המומנטום הקטלוני: משאל העם שמשפיע על אירופה כולה

תגובתה האלימה של ספרד למשאל העם שהתקיים היום בקטלוניה חושפת את החולשה והשבריריות של הדמוקרטיה באירופה

הקטלונים מציבים מבחן לדמוקרטיה בספרד ובאירופה בכלל | פייסבוק

מאנגלית: שאול לילוב

היום נערך בקטלוניה משאל עם על השאלה האם להתנתק מספרד ולהכריז על עצמאות. הממשלה הספרדית שעצרה בשבוע שעבר פוליטיקאים ופקידים בכירים בממשלה הקטלונית עושה ככל שביכולתה על מנת למנוע את ההצבעה, בהתאם להחלטת בית המשפט הספרדי לחוקה. על רקע זה עשרות אלפי שוטרים ספרדים ניסו למנוע היום את ההצבעה בחלק מן הקלפיות, ונתקלו בנחישותם של המפגינים הקטלונים. במהלך ההפגנות היום, נפצעו מאות קטלונים ועשרות שוטרים.

על רקע זה אנו מביאים לכם את טורו הטרי של בועז ויללונגה. בועז הוא עיתונאי יהודי קטלוני, עורכו של המגזין הקטלוני השבועי אל-טמפס (El Temps) ודוקטור להיסטוריה של אירופה המודרנית.

_____________________

בעיות היסטוריות שדוכאו והודחקו, צצות על פני השטח בעתות משבר. קטלוּניה, אומה מערב-אירופית בת אלף שנה, נאבקת על עצמאותה פעם אחר פעם בשעות הקריטיות ביותר בהיסטוריה האירופית, והופכת למוקד של נרטיב היסטורי שלם.

קטלוניה גילתה שאיפה לחירות החל ממלחמת הירושה הספרדית במאה ה-18, ועד מלחמת האזרחים בספרד במאה ה-20 – המעבדה שבה ליטשו הנאצים את תכסיסי המלחמה שלהם. שאיפה זו אילצה את ספרד להמציא מחדש את הפוליטיקה שלה שוב ושוב על מנת לשמור את קטלוניה תחת שליטה. הדבר בא לידי ביטוי באמירה ידועה של הדיקטטור פרנקו: "אני מעדיף ספרד אדומה [קומוניסטית] מאשר ספרד מחולקת".

הקטלונים התגייסו במרץ רב כבר מ-2010 כדי להביא להתנתקות מספרד. החלטת בית המשפט הספרדי לחוקה, לבטל חלקים נכבדים מהחוקה הקטלונית האזורית החדשה שאושרה במשאל עם ב-2006, הפכה את ההתנגדות לתנועת המונים. עם ממשלה חזקה שקיבלה אוטונומיה אזורית מאז 1977, הפעילה קטלוניה את "השלטון העצמי" שלה באמצעות הסכמים פוליטיים עם הממשלות השונות במדריד. כיוון שקטלוניה נחשבת לאזור העשיר ביותר בספרד, הממשל הקטלוני האוטונומי – הז'נרליטט – התפתח עד מהרה לכדי "מדינה בתוך מדינה", עם סמכויות רבות בתחומים האזרחיים. עם זאת, הממשלה הספרדית המרכזית מסכלת פעם אחר פעם את כניסתן לתוקף של סמכויות אוטונומיות נוספות, באמצעות חקיקה והחלטות שיפוטיות. ביטול החוקה על ידי בית המשפט החוקתי הספרדי את משאל העם הנוכחי היה הצעד האחרון מסוג זה.

לפני שפוליטיקאים קטלונים לאומנים פיתחו קו בדלני לגמרי, הם חשבו על דרך ביניים: תביעה לקבלת סמכויות מלאות בענייני מטבע ומיסוי, בדומה לאלה שנהנה מהם חבל הבסקים העשיר בצפון ספרד. ראש ממשלת ספרד, מריאנו ראחוֹי, התייחס לרעיון בתיעוב ובהתנגדות. בעקבות זאת החליט ב-2012 נשיא קטלוניה, ארתור מאס, לקיים בחירות שבהן דחף לקבלת התוכנית הבדלנית. בינתיים, החברה הקטלונית התארגנה והתגייסה לתמיכה ברעיון זה. ב-11 בספטמבר 2012 יצאה לדרך ההפגנה הקטלונית הראשונה בשרשרת הפגנות שלוות וצבעוניות למען פרישה מספרד. בכל אחת מן ההפגנות השתתפו בין מיליון לשני מיליון איש. הפגנה זו גם סימלה את תחילת המסע המפרך לעבר עצמאות קטלונית.

