מה למקור ראשון ולמכון הישראלי לדמוקרטיה?

ארגון השמאל עתיר המזומנים הפך לאורח קבוע בעיתונו של חגי סגל, בניגוד לרוח העיתון המקורית

ראש המכון, יוחנן פלסנר, בכנס משותף למכון ומקור ראשון | פלאש90

העיתון 'מקור ראשון' נוסד לפני עשרים שנה על ידי הרב שמואל טל. הרב טל הבין עד כמה החברה הישראלית סובלת מעיתונות חסרת ערכים ציוניים ויהודיים, והיה מודע להדרה של הציבור הציוני מהתקשורת הכללית. העיתון עבר גלגולים רבים, אך שמר לאורך השנים על צביון ציוני, יהודי וליברלי. העיתון הקפיד לאפשר לקולות המודרים בתקשורת הכללית לבוא לידי ביטוי. זה לא מנע ממנו להביא בפני הקוראים דעות שונות, אך תמיד תוך הקפדה על ערכי העיתון.

דוגמה מצוינת לחשיבות העיתון היה מוסף 'צדק', שנוסד בשנת 2011. עורכו היה יהודה יפרח. המוסף היה כוכב מאיר בתקשורת הישראלית. הוא הפנה זרקור למערכת המשפט הישראלית, למגבלותיה ובעיקר לחוסר הצדק שבה. המוסף פרסם איך הקרן לישראל חדשה הצליחה להשתלט על המערכת המשפטית בארץ, ובכך קצרה הדרך להרס ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. המהדורה הרגילה האחרונה של המוסף הופיעה ב 17.7.2015. יפרח עומד כיום בראש המחלקה המשפטית בעיתון, אך הבמה שלו צומצמה לעמוד אחד. עושר המידע שהיה במוסף נעלם.

דמוקרטיה של סתימת פיות

המכון הישראלי לדמוקרטיה הוא האנטי-תזה של הרוח שהביאה לידי ייסוד מקור ראשון מלכתחילה. המכון מנוהל על ידי אנשי שמאל, וממומן היטב. הוא מתיימר להגן על הדמוקרטיה הישראלית, אך הבנתו את המילה דמוקרטיה קרובה יותר לדמוקרטיה ששררה ברפובליקה הדמוקרטית הגרמנית (DDR) מאשר לדמוקרטיה ליברלית. המכון משקיע הון כדי לשכנע את המדינה לאמץ חוקה אשר תבטיח את שלטון האליטות הפוסט-ציוניות. הוא הגן על אריאל שרון ועל הגירוש מרצועת עזה וצפון סיני, כאשר כל בר דעת ידע ששרון היה דיקטטור אשר הפר הצבעה דמוקרטית במפלגתו כדי לבצע את הגירוש. 'העין השביעית' היה ביטאון לביקורת תקשורת של המכון, וכאשר כותב מאמר זה ניסה לפרסם מאמר, העורך דאז, עוזי בנזימן, נאמן למסורת הדמוקרטית אשר דוגלת בחופש ביטוי, הפעיל צנזורה ולא היה מוכן לפרסם קטעים מתוך המאמר. בסופו של דבר המאמר לא פורסם, משום שלא היינו מוכנים לשתף פעולה עם עיתון אשר משתיק את כותביו.

העורך הנוכחי של מקור ראשון, חגי סגל, כתב במשך שנים בעיתון ידיעות אחרונות. הוא הפך לעורך מקור ראשון ביולי 2014 והכניס שינויים רבים, בהם פתיחת העיתון לכותבים קבועים הנמנים על השמאל הישראלי. בדבר זה כשלעצמו אין רע, וכאשר עיתון דוגל בפלורליזם הרי נאה דורש ונאה מקיים. בניגוד ל'ידיעות' שההדרה היא נר לרגליו, מר סגל חושב אחרת ומתנהל אחרת. ולמרות זאת, פתיחות זו עברה את גבולות הטעם הטוב.

חגי סגל אחראי לסגירת המוסף 'צדק' לפני שנתיים. אך בשנה שעברה, לקראת יום כיפור תשע"ז, צירף העיתון מוסף תחת הכותרת "צדק". אך דא עקא, מוסף זה לא דמה בכי הוא זה למוסף צדק שנסגר. במוסף היו עשרים ושניים כתבות ומאמרי דעה. שישה מהם חוברו על ידי אנשי המכון הישראלי לדמוקרטיה, ונציגת המכון, ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר, כיכבה במאמר נוסף. כלומר, שליש מהמוסף בא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה. זה כבר לא פלורליזם, אלא במה לא הוגנת לגוף אחד מני רבים – ועוד גוף אשר מנסה לנצל כל במה כדי לשכנע בצדקת דרכו הלא ליברלית ולא דמוקרטית.

