מרס תורכי: ארדואן מרחיב את השפעתו באירופה ובמזרח-התיכון

הטלפון של ארדואן לא מפסיק לצלצל כשבצד השני של הקו מנהיגי מדינות אירופאיות. איך זה משפיע על ישראל?

הסולטן, השכן המאיים של אירופה

בבחירות האחרונות בישראל שאל ראש הממשלה נתניהו האם אפשר לסמוך על "בוז'י וציפי" שיענו ב-3 בבוקר לטלפון האדום. הרעיון הועתק מהבחירות למועמדות של המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית לקראת בחירות 2008. אז הילארי קלינטון זלזלה ביכולותיו של הסנטור הצעיר ברק אובמה. המקור הולך אחורה עד בחירות 1984 בארצות הברית.

הטלפון האדום הוא הכינוי ל"הקו החם מוסקבה-וושינגטון", הטלפון בין נשיא ארצות הברית לנשיא ברית המועצות דאז. הטכנולוגיה שודרגה מאז – אך הביטוי נשאר.

 

 

בקריקטורה שלפנינו אנו רואים את נשיא צרפת, עמנואל מקרון, משוחח בטלפון האדום עם רג'פ טאיפ ארדואן – מקבילו התורכי, ומתבאס. על כסאו של ארדואן כתוב "סולטאן" והוא מסמן באצבעותיו את סמל המחאה של האחים המוסלמים, רָאבִּעַה – הסמל המבטא בעיניהם סולידריות עם ההרוגים, חירות והתמדה. אחד הנושאים עליהם דיברו ארדואן ומקרון הוא המאמצים לשחרר את לו בורו (Loup Bureau), עיתונאי צרפתי שעצור בתורכיה. בורו, עיתונאי עצמאי צרפתי, נעצר ביולי האחרון בגבול בין עיראק לבין תורכיה, באשמת קשר לטרור, בשל הקשר שלו עם לוחמים כורדים בסוריה. בשישה בספטמבר ערעורו נדחה ובינתיים הוא נשאר כלוא בתורכיה.

העניין עלה על רקע הגברת ההתקפות על חופש העיתונות בתורכיה. בורו הוא העיתונאי הצרפתי השלישי שנעצר בתורכיה בשנה האחרונה. אך אל לנו לחשוב כי הבעיה של הנשיא ארדואן היא עם העיתונות הצרפתית בלבד: ישנם עיתונאים זרים נוספים שעדיין בכלא, בעיקר גרמנים. הקריקטורה אוירה בהקשר של דברי הנשיא הצרפתי, כי עליו לדבר עם ארדואן כל עשרה ימים. מקרון דחה את התיאור של הכתב, לפיו (מקרון) הוא "הילד המגניב החדש". כשנשאל בראיון למגזין "לה פונט" על תפקודו בזירה הבינלאומית, דחה מקרון את התיאור וענה כי "הבמה הבינלאומית לא ממש מגניבה".

השיבה התורכית

אירופה, המתמודדת כיום עם גל הגירה מוסלמי, מבינה עד כמה מצבה החדש הוא מנוף השפעה חשוב עבור ארדואן, המשתדל למצב את עצמו כמנהיג המוסלמים באירופה. הנשיא התורכי אמנם לקח את האמירה הלא דיפלומטית ברוח טובה, אך ההתבטאות הזו מעכירה את האווירה בין בריסל לאנקרה.

תורכיה עוברת תהליך בן כ-90 שנה מאז התקופה החילונית-מערבית של המייסד מֻצְטַפָא כֶּמָאל אַתַאתוּרכּ, שהחלה בשנת 1923 עם הקמתה. בימינו אנו רואים את שיבתה האיטית של המסורתיות, ואף הדתיות, למוקדי הכוח של המדינה. השינויים העוברים על תורכיה באים לידי ביטוי ביחסיה עם מדינות האסלאם אך באופן בולט יותר – עם מדינות אירופה.

באפריל האחרון תמך העם התורכי ברוב של 52% במשאל העם שהעניק לנשיא ארדואן כוח רב, אך גם סמכויות נרחבות – לדוגמא להכריז על מצב חירום. כל זה, כשברקע ניסיון ההפיכה הכושל. בעיני "הסולאטן" המענה לניסיון ההפיכה הוא משאל העם ומעצרים רבים, תוך שאיפה לחדש את עונש המוות.

