לא מה שחשבתם: עיתון הארץ חי על חשבונכם

תקציבי הפרסום הממשלתי בעיתון הארץ הם פי שניים משיעור החשיפה שלו

האחראים למחדל והנהנה ממנו. כחלון, רגב, שוקן | פלאש90

כידוע, הקו המערכתי הקיצוני של עיתון הארץ מעורר לא אחת כעס רב בימין. אך מכיוון שמדובר בעיתון פרטי הממומן בכספים פרטיים, אין למדינה הצדקה לגעת בו לרעה – יהיו אשר יהיו תכניו. ואולם, המידע שאנו חושפים כעת מציב סימן שאלה גדול מעל הקביעה כי הארץ הוא באמת עיתון פרטי. ממשלת ישראל, כך מתברר, מנשימה באופן מלאכותי את העיתון במיליוני שקלים מכספי הציבור באמצעות מודעות מיותרות. חלק מהמימון הממשלתי הזה עשוי אף לעורר בעיות חוקיות.

כך, לדוגמא, בשנת 2015 חלש הארץ על שיעור חשיפה של 5.1% בלבד מהעיתונות המודפסת. באותה שנה נהנה העיתון מנתח של 12.2% מתקציבי הפרסום הממשלתי בעיתונות המודפסת. לשם ההשוואה, ישראל היום, שהגיע באותה השנה ל-39.5% מהציבור, קיבל רק 25.9% מהפרסום הממשלתי. כלומר, עיתון הארץ מקבל ממדינת ישראל מימון יחסי של כמעט פי ארבעה עבור פרסומים ממשלתיים.

רק בהארץ שיעור הפרסום גבוה משמעותית משיעור החשיפה | גרפיקה: יצחק למפרט

המספרים המוחלטים כמובן חשובים כאן. ובכן, ב-2015 רכשה המדינה פרסום בהארץ בהיקף של 4.5 מיליון ש"ח, ב-2014 עמד הסכום על 4.6 מיליון ש"ח, וב-2013 על 3.7 מיליון ש"ח.

נתוני 2015 מהווים החרפה של מה שהיה מקובל בשנים הקודמות. ב-2014 נהנה הארץ מ-10.6% מתקציב הפרסום, בדיוק פי שניים מהיקף החשיפה שלו באותה השנה. ב-2013 קיבל הארץ 8.6% מתקציב הפרסום תמורת 5.8% חשיפה. המגמות הנחשפות כאן ברורות: שיעור כספי הפרסום המדינתיים מהם נהנה עיתון הארץ עולים בזמן ששיעורי החשיפה שלו נותרים בעינם.

התופעה הזו איננה חדשה. כבר ב-2009 הצביע דו"ח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת על כך שהארץ ורשת שוקן חולשים על 30% מסך הפרסום הסטטוטורי ומחצית ממודעות התכנון והבנייה. ב-2014 פרסם אתר "העין השביעית" כי משרד הביטחון פרסם באותה השנה ב-400 אלף ש"ח בעיתון הארץ, לעומת 40 אלף ש"ח בלבד בישראל היום.

קונים עיתונאים

הפרסום הממשלתי בעיתונות המודפסת הוא סוגיה מטרידה ביותר, אך היא כמעט ואינה צפה. זאת, כך נראה, משום שהיא נוגעת לכיסם של העיתונאים עצמם, והאינטרס שלהם בסוגיה ברור.

חלק ניכר מהפרסום הממשלתי בעיתונות המודפסת הוא "פרסום סטטוטורי". אלו הן מודעות שקיימת חובה חוקית לפרסמן בעיתונות, והן מוכרות לציבור הרחב בתור אותם עמודים אפורים עם מידע חסר פשר, כגון רשימת פושטי הרגל, מכרזי רכב באותיות בלתי-קריאות והודעות תכנון ובניה בעיירות נידחות.

הפרסום הזה עולה לאזרחי המדינה עשרות מיליוני שקלים בשנה, למרות שברור לחלוטין שהוא אינו משרת את תכליתו הישירה: הגשת מידע לציבור. מדובר, אחרי הכל, במידע שנוגע למספר מאוד מצומצם של אנשים, אשר ממילא מחפשים אותו. הדרך היעילה להנגיש את המידע הזה הוא פרסומו באתר אינטרנט ייעודי, המאפשר חיפוש אלקטרוני, ללא כל תשלום. אבל להשתמש בעיתונות מודפסת ומיושנת בעלויות שכאלה למשלם המיסים? זאת בדיחה לא מצחיקה על חשבוננו.

 

ואמנם, הכנסת דנה מדי פעם בנחיצותן של המודעות הללו. ב-2008 לדוגמא קידמה הממשלה את הצעת חוק מסחר אלקטרוני, אשר נועדה לאפשר למפרסמי מכרזים לפרסם את דבר המכרז באינטרנט במקום בעיתונות הכתובה. מי שהתייצב בוועדת  המדע והטכנולוגיה של הכנסת, כדי להסביר מדוע זה רעיון רע, היה לא אחר מאשר מו"ל הארץ, עמוס שוקן. הצעת החוק ירדה באורח פלא מסדר היום של הכנסת לפני שהספיקה לעלות להצבעה בקריאה שנייה ושלישית. ב-2011 העתיק ח"כ מאיר שטרית כלשונה את הצעת החוק הזו, אך שוב הפילו אותה.

