התקיפה בסוריה: ההתעלמות הרוסית קובעת את גבולות הגזרה

לרוסיה היו סיבות והזדמנויות לחבל במבצע. שתיקתה מוכיחה את הצלחת נסיעת נתניהו לרוסיה

השתיקה של פוטין, ההישרדות של אסד | צילומים: ויקיפדיה, פלאש90

התקיפה המיוחסת לישראל על המתקן לייצור טילים כימיים בשבוע שעבר נראה כהמשך שגרת הפעולות המיוחסות לישראל על אדמת סוריה. ובכל זאת יש הבדל בין התקיפה הזו לבין מה שהתרגלנו אליו: המטרה לא היתה שיירת נשק בדרך לחיזבאללה בלבנון אלא המתקן בו הנשק מיוצר – מתקן אסטרטגי של הצבא הסורי. במתקפה נפגעו חיילים סורים, וכנראה גם חיילים ומדענים ממדינות זרות.

המתקן המותקף מסמל את האתגר האסטרטגי החדש איתו מתמודדת ישראל, עם התקרבות מלחמת האזרחים בסוריה לקיצה: מאמצי הציר איראן-סוריה-חיזבאללה להעמיק את האיום על ישראל. המתקן המותקף היה סורי; האיראנים שימשו בתפקידי ייעוץ או פיקוח; והלקוח הסופי של הנשק המיוצר בו היה חיזבאללה. דעיכת מלחמת האזרחים מאפשרת לאיראנים להפנות יותר משאבים להכנת המערכה העתידית נגד ישראל, ולכן ניתן לצפות לתקיפות נוספות כאלה בעתיד. אך התקיפה האחרונה לא היתה רק מבצע צבאי. היא רוויה מסרים ומשמעויות שאינם משתקפים ישירות מהלהבות שנצפו מעל האתר הצבאי הסורי בבוקר יום חמישי.

טיב היחסים בין רוסיה לאיראן אינו ברור, אך משטר אסד הוא גרורה רוסית. לפני שבועיים נסע ראש הממשלה לעיר סוצ'י שברוסיה והבהיר לוולדימיר פוטין כי ישראל אינה מתכוונת לכבד את החסות שרוסיה פורסת על אסד, ושהופעלה לטובתו במאבקיו של האחרון נגד יתר אויביו – לוחמים סונים, כורדים וכל מיני. ההתקפה נראית כיישום העיקרון שהותווה בסוצ'י: היעד שהותקף נמצא בלב השטח הסורי הנשלט על ידי אסד, אך הוא ממוקם פחות מ-100 ק"מ מהבסיס האווירי הרוסי בחמיים ומהבסיס הימי הרוסי בלטאקיה, שם מוצבת סוללת טילי נ.מ. S-400 מתקדמים. ולמרות זאת, אף מטוס רוסי לא המריא, אף טיל נ.מ. לא שוגר. ייתכן שמערכת הטילים הרוסית מספיק מתוחכמת כדי ליירט את טילי התקיפה שחיל האוויר שיגר לעבר הבסיס הסורי, אך שיגור טיל כזה היה עשוי להתפרש בזמן אמת כמתקפה על המטוסים המשגרים עצמם. הרוסים העדיפו לשבת עם ידיים בכיסים. משטר אסד הלך להתבכיין לאו"ם. נכון למועד כתיבת שורות אלו, הרוסים טרם הגיבו בגלוי למתקפה.  מבחינתם, לכאורה, כל הפרשה אירעה ביקום מקביל.

תקיפת חיל האוויר בסוריה קבעה, אם כן, את גבולות הגיזרה, לפחות נכון לעכשיו. מבחינת ישראל, הרוסים לא נמצאים שם. כל עוד התקיפות של ישראל נגד משטר אסד מוגבלים לסיכול האיום האיראני על ישראל ואינם מאיימים לערער את קיומו של המשטר, הרוסים יימנעו כנראה מלאתגר את חופש הפעולה שישראל דורשת לעצמה בסוריה, וזה הישג חשוב.

סד אסטרטגי

הרתיעה הרוסית מהסתבכות עם ישראל נובעת בחלקה מההשקעה המשמעותית של ממשלת נתניהו בטיפוח הבנות עם משטר פוטין, אך גם על אינטרסים רוסיים רחוקים יותר. רוסיה, על כלכלתה המקרטעת, מושקעת עמוק בעימותים צבאיים קרובים יותר לבית. היא מזינה מלחמה בעצימות נמוכה באוקראינה ומתאמצת ליצור איום פוטנציאלי על המדינות הבאלטיות ופולין, איום שברית נאט"ו מתחילה להגיב לו. סדר הכוחות הרוסי גדול ויעיל מכפי שהיה לפני שני עשורים, אך קטן בהרבה מממדיו בימי התפארת של הצבא הסובייטי. הרוסים הציבו כ-36 מטוסי קרב וכ-20 מסוקים בבסיס האוויר שלהם בחמיים הסורית, וזה כנראה משום שהם לא יכולים להרשות לעצמם יותר מזה.

