'פוקסטרוט': כשהפוליטיקה משתלטת על האמנות

אלגוריה פוליטית פשטנית, תסריט קלישאתי, והרבה כסף מאירופה. שמוליק מעוז מוכיח שמירי רגב יודעת על מה היא מדברת

האקדמיה תהלל, הקהל יברח. פוקסטרוט | צילום: יח"צ

קל להדוף בזעם קדוש ביקורת של פוליטיקאים נגד יצירות אמנות, אלא שהסיטואציה מורכבת הרבה יותר. הדימוי של האמן הטוטאלי שנאבק מול פוליטיקאים, אנשי עסקים וציבור אדיש או עוין, מתוך מחויבות הרואית לאמת האמנותית שלו, הוא מיתוס רומנטי שנולד בתחילת המאה ה-19 ושבק חיים במחצית השנייה של המאה ה-20. הדימוי הרומנטי הזה איננו רלוונטי בעידן הפוסט-מודרני, אך בישראל הוא משרת קבוצות כוח ואינטרסים שפורטים עליו בהאדרה עצמית ותוך ניצול רטורי של בורות ציבורית לגבי ההיסטוריה של האמנות והמערכות התרבותיות בעשורים האחרונים.

בעולם המערבי המגמה הדומיננטית היום היא של אמנות מגויסת, מטיפוח פוליטיקת הזהויות על כל גווניה ועד נקיטת עמדה פוליטית מפורשת, כשהשפה האמנותית הופכת אותה לנוקבת יותר. בנוסף, כאשר ישנה הזרמה של כספי ציבור ליצירה האמנותית, המעורבות הפוליטית היא בלתי נמנעת. קיימת אחריות של הפוליטיקאים לציבור שמממן את היצירות, לצד האחריות לכבד את חירותו של היוצר ואת מעמדה של היצירה האמנותית.

מירי רגב, שרת התרבות שמאתגרת את הממסד האמנותי הקיים, סופגת קיתונות של ביקורת, בין היתר בשל סגנונה הפרובוקטיבי. הביקורת השכיחה היא על כך שאינה מבינה באמנות, ביקורת שבאמצעותה מתעלמים באופן גורף מכל טענותיה. אפשר להשוות את כישוריה של רגב לאלה של שרים אחרים שכיהנו בתפקיד, כמו אופיר פינס או מתן וילנאי. האחרון היה חייל מצטיין שהגיע לדרגת אלוף, אבל הוא התחבר למחנה הפוליטי הנכון. כאשר נשאל וילנאי על הקשר שלו לתרבות ואמנות, סיפר בגאווה שפעם ראה אופרה בווינה. לשאלה מה הייתה האופרה, ענה וילנאי: "אגם הברבורים" (יצירת מחול ולא אופרה). אבל מירי רגב, היא זו שלא מבינה במטפורה ואלגוריה.

כך התייחס השחקן ליאור אשכנזי בזלזול לביקורתה של השרה מירי רגב על הסרט "פוקסטרוט". בסרט מגלם ליאור אשכנזי את דמות הישראלי, שבקולנוע המקומי של השנים האחרונות הפך לנבל הלאומי. הוא מספר בסרט שכשהיה מפקד בצבא הוביל שיירה של כלי רכב, ובשלב מסוים, בלי לדעת מדוע בדיוק, עצר והורה לרכב שאחריו להוביל את השיירה. מיד לאחר מכן הופעל מטען. החיילים ברכב שנפגע נשרפו וזעקו מכאבים. אשכנזי מעיד שלא יכול היה לשאת את צעקותיהם ושלא נקף אצבע לעזור להם, ומכריז שבעצם הרגיש טוב יותר לאחר שנפחו את נשמתם. אז זו האלגוריה. ולהלן המטפורה: סבו של גיבור הסרט העביר לאמו, לפני שנלקח להשמדה על ידי הנאצים, ספר תנ"ך עתיק, וביקש שספר זה יעבור מבן לבן במשפחה. כנער צעיר לקח גיבורנו את הספר לחנות ספרים משומשים בתל אביב והחליף אותו בחוברת פלייבוי. איזה קטע! הו המטפורה, הו האלגוריה.

