החוק הצרפתי: מגנים על הדמוקרטיה מפני היועמ"ש

החוק למניעת חקירות ראש הממשלה כלל לא קשור לשחיתות שלטונית – אלה הם הפרקליטות והיועצים המשפטיים שדורשים ריסון

תפקיד שמסכן את הדמוקרטיה. היועמ"ש לשעבר ברק, עם היועמ"ש הנוכחי מנדלבליט | פלאש90

הקואליציה סוערת סביב החוק הצרפתי, וימים יגידו האם מדובר ברעד קל או במשבר של ממש. אבל בזמן שהח"כים מתקוטטים, הציבור נותר מעט נבוך: כדרכם של הצעות לשינוי חוקי יסוד עם שמות של מדינות זרות, לציבור הרחב חסר מידע כדי להבין בדיוק במה מדובר ומה עמדתו. התקשורת, כדרכה, מועלת בתפקידה וצובעת את הפרשה כעניין המדיף צחנה עסקנית. אולם החוק הצרפתי – בדיוק כמו החוק הנורווגי מהכנסת הקודמת – אינו מצחין וגם כלל אינו קשה להבנה.

החוק קובע דבר פשוט: לא תיפתח חקירה נגד ראש ממשלה מכהן, אלא בעבירות מין, אלימות, סמים או ביטחון; או אם דחיית החקירה עלולה לגרום נזק ביטחוני או כלכלי. ההיגיון ברור: על מנת שאדם יוכל לבצע כראוי את התפקיד התובעני של ראש ממשלה, יש למנוע ממנו הפרעות. כל הפרעה מיותרת משמעה פגיעה בתפקוד התקין של הממשלה. וחקירות משטרה, עינינו הרואות, פוגעות בתפקודו של ראש ממשלה.

אין זה אומר שראש ממשלה יהיה חסין לנצח: לפי הצעת החוק, ניתן יהיה לחקור אותו מיד לאחר שיסיים את כהונתו. עקרון ההתיישנות, הקובע שלא ניתן להאשים אדם על עבירה שביצע לפני יותר מ-7 שנים, לא יחול על השנים שבהן כיהן כראש ממשלה.

לבסוף, קובעת הצעת החוק שהיא לא תחול על ראש הממשלה המכהן כעת, אלא תיכנס לתוקף רק מעת מינוי הממשלה הבאה. ברור שהסעיף הזה נועד למנוע לזות שפתיים בהקשר לחקירות ראש הממשלה המתנהלות. בכך רושם החוק את כשלונו הראשון: לזות השפתיים פועלת במלוא המרץ, וקשה להניח שמישהו מופתע מכך.

מגיפת היועמ"שים

כשהתקשורת עוסקת בחוק הזה, היא מתעקשת למסגר אותו כחוק שעוסק בשחיתות של ראש הממשלה. הפעם לא מדובר רק באותה אובססיה מוכרת נגד נתניהו, אלא בסתם קריאה שטחית. החוק הזה כלל לא עוסק בשחיתות מצד פוליטיקאים, אלא בשחיתות מצד מערכת אכיפת החוק.

ובישראל, למרבה הצער, לא מדובר בתרחיש בדיוני או תאורטי, אלא בתופעה שמלווה את מדינת ישראל משחר ימיה. מאז נולדה המוטציה המשילותית שנקראת היועץ המשפטי לממשלה, לא בחלו מי שכיהנו בתפקיד בנסיונות להשתמש בכוחם המופרז כדי לנסות ולהדיח נבחרי ציבור על לא עוול בכפם. וגם כשנכשלו בהדחה – הם הצליחו להפריע להם לעשות את עבודתם ולשרת את הציבור.

הפעם הראשונה שבה נעשה ניסיון להסיר חסינות של חבר כנסת היתה נגד שלמה לורנץ מאגודת ישראל. היועמ"ש חיים כהן ביקש להסיר את חסינותו בשל טענות לעבירה על חוקי מטבע החוץ הדרקוניים שהיו אז בתוקף – אותם חוקים שלימים יסתבך בהם ראש הממשלה רבין. אולם הלך הרוח בציבור היה שכהן רודף את לורנץ לאחר שנכשל בהרשעתו בפרשה אחרת – פרשת ברית הקנאים: לפני שנבחר לורנץ לכנסת הוא היה חבר בקבוצה חרדית קנאית שיוחסו לה כוונות לבצע פעולות טרור במטרה לכונן מדינת הלכה. הלהט להרשיע את החבורה התרכך לאחר שהתפרסם שהסוהרים שטיפלו בהם כשהיו במעצר התעללו בהם ועינו אותם. הלחץ הציבורי הוביל את כהן להפסיק את ההליכים נגדם.

