ממאו ועד ברל כצנלסון: הגיע הזמן לחשבון נפש בשמאל

כל רעיונות השמאל הסתיימו בכישלון וגבו את חייהם של חפים מפשע. לקראת מאה שנים למהפכה הבולשוויקית, הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש

שובל של הרוגים ורעיונות כושלים. מאו וברל | צילום: ויקיפדיה

 

באחד מכפרי צפון השומרון מתגוררת חמולה מוכת גורל אשר מחלה כלשהי תוקפת כל תינוק רביעי שנולד בה. בסמוך ל"הסכמי אוסלו" נולדה תינוקת לאחד מבני המשפחה וגם בה פגעה המחלה. האיש פנה לידידו מהגלבוע וביקש את סיועו באשפוז הילדה בבי"ח ישראלי שהיה יכול לרפא את הילדה בניתוח פשוט. כאשר פנה הידיד לרופא שהכיר השיב לו הלה בייאוש: אילו רק היית בא לפני שבוע, בטרם הועברה האחריות הרפואית על ערביי יו"ש לרשות הפלסטינית, הייתי יכול להציל את הילדה.

נזכרתי בסיפור הזה לאחר שקראתי במגזין "ליברל", של חודש אוגוסט, את מאמרו של תם אהרון, "הבעיה של השמאל". במאמר מצר אהרון על כך שאין בין ראשי השמאל מי שמוכן להגיד "בואו נפסיק לדבר על זהות יהודית ועל ציונות כמו חבורה של חולי נפש, ונתחיל לדאוג לבני אדם". אני קורא, וברקע מתנגנות המלים "לא, אל תספר לי על ילדה שאיבדה ילדותה", מתוך שירה של נורית גלרון "אחרינו המבול".

שורה קצרה זו מתוך המאמר מגלמת את המשבר המוסרי והאידיאולוגי שבו מצוי חלק מהמחנה הפוליטי המפסיד בקביעות בישראל. בשמאל קיים קומץ אשר רואה בבחירות גרסה מודרנית של משפט שלמה: "אם לא ניצחנו אז שילך הכל לעזאזל". ומכאן נגזרת פעילותו המאופיינת בהרס עצמי ובהתפרצות ייצר ההתאבדות. הבעיה היא שהקומץ הזה הוא החלוץ לפני המחנה במקום להיות בשוליו. הוא המסמן את הדרך לכל השמאל ומסיט אותו אל מחוץ לתחום הלגיטימי.

אויבי האנושות

דוגמא מוחשית למצבו של השמאל נמצאת במקרה של המשוררת הערבייה דארין טאטור, השוהה במעצר בית מזה כשנתיים, לאחר שפרסמה שיר הכולל את הפנינה הבאה: "לֹא דַּי לִי בְּפִתְרוֹן שֶׁל שָׁלוֹם, לֹא אוֹרִיד לְעוֹלָם אֶת דְּגָלַי, עַד אֲשֶׁר אוֹרִידֵם מֵעַל מוֹלַדְתִּי". לקראת ערב תמיכה במשוררת, שערך תיאטרון יפו בסוף אוגוסט השנה, התראיינה השחקנית ליאורה ריבלין, אחת המשתתפות בערב, ותהתה בקול; "מה עושים עם 'מעוז צור ישועתי' שקורא להכין טבח לכל אויבנו וכולנו שרים אותו?".

הסלידה מכל סממן לאומי וציוני תוך הזדהות עם שאיפות לאומיות של עמים אחרים אינה חדשה. בתופעות מעין אלו הבחין כבר ברל כצנלסון כאשר כתב על "מידת חסידות… הרווחת בין יהודים, שהיא קנאית ויישרנית. ערה ורגישה לכל פגיעה, לכל קיפוח אנושי, ורחמיה על כל בשר, ורק בנקודה אחת היא עיוורת וחרשת לא חולה ולא מרגישה – בנקודה היהודית".

למרות גילויי החמלה הללו "הניסיון מלמד" כפי שכתב נשיא ארה"ב תאודור רוזוולט, "שאנשים המצהירים כי רגשותיהם הבינלאומיים מכריעים את אלה הלאומיים – שלא אכפת להם מארצם כיוון שהמין האנושי יקר כל כך לליבם – מתבררים הלכה למעשה כאויבי האנושות".

ייתכן, אם כן, שבהצעתו של תם אהרון להתחיל "לדאוג לבני אדם" יש חידוש מרענן ואולי אף תקווה שמהשמאל תצמח פעם אחת טובה לאנושות. עד היום, כל פעם שהשמאל, ניסה לדאוג לבני אדם, לשוויון או לשלום, זה הסתיים באסון. לרוב זה היה בזיקה לאוטופיה הנובעת מהמשנה הסוציאליסטית-קומוניסטית. מה שמעניין, או מדאיג, עם הרעיונות של השמאל, הוא השמות המטעים שניתנים להם.