הבן משרת עם שלושה חיילים נוספים במחסום. החיילים נמצאים במקום סוריאליסטי, מין מדבר, כשמפעם לפעם חוצה גמל בודד את המחסום ומהלך לאיטו אל האופק. במדבר הזה יורד הרבה גשם והחיילים מתבוססים בבוץ, כשמקום מגוריהם הוא קרון מוטה ששוקע לאיטו. המדבר, הבוץ, ההתבוססות, השקיעה, הטביעה הבלתי נמנעת, אלגוריה? מטפורה? בעיקר קלישאות שחוקות.

בחלקו הראשון של הסרט מודיעים להורים שבנם נהרג במילוי תפקידו. נציגי הצבא, כצפוי, פלגמטים ואטומים (אלגוריה). בסוף החלק הזה מסתבר שהצבא טעה והבן חי (מטפורה). ליאור אשכנזי הוא האב הזועם שמפעיל קשרים כדי שבנו ישוב מיד הביתה. בחלק השני נראה הבן משרת במחסום מול הקרבנות התמימים שרק רוצים להגיע לביתם בשלום. בחלק השלישי ההורים באבל על מות הבן, שנהרג בתאונת דרכים בדרך מהמחסום לבית הוריו בתל אביב (אירוניה, מטפורה, וקורטוב של קלישאת עקדת יצחק).

הוויטרינה הפולנית של המשפחה מופיעה בתרגום האנגלי של הסרט כשידה גרמנית, ופרט קטן זה הוא אולי הסיפור האמיתי של הסרט. הרשימה המופיעה תחילת הסרט של כל הגופים האירופיים שתמכו בזו, מהווה אוברטורה הולמת לתוכן הסרט. ישראל כמדינה של מדבר, בוץ וגמלים. חיילים במחסומים מתעמרים ומשפילים אנשים בעלי מראה אירופי מטופח, שנוסעים לאירועים משפחתיים או גודשים את מכוניתם בצעצועים לילדים. חבורה של ארבעה צעירים צוהלים מגיעה למחסום, ופחית בירה שנשמטת מהרכב גורמת לחיילים להגיב בירי. הם נורים למוות בעוצמה שמספיקה לקרב גדול מסרטים על מלחמות העולם שהתרחשו באירופה. לאחר מכן מגיע דחפור גדול וקובר את המכונית על יושביה בבור ענק. מטפורה או אלגוריה? עבור המשקיעים מאירופה זו בעיקר תמורה הולמת של ריאליזם פוליטי.

הנקה לעניים

מדהים איך יוצרים ישראלים מגיבים בשצף קצף לביקורת פוליטית של אלו שעומדים מאחורי ההשקעה הישראלית, ואטומים לחלוטין לאג'נדה הפוליטית של הגורמים האירופיים שמשקיעים את הכסף. המורכבות הרגשית והערכית של הישראלים, כאינדיבידואלים אנושיים וכדמויות בעלות זהות ישראלית, המציאות הפוליטית המסובכת של המזרח התיכון, האמת הייחודית שמצויה בפרטים – כל אלו נדחים, מודרים ובעצם נמחקים למען הצגה פשטנית וגסה של אלגוריה פוליטית. מטפורה או אלגוריה, לאן נעלם המבט החודר, היכן המורכבות של החיים, איה האמפתיה?

בימים אלו מוקרן סרטו של פרנסואה אוזון 'פרנץ', שגם הוא עוסק באובדן בן במסגרת שירות צבאי. כישראלי הלב נחמץ כשנוכחים בפער העצום בין הסרטים. גם אצל אוזון יש מטפורה ואלגוריה, אך מעל הכל הצגה רגישה ואמפתית של דמויות מורכבות בסיטואציות אנושיות קשות.

