל. התיאוקרטיה השיעית הרבה יותר
      הגיונית והרבה פחות טוטאליטארית מזו
      הליברלית.

  2. פוליטיזציה של בית המשפט2
    למערכת המשפטית תפקיד צר יותר והוא לדאוג להבט המשפטי בלבד של אכיפת החוק כפי שהחליטה עליו הרשות המחוקקת היא הריבון המייצגת את רצון העם. עיקר עבודתו של בית המשפט שפיטה בין צדדים אזרחיים או בין המדינה התובעת לבין האזרח. המערכת המשפטית אינה אחראית לשאר תחומי המדינאות לזאת קיים הציבור שמעלה מדינאים להשלטון או מורידם ממנו. אין זה מתפקידה של המערכת המשפטית להתערב במדיניות נושאים אחרים. במידה והיא עושה כן הרי היא משיגה גבול בניגוד לחוק. במידה והמערכת המשפטית מונעת משיקולים פוליטיים הרי שאלו שיקולים זרים ושליליים לגבי תחום עיסוקה. בישראל בית המשפט מתערב יותר ויותר בנושאים מדיניים, באופן שלא קים בשום מקום אחר על פני האדמה. בית המשפט מתערב על פי קו מדיני אחיד וברור.

    מדינאים הם האחראים לתקינות החיים הציבוריים והם לכן הצריכים להיות אחראיים גם לתחום המשפט, אל להם להתערב במשפטים אלא לפקח על טיב התפקוד. בין תפקידיה של הכנסת הוא לפקח על המערכת המשפטית לשביעות רצונו של הציבור. בישראל בית המשפט פועל ללא כל פיקוח מצד נציגי הציבור. אין אף מדינה אחרת בעולם בה שופטים בוחרים את עצמם. בשאר מדינות העולם או ששופטים נבחרים על ידי שר המשפטים או על ידי הפרלמנט או שילוב של שניהם. עקרוני אף יותר האפשרות להרחיק שופטים שסרחו גם היא בידי גופים אלו. לא כך בישראל רק הועדה לבחירת שופטים שכולה להרחיק שופט ממשרתו. ועדה זו נשלטת באמצעות זכות וטו של השופטים הפועלים באחידות לפי רצון נשיא בית המשפט העליון, כך שבו תלויה היכולת לסיים כהונתו של שופט. הציבור סובל מעולות בית המשפט משופטים שפרקו כל עול מוסר מעליהם ואין מי שיושיע. קיימת בעית כוחם המוחלט של השופטים המניע את שחיתותם חסרת המעצורים.

    בעוד שתפקיד בית המשפט מוגדר מאוד, בישראל בית המשפט מאז שאהרון ברק קבע כי הכל שפיט מתערב ביותר ויותר נושאים מדיניים ולאחרונה אף צבאיים. בית המשפט גם לקח לעצמו את הזכות לפסול החלטות ממשלה ולפסול החלטות של הכנסת וגם להתערב בפעולות צבאיות ופעולות שיטור צבאיות. הקו המדיני של השופטים נוגד את הקו המדיני של רוב הציבור וכך קובע נגד רצונו והכרתו. בית המשפט מנותק מהעם משאיפותיו ומסבלותיו וכופה את החלטותיו באופן כוחני וללא התחשבות. בית המשפט נוהג כרודן נגד הדמוקרטיה נגד העם ואף נגד קיום המדינה היהודית. כפיה מדינית זו מתאפשרת בגלל האחידות המדינית תודות לאופן בחירת השופטים. בישראל גם בגלל זכות הוטו של השופטים המצביעים כאחד, ובנוסף חברי הועדה לבחירת שופטים האחרים המתאמים עצמם לרצון השופטים, שופטים למעשה בוחרים את עצמם. שופטים אף רואים בזה יתרון שהם בוחרים שופטים אחרים בדמותם ובצלמם. הם בוחרים איש את רעהו כתנאי ראשון והכרחי על פי שיכותם המדינית.