העמוד האחורי של המוסף מומן כמודעה מאת המכון הישראלי לדמוקרטיה. פורום קהלת, ארגון דומה אך בעל דעות שונות, פרסם מודעה במוסף על פני עמוד שלם. למרות זאת, אפילו נציג אחד של קהלת לא זכה לכתוב בו מאמר.

מה עשיתם בקיץ האחרון

השותפות של מקור ראשון וחגי סגל עם המכון הישראלי לדמוקרטיה לא הוגבלה למוסף צדק. ביולי 2015 חברו יחדיו מקור ראשון והמכון להפקת סימפוזיון בנושא "עשר שנים להתנתקות מרצועת עזה". המכון, נזכיר, תמך בגירוש. השותפות עם ארגון שהיה חלק מהמערכת האנטי-דמוקרטית שהובילה לביצוע הגירוש, עומדת בניגוד גמור לרוח העיתון בעבר. כאן כבר לא מדובר בשמיעת מגוון דעות, אלא במתן לגיטימציה לארגון אשר תחת הכותרת דמוקרטיה הפר את זכויות האדם הבסיסיות של אלפי משפחות.

שיתוף פעולה זה לא הסתיים. בחודש יולי האחרון שני הגופים שוב שיתפו פעולה, הפעם בכינוס הדן בכלכלה, חברה, וחדשנות. הארגון החוץ-פרלמנטרי היחיד שהוזמן להיות שותף פעיל היה המכון. סגן נשיאו, פרופסור ידידיה שטרן, הנחה דיון על "אליטות חדשות". ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר הרצתה על נושאי תקשורת. ארגונים כגון פורום קהלת או האגודה לזכות הציבור לדעת הודרו מהאירוע. 'מקור ראשון' אימץ את המנהגים הפסולים של 'ידיעות אחרונות'.

שני כובעי שלג

אחד מתפקידיו של עיתון הוא לבקר ארגונים שונים, ובהם בוודאי גם המכון הישראלי לדמוקרטיה. והנה מר יאיר שלג, החבר במערכת 'מקור ראשון', כותב בקביעות בעיתון ובו זמנית הוא גם אחראי לנושא דת ומדינה במכון. ניגוד העניינים ברור: מר שלג, שתפקידו כחבר מערכת העיתון אמור לכלול ביקורת על המכון לדמוקרטיה, מקבל ממנו שכר. שלג החל לעבוד במקור ראשון רק לאחר שחגי סגל מונה כעורך העיתון. בהקשר זה יש לציין שמר סגל הוא אורח רצוי באירועי המכון, וגם בכך יש שמץ של ניגוד עניינים.

ולזוטות: מקור ראשון מפרסם חדשים לבקרים מאמרי מערכת של חברי המכון הישראלי לדמוקרטיה, הרבה יותר ממקורות אחרים. המכון מחזיר טובה בכך שהוא משלם עבור פרסומות בעיתון, הרבה יותר מארגונים אחרים.

השנה ניצלנו ממוסף צדק מדומה בנוסח זה שיצא אשתקד. נותר רק לקוות שלחץ ציבורי יחזיר לנו את המוסף "צדק" במהדורתו המקורית הנשכנית, ואיתו את רוחו המקורית של מקור ראשון.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

31 תגובות למאמר

  1. יש מיעוט שמאלני קטן ששולט במדינה דרך הכסף, בתי המשפט והתקשורת למרות שרוב העם ימני. צריך לפרסם את ספר עם הפרוטוקלים של זקני השמאל.

  2. גיליתם את אמריקה: חגי סגל הוא כבר שנים חייל נאמן של השמאל. באיצטלת "המתנחל האידיאולוגי" הוא תוקף ללא הרף את את הליכוד ואת נתניהו כ"אויבי ההתנחלויות". התדמית שלו כ"בוגר המחתרת היהודית" מאפשרת לו לבלבל מתנחלים תמימים ולהאכיל אותם בדברי הַשְׂנָאָה של הליכוד ושל מנהיגו, וכך לערער בקרב אנשי המחנה הלאומי את האמון במפלגה העיקרית ובמנהיג העיקרי שיכולים להנהיג ממשלה לאומית:

    http://www.inn.co.il/News/News.aspx/284277

    http://www.inn.co.il/Articles/Article.aspx/1473

    עכשיו, כשהוא פותח לרווחה את שערי "מקור ראשון" לאנשי המכון הישראלי לדמוקרטיה הוא פשוט משלים מהלכים קודמים שלו להחלשת כוחו האלקטורלי של המחנה הלאומי.

