עודפי גביה? השאלה היא איפה לקצץ

עודפי גביית המיסים משלהבים את הדימיון של חסידי המדינה הגדולה. גם לצוות 'מידה' מותר לחלום על תקציב אחר – מקוצץ ומהודק

מקצצים בדרך לצמיחה | Shmuliko, ויקימדיה

נתוני גביית המיסים הפתיעו השנה, ולקופת המדינה נכנס יותר כסף ממה שתוכנן להוציא. קריאות להוריד מיסים נתקלות בהתנגדות משום שמדובר בהכנסות חד-פעמיות, אולם קריאות לשימוש בכסף לצרכים "חברתיים", מושמעת בקול. מה לעשות בעשרה מיליארד שקל שנגבו מהאזרחים?

זו השאלה שנראה שאין מי שלא מוכן לענות עליה , ולגלות את מאוויי ליבו. הגדלת קצבאות לקשישים, הכשרה מקצועית על חשבון המדינה, חינוך מפוקח לגיל הרך, תגבור קווי אוטובוס, סבסוד ממשלתי למערכות טכנולוגיות למפעלים פרטיים ועוד ועוד. המזומנים הטריים מציתים את הדמיון של שוחרי המדינה הגדולה והתכנון המרכזי. על חשבון  משלמי המיסים.

האווירה "החברתית" בה אנו חיים דוחפת פוליטיקאים לקחת מהציבור ולהחזיר למקורבים את מה שנשאר אחרי שהכסף עובר דרך מסננת הפקידות והבירוקרטיה. אלא שחסידי הכלכלה החפשית והממשלה הקטנה יש שאיפות. לפיכך אספנו כמה המלצות בודדות שיזניקו את ישראל וישיבו את הכסף לציבור. אנו מגישים לכם בזאת לקט הצעות מבית 'מידה' לרפורמות כלכליות וקיצוץ התקציב.

רפורמה בחינוך וקיצוץ מטה המשרד

תקציב משרד החינוך הוא 53 מיליארד ₪. כידוע, מערכת החינוך בישראל מנוהלת באופן ריכוזי כשכל המורים חייבים להיות מועסקים בתנאים שהכתיב משרד החינוך לדרישת ארגוני המורים. מנהל בית ספר נותר בלי סמכויות רבות כשתכנית הלימודים, אופן הוצאת הכספים ומודל ההעסקה של המורים, קבועים מלמעלה. ועל מנת לבצע ניהול מיקרו של בית הספר של ילדכם הישר מן המשרד בירושלים, ודאי שצריך הרבה מאוד פקידים שלצדם פקידים שיתמכו בפקידים, וכאלה שיבצעו את העבודה של אלה שעובדים פחות טוב.

לכן התקציב של מטה משרד החינוך, מינהל עובדי ההוראה ויחידות קטנות אחרות, מגיע לכדי 3.7 מיליארד ₪ מתוך התקציב, כמעט 7% מהתקציב האסטרונומי. לצורך העניין, בסכום הזה ניתן להעסיק 11,400 עובדים בשכר חודשי צנוע של 30,000 שקלים ברוטו, יחד עם עלויות המעסיק הנוספות. אז מה יהיה האסון אם יקוצץ תקציב המטה באופן אגרסיבי של 80% כך שתקציב המטה יהיה 740 מיליון שקלים בלבד? 2000 עובדים בעלי שכר צנוע של 30 אלף שקל יאלצו לנהל לבדם מערכת אדירה זו – בהחלט משימה לא פשוטה.

ממתינים לרפורמה | פלאש 90

לשם כך, אולי כדאי להציע למערכת החינוך להיפטר מן הניהול הריכוזי שלה ולהעביר את הסמכויות והכסף לבית הספר בשטח, או אפילו להורים. מי יודע. דמיינו לכם שאחרי הקיצוץ המוצע, הורה לילד מגיל 3 ועד גיל 18 יקבל 26,000 שקל בשנה שהם יותר מ-2000 שקל לחודש, לטובת החינוך של ילדיו, ואך יוכל לבחור את בית הספר הרצוי רחמנא לצלן. זאת לפני תוספות תקציבית של רשויות מקומיות שנוהגות להזרים כסף נוסף למערכת החינוך שלהן. נורא ואיום.

בזכות מהלך שכזה נחסוך שלושה מיליארד שקלים.