    את התפקיד שלשמו הוא נועד בית המשפט בדרך כלל מבצע גרוע ביותר וללא כל מעצורים מוסריים כי אין מי שיעצור. אך זה אינו מפריע לו להתערב בתחומים לא לו. במדינות בהן לבית המשפט העליון – והעליון בלבד סמכות לפסול חקיקה של הפרלמנט, אלו המדינות בהן קיימת חוקה ובנוסף הדבר נעשה תוך הסכמה עקרונית עם המדינאים ולא כמחטף נגד רצון העם. גם שם בית המשפט אינו מתערב בנושאים מדיניים טהורים וודאי שלא בנושאים צבאיים. מה עוד שבשום מקום אחר אין שופטים בוחרים את עצמם אלא נציגי ציבור בוחרים בהם. במדינות בהן לבית המשפט העליון ניתנה סמכות לפסול חוקים נערך שימוע למועמדים לבית המשפט העליון תוך חשיפה לאמעי התקשורת קבל עם ועולם!

  3. פוליטיזציה של בית המשפט3
    כך שופטים נושאים באחריות בפני נציגי הציבור אשר בסמכותם גם להרחיקם מתפקידם. על בית המשפט להיות שלוחה של הציבור ורק בתור שכזה ביכולתו להגן על מי שנדרס תחת שרירות ליבו של השלטון. זהו תפקיד שבית המשפט מוכיח שוב ושוב שדוקא במצב הנוכחי אין הוא מבצע תפקיד זה.

    שופטים אינם נבחרים בהליך דמוקרטי ובית המשפט גם מתנגד למינוי על ידי נבחרי העם בשם חיוניות העצמאות הרשות השופטת . בישראל הרשות השופטת אינה עצמאית כל עיקר היא פוסקת לטובת הצד החזק. מחויבות כלפי הציבור רק היא יכולה לגרום לה לנהוג על פי הצדק. ברוב צביעות טוענים השופטים נגד פוליטיזציה של הליך מנויים. אין בישראל גוף שאמור להיות מקצועי והוא דוקא פוליטי יותר מבית המשפט וללא כל התחשבות בדעת ושאיפות הציבור. כל מה ששופטים מעונינים בו הוא שלא יפריעו לבית המשפט להיות פוליטי בכיונו הוא הום חוסמים כל אפשרות כזו בשם "התנגדות לפוליטיזציה". הטיב לבטא את חוסר התחשבות בית המשפט בציבור השופט אהרון ברק אשר הגדיר עצמו כמיצג את הציבור הנאור…

  4. עיסוק בהגדרות פורמליסט או לא מסית מן העיקר. העיקר אם חיות היא מה שנקרא בלשון העם "בן אדם" באידיש זה נשמע יותר טוב המענטש. עם הנשיאה הקודמת נראה שהניסיון היה מר.

    1. לדעתך אם השופט/ת הוא בנאדם-מענטש הוא רשאי להוציא פסקי דין ״לפסול אפילו חוקי יסוד, וזאת גם ללא טקסט משפטי – אלא פשוט על פי צו מצפונו של השופט המזדמן, ופרשנותו את "ערכי היסוד של השיטה". כל זה, גם אם אין בתיק שום פגיעה בזכויות אדם״?
      האם זו אכן דעתך?
      אם זו דעתך עליך לעשות שני דברים:
      1. לגבש קריטריונים להוצאת תעודת ״כושר לבנאדמיות-מענטשיות״ אשר תהווה תנאי סף להתמודדות למשרת שופט. ו-2. לעגן בחקיקה סעיף האומר ״שופט בעל תעודת בנאדם-מענטש מוכר יכול לפסול אפילו חוקי יסוד, וזאת גם ללא טקסט משפטי – אלא פשוט על פי צו מצפונו של השופט המזדמן, ופרשנותו את "ערכי היסוד של השיטה". כל זה, גם אם אין בתיק שום פגיעה בזכויות אדם״.
      ועד אז, ממש רק לבינתיים כל זמן ששני דברים אלו לא נעשו, דהיינו כל זמן שהשופטים מתמנים לפי הקריטריונים הקיימים (מה שהם לא יהיו) וכל זמן שבתי המשפט שואבים את סמכותם מהחקיקה הקיימת, הדיון בשאלת גישתו של השופט בפסיקה אינו ״הסטה״ אלא עיקר העיקרים.

