"קח את כל האתיקה שלך וזרוק אותה לפח": שערוריית דו"ח האמוניה

מומחה לחומרים מסוכנים בשיחה עם "מידה": מחברי הדו"ח נגד מכל האמוניה בחיפה אינם מומחים לנושא. הדו"ח מכיל שורה של הנחות רעועות, ומנוגד לניסיון הבינלאומי

מכל האמוניה בחיפה. צילום: פלאש 90

חשיפת תוכנית "המקור" וחדשות 10 כי חתן פרס נובל פרופ' דן שכטמן לא היה שותף לכתיבת "דו"ח הפרופסורים" בעניין האמוניה שעליו חתם, מספקת לנו הצצה בנוגע לאיכותו ואמינותו של הדו"ח הזה, שהיה אחד הגורמים העיקריים להחלטת בית המשפט לרוקן את מכל האמוניה.

בתיעוד של ערוץ 10 נראה פרופ' אהוד קינן, ממובילי המאבק לסגירת האמוניה, מתאר בהרצאה כיצד פנה אל פרופ' שכטמן יומיים בלבד לפני פרסום הדו"ח:

"דני שכטמן, אמרתי לו בערך יומיים לפני ההדפסה של החוברת, אמרתי לו: דני אתה חייב להצטרף. הוא אמר לי: אני רוצה לקרוא את זה קודם. אז הוא אומר לי: דו"ח יפה מאוד, אבל אני מאוד מצטער, זה לא אתי שמי שלא היה שותף בכתיבה, רק באופן חלקי, אני לא יכול לחתום את השם שלי על מסמך כזה. אמרתי לו: תקשיב, קח את כל האתיקה שלך עכשיו, זרוק אותה לפח, עכשיו זה מלחמה, אנחנו בצו 8, אני עכשיו מגייס אותך למלחמה ואתה בא. אז הוא אומר לי: בסדר".

את התיאור הזה מאשר פרופ' שכטמן, שאמר לחדשות 10: "הייתי מעורב מעט מאוד בכתיבת הדו"ח. חתמתי עליו מכיוון שלא מדובר במסמך מדעי".

ואכן, לא מדובר במסמך מדעי ואפילו לא במשהו שמתקרב לכך. כל הקורא את הדו"ח יכול לחוש את הרוח המתלהמת העולה ממנו, ובמילותיו של פרופ' קינן – "עכשיו זה מלחמה, אנחנו בצו 8". אין בדו"ח בחינה שקולה ומאוזנת, והצגת הצדדים השונים. במקום זאת יש בו תעמולה, העלאת תרחישי בלהות, ביטול כלאחר יד של שיקולים נגד סגירת המכל, וניפוח הסכנות במקרה שלא ייסגר. קודם נורה החץ, ורק לאחר מכן סומנה סביבו המטרה.

מומחה לחומרים מסוכנים שפנה ל"מידה" ביקש לחשוף בפני הציבור את חוסר מקצועיותו של הדו"ח, שחתומים עליו פרופסורים מכובדים (שאכן לא ברור כמה מהם בפועל השתתפו בכתיבתו, כפי שמדגימה פרשת שכטמן), אך אף לא אחד מהם מומחה להערכת סיכונים לחומרים מסוכנים. המומחה ביקש להישאר בעילום שם, מחשש שיספוג התנכלויות והטרדות מצד ארגונים סביבתניים שונים.

המומחה, ר', מזכיר שזה איננו הדו"ח היחיד שנכתב על מכל האמוניה. קדמו לו דו"חות של מומחי המשרד להגנת הסביבה ושל ענף החומרים המסוכנים בפיקוד העורף. מסקנתם הייתה שונה בתכלית; לדעתם הסיכון הקיים במכל נמוך בהרבה מהתועלת, והחלופות המוצעות אינן מספקות, ולכן אין מקום לסגור אותו.

אבל זה לא רק עניין של "מומחים נגד מומחים". די לעיין בדו"ח באופן נקי מדעות קדומות כדי לתהות על הנחות רבות שלו.

