ג'ם אזדמיר, מנהיג מפלגת הירוקים בגרמניה ואולי שר החוץ הגרמני הבא, הוא בן למהגרים טורקים שמכנה את ארדואן "דיקטטור" ו"בריון בבר"
ידיד ישראל, אויב של ארדואן. אזדמיר | צילומים: ויקיפדיה
מדי שנה ביום העצמאות הארמני מעניק נשיא ארמניה מדליה ממלכתית לאישים שבלטו בפעילות מדינית, פוליטית או חברתית יוצאת דופן. השנה, בסוף ספטמבר, הוענקה המדליה לפוליטיקאי גרמני שעשוי להתמנות בקרוב כחבר בכיר בממשלה הבאה של אנגלה מרקל – אולי אפילו למשרת שר החוץ.
להענקת המדליה הפעם הייתה חשיבות סמלית רבה ביותר: ג'ם אזדמיר, אחד משני יושבי הראש של מפלגת הירוקים הגרמנית, הוא בן למהגרים טורקים שהגיעו לגרמניה בשנות ה-60. בקיץ 2016 היה אזדמיר אחד מיוזמיה של החלטת הבונדסטאג, בית הנבחרים התחתון של גרמניה, להכיר ברצח העם שביצעו הטורקים בארמנים בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה. העובדה שבן למהגרים טורקים דחף את הפרלמנט הגרמני להכיר בפשע נגד האנושות שטורקיה מסרבת עד היום בכל תוקף לקחת עליו אחריות, הפכה את אזדמיר לדמות מוערכת ביותר בבירת ארמניה, ירוואן, אך לשנוא נפשם של נשיא טורקיה ארדואן ומפלגתו.
עדיין מוקדם לנבא איך יסתיים המו"מ הקואליציוני בברלין וכיצד תיראה ממשלתה הבאה של גרמניה. מרקל תצטרך להביא את ארבע המפלגות שיישבו כנראה בממשלה להסכים לפשרות מרחיקות לכת. זו לא תהיה מלאכה פשוטה, אך ראשי ארבע המפלגות – "איגוד השמרנים" של מרקל (המורכב מהנוצרים-דמוקרטים ומהנוצרים-סוציאלים), המפלגה הליברלית ומפלגת "הירוקים" – הכריזו כבר על נכונותם לכבד את רצון הבוחרים ולפעול להקמתה של ממשלה משותפת.
אזדמיר, בן ה-51, מוזכר כמועמד לכהונת שר החוץ הגרמני. זו תהיה הפעם הראשונה שאחד מחברי הקהילה הטורקית הגדולה בגרמניה יגיע למשרה ממשלתית כה רמה, אך לא הפעם הראשונה שאזדמיר יעשה היסטוריה: ב-1994 הוא היה בן המהגרים הטורקים הראשון שנבחר כציר בבונדסטאג. ב-2008 הוא היה בן המהגרים הטורקים הראשון שנבחר לעמוד בראש מפלגה גרמנית. אזדמיר הוא דוגמה ליכולתם של צאצאי מהגרים, טורקים ואחרים, להשתלב בחברה הגרמנית אם הם רוצים בכך. גם מסיבה זו ראשי המשטר הטורקי אינם סובלים אותו.
השאיפה להגיע רחוק בערה באזדמיר כבר בילדותו. כשאר ילדי המהגרים הוא אולץ לשבת בשורות האחרונות בכיתה בבית הספר היסודי. בכיתה ד׳, כשהמורה שאל את התלמידים מי מהם מתכוון בעתיד ללמוד בגימנסיה ואזדמיר הרים את ידו, הגיבו המורה והתלמידים בפרץ צחוק שאזדמיר אומר כי יזכור ״עד יום מותו״.
לפוליטיקה החליט אזדמיר ללכת לאחר שפיגוע ניאו-נאצי בעיירה הגרמנית זולינגן במאי 1993, גרם למותן בלהבות של שתי נשים ושלוש ילדות טורקיות. בעבר אמר לי שקיבל השראה מתרומתם של יהודים לפוליטיקה הגרמנית בשנים שקדמו לעליית הנאצים לשלטון. "מאוד הרשים אותי הוויכוח שהתעורר אז בקהילה היהודית-גרמנית על נושאים הקשורים לאינטגרציה והתבוללות", אמר. "בקהילות שלנו מתקיימים היום דיונים דומים – להתחתן עם לא-מוסלמים? מה עושים עם זוגות מעורבים? על איזו דת לגדל את הילדים? האם למול את הילדים או להטביל אותם?". אזדמיר, שמגדיר עצמו "מוסלמי חילוני", נשוי לעיתונאית ארגנטינאית, ולשניים שני ילדים.
