עודפי המס: זכייה בלוטו היא לא סיבה לבזבוזים חסרי אחריות

השימוש הנכון והאחראי ביותר שהממשלה יכולה לעשות בעודפי הגבייה ממסים, הוא הקטנת החוב הלאומי הגדול של ישראל

כסף לא גדל על העצים | פלאש90

עם ראשית החורף מסתמנת מגמה חיובית במשק הישראלי לשנת 2017: עודף גבייה ממסים, הנע בין 10 ל-15 מיליארד שקלים. בדומה לאדם פרטי שזוכה בלוטו ומתלבט מה לעשות עם כספי הפרס, גם בזירה הציבורית של מדינת ישראל מתחולל בימים אלה ויכוח בנוגע לשאלה מה לעשות עם הכסף, כאשר מכל קצוות הקשת הפוליטית מבקשים למשוך את השמיכה לכיוונם. אם להמשיך את האנלוגיה לזכייה בלוטו, הנתונים מלמדים כי רבים מהזוכים בפרס מאבדים את הכסף תוך שנים ספורות כתוצאה מהחלטות שגויות, שלעתים מדרדרות את מצבם יותר מכפי שהיה לפני הזכייה. כיצד נוכל להציל את מדינת ישראל ממצב דומה?

ראשית, מעט פרופורציות: תקציב המדינה לשנת 2017 הוא 491 מיליארד שקלים. כלומר, גם לפי ההערכות הנדיבות ביותר, עודף הגבייה מסתכם בכ-3 אחוזים בלבד. העודפים בהכנסות מגיעים השנה בעיקר מהפתעות חיוביות, כגון מכירתה של מובילאיי לאינטל, שהכניסה לקופת המדינה כ-4 מיליארד שקלים, וכן מבצע מס על חלוקת דיבידנד בחברות, שהוסיף לקופת המדינה כ-5 מיליארד שקלים. תוספות אלו, יחד עם ריסון מרשים של רוב המשרדים בהוצאותיהם לאורך שנת התקציב, מותירות את קופת המדינה במצב טוב מהצפוי לקראת סוף השנה.

כאמור אנו שומעים רעיונות רבים מה לעשות עם הכסף, ובעיקר זעקות שבר על נושאים שונים שהממשלה התבקשה לממן אך סירבה בטענה שאין לכך מקור תקציבי. אלא שעודפי תקציב, כשמם כן הם – עודפים לא מתוכננים, שאי אפשר לבנות עליהם גם לשנת המס הבאה ולהגדיל למשל את קצבת הנכים או תקציב החינוך. כאמור, רוב העודף מגיע מהפתעות בדמות עסקאות ענק או חלוקות דיבדנדים חד פעמיות, דברים שלא קורים כל שנה. לא זו בלבד אלא שגם בהוצאות יכול להיות גידול פתאומי, למשל במקרה של מלחמה או משבר פיננסי. התנהלות אחראית צריכה לקחת בחשבון גם מציאות כזו, ובוודאי לא לשעבד את תקציבי השנים הבאות בעקבות עודפים חד-פעמיים.

הצעה נוספת הנשמעת בשיח הציבורי היא להוריד את נטל המס, שהלא נראה כי הממשלה איננה זקוקה לכל המסים שהיא מטילה על האזרחים. לדעת הפרשנית הכלכלית של 'דה מרקר', מירב ארלוזורוב, זהו רעיון מסוכן שכן לדבריה נטל המס בישראל נמוך מדי, ולראיה – הממוצע ב-OECD גבוה במעט מאשר בארץ. אלא שלא ברור מדוע ממוצע ה-OECD הוא המספר האופטימלי שאליו יש לשאוף. גובה נטל המס וההוצאה האזרחית איננו שאלה "מקצועית", שאפשר להשיב לה באמצעות חישובים ולהגיע למספר המדויק שימקסם את רווחת התושבים. זוהי סוגיה שנידונה זה שנים רבות בין כלכלנים מימין ומשמאל, ונושאת מטען אידאולוגי רב. מכיוון שבישראל הימין נמצא בשלטון, הגיוני שמגמתו תהיה הפחתת המסים למינימום האפשרי כדי להגדיל את פעילותו של הסקטור הפרטי ולאפשר צמיחה שתועיל לכלל התושבים.

עם זאת, ארלוזורוב צודקת בכך שמגמה כגון זו מצריכה תכנון רב-שנתי המתבטא בתקציב מאוזן, ולא בשימוש בעודפי גבייה חד-פעמיים כדי לחלק מתנות לציבור לקראת שנת בחירות. היעדר תכנון שכזה מעיד על מדיניות לא מאוזנת ולא אחראית, גם אם הורדת המסים הספציפית עולה בקנה אחד עם האידאולוגיה של ממשלת הימין.