סרטו הראשון של מעוז, 'לבנון', היה פנינה קולנועית וזכה בצדק לשבחים ולפרסים. 'פוקסטרוט' נראה כמו תרגיל אסתטי של במאי פרסומות, עם תסריט קלוש וקלישאתי והשקעה מיוחדת באסתטיקה ויזואלית, אסתטיקה מוקפדת ומופגנת של סגנון אירופי קר וקודר. יש שיתפעלו מהצורה של הסרט, הנה גם לנו יש מין מיכאל הנקה ("אהבה"), אך זהו הנקה לעניים, והמראה זר להוויה המזרח-תיכונית. המבקרים המקומיים מן הסתם ישבחו, חברי האקדמיה יעניקו פרסים, והצופים ידירו רגליהם.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

32 תגובות למאמר

  1. אם צפית בסרט אולי תלווה את הרשימה שלך בתמונת מסך של הגופים האירופאים התורמים הגיב:

    כדי שגם אנו הקוראים נוכל להתרשם

  2. אילן אבישר, אל תגיד לי שהלכת לראות את הסרט הנבזי הזה. ששש!! אמרתי לך לא להגיד לי.

  3. פוקסטרוט היחיד שאני מוכן לקבל זה האלבום של ג'נסיס. סרט של שמאל ישראלי ואירופאי המשתפים פעולה לא אצלי.

  4. הסרט מופתי, עוצר נשימה, מרתק לכל אורכו. כדאי לצפות בו לפני שמחליטים על פי דעתם של אחרים. גם אני שמעתי את הקולות ובכל זאת הלכתי וראיתי וזכיתי לחוויה יחודית. הסרט לא יוצא מהראש.

  5. לני ריפנשטאל לא הייתה יכולה ליצור סרט תעמולה נאצי יותר שטני.

    1. חתיכת מטומטם ונבער. לך תלמד לפני שאתה מקשקש שטויות. אוויל!

  6. אין מי שיראה את המקום בו לנים החיילים במחסום שבסרט, את הליך הבדיקה שהם מבצעים לרכבים או את אירוע ההרג והטיוח ויחשוב שמדובר במצג דוקומנטרי. זה סוריאליזם מודגש, שימוש במצב פוליטי כמטאפורה לטרגדיה אישית. המדבר, החיילים, ההרג והטיוח – כולם השלכה רגשית של הדמות הראשית. כמובן שהוא מציג את המציאות של בני 19 עם רובים וסמכות לעכב אנשים כחרא של דבר, אבל הטרגדיה המשפחתית היא הדבר היחיד שריאלי בסרט. כמו במקרה "גדר חיה" ושר החינוך, אני משוכנע שבמאי הסרט ישלח לשרת התרבות פרחים על הטראפיק חינם שהיא הניבה לו, בכלל בלי לראות את הסרט.

    1. נהפוך הוא. יש קהל עצום שיהיה משוכנע לחלוטין שמדובר במצג תיעודי, ולא בסרט סוריאליטי. הקהל הזה, שאין לו שמץ של מושג על המצב האמיתי בארץ, מצוי באירופה – ואכן, זה ציבור הצופים אליו מכוון הסרט. מבחינה זו, יוצרי הסרט אכן השיגו את מטרתם הבזויה, וסיפקו תמורה מלאה לקרנות האירופיות שמימנו אותם.
      ולמה זכינו אנחנו בתמורה לכספי המיסים שלנו שהושקעו ביצירת המופת המפוקפקת הזאת? כרגיל, לרצח אופי קולקטיבי וליריקה בפרצוף.

    2. אל תספר לנו את הסיפורי סבתא המרושעים שלך ושל הסמאל (סמאל הוא שמו של השטן בתלמוד). הגיב:

      לא מעוניינים בסוריאליזם של סמאלנים מרושעים שחיילינו אצלם תמיד רוצחים. חלאס. צאו מחיינו ולא על חשבוננו חלאות.

    3. כתר ארם צובא הוא התנ״ך המלא שנכתב בטבריה במאה ה- 9 לספירה הגיב:

      למה אתה מכנה עצמך בשמו בכלל?

