הזיג-זג של המכון הישראלי לדמוקרטיה: בעד מינויים פוליטיים, וגם נגד

נשיא המכון כינה השבוע את המינויים הפוליטיים "פיגוע משילותי", אך פרסום ישן של המכון דווקא מהלל אותם. מה השתנה? הרכב הממשלה

"פיגוע משילותי". פלסנר | פלאש90

ביום ראשון דחתה הממשלה את ההצבעה על הגברת חופש הפעולה של השרים במינוי צמרת משרדיהם. על פי ההצעה, מינוי לתפקיד משנה למנכ"ל ייעשה באמצעות ועדות איתור, בדומה למשרות אמון אחרות.

תומכי ההצעה מצביעים על ההכרח להגביר את משילות נבחרי הציבור ואת יכולתם להוציא לפועל את המדיניות לשמה נבחרו. מתנגדי ההצעה, אשר הדביקו לה את הכינוי "חוק הג'ובים", טוענים כי מדובר בפוליטיזציה של השירות הציבורי אשר תפגע במקצועיותו.

"פיגוע משילותי"

קולמוסים רבים נשתברו ונהרות של דיו נשפכו אודות היתרונות והחסרונות במינויים פוליטיים. למרות המחלוקת המקצועית הניטשת בנושא, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה יוחנן פלסנר מחזיק בעמדה נחרצת וברורה בעניין: לדבריו, ההצעה היא לא פחות מ"פיגוע משילותי".

וכל כך למה? משום שההצעה תגרום לאובדן הידע המקצועי והניסיון שנצברו במשך שנים בקרב הפקידות המקצועית של השירות הציבורי, דבר שיגרום לכאוס בשירות הציבורי. את נבואתו הקודרת מסיים פלסנר באזהרה: "אם לשפוט על פי העבר, אימוץ היוזמות להגברת היקפי המינויים הפוליטיים, יגביר בעיקר את הנוכחות השלילית של השרים בדו"חות מבקר המדינה, בתחקירים עיתונאיים, במסדרונות בתי המשפט ואולי גם בבתי הכלא".

פלסנר קושר אפוא בין מינויים פוליטיים לשחיתות. בטורו הארוך הוא איננו מצליח להעלות בדעתו ולו יתרון או נימוק אחד העשוי לתמוך במינויים פוליטיים. לטענתו, הצעה זו תיצור כאוס ופגיעה ודאית בשירות הציבורי, במקצועיותו ובאמון הציבור.

אין זו הפעם הראשונה שבה מפרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה עמדה בנושא. במאמר שפרסם המכון ב-2011, תחת הכותרת "מינויים פוליטיים בישראל ובמבט השוואתי", נמנים בפרוטרוט החששות במינויים פוליטיים. הכותב, שוריק דריישפיץ, מצטט פסקי דין ומביא דוגמאות לכישלונה של השיטה מפרשיות כמו צחי הנגבי ואהוד אולמרט.

השלילה המוחלטת של פלסנר מתמתנת מעט במאמרו של דריישפיץ, שדווקא כן מצליח למצוא שני יתרונות לשיטה: הגיוון התרבותי בשירות הציבורי, והגברת המשילות. אך מיד לאחר שהסביר את יתרון הגברת המשילות, דריישפיץ ממהר להסתייג בטענה שרבים מהמינויים הפוליטיים הם מינויי מקורבים אשר אינם בהכרח ראויים לתפקיד, ולכן לא יקלו על השר לממש את מדיניותו.

רבותיי, מהפך!

עמדתו של המכון הישראלי לדמוקרטיה היא לכאורה ברורה: מינויים פוליטיים רעים לדמוקרטיה.  אך סקירה של ספרות המכון לטווח היסטורי רחוק יותר מגלה חוסר עקביות.

במהלך שנות ה-90' הוציא המכון קונטרס, בשיתוף הוצאת הקיבוץ המאוחד, ושמו "מינויים פוליטיים בישראל". בחיבור זה, מאת דוד דרי, נסקרות בהגינות שתי הגישות הרווחות כלפי מינויים פוליטיים בשירות הציבורי: מחד נבחנים העקרונות "הממלכתיים", הנקוטים במודל השירות הציבורי בבריטניה; ומאידך העקרונות ה"מפלגתיים" שעליהם מתבסס שירות המדינה בארה"ב.