ואז לורנץ נבחר לכנסת, וכהן האמין שתפס אותו בעבירות מטבע. אולם תוך כדי ישיבת ועדת הכנסת שדנה באפשרות להסיר את חסינותו של לורנץ, התברר מעל לכל ספק שלורנץ למעשה חף מפשע. זה לא גרם לכהן לחזור בו מבקשתו.

היועץ המשפטי חיים כהן. רדף פוליטיקאים וחיבל בדמוקרטיה

בערך באותה תקופה התפתחו חשדות בשחיתות נגד סגן שר הסעד שלמה רוזנברג. כהן, שניסה ונכשל בדרך הישר בפרשת לורנץ, עשה תרגיל: הוא כינס ישיבה עם ראש הממשלה שרת, שר המשפטים רוזן ומשה שפירא, יו"ר המזרחי – מפלגתו של רוזנברג. האמתלה לקיומה של הישיבה היה ניסיון לשכנע את שפירא להדיח את רוזנברג. בפועל, בזמן שהארבעה התכנסו, ביצעה המשטרה פשיטה מתקושרת על משרדי מפלגת המזרחי. פשיטה של משטרה על משרדיה של מפלגה מכהנת איננה עניין של מה בכך בדמוקרטיה. מתברר שכהן תזמן את הפגישה על מנת לשדר לציבור מסר כאילו הפשיטה היתה מתוכננת ומתואמת עם הדרג הפוליטי.

כתוצאה מהחקירות נגדו רוזנברג היה משותק במשך חצי שנה. בסופן הוא הועמד לדין – ויצא זכאי. כלומר – הציבור בחר ברוזנברג ובמפלגתו, אך הבחירה לא מצאה חן בעיני חיים כהן אז הוא מצא דרך לשתק אותו.

אין ספק שהמהלך השנוי ביותר במחלוקת בכהונתו של חיים כהן כיועץ משפטי לממשלה היה משפט קסטנר. מדובר היה בתביעת לשון הרע שהגישה ממשלת ישראל נגד אחד, מלכיאל גרינוולד, אשר טען שעסקן מפא"י ישראל קסטנר שיתף פעולה עם בכירי הנאצים בהשמדת יהודי הונגריה. חיים כהן יזם את ההליך כדי להגן על קסטנר, אך בית המשפט קבע שקסטנר ביצע את מה שיוחס לו. במקום לעשות את המוטל עליו ולהאשים את קסטנר לפי חוק עשיית דין בנאצים ועוזריהם (שחיים כהן עצמו היה בין מנסחיו), החליט היועץ המשפטי לערער לבית המשפט העליון. אך בטרם הוכרע ההליך בעליון, נרצח קסטנר על ידי סוכן שב"כ לשעבר.

המעניין בפארסת קסטנר הוא העובדה שחיים כהן פעל כביכול בשם ממשלת ישראל, אבל נגד נבחריה. במסגרת דיון שנערך בכנסת בנושא הודה שר המשפטים פנחס רוזן כי חיים כהן לא התייעץ איתו ולא ביקש את אישורו לפני הגשת התביעה והערעור.

איוולת בוזגלו

שלושת יורשיו הראשונים של חיים כהן, גדעון האוזנר, משה בן זאב ומאיר שמגר, הלכו בדרכו של מורם והשתמשו בתפקידם כדי לחבל בפעולת הממשלה (משה בן זאב פחות מכולם). אולם מקוצר היריעה נדלג על מעלליהם וננחת בכהונתו של אהרן ברק, מי שכיהן בתפקיד שלוש שנים בלבד אך באורח אופייני הותיר בו את הנזק הגדול ביותר לדמוקרטיה הישראלית.

אהרון ברק הוא זה שטבע את המושג "מבחן בוזגלו", או כלשונו של ברק: "דין ידלין כדין בוזגלו". מבחן בוזגלו הוא שמוליד את הצורך בחוק הצרפתי שמטלטל את הקואליציה כיום.