  7. הכי הזוי הוא שחברי וועדת האקדמיה לקולנוע מתרצים את אי הזמנתה של מירי רגב בכך שאינם רוצים לערב פוליטיקאים. טענה כל כך אווילית, כל הסרט הזה הוא פוליטי מתחילתו ועד סופו. איך שלא הופכים את זה מירי רגב צודקת. הם רוצים להציג את חיילי צה"ל באור שלילי שיעשו את זה מכספם המדינה לא יכולה להיות שותפה לזה.

  8. הכי הזוי הוא שחברי וועדת האקדמיה לקולנוע מתרצים את אי הזמנתה של מירי רגב בכך שאינם רוצים לערב פוליטיקאים. טענה כל כך אווילית, כל הסרט הזה הוא פוליטי מתחילתו ועד סופו. איך שלא הופכים את זה מירי רגב צודקת. הם רוצים להציג את חיילי צה"ל באור שלילי שיעשו את זה מכספם המדינה לא יכולה להיות שותפה לזה.

  9. יכול להיות שהביקורת על הסרט נכונה אבל זה לא משנה. לגברת רגב אין מושג בתרבות בערך כמו שנפתול לא מבין בחינוך ואביגדור לא מבין הבטחון. הנהגה עצובה מלאה בערסים צעקנים ובפרמיטיבים עם חבר דמיוני שחושבים שאבולוציה זה חרטה של גויים.

    1. למה התכוון המשורר? איך בדיוק חבר דמיוני, אבולוציה זה חרטא, הנהגה עצובה ושאר ירקות, קשורים לשאלת מימון הסרט? ספק אם אפילו אתה יודע. והמסקנה היא: כשאין מה לכתוב, מוטב לא לכתוב כלום. כך לפחות היה למישהו ספק בקשר לטפשותך. לנוכח תגובתך המופלאה, הוסרו כל הספקות.

  10. לא ראיתי את הסרט, זה גם לא ממש מעניין אותי.. אבל השיח של מירי רגב הוא שיח אישי ולא ענייני. באופן כללי מירי רגב תוקפת יצירות אומנות וגישות אומנותיות לווא דווקא בהקשר היהודי ערבי. היא מייצרת שיח אישי – כאילו שהיא מייצגת את המדינה – והמדינה זה היא. זה שיח שקרי ואווילי. זה שיח שלא תורם לליבראליות – לשני הצדדים – ימין ושמאל. שיח אישי מצד ההנהגה הוא שיח הזוי ובזוי – מאיזה צד שלא מסתכלים על זה

    1. לא עדיף לשמאל לרדת לברלין? יש שם כבר מדינת ישראל חליפית עבורם שמחכה עם מילקי מוזל הגיב:

      הימין נבחר לשלטון לפני 40 שנה אמנם אך הפיינשמקרים והצבועים שלו – חבורות הנסיכים שהפכו היום למובילי השמאל כמו ליבני, ריבלין, מרידור ועוד רבים – הובילו לאסון בו אנו שקועים, ולכן היום טיעונים חייבים להישמע בכל הכוח, כי השמאל והתקשורת עוסקים אך ורק בצעקות, בקטיעת דברי הימין בסתימת פיות, בהפצת שקרים, ברמאות, בגניבת שלטון באמצעות בג״צ כדברי מאוטנר, בחסימת הימין, בהשפלת הימין, בעיוות טיעוני הימין, בהסתרת האמת של הימין ולכן, לא טיעונים חסרים, אלא דוברמנים שינשכו טוב טוב את כל מי שיתקוף את הימין שהוא מדינת ישראל ועם ישראל. השמאל מזמן אינו חלק מהרוב הציוני, מעתידו וממורשתו. השמאל הקיצוני הפך לנטע זר ולסרסור של האויבים של עם ישראל במימון זר.

      ומכיוון שהעברת השלטון סוף סוף אחרי 40 שנה לידי הימין הנבחר זה מה שצריך, אז זה מה שהמציאות מייצרת.