  5. רק כחלון אשם ולא אף אדם אחר בכל המתרחש עם בג''צ ועם המסתננים האפריקנים שפלשו לישראל הגיב:

    רק כחלון אשם ולא אף אדם אחר בכל המתרחש עם בג"צ הפוסט ציוני ועם המסתננים האפריקנים שפלשו לפה ללא רשות.
    שפטל:

    ברק ובייניש שעמדו בראש בג"צ כמעט 2 עשורים, עיצבו אותו במודע ובמובנה כבית משפט פוסט ציוני מובהק שחייב לפעול נגד יהדותה של המדינה. בג"צ חותר תחת הרוב היהודי הציוני במדינת ישראל באמצעות פסיקות הנוגעות לערבים ולמסתננים. כמו כן הוא פועל באופן לא חוקי כשהוא מבטל חוקים של הכנסת, כיוון שאין לו רשות לכך. החוק קובע שכל גוף שלטוני בדמוקרטיה אינו רשאי לעשות שום פעולה שהחוק לא התיר לו אותה במפורש.

    כל הדיבורים מיותרים כל עוד הצבוע תומך הבג"צ כחלון תוקע את המדינה ואת הממשלה והכנסת מלשנות את המצב.

    הצבוע הזה טוען שהוא מגן על בג"צ כי בג"צ מגן על החלש.

    אולי יראיין אותו אחד מהצבועים בתקשורת, שמאתרגים את מתרפס השמאל הזה וישאל אותו על איזה חלשים מגן בג"צ? על אומללי וחלשי מדינת היהודים או על פושעים חצופים שפלשו לכאן בניגוד לחוק והם אזרחי מדינות אחרות בכלל?

    1. לפני כחלון לא היה רודן עליון ששמו מערכת המשפט ?
      הימין מאשים את כל העולם ואשתו כדי להמנע מלהתמודד עם העובדה שהוא פחדן,רכרוכי
      ומבוגל רק לדבר.
      כל חוק שינסה לנטרל את מערכת המשפט גם
      הוא יקבל פרשנות כזו שתרוקן אותו מתוכן.

      או שעושים מהאנשים האלה והמשפחות שלהם
      סבון כלים,או שמחכים לקריסה.
      האקדמאי המרקסיסט הוא כמו וירוס במחשב.
      או שמריצים אנטי וירוס או שהלך המחשב.

    2. לפני הממשלה הנוכחית לא היתה ממשלה כה לאומית למעט הנבלה כחלון שעושה לה סיכול ממוקד הפעם הגיב:

      ל:

      אאא

      לא. אף פעם בהיסטוריה של המדינה לא היתה ממשלה שמסוגלת לחוקק נגד שלטון בג"צ. הפעם יש לנו שרת משפטים מעולה שיכולה ורוצה ומי שמסכל זאת זה המנוול כחלון שמאתרג עצמו באמצעות סיכול היוזמה לתיקון המצב במדינה עם בג"צ שאינו אלא שלטון השמאל שעבר לבג"צ מהכנסת.

      יש כרגע 57 אצבעות לחקיקת חוק שימנע מהשמאלנים בבג"צ לבטל חוקים של הכנסת ו – 4 האצבעות החסרות הן של המנוול כחלון ותשעת הפודלים שלו.

      לסיכום:

      מי שאשם באי סילוק המסתננים עדיין והתרבותם שעולה מיליארדים ואותם משלם הצבוע כחלון מכספי הציבור – זה הכחלון הזה.

      בגללו לא מסולקים המסתננים עכשיו ומיד ובגללו פוסק בג"צ השמאלני להרוס יישובים ביהודה ושומרון ומבטל כל מה שהממשלה רוצה לעשות וכל מה שהכנסת מחוקקת.

      מי שיצביע כחלון כולנו – לדו פרצופי הזה – יצביע בעצם עבור תקיעת המסתננים הפושעים בישראל והרס יישובי יו"ש.

      אל תבלבל את המוח סתם.

  6. פסיקת בג"ץ המסתננים מהווה התנקשות אלימה וחצופה, ביעדיה ובחזונה של המדינה היהודית, בידי אנשים אטומים ומנותקים.

