האם הכורדים אכן בדרך לעצמאות?

הקלפיות נסגרו אמש ובקרוב נדע מה תוצאות משאל העם על עצמאות כורדיסטן. בכל אופן, הדרך להקמת מדינה עוד ארוכה ועוברת דרך מאבק עימות מול איראן ותורכיה

בדרך למשאל עם | flickr Kurdishstruggle

האם אתמול היה יום היסטורי? אמש הצביעו הכורדים תושבי צפון עיראק על השאלה האם ברצונם לכונן מדינה עצמאית ולהיפרד מהשלטון העיראקי. ההתרגשות רבה ניכרה בקרבם, אם כי אין משמעות ההצבעה הקמה מיידית של מדינה. המשמעות היא  ביסוס הלגיטימציה של חבל הארץ שכבר פועל באופן עצמאי, להכריז על עצמאות. בתחילת חודש יולי הכריז נשיא האוטונומיה שבחבל הכורדים בעיראק, מסעוד ברזאני, על קיום משאל העם. מאז ניסו גורמים רבים להניא את הכורדים, במיוחד המדינות השכנות הגובלות בחבל הכורדים – בלא הצלחה. זו איננה הפעם הראשונה שבה הממשלה האזורית של כורדיסטן מנסה לקיים משאל שכזה. בעבר נמנעו הכורדים מלבצע אותו, אך כיום מובן שהמזרח התיכון נמצא בתהליך עיצוב מחדש, והזדמנות זו כנראה לא תחזור על עצמה בקרוב. ביום חמישי נחזה בתוצאות שככל הנראה יעידו על רצונם הידוע של הכורדים, אך עם זאת האתגרים הניצבים בפני הכורדים טרם כינון מדינה יציבה הם יוצאי דופן.

בראיון ל-BBC ביולי 2014, הצהיר נשיא הפרלמנט הכורדי בעיראק שהעצמאות היא הזכות הטבעית של כל עם ולאום ושהוא מתכוון לקדם משאל עם דמוקרטי אשר לדבריו, יביא בסופו של דבר לעצמאותה של כורדיסטן בהנחה שהעם יתמוך בכך. מאז אותו הראיון עברו יותר משלוש שנים אך משאל העם עליו דיבר ברזאני לא יצא לפועל עד אתמול מסיבות רבות ומגוונות. אם כן, מדוע משאל זה לא התקיים אז, ומדוע הוא התקיים אמש?

הכורדים הם קבוצה אתנית ובעלת שאיפות לאומיות המונה יותר מ-30 מיליון איש. ההערכה היא שבחבל הכורדים בעיראק, ישנם 8-10 מיליון כורדים, ובשכנות להם במדינות הסובבות, ניתן למצוא את מרבית הכורדים האחרים – בסוריה, תורכיה ואיראן. רעיון הקמת האוטומוניה הכורדית נולד במרץ של 1970 בעקבות ההסכמה אליה הגיעו האופוזיציה הכורדית וממשלת עיראק דאז כתוצאה ממאבק מזויין ארוך שנים שניהלו הכורדים. אלא שאי מימוש ההבטחות מצד ממשלת עיראק הוביל להתפוגגות ההסכם. כתוצאה מכך נוצר סכסוך אלים בין הכורדים והערבים בצפון עיראק ב-1974 ולאחר מכן מערבולת של כאוס ורצף של התנגשויות אלימות כמלחמת איראן–עיראק ומבצע אנפאל (מבצע בו סדאם חוסיין ביצע רצח העם הכורדי תוך כדי שימוש בנשק כימי, א.ק) פקדו את המדינה. לפיכך שאלת העצמאות הפוליטית הכורדית בצפון עיראק כמעט נעלמה לחלוטין בקרב הכורדים שהיו עסוקים במאבקי הישרדות באותה תקופה.

