תורה ומסחרה: בתי הכנסת הספרדיים ליברליים יותר

בבתי כנסת ספרדיים מוכרים מצוות במכירה פומבית. זה אולי נראה פחות טוב משיטת הפרוטקציות של בתי הכנסת האשכנזיים, אך יותר צודק ויותר חכם

"אין זכאה כתורה, ואין חומדה כישראל" | פלאש90

בתקופת החגים מתחדדים ההבדלים בגישות בניהול בית הכנסת בין קהילות ספרדיות ובין קהילות אשכנזיות. אחד ההבדלים הבולטים הוא במנהג "מכירת המצוות", שעוד נהוג בבתי כנסת ספרדיים ופחות נוכח אצל אשכנזים. לפני פתיחת ההיכל והקריאה בתורה, הגבאי עולה לתיבה ומוכר את כל המצוות לכל המרבה במחיר. במקום בית תפילה, הופך בית הכנסת לכמה רגעים לשוק מכירות פומביות, ובמקום פסוקי תהילים המתפללים מכריזים על מחירים: "ח"י שקלים", "260 שקלים!", וכולי. כל עלייה לתורה מוצאת קונה והכסף מגיע, במוצאי השבת או היום טוב כמובן, להנהלת בית הכנסת לצורך אחזקת המקום.

רבים רואים בזה מנהג פסול. הם מבקרים הכנסת "מסחרה" לבית הכנסת ואת האווירה ששוררת בזמן מכירת המצוות. אך מבט מעמיק יותר חושף שלמרות החסרונות במנהג הזה, הוא עדיף על החלופות. זה נכון לא רק בגלל הצורך בכספים אלו לתפעול בית הכנסת, אלא כי מהותית, ניהול חלוקת משאבים על בסיס כוחות השוק עדיפה על חלוקת משאבים על יד החלטה של גורם ריכוזי.

הגבאי הנייטרלי וכוחות השוק

כאמור, מנהג מכירת המצוות נשמר בבתי כנסת ספרדיים ונזנח ברוב בית הכנסת האשכנזיים. מכאן שקיימים שני מודלים לחלוקת המשאב המוגבל הקרוי עליה לתורה, ולכל אחד מהם יתרונות וחסרונות.

מודל השוק של בתי הכנסת הספרדיים מקדש שוויון הזדמנויות. כל אדם הוא שווה מול הגבאי שעולה לבמה, אשר נשאר ניטרלי ומוכר למרבה במחיר. נכון: מי שיש לו יותר כסף יוכל להעלות יותר בקלות את המחיר, אך הגבאי עצמו הוא ניטרלי. אין לו העדפה לאדם אחד על השני.

הביקורת המרכזית על המודל הזה הוא שהוא לא מאפשר לכולם נגישות למצוות. "יש כאן אי-שוויון בתוצאה! רק עשירים יוכלו לקנות מצוות נחשקות!". יש בכך מידה של אמת, אך הביקורת מתרככת לאור העובדה שאדם שיש לו מצווה שהיא חשובה במיוחד עבורו יכול להתנהל בצורה אחראית, לחסוך לאורך זמן ולהגיע גם הוא לקנות אותה.

ומה עם מי שאין לו אפילו יכולת לחסוך? מה עם העניים באמת? גם עבורם יש פתרון – אדם אחד יכול לקנות מצוות עבור אדם אחר, בתרומה ללא מטרות רווח, ובכך ליצור ערבות הדדית בין המתפללים.

את הבעיות שבכל זאת מתעוררות מפעם לפעם במודל השוק ניתן לפתור באמצעות התערבות נקודתית של הגבאי, שאיננה פוגעת בשוק עצמו. הגבאי יכול להוסיף "מוסיפים" – עליות נוספות מעבר לשבע הנהוגות בכל שבת, כדי לוודא שמי שחייב נקודתית לעלות לתורה – כמו מי שמציין שמחה או יום זיכרון – יוכל לעשות זאת. בקהילות מסוימות משריינים עליות מסוימות לאנשים שיש להם "חיוב" שכזה, ומוכרים רק את מה שלא משוריין. השוק יכול לפעול תוך התערבות מינימלית ורגולציה נקודתית ויעילה אשר לא פוגעת בעצם התנהלותו של השוק.

