ד"ר מיכאל שראל: הגיע הזמן להקטין את החוב הלאומי

ההוצאה האזרחית איננה נמוכה, עודפי הגבייה הם חד-פעמיים ויחס החוב תוצר של ישראל לא יורד. ריאיון עם הכלכלן הראשי לשעבר, וראש פורום קהלת לכלכלה

ד"ר מיכאל שראל, ראש פורום קהלת לכלכלה | פלאש 90

בשבועות האחרונים עולות שוב ושוב טענות והצעות לגבי השימוש בעודפי גביית המיסים שנכנסו לקופת המדינה בסכומים גדולים מהמתוכנן. עמדת האוצר, וכן עמדת נגידת בנק ישראל היא שמדובר בעודפי גבייה חד-פעמיים, כך שלא ניתן להפחית מיסים או להגדיל את ההוצאה בעתיד בהסתמך עליהם. לצד זאת, יש מי שמבקש לנצל את העודפים לשימושים אחרים מלבד צמצום החוב הממשלתי. הטענות אף מרחיקות לכת לעתים כשיש כאלה שטוענים שמדובר בקונספירציה של פקידי האוצר אשר נותנים הערכת חסר לגבי צפי ההכנסות ממיסים, כך שיווצרו עודפים שיוזרמו לצמצום החוב.

ברקע עומדות קריאות להגדיל את ההוצאה האזרחית הקטנה יחסית במדינת ישראל, שמשקפת השקעה נמוכה בשירותים חברתיים לכאורה. ד"ר מיכאל שראל, מי שהיה הכלכלן הראשי באוצר בתקופת לפיד והתפטר על רקע תכנית 'מע"מ אפס', ומי שמכהן כיום כראש פורום קהלת לכלכלה, משיב לטענות אלה ומסביר בריאיון ל'מידה'.

עולה הטענה שההוצאה בישראל נמוכה ושצריך להגדיל אותה. האם זה אכן המצב? מדוע לא להגדיל את ההוצאה כך שתהיה דומה יותר לזו הנהוגה במדינות אחרות?

נוהגים לחשב את ההוצאה האזרחית של הממשלה כאחוז מתוצר לאחר הפחתת הוצאה ביטחונית ותשלום הריבית מההוצאה הציבורית הכללית. לפי דרך המדידה הזו, ישראל היא באמת אחת המדינות עם ההוצאה האזרחית הנמוכה ביותר ב-OECD. אבל מדובר בשיטת מדיד הבעייתית מכמה סיבות.

סיבה ראשונה היא שיש לנו הוצאה בטחונית גבוהה וההוצאה הביטחונית הגבוהה צריכה להיות משולמת על-ידי מישהו. לא מקבלים את זה מהשמיים. דבר שני, נהוג שלא לחשב את הריבית על החוב של הממשלה כהוצאה אזרחית, אלא שחלק מהחוב שאנחנו משלמים כן הולך להוצאה אזרחית. יש לנו אגרות חוב שמחזיקות קרנות הפנסיה שמשלמת לחברים ריבית גבוהה ומסובסדת, שלא כמו אגרת חוב רגילה. הריבית לקרנות הפנסיה שמהווה חלק מהחוב, צריכה להיות מחושבת כחלק מההוצאה האזרחית.

הדבר השלישי הוא התערבות הממשלה במשק באמצעות רגולציה כתחליף לגביית מיסים וחלוקתם על-ידי הממשלה. מדובר בהוצאות שהן דומות מבחינה כלכלית אבל לא נרשמות כהוצאה ממשלתית. ניתן לקחת כדוגמא את חקיקת העבודה הפורה שמטילה חובות על מעסיקים כלפי עובדיהם, או את הפנסיה לדוגמא. בארצות-הברית ובחלק גדול ממדינות אירפה קיימת פנסיה ממלכתית שהמדינה משלמת. חלק חלק נכבד מההוצאה האזרחית במדינות אלה הולך לפנסיה למעשה. בישראל יש תחליף לכך בצורת רגולציה שמחייבת אנשים לחסוך באופן אישי מכוח החוק, והמדינה מעודדת את זה באמצעות הטבות מס. התוצאה היא שאותה רגולציה וחקיקה גורמת לכך שירשמו פחות הוצאות ופחות מיסים אבל התוצאה דומה.