      אנשים חזקים כמו מירי רגב עם מסרים ברורים נטולי רעל הפוליטיקלי קורקט.

      אכזבת העם היהודי, הציוני, הלאומי, הימני, הדתי והחילוני כה עצומה, כמו גל שמאיים להטביע הכל אם יגיע לחוף ולכן כדאי לכולם שהדוברמנים חסרי המורא יעצרו את מה שמייצר את הגל המסוכן – כלומר מעשי השמאל כלפי המדינה והעם.

      זה מה שיהיה וזה העתיד לשנים הבאות עד שתושלם המשימה של העברת השלטון לידי המחנה הלאומי.

      כשזה יקרה, לשמאל לא ישלחו עוד מיליונים, כדי להשמיץ את העם היהודי ואת מדינתו.

      השלטון חייב לעבור לידי הימין ובג"צ חייב להיות מחוסל לחלוטין במתכונתו הנוכחית בה הוא משמש מרכז לפעילות פוליטית של השמאל שם השופטים האלה בוחרים את עצמם בעצמם באמצעות ועדת מסריחים ואפלים כדי לנהל משם את הפוליטיקה של השמאל שאיבד כוחו בכנסת והעתיק פעילותו לבג"צ.

      לקראת זה אנו צועדים.

      כדאי לשמאל להבין זאת ואולי כדאי לארוז פקלאות ולעזוב את ישראל כי היא לא נועדה למתעביה ולמשמיציה ומבקשי רעתה. ממש לא.

      המילקי ירגיע את משמיצינו ומשנאינו שממעיינו יצאו לצערנו בברלין, כי שם הוא זול יותר. יש שם כבר מדינת יהודים קטנה שתתאים להם בול.

      יאללה לארוז ולטוס.

    2. מי זוכר את המרד האנרכיסטי שפרץ באירופה המערבית ובארה״ב? ובכן רוב המנהיגים הללו פנו לאקדמיה ושם עשו עבודה נפלאה של חינוך הסטודנטים לתקינות פוליטיתו והשקפת עולם שמאלנית שמאשימה את המערב הדמוקרטי — ולא את ברית המועצות– בכל פשע אפשרי כנגד האנושות. הפרופסורה הזאת השתלטה גם על האקדמיה בישראל והתוצאה כיום היא שטיפת מוח שמאלנית אנרכיסטית של כל בוגרי מדעי החברה והרוח. הם מגנים הומופובים,
      אבל לא רוצחי הומואים בעזה וברשות הפלשתינים או בארצות ערב ( וזאת כי ארצות ערב סבלו מקולוניאליזם או מכיבוש. הבנתם? ) הם מתנערים מרגשי אשמה אירופיים על השואה בטענה שישראל עורכת ג׳נוסייד בפלסטינים הכבושים. הטקטיקה הזאת לקוחה היישר מספריו של גבלס. ובישראל יש דור שלם שגדל על רגשי אשמה על הכיבוש ואמונה שרק אנחנו אשמים על כך שאין שלום. מכחיש השואה עבאס הוא בעיניהם גורו צדיק. ואם אפשר לקבל תמיכה ללא גבול מקרנות אירופיות– למה לא לרתום את הקולנוע הישראלי למסע ההכפשות שפותח את שערי הפסטיבלים.
      באשר לסרט פוקסטרוט הוא ייכנס לפח האשפה של מאות סרטים רדודים כמוהו, אבל לא לפני שיגרום לכמה מאות צופים לרקוד על הדם.

  11. ההתנשאות הבלתי הוצדקת של הנשי התת-תרבות, הראה את מוגבלותיהם ובעית אגו חמורה שבהם הם נמצאים. בדרך כלל לאנשים עם תחושת עליונות יש נטיה להתיחס בזלזול ובהתנשאות על האחר. כך הם, במקום להתמודד עם הדעות שכנגד, הם הולכים לגופו של אדם. וחבל מרד. מעיד כאלף מילים על רדידותם האינטלקטואלית.