"שוואבי מאנטוליה"
במערכת הבחירות האחרונה לא הסתיר אזדמיר את ביקורתו הרבה כלפי המתרחש בארץ הוריו. הוא נולד בדרום גרמניה, אך מגדיר עצמו כ"שוואבי מאנטוליה": שוואביה – חבל הארץ בדרום גרמניה שבו נולד, אנטוליה – חבל הארץ הטורקי שממנו באים הוריו. כך הוא שומר לעצמו את הזכות להביע את דעתו הנחרצת מאוד על ההתפתחויות השליליות בטורקיה. את הנשיא ארדואן הוא מכנה דיקטטור, ואת מעצרם הנמשך של עיתונאים ופעילי זכויות אדם גרמניים על ידי הרשויות הטורקיות באשמת "סיוע לארגוני טרור", הוא מגדיר "תפיסת בני ערובה".
אזדמיר קובע שגרמניה צריכה לשים קץ ל״מדיניותה הנאיבית" כלפי המשטר בטורקיה, מאחר שארדואן מבין רק ״שפה ברורה״. לדעתו, יש לעצור לאלתר כל ניסיון טורקי ליצור בגרמניה חברה מקבילה. הוא מתייחס בעיקר לפעילותם של ארגונים דתיים וחברתיים, הפועלים בקרב הקהילה הטורקית בגרמניה בהשפעתה הישירה של ממשלת ארדואן באנקרה. לדבריו, אנשים בהנהלות מסגדים טורקיים, התומכים בגישה של אינטגרציה בחברה הגרמנית, ״מוזזים״ מתפקידיהם ומוחלפים בידי מי שמקבלים הוראות מטורקיה. ״ארדואן רוצה שתהיה לו שליטה בתוך גרמניה״, מבהיר אזדמיר, ״בעתיד לא יהיה עוד כסף טורקי למסגדים כאן״. באופן מעניין בייותר, באמירה זו יש תהודה לדרישה שמעלה גם מפלגת הימין החדש, ״אלטרנטיבה לגרמניה״.
אזדמיר מספר שפעילי אופוזיציה טורקים רבים שמצאו מקלט בגרמניה מפני רדיפות המשטר האסלאמיסטי, אמרו לו שאינם חשים בטוחים גם בגרמניה. בחודשים האחרונים היו בתקשורת הגרמנית דיווחים על איומים כלפי מתנגדי המשטר הטורקי מצד נאמני ארדואן בגרמניה. הקהילה הטורקית בגרמניה נחשבת ברובה תומכת נלהבת של הנשיא ארדואן. מכל קהילות המהגרים הטורקים, בגרמניה הייתה התמיכה הנרחבת ביותר בשינוי החוקה הטורקית באופן שהגדיל את סמכויותיו של ארדואן.
בהקשר למתיחות שנוצרה בין ברלין ואנקרה סביב סירובה של טורקיה לאפשר לחברי בונדסטאג לבקר חיילים גרמנים המוצבים בבסיסי נאט"ו בטורקיה, הצהיר אדזמיר שארדואן אינו נוהג בהתאם לחוקי נאט״ו אלא כ״בריון בבר״. הסירוב הטורקי בא לאחר שגרמניה העניקה מקלט פוליטי למאות חיילים וקצינים טורקיים, שחששו מפני רדיפתם על ידי המשטר הטורקי בעקבות ניסיון ההפיכה הצבאי הכושל בקיץ 2016. אזדמיר דרש מנאט״ו לגבש עמדה ברורה ביחס לעימות זה, מאחר שלדבריו לא היה זה סכסוך אישי בין הקנצלרית מרקל לנשיא ארדואן, אלא עימות עקרוני בין נאט״ו לטורקיה.
אזדמיר אינו מתבטא לפי שעה באשר לאפשרות שטורקיה תושעה מחברותה מנאט"ו, אבל בסוגיית המו״מ לצירופה של טורקיה לאיחוד האירופי, הוא אינו מסתיר את דעתו: ״הייתי משאיר את השיחות היכן שהן, בהקפאה״. ואם טורקיה תאמץ את שאיפתו של ארדואן להחיל מחדש את עונש המוות, ״אזי יש לשים קץ למו"מ אחת ולתמיד, וטורקיה תצטרך לעזוב גם את מועצת אירופה״. לדעת אזדמיר, רק לטורקיה דמוקרטית יש מקום באיחוד האירופי, לא לטורקיה של ארדואן.
גם אם בסופו של המו"מ הקואליציוני ימצא עצמו אזדמיר בראשותו של משרד כלכלי בכיר ולא במשרד החוץ, למשטר הטורקי לא יהיו סיבות לנשום לרווחה. אזדמיר קרא בשבועות האחרונים למשקיעים גרמנים שלא להשקיע בטורקיה, מאחר שאין שם שלטון חוק. עמדותיו של אזדמיר לא תהיינה בעייתיות רק בעיני אנקרה, אלא גם עבור מרקל. אזדמיר היה עד כה ביקורתי מאוד כלפי מדיניותה של הקנצלרית ביחס לטורקיה. עם תחילת "משבר הפליטים" הידקה מרקל את קשרי גרמניה והאיחוד האירופי עם ארדואן, כדי להבטיח שטורקיה תעצור על אדמתה את גלי הפליטים והמהגרים הנוהרים לאירופה. בכך, לדעת אזדמיר, העניקה הקנצלרית לארדואן מעמד של שחקן בכיר בזירה הבינלאומית.