הנחות יסוד תמוהות

לדברי ר', מסקנת הדו"ח שלפיה ישנו פוטנציאל לפגיעה במספר של עד 600,000 (!) תושבים באזור המפרץ כתוצאה מדליפה מהאונייה המובילה את האמוניה, מתבססת על הנחות יסוד תמוהות רבות שקשה להוכיחן או להפריכן:

  •  כפי שיעריך כל אדם שלמד תואר ראשון בכימיה, האמוניה שתדלוף צפויה להתקרר ולכן קצב הפיזור שלה יהיה איטי, בהתאם לנוסחת הגזים האידאלים. בניגוד לזאת, כותבי הדו"ח טוענים שהיא דווקא תתחמם, וזאת לפי מאמר בודד של משמר החופים האמריקאי על תגובה אזוטרית.
  • עוד יש להניח כי אחרי שהאמוניה תהיה חשופה לסביבה לאורך זמן היא תשתווה לטמפרטורת הסביבה, ואז כיוון שהיא קלה מהאוויר היא תעלה למעלה ותדולל לפני שתגיע אל החוף; בניגוד לזאת כותבים הפרופסורים כותבים בדו"ח שהיא דווקא תנוע קרוב לקרקע ותתקרר במפגש עם הלחות, ולכן תישאר כבדה מאוויר (תופעה שידוע שמתרחשת דווקא בשניות הראשונות לדליפה).
  • האם באמת האפשרות לפגוע באונייה היא קלה כל כך, כאשר מדובר דווקא על תרחיש של התבקעות מלאה של שני תאים ולא יצירת חור נקודתי (כלומר ללא הגבלת רדיוס פתח הדליפה ומכאן ללא "קצב דליפה", אלא דליפה פתאומית של 100% מתכולת התאים)?
  • הפרופסורים הסתמכו בחישוביהם על תוכנה הניתנת להורדה חינמית מהאינטרנט, אך איננה מאפשרת חישוב של שינויי מצב צבירה ושינוי בטמפרטורת החומר הנבדק, ואינה כוללת חישובי תגובות כימיות; האם תוכנה שכזו מתאימה להכנת דו"ח רציני?

נתוני העבר מדברים

הבעיה, מציין ר', שההנחות הקיצוניות שהניחו הפרופסורים אינן עולות בקנה אחד עם העובדה שאמוניה אינה חומר עלום או חדש, כזה שבטיפול בו איננו יכולים להסתמך על נתוני עבר. אמוניה הוא חומר נפוץ – אחד הכימיקלים הנפוצים בעולם. למעלה מאחוז מהאנרגיה שבשימוש האדם בעולם מנוצלת לייצור אמוניה; האמוניה נמצאת בשימוש תעשייתי כבר יותר ממאה שנה. כל מי שמעורה, ולו במעט, בתחום הערכת סיכונים של חומרים מסוכנים, יאמר שבחומר נפוץ כל כך, הפרמטר החשוב ביותר הוא נתוני העבר.

ומהם נתוני העבר? האמוניה גרמה למעט מאוד תאונות מרובות נפגעים, ומספר הנפגעים בהן היה נמוך בהרבה מההערכות הפנטסטיות של מחברי הדו"ח. האירוע החמור ביותר בתחום אי-פעם היה אירוע דליפת אמוניה ממכלית כביש בסנגל בשנת 1992 – אירוע שנהרגו בו 129 אנשים, רבים מהם סקרנים שהתקרבו לצפות בדליפה וצוותי כבאות שהתקרבו לשם בלא מיגון נשימתי ראוי. ההערכה היא שאילו אותם סקרנים וכבאים היו זוכים לטיפול רפואי מתאים שלא היה זמין בסנגל, מספר ההרוגים היה נמוך משמעותית. כאשר אירוע הדליפה החמור ביותר אי-פעם, במדינת עולם שלישי, מסתכם במספר כזה של הרוגים – ומדובר בכימיקל בשימוש נפוץ מאוד – ההערכות על 600,000 נפגעים במקרה של חיפה מנותקות לחלוטין מהמציאות.

איפה אנחנו ואיפה הסובייטים

כל יתר התאונות כתוצאה מדליפת אמוניה כללו מספר נפגעים נמוך משמעותית גם מזה שבסנגל; למעשה לא ידוע על אירוע מתועד בעולם, ודאי לא בעולם המערבי, שהיו בו יותר מ-20 הרוגים. במיוחד ראוי להתבונן באירוע אחד שהדו"ח מזכיר – דליפת אמוניה בעיר יונובה בליטא בשנת 1989. מחברי הדו"ח טוענים שהמכל נבנה והופעל בטכנולוגיה דומה לזו שבחיפה. וכמה נפגעים היו באירוע הזה? תחזיקו חזק: שבעה הרוגים, ועוד 57 נפגעים. ועל אירוע שכזה מבקשים הפרופסורים לבנות תרחיש אימים של מאות אלפי נפגעים בחיפה. איך בדיוק? שימו לב לטיעון:

בתקופה הסובייטית ניתן היה לפנות בקלות יחסית 32,000 בני אדם מאזור האסון. בישראל של היום אין אף גורם שמסוגל לפנות 600,000 תושבים מהאזור הקרוב למכל או להגיש להם עזרה כלשהי (עמוד 62 בדוח).