בספטמבר 2015 נערך בקטלוניה משאל-עם לא מחייב, שמטרתו הייתה ליצור רוב בדלני בבית המחוקקים. ממשלת ספרד אמנם גינתה צעד זה, אך הכילה את המשאל. במקביל איבד הנשיא מאס את כיסאו לאחר משא ומתן מתוח בין שני כוחות בדלניים שניצחו בבחירות אלה. עם כניסתו לתפקיד של קרלוס פוג'דמון בינואר 2016, הפרלמנט והממשלה הקטלונית החדשה גילו נכונות לפעולות תקיפות יותר לקראת פרישה אמתית. זה היה הרגע שבו משאל-העם בעניין ההגדרה העצמית קודם ככלי האידאלי, הדמוקרטי והאובייקטיבי ביותר לעצמאות בינלאומית מוכרת. לראשונה בהיסטוריה הקטלונית, ממשלתו של פוג'דמון כללה רק פוליטיקאים בדלנים.

הבדלנים מתחזקים

בשבע השנים האחרונות לא הראתה ממשלת ספרד נכונות כלשהי לנהל משא ומתן על פתרון מדיני לשאלה הקטלונית: או שהתכחשה לקיום הבעיה, או שלא מצאה צורך להגיע להסכם. תגובתה המלאכותית כללה איומים, מינוי בתי דין מיוחדים ואף שערורייה משטרתית שכללה בדיית "הוכחות" לכך שפוליטיקאים בדלנים בולטים הם עברייני מס. פעולות אלה השיגו את ההפך ממה שייחל, ולמעשה האגף הבדלני רק התחזק בקרב הקטלונים. בשבועות האחרונים התנהלו מלחמות תקשורת בהן השתתף ג'וליאן אסאנג', מייסד ויקיליקס, הלוחם לצד הקטלונים. במהלכן התברר שממשלת ספרד מתקשה להסביר את עמדתה בעולם. מלבד קריאות תמיכה מעורפלות בספרד מאוחדת, אף פוליטיקאי לא סגר את הדלת בפני עצמאות קטלונית, אף לא נשיא ארצות-הברית או נשיא האיחוד האירופי.

ממשלת ספרד הגבירה את מאמציה לחסום את ההצבעה לאחר שהפרלמנט הקטלוני אישר את הצעת החוק המאפשר משאל-עם בתחילת החודש שעבר. בית המשפט החוקתי ביטל באופן מיידי את הצעת החוק הקטלונית שקבעה כללים לעריכת משאל העם. ממשלת ספרד התחייבה כי משאל "לא חוקי" לא יתקיים בשום מצב. תביעות משפטיות הוגשו נגד רוב אנשי ציבור קטלונים בדלנים – חברי פרלמנט, שרים, ראשי ערים ופרשנים. עם צווי בית משפט ובלעדיהם, המשטרה הספרדית החלה לסגור אתרי אינטרנט של ממשלת קטלוניה, שפרסמו פרטים על ההצבעה. רובם המכריע של חדרי החדשות בעיתונים קטלוניים זכו לביקורים של אנשי המשטרה הספרדית והושמו תחת פיקוחם. גל זה של צעדי דיכוי, שלא תמיד זכו לאישורו של שופט, הגיע לשיאו ב-20 בספטמבר, כאשר המשטרה הספרדית פשטה על מספר מבנים רשמיים של הממשלה הקטלונית ועצרה כמה פקידים רמי דרג האחראים על ארגון ההצבעה.

במקביל, לפתע ריחפה באוויר תחושת סנסציה, לפיה משאל-העם הוא פתח למשהו גדול הרבה יותר. תגובה לצעדי הממשלה הספרדית, התארגנה הפגנת ענק לא אלימה אל מול אחד המבנים שבהם ערכה המשטרה הספרדית חיפושים.  צעדיה האלימים של ממשלת ספרד התניעו התארגנות בלתי מתוכננת של אזרחים התומכים בדמוקרטיה ובחופש. כל צעד שננקט נגד החגיגה סביב משאל-העם נתפס כהפרה של זכויות אדם וחירויות דמוקרטיות מהותיות. באותו יום, ב-20 בספטמבר, ניסתה המשטרה הספרדית להיכנס ללא צו בית משפט למטה המרכזי של מפלגה פוליטית בדלנית, צעד שסימן פגיעה חמורה בחופש הפוליטי. זה היה האות לכך שהמאבק לעצמאות הפך גם למאבק למען הדמוקרטיה. התנועה הבדלנית החלה לקבל תמיכה רחבה גם מצד מי שאינם מזוהים כבדלנים, והקיטוב הפוליטי החריף.