חוב קטן – כוח עמידה גדול

היעד המתאים והחיוני ביותר להפנות אליו את עודפי הגבייה הוא הקטנת החוב הלאומי של ישראל. חוב זה מגיע כיום לסכום עתק של כ-740 מיליארד שקלים, שעליו אנחנו משלמים ריבית שנתית של כ-38 מיליארד שקלים. להקטנת החוב הלאומי ישנה השפעה עצומה על המשק הישראלי, והיא צריכה להיות מטרה עליונה עבור הממשלה. בשנים האחרונות יחס החוב-תוצר של ישראל יורד, וזוהי מגמה מבורכת שיש לחזק אותה. הורדת החוב תקטין את הסכום שעליו אנו משלמים ריבית, ותוסיף עוד כסף לקופת המדינה או לשימוש האזרחים, בדמות הורדת מסים לטווח הארוך.

אמנם למדינות רבות יש יחס חוב-תוצר גרוע בהרבה מזה של ישראל, אך עובדה זו כשלעצמה איננה מצביעה על כך שיחס חוב-תוצר גבוה הוא דבר טוב. חוב יכול להיות מהלך כלכלי חיובי כאשר הוא נעשה מתוך שיקול דעת, וכאשר הכסף שגויס ממונף ליצור רווח העולה על עלות החוב (הריבית). כך למשל, גיוס הון של אדם פרטי לצורך פתיחת עסק יכול להיות מהלך כלכלי מצוין, אבל לקיחת הלוואה לסגירת מינוס כרוני – מעידה על בעיה עמוקה.

התועלת השולית שבהגדלת תקציבי ההוצאה האזרחית היא ספקולטיבית, ובמקרים רבים כמעט לא קיימת. כך למשל, תקציב החינוך גדל בשנים האחרונות בשיעור גדול בהרבה מקצב הגידול בתלמידים, אך רמת ההישגים נותרה נמוכה באותה מידה. הריבית על החוב, לעומת זאת, קיימת בהחלט, ותעלה למדינת ישראל כסף רב מאוד בעתיד.

בנוסף, הורדת החוב הלאומי תביא גם לשיפור ניכר בדירוג האשראי של ישראל, שאכן השתפר בשנים האחרונות אך יש מקום לשיפור נוסף. העלאת דירוג האשראי תביא להגדלת ההשקעות שנעשות בישראל בעשרות מיליארדים, ותביא לצמיחה מואצת ולרווחה לכלל התושבים. להורדת החוב ישנם גם משמעויות גאו-פוליטיות חיוביות, שכן חוב קטן יותר יאפשר לישראל לעמוד במשברים מסוגים שונים – כלכליים וצבאיים כאחד. זאת משום שכוח העמידה והגמישות הכלכלית של ישראל יגדל, והיא תוכל להגדיל את החוב במידת הצורך ללא הגעה לממדי חוב אסטרונומיים.

רבים דואגים מכך שעודפי תקציב "ייבלעו" בשלל סעיפים לא מפוקחים שאינם מפורטים בתקציב הדו-שנתי, בתואנות ביטחוניות ואחרות. זו אכן עלולה להיות בעיה, ולציבור עומדת הזכות לדעת מה קורה בכספי המסים הנלקחים ממנו. בדיוק משום כך על הממשלה להודיע בריש גלי מה היא מתכוונת לעשות עם עודפי המסים, ולהציג מתווה אחראי וחכם שיביא לרווחה מרבית לכלל אזרחי המדינה.

אם נתניהו מבקש להיות המבוגר האחראי ולבצע מדיניות התואמת את גישת הימין הכלכלי שהוא מזכיר לאחרונה, עליו להשתמש בעודפי התקציב כדי להקטין את החוב הלאומי. ראש הממשלה יגדיל לעשות אם יביא להעברת חוק שיגביל את השימוש בכספים מעודפי גבייה לסעיפים חד-פעמיים, כגון הקטנת החוב או הוצאות חירום חד-פעמיות, ובכך להפסיק את מסיבת בזבוזי הבחירות בטרם החלה.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

9 תגובות למאמר

  1. מאמר מצוין. לצערי סיכוי נמוך שזה מה שיקרה כי המערכת הפוליטית בארץ נהיית פופוליסטית יותר ויותר עם הזמן. לצמצם חוב לא עושה כותרות בעיתונים ולא נותן הון פוליטי מיידי. מקווה שאני טועה.

  2. עודפי גבייה צריכים ללכת לשיפור תשתיות תחבורה.

    אם העודף גבייה הזה של 10-15 מיליארד היה לדוגמה מושקע רק בפרוייקט המסילה הרביעית באיילון כדי לקצר במספר שנים את סיומו אז המדינה היתה יוצאת נרווחת כיוון שכרגע נראה שאנו עומדים בלפחות עשור בו לא תגדל כמות הנוסעים ברכבת כי פשוט אי אפשר להוסיף רכבות וכבר היום הרכבת לא יכולה לעמוד בזמנים בשעות העומס במסילת תל אביב בני דרום (זו שעוברת בתחנות בת ים).