ב-2012 שוב נזקקה הכנסת לעניין: בוועדת הכלכלה התקיים אז דיון מיוחד תחת הכותרת "בחינת החובה להטיל בחקיקה פרסום באינטרנט במקום בעיתונות". הוועדה המלומדת בחנה את העניין, והציגה נימוק מטריד ביותר מדוע יש להמשיך את הפרסום באמצעים המיושנים. "אנחנו יודעים שגם עיתון הארץ לא בדיוק רושם רווחים ונמצא בהליך של התכנסות", אמר יו"ר הוועדה, ח"כ כרמל שאמה, והוסיף "אנחנו לא רוצים להיקלע למצב בו מפטרים אנשים, בטח לא כאשר כלי תקשורת נסגרים, ואז גם הדמוקרטיה נפגעת והגיוון והמגוון החדשותי נפגעים ביותר".

חשבנו לתומנו שהמודעות נועדו להפיץ מידע, לא להציל כלי תקשורת. אם רוצה המדינה להשתמש בכספי הציבור כדי להציל כלי תקשורת כושלים, היא היתה יכולה לעשות זאת ישירות, כפי שלעתים משמשים כספי ציבור להצלת מפעלים כושלים בפריפריה. אבל כאשר המדינה מממנת מודעות מתוך מטרה סמויה להגן על האינטרס הכלכלי של כלי התקשורת, זוהי הונאת הציבור. ולא אמרנו כלום על כך שפגיעה וסגירה של כלי תקשורת בעלי צביון לאומי יותר לא ממש מטרידה את ה"דמוקרטים" שלנו.

מי באמת מציל את הארץ

מה שהיה נכון לגבי עיתון הארץ ב-2012, נכון שבעתיים כיום: בסקר TGI שפורסם לפני כשבועיים נחשף שהעיתון ממשיך להיחלש: שיעור החשיפה של העיתון במחצית הראשונה של 2017 עומד על 3.9% בלבד. במשך תקופה ארוכה ניסה עמוס שוקן לשמור על פאסון נוכח המשבר הפוקד את עיתונו. בשנה שעברה הוא אף טען שהרצפה עקומה, כלומר, שחברת הסקרים TGI לא מדייקת. אבל במרץ השנה נשבר הפאסון. שוקן פנה אז במכתב משתפך למנויים שנטשו את העיתון בזמן מבצע צוק איתן, והתחנן שישובו להעתיר עליו מכספם:

"בזמן צוק איתן הפסקת את המנוי שלך על ה'ארץ' בעקבות מאמר של גדעון לוי על הפצצות חיל האוויר בעזה … לא היה קל לקרוא את מאמרו של לוי תוך כדי המלחמה וצר לי שהיו שנפגעו ממנו … אני מרשה לעצמי להציע לך שאולי זה הזמן לחזור ולהיות מנוי על הארץ".

נראה שמסע הגיוס נכשל, שכן לפני כשבועיים החל הארץ ב"תכנית התייעלות ופיטורין" בעיתון הכלכלי שבבעלות הקבוצה, דה-מרקר. באסיפת חירום של עובדי העיתון חשף שוקן את הנתונים הלא מפתיעים: רווחי הפרסום של העיתון נחתכו בחצי בעשור האחרון.

הנתונים הקודרים מרחוב שוקן מצביעים על תמונה ברורה: עיתון הארץ לא מצליח להתייצב כלכלית. רוב הציבור הישראלי אינו מעוניין בעיתון. במצב זה, נראה כי הפרסום הנרכש על-ידי הממשלה הוא צינור חמצן מרכזי לעיתון. כך שהארץ הוא רק באופן חלקי עיתון פרטי. מאחורי הקלעים מתברר שהוא עיתון שנתמך על-ידי ציבור שלא רוצה לקרוא אותו, אך נכפה על-ידי הממשלה להעביר אליו מיליוני שקלים.

מזלזלים בחוק

אחד החוקים המרכזיים שמחייבים פרסום בעיתונות המודפסת הוא חוק התכנון והבנייה. בחוק הזה נקבע ששר הפנים יקבע מיהם שלושת העיתונים היומיים הנפוצים ביותר בישראל, ובהם תחול חובת הפרסום. רשימת העיתונים שקובע השר מחייבת אמנם רק לגבי חוק התכנון והבנייה, אולם הרשימה הזו מנחה גם פרסומים מכוח חוקים אחרים.

בעשור האחרון השתנתה מפת העיתונות בישראל לבלי הכר. עד 2007 שכנו לבטח ידיעות, מעריב והארץ בצמרת רשימת העיתונים הנפוצים ביותר. אולם השקתו של ישראל היום, לצד הטלטלות שעברו על מעריב, הבהירו לגדעון סער, שכיהן כשר הפנים ב-2014, שהגיע הזמן לעשות שינוי. סער הסתמך על נתוני סקר TGI, וקבע ששלושת העיתונים הנקראים ביותר הם ישראל היום, ידיעות אחרונות וישראל פוסט – חינמון בשליטתו של אלי עזור, אשר מאז רכש את מעריב שהחליף את ישראל פוסט.