התוצאה: שובר של 26,000 שקלים בשנה לשימוש במוסדות חינוך עבור כל ילד מגיל 3 עד 18 והפחתת מס החברות ב-2% או ביטול כלל המכסים

נטו המשפחה – הפעם באמת

תכנית 'חיסכון לכל ילד' של כחלון הושקה בתחילת השנה, כשבמסגרתה מפקידה המדינה חמישים שקלים בחודש בקופת חיסכון עבור כל ילד. מדובר במהלך נוסף מבית היוצר הפופוליסטי של שר האוצר הנוכחי שמציע לחלק מתנות לציבור, רק שבעצם מדובר במתנות על חשבון הציבור. מי שמשלם מיסים יקבל את אותו הסכום עבור ילדיו, בניכוי עלויות הגביה ומנגנון הניהול מטעם המדינה. כמובן שמדובר גם בסבסוד של משפחות עם מעט ילדים, משפחות אחרות מרובות ילדים. תכנית החיסכון תיפתח כשהילד יגיע לגיל 18.

כמו הטבות אחרות של המדינה בשיטת הדלת המסתובבת, גם הטבה זו בנויה על התפיסה לפיה פרוטה בארנק הממשלה היא טובה יותר מזו אשר נמצאת אצלכם בארנק. עלות "ההטבה" – 2.65 מיליארד שקלים בשנה. אנחנו מציעים להחזיר את הכסף שיחסוך את "דמי הניהול" המשולמים עבור המדינה שגובה את הכסף ודואגת שיירשם על שמו של כל ילד.

בנוסף, אולי כדאי להשאיר את קצבאות הילדים בכיס ההורים עוד לפני שהם משלמים עבורן. התוצאה "עלולה" להיות כמובן אחריות אישית ומשפחתית, כך שמשפחות יגדלו את ילדיהן בהתאם להעדפותיהן וליכולתן הכלכלית. כך יחסכו לציבור תשעה (!) מיליארד שקלים. סכום נכבד לכל הדעות.

אם כן, סך הכל חיסכון של 11.65 מיליארד שקלים לציבור מביטול 'חיסכון לכל ילד' וקצבאות הילדים.

התוצאה: הורדת המע"מ באחוז וחצי לרמה של 15.5% (עם שאריות של 1.5 מיליארד שקל), לבטל כליל את המס על כלי רכב או להוריד את מס החברות ב-7.5% לרמה של 16.5%, ולהפוך את ישראל אטרקטיבית להשקעות בקפיצה מהמקום ה-21 למקום ה-6 ב- OECD.

 

המשמעות של הורדת מס החברות לדוגמא היא הפיכת ישראל ליעד אטרקטיבי להשקעות. ישראל תקפוץ מהמקום ה-23 ב- OECD מבחינת גובה מס החברות, למקום ה-7. צמיחה נעימה שתהיה לנו.

די ל"עידוד", די ל"סבסוד"

הנה כמה דברים שהמדינה יודעת לעשות טוב לפי שוחרי "הגדלת התקציב": לעודד תעסוקת הורים, חרדים וערבים, הכוונה תעסוקתית, ייעוץ עסקי ובניית חברה אזרחית פעילה. ברגע שהוקצה הכסף למטרות הקדושות – למי אכפת מה קורה איתו? יש מי שסובר שעל המדינה לקחת את תפקידי החברה ולחקות יוזמות פרטיות. אז למה לא לסבסד?

משרד הכלכלה מממן "תעסוקת הורים" ו"תעסוקת אוכלוסיות". העידוד, שהול בחלקו על הקמה וסבסוד של צהרונים, עולה לנו יותר מ-1.3 מיליארד שקל בשנה, לצד סעיף עידוד התעסוקה בקרב חרדים וערבים, שם מושקע הסכום הצנוע של 122 מיליון שקלים. מלבד הכוון תעסוקתי, המדינה החליטה לסבסד שכר של חרדים וערבים בפריפריה – המדינה תשתתף בעד-20% משכרם. בהחלט הטבה נחמדה. לתעשיינים. וכמובן שקיימת המטרה להקל על ההורים לצאת לעבודה באמצעות סבסוד ובניית צהרונים. כמה מזה מגיע לילדים? הסעיף של 1.3 מיליארד שקל מימן משנה שעברה פחות ממאה אלף ילדים, כלומר 13 אלף שקלים לילד. כמה מזה אכן הגיע לילדים? לא ברור. אולי היה כדאי גם כאן להשאיר את הכסף בכיסם של ההורים, או לפחות לחלק את ההטבה להורים באופן ישיר כוואוצ'ר או כמענק. על הפיקוח וההקמה שמייקרים את הצהרונים, ניתן בהחלט לוותר.