    1. קשקוש מקושקש. של נעליך

    2. קורא ותיק, והסבר ענייני להתקפות שמתקיף סגל את הליכוד ואת נתניהו שהן בוטות פי כמה מההתקפות שלו על השמאל יש לך?

    3. כעת אני מבין למה מקור ראשון מצניע את בעיית המסתננים. ולא מפרסם את מחדלי הממשלה בנושא

    4. כשביבי לא בונה בשטחים, לא מטפל בהשתוללות בגצ לא מטפל בשמאלנות התקשורת, למה שסגל לא יתקוף אותו? כל עניין המכון הישראלי האנטי דמוקרטי הוא שולי וחסר חשיבות בעיתון שמוביל קו פטריוטי, ימני, שמרני ובצדק כותב נגד ראש ממשלה שמועל בשליחותו לבוחריו

    5. מהנחיות הקרן החדשה לישראל לטוקבקיסטים שלה: הכו בנתניהו והחלישו את מדינת היהודים. לא משנה על מה כותבים – תמיד תאשימו את ביבי. והכי טוב – תתחזו לשונאי הקרן החדשה כשאתם מטקבקים (כדי שהימנים הטיפשים לא יבינו שאתם פועלים מטעם יריבי מדינת היהודים). שמענו עליכם, נביאי הזעם המתחפשים ל"ימין אמיתי", המציגים את נתניהו כאויב ישראל ואת המדיניות המחושבת שלו כאסון – כדי לדחוף אותנו לתמוך במשה פייגלין, ברוך מרזל, איתמר בן-גביר ושאר תואמי אבישי רביב, וכך לסייע לממשלת אוסלו ב' לעלות לשלטון.

  3. כקורא מקור ראשון מיומו הראשון חשתי בשינויים השמאלניים שהחלו לפתע להופיע והלכו וגברו. האם זה בגלל שמצבו הכספי של העתון בכי רע והוא זקוק למודעות של המכון לדמוקרטיה שמאלנית? איני יודע. בכתבותיו חגי סגל נשאר כפי שהיה. האם גם חגי סגל כמו הרבה ימניים אחרים זקוק לטפיחה על השכם מן השמאל? זקוק להערכת השמאל? אולי.

  4. אני מנוי של מקור ראשון ומקפיד לדלג על המאמרים של יאיר שלג. קראת אחד – קראת את כולם.

  5. עיתון עלוב- אופייני מאוד לדתיים לאומים ליברלים שאיכשהוא תמיד יהיו ינסו להראות שגם הם נאורים וחברתיים
    אבל העיקר זכותנו ההסטורית על ארץ ישראל..

  6. אוי הנחיתות של אנשי הציונות הדתית.
    וכלשונו הקולעת של עמית סגל: הציונות הדתית סובלת משיגעון גדלות ורגשי נחיתות.. כנראה שעמית ראה זאת בבית…

  7. אני מנוי מסיבות אידאולוגיות. אני רוצה שהעיתון יופיע ויהיה לו קהל קוראים. אני אחד המנויים הותיקים של העיתון. מוסף "בצדק" המקורי הוא זה שבעטיו החלטתי לא לבטל את המינוי כאשר יצאתי לחו"ל לשהות ארוכה, אלא העברתיו לאחד מילדי הבוגרים. זאת כדי שהעיתון יהנה מן התשלום החודשי שלי (לא זול) וכדי שהם יקראו תוכן ציוני ליברלי.
    לצערי כל מה שמתואר בכתבה הזו נכון. העיתון איבד את דרכו המקורית. צריך להחזיר את אמנון לורד לכסא העורך. העיתון ימשיך למשוך שמאלה סביר שאעדיף את הגרסה החינמית של "ישראל היום" ובכך יבוא הקץ למנוי שלי.

  8. מוסף צדק היה אחד המוספים המשמימים ולכן לא היה לו הצדקה להישאר… העיתון רחוק מלהיות שמאלני, חרף הקשר למכון הישראלי לדמוקרטיה, (שאני אגב כמעט לא שמתי לב אליו)… באופן כללי זה העיתון הכי טוב שיש במדינה ואם הוא יהפוך לבשבע או לפלטפורמה בה כולם חושבים אותו דבר הוא יהיה מאוד משעמם

    1. "לחשוב אותו דבר" סיסמה שדופה וריקה מתוכן. אם הקוראים אינם מעונינים לשמוע את השמאל זו זכותם, ומוטב משמים מאשר מעורר קבס

  9. טוב לא להגזים.
    פה ושם יש יציאות שמלאניות שמרגיזות. בעיקר מהשלג הזה וגם ירושלמי.

