הכישלון הסדרתי של שירות הביטחון הצרפתי עומד למשפט

באופן שערורייתי ולאחר שהשתמש בטענת "המפגע הבודד", הצליח שירות הביטחון הצרפתי לפספס את כל ההתראות והסימנים המעידים לקראת סדרת התקפות הטרור ב־2012

"היכל הצדק" יחווה את דעתו גם על טיפול הרשויות | Julien Navarro, ויקימדיה

תחת אמצעי ביטחון קפדניים ביותר נפתח לפני כמה ימים ב'היכל הצדק' בפריז משפטם של שני חשודים בסיוע לטרוריסט ואיש אל־קאעִדה מוחמד מראח, שביצע לפני חמש וחצי שנים בדרום צרפת סדרת פיגועים שבמהלכם רצח שבעה בני אדם – מורה ושלושה ילדים בבית הספר היהודי בטולוז ושלושה חיילים צרפתיים מוסלמים. מראח עצמו, יליד צרפת ממוצא אלג׳יראי, שהיה בן 23 בעת ביצוע הפיגועים, חוסל על־ידי לוחמי יחידת המאבק בטרור בתום מצור על דירתו בטולוז שארך  32 שעות. אחד העומדים כעת למשפט הוא אחיו של מראח, עבד אל-קאדר, בן 35, המואשם בסיוע לטרוריסט וחשוד כי הוא זה שהביא להקצנתו הדתית. בין היתר גנב עבד אל-קאדר את הקטנוע, ששימש את אחיו במסע הרציחות שביצע במהלך כשבוע במרץ 2012.

מראח הגיע לזירות הרצח על הקטנוע, ביצע את זממו ונמלט. לכן, הוא זכה בשעתו לכינוי ״הרוצח על הקטנוע״, בטרם הבינו שירותי הביטחון הצרפתיים כי מדובר בטרוריסט. עבד אל-קאדר מראח מודה שהשיג לאחיו את הקטנוע, אך מכחיש בתקיפות שידע על השימוש שאחיו תכנן לעשות בו. הנאשם השני הוא פתאח מלכי, 34, שסיפק לטרוריסט את תת־מקלע העוזי עימו ביצע את הרציחות, תחמושת ואפוד נגד כדורים. גם מלכי אינו מכחיש את העובדה, שהעביר למראח את הנשק, אך מכחיש שידע על כוונותיו של הטרוריסט.

עדויות על שיתוף פעולה

המשפט, שיארַך עוד כחודש, מתנהל על בסיס משפטי רעוע ביותר. למרות החומר הרב שהתביעה הצרפתית אספה במהלך חמש וחצי השנים שעברו מאז מסע הטרור של מראח, ספק רב אם יש בידיה ראיות חותכות. לפחות כאלה שיאפשרו לשופטים לשלוח את אחיו של הטרוריסט למאסר עולם ואת ספק הנשק ל-20 שנות מאסר, כפי שדורשת התביעה. אך אלה לא עומדים לבדם למשפט, אלא שלצידם עומדת למשפט גם התיאוריה של ראשי מערכת ביטחון הפנים הצרפתית בתקופת ביצוע הפיגועים לפיה מראח היה ״זאב בודד״, שפעל על דעת עצמו, ללא שותפים. אם התביעה תצליח להוכיח באופן משכנע ששני העומדים לדין ידעו על כוונותיו של מראח מראש וסייעו לו באופן פעיל, יחשף כשלון מערכת ביטחון הפנים הצרפתית ברבים. עובדה זו המסבכת את המשפט עוד יותר.

השבועון הצרפתי הסאטירי 'שרלי הבדו', שהמערכת שלו בפריז הותקפה בינואר 2015 על־ידי טרוריסטים אנשי דאע״ש ו־12 מעובדיו נרצחו בידיהם, פרסם עם תחילתו של 'משפט מראח' בעמודו הראשון קריקטורה שמבהירה את אופיו האמיתי של המשפט. ״מראח, זאב בודד?״ שואלת כותרת השבועון מעל לאיור שבו נראות שורות של זאבים חמושים בתתי־מקלע ולגופם צמודות חגורות נפץ. בין הנושאים, שאמורים להתבהר במהלך המשפט נמצא הקשר בין שני האחים מראח לזוג אחים צרפתים, שהתאסלמו, עברו לשורות דאע״ש והיו מעורבים בפיגועים ההמוניים של 2015 בפריז. אם יוכח קשר זה, יתברר חוסר יעילותם של שירותי ביטחון הפנים הצרפתיים – לא ככשל נקודתי אלא כתופעה כרונית. מכאן גם תמיהתו של אב וסב המשפחה של הנרצחים היהודיים בטולוז: מדוע נשיאי צרפת הקודמים – ניקולא סרקוזי ופרנסואה הולנד, שניו אחראים על השירותים הצרפתיים באותה תקופה ­­­- אינם נכללים ברשימת האנשים שיופיעו בפני הרכב השופטים ב'היכל הצדק'.