מסדרים לנו "נטו מדינה", שר האוצר, משה כחלון ומנכ"ל משרדו שי באב"ד | פלאש 90

במשרד הרווחה קיים סעיף של 92 מיליון שקלים עבור "משאבי קהילה". לפי התיאור, האגף "נמצא בקשר עם ארגוני המגזר השלישי הפועלים בארץ ומחובר לארגונים בינלאומיים, אך גם ובעיקר פועל לביסוס חברה אזרחית פעילה, יעילה ועצמאית ולקידום מתנדבים פעילים והפיכתם להון אנושי והון חברתי התורם לקהילה". כיצד המדינה מסוגלת להצטיין בבניית חברה אזרחית, בתפקיד שהיא מונעת אותו למעשה באמצעות מיסוי גבוה והתערבות? לא ברור.

עוד רשויות מיותרות שמבצעות תפקידים של חברה אזרחית ומגזר עסקי, ניתן למצוא לרוב. משרד התיירות לדוגמא על 328 מיליון השקלים שלו לא יגרום לאסון אם ייסגר.  אולי גם על הרשות להגנת הצרכן והמועצה הישראלית לצרכנות – שני גופים שונים, כך מסתבר, אך בעלי תפקידים דומים וזהים בחלקם. שני הגופים לקחו על עצמם את המשימה החשובה של הגייה וייעוץ של חקיקה צרכנית. גם יוזמות חינוכיות והסברתיות קיימות לרוב.

המועצה הישראלית לצרכנות  היא "ארגון הצרכנים היציג הפועל מכוח חוק" במדינת ישראל, שכידוע, חובבת ארגונים יציגים הפועלים מטעם החוק, כך שאם תרצו להקים ארגון צרכנים משלכם, אתם עלולים להיות בבעיה. המועצה גם מקדמת תביעות ייצוגיות והליכים משפטיים, עורכת "תחקירי שטח", מחנכת לצרכנות נבונה, ופועלת ל"עידוד וארגון הציבור להפוך לשותף פעיל במאבק למימוש זכויותיו הצרכניות". עלות שני הגופים  –  47 מיליון שקלים בשנה.

ולסיכום, סך הכל מדובר בקיצוץ של 1.8 מיליארד שקלים.

התוצאה: ביטול רוב המכסים או הוזלה של 5.5% במחיר הדלק – 33 אגורות לליטר, העלאת שכר משרתי החובה ב-1000 ₪ בחודש או חלוקת וואוצ'רים לצהרונים ומשפחתונים בגובה 18 אלף שקלים בשנה להורים עובדים, תוך ביטול הפיקוח על הצהרונים וניהולם.

 

תחבורה ציבורית מבוססת תחרות

השנה היא 2017 ועדיין משרד התחבורה מתכנן, מנהל ומתקצב קווי אוטובוס, כאילו מדובר בשנות ה-50' של המאה הקודמת. משרד התחבורה מוציא מכרזים על אשכולות קווים, כלומר, על הפעלה של מספר קווים שמסלולם ידוע מראש, והם מסובסדים לפי ק"מ נסיעה. המשרד מסבסד גם אוטובוסים חדשים עבור החברות וקובע את מחירי הנסיעות. גם במקרה שלנו, אף אחד לא מרוצה ממערך האוטובוסים כשרק 23% מהנוסעים עושים שימוש בו וברכבת. אם כן, הדרך להגדיל את הנסיעה בתחבורה ציבורית שתקל על העומס בכבישים, לא יכולה להיות עוד מאותו הדבר. היכן שמשרד התחבורה מונע כיום תחרות, ומעניק זיכיון שבעצם הופך את חברת האוטובוס למונופול באיזור – הגיע הזמן לפתוח את השוק.

הטענה הנצחית באשר לתחבורה ציבורית מסובסדת היא שקיצוצהּ יפגע  בחלשים ובאוכלוסייה בפריפריה, באופן כזה שמי שאין לו רכב, יהיה נטול אמצעי תחבורה. הטיעון השני הוא שכך יגדל העומס על הכבישים שחמור גם ככה. אך לא היא. דווקא בפריפריה, השירות של חברות האוטובוס הוא כזה שלא ניתן לסמוך עליו לטובת הדברים הפשוטים ביותר. תדירות נמוכה של אוטובוסים מעטים על פני שטח נרחב לא נותנת מענה על הצורך גם כיום. בעיית העומס על הכבישים, ניתנת לפתורון באופן יעיל בהרבה באמצעות תחרות ושימוש במשאבים פרטיים. אלה יפחיתו את העומס בכבישים בכך שימשכו אנשים שמשועים לפתרונות תחבורה, ולא מרשים לעצמם להשתמש בתחבורה ציבורית בשל חוסר יעילותה כיום.

