החל המאבק על הקמת ״ארצות-הברית של אירופה״

"הברקזיט" אמנם ביטא את ההתעוררות הלאומית באירופה, אך לנגדו פועל האיחוד האירופי לאיחוד מדיני נוסח ארצות-הברית

אירופה בדרך להאחדה? | flickr, Stuart Chalmers

למרות חוסר הודאות בנוגע לעתיד המשא-ומתן להקמת ממשלה חדשה בגרמניה, החלה באיחוד האירופי ההיערכות לעריכת רפורמה מקיפה של האיחוד. מנהיגים אירופאים שוקדים על תכנית להפיכת האיחוד ל״ארצות הברית של אירופה״ לנוכח התחזקותם של הזרמים הלאומיים במדינות ״היבשת הישנה״. בקרב הגורמים המובילים את האיחוד – המוסדות בבריסל והממשלים בברלין ובפריז, התגבשה ההחלטה לפעול במהירות להפיכתו של האיחוד האירופי לגוש כלכלי, חברתי, פוליטי וצבאי מגובש ואחיד יותר. לפי תפיסתם יש לנצל את חלון ההזדמנויות, בטרם הכוחות הלאומיים והלאומניים המתגברים במדינות שונות יצליחו להגיע לשלטון ולפעול למניעת החלשת ריבונותן של מדינות הלאום באמצעות העברת סמכויות נוספות לידי מוסדות האיחוד האירופי. גם עזיבתה המתוכננת של בריטניה את האיחוד האירופי ב-2019 משמשת את ראשי האיחוד כמניע להאצת מימושו של רעיון ״ארה״ב של אירופה״, שבאופן אירוני למדי אחד מהוריו ומקדמים בשנות ה-50 של המאה הקודמת היה וינסטון צ׳רצ׳יל. למרות הנטיה הראשונית לראות ב'ברקזיט' מהלומה קשה לחזון אירופה המאוחדת, יציאת בריטניה – מדינה שהיוותה מכשול משמעותי להאצת מהלכי האיחוד, מעניקה הזדמנות חד-פעמית לנוע קדימה.

תחילתו של המהלך לחיזוק האיחוד האירופי הייתה סמלית וטכנית ביותר. בתחילת הקיץ האחרון ביטל האיחוד האירופי את עלויות ההתקשרות בטלפונים ניידים בין מדינות האיחוד השונות (roaming או נדידה בין רשתות). כעת, כתוצאה מהביטול, שיחת טלפון מסופיה לדבלין עולה כמו שיחה מקומית. חצי מיליארד אזרחי האיחוד יכולים לדבר זה עם זה באופן חופשי, כאילו כולם מתגוררים במדינה ענקית אחת. למהלך הזה תהיה משמעות גדולה בתולדות האיחוד האירופי ובהגברת תחושת ה״ביחד״ של תושביו, לא פחות ואולי אפילו יותר מביטול ביקורת הגבולות ואימות מטבע היורו.

התשובה להתעוררות הלאומית

באמצע ספטמבר נשא ז׳ן-קלוד יונקר, ״נשיא אירופה״ – וליתר דיוק נשיא הנציבות של האיחוד האירופי, את נאומו השנתי על מצב האיחוד, שבו שטח תכנית מפורטת למדי לחיזוק וגיבוש האיחוד. יונקר, בעבר ראש ממשלת לוקסמבורג, מדינאי שמרני הנחשב מקורב מאוד לקנצלרית גרמניה, ציין בנאומו שמצבו של האיחוד – השתפר באופן משמעותי  לראשונה מזה שנים: האבטלה פחתה, הצמיחה הכלכלית עומדת על ממוצע של 2,2%, ההשקעות בתשתיות גדלו ואף מספר הפליטים והמהגרים הלא חוקיים פחת בצורה משמעותית. הוא הדגיש, שקיים חלון הזדמנויות של 12-18 חודשים לקדם רפורמות שיהפכו את האיחוד לגוף פדרטיבי יותר. ״החלון הזה לא יישאר פתוח לנצח, הבה ננצל באופן מירבי את המומנטום הקיים״ ציין.