חלוקת המשאבים נקבעת באמצעות הערך שהאדם הפרטי מוכן לתת למצווה והמחיר שהוא מוכן לשלם, ללא כל אפליה ופרוטקציה.

הגבאי הריכוזי ושלטון הפרוטקציות

המודל השני הוא שונה לחלוטין. ברוב בתי הכנסת האשכנזיים, מתקיים מודל ריכוזי שבו הגבאי הוא בעל הסמכות – הוא זה שבוחר מי עולה לתורה ומתי. בתי הכנסת בוחרים את הגבאי בדרכים שונות: חלקם נבחרים בצורה דמוקרטית מדי תקופה (במקרים רבים "שנת הגבאות" מתחילה ומסתיימת מחר – בשמחת תורה). אך בבתי כנסת רבים אחרים הגבאים נמשחו לחיים שלמים של שלטון על בית הכנסת. בשתי הגרסאות השורה התחתונה היא אותה אחת: רצונו של הגבאי הוא הקובע מי יזכה לעלות לתורה.

תאורטית, חלוקת המשאבים על ידי הגבאי נעשית בצורה אובייקטיבית ונייטרלית, טהורה ונקיה מכל שיקול אישי. אך גם גבאים הם בני אדם. הגבאי שנדרש לחלק את המשאבים יעדיף כנראה חברים, משפחה ואפילו סתם אנשים שמסיבות לא מוסברות הוא החליט לחבב. עליה לתורה הופכת לפרס למקורבות לגבאי, והגבאי מחלק את המשאבים למקורביו.

יש כמובן הרבה גבאים צדיקים שמצליחים להישאר אובייקטיבים לחלוטין. אך מהותו של המודל מזמינה עסקנות, וכל מי שירגיש מקופח יאשים בכך את שרירות ליבו של הגבאי, ואת מה שהוחלף מתחת לשולחן בינו לבין מי שכן זכה לעלות. כך הופך הגבאי לאדם הפופולרי ביותר בבית הכנסת, כי כולם רוצים ממנו הטבות – אך גם לאדם השנוא בבית הכנסת, כי ביכולתו לקבוע את גורלם של אנשים. אנשים מנסים לתפוס את עיניו בדיוק בזמן שהם רוצים לעלות ומחייכים לו, רק כדי לתת מבט כועס ברגע שהוא החליט להעלות מישהו אחר.

קרבה לשלטון – הגבאי הופכת לשיקול המכריע בשאלה אם אדם יעלה לתורה, ולא ההחלטה להקדיש חלק מכספו לטובת העניין. חלוקת המשאבים נעשתה על פי שיטת חלוקה למקורבים. שלטון הפרוטקציות בישראלית.

איך בוחרים?

אין שיטה מושלמת. אך יש משאב וצריך לחלק אותו. אז איך עדיף לעשות זאת? האם ייתכן להעדיף השיטה שנותנת לאדם אחד את הכוח לחלק את אותו משאב בצורה שרירותית ולפי ראות עיניו? שיטה שמעודדת עסקנות ומאפשרת מתנות למקורבים?

או שעדיפה השיטה ששמה במרכז את הניטרליות של השלטון ומאפשרת לכל אחד לנסות לקנות לעצמו את אותו משאב?

השיטה הספרדית-ליברלית היא פחות אלגנטית ויוצרת אי-נוחות לעתים. אך היא בהחלט הצודקת מבין שני האופציות והיא לכן העדיפה, כי בין תאוריות אוטופיות של חלוקה צודקת על יד כוח ריכוזי, לבין מציאות, יש תמיד פער ענק.

תמיד. גם ברמה של בית כנסת, וגם ברמה של מדינה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

11 תגובות למאמר

  1. חביב.

    הטור הבא מאת קפיטלוז-

    הסדר בחלוקת הפטל לילדי גן: האם על בסיס כח הזרוע [כל דאלים גבר] או פרוטקציה [כל שחינו עליו יקודם]
    או שמא על פי תורות כלכלה ליברלית [ההורים יתחרו על הקדמת התור באמצעות טובין כאלו ואחרים]

    בית כנסת אינו המקום שבו השקפות עולם כלכליות אמורות לבוא לידי ביטוי, המצוות- מצוות דת המה.
    העלייה לתורה ורכישתה- ביטוי לחביבות התורה.
    אין זה כלכלה, ואין ראוי להתייחס כך אליה.