במקום לסבסד מונופולים אזוריים, הגיע הזמן להחזיר את הכסף לציבור ולאפשר שימוש בתחבורה שיתופית האסור כיום. חברות הסעה פרטיות יקומו במטרה לתת מענה על הביקושים ואנשים פרטיים יוכלו להתחלק בעלויות הנסיעה עם אנשים אחרים באמצעות שימוש בשירותים דוגמת UBER ו-lyft. כל נהג יוכל להפוך לנהג של תחבורה שיתופית, בלי צורך ברישיון מונית, וכך לחלק את העלויות או לעבוד כנהג באופן עצמאי, תוך הורדת עומס מהכבישים במחיר אטרקטיבי.

כיום, המס על הדלק מהווה מחצית ממחירו, ואילו המס על כלי רכב חדשים מהווה יותר מ-60% מערך הרכב. לאחר הפחתת המס על הדלק ועל כלי רכב, נסיעות שכאלה תהינה משתלמות אף יותר ושוק התחבורה הפרטית יהפוך לכר פורה ליזמות וצמיחה תוך התאמה מרבית צרכן – במחיר סביר. את העלויות הכבדות של סבסוד התחבורה הציבורית בסדר גדול של 10 מיליארד שקלים בשנה, ניתן להפנות להורדת המיסוי הכבר בתחום התחבורה.

התוצאה: ביטול המס על כלי רכב חדשים, או הוזלה של 20% במחירו של רכב חדש, יחד עם הוזלת ליטר דלק בשקל, כלומר 30-50 שקלים פחות בכל מילוי.

היכן הימין בכלכלה?

לסיכום, הצלחנו לחסוך לכם 26.3 מיליארד שקלים, לשפר את החינוך, להקל על הפקקים בכבישים, לחזק כלכלת המשפחה, להפוך את ישראל לתחרותית הרבה יותר ולהפחית הרבה מס. כל זה לפני שדיברנו על סגירת התאגיד, קיצוץ ברשות מקרקעי ישראל, הפיכת מערכת הבריאות לתחרותית יותר וצמצום תקציבי התרבות.

בישראל לצערנו, צבע של המדיניות הכלכלית נע ביןהמדיניות הכלכלית צבועה בחמישים גוונים של אדום, כששוחרי ממשלה קטנה כדוגמת אמיר אוחנה ושרן השכל נמצאים במיעוט. גם ראש הממשלה נתניהו היה שייך למחנה זה, אך נראה שכראש ממשלה הוא עוסק בניהול הנזקים יותר מאשר בהקטנת הממשלה. יש לכך סיבות קואליציוניות טובות לכאורה, אולם הפוליטיקה "החברתית" עלולה להכניס את ישראל לצרות במוקדם או במאוחר. תארו לעצמכם כיצד הייתנה נראית המדינה אם היינו מיישמים כלכלת ימין. עלינו לומר – זה הזמן לקצץ במקום לשאול מה עושים עם המיסים.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

10 תגובות למאמר

  1. בהחלט נכון ואף ניתן לקצץ הרבה יותר
    דרושים אנשים ענינים לניהול המדינה

  2. מסכים כל הנאמר, למעט הפרטת מערכת הבריאות. להיפך, צריך לשאוף למערכת בריאות טובה לכולם בנוסח שוויץ.

  3. מאז שבוגי כבר לא בבטחון כבר לא שומעים אותכם על הפנסיות בצה"ל… מעניין

  4. יש לתקן את המשפט "מה לעשות בעשרה מיליארד שקל שנגבו מהאזרחים?"
    ל"מה לעשות בעשרה מיליארד שקל שנגנבו מהאזרחים?"

  5. דברים שאני מסכים עליהם מבחינת תפיסת ימין כלכלי!

  6. תראו לי בבקשה מדינה מתקדמת אחת ללא מערכת תחבורה ציבורית.
    הייתי באנגליה ובארה״ב, ויש שם רכבות ואוטובוסים.
    כניראה שכלכלית, זה עדיף על מערכת של הסעה ברכב פרטי- מנוהלת ברשת (אובר/ליפט) או בשיטה הישנה של סדרנות.
    ואם כבר משתמשים בכלים כאלו, שחייבים נתיבים מיוחדים, תחנות, תיאום- מה האפשרות להפריט את השירות?.. איך חברה פרטית תפקיע קרקעות למסילה או נת״צ?