הרפורמה בתקשורת: השיתוק של נתניהו הוא ההזדמנות של קרא

השאפתנות של נתניהו לתקן את שוק התקשורת הוכרעה על ידי הקמפיין המתמיד. האם יחמיץ קרא את ההזדמנות להיות הרפורמאטור המושיע?

הזדמנות שאולי לא תחזור. קרא ונתניהו | פלאש90

עם הרכבת הממשלה נטל לעצמו נתניהו את תיק התקשורת. רבים תלו תקוות בהחלטה הזו, שסימנה הכרה של ראש הממשלה בכך שהתנהלות ומבנה התקשורת הישראלית הם אחת מהבעיות הלאומיות הבוערות והדורשות טיפול. בנאומו בכנסת ביולי שנה שעברה הכריז נתניהו: "אני לא מאמין בשליטה בשוק התקשורת, יש ריכוזיות גדולה מדי בתחום התקשורת. אני מאמין בביזור. אני רוצה עוד תחנות, עוד ערוצים. מזה יבוא הגיוון. מזה יבוא המבחר". נתניהו, אם כן, רוצה לפרק את אוליגופול התקשורת ואת החד גוניות המוכתבת בשוק הדעות הישראלי.

מי שבוודאי הבין את גודל השעה היו אנשי התקשורת הממוסדת, אשר לא הסתירו את סלידתם מנתניהו וחלקם מגוייס לקמפיין "רק לא ביבי". הללו חששו שהרפורמות הנחוצות של הפרק יפגעו בשליטתם המוחלטת, והבלתי מוצדקת, בסדר היום הציבורי. התקשורת הממוסדת התגייסה בכדי למנוע אפשרות כזו. היום, אפשר לומר, הם הצליחו.

נתניהו משותק: תאגיד השידור הוקם ללא תיקונים, כשהוא חסין לחלוטין מפני ביקורת ציבורית. סגירת גלי צה"ל לא באמת עומדת על הפרק. ערוץ 20 סופג התעמרויות מהרגולטור ומבג"ץ, הפעלתו את ערוץ הכנסת נמנעת לפי שעה. חזונו של נתניהו בדבר פתיחת שוק התקשורת לתחרות נראה רחוק מתמיד.

מאז שנעצר שלמה פילבר, מנכ"ל משרד התקשורת שמינה נתניהו על מנת לבצע את הרפורמות, ראש הממשלה אינו פועל כלל בתחום התקשורת. נראה כי לפחות בזירת התקשורת, מכונת התעמולה המתמדת הצליחה להכריע את נתניהו. בכך רשם הממסד התקשורתי את הצלחתו המרכזית מאז הבחירות.

הרפורמה שבמקפיא

מה בעצם רצה נתניהו לקדם בשוק התקשורת? אם לבחון לפי דו"ח פילבר, תחרות היתה הכיוון המרכזי: בשוק הטלוויזיה הרב ערוצית ביקשה הוועדה להחליש את השחקנים הוותיקים – יס והוט – ולהפוך את השוק לאטרקטיבי יותר עבור שחקנים חדשים. הכוונה לא רק לפרטנר וסלקום, שתי ענקיות טלקום שנכנסו לאחרונה גם לשוק הטלויזיה, אלא גם לספקים קטנים וגמישים שיוכלו להשתמש בתשתיות האינטרנט כדי להתחרות בשוק הטלויזיה. החסם המרכזי בפניהם הוא שליטתן של יס והוט בתכני הילדים והספורט – מכונות הכסף של ענף הטלויזיה. ניסיונות החקיקה לשחרור הענף נמצאות מזה חודשים עמוק במקפיא.

מהלך נוסף שנכלל בדו"ח פילבר כלל הגמשת המדיניות בנוגע לתוכן שיווקי – כלומר, כלילת פרסומת בתוך תכניות ולא רק בהפסקות. בישראל מופעלת כיום המדיניות הקיצונית ביותר בתחום, ובדו"ח פילבר הוצע להקל אותה מעט. מועצת הכבלים והלוויין הלכה בכיוון הזה והגמישה מעט את הכללים לגבי הערוצים שפועלים בה על בסיס פרסומות. אך הכסף הגדול נמצא דווקא בערוצים 2 ו-10, ובגזרה הזו לא צפוי שינוי.