בעיתון הארץ התקשו להשלים עם ההחלטה של סער, ופנו ליקירי העיתון, שופטי בג"ץ, בבקשה לעזרה. העיתון הגיש עתירה שהתבססה בעיקר על הטענה המוזרה הבאה: הביטוי "הנפוץ ביותר" המופיע בחוק אינו מתייחס למספר הקוראים את העיתון, אלא להיקף כספי הפרסום המוזרמים אליו. טיעון תמוה וחסר בסיס שכזה צריך היה להביא את העתירה לסיומה המהיר. אולם היקירים בבג"ץ העדיפו להעביר את העתירה לתגובת המדינה.

גם בפרקליטות, כך נראה, עובדים ידידי העיתון. אחרת לא ניתן להסביר את העובדה שבמקום להתנגד לעתירה המגוחכת החליטו בפרקליטות ללכת על פשרה. ב-29 במרץ 2015, כשבועיים לאחר הבחירות ועוד בטרם הורכבה הממשלה, הודיעו הפרקליטות ועיתון הארץ יחדיו לבית-המשפט כי החלטתו של סער מושעית עד לקיום שימוע לעיתון הארץ, ובתמורה ימשוך העיתון את עתירתו.

לאחר הבחירות החליטה הממשלה להעביר את סמכות קביעת העיתונים הנפוצים ביותר לשר האוצר. לאחר פרסום כתבה זו הגיב משרד האוצר לפנייתנו והודיע כי השימוע נערך, וכי בסופו הוחלט להותיר על כנה את החלטתו של סער מ-2014. המשמעות עבור עיתון הארץ היא קשה, מאחר שנתח הפרסומים הסטטוטוריים המופיעים בו ירד משמעותית, אם כי נתונים אודות 2016 טרם התפרסמו. מכל מקום, העדפת עיתון הארץ אינה נוגעת רק לפרסומים סטטוטוריים, אלא גם למודעות ממשלתיות "רגילות".

מתחת לאף של רגב

זהותם של שלושת העיתונים הנפוצים ביותר נתונה אפוא בלימבו: ההחלטה הישנה, משנת 2005, איננה בתוקף עוד; אך כך גם החלטתו של גדעון סער מ-2014. לפי מה מתקבלת אם כן ההחלטה איזה עיתון להעשיר בכספי המסים שיוזרמו כדי לפרסם מודעות סטטוטוריות? התשובה היא שאין עיקרון מנחה.

מי שאחראי על ביצוע הפרסומים הוא לשכת הפרסום הממשלתית (לפ"מ). מדובר בגוף בעל תכונות מוזרות. מצד אחד, עובדיו הם עובדי מדינה לכל דבר ועניין, עם קביעות וכפיפות לתקשי"ר. מצד שני, עיון באתר הלשכה מלמד שמדובר בגוף שמתאמץ לשוות לעצמו ארשת של משרד פרסום חצוף ואקטואלי, מעין שחקן בסצינת הפרסום התל-אביבית השוקקת.

הלשכה, אשר תקציבה השנתי עומד על כ-300 מיליון שקלים, הוקמה במקור על-מנת לייצר חציצה בין משרדי הממשלה לבין העיתונים המספקים להם פרסום, מתוך מטרה למנוע מצב שבו משרד ממשלתי משחד עיתון באמצעות חלוקה לא עניינית של כספי פרסום.

אולם הממצאים שפרסמנו חושפים שהחתול – כמה מפתיע – לא באמת שומר על השמנת. העדר החלטה מחייבת של השר המוסמך בעניין זהות העיתונים הגדולים, מותירה דה-פקטו את ההחלטה היכן לפרסם בידיהם של עובדי לפ"מ. המציאות הזו ככל הנראה אינה חוקית, משום שללא צו בתוקף לעובדי לפ"מ אין סמכות לפרסם כלל. אך מלבד עצם הפרסום, שיקול הדעת שהפגינו בשנים האחרונות בעניין תקציבי הפרסום היה לא ענייני בעליל. הארץ קיבל תקציבים גדולים בהרבה משוויו האמתי. המחדל הזה מתרחש מתחת לאפה של שרת התרבות מירי רגב, אשר לשכת הפרסום הממשלתית כפופה למשרדה.

תגובות

במענה לשאלתנו על פגישותיו עם חברי כנסת לצורך קידום הפרסום הסטטוטורי בעיתון הארץ, השיב עמוס שוקן: "אכן נפגשתי עם חברי כנסת בסוגיית חובת הפרסום הסטטוטורי בעיתונות המודפסת. פעילותי התבטאה בהסברה. אגב, מו"לים ומנהלי עיתונים מוזמנים כדבר שהשגרה לדיונים בוועדות בהצעות חוק הנוגעות לעיתונות". מו"ל הארץ סירב לחשוף את היקף המנויים היומיים שאותם רוכש משרד הביטחון מעיתון הארץ נכון לשנת 2017.

תגובת לשכת הפרסום הממשלתית: אם אתה מעוניין לקבל נתונים תצטרף לפנות כמקובל בנוהל בקשת חופש מידע דרך הממונה על כך במשרד התרבות והספורט.