אך למאזן האינטרסים שהושג מול רוסיה יש גם מחיר: מבחינה אסטרטגית, האינטרס הישראלי הוא להכריע את אסד, או לפחות להניח על השולחן איום רלוונטי על הישרדותו. כעת, מבחינת אסד, משמעותה של הישרדות היא שיתוף פעולה עם התכניות האיראניות להשמדת ישראל. בעולם ללא רוסיה, היתה ישראל מאזנת את הלחצים האיראניים עם לחצים מטעמה. אך במצב הנוכחי, אם נאיים על עצם קיומו של משטר אסד הגישה הרוסית כלפינו עשויה להשתנות. לישראל יש אפוא חופש פעולה טקטי בתוך סד אסטרטגי. לפני שלוש שנים התקבלה בישראל ההחלטה לזרום עם הרוסים, לא להתעמת איתם ולא להתנגד להעמקת השפעתם בסוריה ולשינוי שהם חוללו ביחסי הכוחות במלחמת האזרחים. בשעתו זאת היתה הברירה הקלה שנראתה גם נבונה. עכשיו על ישראל  לשלם את החשבון על ההחלטה ההיא.

אנחנו לכודים במאבק סיזיפי נגד האיראנים. הגזרה הצפונית, שהיתה שקטה למדי כמעט שבע שנים, על סף התלהטות. יש לנו יתרון בכך שהלחימה מתחוללת קרוב למוקדי הכוח שלנו ורחוק ממוקדי הכוח האיראנים, אך זה גם החסרון שלנו. נגזרה עלינו עמדת מגננה ולא הכרעה. לא ברור מתי או איך, אם בכלל, נוכל להביא את הלחימה בגזרה הצפונית לסיום מוצלח. אולי גם זה חלק מהחשבון הרוסי: שישחקו הנערים המקומיים לפניהם.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

7 תגובות למאמר

  1. המלחמה בסוריה לא דועכת ולא הולכת לשום מקום. בשאר רק בימים האחרונים חטף מאות הרוגים שניסה לפעול ללא המטריה הרוסית. בנוסף הסונים בסוריה הולכים לקראת איחוד כוחות בעידודה של טורקיה, הם הודיעו על איחוד של 20 אירגונים והקמה של ממשלה אלטרנטיבית עם רה"מ וכו. עדיין יש בסוריה 17 סונים על שיעי/עלוואי, השנאה והרצון לנקום לא רק שקיים אלה הוא מתגבר. ב6 האחרונות כל המומחים הספידו פעם את זה ופעם את השני, סוריה היא מטוטלת של כוחות כרגע הסונים קצת בנסיגה (לכן איחוד הכוחות) אבל גם זה ישתנה, וחוזר חלילה.

  2. חשוב לדעת איפה נמצאים האמריקאים בעניין הזה. יש להניח שהאמריקאים ידעו על התקיפה לפני שהתקיימה. נראה שהאמריקאים הם גם כן צד לעניין ובעצם ממתנים את הרוסים. יש להניח שהם גם יודעים מה דובר בשיחות בין נתניהו ופוטין. יש להניח שהרוסים יודעים שאם יתקיפו או יפריעו יתכן שיהיה להם עסק עם האמריקאים. מצד שני יתכן וכל התקיפה הזאת בכלל הובנה וסוכמה בין הרוסים והאמריקאים. לכן יש להניח שהרבה מכל זה נסתר מאיתנו. מצד שני אולי הרוסים בכלל שמחים שהרסנו את מפעל הנשק הסורי מכיוון שזה מאפשר להם להיות הספקים היחידים באיזור והם זקוקים למזומנים. האם יתכן שהרוסים בכלל בקשו מישראל להרוס את המפעל? לכן נראה לי שקיימות המון אפשרויות למה שראינו.

    1. ירית לכל הכיוונים והנחת הנחות למכביר.אבל…. לא מספרים על תקיפה שעומדת להתרחש. לא ולא. יש להניח שראש הממשלה ישב עם פוטין ותאר לו מה עובר מבחינתו ומה לא נוכל להסכים לו אבל ממש לא לחש באוזנו שבקרוב הולכים להוריד את המפעל הספציפי. אסתפק בכך.

    2. מאוד אהבתי את "הניתוח" המדוייק של יואל קורנבלום –
      נראה לי שמכול האפשרויות שהעלתה ,האפשרות שהרוסים יהיו הספקים היחידים ,יהנו מהמזומנים
      וימשיכו "לתדלק" את הלחימה בסוריה לפי גובה הלהבות המתאימה להם ,ידם על העליונה ככוח
      אסטרטגי ,טאקטי ללא אפשרות של גורמים כגון: איראן ,צפון קוראה או חיזבאלה שיהיה בכוחם ,
      את היכולת להפר את מאזן הכוחות .

    3. בסך הכל אני מציג כמה אפשרויות רק כדי להראות עד כמה המצב מסובך ולא ידוע. כמובן שיש עוד הרבה אפשרויות ולכן קשה להיות החלטי.

  3. השאלה המעניינת היא מה יוצא לרוסים מזה?
    עם פוטין אין הבנות, את םוטין לא מעניינת הישרדות ישראל אלא רק המינוף של רוסיה.
    אם כך, נשאלת השאלה מה נתן נתניהו ויוסי כהן לפוטין בתמורה לשתיקתו?