עשרות תיקונים קטנים שהוצעו בדו"ח פילבר יכולים היו להצטבר לכדי שינוי של ממש: הקטנת חובות ההשקעה בתוכן מקומי; הקטנת חובת ההפקה בחדשות; פטור מהשקעה בתכנים לשחקנים חדשים ועוד ועוד – הכל נמצא כעת בקיפאון עמוק. התקשורת ניצחה, אזרחי ישראל, לפי שעה, הפסידו.

שעתו היפה של קרא

התמונה המדכדכת שתוארה לעיל יכולה להיות הזדמנות היסטורית עבור שר התקשורת, איוב קרא. נתניהו מינה את קרא לתפקיד שר התקשורת כמי שכפאו שד: אחרי הכל, ראש הממשלה החזיק בתיק התקשורת משום שהוא באמת רצה לעשות שינויים משמעותיים בענף. הוויתור על תיק התקשורת נעשה תחת איום של בג"ץ, והבחירה בקרא נעשתה לאחר שהשר הדרוזי עשה שריר ודרש קידום לתפקיד שר.

ההנחות עם מינויו של קרא היו שהוא יהיה עושה דברו של נתניהו. אבל הלחץ שהופעל נגד הרפורמות בתקשורת הוביל כאמור לשיתוקו של ראש הממשלה בזירה הזו. הוא מנוע מלפעול, בין בעצמו ובין באמצעות קרא עושה דברו.

עבור איוב קרא, זוהי הזדמנות שאולי לא תחזור. אם יפגין עצמאות ויפעל ברוח דו"ח פילבר והצהרות נתניהו, מבלי שראש הממשלה מפעיל אותו ישירות, יש לו המון מה להרוויח: לא רק שמעמדו ינסק בזירה הפוליטית הקרובה; אם יפעל נכון הוא יכול לרשת את כחלון בתפקיד הרפורמאטור המושיע, שבאבחה אחת של הקלה רגולטורית שיפר משמעותית את השוק.

לצד ההזדמנות יש גם סיכון רב: שיתוקו של נתניהו מוכיח שהממסד התקשורתי יודע לפגוע קשות במי שמאיים עליו, וקרא יכול בהחלט לצפות לקמפיין השחרה מהסוג המוכר אם יפעל לשחרור התקשורת. אולם קרא יכול לארגן לעצמו שכפ"ץ אם יפנים את האמת הפשוטה שהציבור הישראלי כבר לא קונה את הסחורה המקולקלת שמוכרת התקשורת. אפילו חקירות משטרה, לו יותנעו בעקבות קמפיין שיימינג בפריים טיים, לא באמת מרגשות את הציבור. אם קרא ילך עם הרפורמות הללו עד הסוף, אין ספק שמפת התקשורת החדשה תגמול לו על כך טובה תחת טובה. אך כדי להגיע לשם עליו להיות זה שמשרטט את המפה החדשה, וזו משימה לא קטנה.

חלון ההזדמנויות

אנחנו נמצאים בחלון הזדמנויות בשוק התקשורת, ולא רק בשל הרפורמות המותחלות  של דו"ח פילבר. על הפרק שורת מינויים למועצת הרשות השניה, הגוף המפקח על פעילות הטלוויזיה המסחרית ותחנות הרדיו האזוריות. בימים אלו חסרה מועצת הרשות חמישה חברים. היו"ר הכושלת של הרשות, אווה מז'יבוז', צפויה לפנות את כסאה בקרוב. שישה כסאות, מתוכם כס היו"ר, הם הזדמנות לעשות שינוי אמיתי – אם יאוישו בידי אנשים שמבינים את האתגרים שעל הפרק.

עוד נושא שעל הפרק הוא ערוץ 20. הסיבוב האחרון בשרשרת המאבקים בין הערוץ לבין הרגולציה היה הכרזתה של מועצת הכבלים והלוויין שתחלט את ערבויות הערוץ עד חודש ינואר הקרוב, אם לא יחול שינוי בחקיקה. החקיקה שמבקשת המועצה לשנות היא הגבלה החלה על סוג הרישיון של ערוץ 20, לפיה מותר לו לשדר רק תכני מורשת. ח"כ שרן השכל כבר עמלה על הצעת חוק שתפתור את הבעיה, וכל שקרא נדרש לעשות הוא לעמוד על כך שבשעה שההצעה מגיעה לוועדת השרים לחקיקה – משרד התקשורת ידחוף אותה ויגבה אותה.