מיהו ידלין? ומיהו בוזגלו? אשר ידלין היה מנכ"ל קופת חולים כללית, ובשנת 1976 עמד להתמנות לתפקיד נגיד בנק ישראל. אלא שבמקביל להליך מינויו התעוררו נגדו חשדות שקיבל שוחד במסגרת תפקידו בקופת החולים. בסופו של דבר ידלין הורשע ונדון לחמש שנות מאסר. אולם חקירתו של ידלין ארכה חודשים ארוכים, שבמהלכם לא כיהן נגיד בבנק ישראל, ותפקוד הממשלה נפגע בשל כך. ראש הממשלה רבין לחץ על ברק שיזרז את החקירות על מנת שניתן יהיה למנות את ידלין, או – אם יואשם – למנות מועמד אחר תחתיו. אבל לברק לא אצה הדרך, משום שלשיטתו "דין ידלין כדין בוזגלו". אין מדובר בבוזגלו מסוים, אלא בשם גנרי שברק בחר אקראית לאדם מן היישוב.

תרגיל דומה של ברק הסתיים באופן טרגי הרבה יותר: אברהם עופר היה שר השיכון בממשלת רבין והצטברו נגדו חשדות בשחיתות. לקראת סוף 1976 התפרקה הממשלה בשל פרשת מטוסי הקרב שנחתו בשבת. לפי חוק יסוד הממשלה דאז, אסור היה לשר להתפטר מכהונתו בממשלה בזמן ממשלת מעבר, ועופר היה כלוא בממשלה למרות החקירות נגדו. רבין ייעד לעופר את תפקיד ראש מטה הבחירות של המערך, אך לא ניתן היה לבצע את המינוי עד שברק יואיל בטובו להכריז אם החשדות נגד עופר הבשילו לכתב אישום. ושוב רבין לוחץ על ברק להזדרז, וברק שולף את מבחן בוזגלו. בינואר 1977 הודיע ברק שבכוונתו לנקות את עופר מכל חשד, אך יום לפני מסיבת העיתונאים שבה הדבר אמור היה להיות מוכרז, ברק התחרט.

שר השיכון אברהם עופר. קרבן של מבחן בוזגלו

שעות אחר כך נמצא אברהם עופר ירוי במכוניתו, כשהוא מותיר אחריו מכתב:

זה שבועות וחודשים שמענים אותי, שופכים את דמי, מעלילים עלי עלילות ומתעללים בי. אין לי ספק שהאמת תצא לאור, שלא מעלתי ולא גנבתי, ושהכל הן עלילות שווא, אך אין לי כוח לשאת זאת יותר

לסיפוריהם של לורנץ, רוזנברג, קסטנר, ידלין ועופר ניתן לצרף את סיפוריהם של יעקב נאמן וחיים רמון, הטריים יחסית בזיכרון ההיסטורי: מדובר בשני שרי משפטים שביקשו לתקן את עיוותי האקטיביזם השיפוטי, ומצאו עצמם נחקרים בנסיבות שמתנגשות חזיתית עם מבחן בוזגלו. כלומר – הרשויות לא היו מעלות על דעתן אפשרות לחקור אדם מן היישוב על דברים דומים.

מבט מפוכח על ההיסטוריה של החקירות הפליליות נגד נבחרי ציבור בישראל, מאיר את החוק הצרפתי באור אחר לחלוטין: בישראל ישנה בעיה של יועצים משפטיים לממשלה שמשתמשים בכוחם כדי לסכל הכרעות דמוקרטיות לגבי הרכבי הממשלה והכנסת, וגם לגבי מדיניות שהללו נוקטות. בתנאים הללו, ברור שהחוק נחוץ וראוי כדי להגן על הדמוקרטיה הישראלית מפני איום המרחף מעליה מאז ימיה הראשונים. כל הדוגמאות שהובאו כאן אינן קשורות לראש ממשלה מכהן. את פרשת חשבון הדולרים של רבין לא סקרנו, משום שהתנהלותו של היועמ"ש ברק בה לא בהכרח מוכיחה שימוש לרעה בסמכותו. כך גם בפרשיות השחיתות שאפפו את שרון ואולמרט. אולם העובדה שכל אלה עמדו על הפרק הופכות את הסכנה שבשימוש לרעה בסמכויות היועמ"ש לממשית ומאיימת.

הקוץ שבאליה

קריאה של הצעת החוק מגלה שהיא לא צפויה לפתור את הבעיה, אלא להיפך: הצעת החוק מסמיכה דווקא את היועץ המשפטי לממשלה להתיר חקירה נגד ראש הממשלה. היא אמנם מגבילה את הנסיבות שבהן תותר חקירה כזו, אך מי שמוסמך להחליט מהי עבירת מין ומהי אלימות; מהו נזק בטחוני ומהו נזק כלכלי – הוא היועץ המשפטי לממשלה.

