הפיוס הפלסטיני: מעט אהבה, הרבה אינטרסים

הפיוס בין הפלגים הפלסטיניים נובע ממצוקה של הצדדים, ומסתיר מחלוקות עמוקות. לא ברור כמה זמן הוא יחזיק מעמד

ללא הישגים משמעותיים. אבו מאזן, א-סיסי, סינוואר | פלאש90, ויקיפדיה

את הסכם הפיוס בין חמאס לפת"ח מוטב לכנות "הסכמון". במקום להודות בפערים הגדולים ביניהם, הצדדים העדיפו להכריז על הצלחה סמלית וקטנה שאיתה יוכלו לחזור הביתה.

בקריקטורה מאת עלא א-לקטה העזתי, שפורסמה בעמוד הטוויטר של '21Arabi'  הקשור לאלג'זירה, אנו רואים דבק "סופר־גלו" המנסה לחזק את ה"פיוס הפלסטיני". זוהי תקווה מהולה בספקנות להצלחת הפיוס בין חמאס לפת”ח.

תיוג פופולרי בטוויטר בשבוע שחלף היה #הפיוס או #הפיוס_הפלסטיני (בערבית: #المصالحة או #المصالحة_الفلسطينية). בציוצים השונים הובעה תקווה מחד וזלזול מאידך באפשרות הפיוס בין חמאס ופת”ח, והם לוו בקריקטורות רבות.

שיחות הפיוס בין  שתי התנועות הפלסטיניות המרכזיות שנערכו בקהיר, בחסות מצרית, הביאו לחתימת הסכם בסוף השבוע שעבר. בהסכם נקבעו השלבים לקראת בחירות ברשות הפלסטינית. אחד הנושאים שלא נכללו בו הוא סלע המחלוקת – עתידם של 'גדודי עז א-דין אלקסאם', הזרוע הצבאית של חמאס. המתווכת מצרים, השולטת גם בגבולה הדרומי של עזה, הודיעה לאבו-מאזן כי תנועת חמאס לא תתפרק מנשקה לפני שייחתם הסכם שלום עם ישראל.

ביוני 2007 השתלטה תנועת חמאס על רצועת עזה ופיצלה אותה מיהודה ושומרון שבשליטת פת”ח. המתיחות בין שני הארגונים גברה במרץ האחרון, לאחר שיחיא סנוואר, מנהיג חמאס בעזה, הקים את הוועדה המנהלת של רצועת עזה – מעין ממשלת צללים. מטרת ההקמה הייתה לנגח את הרשות הפלסטינית ואת אבו־מאזן.

עבאס בן ה־82, שבשנים האחרונות נראה כי הוא מאבד מהרלוונטיות שלו, הגיב בפעולות לבידודה של חמאס, ובהן הפסקת זרם החשמל לרצועה. מהלך זה הוביל למשבר חמור, כאשר בחלקים מהרצועה קיבלו התושבים שעתיים של חשמל ביממה בלבד. במהלך ספטמבר נכנע סִנוואר והכריז על ביטול הוועדה המנהלת. הכרזה זו הייתה למעשה הצהרה על חוסר הצלחתו של חמאס, וניסיון להחזיר את הלגיטימציה הפוליטית של פת"ח ברצועת עזה, לראשונה מזה עשור.

בנוסף לאתגרים האזרחיים, חמאס מתמודד גם עם אתגר ביטחוני: באוגוסט, אדם המזוהה עם 'המדינה האסלאמית' (דאע"ש) פוצץ עצמו והרג את אחד מאנשי הזרוע הצבאית של חמאס בדרום הרצועה. כחלק מההתקרבות למצרים הצהירו דוברי חמאס כי השבוע עצרו בכיר במדינה האסלאמית בעזה. העובדה שפת"ח מקבלת את מרותה של מצרים נשמעת הגיונית, אך כשמדובר בחמאס הנהנה מחסותן של איראן וקטר, מדובר במהלך יוצא דופן, זאת במיוחד לאור איבת המשטר הצבאי בקהיר לתנועה האם של חמאס – האחים המוסלמים.


כותרת הקריקטורה של עמאד חג'אג' הירדני היא הפיוס הפלסטיני. בקריקטורה נראית לחיצת היד בין "רמאללה", בירת הגדה של פת”ח, ל"עזה" של חמאס

מסרב למנות יורש

מי שטווה את תהליך הפיוס הוא נשיא מצרים עבד אל-פתאח א־סיסי. אך כאמור, שיחות הפיוס נמצאות רק בתחילת דרכן, והדרך צפויה להיות ארוכה ומפותלת. א־סיסי, שהצהיר בעבר על רצונו לסייע ביחסי ישראל־ערב, אמר כי הפיוס הפנים-פלסטיני הוא צעד חשוב לקראת תהליך מדיני עם ישראל. מה שמביא את א־סיסי להכניס את ראשו למיטה חולה כל-כך כמו יחסי פת”ח־חמאס, הוא ניסיון לבנות את מעמדו ולהחזיר את מצרים לעמדה של מנהיגה באזור, כפי שהיה בימי נאצר שנחשב בזמנו למנהיג העולם הערבי. ברצועת עזה כבר נצפו שלטי חוצות המודים לו על מאמציו.