סרטון האגודה לזכות הציבור לדעת בנושא ערוץ 20

לצד ההקלות לערוץ 20, יש לתת הקלות גם לערוצים המסחריים הקיימים. הללו קורסים תחת נטל הרגולוציה, והכנסת ערוץ 20 לתחרות מולם צפויה להקשות עליהם מאוד. וזה לא שערוצים 2 ו-10 עשו משהו כדי להצדיק חמלה מצד הציבור הישראלי המושתק על ידם בשני העשורים האחרונים. פשוט, הרגולציה הזו מקשה לא רק עליהם, אלא גם פוגעת באינטרס הציבורי הכללי. הציבור לא מרוויח כלום מזה שהערוצים המסחריים מחויבים להשקיע עשרות מיליוני שקלים בתוכן ישראלי. החיובים הללו הם פרוטקשן שמקבלת גילדת היוצרים. התוצאה היא מחסום כניסה בפני שחקנים חדשים בשוק, והגנה שהרגולטורים נותנים לערוצים הקיימים מפני תחרות – מה שחוסך מהם את הצורך לשדר תכנים בהתאם לרצון הציבור.

סוף דבר, חזקת החפות עומדת לכל אדם, גם לראש ממשלה מכהן. העובדה שללא המלצה להעמיד לדין מצד המשטרה, שלא לומר ללא הרשעה או אפילו כתב אישום אלא חקירות בעלמא, הצליחה התקשורת לסנדל ראש ממשלה ולמנוע ממנו לפרק את המונופול שלה על שוק הדעות, ממחישה עד כמה יש חובה לפתוח את השוק הזה לתחרות.

בימים כאלו, כאשר ראש הממשלה מנוע מלפעול בזירה הזו, נדרשים שרים וח"כ לקחת אחריות ולהוביל מהלכים כאלו גם ללא מעורבותו של נתניהו. כרגע, נראה שרובם מעדיפים לעמוד דומם במקום שבו נתניהו לא פועל. נותר רק לראות אם איוב קרא יפספס את ההזדמנות ההיסטורית שנקרתה לפניו.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

7 תגובות למאמר

  1. את המאמר הזה לשלוח כמכתב בהול לשר איוב קרא!!!!

  2. שיהיה לאיוב קרא בהצלחה!!!! רק שלא יסוג מפני מפלצות התקשורת

  3. כל התקשורת זה פייק ניוז סמאלני גדול. עיברו לערוץ 20 ולרדיו גלי ישראל בינתיים ואיוב קרא - אל תאכזב. לא דיבורים אלא מעשים אנחנו רוצים לראות. הגיב:

    המחבלים התקשורתיים מעוררים גועל בציבור כרחב

  4. ערוץ 20 חייב להיות ערוץ ציבורי שנהנה מהתקציב ציבורי נרחב. זה ערוץ שמבטא את רחשי הלב של הציבור.

  5. פחדניהו לא מסוגל לכלום חוץ מנאומים ודיבורים.
    מה הטעם בחקיקה ?
    ממילא הקגב המשפטי יסרס ויעוות כל חוק שיחקק
    לטובת הצרכים והאינטרסים של שכבת הפיאודלים
    האקדמאית המרקסיסטית.

    אם קרא יעשה משהו מועיל,הוא יצבור פופולריות.
    כשמישהו בליכוד צובר פופולריות,הוא מפוטר
    5 דקות לאחר מכן.

    פחדניהו הוא כמו מאמן כדורגל שממהר לזרוק ליציע
    כל שחקן שמצטיין,מחשש שהשחקן יהיה יותר פופולרי
    מהמאמן.

    1. תגובה קלאסית של לוחמה פסיכולוגית להשנאת נתניהו. לשמאל יש הרבה כסף (300 מיליון דולר קיבל השמאל מאובמה לקראת הבחירות שבהן היה עליו לנצח את ביבי) כדי להעסיק גדודי טוקבקיסטים שיבקבקו לנו את הבקבוקים של שרה ויטחנו לנו את המוח עם הכינויים שקרניהו, נהנתניהו, תחמניהו. מהנחיות השמאל למטקבקים מטעמו: הכו בנתניהו בשיטת "השקר הגדול". אף פעם אל תיתנו לציבור להירגע. אל תסכימו שיש גם צד חיובי לאויב שלכם. התרכזו בו והאשימו אותו בכל מה שרע. אנשים יאמינו יותר בקלות לשקר גדול מאשר לשקר קטן. ואם תחזרו על השקר מספיק פעמים, במוקדם או במאוחר יאמינו לו. לא משנה על מה כותבים – תמיד תאשימו את ביבי. כנראה שביבי הוא האויב הכי גדול של חסידי "השקר הגדול".

      https://en.wikipedia.org/wiki/Big_lie