מפתיע לגלות שהספר תוקף בחריפות דווקא את המתנגדים למינויים הפוליטיים, המנסים ליישם בישראל את המודל הבריטי (הממלכתי).  דרי מאשים אותם במניפולטיביות ובהשחרת המינויים הפוליטיים, כאמצעי לצמצום השפעתו של הדרג הפוליטי בשירות הציבורי. כלומר, לפי המכון הישראלי לדמוקרטיה של שנות ה-90', מלחמתו של המכון בן ימינו במינויים הפוליטיים היא ניסיון להעדיף ערכים פוליטיים מסוימים, במסווה של שמירה על טוהר המידות.

בסיום הספר מזהיר דרי מפני השימוש ב"מינוי פוליטי" ככינוי גנאי, כאשר כל מינוי פוליטי מתפרש בהכרח כנושא בכנפיו שחיתות ושוחד. "ממטבע לשון זו עלולה להשתמע המשוואה המסוכנת: פוליטי הוא פסול", הוא מסביר.

שנות התשעים כשנות מאבק בשחיתות הציבורית

נראה כי בסוגיית המינויים הפוליטיים ביצע המכון סיבוב פרסה מלא: שלטון הפקידים הפך ממניפולציה אידאולוגית למציאות רצויה. שליטת הנבחרים הפכה ממציאות טעונת הגנה לפיגוע פוליטי. מה פשר השינוי?

ניתן אולי לטעון שהרגישות הציבורית השתנתה: ייתכן שבעבר הציבור היה סובלני יותר כלפי פגיעות במינהל התקין, ומינויים פוליטיים בכלל זה. היום, כשהציבור הרחב מכיר בחומרת נגע השחיתות, המכון בסך הכול מתיישר ומרענן את עמדותיו בהתאם לתפיסה הציבורית.

אך זו לא יכולה להיות התשובה, משום שדווקא התקופה שבה פרסם דרי את חיבורו התאפיינה בפרשיות שחיתות שפשו בפוליטיקה וערערו את האמון הציבורי בממשל: החל מ"התרגיל המסריח", עובר בפרשיות דרעי, פנחסי וגולדבפרב וכלה במינויים פוליטיים מפוקפקים – כמו זה של חבר מרכז הליכוד מוריס ניסן שמינויו למנכ"ל עמידר בוטל על ידי בג"ץ. פרשיות כמו זו הולידו חקיקה שנועדה לוודא את התאמתם של מינויים פוליטיים לתפקיד שאליו הם מתמנים.

כיום, לעומת זאת, קשה לומר שהשחיתות נמצאת במקום גבוה בסדר היום הציבורי. בשנות ה-90' נחלצו המערכות כולן – הכנסת, הממשלה, בית המשפט, המשטרה והפרקליטות – להילחם בשחיתות.  היום מפגינים פעילי שמאל נגד היועץ המשפטי לממשלה בדרישה שיפתח בחקירה, בעניין שהוא מצדו לא מוצא בו פלילים.

דווקא היום, בשעה שהשחיתות פחות בוערת, נחלצים בכירי המכון לדמוקרטיה להגן עלינו מפניה. מה פשר הבהלה?

תלוי מתי שואלים

התשובה לסתירה נמצאת, כך נראה, בעמוד הראשון בספרו של דרי. עמוד שבו אין כל תוכן מלבד מאפיינים טכניים: שם הספר, פרטי המוציא לאור, שמירת הזכויות, ועוד נתון אחד – שנת ההוצאה. ספרו של דרי יצא לאור לראשונה ב-1993, ובמהדורה נוספת בשנת 1999.

הזיכרון ההיסטורי יוצר חפיפה ברורה בין השנים הללו ובין כהונתן הקצרה של שתי ממשלות השמאל היחידות שכיהנו כאן בשלושת העשורים האחרונים: ממשלת רבין של 1992-1995, וממשלת ברק שכיהנה בין 1999 ל-2001.