סיבה חשובה נוספת להוצאה הנמוכה לכאורה היא הדמוגרפיה. חלק גדול מההוצאות האזרחיות במדינות המערב הולכת לקשישים. בין אם דרך הפנסיה ובין בהוצאות על בריאות וסיעוד. זה נכון שיש גם צעירים שמשתמשים בשירותי בריאות אבל קשישים משתמשים בהם פי כמה. אוכלוסיית הקשישים בישראל היא הכי קטנה ביותר ב-OECD ביחס לשאר האוכלוסייה. מבחינה זאת, ברור שההוצאות האזרחיות צריכות להיות נמוכות יותר. זה נכון שיש לנו הרבה יותר ילדים שגם עליהם המדינה מוציאה כסף, אבל הרבה פחות ביחס לקשישים. יוצא שאחרי שעושים את ההתאמות הדמוגרפיות, ההוצאה האזרחית כבר לא נראית כל-כך נמוכה.

עניין נוסף הוא איך עושים את ההשוואה של ההוצאה האזרחית בישראל ל-OECD. אם עושים השוואה לממוצע הפשוט של ה-OECD, אנחנו מתחת. אבל אם עושים את ההשוואה לממוצע המשוקלל שמחשב גם את גודל המדינות, אז הפער הוא כבר לא כל-כך גדול. אם אתה משווה לאזרח הממוצע ב-OECD, ולא לממוצע של המדינות, רואים שאנחנו הרבה יותר קרובים לממוצע. זה פשוט שגוי להסתכל באופן פשוט על נתון ההוצאה כחלק מהתוצר ולהגיד שההוצאה האזרחית בישראל היא נמוכה בהשוואה למדינות אחרות.

מה לגבי הטענה שהיחס חוב תוצר של ישראל נמוך מידי? אם משווים למדינות אחרות הוא אכן נמוך באופן יחסי.

ההשוואה הנכונה היא לאו דווקא מול מדינות אחרות. אם מסתכלים על החוב לפני 2008-2009, אז רואים שישראל הייתה בחוב גבוה יותר מרוב המדינות. המשבר פגע במדינות אחרות הרבה יותר מבישראל, מה שחייב אותן להגדיל באופן משמעותי את החוב ציבורי שלהן. בישראל לא הגדילו את החוב הציבורי אבל למעשה נפסקה המגמה של הקטנת החוב. אנחנו די עומדים במקום בניגוד למגמה של מדינות אחרות להפחתת החוב. חוץ מזה, השאלה היא האם העובדה שהן הגדילו את החוב אומרת שאנחנו יכולים להגדיל או שרצוי שנעשה ככה. לדעתי זה בדיוק הפוך.

יחס חוב\תוצר במדינות ה-OECD. נתוני ה-OECD

אם יקרה משבר נוסף, המצב של כל העולם יהיה יותר גרוע, במיוחד של מדינות שהחוב שלהם כבר גדול. מדינות שהגדילו את החוב לצורך התמודדות עם המשבר לא יוכלו לעשות את זה שוב ודווקא העובדה הזו עלולה לפגוע בנו יותר במשבר הבא בגלל הפגיעה בייצוא ובהשקעות מהמדינות הללו. עצם העובדה שמדינות אחרות נמצאות כרגע ללא כרית ביטחון, במצב יותר מסוכן, אומר שישראל צריכה להיות פגיעה יותר?

ישראל נמצא בשיא המחזור עם הכנסות גבוהות ממיסים וצריכה כלכלית חזקה בשנים האחרונות, בלי שום סימן של מיתון. את מצב הזה רצוי דווקא לנצל לטובת הקטנה של החוב כמה שיותר. ודווקא בשנים האחרונות החוב הפסיק לקטון והירידה נבלמה. המדיניות של הגדלת החוב כך שיהיה יותר דומה למדינות אחרות היא לא נכונה לדעתי כי היא מתעלמת ממה שעלול לקרות כשהמצב יהיה קשה יותר במיתון שיגיע במקודם או במאוחר.

יש טענה שהאוצר מתכנן מראש את התקציב כך שישארו כל שנה עודפי גביה ומראים שבעשר השנים האחרונות היו עודפי גבייה משמעותיים של מיליארדים רבים שהולכים דווקא להקטנת החוב. דבר כזה באמת קיים, כך שיש מישהו באוצר ש"זומם" להקטין את החוב?