די להיזכר בנסיבות חקירתו של חיים רמון כדי להבין שהביטויים שבהצעת החוק מותירים מרחב תמרון אדיר ליועץ משפטי שיבקש להשתמש בסמכותו כדי לפגוע בראש ממשלה. והרי התנהלותם של היועצים המשפטיים לממשלה לדורותיהם היא שמצדיקה את הצעת החוק הזו מלכתחילה.

למעשה, הצעת החוק מחמירה את המצב, משום שכל הסמכויות שבהן השתמשו היועמ"שים כדי לחבל בדמוקרטיה הישראלית היו סמכויות מומצאות, על ידי בג"ץ או על ידי היועמ"שים עצמם. זה כולל גם את הנוהל הקיים לפיו כל חקירה נגד ראש ממשלה, לא תיפתח ללא אישור היועמ"ש. החוק הצרפתי נותן ליועץ המשפטי את הסמכות להחזיק ראש ממשלה כבן ערובה, ולא בחוק רגיל – אלא בחוק יסוד.

כמובן, מי שמנסח את החוק רואה לנגד עיניו את הצורך להגן מפני שחיתות ציבורית. אבל הוא מניח בטעות ששחיתות שכזו יכולה להיות נחלתם של פוליטיקאים בלבד. השימוש לרעה שעשו חיים כהן, אהרון ברק, מיכאל בן יאיר ומני מזוז בתפקידם הוא מושחת לא פחות מכל שחיתות פוליטית אפשרית.

 

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

27 תגובות למאמר

  1. "לא תיפתח חקירה נגד ראש ממשלה מכהן, אלא בעבירות מין, אלימות, סמים או ביטחון".
    "קובעת הצעת החוק שהיא לא תחול על ראש הממשלה המכהן כעת, אלא תיכנס לתוקף רק מעת מינוי הממשלה הבאה".
    המסקנה הנובעת לדברי הכותב: "נועד למנוע לזות שפתיים בהקשר לחקירות ראש הממשלה המתנהלות".
    ובכן ידידי, לא דובים ולא יער ולא נעליים. המסקנה אינה נובעת, וזאת מעצם הכירותינו עם נשוא החוק, בנימין נתניהו ומר ביטן יוזם החוק הצרפתי.
    ברור לחלוטין שמר ביטן יוזם את החוק למען נתניהו, וברור לחלוטין שיש באפשרות נתניהו להשתמש בחוק כדי לבטל בקלילות את כל החקירות נגדו היום.
    כל חקירות נתניהו אינן נוגעות למין, אלימות, סמים או בטחון. ובנוסף נתניהו יכול בקלות להקדים את הבחירות. שני המרכיבים יובילו אותו לביטול מוחלט של החקירות נגדו.
    ביטן לא טיפש, נתניהו בודאי לא, אבל הציבור בודאי ובודאי לא !!

    1. אתה טועה ומטעה. לפי הצעת החוק, בעניין נתניהו הקדמת הבחירות לא תבטל או תדחה את חקירות 1000 ו-2000, ויוזמי החוק הסכימו להחריג גם את פרשת 3000, אף שנתניהו לא חשוד בה. "הרווח" היחיד שיכול לצמוח לנתניהו מהחוק הוא שאם תיפתח חקירה חדשה, אז הוא "ייהנה" מכך שהיא תידחה עד שיסיים את תפקידו. כלומר, לנתניהו למעשה אין מה להרוויח מהחוק, אלא אם יש משהו חדש ב"צנרת החקירות המשטרתית".

    2. שכחת שכדי שהחוק יפעל על נתניהו לא מספיק שהוא יקדים את הבחירות. הוא צריך גם לנצח בהם ולהיבחר מחדש כראש ממשלה. אם זה יקרה, אפשר לראות בזה הבעת אמון מצד הציבור בחפותו של נתניהו (או לפחות שהמעשים אינם חמורים דים כדי שהוא לא יוכל לכהן כראש ממשלה), דבר שמצדיק את הפעלת החוק על נתניהו.