חגיגות המאה

לכן, ולמרות התקווה, יש מקום להטיל ספק אם לקראת חגיגות המאה ל"מהפכת אוקטובר" -המהפכה הבולשביקית ברוסיה, שתחול בנובמבר הקרוב, יתרחש מפנה היסטורי. ספק ניתן לקוות שהרעיונות הנשגבים של השמאל לא יהיו עוד על חשבון חיי אדם.

חודש נובמבר הקרוב יסמן גם מאה שנים להצהרת בלפור וזוהי הזדמנות לבחון מי מבין התנועות, הציונית והבולשביקית, היטיבה יותר עם האנושות. ולנוכח השגשוג הכלכלי והשקט הביטחוני, שמדינת ישראל נמצאת בו, התשובה הייתה צריכה להיות ברורה; לנגד עינינו הולכת ונרקמת המציאות המתוארת בספרו האוטופי של הרצל "אלטנוילנד".

שורת מנהיגי העולם שביקרה בישראל בשנה האחרונה כדי ללמוד את סוד הצלחת המדינה היא הגשמת החזון שתיאר הרצל בספרו "מדינת היהודים": "העולם בשחרורנו משתחרר, בעושרנו מתעשר ומתגדל בגדולתנו. ומה שאנו נעשה שם רק למען שגשוגנו שלנו יפעל פעולה אדירה ומאשירה לטובת כל בני-האדם כולם."

ואם המצב הזה בישראל הוא בעיה לחלק מהאנשים, אולי כדאי להזכיר להם למה הוליכה הדאגה לחיי אדם של אבותיהם הרוחניים.

תהליך "המודרניזציה", שעליו הכריז סטאלין בשנות ה-30, הרע את כלכלת בריה"מ בצורה דרסטית, וגרוע מכך הוא עלה בחייהם של מיליונים אשר הורעבו למוות. כך גם היה גורלם של עשרות מיליוני סינים שהיו קורבנות הכלכלה שהנהיג מאו דזה טונג ורעבו למוות בשמה של "הקפיצה הגדולה קדימה", שכמובן לא התרחשה.

הפילוסוף ז'אן פול סארטר, אשר היה קומוניסט לסירוגין, ונחשב בעיני רבים כלוחם זכויות אדם, היה בין גדולי המתנגדים להמשך שלטונה של צרפת באלג'יריה. תוצאות השחרור האלג'ירי מעול הקולוניאליזם הצרפתי מוכרות לנו בדמות מלחמת אזרחים עקובה מדם שהתפתחה במדינה, והשחיתות הממסדית שאכלה כל חלקה טובה, כדאי לעיין בדברים שאמר סארטר:

יש רק פתרון אחד וסופי לאלג'יריה, והוא עצמאות. הגדרה עצמית עשויה להיות אמצעי טוב לפתרון הבעיה, בתנאי שיובטחו ערובות ממשיות לאף-אל-אן.

על אזרחי צרפת שחיו באלג'יריה אמר סארטר כי "אין זה נכון שקיימים מתיישבים [מתנחלים] טובים ואחרים רעים, קיימים מתיישבים ותו לא".

מכצנלסון ועד מאו

נותר לבחון עוד רעיון אחד של השמאל והוא השלום המיוחל שמשום מה תמיד יוצא הפוך. תחילה יש להיזכר בדברים שכתב כצנלסון ב-1939 על שלטון ערבי בארץ ישראל:

המטרה שהציגה לעצמה המנהיגות הערבית היא שלטון המופתי. לשם כך אין צורך שהארץ תשב בשלוה, שהכפר יפרח שרמת חייו של הפועל תעלה … שיהודים וערבים יחיו בשלום … אך הקזת-דם, הרעבת הכפר … המתת היריבים … אלה עשויות לקרב את ביאת שלטונו.

ובעניין "קרבנות השלום", שנאלצו היהודים להקריב על מזבח אוסלו, אפשר לצטט את דבריו של מאו בזמן מלחמת קוריאה. כאשר התחנן מנהיג צפון קוריאה בפני סטאלין ומאו להפסיק כבר את המלחמה השיב מאו ש"עד עתה הוא לא הפסיד כלום, חוץ מהרוגים".

הכותב הוא דוקטורנט באוניברסיטת אריאל ועמית מחקר במכון אריאל לביטחון ותקשורת

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

46 תגובות למאמר

  1. הדרך ההפוכה לכלכלה חופשית על פי גישת הימין והליברלים נמצאת באתר: http://www.kav.org.il אתר מעולה שמפרט את הפתרון לכל האסונות: הכלכליים חברתיים פוליטים שהביאה על ישראל מפלגת מפא"י ושלל הטירופים הסוציאליסטים של רצ ומפם (מרצ).

    1. אזרח רגיל, איפה היית עד עכשיו?? אתר מדהים ה"קו ישר" הזה. מעולה, חכם, מגוון ובעל אוריינטציה ליברלית כלבבי.
      תודה!!

    2. אם השטויות שמפורטות באתר בלינק שהבאת יתגשמו ערי ישראל יהפכו לזוועה בקנה מידה של דלהי ומומבאיי. מה שרשום שם שיש יותר מדי תקני בנייה ושהקבלן צריך לבנות בלי תקני בנייה ושאם רוכש הדירה מסכים לרכוש את הדירה החורבה המטה-ליפול אז הכל בסדר. הימין בארץ מורכב ממטורפים וממטומטמים.