שיבת האופציה הכורדית

אלא שכמה שנים לאחר מכן הרעיון חזר לסדר היום. ב – 1991, מלחמת המפרץ, בזמן ההתקוממות הכורדית בצפון והשיעית בדרום כנגד סדאם חוסיין, כוחות הפשמרגה (הכוח הצבאי של הכורדים בעיראק) הצליחו לגרש את הכוחות העיקריים של צבא עיראק. עד לאוקטובר של אותה השנה, הכורדים יחד עם כוחות האמריקאים הצליחו לטהר את צפון המדינה לחלוטין מהצבא העיראקי. כך נוצרה הממשלה האזורית הכורדית אשר בירתה ארביל, המתפקדת מאז כאוטונומיה חרף התנגדות הממשלה העיראקית.

ההכרה באוטונומיה הכורדית על ידי שלטונות עיראק התרחשה רק אחרי הפלישה האמריקאית השניה לעיראק ב- 2003 אשר הביאה את משטר סדאם לקצו, ולאחר קבלת החוקה העיראקית החדשה ב – 2005. החוקה שעוצבה בהשפעה אמריקאית, הכירה בחבל כורדיסטן כאוטונומיה ואת הממשלה האזורית הכורדית כממשלתה הרשמית והלגיטימית.

המשאל התקיים אמש על אף לחצים אדירים שהופעלו על הכורדים להימנע מקיומו. בראיון לסוכנות החדשות 'פראנס 24', מחודש יולי, אמר הנשיא, ברזאני,  כי "העם הכורדי חיכה לרגע הזה ארבעים שנים ואינו יכול לחכות עוד". זאת בתשובה לשאלת המראיין אשר שאל את ברזאני מדוע הממשל הכורדי אינו נענה לבקשת האמריקאים לדחות את מועד המשאל לאחרי הבחירות לפרלמנט העיראקי שצפויות להתקיים במרץ 2018.

למספר מדינות באזור יש אינטרס ברור למנוע מהכורדים להקים מדינה עצמאית. ציר המתנגדים מורכב קודם כל ממדינות בהן יש מיעוט כורדי משמעותי – איראן בה הכורדים מהווים כ–10 אחוז מכלל האוכלוסיה, תורכיה בה הכורדים מהווים כ–20 אחוז מכלל התושבים וסוריה בה הכורדים מהווים – 15 אחוז מהאוכלוסייה. בארצות אלה, הכורדים הם מיעוט מדוכא אשר מאז ומתמיד אתגר את השלטונות – בין באמצעות המחתרת הכורדית בתורכיה ובין 'היחידות להגנת העם' בסוריה. לכן לאותן המדינות יש חשש מתגובת שרשרת שתגביר את המאבק הכורדי הלאומי בשטחיהם. עצמאות בעיראק עלולה להביא להקמה של ישויות עצמאיות ונפרדות במחוזות בהם יש רוב כורדי. את החשש ניתן לראות למשל בפלישה התורכית לצפון סוריה לפני שנה, בניסיון למנוע רצף טריטוריאלי בשליטת הכורדים. בתרחיש חמור אף יותר, קיים החשש מהקמתה של "כורדיסטן הגדולה" שתשתרע על אזורים על שטח נרחב – בצפון מזרח סוריה, דרום מזרח תורכיה, צפון מערב איראן וצפון עיראק.

האיראנים כבר הבהירו בשבוע שעבר שכל ההסכמים עם הממשלה העיראקית לא יחולו על חבל הארץ הכורדי במידה ויכריז על עצמאות. בימים מקיים צבא איראן תרגילים בסמוך לגבול ביום ראשון סגרו האיראנים את המרחב האווירי לטיסה בקרבת הגבול. רוח דומה נשבה מאנקרה שחזרה על הזהרותיה פעם אחר פעם, ואף תקפה עמדות PKK בקרבת הגבול כאות הזהרה. אזור החיץ התורכי בצפון סוריה נועד על מנת לגדוע את הרצף הטריטוריאלי הכורדי, ונראה שמדינה כורדית מדרום לתורכיה איננה דבר הבא בחשבון.