"משרת של הארמנים"
ואכן, מינויו הצפוי של אזדמיר לשר בממשלת גרמניה מעורר עצבנות רבה בטורקיה: ראש עיריית אנקרה, מליח גוקג'ק, חבר "מפלגת הצדק והפיתוח" של ארדואן, כינה את אזדמיר ״משרת של הארמנים״ ובוגד, בשל חלקו בקידום החלטת הבונדסטאג בעניין רצח העם הארמני. גוקג׳ק מחזיק בעמדות אנטישמיות ומפיץ תיאוריות קונספירציה שונות. בין היתר טען שרעידות אדמה שפקדו לאחרונה את טורקיה וסביבתה היו "מלאכותיות" ו"יוצרו על ידי מעצמות זרות". גם העיתון המקורב למפלגת השלטון הטורקית, ״יני אקיט״, כינה את אזדמיר ״בוגד במולדת״. עיתון אחר שמזוהה עם מפלגתו של ארדואן קרא לו ״זוהמה״.
האם ממשלת טורקיה יכולה להרשות לעצמה הידרדרות נוספת ביחסיה עם גרמניה, בעיקר לנוכח ההשלכות הכלכליות שיהיו לכך אם חברות גרמניות אכן יחליטו להדיר את רגליהן מטורקיה? לפי שעה טורקיה ממשיכה לעצור אזרחים גרמנים, ולא רק ממוצא טורקי. לפני הבחירות בגרמניה קרא ארדואן לטורקים-הגרמנים לא להצביע למפלגות שונות, בכללן מפלגתה של מרקל ומפלגת הירוקים, אותן כינה ״אויביה של טורקיה״.
ארדואן מובל בעיקר על ידי שיקולים של פוליטיקה פנימית. אך גם לצרכיו הביתיים הוא יזדקק להראות לאזרחי ארצו שהוא אינו מבודד בזירה הבינלאומית. אזדמיר מצדו יוכל לתרום להרגעת הרוחות בשל היכרותו הטובה את טורקיה והעובדה שהוא מדבר טורקית, ובכך שמינויו לתפקיד שר יהווה מחווה גרמנית משמעותית כלפי המיעוט הטורקי הגדול. שר החוץ הטורקי, מבלוט צ׳אבוסוולו, קרא לאחרונה ל"נורמליזציה של היחסים" עם גרמניה. לדבריו, טורקיה תקדם את פני כל מי שיבוא לטורקיה כשר חוץ גרמני ״באותו הכבוד שיינתן לנו״.
יחס אוהד לישראל
וכיצד ישפיע מינויו של אזדמיר על ישראל? מפלגת הירוקים הגרמנית מורכבת מזרמים רעיוניים רבים ושונים, בהם כאלה המקורבים לשמאל האנטי-ישראלי או "הביקורתי כלפי ישראל". עם זאת, המפלגה כללה במצעה התנגדות תקיפה לתנועת ה-BDS. אזדמיר נמנה על הפלג הפרו-ישראלי ביותר במפלגה, אם כי גם בפלג זה מושמעת ביקורת נוקשה על מדיניותה של ממשלת ישראל הנוכחית. אחד החברים בו, פולקר בק, שעמד בראש אגודת הידידות הפרלמנטרית גרמניה-ישראל, הוביל את המחאה הגרמנית נגד "חוק השקיפות" ו"חוק הלאום".
לפני הבחירות הבטיח אזדמיר: "לא ניכנע ללחץ שלא לדבר, לשתף פעולה או לריב עם ישראלים. תנועת ה-BDS עדיין לא הצהירה באופן ברור שהיא מכירה בזכות קיומה של ישראל לאורך זמן ושהיא מקבלת פתרון שיושג במו"מ. יש הרבה מה לבקר במדיניות הנוכחית של ממשלת ישראל, ואני שומר לעצמי את הזכות לעשות זאת, אבל מחט המצפן צריכה להיות בכיוון הנכון". אזדמיר השמיע ביקורת ברורה ביחס לעימות שהיה בין שר החוץ הגרמני הנוכחי, זיגמר גבריאל, לראש הממשלה נתניהו, סביב התעקשותו של גבריאל להיפגש במסגרת ביקורו בארץ עם נציגים של ארגוני שמאל קיצוני: "שר החוץ חיפש עימות מסיבות פוליטיות טקטיות הקשורות לבחירות", אמר מנהיג מפלגת הירוקים הגרמנית. "יש לו נטייה להתבטאויות בוטות בכל הקשור למדיניות הישראלית, כמו ההשוואה שעשה בין ישראל למשטר האפרטהייד".
אזדמיר התחייב שממשלה גרמנית עתידית שבה תהיה מפלגתו חברה תמשיך לראות בקיומה ובביטחונה של מדינת ישראל אבן פינה של מדיניות החוץ הגרמנית, ובה בעת תפעל להבטיח לפלסטינים עתיד "של חופש ושל הגדרה עצמית". המונח "מדינה פלסטינית עצמאית" אינה עולה באופן אוטומטי על שפתיו.