כמו שאמרתי, כשמדברים על עשר השנים האחרונות זה מוזר משום שהחוב לא כל-כך קטן. דווקא בשנים האחרונות משתמשים בעודפים להגדלת ההוצאות או להקטנת חלק מהמסים ולא לצמצום החוב.

עכשיו, צריך לשאול מאיפה באו העודפים האלה. חלקם הגיעו באופן בלתי צפוי מכמה סיבות שכולן זמניות. חלק מוסבר במצב של שוק הנדל"ן. עם עליית מחירי הנדל"ן, גדלו גם התקבולים ממיסים על נדל"ן. אם צופים שמחירי הדירות לא יעלו באותו אופן בשנים הבאות, אז אנחנו צריכים לצפות דווקא לפחות הכנסות ממיסים.

גורם שני הוא המס על כלי רכב. בעשור האחרון התקבל הרבה מאוד כסף ממס על מכוניות חדשות. התופעה מוסברת על-ידי השינוי בשיטת המימון של רכישת רכב. פעם היו נוהגים לקנות רכב במזומן והיום ניתן לקנות באשראי, כלומר בתשלומים. המעבר לשיטה הזו הגדילה את כמות הרכישות של מכוניות. אלא שהקפיצה הזו בקניית הרכבים כבר התרחשה והיא לא תחזור על עצמה. הכנסות נוספות היו מעסקאות היי-טק מאוד גדולות. כולנו מקווים שההיי-טק והסטרטאפים ימשיכו להניב הכנסות אבל לא בטוח שעסקאות ענקיות כמו מובילאיי אכן יחזרו על עצמן.

בנוסף, היה מבצע גביית מיסים ב-2017 שבמסגרתו ניתן מס מופחת על דיבידנדים. לדעתי זו הייתה טעות. אמרו שמי שימשוך דיבידנדים ב-2017 ישלם 25% מס במקום 32%. זה מבצע פנטסטי מבחינת החברות. בדיעבד הרבה מאוד חברות ניצלו את זה ומשכו הרבה מאוד רווחים כלואים. כתוצאה מכך ההכנסות ממיסים היו גבוהות יותר בעשרה מיליארד שקל יותר משנה רגילה שבה אין את מבצע הגביה הזה. הבעיה היא שהעשרה מיליארד שקל האלה, לא רק שהם חד פעמיים – הם במקום הכנסות עתידיות ממיסים שהיינו רואים בעשור הקרוב.

דבר נוסף, בשנה-שנתיים האחרונות הגזימו עם הנוהג של כל מיני טריקים חשבונאיים שגורמים לכך שניתן להראות גירעון נמוך יותר והכנסה גבוהה יותר. משכו כל מיני דיבידנדים מחברות ממשלתיות בצורה שתגדיל את הכנסות המדינה. למשל חוקקו חוק בכנסת שאומר שרשות שדות התעופה תעביר דיבידנדים ב-2019 ו-2016, במקום בשנים2017 ו-2018. זה נעשה בכדי לנפח את ההכנסות בשנים האלה.

למה עשו דבר כזה? יש לזה סיבה טובה?

בטח, כדי לעמוד ביעדי הגירעון של 2017-2018. בנוסף, יש שימוש נרחב בהנחות בשיווק קרקע. הדוגמא הבולטת ביותר היא מחיר למשתכן, אבל גם מעבר צה"ל לנגב ועוד. עלות הסבסוד של הקרקע במחיר למשתכן לדוגמא היא בסדר גודל של 25 מיליארד שקל. מדובר בסבסוד נכלל בתקציב ובעצם ויתור על הכנסות של הממשלה. בדרך כלל הכספים האלה היו אמורים להגיע למנהל מקרקעי ישראל ומשם לתקציב הממשלה רק עוד כמה שנים. בעצם לקחנו הלוואה מהדור של העתיד על מנת לסבסד עכשיו מכירת דירות במחיר למשתכן של הדור הזה.