תגובת שרת התרבות להתנהלות לפ"מ שבאחריותה לא התקבלה. לכשיימסרו התגובות נפרסמן לאלתר.

יוסי בן-ברוך הוא מנכ"ל ארגון לביא – זכויות האזרח ומינהל תקין בישראל.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

83 תגובות למאמר

  1. כן. משרד הביטחון מממן את חצי המשכורת של גדעון לוי שבזמן מלחמה מגנה את לוחמי צהל.

  2. "הקו המערכתי הקיצוני של עיתון הארץ מעורר לא אחת כעס רב בימין." – לא רק בימין! בקרב תומכי התנועה הציונית בכללם, או לפחות ברובם. זו כוללת גם את רובם המכריע של אלה שמשמאל לליכוד.

  3. "אם רוצה המדינה להשתמש בכספי הציבור כדי להציל כלי תקשורת כושלים, היא היתה יכולה לעשות זאת ישירות, כפי שלעתים משמשים כספי ציבור להצלת מפעלים כושלים בפריפריה. אבל כאשר המדינה מממנת מודעות מתוך מטרה סמויה להגן על האינטרס הכלכלי של כלי התקשורת, זוהי הונאת הציבור."

    זו בחירה בטיעון קונספירטיבי על פני טיעון ראלי.

    נגיד שאתה רוצה שהגינה שלך תהיה ירוקה. אתה יכול לעשות זאת ישירות באמצעות שתילה של דשא. אתה גם יכול להיות חכם ולתפוס 2 ציפורים במכה אחת ולשתול עצי פרי וצמחי מאכל. ככה תהיה לך גם גינה ירוקה וגם יהיה לך מה לאכול.

    וזוהי לא הונאת הגנן.

    1. הגנן זה שוקן? זאת הונאה כי הציבור לעולם לא היה מסכים שהמדינה תשקיע מכספו בתמיכה בעיתון עוכר ישראל כמו הארץ שמאז 2014 רק הלך והקצין, וזה הדבר המעוות ביותר, ואולי בעצם לא.

    2. יש לי תקציב נפרד לאוכל. להשקיע בכל זאת יותר על הגינה בלי ליידע את המתקצב -זוהי הונאת הגנן

    3. ואני מבין ש"יהיה לך מה לאכול" הוא המטאפורה ל"תקבל סיקור אוהד בהארץ" לפוליטיקאי (כחלון) המעביר את כספי משלם המיסים לעיתון, ללא צורך אמיתי.

    4. זו הונאה של בעל הגינה שמשלם לגנן. אם הוא משלם על כך שהגינה שלו תיהיה ירוקה והדרך הכי זולה לעשות זו היא דשא אז אין שום סיבה שהגנן יוציא יותר כסף על עצי פרי וצמחי מאכל כשלא ביקשו ממנו זאת. בטח אם בעל הגינה דווקא מעדיף לעשות זאת בכלל בגינה אחרת ולא בגינה הזו.

    5. מדברים פקה פקה מבטחים בולו בולו השיר המתאים לימין

    6. המשל לא דומה לנמשל. את המודעות ב"עיתון" הארץ קוראים פחות מחמישה אחוז מהאוכלוסייה, אם בכלל. זה לא דומה לשום עץ מאכל.

  4. זוכר עדיין שירותי בצבא כשהיינו מקבלים עיתונים כל יום.
    אף לא אחד קרא "הארץ" (בסדר. אני קראתי) אבל כמות הגליונות היה מכובד.

    1. הייתה גם כמות נכבדה של "הצופה", "דבר", על המשמר" ועוד כל מיני עיתונים מנוחתם עדן. כולם, חוץ מ"ידיעות" ו"מעריב", היו מושלכים כמעט מידית לפח. כנראה שהצבא היה מחויב אז לאיזו תקנה המחייבת כמות שווה של כל עיתון ועיתון היוצא בעברית. בשנים האחרונות לשירות המילואים שלי (סביב 2000) התופעה הזו נעלמה, אגב.

  5. כחלון = ביזיון
    ממש צר לי שהשר כחלון ממשיך לממן גופים שעושים ככל יכולתם להכפיש ולהפיץ שנאה לישראל בעולם ובארץ

  6. מדינת חלם ,משהו פשוט עקום ולא תקין במדינה המוזרה הזו
    אני במסים שלי ממן את עיתון הארץ ????
    פשוט לא יאומן כי יסופר

  7. לא יודע מה איתכם אבל מאז שהתחלתי לקרוא את האתר בא לי להקיא ממפלגות הימין. בכל פעם מחדש אני מגלה שאין מפלגה בכנסת ששואפת לישם אידאולוגיה ימנית.
    חוץ מריבים האשמות וצעקות בתכלס אין הבדל גדול בין המפלגות החילוניות יש רק פראיירים – האזרחים.

  8. הציטוט משאמה מאלף ובשבילי חדש. חה"כ כרמל שאמה היה גם זה שנאבק בשצף קצף במשקיעי הגז ולמען קבלת המלצות ששינסקי. זה תמים? יש קשר בין התמיכה של שאמה בעתון הארץ, בין המאבק שלו להפרת ההסכמים עם משקיעי הגז, לבין מימוש האינטרסים של הקרן הארורה הידועה?