יונקר העלה חמש נקודות להגברת הגיבוש הפנימי בשורות האיחוד לאחר עזיבתה הצפויה של בריטניה:

  1. הרחבת ״מרחב שנגן״, בו מתאפשרת תנועה חופשית ללא ביקורת גבולות, מזרחה. זאת באופן שיכלול מעבר גבולות חופשי גם לאזרחי רומניה ובולגריה (אשר אינן נכללות בהסכם מעבר הגבולות).
  2. הכנסת כל מדינות האיחוד – ובכלל זה מדינות בעלות כלכלה רעועה כהונגריה, בולגריה ורומניה – ל'מרחב היורו'.
  3. כינון משרה של נשיא האיחוד האירופי שתאחד בין תפקידי נשיא הנציבות ונשיא המועצה שעובד בראש מועצת מדינות האיחוד.
  4. מינויו של שר אוצר כלל אירופי, שיהיה אחראי על תיאום המערכות הפיננסיות בין חברות האיחוד ויתערב בכל מקרה שבו אחת ממדינות האיחוד תתמודד עם מצבי משבר או מיתון מהותיים.
  5. הקמת צבא אירופי משותף – או בלשונו של יונקר ״איחוד הגנה אירופי״ עד שנת 2025 (אם כי ההגנה על הגבולות הלאומיים תישאר בסמכותן של המדינות עצמן); הסרת זכות הוטו של חברות האיחוד על החלטות הקשורות למדיניות חוץ ולמיסוי וקבלת העיקרון של הכרעת הרוב בתחומים אלו.

יונקר הביע תמיכה בהקצאת מושבים בפרלמנט האירופי לצירים אותם בוחרים כלל אזרחי אירופה. כיום, מחולקים מושבי הפרלמנט לפי מפתח לאומי, בהתאם לגודלן של המדינות, וצירי כל מדינה נקבעים באופן יחסי לפי הישגי המפלגות הלאומיות בבחירות הכלל אירופיות. הנשיא האירופי הבהיר שעד תום כהונת הפרלמנט הנוכחי, ב-2019, הוא אינו רואה אפשרות להרחבה נוספת של האיחוד. ואף על פי כן, הוא קרא להרחבת האיחוד למדינות הבלקן בשלב הבא. סרביה ומונטנגרו הן המועמדות הראשונות להצטרף לאיחוד, לאחריהן אלבניה ומקדוניה, ולבסוף בוסניה-הרצגובינה וקוסובו. יונקר הבהיר באופן חד משמעי שהוא לא רואה סיכוי לצירופה של תורכיה לאיחוד האירופי ובכך הצטרף לתומכי הקו הנוקשה בסוגיה בגרמניה, אוסטריה ובמזרח אירופה. בריטניה אגב, נחשבה לאחת התומכות הנלהבות לצירופה של תורכיה לשורות האיחוד.

תכניות מקרון לחיזוק האיחוד

יומיים לאחר הבחירות בגרמניה פרשׂ נשיא צרפת, עמנואל מקרון, את חזונו לגבי עתידו של האיחוד האירופי באוניברסיטת הסורבון בפריז. בניגוד לקודמיו בתפקיד, שהשמיעו הצהרות מחייבות לקידום הרעיון האירופי, אך נכשלו ביישום מדיניות תואמת להצהרותיהם וגם נהגו להטיח ביקורת רבה כלפי הממסד האירופי בבריסל לצרכי מדיניות פנים, נראה מקרון כבעל שכנוע עמוק ביותר ביחס לצורך לחזק את האיחוד כדי להגן על האינטרסים של צרפת ולהפוך את אירופה לכוח עצמאי בזירה הבינלאומית. כמשקל נגד למפלגות הלאומיות המדברות על החזרת ושימור הריבונות הלאומית ומניעת האיחוד האירופי לגוף פדרטיבי חזק, מציע מקרון את רעיון ״הריבונות האירופית״ ושחרורה של אירופה מתלות כלשהי בארה״ב או ברוסיה.

המנהיגות האירופית נקרעת בין מחלוקת מבית לרצון לחיזוק האיחוד | European External Action Service, flickr

גם מקרון, כמו יונקר, רואה את עתידה של אירופה כגוף אחיד יותר, ובמילותיו – ״ריבוני, מאוחד ודמוקרטי״. נשיא צרפת הדגיש את הרעיון של תקציב משותף למדינות החברות ב״מרחב היורו״, אותו הוא מבקש לקדם למרות התנגדותם העקרונית של גרמניה ושל מוסדות האיחוד האירופי. מקרון העלה רעיונות שונים למיסוי חדש, שנועד למלא את קופתו של משרד האוצר הכלל אירופי שיהיה אחראי על ניהול התקציב – בכלל זה מס מיוחד על חברות גדולות, מס על העברות פיננסיות, ביטול הטבות לחברות דיגיטליות בינלאומיות כ״גוגל״ ו״פייסבוק״, ומס על חברות הגורמות לזיהום אוויר ומביאות מוצרים לאירופה. מקרון תומך ביוזמתו של יונקר לבטל את זכותן של מדינות האיחוד להטיל וטו על החלטות בנושא המיסוי.