    לקרוא ולא להאמין: "בית המשפט העליון התבלבל ושכח שהשופטים ממונים ולא נבחרים (…) אור גדול נגלה, וגילה שניתן לנהל את המדינה באמצעות זכות העמידה. העליון ברא א-לוהים חדש, 'האדם הסביר', והחל להתפלל אליו. ומי הוא 'האדם הסביר'? שופט בעליון. הוא ולא אחר. מהפכה דתית באופיה".

    מי לדעתכם כתב השבוע שורות חתרניות אלה, שמתמצתות את מחשבותיהם של רבים וטובים בישראל? רמז: לא נאמני המחנה הלאומי שמבחינתם הפך בג"ץ מנכס, לנטל כבד על צווארה וציוניותה של המדינה. גם לא שרת המשפטים איילת שקד, שהשמיעה רק בשבוע שעבר רעיונות דומים, בנאומה המזהיר בפתיחת שנת המשפט, בו התייחסה לאימפריאליזם האקטיביסטי של הבג"ץ, על רקע פסק דינו המתיר למסתננים האיסלמיסטים להשתקע בארץ לדורי דורות, תוך פגיעה אנושה ברעיון הציוני ובאופיה היהודי של המדינה.

    שקד: "לא רק שהם יודעים לזהות זכויות יסוד קיימות (…) גם לזהות זכויות יסוד שאינן קיימות. הם מזהים זכויות יסוד גם כשבית המחוקקים (…) החליט מסיבותיו שלו, וכתוצאה מתהליך שקילה ארוך, שלא להעניק אותן בשלב זה. לעומת יכולות זיהוי אלה, ביחס לזכויות הפרט, יש למערכת המשפט בישראל שטחים מתים, אזורים שלמים שבהם אין היא מסוגלת לזהות דבר".

    מי אם כן חתום על השורות החושפות את ערוות הבג"ץ? לא תאמינו – אמנון אברמוביץ, המאתרג הלאומי. גם הוא מבין סוף סוף שבג"ץ חורג מן המנדט שלו, עד כדי תפיסתו את עצמו כממשלת-על. אמנם הם לא נבחרו מעולם לקבל החלטות הרות גורל, המתנקשות בצביונה היהודי והציוני של המדינה. אבל מה איכפת להם? הם הרי בני אלים, הגזע העליון.

    2.בפס"ד המסתננים, שעיקרו מתן היתר בג"צי לעבריינים איסלמיסטים להתנחל בארץ לעולם ועד, תוך פגיעה אנושה ברעיון הציוני ובאופיה היהודי של המדינה, ושלילת זכותה לגרש פורעי חוק אלה, הלך הבג"ץ כיברת דרך נוספת במסע האטימות שלו להתנתקות מן העם ומן הציונות, ולהתבצרותו במרומי האולימפוס האוּטוֹפי. ou-topia, להזכירכם, היא מונח יווני שמשמעותו ביוונית 'לא מקום'; מונח שאומץ בחדווה בידי ההוגה הבריטי תומאס מוֹר, לפני 501 שנה. המדינה שהיתה הכי קרובה למצב אוּטוֹפי, היתה בריה"מ הקומוניסטית, וסופה מעיד על תחילתה: היא קרסה אל מותה, כעבור 70 שנות אוּטוֹפיה.

    ללא שום דיון ציבורי בכנסת ובבימות לגיטימיות אחרות, העניק הבג"ץ לעבריינים, רובם מאריתריאה, מעמד של 'הגנה קבוצתית', פטוֹר סיטוני מעונש, וממתן דין וחשבון; הלבנה כללית של כל שובל העבירות שנקשר מאחורי גוום: על תקנות הכניסה לישראל, חוקי העבודה, תשלומי ארנונה, רישוי עסקים, מיסוי וכדומה. הבג"ץ העדיף על פני זכויותיה האזרחיות של האוכלוסיה המוחלשת בדרום ת"א, את טובתם של אזרחי מדינה זרה, שהמלחמה האחרונה בארצם תמה ב-1993, ועל פי כל חווֹת הדעת האירופיות, לא נשקפת סכנה לאזרחיה. מהגרי עבודה, ותו לא. בטוח ללא שום עילת פליטוּת.