הדו"ח אינו מציין, אומר ר', את העובדה שהפינוי בליטא החל שעות רבות לאחר תחילת הדליפה – נתון הגיוני ביכולות השליטה והבקרה של שנת 1989. נראה שלפי מחברי הדו"ח, מערכת שליחת המסרונים מבוססי המיקום של פיקוד העורף ויכולות השליטה והבקרה שקיימות בישראל של 2017, נופלות מהיכולות הגבוהות של התקופה הסובייטית.

ההערכות הדמיוניות של הסיכון אל מול נתוני העבר השונים בתכלית, מעלים ספק רב בנוגע למקצועיות הדו"ח, אומר ר'.

ניתוחים כלכליים חסרי פשר

גם מעבר לשאלות הקשות שמעלה ר' על רמת המקצועיות של הדו"ח, עיון בזווית הכלכלית שלו מראה עד כמה הוא אבסורדי. מחבריו טוענים שהתועלת של מכל האמוניה למשק היא שולית: "גורמים שונים במשק אכן זקוקים לכמויות זעירות של אמוניה, פחות מ-3% מהכמויות המופרזות שנכנסות כל חודש לנמל הקישון. כ-97% מכל האמוניה הנוזלית שנכנסת לישראל יוצאת ממנה כחומרי דשן כימי, בעיקר ללקוחות בסין ובהודו. זאת תעשייה רווחית למדי, אבל אין לה כל קשר לאינטרסים הלאומיים של מדינת ישראל" (עמ' 15 בדו"ח).

האמירה הזו קשה מאוד להבנה. מדוע גורם במשק שמשתמש בו בתוך ישראל, לצריכה של ישראלים, נחשב "חשוב לאינטרסים הלאומיים", ואילו אם זה מיוצא זה כבר לא חשוב? האם לייצוא אין משמעות למשק הישראלי? "זאת תעשייה רווחית למדי", כותבים המחברים, ומשמע מדבריהם כאילו מדובר בשלושה-ארבעה טייקונים שעושים ממנה כסף, ולא בתעשייה שמספקת תעסוקה ופרנסה לאלפי עובדים במשק, שכעת עומדים בפני סכנת פיטורים.

מומחים מתריעים: אל תחצו את הכביש, זה מסוכן מדי

וכאן טמונה הבעיה המהותית בדו"ח ובאימוצו על ידי בית המשפט. המחברים כותבים שחוות דעתם היא "מקצועית, אובייקטיבית ונטולת פניות"; אבל בכל הנוגע להערכת סיכונים אין שום היגיון בהערכה נטולת פניות.

דוגמה קטנה תבהיר את העניין. בנסיעה מירושלים לתל אביב ישנו גם סיכון: אפשרות של תאונת דרכים, היחשפות לזיהום אוויר מוגבר באזור המרכז, חשיפה גבוהה יותר לפשע בעצם המעבר בדרכים וכן הלאה. כיצד נחליט אם לנסוע לתל אביב בכל זאת, למרות הסיכון? אם נמנה ועדה מקצועית, אובייקטיבית ונטולת פניות, ייתכן שהיא תחבר דו"ח עב כרס ובו תמנה את מגוון הסיכונים, את ההשלכות הדרמטיות במקרה שאחד מהסיכונים, בהסתברות קטנה ככל שתהיה, יתממש, ותמליץ בתקיפות שלא לנסוע לתל אביב, יהא המחיר אשר יהא.

למה? כי אותה ועדת מומחים היא באמת נטולת פניות. לא היא שמפסידה את העבודה או את ההזדמנויות שמספקת לה הנסיעה, ולכן לא אכפת לה להמליץ לך בחום שלא לנסוע. ואם יש לה בכל זאת רווח כלשהו מכך שלא תיסע (כמו שלפרופסורים מהטכניון יש רווח מריקון מכל האמוניה – בטיחותית, תקשורתית או אחרת), הבעיה מתגברת עוד יותר.