    ולא חסר דוגמאות אחרות בתחום תשתיות התחבורה כמו:
    * הזנחת הטיפול במסילה חדשה מבית שמש לירושלים, זה אפילו לא על שולחן התכנונים, וקוצר הראייה שגרם לכך שכביש 38 המשודרג לא כולל מסילת רכבת מקריית גת לבית שמש ומשם צפונה לחיבור למסילת A1 לירושלים.
    * הזנחת הטיפול בנושא תשתיות אופניים, לדעתי דורשת הקמת רשות לאומית שתרכז את הנושא כי מה שקורה היום זה פשוט פשע, ילדים נהרגים על הכביש, רוכבים מחליקים בתל אביב כי אין שביל אספלט סלול אלא צבע על המדרכה והעיריה מרטיבה את המדרכה, זליגה של רצועת תשתיות ואפילו מבנים לתוך שביל האופניים וחוסר טיפול בצמתים… הגיע הזמן שהנושא הזה ילמד לעומקו ממדינות שכבר פתרו זאת כמו הולנד.
    * קידום מהיר יותר של נתיבי תחבורה ציבורית בגוש דן.

  3. אין ספק שמערכת "מידה" חייבת לעשות הכל, כולל הכל, להתקבל להיות לפחות חלקית וזמנית עיתון אשר אינו לגמרי מחוץ לקונסנצוז של האליטות השולטות במדיה הישראלית-ישראלית אזרחי מדינת שנקין.

    יפה שעליתם על הפטנט.

    במה דברים אמורים?

    כותרת באותיות גדולות על "בזבוזים חסרי אחריות" מכספי "מס" וצילום של האיש מהקבוצה אשר אליה יש לקשור תודעתית שימוש מבוזבז בכספי מיסים.

    כל הכבוד…. מאי קומפלימנטס.

    איך אומרים ב"אידיש": "עס וועט אייך העלפען א פייג, א מכה, א נעכטיגען טאג"

    אבל יחד עם זאת טוב שניסיתם. מי שאינו עושה אינו נכשל ואינו לומד.

    ואל תשכחו לתת בונוס כספי מבוזבז לגאון המבוזבז שבגאונותו השתיל תמונה זו, כך שהביזובזיה תהיה סט מושלם.

    1. מה? לדעתך זה כן יעזור? אולי אם האמן הגאוני יוסיף שקית של גל-פז במקום שקית פושט.

  4. עם זאת, ארלוזורוב צודקת בכך שמגמה כגון זו מצריכה תכנון רב-שנתי המתבטא בתקציב מאוזן" לא נכון. ארץ חופשית ואתר חופשי אינו מכיר במושג תכנון. מי יתכנן? הפקיד ראובן או שמעון? כלל הפקידות חסרת הפרצוף? תכנון דומה לתכניות החומש הסובייטיות. צריך להוריד מיסים וזהו! ואם דווקא רוצים סיבה, אז הנה, כי מס זה גזל. גוזלים את רכושם של בני האדם. אז צריך תכנון? ועד אז מה נמשיך לגזול? ארלוזורוב מתנגדת להורדת המס מפני שמס נמוך משמעותו אזרחים חזקים חופשיים ובני חורין. ארלוזורוב מעדיפה ממסד חזק ושבע בזבזני המשפה את השמאל ואת הפקידים.

    1. דעתך שצריך להוריד מיסים לגיטימית בהחלט, וכאמור הממשלה מנסה ללכת בדרך זו. בהנחה שאתה בכל זאת מקבל שצריך גבייה מינימלית לצורך פעילות בסיסית של הממשל (משטרה ומערכת משפט של אכיפת חוזים), אלו מערכות שצריך לתכנן את ההוצאות וההכנסות שלהם, בדיוק כמו במשק בית. לא כל תכנון ממשלתי הוא "תכנון ריכוזי נוסח סטאלין", זה עניין של מימדים.

  5. מה כלול בחוב הלאומי של ישראל? האם הוא מורכב רק מחוב ממשלתי של אגרות חוב ממשלתיות? חובות של רשויות מקומיות, חברות או אזרחים גם כלול בו?
    האם יתרות מטבע החוץ של המדינה הם בעצם יתרה חיובית שמתקזזת חשבונאית עם החוב הלאומי ומאזנת את החוב הלאומי?
    אשמח לתשובות והרחבה בעניין מכותב המאמר או ממישהו אחר.
    תודה.

    1. הכוונה במאמר היתה לחוב הממשלתי (ללא רשויות מקומיות) בלבד, אך שני המדדים קיימים. למדד הכולל את כלל החוב של המגזר הציבורי קוראים חוב ציבורי.