ב־11 במרץ רצח מראח בטולוז את הצנחן עִמאד אבן-זיאטן ביריה בראשו מטווח קצר. מראח קבע עם הצנחן פגישה, לכאורה במטרה לרכוש ממנו קטנוע. מראח צילם את כל מעשי הרצח שביצע במצלמה זעירה אותה נשא על ראשו. בסרטון שתיעד את הרצח הזה נראה אבו-זיאטן שואל את מראח, בטרם הוצא להורג ביריה, מי האיש שנמצא איתו על הקטנוע עליו הגיע לפגישה. פני האיש אינם נראים בסרטון. ״זה חבר שלך?״, שואל הצנחן ובכך מסגיר מידע על נוכחותו של אדם נוסף בזירת הרצח. ״לא״, עונה מראח, ״זה אחי״. האם אכן היה עמו אחיו, עבד אל-קאדר, או שמא מראח התייחס ל״אח״ במובן הדתי של המילה? בכל מקרה, כבר בשלב ראשוני של מסע הרצח שלו, נראה שמראח לא פעל לבדו. בעת המצור הארוך על דירתו, שקדם לחיסולו, התנהל בין אחד מאנשי שירות הביטחון הצרפתי (אשר נזכיר אותו בהמשך) לבין מראח משא־ומתן שבמהלכו התוודה מראח על כל התהליך שעבר ואשר הסתיים בפעולות הטרור שלו. מראח טען בוידויו שלא סיפר לאיש על תוכניותיו. עדים טענו שבשעה בה נרצח הצנחן נראה עבד אל-קאדר משחק כדורגל.

בצהרי ה־15 במרץ ירה מראח למוות בשני חיילים נוספים ופצע קשה מאוד חייל נוסף שנותר משותק, במונטובאן, עיר השוכנת צפונית לטולוז. אנשי שירות הביטחון הצרפתי מתחילים להבין, כי יתכן שהם עומדים בפני מחסל סדרתי, אולי טרוריסט. אך עדיין לא מעלים על דעתם שמדובר במראח. זאת למרות שהצעיר סומן על ידם כטרוריסט פוטנציאלי. לו שירותי ביטחון הפנים הצרפתיים היו פועלים ביעילות, לא מן הנמנע שהיה ביכולתם למנוע את הפיגוע השלישי, הנורא, שמראח ביצע בדם קר בחצר בית־הספר היהודי 'אוצר התורה' בטולוז ב־19 במרץ.

המחבל, מחמד מראח | יוטיוב

מראח הגיע לשער בית־הספר בשעת פתיחת הלימודים כשהוא רכוב על הקטנוע שלו. אז החל לירות לעבר הנמצאים במקום ורצח את הרב יונתן סנדלר, מורה ישראלי־צרפתי, ואת שני בניו, אריה בן ה־5 וגבריאל בן ה־3. מראח המשיך לחצר בית הספר, שם רצח בקור רוח ובירי בראש מטווח קצר, את מרים מונסונגו בת ה־8, בתו של מנהל בית הספר, אחר כך נמלט מראח מהמקום עם הקטנוע שלו. גם בשלב זה נדרשו לכוחות ביטחון הפנים הצרפתיים שלושה ימים עד שעלו על עקבותיו והטילו מצור על דירתו. זמן קצר לפני שהחל המצור, כשמראח כבר היה תחת מעקב פעיל של שירות הביטחון הצרפתי המקומי, הצליח הטרוריסט לחמוק מדירתו, להגיע לתא טלפון, ולטלפן לתחנת טלוויזיה צרפתית כדי ליטול אחריות לפיגועים שביצע, בשם 'אל־קאעִדה'.

כשל רודף כשל

במשך שמונה ימים הטיל הצעיר ממוצא אלג׳יראי את חיתתו על איזור טולוז, מבלי ששירות הביטחון הצרפתי יעלה על דעתו שמדובר בטרוריסט אסלאמיסטי שהיה מוכר לאנשיו ונמצא תקופה ארוכה תחת מעקב. זו הייתה מתקפת הטרור הקשה ביותר על אדמתה של צרפת לאחר סדרת פיגועי הטרור שיוחסו למחתרת האסלאמית האלג׳יראית באמצע שנות ה־90. למרות הצלחות בסיכול של כמה מתקפות טרור בצרפת, בעיקר של טרוריסטים שהגיעו ממדינות אחרות, לא היו רשויות ביטחון הפנים במדינה ערוכות להתמודד כראוי עם תופעת ״הטרור מבית״ – למרות שזה כבר היכה שוב ושוב במדינות אירופה. רפורמת ארגון מחדש שהנהיג הנשיא סרקוזי בשירותי הביטחון והביון הצרפתיים לא הוכיחה עצמה כיעילה.