    3. לאבגדה

      מזל שיש לנו אותך כאן, הוד רוממותך. ממרום כלומיותך אתה בהחלט כשיר לחלק ציונים ותארים לכולנו. מה היינו עושים בלעדיך?
      רק חבל כי נראה לי שאתה קצת סובל ומתייסר באכסנייה המפוקפקת והלא נאורה הזו. אולי יורשה לי להציע לכבודו חופשת נופש קלה באתר 'הארץ' באנגלית ? (המאמרים בגרסה העברית של 'הארץ' הם די חלביים ולא מספיק שופעי שנאה עסיסית, דיבה ושקרים, כפי שנשמות טובות כמוך אוהבות. כך שלא הייתי מעז להציע לך לקרוא אותם.)

    4. מאיפה הצלחתם להביא לינק עם עצות כל-כך מטומטמות? הפתרון ליוקר הדיור הוא להסיר תקני בנייה? תגידו לי אתם נפלתם על השכל?

  2. אני עוקבת אחרי הפרסומים של יהודה שלם זה זמן רב ורואה שהרמה שלהם הולכת ועולה. עלה וצלח, שנה טובה!

    1. או שהרמה שלך הולכת ויורדת, אחד משניים. עלי והצליחי שנה טובה!

    2. ל – אבגדהוזחטי
      גם לך, שנה טובה. שנת שגשוג והצלחה, וחשוב מכך, שנה של רפואת הנפש. לאור דרך הניסוח ההיסטרית ומזילת הריר של תגובותיך, אתה זקוק לזה בדחיפות.

  3. למתוח קו בין ברל למאו זה בדיוק כמו למתוח קו בין ז'בוטינקי להיטלר.
    תתחילו להתנהג כמו ילדים גדולים ואל תנסו להיות תמונת הראי של האידיוטים מ"הארץ".

    1. נו באמת..
      לו היית טורח לקרוא את המאמר לפני שהגבת, היית רואה שברל כצנלסון הובא דווקא כדוגמא חיובית; כאדם שאהבתו לעמו ואנושיותו גברו על עקרונות הסוצאליזם בהם לקה.

  4. מהפכת אוקטובר הייתה מהפכה שהוכיחה כי הסוציאליזם יכול להצליח.
    מי שהרס את הסוציאליזם היה סטלין, שהשאיר חותמת רעה לסוציאליזם.

    1. ברור ברור. סטלין הרס את כל מה שבנה לנין. ממש כפי שכנופיית הארבעה הרסה את כל מה שבנה מאו. ובדיוק כפי שכיום בוונצואלה, מדורו הורס את כל מה שבנה צ'אבז. תמיד הכל נפלא בגן העדן הקומוניסטי, עד שמגיע "מאי-שם" (מצמרת השלטון) מישהו רשע שהורס הכל. ואולי זו בעצם המציאות, שמגיעה תמיד והורסת את ההזייה ומראית העין?

    2. ומה עם סין? וצפון קוריאה? וקובה? וונצואלה? ופולין ויגוסלביה והונגריה וצ'כיה ובולגריה ורומניה? וכל מקום אחר שהסוציאליזם הגיע?

    3. לרמי לוי: כבר אמרה תאצ'ר שהסוציאליזם מצליח עד שנגמר הכסף של האנשים האחרים.

  5. יהודה שלום,

    סלח לי, אבל יש כאן כל כך הרבה אמירות כלליות, שקשה מאד לקבל מאמר שכזה.

    למשל, מהו השמאל? בכותרת אתה מזכיר את ברל-כנצנלסון. ברל, כצנלסון, ההוגה של מפלגת העבודה. אותה מפליגה שהקימה את המדינה? שהמדניות הסוציאל-דמוקרטית שלה קיימת עד היום במדינת ישראל, ואחראית במידה מסויימת על כך שמדינת ישראל דואגת לאזרחיה?
    אתה שם את מאו הקומוניסט במיטה אחת עם הודה מפלגת העבודה, האחד קומוניסט והשני סוציאל-דמוקרט.

    אלו שני רעיונות שונים. האחד (הסוציאל-דמוקרט) מהווה את התשתית לכלכלת אירופה המערבית, והשני מהווה את הבסיס לכשלון קולוסאלי עולמי. אני לא מבין איך ניתן להכניס שתי תורות כל כך שונות תחת מושג אחד: "השמאל".

    לגבי אלג'יריה, האם היית רוצה שצרפת תמשיך למשול בקולוניות ברחבי העולם? האם באותה מידה היית רוצה שבריטניה תמשיך לשלוט בישראל, רק בגלל שאנו לא מסתדרים עם הערבים? אגב, אם תבדוק את אלג'יריה היום, תראה שמצבה לא נורא כל כך (אם אתה משווה אותה למדינות אחרות).