  9. 1. אז מדוע אין עתירה מנגד של ישראל פוסט שאמור לראות עצמו נפגע?
    2. מדוע אין ארגון ימני שעותר כנגד? הרי לא חסרים ל"הארץ" אוייבים (ובצדק…).

    1. הימין באמת חלש בעניין העתירות לבג"ץ, בתחומים רבים. אחת הסיבות לזה היא שהימין פחות מאורגן בענייני ממשל ויותר משקיע בהתנחלות.

    2. בגלל שבג"ץ זה משחק מכור. מעולם בג"ץ לא קיבל עתירה של אנשי ימין בשום נושא, זה עד כדי כך פשוט. לא רק שזה משחק מכור, אלא כל עתירה ימנית לבג"ץ רק מחזקת אותו ונותנת לו יותר לגיטימציה ציבורית ("תראו, כולם עותרים אלינו, גם מימין וגם משמאל, סימן שאנחנו בסדר").

  10. רבים מפקידי משרד הביטחון ומקציני הצבא הגבוהים מקבלים מנוי לעיתון "הארץ" על חשבוננו !!
    סגירה של הברז הזה תעיק מאד על העיתון הכושל הזה שגורם נזק רב למדינת ישראל במהדורת האינטרנט האנגלית שלו.

  11. מאות מיליונים יורדים לפח כל שנה, כל שנה. זה כסף שעבדנו עליו קשה. באים כמה מאפיונרים ובאיומים על הפוליטיקאים פשוט בוזזים אותנו.
    פשע מאורגן לכל פרטיו ודקדוקיו.
    את הפרסום הסטטוטורי בעיתונות היה צריך להפסיק מזמן לפני יותר מ10 שנים. כל אדם בישראל מוציע מכיסו כמה מאות שקלים בשנה על כלום!

    1. במאמר כתוב שזה עשרות מיליוני ש"ח בשנה,
      כך שזה עשרות ש"ח לשנה לאדם.

      ביחס לעלות התמיכה בקולנוע ובתיאטרון (שמתורצת בשמירה על חופש הביטוי, המחשה והיצירה),
      ולעלות השידור הציבורי-כולל עלות "סוגה עלית" וכו' התערבות של השלטון-
      אלו דמי כיס.

  12. מעניינת העובדה שבהיותי חייל (סדיר+קבע, מעל חמש שנים) סופקו בעיקר עיתוני "הארץ" בסופי שבוע.. האם זה עוד ממשיך? אולי זו עוד דרך להחזיק את העיתון..
    הלואי ותופרך הטענה הזו. מטריד מאד.

    1. כמו שבמשך כמה עשורים שלמים, הצבא סיפק לחיילים נעליים גרועות, שבשבועיים הראשונים לנעילתן פצעו את הרגליים.

  13. צודק לגמרי?! אלא שאם באמת רוצים צדק פואטי, צריך להורות על כליאתם של שלדון אלדלסון וביבי נתניהו, על השוחד שנתן שלדון לביבי באמצעות עתון לא רווחי. אחרי שזה יקרה, יהיה מספיק כסף לפרסום בעתונות המודפסת שהיא אינה מטעם פוליטיקאים.

  14. אם הצבא יפסיק לספק לחיילים את העיתון הזה תמונת התפוצה תשתנה דרמטית. ה 5.1% ירדו מאד

  15. מידה סתם מחפש להציג את הארץ באופן נצלני. אבל מה לעשות, יש רק עיתון אחד בארץ,הארץ.

    1. כאשר אתה מסיים לקרוא את הארץ, בין אם תרצה בכך ובין אם לאו, חלק מהזוהמה הנשפכת ממנו ידבק לידך ואין דרך להסיר את הכתמים.

    2. אולי לפני עשור (היה עיתון ששווה את זמן הקריאה, לא היחיד) היום זה עיתון תעמולה פלסטיני מן המניין האוהב על ידי נאצים ואנטישמים ברחבי העולם.

  16. למס' 3 – ההבדל הוא שמסתירים מאזרחי ישראל את מהות הוצאת כספי המיסים שלהם. אני לא בטוח שאנשים היו שמחים לשמוע שהם מסבסדים עיתונים.
    דומה קצת לנושא סבסוד החקלאות והרפתות – הרפתנים חוששים שאם יקבלו סבסוד ישיר ולא עקיף הוא יקוצץ יום אחד.

  17. הנה שוב מירי רגב: מצד אחד מדברת גבוהה גבוהה ומצד שני מסבסדת "אומנות" אנטי ציונית ועיתון כושל.

  18. בינתיים בס" ד.מידה האם נתתם דעתכם כמה עשרות ומאות מיליונים ניזקו על תקציבי פרסום , ביש" ע .?

  19. ומה אם משרדי הממשלה מעדיפים שאיש, או לפחות הקוראים החפיפים, כמו אלו של ישראל היום ושאר ירקות עבשים, לא יקרא את המודעות הסטטוריות ו/או פרסומי ממשלה ? מי הפרייר אז ?

  20. כתב שטנה .מקומוני החינם אינם קריטריונים להשואה ככל שמדובר בתפוצה ההשואה וההתיחסות בכתב הרעל מגוחכים היקיר האמיתי והראוי הוא הארץ ולא מרעילי הבארות מהימין .