    אבל עדיין זה עיתון טוב, מאד טוב, היחיד שאפשר לקרוא, וצריך לתמוך.

    לא רק לחפור על הרע.

    אגב, הגילגול הכי טוב של העיתון היה של אמנון שומרון

  10. זה בדיוק, אבל בדיוק התוצאה של 40 שנה של שטיפת מוח על שלמות ארץ ישראל בלי אף מילה של אלטרנטיבה מוסרית- חברתית לשמאל.
    אז גדל לך דור ציוני דתי שמדבר נשגבות על זכותנו ההסטורית של א"י ולצד זה מאמץ את החשיבה המוסרית של השמאל.
    כפי שרייכנר כתב על הרב עמיטל- אינו הצליח השפעתו בציבור הדתי בתחום הפוליטי אבל הצליח בתחום חברתית.
    מה הפלא? כשיש וואקום אז השמאל נכנס לתוכו

  11. כמנוי על העיתון אני סקרן ומצפה לתגובה מפורטת של העורך.
    תמהתי על המוסף "צדק" וחשיפת היתר של מקושרי המכון
    המתנתי מדי שבוע לסקירתו של יהודה יפרח. לקראת הסוף נראה היה לי שהוא התעייף. יחד עם זאת הוא ממשיך לחשוף עיוותי םש ל המערכת.

    אני מצפה להמשיך ולקבל שבועון לוחם שאינו מסתגר ואינו מתנצל

  12. היה מעניין לשמוע את תגובתו של חגי סגל לדברים. איש יקר מאוד שבוודאי יידע להסביר את פעולותיו גם אפ לא בטוח שישכנע.

  13. צריך קצת לדייק: קודם כל אמנם הרב טל היה שם ביסודו של מקור ראשון אך יחד איתו היה גם גדי ליסטנברג. בסופו של דבר את תפקיד המייסד אי אפשר לקחת ממאיר עוזיאל שהיה העורך הראשון ונתן לעיתון את הדחיפה ואת המבנה ואת הרוח שמאוד השתנתה מאז. ההיפך ממה שפולק כותב, הרוח בהתחלה היתה לאומית, נטיה ימנית, ומאוד לא מגזרית דתית. חיפשו חובשי כיפות לצוות. מה שקרה בשנים האחרונות והוקצן בשלוש השנים האחרונות זה המיגזריזם. הבעיה היא לא המכון לדמוקרטיה אלא שהעיתון רואה את העולם כולו דרך החרך של אישורי בניה. אין מבט לאומי. יש פוליטיקה של זהות "ימנית" אך לאו דווקא ציונית. יש אנטי-ביבי ואנטי-ליכוד וחנופה סיגנונית לשמאל תוך היסחפות לשיח של השמאל. האנטי-ביבי זה סיפור ישן ומשותף לחגי סגל, ישראל הראל (זאת הסיבה שכותב בהארץ) ובני אלון ז"ל ודומיהם. אצל חלקם זו בעיית הלגיטימציה של מי שהיה במחתרת וטופל על ידי השב"כ, אצל אחרים זה הסכם חברון ב-1996-7 שבגללו הם מוכנים לשחרר את יגאל עמיר כדי שימשיך במשימותיו.

    1. תוספת תיקונית: יאיר שלגל התחיל לכתוב במקו"ר הרבה לפני שחגי סגל מונה לעורך. זה מימי בן צבי ואורי אליצור. אבל גם שלגל היה באותו קו של חזרה נלוזה על נראטיבים של השמאל נגד נתניהו והגדיל לעשות בכתבתו ה(לא) מלומדת כאשר בן ציון נתניהו נפטר. כתב שם דברים מבזים ונוראים. וזאת בהשוואה לסידרת המאמרים הבאמת מלומדת על ב.צ נתניהו שהתפרסמה בשנה האחרונה דווקא ב'הארץ'

  14. כסף והרבה כסף של הקרן הארורה להשמדת ישראל והכחדת היהדות
    דרך ספונסר של ארועים ומודעות ענק של ארגוני שמאל שונאי ישראל
    וצריך לבעוט את חגי סגל לכל הרוחות

  15. האמת היא שעד עכשיו לא שמתי לב לעניין הזה, למרות שאני מנוי על מקור ראשון. על אחת כמה וכמה שלא היה שינוי שמאלה בקו העיתון, גם אם היו שיתופי פעולה אד-הוק עם המכון הישראלי לדמוקרטיה.