מפגינים קטלונים מגנים על בית ספר בו נערכת הצבעה מפני המשטרה הספרדית | פייסבוק

מה אומרים היהודים

קיטוב זה השפיע מאוד על החיים היהודיים בקטלוניה. הקהילה היהודית מפוצלת לשניים: מצד אחד- הזרמים היהודיים הליברליים יותר תומכים בעצמאות, ואף חיברו מצע פוליטי בשם 'יהודים למען עצמאות'. נהוג להשוות את הבדלנות הקטלונית לציונות, ולתומכיה יש אידאלים ציוניים חזקים וחלק ניכר מהיהודים התומכים בבדלנות הם גֵרים. מצד שני, יהודים קטלונים מסורתיים ושמרנים יותר מבחינה פוליטית יצרו את תנועת 'יהודי קטלוניה', שמצעה דוגל באיחוד האומה הספרדית כשהיא מציגה נימוקים הלכתיים נגד פרישה ממנה. סוגיית העצמאות היא נושא המעמיק את הקרע בקהילה היהודית בקטלוניה, השסועה בלאו הכי.

הצעדים שנקטה משטרת ספרד ב-20 בספטמבר יצרו תנופה חדשה. משאל העם הקטלוני אינו מסתכם עוד בהצבעה על פרישה מספרד: זהו סמל להתפתחות הדמוקרטיה במערב אירופה. הקטלונים, על שפתם ותרבותם הייחודית, מדגימים את אשר מסוגלת לחשוף תנועה עממית דמוקרטית אודות מוסדות שנהוג לכנותם דמוקרטיים. כל הדיבורים שנתפסו כגוזמאות אודות חולשתה של הדמוקרטיה הספרדית והקשרים הסנטימנטליים שעדיין קיימים עם משטרו של פרנקו – התבררו כאמת. הדוגמא האחרונה והמובהקת ביותר הייתה הפגנת התמיכה באומה הספרדית שהתקיימה במדריד ב-30 בספטמבר. במהלכה שרו אלפי מפגינים את ההמנון הישן של המפלגה הפשיסטית משנות השלושים של המאה הקודמת, תוך שהם מצדיעים במועל יד קבל עם ועולם.

ערב משאל העם שאמור להתקיים היום, החלה רשת של 'ועדות הגנה על משאל-עם' להשתלט באופן לא-אלים על קלפיות ההצבעה בקטלוניה כדי להגן עליהן מפני המשטרה. אלפי שוטרים ספרדים החלו להתפרס כבר בליל אמש. המשטרה הקטלונית הונחתה להטיל סגר על המבנים בהם עתידה להתקיים ההצבעה ולהעמיד לדין את תומכי המשאל, לרבות פקידי ממשלה קטלוניים. אך נראה שפעולות אלה לא מצליחות לדכא את רצון המצביעים. אמש פרסם העיתון הסקוטי 'נשיונל' סקר הצופה כי 62% מהמצביעים הקטלונים מתכוונים לממש את זכות ההצבעה שלהם, כי צפוי ניצחון מוחץ בשיעור 83% שעתידים לתמוך בהתנתקות מספרד.

אם ההצבעה תתנהל באופן תקין ותסתיים בהכרעה בעד פרישה מספרד, יכריז הפרלמנט הקטלוני על עצמאות בתוך 48 שעות ויפתח במשא-ומתן עם ספרד על פיצול הנכסים והחוב. עבור מערב אירופה ואולי עבור אירופה כולה, לידתה של מדינה חדשה היא עניין שולי ביחס לשאלת עתידה של הדמוקרטיה: הדיכוי הממשלתי כנגד מחאות דמוקרטיות הופך לדבר מצוי באירופה ומגיע לשיא באירועים הנוכחיים בספרד. הדוגמאות שראינו בפולין ובהונגריה מתגמדות לנוכח הזריזות שבה ספרד אפשרה למוסדות הדמוקרטיים שלה להישחק בשם האחדות הלאומית.

בין אם הקטלונים יוכלו להצביע ובין אם לאו, זוהי צומת דרכים עבור אירופה, וגורל משאל העם יעיד על הדרך בה היא תבחר ללכת. האם אירופה צועדת אל עבר הרחבת הדמוקרטיה ותיקונה, או שהיא מבקשת ללכת בדרכן של דמוקרטיות בנוסח תורכי? בברצלונה יוכרע שוב גורלה של החירות באירופה. ממש כפי שהיה במלחמות הירושה בראשית המאה ה-18 או במלחמת האזרחים ב-1936.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

6 תגובות למאמר

  1. נקודה שצריך להדגיש: עד 2010 התקיימה פשרה שנתמכה ע"י רוב הקטלונים, וע"י הפרלמנטים של קטלוניה וספרד שנתנה אוטונומיה נרחבת. אחד המקורות הראשיים לכל הבלגן הוא המקביל הספרדי לבית המשפט העליון שפסל את הפשרה הזו אחרי שהאופוזיציה של אז (כיום הממשלה) פנתה אליו, והמשיך לפסול כל נסיון לפשרה שהיה נותן מעט יותר אוטונומיה.