  2. ידלין יצא אשם בבית המשפט – ומעולם גם לא טען לזכאות
    השר עופר התאבד ולעולם לא נדע מה באמת היה
    מה רע "במשפט בוזגלו" ? – צריך לחקור את כולם.
    הכוח המוגזם של היועצים המשפטיים החל בתקופת ברק
    בבית המשפט העליון.
    דווקא במקרה אולמרט – למרות שהורשע בסופו של דבר – היה שימוש לרעה
    בכוחו של היועץ – והייתה הדחה של ראש ממשלה על ידי משרד המשפטים
    (העדות המוקדמת של טלאנסקי – לפני שיש כתב אישום – כשלא באמת היה צורך).
    לגבי החוק הצרפתי הבעיה היא העיתוי והצורה שבה זה נעשה.
    סתם ככה מהיום להיום מודיע ח"כ ביטן על הגשת החוק.
    חוק מאוד משמעותי –
    בלי דיון ציבורי בלי דיון בליכוד ובלי דיון אמיתי בקואליציה
    ומכיוון שאנחנו יודעים שביטן יוזם חוקים כאלו על דעת ראש הממשלה
    ברור שיש כאן משהו מאוד מוזר.

    1. מוזר אבל החוק קיים בערש הדמוקרטיה, צרפת שגם בעלת מסורת פרלמנטרית של מאות שנים, אבל היועץ המשפטי לממשלה חושב אחרת. להיות שבשבת לפי העיתונות האחרונה זה לא מראה על מקצועיות.

  3. נתניהו על אולמרט: ״ראש ממשלה ששקוע עד צוואר בחקירות – אין לו מנדט מוסרי וציבורי לקבוע דברים כל כך גורליים למדינת ישראל. הדבר הנכון שהיה צריך להיעשות זה חוק שלא חוקרים ראש ממשלה מכהן.״

    אה, לא, סליחה. מה שנתניהו באמת אמר: ״הדבר הנכון שהיה צריך להיעשות זה שהממשלה הזו תלך הביתה.״

    1. כן, אבל…..

      דרוקר וחבריו לא חיטטו בפחי האשפה של אולמרט במשך 25 שנה, פוצצו כותרת אחרי כותרת על שחיתות לכאורה מצדו, וראו פעם אחרי פעם איך התיקים נסגרים בתחילת דרכם….

      בקשר לנתניהו, אין לו לשמאל למי לבכות שהציבור לא אוכל את הלוקשים שלו, אלא לתקשורת היקרה שלנו – שבבחינת ילד שצועק 'זאב זאב' כבר איבדה מזמן כל אמינות במה שקשור לנתניהו.

      אחרי 20 שנה שאני צופה במהדורות חדשות שנפתחות בכותרות סנסציוניות שהנה הפעם סוף סוף תפסנו את ביבי (ושרה, איך אפשר בלי שרה כמובן) על חם, רק כדי ש-3 חודשים מאוחר יותר אקרא על גב העיתון, בקטן, ליד תחזית מזג האוויר, שהנה נסגרה לה עוד פרשה סנסציונית בקול נפיחה חלושה, ובכן, אחרי 20 שנה כאלה, תרשה לי להיות סקפטי יותר לגבי אשמתו של נתניהו, מאשר לגבי העבריין המורשע והאסיר לשעבר אהוד אולמרט.

      עצוב לכם שהציבור לא קונה את הסחורה יותר…? אולי הייתם צריכים לצעוק 'זאב' קצת פחות פעמים, קצת פחות חזק…. טענות? תפנו לדרוקר ולאנשים שמחזיקים את שוק התקשורת בישראל, אולי הם ינחמו אתכם 🙂

  4. עושה רושם שקשה לביבי משהו רע מתרחש לא טוב לו

  5. אבל למה רק ראש ממשלה ?
    מה עם שרים ? חברי כנסת ?
    רמטכל ?

    כל החוקים שיש מסורסים ומעוותים לחלוטין בידי
    החונטה המשפטית.קוראים לזה "פרשנות".
    גם החוק הזה יסורס וירוקן מתוכן.

    מתי יפוצל תפקיד היועמ כפי שצריך להיות ?
    כאשר פחדניהו ויתר הרכיכות יגדלו עמוד שדרה,ככל הנראה.
    החוק מיותר.צריך לבצע שינויים מאסיביים בתקשורת
    המערכת המשפט.פחדניהו וממשלת הרכיכות שלו לא מעזים לבצע את השינויים וזאת הבעיה.