    1. עיתונות! המדינה מממנת בסתר עיתונות תעמולה אנטי ישראלית, היית רוצה שזה לא יעלם ולא יודע, אבל בשביל זה קיימת עיתונות. כתב שטנה זה הגדרה מדויקת לעיתון הארץ. אנטישמי זה הגדרה מדויקת למשתמשי בעלילת מרעילי הבארות שכמותך.

    2. "ישראל היום" אינו מקומון. מקומוני חינם הם חלק מרשת שוקן.

    1. הנה הוא הימין ה"אמיתי" – זה שמפיל ממשלות ימין ומעניק את השלטון לשמאל. אותו ימין שהביא עלינו את אהוד ברק אחרי שהפיל את בנימין נתניהו, ושהביא עלינו את ממשלת יצחק רבין אחרי שהפיל את יצחק שמיר. כי בשביל הימין ה"אמיתי" הזה – הימין הרציונלי הוא כמו הפלישתים של שמשון: "תמות נפשי עם פלישתים". הוא מוכן להביא להרג יהודים ולהרס המדינה היהודית – העיקר שהימין הרציונלי לא יוכל לשלוט. בגלל הימין הזה איבדנו את ממשלת שמיר וקיבלנו את ערפאת ואת מלחמת אוסלו והאינתיפאדה. בגלל הימין הזה איבדנו את נתניהו בקדנציה הראשונה שלו וקיבלנו את ברק שביסס בתודעת העולם את רעיון החזרה לקווי 1949. זה הימין של משה פייגלין, שיכול ללמד את פרס וביילין פרק בחתרנות. זה הימין שזורק לפתאים סיסמאות מנצנצות ואוטופיסטיות, וכך מחליש את המחנה הלאומי באיבוד קולות ובפיזור קולות. רק לחשוב מה היה קורה אילו הקולות שנזרקו לבנט-שקד ולכחלון היו הולכים לליכוד – איזה כוח היה לליכוד לשנות את מערכות המשפט והתקשורת.

    2. מי שהביא לעליית ממשלות השמאל היה הליכוד, שבמקום לבצע את המדיניות שבשבילה הוא נבחר , הוא העדיף תמיד להיכנע ולפזול שמאלה..

      אז הציבור החליט שבמקום את החיקוי עדיף את המקור…

    3. מהנחיות הקרן החדשה לישראל לטוקבקיסטים שלה: הכו בליכוד ובנתניהו והחלישו את מדינת היהודים. לא משנה על מה כותבים – תמיד תאשימו את הליכוד ואת ביבי. והכי טוב – תתחזו לאנשי ימין כשאתם מטקבקים (כדי שהימנים הטיפשים לא יבינו שאתם פועלים מטעם שונאי מדינת היהודים). שמענו עליכם, נביאי הזעם המתחפשים ל"ימין אמיתי", המציגים את הליכוד כאויב ישראל ואת המדיניות המחושבת של נתניהו כאסון – כדי לדחוף אותנו לתמוך במשה פייגלין, ברוך מרזל, איתמר בן-גביר ושאר תואמי אבישי רביב, וכך לסייע לממשלת אוסלו ב' לעלות לשלטון.

  21. איפה מופיע מידה? נראה לי שהקוראים שלו יצאו מבית מדרשו של גבלס.
    התנהגות אנטי דמוקרטית שכזו היא זו שתמית עלינו שואה. ההיסטוריה לא חייבת לחזור על עצמה. חזרו ודונו מדוע אנו צמים את צום גדליה ומדוע חרב בית המקדש השני. האסונות שקרו לאומתינו הם בשל אנשים מסוגכם "סופר פטריוטים כביכול"

    1. תחזור לעיתון הארץ להפיץ את הכחשת השואה שלך שמה.

    2. מאחר ואת בעצמך קוראת מידה, הרי שאת מעידה על עצמך שיצאת מבית מדרשו של גבלס; לזה אני נוטה להאמין! במקרה הזה אכן הנחתום מעיד על עיסתו באופן המהימן ביותר…

  22. נכנסתי לכתבה זו באקראי.
    התוכן והעולה בעקבותיו הדהימו אותי,
    ביקום אחר/בניו זילנד או כל מקום אחר, כתבה זו היתה בראש החדשות כשערוריה

  23. נכנסתי לכתבה זו באקראי.
    התוכן והעולה בעקבותיו הדהימו אותי,
    ביקום אחר/בניו זילנד או כל מקום אחר, כתבה זו היתה בראש החדשות כשערוריה

  24. לא מנוי.
    עיתון הארץ הינו היחיד שמעביר מידע. לא מתיחס באמון לעמירה הס וגדעון לוי שרוצים כמו ערבי 48 לפרק את המדינה. אך מי שפועל באמונה שלמה להרס המדינה היהודית הם חברי הכנסת של המפלגות הדתיות כמו שס הרשימה המשותפת הבית היהודי ואגודת ישראל.
    מקבל פעם בחודש את כל העיתונים הארץ וגלובוס ממנוי.