    אני לא אומר, אגב, שהתורה הסוציאל-דמוקרטית עדיפה מהשיטה הקפיטליסטית. אני טוען ששתי השיטות יש להן יתרונות וחסרונות.

    אני בהחלט מבקר את ההכנסה של הסוציאל-דמוקרטיה תחת אותה קורת גג כמו הקומוניזם.

    1. נחמד לקרוא תגובה עניינית, כתובה בצורה בהירה ויפה. הלוואי שככה ייראה השיח בין ימין ושמאל, ובכלל, בין אנשים שלא מסכימים, בישראל. בלי עלבונות והשתלחויות מיותרות.
      תודה לך.

    2. תגובה שנהניתי לקרוא.
      בלי השתלחויות ועלבונות.
      מעניינית ועניינית.
      מקווה שככה ייראה פעם השיח במדינת ישראל.

  6. אדם חכם אמר: מי שלא היה סוציאליסט בצעירותו,אין לו לב ומי שנשאר סוציאליסט בבגרותו,אין לו מוח…

    1. ווינסטון צ'רצ'יל היה האדם החכם, שהיה הרבה יותר מחכם. היה אמיץ!

    2. האמירה מיוחסת בטעות לצרציל. הוא מעולם לא אמר אותה. אחרי סטלין והקומוניזם האנושות להוציא כמה מוקדים המנסים עדיין לצבור הון פוליטי מרעיון העוועים של השוויוניות השתחררה סופית מהרעיון הזה

  7. שוב אתם מתעקשים, נגד כל כללי היושר הבסיסי, לדבוק בדיבה הנבזית המזהה בין סוציאליזם דמוקרטי (או סוציאל-דמוקרטיה, שהיא אפילו עוד פחות רדיקלית ממנו) לבין קומוניזם ולפקוד על הראשון את העוולות והתועבות של השני.
    והפעם אתם עושים זאת על ידי שימוש בדמותו של ברל כצנלסון, שהיה סוציאליסט אנטי-קומוניסט מובהק.
    אותה ציטטה ידועה משלו ("היש עוד עם אשר בניו הגיעו לכלל סילוף שכזה"..וגו') שבדרך כלל לאומנים דתיים-יהודיים ימניים משתמשים בה כדי לגנות אנשי שמאל ציוני הייתה מכוונת נגד קומוניסטים – והיא הושמעה בעצת ה-1 במאי של ההסתדרות, עצרת שכמובן הייתה סוציאליסטית (וציונית).
    האין גבול לסילוף?
    כיוון שאתם חוזרים על עצמכם ללא כל ביקורת עצמית, אני מרשה לעצמי גם כן לחזור על עצמי ולהביא כאן שוב במלואה את תשובתי לרשימתו הסלפנית והמטופשת-עד-נבערת לא פחות של גלעד אלפר מה-3.10, באותה הרוח, בתיקווה קלושה להעביר עוד איכשהו את הדיון לפסים עובדתיים:
    הנה:

