"חייהם של העניים מעולם לא היו טובים יותר"

"התלונות על אי-שוויון מגיעות בעיקר מפרופסורים באקדמיה, שלא מבינים למה שחקני כדורגל מרוויחים יותר מהם". ראיון שובר מוסכמות עם הכלכלן האמריקני פרופ' סטיב הורביץ

רמת החיים של כל האוכלוסייה נמצאת בעלייה. צילום: nate CC BY 2.0 via flickr

פרופ' סטיב הורוויץ מאוניברסיטת בול-סטייט באינדיאנה ביקר לפני שבועיים בישראל, והרצה בפורום קהלת, בקרן תקווה ובכנס "סטודנטים למען חירות". פרופ' הורוויץ הוא כלכלן המחזיק בגישת האסכולה האוסטרית , וחיבר שלושה ספרים לצד מאמרים מקצועיים רבים.

בהרצאותיו בארץ ביקש הורוויץ לנתץ כמה מיתוסים רווחים בנוגע לעוני ולאי-שוויון, ובראיון ל'מידה' הוא מסביר שוב את עיקרי טיעוניו.

תעזבו את הטבלאות ותסתכלו על האנשים

בערך הוויקיפדיה "אי-שוויון בהכנסה בארה"ב", נטען ש"אי-השוויון בהכנסה בארה"ב גדל באופן משמעותי מאז שנות ה-70, לאחר כמה עשורים של יציבות". האם אתה גורס שוויקיפדיה טועה?

"אני לא טוען דווקא שהיא טועה, אלא שהיא מפשטת מדי את מה שקורה. במדידה השגורה, נגיד כשמשווים את הרווחים של 20 האחוזים העליונים מול 20 התחתונים, אי-השוויון בהכנסה גדל מאז שנות ה-70. אבל הטענה הזו מחמיצה כמה דברים. ראשית, הכנסה איננה אותו דבר כמו צריכה. אם מה שחשוב לנו הוא החיים הממשיים של אנשים – הפער בין העשירים לעניים קטן יותר מאשר בעבר. בנוסף, אנחנו צריכים להביא בחשבון את ה'ניעוּת (מוביליות) בהכנסה' שהיא ההסתברות שאנשים שהם עניים בשנה מסוימת יהיו עשירים יותר בשנה הבאה, וכנ"ל לגבי אנשים אמידים. שני הדברים האלה יחד מעבירים את המוקד אל העניים, ומביאים אותנו לשאול: "האם חייהם של העניים טובים יותר ממה שהיו בשנות ה-70?". התשובה היא ללא ספק חיובית. כדאי להרהר בשאלה מדוע אנחנו כה מוטרדים מהאי-שוויון בהכנסות, אם אותם תהליכים הופכים את העניים לעשירים יותר".

האם תוכל להרחיב, למה אתה מתכוון כשאתה מדבר על "ניעוּת בהכנסה"?

"אם אנחנו משווים תמונות סטטיות של ההכנסה של שני העשירונים התחתונים ב-1978, לדוגמה, ומשווים אותם נתונים ל-2016, עלינו לזכור שאלה אינם אותם אנשים בכל קבוצה כאשר הזמן עובר. אנחנו יודעים ממחקרים אורכיים על משקי בית מסוימים, שמשקי בית רבים שהיו עניים בשנה X, כבר אינם עניים 5, 10 או 15 שנה מאוחר יותר. חלק מגיעים אפילו ל-20% העליונים. במקביל, משקי בית עשירים בשנה Z, לא ימשיכו כולם להיות עשירים 5, 10 או 15 שנה מאוחר יותר. כך שכאשר אנחנו אומרים שהעשירים נהיים עשירים יותר והעניים עניים יותר, או שהאי-שוויון בהכנסות מתרחב, עלינו לקחת בחשבון שאלה לא תמיד אותם אנשים. עניים רבים מתעשרים, וחלק מהעשירים מתרוששים. מתברר שלמשקי בית עניים יש תוספת בהכנסות לאורך שנות ה-80, ה-90 וה-2000. לא הרבה, אבל יש עלייה בהכנסות שלהם כקבוצה".