    למה בכל פעם שכנופיית השיימינג פולטת איזה נפיחה
    על "שחיתות" או "הטרדה מינית" למחרת נפתחת חקירה ?
    למה הקגב המשפטי הוא שלוחת ההוצאה לפועל של
    כנופיית השיימינג ?
    למה אנחנו צריכים לשלם משכורות לרכב אם הוא בעצם
    עובד עבור כנופיית השיימינג ?
    האלה וזאת הבעיה.

  6. יועצים משפטיים נוהרים באוטובוסים יהודים געוואלד

  7. אין קושי לכתוב הצעה כך שלא תחול על החקירות הנוכחיות או על נתניהו. ואפשר אולי להצדיק את החוק. אבל מה לעשות והעיתוי וההקשר נתפסים כהודאה באשמה? ההצעה הזו לא תגיע לשום מקום בדיוק בגלל זה.

    "מידה" צריכים להבין שאי אפשר להסתפק בלתמוך בכל קפריזה של הפוליטיקאים, גם אם הם מהצד "הנכון", אלא צריך לבנות דעת קהל מינימלית לאורך זמן.

    1. הרוב המוחלט של מצביעי הימין, אלה שהצביעו לביבי, בנט, ובעצם עומדים מאחורי הממשלה הנוכחית, רובנו המוחלט מודעים כבר שנים לבעיה הקשה של עריצות שלטון החוק בישראל כלפי פוליטיקאים מהימין.

      אם זה שנתנו לאריאל שרון להישאר בשלטון ולשלוח את הבן שלו לכלא במקומו, רק כדי שיוכל לגרש יהודים בשם ה'שלום' מרצועת עזה, לא הוריד לך את האסימון… כנראה שכבר לעולם לא תבין למה החוק הזה כל כך נחוץ ונדרש, ולמעשה, הוא אפילו לא התחלה של משהו מספק….

      נחוץ חוק דרקוני וחד משמעי בהרבה, אבל כל עוד הימין עדיין נאבק בלי הצלחה לקבל דריסת רגל בתקשורת בהתאם לחלקו הדמוגרפי במדינה, כנראה שזה המעט שהתקשורת הישראלית ובית המשפט יאפשרו…

      נסתפק בזה. בינתיים (!).

  8. איך זה שאף אחד, אבל אף אחד לא שואל שאלת תם – איך "יועץ" יכול לפי חוק או הלכה להכתיב למעסיקו מה לעשות, מה לא לעשות, איך לעשות ואיך להתנהג?

    הגדרת "יועץ" אפילו באתר וויקיפדיה השמאלני היא "אדם בעל מומחיות וניסיון בתחום מסוים, העוסק במתן עצות למקבלי החלטות הנזקקים לידע בתחום התמחותו של היועץ". כלומר, יועץ הוא סוכן של הגורם ששוכר את שרותיו. היועמ"ש היא משרה ששמה מטעה: היועמ"ש אינו מיעץ לממשלה אלא למעשה החוק מקנה לו יכולות פיקוח עליה והכתבת פעילויות מותרות לה!

    יותר מזה! לא ה"מעסיק" (כלומר, הממשלה) של הסוכן (כלומר, היועמ"ש) בוחר וממנה את ה"סוכן" הזה
    ואין בסמכותה לפטרו. מי שלמעשה בעל השליטה בבחירת היועמ"ש זה המכלול המשפטי בישראל (כלומר, לשכת עורכי הדין, השופטים וכו'). כמו שכבר נכתב ב"מידה" לא פעם, השמאל הבוגדני הבין שע"י שליטה במכלול זה יוכל לנטרל את רצון הבוחר הישראלי שאינו רוצה להתאבד נפש, מה שהשמאל מייחל לו ופועל להשיג. יותר נכון לכנות את היועמ"ש "ממעמ"ש" כלומר, "המפקח המשפטי על הממשלה"

    לכן, לקרוא למנגנון פוליטי זה "יועץ" זו אחיזת עיניים צינית של השמאל וחבל שאתר כמו מידה אינו מאיר אור על העיוות הזה.

    1. החוק הצרפתי הוא פשוט חוק טוב. הוא ימנע את המצב הלא הגיוני, המטרלל, שהליכים משפטיים יימשכו פרקי חיים שלמים. מוגזם.