מה ניתן להסיק מכך? האם מינויים פוליטיים הם הגשמת המשילות או פיגוע משילותי? תלוי את מי שואלים. ואם שואלים את המכון הישראלי לדמוקרטיה, תלוי גם מתי: אם במקרה מכהנת ממשלת שמאל – מינויים פוליטיים זה מצוין, ויש להיזהר מפני הכפשת התופעה. אבל אם הציבור בחר בממשלת ימין, אזי יש להגביל את חופש הפעולה של הנבחרים בשם ה"מקצועיות" שהביאו עמם הפקידים – מינויים פוליטיים מתקופת ממשלות השמאל.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

15 תגובות למאמר

  1. לוגיקה טפשית.
    א. את חושבת שבמכון מחקר גדול שיש בו עשרות חוקרים תהיה עמדה אחת לאורך 30 שנה? ונניח שיש איזו עמדת נשיא ששולט בעניינים, הרי המייסד של המכון כרמון איננו הנשיא כיום. לא כך?
    ב. אם את חושבת שב1993 מוציאים נייר שנהגה לאחר המהפך ב-1992 וב-1999 מוציאים אותו במהדורה חדשה תוך כמה חודשים אחרי בחירות, זה סימן שלא הוצאת ספר בחיים שלך…
    ג. האם אין לא חושבת שהמודעות הציבורית והמשפטית לסכנות במינויים פוליטיים לא עלתה בשנים האלו? צחי הנגבי עצמו שהורשע בפרשה הידועה טוען כך ואומר להגנתו שפעל בתקופה אחרת. כך שהשינוי בעמדה נראה מתבקש. קאפיש?

    1. הלוגיקה שלך היא טפשית כי היא לא לוגיקה אלא זלזול בעובדות. המכון הזה הוא עוד יצור ברוח הקרן החדשה וכל אנשיו הם מתוצרת הבולשביזם והשמאלנות שהיא תורת הרמיה במימון זר. אל תיתמם פה.

  2. ברור שרצוי ששרים יוכלו ליישם את המדיניות שלשמה נבחרו. אבל מה עושים אם המדיניות שלשמה נבחרו היא חלוקת שלל למקורביהם, ללא כל שיקול ממלכתי? הנוגדן לחוסר האחריות ולשחיתות של חלק מהנבחרים הוא פקידות מקצועית, הנאמנה לאינטרסים ממלכתיים.
    צריך להקשות ככל הניתן על מינויים פוליטיים של חסרי כישורים לתפקוד יעיל במשרדי הממשלה.
    משרד החקלאות, שנמסר לידי המושחת אורי אריאל, הוא דוגמא מצויינת כיצד הורסים משרד ממשלתי. אריאל מתעניין בדבר אחד- כיצד להעביר כל תקציב שרק ניתן להתנחלויות. מצידו שהארץ תוצף בחתולים, ששקנאים יהרסו שדות בצפון, שמעבדות המחקר יקרסו. העיקר שהמתנחלים יקבלו עוד כסף. כך גם פעל במשרד השיכון- השאיר עניים ללא קורת גג והעביר דירות עמידר לפעילי תקומה העוסקים בהחזרה בתשובה. פיגוע מיניסטריאלי.

    1. תסתכלי על הדבשת שלכם השמאלנים קודם, לפני שיש לך דברי הבל על הימין ומוסריות מינוייו ומעשיו הגיב:

      הקיבוצים שחלבו את המדינה ואת קופת האוצר עשרות שנים הם כנראה לדעתך סמל התום והיושר. צביעות שמאלנית היא חסרת גבול.

  3. המכון הישראלי לדמוקרטיה הוא בעל סדר יום פוליטי? ועוד שמאלני?? אני המווווווום!!!

  4. כמה דמגוגיה חסרת בסיס והגיון בפוסט אחד.
    הניסיון ליצור כאילו הימין נרדף ע"י השוואה בין מה שנכתב ב-93 ל-2017 (24 שנה עברו) ע"י 2 אנשים שונים. ההשוואה כאן היא מגוחכת במקרה הטוב. יש פה כתבה שלמה ואין בה התייחסות אם מינויים פוליטיים הם דבר ראוי או לא (לטעמי האישי, מינוי פוליטי הוא לא פסול מיסודו אבל מינוי שכזה חייב לעבור תהליך מכרז ורגולציה קפדנית).
    כל מה שיש בטור המטופש הזה זה בזבוז מוחלט של הזמן של מי שקורא אותו. פרופוגנדה לטפשים. מאמר מטופש שנועד לאנשים שאינם ביקורתיים במה שהם קוראים.

    1. פרופגנדה לאנשים שיודעים מה זה מכרז ומסוגלים להתנסח בתמצות.

    2. איתמר בוא נהיה הוגנים, אם מתקיים מכרז אז אין מנוי פוליטי כי אני לא יכול למנות את המועמד שאני רוצה אלא הוא נבחר מכמה מועמדים. כך שמכרז הוא שיטה פסולה שמעצימה את הפקידות וממנה פקיד על תקן של איש אמון. לעומת זאת רגולציה באמצעות הצבת תנאי סף של נסיון וכשורים היא דבר סביר.