במסגרת ייעולו של הממסד האירופי מציע מקרון לצמצם את גודלה של הנציבות, ״הממשלה האירופית״, בה יושבים כיום 28 נציבים – נציג לכל אחת ממדינות האיחוד. נשיא צרפת מציע לצמצם את הנציבות ל-15 נציבים בלבד, כלומר ביטול ייצוגן המלא של חברות האיחוד וצמצום זכות השפעתן על גיבוש מדיניות האיחוד. במקביל מציע מקרון, שעם עזיבתה של בריטניה את האיחוד, כל 70 מושביה בפרלמנט האירופי יחולקו בין צירים שייבחרו על בסיס כלל אירופי ולא על בסיס לאומי.

בתחום הביטחון, הולך מקרון בכיוונו של יונקר ומציע כוח התערבות צבאי משותף, תקציב הגנה משותף ודוקטרינת פעולה צבאית משותפת. מקרון הבהיר בנאומו, שנמשך כשעתיים, שעל אירופה להיערך לכך, ש"אתגר ההגירה" יימשך עוד זמן, וכי עליה לשלוט על גבולותיה ולשמור על ערכיה. עליה "לקלוט באמת״ את הפליטים והמהגרים שיישארו באירופה ולשלוח בחזרה את אלה שאין להם זכות משפטית להישאר. מקרון העלה את ההצעה להקים ״מרחב משותף לניהול גבולות, מקלט והגירה״ שינוהל על ידי סוכנות כלל אירופית לניהול ותיאום ההגירה. ״כל עוד נשאיר חלק מחברות האיחוד מוצפות (במהגרים ובפליטים), וכל עוד לא נוכל לארגן יחדיו את חזרתם של אלה שאין להם זכות למקלט – לא נוכל לגלות יעילות והומניות״ הבהיר מקרון.

הניצחון הבלתי סוחף שהשיגה הקנצלרית מרקל בבחירות בגרמניה לפני שבוע, פגע במעמדה כמנהיגה הבלתי מעורערת של אירופה. מינויו של שר האוצר בשתי ממשלותיה האחרונות וולפגנג שויבלה כנשיא הבונדסטאג הבא עלול גם להחליש את מעמדה המוביל של גרמניה באיחוד. שויבלה נחשב לאבי המדיניות הפיננסית הקשוחה שייצבה את כלכלתה של גרמניה ואפשרה לאיחוד האירופי לשרוד את המשבר הפיננסי הקשה ולהותיר את יוון באיחוד וב״מרחב היורו״. אם אכן את מקומו של שויבלה יתפוס מנהיג המפלגה הליברלית הגרמנית, כריסטיאן לינדנר, עשויות לנשוב במשרד האוצר הגרמני רוחות פחות חיוביות כלפי האיחוד האירופי. מה גם שבמפלגתה של מרקל לא מגיבים בחיוב על ההצעות למינויו של שר אוצר כלל אירופי מחשש שכתוצאה מכך יגבר הלחץ על גרמניה לערוב עוד יותר לכלכלתן של מדינות חלשות או במשבר.

ההתנגדות לתכנית "ארצות-הברית של אירופה" עשויה להתגבר בעקבות הבחירות בעוד שבועיים באוסטריה עם חזרתה הצפוייה של ״מפלגת החופש״ בראשות שטראכה לשורות הממשלה. אף על פי כן, גם אם ההתנגדות לתוכניות ״ארצות-הברית של אירופה״ היא חזקה בקרב כמה ממדינות מרכז ומזרח אירופה, אל לישראל לבנות על התמוטטותו הקרובה של האיחוד האירופי. דווקא לנוכח הקשיים הרבים, גובר הרצון של מנהיגי האיחוד להאיץ את תהליך הפיכתה של אירופה לפדרציה מגובשת יותר. למרקל, שתהיה בשנים הקרובות עסוקה בניהולה של קואליציה בעייתית ושבירה, נוח מאוד שמקורן ויונקר נוטלים את הובלת המהלך – שהצלחתו עדיין לא בטוחה.