    עד מתי תמשיכו בסילוף הדמאגוגי המזהה בין סוציאליזם דמוקרטי לבין קומוניזם ולקרוא לשניהם "סוציאליזם" ? עד מתי תמשיכו להפיץ את השקר הנתעב המכתים כל זיק של רעיון של סולידאריות חברתית, אפילו לא-סוציאליסטי, כ"סוציאליזם" במובן המשוקץ הזה?
    פעם אחת ולתמיד – גם לטובת אידיאולוגים ימניים-קפיטליסטיים שנשאר בהם קמצוץ של יושר אינטלקטואלי ורוצים לנהל ויכוח אמיתי ולא רק להשמיץ:
    "סוציאליזם" קיים כמושג החל מראשית המאה ה-19. הוא נגזר מן המילה societas בלטינית – "חברה", על נגזרותיה בשפות האירופיות השונות. הוא היה תגובה על התפתחות החברה הקפיטליסטית התעשייתית ועיוותיה – שילוב של עושר אדיר למעטים ועוני מנוול לרוב המכריע של האוכלוסיה. כיוון שבאותה תקופה גם לא הייתה דמוקרטיה במדינות התעשייתיות והן היו או מדינות אוטוריטאריות או מדינות פרלמנטריות עם זכות-בחירה מוגבלת ביותר לאצילים ולבעלי-רכוש גדול, הוא נלחם גם למען דמוקרטיה וזכויות האזרח. לכן שמן של מפלגות סוציאליסטיות רבות היה "סוציאל-דמוקרטים". הסוציאליזם דרש את העברת העושר שנוצר על ידי המהפכה התעשייתית אל הרוב המנוצל והמנושל של החברה, מעמד הפועלים התעשייתיים. מכאן שמו. אפשר להסכים או לחלוק על רעיונותיו, אך צריך לומר בבירור מהם. בתנועה עולמית רחבה ומגוונת זו נוצרו כמובן זרמים שונים. בגדול, הם נחלקו בין זרם מהפכני לבין זרם רפורמיסטי מתון יותר; אך שניהם היו במובהק סוציאליסטיים מבחינת מטרותיהם.
    בשנת 1917 התנועה הסוציאליסטית הבינלאומית התפלגה בעקבות ההפיכה הבולשביקית ברוסיה הצארית – מה שכונה "מהפכת אוקטובר". הבולשביקים היו סיעה בתוך המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הרוסית המחתרתית. הפיכה זו נבעה מתנאים מקומיים ובוצעה נגד ממשלה דמוקרטית עם יסוד סוציאליסטי מתון (קרנסקי, ראש הממשלה שהודח על ידי הבולשביקים, היה "טרודוביק" – איש "מפלגת העבודה" שפרשה מן המפלגה הסוציאליסטית-רבולוציונרית.) זמן קצר לאחר מכן פיזרו הבולשביקים את האסיפה המכוננת הנבחרת של רוסיה, הפרלמנט הרוסי האחרון שנבחר בבחירות חופשיות עד 1990, שבה היה רוב של 75% למפלגות סוציאליסטיות, והקימו דיקטטורה צבאית-משטרתית. סביב הדיקטטורה שלהם הם בנו אידיאולוגיה שלמה שנועדה להצדיק אותה כדרך המהפכנית אל הסוציאליזם ודרשו מכל התנועות הסוציאליסטיות בעולם לקבל אותה. לעצמם הם קראו "קומוניסטים" והם הקימו תנועה קומוניסטית בינלאומית, שנקראה "קומינטרן".
    באותן שנים התפלגה כ ל התנועה הסוציאליסטית הבינלאומית סביב בדיוק על נושא אחד: דמוקרטיה מול דיקטטורה. התהליך הושלם בין 1919 ל-1923: תומכי הדיקטטורה התרכזו ב"קומינטרן", האינטרנציונל הקומוניסטי (הקונגרס הבינלאומי הראשון – ב-1919); תומכי הדמוקרטיה התרכזו באינטרנציונל הסוציאליסטי (הקונגרס הבינלאומי הראשון – ב-1923). מי שטורח לבדוק את העובדות ואינו סתם תועמלן שטוף-שינאה יכול לראות מייד כיצד כבר מן הרגע הראשון של האירועים ברוסיה הסוציאליסטים הדמוקרטיים הבדילו את עצמם בתוקף מן הבולשביקים/הקומוניסטים וגינו בצורה חד-משמעית את כל השיטות האנטי-דמוקרטיות שלהם. רעיונם הבסיסי היה – לא יכול להיות סוציאליזם אמיתי בלי דמוקרטיה וזכויות האדם. המאבק בין שני הזרמים הללו נמשך עד נפילת הקומוניזם הסובייטי בתום המלחמה הקרה ופעמים היה גם אלים, עד כדי שפיכות-דמים. (בדרך כלל שפכו הקומוניסטים את דמם של הסוציאליסטים.)
    לכן, כל מי שכולל את הקומוניסטים ואת הסוציאליסטים הדמוקרטיים תחת כותרת אחת של "סוציאליזם" הוא פשוט עיוור או שקרן. "סוציאליזם" יכול לשמש – ביושר – או כתג לתנועה הסוציאליסטית המאוחדת שלפני הפילוג ב-1917; או כתג לסוציאליזם הדמוקרטי – רובה המכריע של התנועה הסוציאליסטית – שהמשיך להתקיים אחרי פילוג זה. מפלגות סוציאליסטיות-דמוקרטיות עלו לשלטון במדינות שונות החל משנות ה-20 של המאה ה-20 ומ ע ו ל ם לא פגעו בדמוקרטיה, ל א הנהיגו שיטות דיכוי, ל א הקימו משטרה חשאית, ל א הקימו מחנות עבודה, ל א הטילו צנזורה, בוודאי ש ל א ביצעו "טיהורים" ומעשי רצח המוני, בקיצור ל א עוללו ולו אף אחת מכל התועבות שעוללו המשטרים הקומוניסטיים. להיפך, הייתה לסוציאליסטים תרומה משמעותית ביותר להעמקת הדמוקרטיה ולביסוסה וכן להטבת תנאי-חייהם של מיליונים רבים.
    חסידי הקפיטליזם ועובדי אליל השוק יכולים ביושר להתווכח על היעילות הכלכלית של הרפורמות שהנהיגו סוציאליסטים וסוציאל-דמוקרטים או לחלוק על תוצאותיהן החברתיות. הם ל א יכולים לטעון ביושר שהסוציאליסטים איכשהו הגבילו את החירות.
    אבל מי אמר שהם רוצים להתדיין ביושר? שוב ושוב הם משתמשים באותו השקר הדמאגוגי: כל הגבלה על חירותם של בעלי-ההון לעשות בו כרצונם, כלומר לנצל כרצונם וללא כל מיגבלה את כוח-עבודתם של העובדים ואת משאבי-הטבע, היא ה"סוציאליזם" המשוקץ – ובביטוי "סוציאליזם" כוללים גם את הקומוניזם, הסובייטי והאחר. אחר כך מצביעים על תועבות הקומוניזם – שכאמור הסוציאליסטים נלחמו בהן מן הרגע הראשון – ואומרים: ראיתם? אתם רוצים שכר מינימום, זכות התאגדות, ביטוח אבטלה, מדינת רווחה, חקיקה להגנת הסביבה? תקבלו גולאג.
    ובהקשר הישראלי – מאיימים עלינו בצפון קוריאה וכדומה.
    למרבה הצער, שקר דמאגוגי זה עבד הרבה פעמים. בין השאר השתמשו בו מוסוליני, היטלר ופראנקו, וגם הרודנים הצבאיים הרצחניים של רפובליקות-הבננות באמריקה הלטינית . במדינות הדמוקרטיות השתמשו בו תועמלנים שמרניים וקפיטליסטיים כדי להגן על זכויות היתר של ההון הגדול – מצ'רציל, שאיים על הבוחרים הבריטיים בשנת 1945 שאם יבחרו במפלגת הלייבור היא תקים "סוג של גסטאפו" ועד הסנאטור מק'קארתי ורונלד רייגן בארה"ב .
    (השתמשו בו גם משטר האפארטהייד בדרום אפריקה וחסידי ההפרדה הגזעית בדרום האמריקאי – של ריכוך של המשטר הגזעני היה בשבילם "קומוניזם"; תמהני אם אידיאולוגים קפיטליסטיים ישרים, אם יש כאלה, מוכנים לפחות במקרה זה להודות שזו הייתה דמאגוגיה, שהרי הקפיטליזם האהוב עליהם המשיך להתקיים בשני המקומות גם לאחר חיסול הגזענות).
    זה לא עושה את השקר הדמאגוגי הזה לאמת. ומי שמשתמש בו, כמו גלעד אלפר בהתקפתו על פרופ' שלמה אבינרי ועל רעיון הסולידאריות, חושף את עצמו כשקרן פשוט.