  9. אני מציע נוסח אחר:

    א. כל הגופים המשטרה, הפרקליטות, ראש התביעה, היועמ"ש, אפילו ועדות חקירה ממלכתיות ושופטים חוקרים אם ייתמנו רשאים לחקור את מי שהם רוצים מתי שהם רוצים . גם בזמן אמת. כדי למנוע מהפוליטיקאים חבלה בחקירה תיאום עדויות וטשטוש הראיות.
    יהיה מותר להם לפי שיקול דעתם לפרסם את ההמלצות והחשדות וחלק מהראיות במועדים מסויימים למשל בתום החקירה.

    ב. לראש הממשלה ולנשיא (ייתכן שיורחב בעתיד גם לראש עירייה) המכהנים יש חסינות לגבי עבירות שאינן מאוד חמורות – אם יש כתב תביעה נגדם הוא לא יוגש לבית המשפט כל עוד הם מכהנים. יש הקפאה של ההתיישנות כדי שיישפטו כאחד האדם לאחר שיסיימו את התפקיד שלהם. (בידוי או טשטוש ראיות וחבלה בחקירה היא עבירה חמורה מאוד שדווקא תגרום לשלילת חסינותו והעמדתו לדין)

    ג. רק הכנסת רשאית לשלול את החסינות של ראש הממשלה והנשיא מתביעה בהצבעת רוב משמעותי של לפחות 50 חברי כנסת לפי שיקול דעתה הפוליטי והמוסרי ולפי חומרת העבירות ומשקל ההוכחות בכתב האישום. או בעל התפקיד עצמו רשאי לוותר על חסינותו בכפוף לאישור הכנסת ברוב כלשהו אפילו 2 נגד 1 או כינוס ועדת החוקה או האתיקה וכד'.

    ד. ליועץ המשפטי יש סמכות לכנס את הכנסת לאחר שימוע שייערוך לחשוד או שהיא בעצמה תתכנס לדיון מיוחד כנ"ל ולאחר שמתכנסת באחד משני המסלולים שוללת את חסינות רוהמ במקרה של עבירה חמורה.
    (היא גם יכולה להצביע אי-אמון כמו היום והתוצאות די דומות אבל לא זהות למשל פיזור של הכנסת עצמה)

    ה. בית המשפט העליון יוכל לבחון לבקר ולבטל את החלטת הכנסת (מבחן הסבירות) אם היא תחליט לא לשלול חסינות.

    ו. אבל הכנסת תוכל אז להתכנס ולבטל את החלטת בית המשפט העליון (לפי חוק ההתגברות – המלה האחרונה במקרה הזה היא של הכנסת אם יש רוב משמעותי של לפחות 50 חברי כנסת).

    ז. אבל בית המשפט רשאי לבטל החלטה שלפי חוק ההתגברות ולשלוח את הכנסת לסיבוב נוסף אם לדעתו התקבלה שלא לפי הנהלים (בשביל להתגונן ממקרים של מחטף או שהח"כים של האופוזיציה נכלאו ולא הורשו להצביע)

    ח. החוק יחול רק לגבי חקירות לגבי מעשים שקרו אחרי חקיקת החוק שהרי אחרת ביבי יהנה מהחוק הזה כי החוק לא חל עליו כראש ממשלה אבל יחול עליו כנשיא אחרי ריבלין.

  10. יש להקים בית משפט נפרד לחוקה. שנציגיו יבחרו על ידי הציבור.. ובין תפקידיו תהיה הסמכות להורות ליועץ המשפטי. האם ומתי לפתוח בחקירה כלשהי.

  11. 'מבחן בוזגלו' הוא הצורה שבה מתייחסים בחקירות לעמך. הרי הוא הנושא של לא תישא פנים. לומר שהיועמ"ש השתמש בסמכותו לרעה כדי למנוע נשיאת פנים לא נשמעת הגיונית. אלא מה, היה קשה מידי לקבוע שהצורה שבה מתייחסים בחקירות לכולם היא עינוי הדין? שהיא עבירה הרבה יותר גדולה מבחינת המשפט העברי. או שהיינו אמורים להבין זאת מעצמנו?

    1. כולם שכחו את החוק הקיים החל אך ורק על ראש ממשלה: שלא כמו שרים, הוא מתפטר ר ק אם מוגש כתב אישום.
      כידוע, מהגשת ממצאי המשטרה (בהחלט ל א המלצות, תפקידה חקירה בלבד!) ועד שהם "מתבשלים" בפרקליטות להחלטה אם כן או ל א להגשת כתב אישום, עובר זמן ניכר. לכן המחוקק קבע את ייחודו של ראש הממשלה להמתנה עד ההחלטה הסופית. הצעת החוק הצרפתי רק משלימה את החוק הקיים! תפקידו של ראש הממשלה הוא לנהל את המדינה ואין להשוות תפקיד זה לשום פונקציה אחרת, כדי לא לזעזע את המערכת לבחירות חדשות!