האנשים עצמם, אלה שמרוויחים ומפסידים מכל אחד מהמפגעים, הגיעו וממשיכים להגיע אל העיר חיפה, בעשרות ומאות אלפים. הם עושים זאת לא למרות המפעלים המזהמים והמסוכנים, אלא בזכותם: המפעלים סיפקו להם תעסוקה, והם היו מוכנים לקבל על עצמם את אי הנוחות והסיכון הבריאותי, בתמורה לפרנסה טובה יותר (שבתורהּ יכולה גם לספק להם בריאות טובה יותר מאשר לו היו חיים בעוני בכפר עם איכות אוויר מקסימלית). כל עלייה בסיכון או תוספת פוטנציאל כלכלי יתבטאו עד מהרה במחירי הנדל"ן ובנהירה של תושבים פנימה או החוצה. לו מכל האמוניה היה מסוכן ברמה בלתי נסבלת, אנשים היו עוזבים את חיפה בהמוניהם, יהא המחיר אשר יהא. הרי חייהם מוטלים על הכף! העובדה שהם בוחרים להישאר שם ואפילו לעבור לשם, מעידה שהם לא סבורים שהמחיר שווה את הפחתת הסיכון. גם לאחר פרסום הדו"ח על מכל האמוניה או זה על הזיהום בחיפה, הדבר לא הוביל לנטישה המונית של העיר. למעשה גם הפרופסור המלומד העומד בראש המתנגדים למכל האמוניה מלמד בחיפה, למרות הסיכון האדיר לכאורה.

בניגוד לתושבים, למומחים ולבתי המשפט אין מה שמכונה "אחריותיות" (accountability): ההחלטה שלהם משפיעה על אחרים אבל לא על עצמם, ולכן שיקול הדעת שלהם מוטה מראש לטובת הגברת סיכונים דמיוניים, משום שאת ההפסד מהקטנת הסיכון לא הם נוטלים על עצמם, אלא הם מטילים על אחרים.

הסאגה של ריקון מכל האמוניה, שהוביל לפגיעה כלכלית באלפי משפחות כבר כעת, היא דוגמה עצובה לתופעה השגרתית הזו, שאת מחירה משלמים כולנו.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

18 תגובות למאמר

  1. תודה על מאמר מרתק.
    השאלה היא האם החשיפה והנתונים החדשים יגרמו למישהו למחשבות נוספות או שינוי ההחלטה בנושא…

    1. נראה לך שההתייחסות לענין היתה עניינית. כל מה שנכתב במאמר היה ידוע לכולם. אבל, המטרה סומנה מראש. זה לא מקרה שאנשי שמאל הזדהו עם סילוק המיכל ואנשי ימין היו יותר ספקטיים.
      כל מה שיפגע בממשלה – הולך היום.

      ראה את מה שכתב אלדד בק על הנסיון של גורמים לפגוע בנתניהו גם אם הדבר יוביל לביטול ההסכם של הצוללות. בטחון ישראל הוא לא שיקול במסגרת המאמץ להפלת נתניהו.

  2. הבזיון הוא שאין הערכות לסיכון (ולעלות) של האלטרנטיבות שהוצעו למיכל האמוניה – מאות מיכליות אמוניה שמסתובבות בכבישים וחשופות לתאונות דרכים ופיגועי טרור

    1. לא, להיפך.
      אמוניה משונעת *כיום* במשאיות למפעל "חיפה כימיקלים" ברמת חובב.
      הדו"ח ממליץ על הפקת אמוניה באתר. מן הסתם, תהליך יקר במקצת משינוע אמוניה באוניות ומשאיות.

      לגבי המאמר של גרשוני ודו"ח המומחים: פנו לעצמכם שעתיים וקיראו את הדו"ח. הוא קריא מאוד, ומראה כיצד "חיפה כימיקלים" הטעו את הממשלה והציבור.
      למשל:
      – באף מתקן אחסון רציני בעולם אין מיכל אחד גדול- תמיד יש כמה מיכלים, כך שאפשר להשתמש במתקן ברציפות ולבדוק תקופתית את המיכלים.
      – טענת השימוש לייצוא מהותית; "חיפה כימיקלים" טענו תמיד שהם בסה"כ משנעים אמוניה לצרכי המשק- והינה מתברר שרוב מוחלט של האמוניה משמש לייצור דשן לייצוא. גרשוני מיתמם, או שבאמת אינו מבין את ההבדל המעשי בין מפעל יחיד (שאפשר לסגור) לכלל פעילויות המחקר, מיזוג, רפואה, ייצור וכו' במשק שצורכות אמוניה (בכמויות קטנות).
      וכו'.
      קיראו את הדו"ח.