    3.הבג"ץ, למרות התבודדותו באולימפוס, ותחושתו ש'אלוקים לשלטון בחרתנו', מודע לעובדות. אז למה הוא ממשיך להתבלבל, כהגדרת אברמוביץ?

    הנה ההסבר של שרת המשפטים איילת שקד, כפי שהושמע בנאומה בפתח שנת המשפט: "יש מילים שנכתבו בשעתן, באופן כל כך מדוייק וכל כך מלוטש, שגם השנים שעוברות מאז התפרסמו לראשונה, לא פוגמות ברלוונטיות שלהן, והזמן לא מצליח לכסות אותן בחולותיו הנודדים".

    ומכאן ציטטה שקד את דבריו המבריקים של השופט מישאל חשין ז"ל, בבג"ץ איחוד משפחות מחבלים, 2006: "משהונחה בפנַי חוות דעתו של חברי הנשיא ברק, נתתי ידי בידו, והנחתי לו להובילני בדרכו. עלינו הרים שבפסגותיהם זכויות יסוד, עברנו על פניהן של דוקטרינות, ירדנו אל כללי משפט פרטיקולריים, ובדרכנו ליוו אותנו כל העת הצדק, האמת, היושר והשכל הישר.

    "לקראת סופו של המסע עלינו על אנייה, והגענו אל אי באמצע האוקיאנוס. ירדנו מן האנייה, ועל המזח הקביל את פנינו איש נשוא פנים.

    'ברוכים הבאים', ברכנו במאור פנים.

    'ברוכים הנמצאים', השיבונו. 'אנו מישראל, מבית-המשפט העליון של ישראל. ומי אדוני?', שאלנו.

    'שמי הוא תומאס, תומאס מוֹר'.

    'נעים מאוד. ומהו המקום שאנו נמצאים בו?', שאלנו.

    'אתם נמצאם במדינת אוּטוֹפְּיָה', השיב האיש.

    'ומהי שיטת המשפט השוררת באוטופיה? האם דומה היא לשיטת המשפט שבישראל?'.

    מר מוֹר חייך והשיב: 'צר לי, אך יש הבדלים עמוקים בין שתי שיטות המשפט, ויעבור זמן רב עד שישראל תגיע למדרגת אוּטוֹפְּיָה. לעת הזו אתם נלחמים על חייכם, על קיומה של המדינה, על יכולתו של העם היהודי לנהל חיי קהילה ומדינה ככל העמים. דיני אוּטוֹפְּיָה – במצבכם כהיום הזה – לא לכם הם. עדיין לא. שימרו על עצמכם, עשו כמיטבכם, וחיו'.

    כך אמר האיש ולא יסף. ואיקץ, והנה חלום". עד כאן המשל של השופט חשין, שהציל את המדינה ב-2006 משאיפתם של חבריו לאפשר איחוד משפחות לכל דורש ערבי. הבג"ץ החליט אז, ברוב של 5 מול ארבעה, ובהם השופט חשין, שלא לאמץ את חוק איחוד המשפחות, אשר עלול היה להמיט אסון על המדינה ולהחדיר לתוכה מחבלים אכולי משטמה.

    אגב, בדיעבד התברר, כך אמרה השבוע שרת המשפטים, כי גם ללא איחוד משפחות סיטוני, ועם מהלכים הומניטריים נקודתיים של איחוד משפחות, הפך התהליך לבית חרושת לפיגועים. לדבריה, רבים מהפיגועים בארץ, בוצעו בידי מחבלים שנקלטו כאן במסגרת איחוד משפחות הומניטרי, ו/או ע"י ילדיהם שגדלו כאן וינקו עם חלב אימם את מצוות 'אידבח אל יאהוד'.

    4.אחת עשרה שנה אחרי שהשופט חשין ז"ל הזכיר לנו שאיננו חיים במדינת אוּטוֹפְּיָה, מוכיחים שופטי העליון, בפסיקתם בבג"ץ המסתננים האנטי יהודי האנטי מוסרי והלא אנושי, שהם כבר מזמן חיים בבועת אוּטוֹפְּיָה. המדינה היהודית, חזונה, יעדיה, יהודיה, כל אלה ממש לא מעניינים את הפוסט ציונים שחותרים להפוך את מדינת 'לא מקום' הדמיונית, הבלתי יישומית, למציאות מרה, כאן ועכשיו.

    http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/16548

    תגוביות:

    1.הימין כל הזמן בוכה ולא עושה כלום. הם תקועים ולא מסוגלים להזיז שום דבר. שילמדו מהשמאל אם הם לא יודעים.