      מנוי פוליטי לא רק שאינו פסול הוא דבר רצוי וטוב. הרי הדמוקרטיה מבוססת על מנויים פוליטים. העם בוחר את מנהיגיו בבחירות שהן אך ורק פוליטיות. על מנת לאפשר משילות יש צורך בחקיקת חוק כך שמאות אם לא אלפי משרות בשירות הציבורי המחזיקים בהם מפוטרים בסיום כל בחירות כדי לאפשר לשלטון החדש למנות את נציגיו. זה יסיים אחת ולתמיד את הווכוח, ירענן את השירות הציבורי ויאפשר לנבחרי ציבור להתרכז במימוש האג'נדה עליה נבחרו.

  5. למה אנחנו מטעים את עצמנו, כבר זמן רב, השם האמיתי הוא המכון לדמוקרטיה ע"פ השמאל. הוא לחלוטין לא מכון ישראל לדמוקרטיה. נושא חוק המינויים אינו היחיד המוכיח זאת. הדוגמאות רבות. אי אלו ימנים בתפקידים במכון הם עלי תאנה הכרחיים לצרכי תדמית. (אידיוטים שימושיים בד"כ)

  6. מאמר מעולה, תודה. המכון הישראלי לדמוקרטיה הוא עוד גוף פוליטי שמעמיד פנים של אובייקטיביות ונייטרליות. פשוט צביעות. צריך עוד מאמרים כאלה שיחשפו את הפנים האמיתיות שלו. יישר כוח גדול.

  7. עם כל סלידתי מהמכון לדמוקרטיה וממאזג'נדה שלו ועם חוסר אהדתי ליוחנן פלסנר, הכתבה תלושה מהמציאות. אי אפשר לקשור בין שני מאמרים על פני תקופה של שלושים שנים ולומר שמדובר בשנוי מדיניות על רקע פוליטי. זה לא רציני ולא עומד במבחן ההגיון. מאמר לא ראוי בעיני.

  8. דבר ראשון מודבר בפרק זמן של 30 שנה.
    דבר שני אין שום דבר פסול בשינוי דעה, או בדיון, זה כל המהות של דמוקרטיה קיום דיון, במיוחד שזה נעשה בצורה מנומקת ומעמיקה.
    לכן אין פה אלא להסיק כי הקשר בין סיבה לתוצאה רופף וזה בלשון המעטה.

  9. השמאל מבצע פיגוע משילותי במדינת ישראל ובממשלותיה בעזרת בג"צ ומימון זר כמו של המכון העלאק לדמוקרטיה הזה של מרכוס הגיב:

    פלסנר: ההצעה תגרום לאובדן הידע המקצועי והניסיון שנצברו במשך שנים בקרב הפקידות המקצועית של השירות הציבורי, דבר שיגרום לכאוס בשירות הציבורי.

    חה חה חה.

    רמאים, מוליכי שולל, שקרנים, תאבי בצע, מחסלי משילות ונוכלים, עושים הכל כדי לחסל אותנו ואת המדינה שלנו וחוסמים את מי שאנחנו בוחרים מלפעול אפילו דקה בשם האידיאולוגיה בה חפץ העם.

    בג"צ אינו בית משפט בכלל אלא מוסד המאוייש ע"י השמאל הזה שאיבד כוחו בכנסת והעתיק פעילותו לבג,צ משם הוא מחסל ומסנדל הכל.

    זוהי פעולה משולבת כשבג"צ ואירגונים כמו זה שקורא לעצמו המכון לדמוקרטיה ומתחזה לאיזה ארגון ממשלתי כשהוא סוכן זר במימון זר שהוקם ע"י אדם זר, בכסף זר, למען מטרות זרות.

    קיראו את הכתבה המזעזעת על המכון הזה שחדר גם לצה"ל ועושה שם את עצמו לפחות לממשלה שצה"ל מחוייב לתת לה דיווח ולשתף עימה פעולה, שלא לדבר על כך שמינויי הצמרת של כל מוסדות הבטחון שלנו הם אנשי הקרן החדשה, עליהם נמנים גם אנשי המכון הזה שקורא לעצמו בשם יומרני – הדמוקרטיה הישראלית.

    השמאל הוא כולו רמיה ומצגי שווא.

    אלה הצבועים שיש ממש לפחד מפניהם שמובילים אותנו לאבדון.

    איך אמר יאיר נתניהו? הקרן להשמדה!!!