  2. יגיע היום שבו כל שבט מטורלל ירצה עצמאות .
    אצלנו הפלסטינים רוצים עצמאות, אבל פלסטינים עצמם זה לא עם הומוגני גם הם יתפלגו לשבטים שירצו עצמאות, אחרי כן הבדואים , הדרוזים, הנוצרים ירצו עצמאות…
    אחרי כן גם כל השבטים היהודיים – האתיופים, הרוסים, התימנים, החרדים…

    ולכן כדאי לעצור את זה עכשיו.

    1. אבי,

      כדאי להפסיק עם ההשוואות לפלסתינים. זה לא דומה ואין קשר. אני תכף אסביר למה. הקטלונים הם עם עם היסטוריה ושפה משלו. מאוד חשוב להבין שהם כבר שנים נלחמים על הזהות הלאומית היסטורית שלהם. גם הכורדים הם עם עם היסטוריה ושפה משלו. בשני המקרים מדובר על מיליונים של אנשים. לא קבוצת מיעוט קטנה.

      הקטלונים יושבים בחבל ארץ מסויים. גם הכורדים. הכורדים תופסים שטחים עצומים.

      לגבי הפלשתינים. הם פשוט שבטים ערבים סונים מוסלמים כמו שאר השבטים סביבנו בירדן, סוריה, עיראק או מצרים. חלקם בדווים, חלקם לא. מה שחשוב להבין – לערבים המוסלמים האלה יש 22 מדינות ואינסוף שטח. הם לא זקוקים לשטחיה של ישראל הפצפונת. הם יכלו לעבור לירדן ואז היתה להם מדינה פלשתינית.

      במדינונת הקטנטונת שלנו – שאין אף מדינה קטנה כמוה במזרח התיכון או באירופה – אין אפשרות ביטחונית או פיזית לקיים שתי מדינות לשני עמים. גם אין שום סיכוי שנחיה בשלום אחד עם השני בקרבה כזו גדולה. זה כמו עזה.
      הסיבה היחידה שהפלשתינים רוצים מדינה על שטח ישראל, זה כדי להשמיד את מדינת היהודים היחידה ולהשליט שלטון מוסלמי עם חוקי שריעה. מדינה פלשתינית בקווי 67 היא פשוט שלב אחד קטן לפני ההשמדה והקמת פלסתין על כל השטח. ולכן, אין שום סיבה בעולם שנתאבד על מה שהם רוצים. וכל העולם צריך להבין את זה. רוצים מדינה פלשתינית? לכו לגור בירדן. נגמר הסיפור.

    2. היהודים באמת רוצים עצמאות וזקוקים לעצמאות. גם הבדואים רוצים וזקוקים. לאלו יש את ארץ הקודש ולאלו את סעודיה. פלסטינים לא קיימים אלא בעיני עצמם: הם ערבים וככאלו יש להם עצמאות במסגרת מדינות ערב. לתימנים יש את תימן לרוסים את רוסיה ולחרדים את ברוקלין. עכשיו רק נותר להעניק עצמאות לכורדים בדמותה של כורדיה ולקטלונים בדמותה של קטלוניה. לא לעצור. להיפך: למנף.

  3. התיאוריה של השמאל.של עולם אחד.
    והאדם האונברסלי מתפוגגת.
    המציאות שכל עם יש לו יחוד והסטוריה.
    וכולם חוזרים לשורשים.
    והנה בכל העולם יש מיעוטים בדלנים.
    השואפים להגדרה עצמית.
    ניתן לערוך הסכמים צבאיים.וכלכלים.בין מדינות.
    אבל לא להקים מדינת על.זה לא מחזיק מעמד.
    בכל מדינה יש מיעוט הרוצה עצמאות.
    רק השאלה באיזה דרך מנסה להשיג זאת.
    להלן רשימה קצרה של מדינות כאלה.
    הודו.סין.רוסיה.בריטניה.צרפת.בלגיה.ישראל.
    קנדה.קולומביה.סוריה.עיראק.איראן.טורקיה.
    ועוד רבות אחרות.