    1. "דמוקרטיה סוציאליסטית" זה מונח מכובס של אנשים שהם לא חכמים מספיק בשביל ללמוד מההיסטוריה.

    2. סוציאליזם דקמורטי, סוציאליזם לאומי(נציונל סוציאליזם), סוציאליזם כזה וכזה… אתם יכולים להחליף שמות כמה שבא לכם, רעב ורצח הם עדיין רעב ורצח – גם אם נבחרו בצורה דמוקרטית.

    3. לדורון ארזי
      כל מילה שלך אמת והניתוח שלך הרבה יותר מעמיק ומשכיל מגיבוב הציטוטים של הדוקטורנט.
      עלי להוסיף שכמי שמזדהה עם דרכה האמיתית של מיפלגת העבודה (דרכו של כצנלסון) התאכזבתי מאוד מהמאמר השיטחי והרדוד הזה שהזכיר בנשימה אחת (כן, ראיתי שכצנלסון צוטט לטובה ולמרות זאת…) את כצנלסון עם רוצח ההמונים מאו. השוואה כזו הנה דמגוגיה צרופה או חוסר הבנה בסיסי (לא ברור מה עדיף) של הכותב.
      הייתי יכולה להחליף את הכותרת שמותחת קו בין כצנלסון למאו "ממאו ועד ברל כצנלסון: הגיע הזמן לחשבון נפש בשמאל" בכותרת: "ממוסליני ועד ז'בוטינסקי: הגיע הזמן לחשבון נפש בימין" ואז היתה קמה באתר צעקה גדולה וכניראה בצדק.
      לכן, אם אתם רוצים שגם אנשים שאינם נימנים עם גוש הימין-המתנחלי ימשיכו לקרוא אתכם כדאי שתמנעו מהשוואות מופרכות ודמגוגיות כאלו אחרת אני ושכמותי נתייחס אליכם כמו אל הארץ או ישראל היום, כלומר כאל שופר תעמולה חסר אמינות.

    4. תודה לך, "אורחת לרגע", על דבריך הנדיבים. תגובותיהם של שני המגיבים הימניים, שכלל לא התייחסו למה שכתבתי אלא דיקלמו מחדש את סיסמאות השינאה להם, מראות למרבה הצער עד כמה עמוקות הבורות והשקרנות בחוגיהם. על רקע זה היו דבריך ממש משב רוח רענן. אני שמח שאת, כמוני, לא איבדת כל תיקווה!

  8. אני ממש לא מסכים שכל רעיונות השמאל הסתיימו בכשלון. הקומוניזם היה זה שחיסל את הנאציזם במלחמת העולם השנייה. הודות לקומוניזם סין הפכה ממדינה מוכה ואסקופה נדרסת של מעצמות העולם למעצמה עולמית. לומר שהאינדסטריאליזציה שהנהיג סטאלין נכשלה, זהו רוויזיוניזם היסטורי.
    ובקשר לסארטר, אם תאמר היום בצרפת מחוץ למעגלים החברתיים של מצביעי לה-פן שצ'רלס דה-גול היה צריך להמשיך להקיז דם באלג'יריה יסתכלו עליך כעל אדם לא אינטליגנטי תומך קולוניאליזם.
    והמציאות שמתרחשת עכשיו בישראל רחוקה מאלטנוילנד של הרצל כל-כך הרבה שזה כבר אירוע טרגי-קומי לקרוא את הספר.
    ממש עושה רושם שהמאמר הזה נכתב במטרה ללבות שלהוב אספסוף מוסת ולא בשביל לומר משהו בעל משמעות. המאמר מתבסס על הנחת הקש שכל תנועות השמאל הן צאצאיו הרוחניים של מהפכת אוקטובר הקומוניסטית, וזה בעוד שהמפלגות הסוציאל דמוקרטיות במערב אירופה, הלייבור הבריטי, מפא"י ואחדות העבודה בארץ-ישראל, וגם תנועת סולידריות הפולנית נאבקו בברית המועצות הקומוניסטית.