  3. האם מאות אלפי אנשים שמתים מסרטן בגיל חמישים שישים במקום לחיות עד גיל שמונים מצדיקים את התעשייה הפטרוכימית במפרץ חיפה? אולי בכסף שעולה לטפל בהם לאשפז אותם ולקבור אותם אפשר לטפח תעשיות פחות מסוכנות ? אולי יותר זול ומוסרי לשלם להם דמי אבטלה ?

    מה לגבי עשרות מיכלי הדלק בלב שכונות מגורים שמפזרים אדים בכל האזור, אלפי הקילומטרים של הצנרת החלודה מהלחות במפרץ, הבנזן באויר ובמים ושאר המסרטנים הוודאיים שהורגים אותנו לא בבת אחת האם לא צריך רשת יותר צפופה של ניטור הפליטות והקטנת החשיפה של האוכלוסיה ?

    ואם באחת בלילה באיזה לילה קר וחורפי (כידוע החיפאים ישנים כבר מ 8 בערב) חוליה של החיזבאללה או אל-קעידה לדוגמה מאחד הכפרים בגליל מכניסה בספינה הזו של האמוניה אר פי ג'י או שניים או סירת מנוע ממולכדת עם חומר נפץ תקני מאלפי הפגזים שמפוזרים בגולן במערומים בלי שמירה או טיסן ממולכד מאולתר עם חומר נפץ לפי הוראות שקיבלו באינטרנט או מטח של גראדים מונחי ג'י פי אס ישירות מלבנון כמה תושבים יצליחו להתפנות וכמה ייתפגרו ?

    האם יש דוח מדעי עם מודלים יותר אמינים הנחות מוצא יותר טובות שיש לו תמיכה כמו לדוח שמושמץ להלן ?

    1. כמה שמסבירים לך שגם אם התרחישים שאתה מתאר יתרחשו – הנזק הצפוי יהיה קטן בהרבה מההפחדות בדוח – אתה מסרב להאמין.
      לגבי הסרטן, וודאי שישנם חומרים מסרטנים, אולם אתה מגזים פראית על הקשר בינם לבין שכיחות מקרי הסרטן. הסרטן הוא עדין תעלומה מדעית, כנראה שהתזונה והמצב הנפשי משפיעים על הסרטן הרבה יותר מזיהום האוויר.

    2. "מאות אלפי אנשים שמתים מסרטן בגיל חמישים שישים במקום לחיות עד גיל שמונים "? בחיפה יש כיום 280 אלף תושבים. אני מבין שפעם היו בחיפה שני מליון, אבל אז מתו מאות אלפים מהם מסרטן וכך נשארנו רק עם 280 אלף. כמה עצוב. אני חושב שצריך בדחיפות לקבוע יום זיכרון למאות האלפים שמתו מהסרטן הזה.

  4. הילל גרשוני מכתיבתך ניתן להבין שאתה נציגם של הטייקונים תאווי הבצע …שחיי אדם אינם מעניינם ….תקלות באמוניה בעולם אינם מציינות מצב מלחמה שהמטרה ברורה

    אינם מציינות רשלנות תחזוקתית ….אינם מציינות מנכל איכות סביבה העובד מטעם ….אינם מצינות שר איכות סביבה שפורק מתפקידו נוכח התנהלות ממשלתית בנושא

    1. ומי אתה? אכפת לך שסגירת המיכל תגרום לכך שמאות מיכליות של אמוניה תסתובבנה בכבישי ישראל, טרף לתאונות דרכים ופיגועים? כבר היו בארץ ארועים של התבקעות מיכליות נושאות חומרים רעילים וגם תאונת רכבת כזו, וגם נפגעו אנשים.
      לך איכפת?

  5. כן דוח לא דוח כן מקצועי לא מקצועי הלל גרשוני יכול לתקוע את מיכל האמוניה ליד ביתו ובא לציון גואל .

    1. לגרשוני זכות וטו על כל דבר ועניין עקב הבטחה אלוהית המצויה בידו, כדבריו כמובן.