    1. האמירה שמפלגות דתיות פועלות להרס המדינה היהודית – היא אמירה שהיא תוצאה ישירה של שטיפת המוח של עיתון הארץ. אין בה שום היגיון מלבד דבר אחד. השמאל לא מסוגל להתמודד עם האוייב האמיתי – הערבים שמצהירים יום יום על רצונם להשמיד את המדינה. הערבים שפותחים במלחמות, טרור ואינטיפאדות. שוחטים יהודים בסכינים ובדריסות. השמאל לא מסוגל להתמודד עם זה, ואין לו אומץ להתמודד עם זה, אז הוא ממציא לו אוייבים חדשים. במקום להילחם בערבים הרעים, הוא נלחם במי שנלחם בערבים. האוייב הוא הדתיים. ככה עם ההסתה של ההדתה אפשר לרסק את המדינה מבפנים. הרס, הרס – זה כל מה שהשמאל יודע לעשות.

  25. שאלתי את עצמי כיצד הארץ ממשיך לעבוד וכעת אנחנו יודעים . נוכח דעותיו הקיצוניות יש לחנוק אותו כלכלית. ולבואחשבון עם אלה שאישרו פרסומים סטטוטורים

  26. כתבה נמוכת מצח מסוג ה"פייק ניוז" הטיפוסי לאתר זה.

    התשובה לשונות בהתפלגות תקציב הפרסום מצויה בחשבון טהור: קוראי הארץ נמנים על העשירונים המבוססים יותר כלכלית, כלומר הם מוציאים יותר על שירותים, מוצרים, והשקעות. תסכלו על פרסומות בהארץ ומה תראו? דירות פאר, מנויים לאופרה, וכו'. תסתכלו על פרסומות ב"ישראל היום" ומה תראו? נקניקיות ופסטיגל. מכאן ששטח הפרסום של הארץ שווה יותר, ולכן עלות השיפוי שלהם גבוהה יותר.

    יתכן ועדיף לאתר זה לעסוק בעניינים הקשורים במלתחתה של שרה נתניהו "הגברת הראשונה".

    1. גם אם אתה צודק, למה לשלם להם יותר על מודעות לא חשובות? תיאורטית היו צריכים להשקיע סכום לפי התפוצה שלהם.

    2. מכיוון שעלות המודעה נקבעת לפי משתנים נוספים מלבד שיעור החשיפה.

    3. אני רואה שמגיבי ה"פייק ניוז" הגיעו לאתר.

      מדובר כאן בהודעות ממשלתיות. אין שום חשיבות לפלח הקוראים כאן – העסקים שמחפשים הודעות כאלו יקנו או יקבלו בחינם את העיתונים שמפרסמים בהם כי הם רוצים כסף. בגלל זה החוק קבע שהפרסום יקבע לפי מדד פופולריות כללי ולא נתן קריטריון נרחב יותר, ומה לעשות "הארץ" לא עומד בו. הנקודה של המאמר היא שכל סכום ל"הארץ" היווה שוד משלם המסים כי "הארץ" חרג מתנאי החוק. זה היה נכון גם אילו העלות למודעה היתה נמוכה יותר מזו של "ישראל היום"…

    4. קוראי "הארץ" הם פחות מחצי עשירון, מכלל האוכלוסייה. לכן גם פרסום שמכוון לשני או שלושת העשירונים העליונים, אין טעם שייעשה ב"עיתון" זה.

  27. כבר שנים אני טוען את זה על פי תחושה. בנוסף ישנם כל אלפי המינויים שהעתון מקבל מהצבא, ובכירי המשרדים הממשלתיים.

  28. הסיבה בגינה המו"ל של "ישראל היום" לא נפגש עם ח"כים ושרים היא פשוטה – הם באים אליו! חה חה

  29. אינני שמאלנית ואף על פי כן אני קוראת את עיתון הארץ כמו גם את העיתונים האחרים משום שקריאת דעות שאינן שלי
    מחדדות את כושר האבחנה והביקורת גם כלפי דעות שמזדהות עם הגישות הפוליטיות שלי. הכתבות בעיתון "הארץ" הן ברמה אינטלקטואלית גבוהה הרבה מזו של "מעריב" ו"ידיעות" שאינם מסוגלים להתרומם מעל לרמת הטבלואידים.

    אלה שמוכנים לשמוע רק בעלי דעות זהות לשלהם מתחפרים בתוך גומה שאיננה מאפשרת להם ניתוח אובייקטיבי של מצבים ודעות.

    1. תקראי מה שאת רוצה
      העיתון לא צריך להיות ממומן בכספי משלם
      המיסים

    2. אבל למה משלם המסים צריך לממן את האגו טריפ שלך? אם כל כך חשוב לך לקרוא את העיתון ההוא, שלמי עליו מכספך ולא מכספי.

    3. בהתאם לגישה שלך הנני להצהיר בפניך שכל ידידי השמאלנים מכורים באופן מוחלט לדיעות המוצגות בעיתון הארץ. הם אינם מסוגלים להיפתח או לענות לשאלות עובדתיות שמציגים להם. הכל מנטרה של שינאה עצמית. בשנים האחרונות אני קוראת את ידיעות אחרונות ומופתעת ממאמרי הדיעה המתפרסמים שם. כולם, מכל קצוות הקשת הפוליטית. ישנם שמאלנים וישנם מתנחלים ופרשנויות בטחוניות של אלוף זה או אחר שיודע לנמק מה הוא אומר. ( אין שמאל ואין ימין). הארץ לאצריך להביא לנו את מה שקורה לפנים. הטלויזיה מראה זאת ברוחב לב. במדינה שלנו צריך גם להרגיש לפעמים שאין תשובה מוחלטת למצבים ושהמשוואה לפעמים היא ללא פתרון.