  12. הביקורת על הסרט והכתיבה עצמה נעשו בענייניות ובאופן מקצועי לגמרי. על כך מגיע לכותב כל הכבוד.
    יחד עם זאת, אני לא אוהב את ההיתממות ואת העלמת העין הברורה כל כך מהעובדה הפשוטה אשר ידועה לכל:
    כל שר/ת תרבות אשר מגיעים מ"הימין" עאלק, ובמיוחד ממפלגת השמאל הכי גדולה במדינה שנקראת "הליכוד", תמיד מקפיד/ה להיכנס לתיק התרבות בקול תרועה גדולה (מוכרחים לרצות את הבוחר הימני העדרי, ואז מה אם לא מתכוונים באמת לשום מילה), ובעיקר תוך כדי התרסה מתוקשרת קולנית כנגד השמאל והשליטה המוחלטת שלהם במדינה (הבחירות מיותרות לגמרי – "הימין" זוכים בבחירות, ואילו ברמה המעשית השמאל שולטים בשטח באופן טוטלי), אלא שהאמת היא שברור להם מההתחלה שהם לא מתכוונים לעשות הרבה, אם בכלל, בעיקר מפני שהשליטים האמיתיים (ראו ערך "השמאל") לא יאפשרו להם לעשות זאת, וגם בגלל שהנציגים "הימניים" עאלק (מרביתם שורצים באופן קבוע בכנסים של הנאצים מ"הקרן להשמדת ישראל") הם פוליטיקאים פחדנים מהמדרגה האחרונה שחוץ מלהפריח ססמאות שנועדו שנועדו להמשיך להפנט את עדר ימין, הם לא מסוגלים לבצע ולו 10% מכל ההבטחות הבומבסטיות שלהם, שבעיקר מלאות באוויר אשר מזוהם באינטרסים פוליטיים אישיים.
    הקיצר, הציבור נוהג לכנות את השמאל "אידיוטים שימושיים" ו"הומואים" (חלקם הגדול אכן כאלה ברמה המעשית – כאלה, וכאלה גם), רק מה לעשות שהעדר האמיתי (עדר הליכוד) וההומואים המוכחים הם לא אחרים מאשר הימניים עאלק, שבין השאר צופים עם אינפוזיה קלינית בערוצים הנאצים 2 ו-10, ונוהרים בזחילה נלהבת אחר פסל הזהב שלהם, שבין השאר הפך לרודף חיילים ראשי ולעוקר של יהודים מבתיהם, כמו גם לממנה הסדרתי של נאצים מוצהרים לתפקידים מכריעים, איזה אחד שמאלן מכור של "הקרן" מה קורעים אותו "ביבים בהמייהו".

    1. הערה קטנה: מירי רגב הכפילה את תקציב התרבות כולל לאלה שהיא יוצאת חוצץ נגדם.

  13. ביקורת מגוייסת much? ראיתי את הסרט וביקורתי תמוהה. זה כאילו לא ראית את הסרט אלא רץ לך סרט איר בראש. זה לא נקרא לראות סרט, זה נקרא לריב עם עצמך.
    או שאפשר פשוט להודות שהימין לא מבין באומנות. רק הדרך בה אתה מלהג על מושגים כמו מטאפורה ואלגוריה… כאילו יש לך איזה חשבון לא פתור משיעורי ספרות. ילד קטן בעל מוח דל, קח תקרא קופיקו או פינוקי.

    1. אתה אמיתי? אם מישהו היה כותב מערכון שמתאר איש תרבות מהשמאל הקיצוני שמתבטא כמוך, שום גוף תקשורת לא היה מוכן לשדר את המערכון הזה, בגלל חוסר אמינות ועודף קלישאות. אולי הטוקבק שלך הוא ניסיון לעשות סאטירה על דרך ההתבטאות של אנשי השמאל, מפני שקשה להאמין שיש אנשים שבאמת מדברים וכותבים כמוך בימינו. אבל אם אתה באמת לוקח את עצמך ברצינות, יש לך בעייה קשה של חוסר מודעות עצמית קיצוני.