בוידויו הארוך אודות מהלך המצור על דירתו, סיפק מראח בקור רוח ובפירוט רב את כל המידע שנעלם מעיני שירות הביטחון הצרפתי במשך שנים: מראח, שהיה בעל עבר פלילי כמו אחיו, עבר תהליך של הקצנה דתית בבית סוהר בו נכלא בגלל מעשי פשע. ההקצנה הוליכה אותו להתגייסות לאל־קאעִדה. מראח סיפר על הדרך בה הצליח שוב ושוב להערים על רשויות הביטחון הצרפתיות. האיש בפניו התוודה הטרוריסט היה לא אחר מאשר סוכן שירות הביטחון המחוזי, שטיפל בחשוד מוחמד מראח, וזימן אותו לחקירה שבועות ספורים לפני מסע הרצח שלו. בסיום החקירה העלה הסוכן בפני הממונים עליו את ההצעה לגייס את מראח כמודיע בחוגי האסלאמיסטים. הסוכן ביקש מהממונים עליו לבצע בדיקה ומעקב צמודים אחרי מראח, כדי לראות את האיש אכן ראוי להיות מודיע. אם הממונים היו נענים לבקשתו, ייתכן שסדרת הפיגועים הייתה מסוכלת מבעוד מועד. ייתכן גם שמראח היה מגוייס כמודיע, ופועל כסוכן כפול בשירות אל־קאעִדה. מכל מקום, הממונים לא טרחו כלל לבחון את הצעת הסוכן ולהגיב עליה.

החקירה הזו של מראח התקיימה כחודש לפני הפיגועים שביצע, לאחר שהתברר לשירות־הביטחון הצרפתי שמראח הצעיר שב זה עתה מפקיסטן. למרות שבשלב זה כבר היה מראח מסומן בתיקי השירות כטרוריסט פוטנציאלי, הוא הגיע בלא מפרע לפקיסטן, לאחר שעלה על טיסה למוסקאט, בירת עומאן. עומאן לא נכללה ברשימת יעדי הטיסה הבעייתיים, שהנוסעים אליהם עברו בדיקה קפדנית של הרשויות בצרפת. וכך, בתחילת 2011 נמצא מראח תחת מעקב צמוד של שירות הביטחון הצרפתי במשך ארבעים ימים. לאחר מכן, הצליח להגיע לפקיסטן ולעבור אימונים צבאיים במחנות של הטאליבאן ואל־קאעִדה. במהלך חקירתו עם שובו לצרפת בנובמבר 2011, שמר מראח על נימוס רב והסביר לחוקרו שהוא מודע לטבען הרגיש של המדינות בהן ביקר (הוא כבר שהה לפני כן באפגניסטן ובפקיסטן וכן בסוריה). מראח סיפר שנסע לפקיסטן למטרת תיירות, ושבמהלך נסיעת התיירות שלו פגש בחורה שעימה רצה להתחתן ״כדי לתת טעם לחייו״. עם זאת, הוא לקה לדבריו, במחלת צהבת שהביאה לביטול החתונה ולחזרתו לצרפת. מראח הצליח לשכנע את הסוכן ולהרשימו כאדם ״ערמומי ופתוח״, שיש לשקול את האפשרות לגייס אותו כמודיע לשירות הביטחון הצרפתי, בין היתר בגלל ״פרופיל הנוסע שלו״.

בוידויו, שעות לפני חיסולו, מראח לעג לחוסר המקצועיות של רשויות ביטחון הפנים בצרפת. ״פספסתם לגמרי, כי הצלחתי לבצע שלוש תקיפות, להרוג שבעה בני אדם ולפצוע אחרים. הייתי זריז מדי עבורכם״, הוא אמר לסוכן ששקל כמה שבועות קודם לכן לגייס אותו. לאחר מכן פנה אליו ישירות ואמר ״אני חושב שזו הייתה אחת הטעויות הגדולות ביותר בקריירה שלך״. אותו פרוטוקול הדו־שיח בין השניים שימש בסיס להצגת תיאטרון שהועלתה בקיץ האחרון בפסטיבל הבינלאומי של אביניון. ההצגה גרמה למחאה חריפה מצד קרובי משפחותיהם של החיילים הצרפתיים שנרצחו על־ידי מראח והן טענו כי ההצגה הופכת את הטרוריסט לגיבור.