  6. מר גרשוני כתבת בליל של שטויות
    וציטוטים מצוצים מהאצבע
    דליפת אמוניה זה אירוע מסוכן מאוד!!!בכמויות קטנות של טונות בודדות נגמר אירוע עם מספר פצועים ולפחות הרוג אחד

    באירוע מסוכן ובו מיכל של אלפי טונות יהיו מאות הרוגים !!!

    נכון גם למיקום המיכל ולעוד רצפטורים יש חשיבות
    מיכל בלב מטרופולין אורבני אינו דומה למיכל בעיירה שכוחת אל בערבות סיביר

    אני מוכנה להגיע אליך למשרדך עם כמות של 330 גר׳ אמוניה ולפתוח אצלך במשרד ולראות כמה זמן יחלוף עד שתשנה את דעתך

    הדו״ח שנכתב ע״י פרופ. קינן מקיף ומלא ונבדק ע״י עשרות מומחים בעלי שם עולמי
    אנשים שמבינים אמוניה , ועובדים אמוניה
    כתושב המטרופולין צר לי על פרנסתם של מספר עובדים אך כפי שהפעילו את חיפה כימיקלים דרום (שינוע אמוניה ע״ג משאיות) ניתן לעשות זאת גם במפעל במפרץ חיפה

    אגב ההבדל בין הובלה לדרום ולעלות איזוטנק מתבטל כשמובילים ברכבת

  7. זה "שידור חוזר" של סיפור חוות מיכלי הגז בפי גלילות (בן הרצליה לתל אביב)
    חווה זו היתה מקושרת בצינורות תת קרקעיים שעלו הון תועפות מכספי ציבור לבתי הזיקוק בחיפה ובאשדוד.
    כל מיני מפחידנים טענו שבמיקרה של דליפת גז, תהיה סכנה לאלפי תושבים בהרצליה וצפון תל-אביב והחווה נסגרה. במקום החווה שנסגרה, מסתובבות ברחבי הארץ מאות מיכליות גז קטנות שממלאות גז בחוות גז מרוחקות.
    חברות בגז פוצו במאות מליוני שקלים מכספי ציבור על הנזק הכלכלי שנגרם להן, בטענה שהכספים יוחזרו במכירת הקרקע לפרויקטי נדלן. עד עכשיו לא נבנה שם בית אחד כי הקרקע מזוהמת.

  8. סוף סוף מישהו שם על השולחן את השקרים שהובילו לסגירת מיכל ממוגן ומאות מפוטרים!! יונה יהב עשה יותר נזק מתועלת!!

  9. כלומר עזבו, תנו לטייקונים להמשיך להתעשר על חשבון האזרח החלש, ולסכן אותו לרצונם.

    זה, אני מבין, המסר הבסיסי של הימין…

  10. הכותב והמומחה שלו פשוט שטחיים. בסנגל דובר בדליפה ממכלית כביש קטנה, עם אמוניה פחותה מאות מונים מזו במכל האמוניה. אה, ובסנגל אין דמיון לצפיפות האוכלוסיה במפרץ ולמבנה הטופוגרפי. וגם: אין טילי חיזבאללה. לכן: אם יש ספק אין ספק וטוב שהאמוניה סולקה.

  11. כבר ב-2001 הזהירו: "רבים ימותו מפגיעה במכלי האמוניה"
    "100-200 אלף בני אדם ייפגעו, חלקם באופן בלתי-הפיך", התריעו לפני 15 שנים שני מומחים מהטכניון מפני פגיעה במפעל האמוניה בחיפה. כעת הם טוענים כי הדוח שחיברו בנושא לא הוביל לשינוי – אלא לאיום בתביעה נגדם. "ההבזק הראשוני יוצר אזור סיכון של 1-20 קילומטרים. באזור זה ייפגעו – במוות או בנזק – 50% מהאוכלוסייה".

  12. 1. האמוניה רחוקה מלהיות גז אידאלי. התגובה הינה אקסותרמית (פולטת חום) מכיוון שהאמוניה תגיב עם מי הים ליצירת אמוניום הידרוקסיד.
    2. האירוע בסנגל נגרם מדליפת מיכלית (טונות בודדות של אמוניה) אולם במיכל האמוניה מאוחסנים ברגע נתון עד עשרים אלף! טון אמוניה.
    3. לאותם פרופסורים אין "אינטרס חבוי". הייתי שמח לשמוע מהו האינטרס שלכם, ושל אותו "ר".