  14. הלוואי שהשרה רגב תגיע לטקס פרס אופיר והקהל יהיה דומם דממת קבר. דממה בעת העליה שלה לבמה. דממה בזמן הנאום (פרובוקטיבי ככל שיהיה) ודממה מוחלטת בירידתה מהבמה.
    הלוואי!!!

  15. שורה תחתונה:
    הם עשו סרט בשביל עצמם בכסף של כולנו.

    לפחות האירופאים ימותו מאושרים (זה משל, הנמשל זה הרס של המדינות שלהם .. הממ .. אולי אני צריך להשתמש במילים אלגוריה ומטפורה פה ?)

  16. השמאלנים הם כמו וירוס במחשב.
    כשיש וירוס במחשב או שאתה מריץ אנטי וירוס
    ומכחיד את הנגיף,או שהלך המחשב.

    מירי רגב זוכה לביקורת כי היא לא אשכנזיה
    והביקורת צודקת.מה שמכונה "תרבות" רלוונטי
    כמעט אך ורק האשכנזים.זה לא ממש מעניין
    אוכלוסיות אחרות.
    למה באמת לשים מזרחית כשרת תרבות ?
    זה אותו הגיון כמו שר דתות חילוני.

    המערב לא קיים כבר 50 שנה.
    במקומו יש עריצות ליברלית,שלעומתה צפון
    קוריאה והחמר רוז' הם שיע הנאורות.
    זה בא לידי ביטוי בעליבות תרבותית מחלטת,בשממה מדעית,בספורט המכור והמושחת,בפוליטיקה הבולשביקית,במשפט
    המכור והטוטאליטארי….
    האקדמאים הסוציאליסטים הכחידו עוד ציביליזציה.
    הפעם בשם ה"זכויות"

  17. שמאלנים הם נגיף
    כשיש וירוס במחשב,או שמריצים אנטי וירוס
    ומכחידים את הנגיף,או שהלך המחשב.

  18. המשל הוא הסרט האנטי ישראלי הממומן על ידי אירופה כדי לקדם את האנטישמיות ולהצדיק את המדיניות שלהם בנוגע לסכסוך הערבי ישראלי (תוך הצדקה עקיפה של השואה – "הם יותר גרועים", "לא כל כך נורא שהרגנו בהם אז")
    הנמשל הוא התערבות אירופה בכלל המערכות בישראל עם דגש על כלל המחלקות ההומניסטיות באקדמיה – משפטים, מדעי החברה, חינוך, פילוסופיה, היסטוריה, גיאוגרפיה, אומניות… כאן הנושא דורש כתבה שלמה, ישראל, מדינה ללא מדעי חברה ורוח מתוקנים, ללא יועצים, ללא קובעי מדיניות בעלי רקע הומניסטי.

    אחר כך מתפלאים למה אנחנו מפסידים בהסברה, אין לנו את הגיבוי האקדמי המדעי כדי להציג את הדיעה שלנו, עלינו להסתמך על יהודים מחו"ל כמו אלן דרשוביץ או דניס פרייגר כדי להציג את עמדת ישראל בצורה קוהרנטית ומקצועית. אפילו בישראל קרוליין גליק, בעלת חינוך אמריקאי, מציגה טיעונים משפטיים בספרה שלא עלו קודם כמכלול על ידי אף אחד מכוכבי מגדל השן.

  19. למה ספרת את כל הסרט למה אתה לא נותן לאחרים לראות ולשפוט הלוא מה שאתה כותב פה זה גיבוב שטויות במסיכה אינטליגנטית מזמן לא פגשתי כזה קנאי מתוסכל

  20. כחירותניק בעידן נתניהו אימץ אבישר את תרבות השקר וההסתה. כל הכבוד, ליכודניק טוב אתה. מבקר קולנוע, לא ממש.

    1. "זבל שהשטן לא ברא"

      מביך, עלילה מלאת חורים, בורות תרבותית מדהימה מצידו של הבמאי \ תסריטאי.