מראח סיפר עוד לחוקרו, שב־2010 – עם שחרורו מהכלא, יצא לאלג׳יריה, מולדת הוריו, במסווה של ביקור קרובי משפחה ומשם המשיך לאפגניסטן, שם ניסה להתגייס לשורות אל־קאעִדה ללא הצלחה. רק שנה מאוחר יותר, במהלך נסיעה נוספת לפקיסטן אליה הגיע מבלי שהביון הצרפתי יעלה על עקבותיו, פגש במסגד אדם מקורב לטליבאן, שיצר קשר בינו לבין אנשי אל־קאעִדה. הפעם הצליח מראח לשכנע את אנשי ארגון הטרור ברצינות כוונותיו. הוא עבר אימונים ראשונים במחנה צבאי באיזור וזיריסטן בצפון פקיסטן וקיבל הוראה להשתתף במתקפת טרור בפקיסטן, שעקבותיה – לפי מידע שהגיע בדיעבד מפקיסטן הוא נכלא, אך הצליח לברוח מהכלא. אז החליט מראח לחזור לצרפת ולבצע שם פיגועים בשם אל־קאעִדה.

התראה מוקדמת לא הגיעה ליעדה

לאחר חיסולו של מראח נודע שהשירותים הצרפתיים קיבלו בזמן מידע מודיעיני מגורמים מערביים בפקיסטן לפיו מראח יצר קשר עם גורם איסלמיסטי מקומי והודיע לו על כוונתו להתגייס לג׳יהאד ולמות כשהיד. המידע הזה לא הועבר לסניף שירות הביטחון הצרפתי באיזור טולוז שטיפל בעניינו של מראח אלא הלך לאיבוד בין זרועות הביטחון השונות. בדיעבד בידי כוחות ביטחון הפנים הצרפתיים היו אז כבר מספיק מידע וסיבות כדי להדליק את כל נורות האזהרה, אך אלה נרדמו בשמירה. מראח עלה על הרדאר של השירותים הצרפתיים כבר ב־2006, מאחר שהוא ואחיו נחשדו בקשרים עם קבוצה אסלאמיסטית באיזור טולוז. בקבוצה זו היו פעילים שני אחים צרפתיים, פביאן וז׳ן מישל קלאן, שהצטרפו מאוחר יותר לדאע״ש וחשודים כיום במעורבות בשורת פיגועים בצרפת בכלל זה סדרת הפיגועים ההמוניים בנובמבר 2015.

ומה בקשר לעבד אל-קאדר, אחיו של הטרוריסט? הלה מעולם לא הסתיר את עמדותיו הקיצוניות לפיהן השריעה ניצבת מעל לחוקה הצרפתית, יש לנהל ג׳יהאד ולהקים מדינה אסלאמית. לאחר שאחיו חוסל, הסביר עבד אל-קאדר שכל מוסלמי היה רוצה למות בג׳יהאד ולהרוג כופרים. בתחילת העשור הקודם הוא נשלח לכלא לאחר שתקף בסכין את הבן הבכור למשפחת מראח, שהתחתן עם יהודייה צרפתיה, ופצע אותו קשות. האח סיפר בימים האחרונים בראיונות לתקשורת הצרפתית, שהוא ושלושת ילדי המשפחה הנוספים, בהם עבד אל-קאדר ומוחמד, גדלו באווירה דתית של שנאת יהודים ועל מזימות אנטישמיות. לדבריו, שאר בני המשפחה חגגו את הפיגועים שאל־קאעִדה ביצעה בארצות־הברית ב־2001.

הכל מעיד על כך, שמראח לא פעל לבדו. אך לאחר חיסולו טען מי שהיה ראש שירות הביטחון הצרפתי, ברנאר סקווארסיני, שמראח מעולם לא משך תשומת לב מיוחדת בגלל התנהגות קיצונית, ושהוא פעל בערמומיות וחיכה בסבלנות לרגע המתאים למימוש תכניותיו מבלי שסיפר לאיש עליהן. האם המשפט בפריז יחשוף סוף סוף את המחדלים הרבים בעבודתם של שירותי הביטחון הצרפתיים, שאפשרו למראח לשטות בהם? האם תנופץ טענת ״הזאב הבודד״, שנועדה לאפשר לראשי זרועות הביטחון והביון להימנע מנטילת אחראיות על הכשלים הרבים בעבודתם? ימים יגידו.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

3 תגובות למאמר

  1. הצפרדעים יודעים רק להניף דגל לבן.
    הם לא ניצחו שום מלחמה מאז נפוליאון

    1. הם ניצחו במלחמת העולם הראשונה.

  2. כשחברה מטילה על עצמה כל כך הרבה הגבלות על עצירת טרור מוסלמי, אי אפשר לאמר שהם באמת רוצים, ולכן זה לא כשלון.
    החברה הבריטית, שאפשרה-למעשה חטיפה ורצח של 1400 ילדות ברוטרהאם, לא יכולה לטעון שלא רוצה פשעים כאלה.