  12. אכן דברים במקומם ובזמנם: כל המתלהמים נגד החוק, והתקשורת המגייסת את מיטב המשפטנים כגון פרופ' קמניצר (איש מר"צ מובהק!) מצאו לנכון להתקיף את הצעת החוק בקולי קולות מבלי להכנס לפרטיו ובמיוחד למהותו ולמטרתו.
    והנה מאמר מעמיק, המביא עובדות מן העבר ותוצאותיהן העגומות. נוצרת אווירה עכורה ולאחר מכן יוצאים בסיסמאות
    של "פילוג העם".

  13. החוק הצרפתי לא קשור לשחיתות ? אז מה, שניתן לראשי ממשלה לגנוב חופשי ?
    לפי החוק הצרפתי גם אם אנשים יודו ששיחדו את ראש הממשלה, קיבלו ממנו תמורה, יורשעו ויכנסו לכלא על כך, עדיין ראש הממשלה יוכל להמשיך לכהן, לא ניתן יהיה לחקור אותו והוא גם יוכל להמשיך לקחת שוחד.

    1. כל זה רק עד לבחירות הבאות שיתרחשו לכל היותר שלוש שנים אחרי המעשים (אם הכנסת לא תקדים אותן) ואז הציבור יוכל לבחור מישהו אחר (או לא). כמובן שאם הציבור יחשוב שראש הממשלה באמת מושחת, יופעל עליו לחץ ציבורי להתפטר למרות החסינות (כפי שקרה אצל אולמרט) כך שהחוק בעצם רק מגביל את היועץ המשפטי מלהפריע לעבודתו של ראש הממשלה הנהנה מתמיכה ציבורית.

  14. המאמר הזה משכנע יותר מכל עד כמה החוק הצרפתי סופו של דבר יפגע בציבור. האיזכור של נאמן כ"יונה זכה" די בכך. אבל רק הוסיף שקיום החוק בעבר היה מאפשר את המשך כהונת אולמרט המושחת. זהו חק רע שחובה למנוע את חקיקתו

    1. אולמרט התפטר בגלל לחץ ציבורי שהופעל עליו (בעיקר באמצעות ציפי לבני ואהוד ברק) כי אנשים האמינו לחשדות נגדו שפורסמו בתקשורת בלי קשר לחקירה. סביר להניח שהוא היה מתפטר גם אם החוק היה חל אז.

  15. סטס מיזנסקי, פאינה קירשנבאום, משה קצב, אהוד אולמרט, עזר ויצמן, פואד בן אליעזר, אריה דרעי, אברהם הירשזון – רשימת הגנבים, אנסים ורמאים לצערנו היא גדולה מאוד. ימנים ושמאלנים, פולנים ועירקים. חרדים ואוכלי חזיר.
    מטרת החוק הזה היא של הפושע דויד ביטן להגן על הפושע,לכאורה, בינימין נתניהו ואשתו הגנבה, לכאורה, שרה נתניהו מפני משפו צדק.
    אדם ישר לא יכול להצביע בעד חוק ברלוסקוני שכזה.

  16. חוק חסינות למושחתים. המערכות הפוליטיות הישראליות עמוסות בשחיתות. מקום שאין כמעט שומרי סף כמו ברשויות המקומיות זו מגפה. במערכות הממשלתיות אך ורק בגלל שומרי סף ההיקף מרוסן. ראש ממשלה מושחת פירושו מדינה מושחתת. זה פוגע ריאשית באזרחים ואחד כזה לא יכול לשמש בתפקידו. החוק הוא בפירוש פרסונלי כי נהיר שביבי מעורב בפרשיות שחיתות שבחלקן טרם ביבי טרם נחקר.

    1. בשבילך, נתניהו, ראש ממשלת ישראל. נסה במקום ביבי לומר נתניהו. זה אמנם יפגע במערכת התעמולה המשומנת כפשוטו של מושג בניסיון להנדס את דעת הקהל נגד נתניהו, אבל תרויח את הכושר לטעון עניינית. נתניהו הוא מהיותר הגונים מראשי ממשלת ישראל בעבר.