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

10 תגובות למאמר

  1. שילטון אחד, צבא אחד, שפה אחת
    ו … דת אחת (הבהאוולים)

    בכל העולם

    1. וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים. ב וַיְהִי, בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם; וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. ג וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים, וְנִשְׂרְפָה, לִשְׂרֵפָה; וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה, לְאָבֶן, וְהַחֵמָר, הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר. ד וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם: פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ. ה וַיֵּרֶד יְהוָה, לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל, אֲשֶׁר בָּנוּ, בְּנֵי הָאָדָם. ו וַיֹּאמֶר יְהוָה, הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזֶה, הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת; וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם, כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת. ז הָבָה, נֵרְדָה, וְנָבְלָה שָׁם, שְׂפָתָם–אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ, אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ. ח וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ, לִבְנֹת הָעִיר. ט עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, בָּבֶל, כִּי-שָׁם בָּלַל יְהוָה, שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ; וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה, עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ. {פ}

  2. כלכלה משותפת ומטבע משותף אבל בלי מנהיגות משותפת וחוקים משותפים לא יכולים להחזיק מעמד לאורך זמן והאיחוד האירופאי הוכיח את זה.
    אם אין חורק אז נוצר שמדינה אחת מתפרעת ומבזבזת משאבים וומדינה אחרת הופכת לפראיירית שמפרנסת את המדינה החלשה…
    ולכן או שיקום ממשל מרכזי שיאכוף חוקים שיאפשרו את הכלכלה המשותפת, כמו הממשלה הפדרלי בארה"ב או שהכל יתפרק.

  3. השוק המשותף, ביחד עם נאט"ו, פעלו היטב במשך עשרות שנים. הקמת האיחוד האירופי, עם מטבע אחד וביטול גבולות בין מדינות, הייתה מיותרת ומוטעית וכך גם השאיפה להקים את ארצות הברית של אירופה.

  4. לא ארצות הברית של אירופה אלא ארצות הברית של גרמניה. ופרדריקה מוגריני מי שנמצאת במרכז התמונה הייתה חברה במפלגה הקומוניסטית האיטלקית, וגם ראשי הממשלה של גרמניה ופולין העבירו את שנותיהם המוקדמות והתחנכו במשטר הקומוניסטי.

  5. מבורך, הגרמנים יהיו רק חלק מהפאזל ולא יוכלו לקבוע יותר לכל השאר. האיחוד היא בשורה טובה לכל מי שרוצה לראות פחות מלחמות, ויותר חופש. הלאומיות האירופאית צריכה להעלם.מקור להרבה מאוד בעיות. גם הכנסיות באירופה וגם הלאומיות באירופה מקור של רוע.

    1. יןתר חופש זה יותר ריבונות מקומית ויותר דמוקרטיה. האינדיבידואל יוכל לבחור את ממשלתו ולהפילה אם היא לא משרתת אותו. דמוקרטיה זה שלטון העם. איזה מן דמוקרטיה תהיה באיטליה אם מוסדות כמו האיחוד האירופי או האום ישלטו בחוקיה. זה לא דמוקרטיה. הכפייה הזו מלמעלה מחוץ למדינה תביא למרד ולמלחמות.

  6. אירופה צריכה להחליט האם היא מוותרת לחלוטין על רעיון מדינות הלאום האירופיות ומקימה פדרציה כמו ארה"ב או שהיא מוותרת על רעיון האיחוד האירופי ושומרת על שיתוף פעולה בין מדינות היבשת. המצב הנוכחי, שבו מדינות האיחוד חייבות לקבל תכתיבים מפקידות עמומה בבריסל ולא יכולים לקבוע מדיניות משל עצמן הוא רע מאוד. לא פלא שיש תמיכה במפלגות "לאומניות" שכל רצונן הוא ריבונות מלאה ומדיניות שתיקבע אך ורק ע"י תושבי המדינה. הרפורמות של יונקר, גם אם יועברו וייושמו במלואן, ייכשלו בסופו של דבר כי הן יאיצו את עלייתן המחודשת של המפלגות הלאומיות, שיוכלו לסרב לציית לתכתיבים של האיחוד או במקרה קיצוני לפרוש מהאיחוד. אם מדינה יחסית עשירה ומצליחה באיחוד האירופי(בריטניה) החליטה לעזוב את האיחוד קל וחומר שמדינות עניות וחלשות יותר יוכלו גם לנטוש אותו.

  7. אירופה יבוא יום שבו יתחרטו על בגידה ברוסיה במיוחד הסלבים