    2.כחלון הוא האשם הגדול בפסק הדין המעוות, כמו כל שאר פסקי הדין המעוותים מתוצרת הפקידים הממונים האלה, שממנים את עצמם בעצמם באמצעות ועדת הדילים האפלים בראשות שלושה מהשופטים הממונים ע"י עצמם בעצמם.

    יכולנו לשנות זאת בממשלה הנוכחית עם שקד אילו הצבוע הדו פרצופי שמלקק למנותקי בג״צ היה מאפשר לממשלה לשים קץ לשלטון המאוס הזה. אבל כחלון מעדיף את אתרוגו העצמי באמצעות הגנה על בג"צ ושלטון השמאל משם. מי שיצביע כחלון יצביע בעד אי סילוק המסתננים האפריקנים הפושעים (רק לפושע אפריקני יכולים להיות 5000 דולר לצורך פלישה למדינה לא לו בניגוד לחוק).

    כחלון מממן כשר האוצר את מיליארדי השקלים שהפושעים האלה עולים לנו כל יום וכל רגע בעודם מתרבים פה על חשבוננו באמצעות הבאת נשים אריתראיות דרך נתב״ג שרצות מיד למיטה ולהריון כדי להוליד לנו פה עוד ועוד אלפי יורשים למדינתנו הקטנה בה אין כבר מקום לנו ולילדינו.
    האפריקנים הפולשים הלא חוקיים האלה תופסים עשרות אלפי דירות על חשבון אזרחינו. הם תופסים עבודות שקודם עבדו בהן יהודים וערבים כי הם עובדים בתמורה לפחות כסף כך שיהודי או ערבי מקומי לא היו יכולים להסתדר עם זה ואת זה מעודד כחלון בכך שהוא תומך בבג"צ ובביטול החוקים שלו.

    יש לחסל את בג״צ במתכונתו הנוכחית ואת השופטים תבחרנה אך ורק ממשלות ישראל לאחר שימוע עומק בכנסת. שודדי ים משפטיים החוצה מחיינו! Out. עכשיו ומיד.

  7. או…שאליהו הנביא יקדים את חמורו של המשיח עם D9 על בית השופטים האומלל

  8. אני מסכים לרוב הדברים אך מוחה על הגדרת אהרון ברק כ-"משפטן מבריק". בלי קשר לשאלה אם זה נכון (וזה לא) אסור במיוחד לנו בימין לשרת ולקדם את נרטיב "אהרון ברק גאון הדור" שמהווה חלק מהמסד ההצדקתי להפיכה המשפטית שערך.

    ואם מישהו יערוך תחקיר שגם יצליח למצוא פגמים משמעותיים יותר באישיותו ופועלו של ברק, הוא יבורך.

    1. שניים שהפיצו על עצמם שהם ממש ממש מבריקים. לא מבריק ולא גאון אלא שודד ים משפטי שעבר על החוק אולי יותר מכל אדם אחר ודיקטטור ערמומיכהגדרת פרופ פוזנר.

      השמאלנים מפיצים על עצמם מיתוסים כדי להסתיר את מעשיהם ומטרותיהם האמיתיות.

  9. אגב, הוכחה קלאסית לדברי הכותב היא פסק הדין על דירה שלישית שבו מני מזוז מצא את עצמו בדעת יחיד שמרנית ופורמליסטית לאחר שכל מה שעשה היה לדבוק בהלכות שקבע מורו ורבו אהרון ברק. ואז באמת התברר שאהרון ברק כבר מיושן ולא רלוונטי בבג"ץ של היום.

  10. אסתר חיות הצביעה בעד איחוד משפחות של ערבים בישראל. מחר כשיתקעו פה את המסתננים היא תפסוק שזכותם להתאחד פה עם כל המשפחה והשבט מאפריקה. נו באמת!