בציר המתנגדים ניתן למנות גם את ממשלת עיראק, שלה אינטרסים כלכליים שעלולים להיפגע מעצמאות כורדית. לממשלה העיראקית יש אינטרס להחזיק בחבלי סינג'אר וכּרכּוכּ העשירים בנפט. מבחינת הממשלה העיראקית מושא משאל העם הוא עצמאות אותם חבלים שנויים במחלוקת, שמהווים מקור הכנסה חשוב, כשהכורדים מחזיקים ב-20% מהנפט העיראקי.  יש לציין כי רוב תושבי כּרכּוכּ החליטו להשתתף במשאל העם. לכן, לפי ברזאני, המחלוקות הטריטוריאליות תיושבנה בעתיד במשא ומתן בין בגדד וארביל. הפרלמנט העיראקי קבע בשבוע שעבר שמשאל העם אינו חוקי, והממשלה קראה אמש להחרים כל מגע עם חבל הארץ הסורר, לרבות מסחר בנפט, תוך קריאה למסור לידיה את מעברי הגבול, לרבות שדות התעופה.

בצהוב – האזורים בשליטה כורדית בצפון עיראק ובצפון סוריה | ויקיפדיה

בנוסף לכך, עבור הכורדים כּרכּוכּ היא לא רק אזור רווי נפט. לשיטתם, זוהי בירת העם הכורדי ובלעדיה לא יכולה לקום מדינה כורדית. לפני הטיהור האתני וההגליה שביצע סדאם חוסיין בכורדים, הערבים נהגו לכנות את כּרכּוכּ בשם "אל-קודס אל-אכראד" כלומר, "ירושלים של הכורדים" וזאת בעקבות הקשר התרבותי וההיסטורי עתיק היומין של הכורדים לעיר. לכן אין בכוונת הכורדים לוותר עליה.

מה שהופך את כּרכּוכּ לחבית נפיצה עוד יותר היא העובדה שאחרי הגירוש השיטתי של הכורדים על-ידי שלטון סדאם בין–1991 ל-2003, חלקה של האוכלוסייה הכורדית בעיר ירד באופן דרסטי, וכתוצאה מכך גדל חלקן של האוכלוסייה הערבית והתורכמנית באזור. תורכיה רואה את עצמה כמגינת האוכלוסייה התורכמנית באזור ולכן סיפוח כּרכּוכּ לכורדיסטן עלול להוות סיבה נוספת להתערבות צבאית מצד תורכיה, כפי שאיים בעבר ארדואן.

לצד ציר המתנגדים במזרח התיכון, גם מדינות מערביות כצרפת, בריטניה וארצות-הברית מתנגדות לעצמאות, לפחות בשלב הזה. צרפת מתנגדות להקמת כורדיסטן עצמאית בטענה שיש לשמור על אחדותה של עיראק ואילו ארצות-הברית ובריטניה ביקשו מהכורדים לדחות את המשאל העם למועד אחר. לפי האמריקאים, הפניית המשאבים הכורדיים לביסוס מדינתם, תפגע במאמצי הכורדים להלחם בדאע"ש, שהרי כוחות הפשמרגה הכורדים הם חלק חשוב בהובלת הלחימה כנגד המדינה האיסלאמית בעיראק.

האתגר העיקרי – תלות במדינות השכנות

האתגר אסטרטגי יוצא דופן שמקשה על היכולת לראות כורדיסטן עצמאית, הוא היעדר מוצא ימי. לפיכך, ליישות הכורדית הטוענת לעצמאות, תהיה תלות קשה במדינות השכנות בכל הנוגע למסחר ולכניסה ויציאה מן המדינה. עובדה זו מציבה את הכורדים בבעיה קשה. נקודת העוצמה של הכורדים היא עצמאותם הצבאית, וההחזקה בנפט בכמות משמעותית שהופכת אותה לשחקנית חשובה בשוק הנפט. עם זאת, לא ברור עד כמה יתרון זה מפצה על החיסרון הגיאוגרפי המובנה. המציאות הכלכלית בכורדיסטן העצמאית תיהיה תלויה בהתנהלות הממשלה וביחסיה עם מדינות שכנות.

אחת מהמדינות שדווקא יכולות להרוויח מהקמתה של כורדיסטן עצמאית היא ישראל. הכורדים חיו אלפי שנים  לצד היהודים בגולה והשכנות בין שני העמים תמיד הייתה טובה. הכורדים נוהגים לספר שבעת גירוש היהודים על-ידי שלטונות עיראק כתוצאה ממלחמת העצמאות ב–1948, הם בכו כאילו מגרשים את האחים שלהם. מעבר לכך, כורדים רבים רואים בישראל מודל לחיקוי וביהודים כעם שהצליח לממש את זכותו הלאומית להגדרה עצמית וביסס היטב את מדינתו.