    ********************************

    תשאלו את השמאלן הקיצוני הזה פלסנר על איזה מידע הוא מדבר כשהוא מדבר על הידע שנצבר אצל השמאלנים והמשפטנים האלה ששמים רגל לכל שר.

    פלסנר הצבוע מדבר על אידיאולוגיה של נבחרי הציבור?

    הידע לעשות סיכול ממוקד כנראה כי זה הידע היחיד שיש להם ולכן המדינה משותקת כבר שלושים שנה בגלל השמאל הנאלח הזה ושיטותיו הבולשביקיות המגעילות את כולנו.

    כל היום שומעים על בג"צ, בשעה שבמדינות נורמליות איש לא שומע בחדשות על בג"צ שלהם. פה בג"צ והעורכי דין האלה שיושבים שם ובחרו את עצמם בעצמם (כלומר מושלים ומחוקקים דה פקטו בשליחות שודד הים המשפטי, אהרון ברק, שעבר אולי על החוק יותר מכל אדם אחר, כדברי פרופ' פוזנר) באמצעות ועדת הדילים המסריחים והאפלים וועדת השתיים האפלה כמו לילה שחור – וקוראים לעצמם שופטים, מחוקקים לנו באמצעות עורמה ופסקי דין, מה שמתאים לקרן החדשה ולג'יסטריט.

    מזעזע לאן הגענו ומדוע לא מקימים ועדת חקירה פרלמנטרית למעשי כל אירגוני השמאל כולל המכון הזה של מרכוס במימון זר ופושע ועויין כולל מימון ערבי מרמאללה לחיסול המדינה היהודית ציונית והפיכתה למדינת כל אזרחיה.

    ועדת חקירה למעשי הקרן החדשה ולכל אירגוניה כולל המכון הזה לעלאק דמוקרטיה עלאק ישראלית!!!

    ויש לחסל את בג"צ במתכונתו הנוכחית אם רוצים להחזיר למדינה את זכותה להתקיים כמדינה יהודית ולנהלה באופן יעיל באמצעות נבחריה. יש לחסום לחלוטין את המימון הזר למכון הזה ולכל האירגונים האלה ולהעיף מפה את הקרן לישראל חדשה – קרן אמריקנית זרה.

    יש לחוקק חוק סוכן זר בדיוק במתכונת האמריקנית שאינה מתירה פעילות עויינת בתוך ארה"ב של שום גורם במימון זר!

    יש לבטל את חוק כבוד האדם הערבי והמסתנן וחרות המחבל והטרוריסט!!!

    יש להציל את המדינה מציפורני הפושעים שהשתלטו עליה ומפוררים אותה מבפנים באמצעות שיתוקה ופסקי דין מזעזעים שכל מטרתם ביטולה של המדינה היהודית.

    ***************************************************

    קיראו מי זה ומה זה המכון הזה:

    תחקיר:

    הון שלטון וקשרי המכון

    http://www.news1.co.il/Archive/002-D-18970-00.html

    *******************************

    פרופ' מאוטנר: בג"צ הפך למוסד לפעילות פוליטית של השמאל שאיבד כוחו בכנסת! השמאל הפסיד הרבה מאד כוח בפוליטיקה וסובל הפסדים פוליטיים גדולים מאד ומה שהוא עושה בעצם, הוא העתיק את הפעילות הפוליטית שלו מהפוליטיקה של הבחירות, שהיא הפוליטיקה של הכנסת, למקום אחר – לבית המשפט העליון – והפך אותו למוסד שממנו הוא מנהל פוליטיקה.

    אחרי 30 שנה של כיוון כזה מצידו של בית המשפט, בית המשפט מוצא את עצמו כרגע במצב של אובדן לגיטימציה…

    יש לנו משבר חמור כרגע עם בית המשפט העליון שהוא מוסד מדינה חשוב מאין כמותו.

    כדאי שנפתח חשיבה חדשה לגמרי לגבי איך הוא צריך לפעול ב- 30 השנים הבאות.

    פרופ' מאוטנר:

    *באוקטובר 2007, פורסם שמו כמועמד לכהונת שופט בבית המשפט העליון.

    *מנחם מאוטנר הוא פרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב, לשעבר דיקן הפקולטה.

    *הינו עורך ראשי של סדרת הספרים משפט חברה ותרבות היוצאת לאור על ידי הפקולטה למשפטים.