הקשר של תורכיה עם אירופה החל עוד במאה ה-16 כשניסתה האימפריה העת'מאנית להכריע את שערי וינה. בעקבות הכרעת נפוליון נאמר כי עם האימפריה "יתקיימו יחסים שמהם ניתן יהיה לגזור מערכת של שיווי משקל אמיתי וקבוע באירופה". ב-1987 תורכיה הגישה בקשה לחברות באיחוד האירופי, אך לפי שעה היא עדיין בחוץ. המהלכים הדיקטטוריים של ארדואן, בנוסף לפער התרבותי הניכר בין תורכיה לאירופה, מרתיעים אירופאים רבים מצירופה לאיחוד.

במרץ 2016 הסכימה תורכיה לקבל פליטים, בעיקר מעיראק, סוריה ואפגניסטן, שיגורשו מאדמת האיחוד האירופי. בתמורה נאמר כי תורכיה תקבל תקציב של כ-6 מיליארד יורו לטיפול במעל 2.5 מיליון הפליטים ששוהים בתחומה. העומדת מאחורי המהלך היתה קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל שמתמודדת עם הפליטים הרבים מאזורים מוכי המלחמה. ארדואן היה אחד המנהיגים הראשונים שמקרון שוחח עימם לאחר בחירתו במאי האחרון, יחד עם תרזה מאי הבריטית, ג'סטין טרודו הקנדי וטראמפ האמריקני.

היחסים של הגרמנים עם תורכיה מקרטעים אף הם. למיעוט התורכי הגדול בגרמניה מצטרפים מהגרים נוספים, והניסיון של ארדואן לבחוש בנעשה בתוך גרמניה אינו מסייע לשמירה על יחסים תקינים. ב-25 באוגוסט הצהיר זיגמר גבריאל, שר החוץ הגרמני, כי תורכיה של ארדואן לא תיכנס לשיחות רציניות על חברות באיחוד האירופי. הוא אף האשים את "הסולטאן" כי הוא מנסה לעשות הון פוליטי מהמתיחות בין המדינות לצרכיה הפנימיים, תוך הכשלת המשא-ומתן. תורכיה אמנם טרם התקבלה לאיחוד האירופי, וספק אם תתקבל בעתיד, אך לא ניתן להכחיש את השפעתה.

לישראל – דרך צרפת

מקרון צפוי לבקר בישראל במהלך 2018. הוא הצהיר בוועידה בפריז השבוע כי בכוונתו לעזור לתהליך השלום האזורי. כמו כן אמר כי "ירושלים תהיה הבירה של שתי המדינות". בזירה הפלסטינית, נזכיר שביולי האחרון חתמו שרי החוץ של צרפת והרשות הפלסטינית על הסכם של שיתוף פעולה תרבותי, וכחלק משיתוף הפעולה הוחלט על פתיחת בית ספר צרפתי בינלאומי בעיר רמאללה. בנוסף, שרי החוץ תיאמו בפגישתם כינוס משותף של הממשלה הפלסטינית וממשלת צרפת ברמאללה במהלך הביקור ב-2018.

כשחושבים על יחסי החוץ של צרפת, יש לזכור את ענייני הפנים הבוערים. הפרטנר הטלפוני של נשיא צרפת רואה את עצמו כמנהיג אזורי. בין באירופה, בין במזרח התיכון, תורכיה של ה"סולטן" רואה את עצמה כמשפיעה מרכזית. ארדואן בוחש מזה זמן בנעשה בירושלים ותומך כלכלית בתושבי מזרח העיר. ההשפעה באירופה מתורגמת להשפעה על המזרח התיכון ולהפך. לא נהיה מופתעים אם אחת לעשרה ימים מקרון וארדואן מעלים את ירושלים על ראש שמחתם במסגרת שיחת הטלפון הקבועה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

5 תגובות למאמר

  1. 1987 הגישו בקשה להתקבל לאיחוד האירופי? האחוד הוקם רק ב 1992

    1. בצורתו הנוכחית. לפני זה הייתה קיימת הקהילה האירופית עוד משנות השישים והצטרפו אליה רוב מדינות אירופה המערבית והצפונית עד שנות השמונים. תקרא בויקיפדיה מעבר לנתונים בהתחלה…

  2. הקריקטורה היא של הברזילאי האנטישמי קרלוס לטוף, ראוי לציין זאת

  3. המאמר חסר לכידות לחלוטין ובלי ניתן לקריאה. מישהו ערך אותו לפני פרסומו?