מנפח את התקציב על חשבון העתיד. שר האוצר משה כחלון | פלאש 90

עכשיו העלו את שכר המינימום ל-5300 ש"ח. עלייה של 1000 שקל בתקופה יחסית קצרה. עדיין אנחנו רואים אבטלה נמוכה. לכאורה נראה שמדובר במהלך חיובי. אולי אפילו כדאי להמשיך ולהעלות את שכר המינימום.

אני חושב שזה ניסוי נורא מעניין שעושים עם שכר המינימום. בתור כלכלן אני נורא מרוצה מזה. זה יוצר מקרה בוחן מאוד מעניין שנוכל עוד כמה שנים לבדוק אותו ולראות מה קרה. כרגע המשק במצב טוב. אין משבר פיננסי ואין משבר ביטחוני, אין משבר עולמי, ההיי-טק חזק וכו'. השאלה מה יהיה שיעור האבטלה במיתון הבא או יותר נכון, בסוף המיתון הבא שיגיע במוקדם או במאוחר. יכול להיות שההעלאה תגרום לכך שהאבטלה תהיה יותר גבוהה אילולי ההעלאה. וגם יכול להיות שלא. בכל אופן, לאלה שמבקשים היום להעלות עוד את שכר המינימום כי האבטלה לא עלתה, הייתי מציע לחכות ולראות איך שוק העבודה יתפקד במיתון הבא. אם אכן לא יהיה לזה אפקט, אולי ניתן יהיה לחשוב על העלאה נוספת. אבל אם מסתכלים על שכר המינימום ביחס לשכר הממוצע ולשכר החציוני, ישראל היא אחת המדינות עם שכר המינימום הגבוהה ביותר ב-OECD אם לא הגבוהה שבהן. ברוב המדינות ב-OECD, היחס בין שכר המינימום לשכר הממוצע והחציוני, הוא גדול יותר מאשר בישראל, גם במדינות שהעלו את שכר המינימום. זו רמה שהיא גבוה גם היסטורית וגם בהשוואה למדינות אחרות, כך שהדבר האחרון שצריך לעשות הוא להמשיך להעלות את שכר המינימום לפני שמבינים מה ההשלכות של ההעלאה הנוכחית.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

11 תגובות למאמר

  1. לפי המידע שנמצא באתר ה OECD החוב של ישראל דווקא יורד.http://www.oecd-ilibrary.org/economics/government-debt_gov-debt-table-en#ftnote1

    בכלל כדאי שמצדדי הורדת החוב יודיעו מתי יבואו על סיפוקם? זכור לי שלפני כמה שנים היעד היה בסביבות 65 אחוז, האם זה עדיין היעד הרצוי? אם כן אנחנו ממש קרובים, אם לא מדוע שינו את דעתם?
    להוריד את החוב זה תמיד טוב אולם עכשיו ששיעור החוב שלנו יחסית למדינות העשירות ב OECD הוא טוב, יש לשער שהורדת מיסים תשרת אותנו באופן יותר יעיל.

    1. אני חושב שאולי הכוונה שהתוצר הלאומי גדל ואז אוטומטית יחס החוב ירד. אבל בעצם לא הוקלטו החוב בדרך הישיר .

  2. הפרה החולבת של העבדים המודרניים הניבה לביורוקרטיה הממשלתית סכומים גבוהים מהצפוי. וכצפוי הביורוקרטיה הממשלתית מסרבת להקטין את החליבה, הם טוענים שזו תנובה חד פעמית ומסוכן להקטין את החליבה, אז חברים המשיכו לעמול, 800 אלף פקידים ציבוריים ממתינים להמשך החליבה

  3. אפשר להירגע… הכל בסדר… יחס החוב-תוצר יורד לאט לאט.
    תנו קצת לחיות מהכסף שאנחנו מרוויחים ואל תקחו לנו אותו.
    הרי כשהחוב יקטן יגידו "בואו ניתן כסף לכ-ו-ל-ם" (כ-ו-ל-ם למעט אלה שעבדו בשביל הכסף הזה)

  4. שראל הפטפטן הלאומי פקיד ככל שאר הפקידים, עם תפיסת עולם של כל שאר הפקידים, עם רמת תבונה של כל שאר הפקידים, והתפטר מהממשלה בגלל התנגדות ליישום הרעיון היחיד שיצא מפוליטיקאי התואם עקרונית את רעיונות הכלכלה החופשית ביטול מס! משום מה מקבל במה באתר האמור לקדם את רעיונות הכלכלה החופשית. מה לפקיד ולאתר הזה? יש עודף תורידו מיסים!