    *היה מראשוני המבקרים את מהפכת "הכל שפיט" של פרופ' אהרן ברק, ואת תפיסת בית המשפט כמין כנסייה של מאמינים חילונים.

    פוליטיזציה של משפט
    פרופ' מנחם מאוטנר, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב

    http://www.youtube.com/watch?v=MaGOlzc8ydM

    החל מדקה 16:26

    להלן התמלול המלא:

    קבוצת מלכי הגבעה של השמאל הפסידה הרבה מאד כוח בפוליטיקה וסובלת הפסדים פוליטיים גדולים מאד ומה שהיא עושה בעצם, היא העתיקה את הפעילות הפוליטית שלה במידה רבה מאד מהפוליטיקה של הבחירות, שהיא הפוליטיקה של הכנסת, למקום אחר – לבית המשפט העליון – והפכה אותו למוסד שממנו היא מנהלת פוליטיקה.

    בראש העותרים לבג"צ חברי הכנסת של מר"צ והעבודה והעתירות שלהם תמיד על נושאים פוליטיים.

    בג"צ הפך למוסד פוליטי.

    זה חלק מתהליך.

    *************************************
    מפת הדרכים של אירופה והשמאל הרדיקלי לערעור ישראל

    (והמכון הזה הוא חלק מכל המארג הזה).

    http://mida.org.il/2016/06/23/%D7%9E%D7%A4%D7%AA-%D7%94%D7%93%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A4%D7%94-%D7%95%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%90%D7%9C-%D7%94%D7%A8%D7%93%D7%99%D7%A7%D7%9C%D7%99-%D7%9C%D7%A2/

    ********************

    חוק סוכן זר ארה"ב:

    Foreign Agents Registration Act

    https://en.wikipedia.org/wiki/Foreign_Agents_Registration_Act

    בעברית:

    חוק רישום סוכן זר: דמוקרטיה מתגוננת כהלכתה

    http://www.news1.co.il/Archive/003-D-61327-00.html

    *********************

    "אהרן ברק שודד-ים"

    פרופ' ריצ'רד פוזנר מחשובי המשפטנים בעולם אומר במאמר שפרסם בכתב העת היוקרתי האמריקאי 'ניו רפבליק' את מה שכולנו פחדנו להגיד: "אהרן ברק שבר את השיא העולמי ביהירות שיפוטית" ו"החוק בשבילו הוא רק טיוטה" .פוזנר קבע במאמרו כי "ברק שבר את השיא העולמי ביהירות שיפוטית" ומי ש"החוק בשבילו הוא רק טיוטה".

    שמעתם?

    האיש שהפר את החוק יום יום ויותר מכל אחד אחר, הוא, לדעת פרופ' פוזנר, לא אחר מ… אהרן ברק.

    האיש שכולם רוממו וקילסו את "חכמתו המשפטית".

    המלך, כמו בסיפור העם הידוע, הוא ערום.

    בביקורתו כותב עוד פוזנר: "לישראל אין חוקה. רק חוקי יסוד שחוקקה הכנסת ואותם הגדיר ברק כחוקה וקבע כי הכנסת אינה יכולה לבטלם.

    מדובר ברעיון מדהים: תארו לכם שהקונגרס האמריקאי יחוקק חוק המתיר לכל אזרח להחביא בכליו כלי נשק ובית המשפט העליון שלנו יחליט שלעולם אי אפשר יהיה לבטלו, כאשר החוק המדובר נחקק בתמיכת רבע בלבד מחברי הקונגרס.

    שהרי בישראל חוק יסוד כבוד האדם וחירותו נחקק בתמיכת 32 ח"כים בלבד".

    עוד כותב פוזנר: "ברק איננו מנסה להגן על גישתו השיפוטית באמצעים משפטיים מסורתיים. הוא לוקח כמובן מאליו שלשופטים יש סמכות טבועה לגבור על חוקים.

    גישה כזאת יכולה להיות מתוארת כתופסת שלטון בכוח.

    מערכת משפט הרואה עצמה חופשיה לגבור על החלטות של גורמים הנבחרים באופן דמוקרטי, מטשטשת את הדמוקרטיה.

    בעבור ברק, המונח 'פרשנות' מרוחק מחיפוש המשמעות, אשר לה כיוונו מחברי דבר החקיקה.

    בית המשפט הוא שיוצר את דבר החקיקה בישראל, תוך שהוא, ביהמ"ש, הופך את החוקים עצמם לטיוטה ראשונה שהוא, בית המשפט, חפשי לשכתבה".