    בכל מקרה, מותר וראוי למתוח ביקורת על התנהלות כזו או אחרת, והדברים בהחלט ראויים לתגובה, שאני מקווה שתגיע.

    אולם, המגיבים שמייחסים לחגי סגל שמאלנות, מעידים בעיקר על בורותם המתלהמת. סגל מהווה קול יציב מאוד בהשקפת עולמו המדינית, הדבר מתבטא בכתיבתו שלו אך גם בקו של העיתון. הביקורתיות שלו כלפי נתניהו אינה דבר חדש, אך היא משותפת לו ולחלקים רבים בימין האידיאולוגי, שסבורים, בצדק, שלצד מעלותיו של ראש הממשלה, מדיניותו, מהסכם חברון, דרך וואי, הפעימות, ההתנתקות וההקפאות הבלתי נגמרות, בהחלט איננה הגשמת החלום הימני האולטימטיבי.

    אדרבה, אותם שסבורים שנתניהו הוא התגשמות הימין וכל מי שיוצא נגדו הוא שמאלני, הם שצריכים להסביר מתי הפך חזון ארץ ישראל השלמה מרעיון לאדם.

    1. אם חגי סגל לא היה תוקף את הליכוד ואת נתניהו הוא לא היה מקבל טור בעיתון ידיעות אחרונות והגשת תוכנית אקטואליה בערוץ הכנסת. כשהשמאלנים מכניסים עלי תאנה ימניים לכלי התקשורת שלהם הם דואגים שעלי התאנה האלה ידברו יפה על ארץ ישראל השלמה אבל ישחירו את הליכוד ואת נתניהו כדי להקטין את כוחם האלקטורלי ולמנוע מהם משילות.

  16. יש לי מנוי על מקור ראשון כבר 8 שנים.
    עיתון מצויין.

    אני מזדהה עם רוב הנכתב בכתבה. אני מבין אילוצים כלכליים ולכן הגם שהצטערתי מאוד על סגירת "צדק" – בלעתי את הצפרדע.

    כשיצא "צדק" לפני שנה התאכזבתי ממנו קשות. בהחלט שמתי לב לנוכחות המוגברת של "המכון הישראלי לדמוקרטיה".

    ההאשמה המרומזת בסוף הכתבה כלפי חגי סגל עדיף היה שלא תיכתב. גם אם עובדתית זה נכון – אז מה? עדיף להיות חכם מצודק.

    כסף הוא מוצר הכרחי – וכולנו משנים קצת את האידיאולוגיה בשביל משכורת / הכנסה נוספת. (שום קפיטליסט לא יתנגד להסכם קיבוצי מיטיב במקום עבודתו…).

    הביקורת צריכה להתרכז בדרישה ממקור ראשון לבקר בחריפות את הסגירות והפוליטיזציה של המכון הישראלי לדמוקרטיה.

  17. מזמן זוהתה הכמיה של אנשי ימין לחיבוק השמאל (על ריבלין דובר היום רבות). מזמן גם זהיתי שששיני סגל כהו לעומת האיש המחודד שהיה בעבר, חשבתי שהגיל כמובן עושה את שלו (ועוד סיבות).
    לקשר שלו עם המכון לדמוקרטיה " סגל הוא אורח רצוי בארועי המכון לדמוקרטיה" לא שמתי לב ושוב גם חגי שהיה בין הקולות הרהוטים ביותר של הימין כמה לחיבוק השמאל במחיר מודעות לעיתון וטשטוש האידיאולוגיה הימנית. צר לי עליך אחי חגי.
    מה קורה לנו?????????

    1. איזה תמים הכותב של הכתבה. הוא לא מבין איך הולכת התקשורת היום המכון לדמוקרטיה שילם טבין ותקילין בעד מאמרי הדעה במוסף לחגים. שם הקוד הוא בשיתוף המכון לדמוקרטיה שזה אומר שבתכלס המכון קנה גם פרסומות שזה לגיטימי וגם מאמרי דעה שזה התקרנפות איומה עבור מכון שחוקר מוסדות דמוקרטיים ובכללם תקשורת.

  18. באמת לא הבנתי מדוע צדק הצטמצם. מילא אראל סגל עזב אבל יהודה יפרח נשאר, עם זוית כיסוי מעניינת.יש לי כותבחם קבועים שאיני מפספס, חגי סגל, לורד,אדוארד אטלר, אבל מוסף בצדק היה מאד מעניין גם עם פרשנות של המשפט העיברי, (אני חילוני) . כמנוי הייתי שמח להמשיך לקרוא את בצדק ואת משה פייגלין שזוית מבטו מאד מקורית.