  9. היום אפשר לקבל תואר דוקטור גם על גיבוב של שטויות באמצעות הצגת "עובדות" היסטוריות בצורה מגמתית ומעוותת. אין בכלל ספק שהלאומנות של הימין בסיגנונם של מוסוליני והיטלר ופרנקו הביאו למיליונים של הרוגים ואין כמו האידאולוגיות הלאומניות בצרוף משיחיזים דתי שגרמו לאורך ההיסטוריה למרבית המלחמות בעולם.
    לכתוב תיאוריה שהשמאל ואנשי זכויות האדם הם אסון לאנושות מעקר מכל משמעות את דברי הכותב מחד והוא עוד מקבל על כך דוקטורט מאידך.
    חבל על הזמן של קריאת גיבוב המשפטים הכתובים ב"מאמר".

    1. היטלר היה איש שמאל, ומפלגתו נקראה נציונל-סוציאליסטית,
      מוסוליני לא היה איש ימין, אלא סוג של פופוליסט.
      הטענה הבסיסית שלא ניתן להגשים את הרעיונות הסוציאליסטיים בלי מידה מסוימת של דיכוי.
      בד"כ זה מתחיל בסילוק היריבים ותומכיהם ממוקדי הכוח, והתנכלות לרכושם.
      כשהם מתחילים להתנגד לפגיעה בהם – אז מגיעים משפטי הראווה וההוצאות להורג
      בישראל של שנות החמישים והשישים היה דיכוי של המתנגדים, והם הודרו ממשרות ציבוריות, אולם לא היתה התנכלות לרכושם.

    2. דן, במציאות ולא בתעמולה, התומכים של היטלר היו בעלי ממון ואריסטוקרטים שמרנים לשעבר שהתעשרו בתקופת האינפלציה. האויבים הגדולים של הנאצים בזמן העלייה לשלטון היו המפלגה הסוציאלית הגרמנית וגם המפלגה הקומוניסטית הגרמנית. הסיבה שהיטלר קרא למפלגה שלו המפלגה הנאציונל-סוציאליסטית היא אך ורק כדי להתנגח במפלגה הסוציאליסטית שדגלה באוניברסיליזם.
      הלוא האוניברסל-סוציאליזם איננו פטריוטי, הוא בוגד בפועל הגרמני.

      אני כותב לך את זה לא בגלל שמזיז לי השטויות שאתם כותבים באתר אלא שאנשים משכילים פשוט לא יקחו אתכם ברצינות.

    3. בדרך כלל אני קורא את התגובות שלך, מגחך קלות, וממשיך בחיי.
      הפעם כתבת מה כוונותיך ומה המניע שלך בכתיבת התגובות.
      אז עתה קטנה – כשאתה מגיב בסרקסטיות, התנשאות, עלבונות והשמצות ברמת ילד בגן חובה, אתה לא כל כך מקדם את המטרות שלך, מופרכות ככל שתהיינה.
      אמנם אני חולק עליך בכל דבר בערך, אבל לפחות אציע לך בתור בן אדם שמטרתו היא לכאורה הפצת האמת בקרב המשכילים – מי שלא יהיו אותם 'משכילים' – דבר לעניין, ובכבוד.
      כי התגובות שלך רק מעוררות סלידה ולעג כלפי 'השמאל המשכיל'.
      אין לי מושג למה בתור ימני אני כותב לך את זה, אבל בכל זאת… אולי סולידריות אנושית בסיסית דילגה משמאל לימין ודבקה בי.. 😉

    4. ימין זה לא לאומנות וודאי לא דיקטטורה. היטלר היה דיקטטור ממש כסטלין השליטים האכזריים ביותר בתולדות האנושות. היטלר היה טוב מסטלין מבחינה אחת לגרמנים עצמם היו זכויות, המשטר כיבד את הזכויות של הגרמני, אצל סטלין גם לא לאחד היו זכויות אדם אלמנטריות. הקפיטליזם כשיטה כלכלית הביאה לחרות ולעושר . המודל הוא ארצות הברית. ארצות הברית מול הקומוניזם – הסוציאליזם שזה היינו הך. אם כי דיקטטורה עם חופש כלכלי אמיתי זו צורת משטר שאין לדחות אותה על הסף. ימין זה ניציות, קפיטליזם, וכיבוד מסורת הדת.