  5. חוב קשור ביחס ישיר לחוסן מטבע. יש בעולם מלחמת מטבעות כשהיורו, הדולר והפאונד מנסים להיות תחרותיים, החוב האמריקאי צומח בקצב ענק, אירופה מסתירה בעיות מבניות מאד קשות ואנגליה עדיין לא סיימה עם היציאה מהשוק המשותף.
    יפן בסטגנציה, הכלכלה הרוסית גמורה וכמוה הכלכלות המוסלמיות בבעיה – הנפט לא יחזור למחירי העבר עקב פיתוחי תחליפים ועקב הכנסת רכבים חשמליים ובקרוב אוטונומיים (מה שגם יוריד הכנסת מיסים מרכב) הריבית הנמוכה ושוק ההון הלא תחרותי (בו משחקים כמעט ורק המוסדיים – פנסיות וביטוח) לא מעודדים צמיחה בריאה, הכלכלה הישראלית להוציא ההיי/ביו/מד טק היא מאד פרימיטיבית.
    בקיצור – אין לישראל סיבה להוריד את החוב אם הדבר יגרור חוזק של המטבע = ירידת הריבית = החלשת הייצוא והתחרותיות של העובד הישראלי.

    מה שישראל צריכה לעשות הוא להשקיע בעתיד – בפיתוח אנושי באמצעות חינוך, בייחוד בביצוע מהפיכה בבתי הספר ובמחלקות ההומניות באוניברסיטאות. ישראל צריכה לדאוג לשוק עבודה הוגן וגמיש יותר, איגודים מקצועיים ממוקדי תחומי מקצועות ולא כאלו הממוקדים בוועדים הגדולים – בני נוער מגיל 14 – 18 צריכים לעבוד בחופשים גם כדי להגדיל את ההכנסה הפנויה למשפחה, גם כדי לשחרר עובדים לחופשים ארוכים יותר וגם כדי להחדיר מוסר עבודה. חייבים להשוות גיל פרישה בין נשים לגברים, לעודד העסקת מבוגרים ולעודד עסקים קטנים בתחומים אסטרטגיים. ישראל חייבת להתמקד בהחדרת נשים ערביות וגברים חרדים לכלכלה הרשמית כל זאת תוך הוצאת העובדים הזרים החוקיים ובטח אלו שלא – הגדלת פיריון והגדלת שכר חציוני כשלאחריו גידול במיסים ובהשקעות.

    ישראל צריכה לייעל את המערכת הבטחונית כדי שתשיג תוצאות טובות יותר עבור המחיר היקר שלה. ישראל צריכה להשקיע בתשתיות תחבורה – המדינה נחנקת מפקקים, זיהום והתיירות לא מסוגלת להתפתח גם.
    חינוך ותשתיות מחייבים הגדלת ההוצאה הממשלתית כשהכסף אמור לחזור באמצעות הגדלת הפיריון ובעקבותיו הגדלת המיסוי. המשוב צריך להיות חיובי לאורך זמן כשהשקעה כיום חוזרת עם דיבידנד בעתיד. אלו המודלים שצריכים לעניין את מקבלי ההחלטות.

    1. סוף סוף מילים של טעם. הכישלון הגדול ביותר של ממשלות ישראל לדורותיהן הוא ההשקעה העלובה בפתרון של רכבות תחתית ומעל לקרקע מגוש דן לפריפריה. ההשלכות של כישלון מחפיר זה,קודם כל במחירי דיור מופרזים וכישלון בפיזור אוכלוסיה,שמונע ירידת מחירי דירות.

  6. "שכר מינימום" = עוד הונאה יחצנית שנועדה לחפות על האמת.

    המשימה : אספקה שוטפת של כח אדם זול
    כולל פלשתינאים, סודנים, תאילנדים, סינים, פיליפיניות
    תמורת
    השלמה עם רצח "מידתי" של יהודים, הצפת המדינה בלא יהודים – לחיסול הרוב היהודי
    הפקרת הנגב לבדואים, הפקרת הר הבית לוואקף, הפקרת דרום תל אביב לסודנים