פיוס יבטיח למצרים שקט מרצועת עזה ויסייע למנוע הברחות למחוז סיני של המדינה האסלאמית. עם הכניסה המצרית לזירה הפלסטינית, צפוי שינוי גם בנוגע לאחריות למצב ההומניטרי המידרדר ברצועה. הפיוס גם יחזיר את הרלוונטיות של עבאס כמנהיג העם הפלסטיני, ויספק חמצן לרצועת עזה הנחנקת. רווח נוסף שהנשיא המצרי מקווה לקצור הוא החלשת המדינה האסלאמית, שנוכחותה בחצי האי סיני גורמת לו כאב ראש גדול. רק אתמול (15 באוקטובר) נהרגו שישה חיילי צבא מצרים בפיגוע שביצעו אנשי דאע"ש. שליחת חמאס אל זרועות פת"ח בליווי מצרי, תסייע גם בזירה הזו.

אבו מאזן אמר לערוץ הטלוויזיה המצרי CBC כי הקמת המדינה הפלסטינית תארך זמן, אך ההתבטאות המעניינת יותר הייתה אמירתו כי המדינה היחידה שהוא מוכן לקבל את התערבותה היא מצרים. בגילו המופלג ממשיך עבאס לשמור קרוב לחזה את הקלפים בנוגע לזהות היורש. בחמאס, לעומת זאת, ישנו כבר דור צעיר יותר של מנהיגים. ראש הלשכה המדינית הוא איסמעיל הנייה, סגנו הוא צלאח אל-ערורי, המוכר בישראל כמי שעמד מאחורי חטיפת שלושת הנערים בקיץ 2014. מנהיג חמאס בעזה הוא יחיא סנוואר, בכיר משוחררי עסקת שליט. כולם שייכים לדור השני שגדל במחנות הפליטים.


כותרת הקריקטורה בעמוד הטוויטר של 'אלקודס' היא "פיוס". נראית ההתקרבות האיטית בין שני החלזונות, חמאס ופת”ח

כולם מקבלים נקודות

עזה שבשליטת חמאס סובלת מבידוד, מחסור, מצוקה כלכלית ואחוזי אבטלה גבוהים. מציאות זו מביאה את התנועה להתקרב למצרים ולנסות להתקרב לפת"ח, ובעצם לבצע כל פעולה שתגרום למעבר רפיח להישאר פתוח. בכיר חמאס מוסא אבו-מרזוק בירך בשבוע שעבר את בכיר פת"ח סאיב עריקאת שעבר בשבוע שעבר ניתוח להשתלת ריאות, ואיחל לו החלמה. השינויים הללו באו לידי ביטוי גם במסמך החדש שפרסמה התנועה במאי האחרון. בנוסף לדגש הלאומי ניכר כי חמאס התנתק, לפחות באופן מוצהר, מהאחים המוסלמים, אויבי הנשיא המצרי.

ראש השב"כ נדב ארגמן ציין לפני כחודש כי חמאס מעמיק את קשריו האסטרטגיים עם הציר השיעי בהובלת איראן. גם סנוואר נותן מקום של כבוד לקשר בין התנועה לאיראן ולציר השיעי, אך לא ברור אם מדובר בניסיון לרקוד על כל החתונות או ברצון לשפר עמדות מול מצרים. בינתיים ראש ממשלת פת"ח ביקר ברצועה, אך מחמוד עבאס טרם הסיר את הסנקציות על חמאס.

א-סיסי לא שוכח את הקשר בין חמאס לאחים המוסלמים, וגם יחסיו עם מחמוד עבאס אינם בשיאם, אך א-סיסי חושב על המחר. מה שמחזיר אותנו לנקודת ההתחלה: כל הפיוס הזה נובע מהבדידות והמחנק של כל צד – ברמאללה, בעזה או בקהיר. ה"הסכמון" מביא לכולם מה שהם רוצים: עבאס יאמר לכולם שהוריד את חמאס על ברכיו, חמאס מעביר אחריות אזרחית ויקבל את החמצן שרצה, וא-סיסי שמתמודד בעצמו עם מצב כלכלי קשה, מקבל נקודות הצלחה ונראה כמנהיג אזורי אחראי.

הצעד הראשון נעשה, אך בדרך ישנם עוד מוקשים רבים.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

1 תגובות למאמר

  1. לא כי אצלנו. מרכיבים קואליציה על משהו איר

    הציונים לא מסוגלים לאהבה