    ואגב, כאחד שפוקד בתי כנסת אשכנזיים בעיקר, נוהג המכירות עדיין עומד בתקפו בעוז, וקיימות זרועות היסטוריות שנשלחות למאות הקודמות למנהג זה,במיוחד בחג שמחת התורה הממשמש ובא [חתן תורה, ששייך באופן מסורתי ל'גביר השטאטייטיל' חתן בראשית, מפטיר יונה כסגולה לפרנסה וכו']

  2. איפה אתה חי? מאיפה ההמצאות האלה?
    בכל בתי הכנסת האשכנזיים מוכרים את הכיבודים, למעט מקרים מיוחדים כגון שבת חתן שנשמרת למשפחה.

    1. אני מתפלל בכמה בתי כנסת אשכנזים בערים שונות ובאף אחד מהם לא מוכרים עליות

  3. שכחת לציין גם שבשיטה הספרדית הרבה פעמים נחסכים דמי החבר שנדרשים בבתי כנסת אשכנזים, מה שמאפשר להגיע לבית הכנסת בהרגשה טובה גם אם קשה לשלם

  4. לאחרונה התגנבו לאתר מידה
    כמה קשקשנים שמורידים את הרמה
    תתפללו איך שבא לכם אבל בחייאת תעזבו את מרקס אנגלס ומילטון פרידמן בצד

  5. לשם שינוי אני ממש לא מסכים.
    לצערי אני אחד הגבאים בבית הכנסת שלנו. לצערי כיוון שבמספר בתי כנסת בהם אני מתפלל הגבאים מתנדבים לתפקידם ובדרך כלל אין הרבה קופצים. אצלנו נהוג להעלות לתורה לפי רשימה ומשתדלים גם להעלות כמה שיותר אורחים.
    הבעיה עם השיטה הזו היא מיעוט התרומות שהיא מביאה.
    עם זאת למרות שאני אוהב מאוד תפילה ספרדית המכירה הפומבית מכניסה אווירת שוק לבית הכנסת ומחדדת את מידת הגאווה או ההשפלה של מי שיש לו לעומת מי שאין לו. העובדה שיודעים כמה שילמת מקרינה ויוצרת תחרות במקום הקדוש.
    לא סתם לדעתי בבית המקדש עבודת הכהנים חולקה בהגרלה ולא במכירה.
    לסיכום. לדעתי. המכירה הפומבית למרות שמביאה יותר כספים לבית הכנסת אינה טובה ערכית למקום קדוש.

  6. אצלנו בבית הכנסת מה שאתם מכנים 'גבאי'- דהיינו המנכ"ל של בית הכנסת – היו מכנים אותו בכלל 'שמש'. ואני לא זוכר אף פעם ריבים על העליות לתורה, קודם כל המשפחות שחגגו את השבת חתן, ולאחר מכן מי שנרשם אצל השמש באמצע שבוע בארבע עיניים, ולאחר מכן מתפללים בבית הכנסת שהשמש שכנע אותם לעלות לבמה. אדם שנקרא גבאי היה לו תפקיד שונה, לאסוף כסף לתרומות לעניין כלשהו שהמתפללים החליטו להתגייס עבורו, כמו חלוקת מזון למשפחות נזקקות וכו'.

  7. השיטה הטובה ביותר היא לעשות סבב… ולחלק את העליות שווה בשווה

  8. מי שמשתמש בכח הזרוע לגזול מצווה מחברו, אין לו מקום בעולם הבא; גם לא יעזרו לו טענותיו שעשה זאת מחמת חביבותן של מצוות עליו.
    כח הכסף הוא ככח הזרוע, אין דבר המבדיל ביניהם.
    מובן?

  9. מי שמדיר אוטומטית חצי מהקהילה שלו מכל הכיבודים בבית הכנסת, לא יכול להיות ליברלי.