  30. גילוי אמריקה מרעיש – והנה עוד ידיעה מרעישה אחת:" לא מה שחשבתם – מסתבר שהשמש תמיד זורחת במזרח" – חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח – באמת נו – אולי 0פעם אחת תביאו לנו ידיעה חדשותית ש ל א ידענו עליה? הרי אתם ממש לא מחדשים לנו כלום – אז תעשו טובה.

  31. עד מתי תמשיכו בנסיונותיכם לסתום פיות לבעלי הדיעה השונה מכם.
    למה אתם רודפים, מדוע אינכם מנהלים ויכוח ענייני.
    ברדיפות האלה אתם יוצרים מחנק של ממש במרחב הצבורי.
    אף אחד לא מתוכח עם טעוני הצד השני, אלא עם הדימוי שלו בעיניו.
    תגידו זה לא סוג של שנאת חינם?

    1. כרגיל. שמאלנים מתבלבלים בין חופש הביטוי לסבסוד.

  32. עיתון הארץ ממומן עי ממשלת גרמניה.
    זה לא כסף פרטי.
    אני מסופק אם יש בעולם עיתון שמרוויח כסף מבחינה
    תזרימית ( להבדיל מחשבונאית,שם הכל אפשרי).
    עיתון הוא כמו דלי ללא תחתית שמפסיד ללא סוף.
    כשמישהו כמו קרלוס סלים קונה עיתון,זה למטרות
    פליליות בלבד.

  33. 17% מע"מ, עד 50% מס הכנסה, ולאן נעלם כל הכסף הזה? כל יום מגלים טפיל חדש על תקציב המדינה.

  34. למה הממשלה המצחיקה "הימנית" לא נותנת לדר שטרימר הקרוי בטעות הארץ לגווע ולהאיץ את גוויעתו.

  35. עכשיו הבנתם שזה ימין מזויף בשלטון מריונטה של האילומינטי והבונים החופשיים כמו הבולשביק אכול התולעים שמעון פרסקי
    הגיע הזמן להקים מפלגת ימין אמיתית ולטהר את הארץ מהזוהמה

  36. תודו שזו לא החלמאות החמורה היחידה של ממשלת ישראל

    ממשלה השולטת על שטח בגודל של "בית משותף" מדינתי לא מסוגלת לשלוט על פי חוקיה שלה. רשימת כשלי השלטון היא ארוכה פי 100 מאורכה של המדינה

  37. מאמר מצוין.
    אני מצפה מנבחרי הציבור שמתפרנסים מהציבור לדאוג לציבור
    ולקדם מיידית פרסום ממשלתי באינטרנט וסגרנו עניין!

  38. כנראה שבמשרדי הממשלה הם מפחדים מעיתונאים מסויימים שלא יכתבו נגדם דברים רעים, אז הם שולחים להם כסף בצורת פרסומים. ראה את סיפור הפגישה בין הבעלים של ידיעות ונתניהו.

  39. הגיע הזמן לסגור את הברז הממשלתי לעיתון כ"כ הזוי ומטורף בדעות המבחילות שלו! לגרש אותו ממשפחת התקשורת,הידעתם שהשם ראשון של העיתון הבזוי היה – חדשות מהארץ הקדושה… וכמה שאירוני שהיום בז לקדושה של היהודים,יאללה עוד לחץ על מקבלי ההחלטות לסגור את הברז לעיתון ההזוי ההוכחה הכי טובה – ש-אין עיתונאי ערבי אחד בעיתון הזה והוא ברוב יהירותו חושב שיודע יותר טוב מהערבים מה יותר טוב להם….

  40. מתעסקים בזוטות .
    חקרתם כמה מוציאים על המתנחלים וכמה מיסים הם משלמים ? בטוח שההוצאה מיליארדים וההכנסה אפס .

  41. הארץ עיתון איכותי. צריך לתמוך באנטלגינטים.גם אם הם מיעוט. ואפילו שמאלנים.

  42. ישראל בלוף במיטבו….
    כמו שהמדינה שמעבירה את הכסף של המסים לרשות הפחלסטינאצית שאח"כ מעבירה למשפחות המחבלים…
    ושופכת המון כסף על הבדואים שגנבו אדמות מהמדינה כדי לפנות אותם במקום לגרש אותם מהארץ..

  43. ישראל היום – עיתון צהוב שכולו פרסומת לאדם שנאשם בעבירות חמורות נושאות קלון\ ידיעות עיתון של נאשם בשוחד, הארץ, עיתון שנקרא על ידי אנשים משכילים, אני לא תמיד מסכים אתו (למשל ישראל הראל) אבל רואה בו גולת הכותרת של העיתונות העברת. תמשיך, יוסי, להתנכל לחופש של גדעון לוי לומר אמת ולקדם תכנית רעה של נישול עם מאדמתו וכבודו וזכותו להגדרה עצמית במולדתו.