התמיכה הכורדית בישראל איננה נובעת מקשרים מקרבה רגשית בלבד, אלא גם מאינטרסים משותפים. בדומה לעבר, עת החזית המזרחית התגלמה בדמותו של הצבא העיראקי העצום, כעת נראה שהקמה של כורדיסטן עצמאית עשויה להטיב עם האינטרסים של ישראל, כנגד ההתפשטות האיראנית אל גבולה הצפוני, ולתקן במשהו את מאזן הכוחות האזורי שנשבר עם פלישת ארצות-הברית לעיראק. מדינת ישראל מבינה זאת, ולכן הייתה הראשונה, לשלוח את ברכתה בפומבי למהלך לקראת עצמאות כורדית בצפון עיראק.

הדרך למדינה כורדית עצמאית תהיה עוד ארוכה ומפותלת, ומשאל העם אמש מסמן את הראשית ולא את האחרית. ההחלטה הכורדית לבצע את משאל העם למרות הלחצים הגדולים מעידה על נחישות רבה לנוכח האתגרים הגיאו-פוליטיים. אם הכורדים רוצים במדינה עצמאית אי-פעם, יש היגיון רב בשימוש בנחישות הזו דווקא עכשיו, אך בין משאל עם להכרזה על עצמאות יש דרך ארוכה, שלא בטוח תצלח לאור התנגדות המדינות הסובבות.  מה שבטוח, אל מול הקשיים הגיאו-אסטרטגים, הכורדים חמושים  בהרבה נחישות, ואלה כבר הוכיחו שגם הסבלנות היא תכונה חזקה באופים. המזרח התיכון מצוי בפני טלטלה נוספת, ובקרוב נדע מה גודלה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

6 תגובות למאמר

  1. מה יעשו הכורדים
    אם הטורקים יסגרו את צינורות הנפט ?

    1. ומה תעשה ישראל אם יתקיפו אותה מדינות ערב? הם יסתדרו.

  2. לא ניתן לדכא שאיפות עם
    כשהוא בדלני ומרוכז באיזור מסוים
    ובמיוחד שהור מונה כשלושים מליון
    ובכל איזור הוא מונה כמה מיליונים.
    לכן הכורדים יגיעו לעצמאות
    אבל זה יקח זמן ויגבה מחיר כבד.
    וזה יהיה רק תחת שפיכות דמים
    קרי טרור ומלחמות.
    עיראק.תורכיה.איראן.סוריה.
    ארבע מדינות שילחמו בהם.
    נשאלת השאלה העיקרית והחשובה מכל
    איזו מדינה חזקה תסייע לכורדים.
    כי כל עם חלש הנלחם לעצמאות
    חייב מדינה חזקה שתסייע לו.
    איך הכורדים ילחמו עם נשק דל
    מול ארבע מדינות חמושות היטב.

  3. ש: למה "גם מדינות מערביות כצרפת, בריטניה וארצות-הברית מתנגדות לעצמאות" של הכורדים? מדוע יוצאים האירופים מעורם להבטיח עצמאות לקבוצת אנשים שלא היה מוגדר כעם לפני 1967 (וגם כעט לא יכול להיות מוגדר כ"עם") ומתנגדים בתוקף להגדרה עצמית של עם עתיק שנאנס ע"י המוסלמים יותר מאלף שנה?
    ת: "התמיכה הכורדית בישראל". שימו לב שבכל סכסוך, השמאל (וזה כולל את המפלגות השלטון באירופה, אף שהן נקראות "מרכז או אפילו מרכז-ימין) אינסטינקטיבית לוקח את הצד הפחות נוח לישראל. כך בסוריה למשל, בלוב וכו'

  4. דחוף פיצוצים נתנו לי שאלה על מה סוג הלאומיות של הכורדים על פי הקטע צריך עזרה אחושילינג!!!1