    5. מרקוס, תגיד לי אתה נפלת על השכל? אתה טוען שיהודי גרמניה שנלחמו בשביל גרמניה במלחמת העולם הראשונה, שהגדירו את עצמם קודם כל כגרמנים, שדיברו גרמנית, שקראו וידעו בע"פ גיתה ושילר, לא היו גרמנים? או שאתה טוען שהיטלר כיבד את הזכויות של יהודי גרמניה? לא ברור לי מה אתה טוען בדיוק.

  10. הסמכת ברל כצנלסון למאו היא עוול, הן בכותרת והן בתמונות.
    רוח המאמר הפוכה, ובצדק – ברל כצנלסון הוא הסמן השפוי והציוני של השמאל, והלוואי שפני השמאל היו כפניו. שמאלנים כברל הם אחים ציוניים.
    נא תקנו בהקדם.

  11. לא אהבת כשהשמאל עשה במקום הימין את חשבון הנפש של הימין על רצח רבין? אל תעשה אתה בשביל השמאל הישראלי את חשבון הנפש של השמאל הישראלי על פשעים שעשה השמאל הרוסי, הסיני והצרפתי. וזאת כל התורה כולה על רגל אחת.
    .
    מלבד זאת, כמו שהגיבו פה כבר לפני, להכניס את מאו, סטאלין וברל כצנלסון למגרה אחת? זה גובל בפיגור.

    1. מה שמעבר לסף הפיגור זה להתלונן על מאמר מבלי שקראת אותו. או גרוע מכך, לקרוא את המאמר ולא להבין שכצנלסון מוזכר בו דווקא לחיוב ולא לשלילה, כפי שהסברתי בתגובתי למגיב 'נו באמת', מתגובה 3.

  12. נראה של"מידה" הגיעו בזמן האחרון שלל שכירי מקלדת. לא קשה לראות שבכל פעם שנתניהו או טראמפ מוזכרים כאן לחיוב, או כשעקרונות השמאל והקרן החדשה על שלל זרועותיה מוזכרים לשלילה, הם מתעוררים, מזדחלים מתחת לאבן שלהם ומתחילים להתיז ארס. אמנם הם לא מצטיינים בתחכום יתר, ודאי שלא בתבונה, אבל הם מחפים על כך באלימות מילולית בוטה ובהמית; כמו גם בשרבוט תגובות טרחניות וארוכות כאורך הגלות. העיקר הוא מבחינתם שאת הצ'ק החודשי מהקרן צריך להצדיק.
    נו מילא. עברנו את אובמה, נעבור גם את זה.

  13. לא הבנתי מה יש בכתבה. גיבוב של עובדות על כשלי הסוציאליזם במאה השנים האחרונות.

    היו גם כמה הצלחות לשמאל בתקופה זו (אם אני זוכר נכון, מפא"י הובילו את הקמת המדינה ואת הביסוס שלה בראשיתה).

    גיבוב כזה הוא בדיוק מה שעושים בשמאל כשהופכים כל לאומי לנאצי, וכל תומך השוק החופשי לסוחר עבדים.

    תתבגרו

    1. לרמי לוי: כבר אמרה תאצ'ר שהסוציאליזם מצליח עד שנגמר הכסף של האנשים האחרים.

  14. זה שהשמאל המערבי והישראלי בפרט הוא כיום גיס חמישי חתרן ואוטואנטישמי, לא אומר שצריך לההכליל את כל תנועות השמאל המגווונות כולל אלו שמקורן בכלל בחצי השני של כדור הארץ ולמעשה אין להם דבר במשותף לשמאל השראלי. סטאלין עלה לשלטון במדינה עם מגרפה והשאיר אותה עם פצצת אטום. כנל לגבי מאו – תשאל כל תייר סיני מה דעתו לגביו

    1. ארה"ב הפכה למעצמת העושר של העולם ללא הריגת מיליונים. סטלין הרג מיליונים של בני אדם. אבל לשמאלן המצוי הרקוב זה לא מזיז. כנ"ל מאו. עם חופש כלכלי מן ההתחלה סין הייתה באמת תופסת את המקום של ארה"ב.. ההתפתחות בסין החלה רק עם אימוץ כמה מעקרונות הקפיטליזם. עובדה שהיום יש מיליונרים סיניים. לולא השמאל הישראלי גם מדינת ישראל מן ההתחלה היתה מתפתחת לארץ משגשגת. השגשוג הישראלי התחיל עם העברת השלטון מהשמאל לימין. עם ביטול מס הרכוש על ידי שמחה ארליך. כל תנועות השמאל מסוכנות לחופש וחירות האדם.

    2. המיליונרים הסיניים הם מקורבים למפלגה הקומוניסטית הסינית. בחיי שאין לכם מושג על מה שאתם מוציאים מהפה.

  15. אוסף מבולבל ומטורלל, איפה עובר גבול השמאל? הכותב מבלבל ומאחד סוציאלי וקומוניסטי, זה כמו לאחד את הליכוד עם המפלגה הנאצית… לא הגיוני נכון? באותה מידה!

  16. לא נראה לי ראוי לשים את ברל כצנלסון ליד מאו. ממש לא