האם תוכל להסביר את התפקיד של מהגרים בכל הנוגע לעליית האי-שוויון?

"הסבר אפשרי אחד מדוע האי-שוויון הנמדד גדל, הוא שבעוד אזרחים עניים רבים מתקדמים מעלה, מישהו מחליף אותם בתחתית – הן מהגרים והן מצטרפים חדשים לשוק העבודה. כאשר מהגרים באים, לא זו בלבד שהם עושים בדרך כלל עבודות שהילידים אינם רוצים לעשות, הם מוסיפים את הערך הזה לכלכלה וכך מורידים את המחירים. ומהגרים שמגיעים מרוויחים יותר כסף ממה שהם הרוויחו בבית, ופעמים רבות שולחים בחזרה כסף למשפחות שלהם. שני אלה הופכים את האי-שוויון הגלובלי להרבה פחות ממה שהוא היה אלמלא כן.

"מהגרים הם גם הסיבה לכך שההכנסה החציונית לא צמחה מאוד. הם מגיעים כשהם מתחת לחציון הקודם, וכך מושכים אותו עוד יותר כלפי מטה, גם כאשר ההתעשרות של העניים המקומיים מושכת אותו מעלה. הגירה איננה גורמת לעלייה באי-שוויון האמיתי, אבל היא יכולה להשפיע על כמה מהדרכים שבהן אנו מודדים אי-שוויון, מה שיוצר את הרושם כאילו היא אכן גורמת לכך. מהגרים הם בלי ספק יתרון".

פרופ' סטיב הורביץ

התחרות טובה לכולם

מדוע חשוב כל כך מהן הסיבות לאי-שוויון, כל זמן שהאי-שוויון בפועל גדל? הרי אחת מהסיבות לכך שהוגים מסוימים מודאגים מאי-שוויון היא שהוא גורם למתחים באוכלוסייה; מבחינה זו, הסיבות לא משנות.

"ראשית, אני לא לגמרי בטוח שלמבקרים של עליית האי-שוויון יש טיעונים אמיתיים נגד אי-שוויון, שאינם למעשה טיעונים נגד עוני. מה בדיוק המשמעות הקונקרטית של 'עלייה במתחים בחברה'? מה קורה בפועל?

"שנית, וחשוב יותר, אם אותם תהליכים שיוצרים יותר אי-שוויון נמדד, גם משפרים את חיי העניים, האם אין עלינו לשמוח עליהם במקום לבקר אותם? אי-השוויון הגלובלי בהכנסות יורד כאשר מספר האנשים המרוויחים 2 דולר ליום או פחות ירד דרמטית, והעלייה של המעמד הבינוני בהודו ובסין פירושה שמאות מיליונים של חיים השתפרו דרמטית.

"כך שגם אילו הייתי חושב שזה מוסיף למתחים, הסיבה חשובה, משום שמה שחשוב לי בראש ובראשונה הוא לסיים את העוני הגלובלי. אני מאמין שאותם כוחות של תחרות חופשית המאפשרים לאלה שמרוויחים הכי הרבה להיות עשירים יותר, הם גם אלה המאפשרים לעניים – גם גלובלית וגם בכלכלות המתקדמות – לחיות הרבה יותר טוב היום מאשר בעבר".

בהערת אגב מבקש פרופ' הורוויץ לשים לב מי באמת מודאג מאי-השוויון; האם לעניים אכפת ממנו במיוחד, או שמא דווקא אלה שמרוויחים לא רע הם שלא מפסיקים לדבר עליו: "אני תוהה כמה מהדאגה בקשר לאי-שוויון באה באמת מהעניים, שבדרך כלל מכירים בכך שהם חיים עכשיו יותר מאשר בעבר, ואינם נוטרים טינה לעשירים שהרוויחו זאת ביושר בכך שהם מספקים להם דברים שהם רוצים. נדמה לי שהיא באה יותר מאלה שחיים טוב מאוד, אבל אינם סופר-עשירים. לדוגמה, פרופסורים ואינטלקטואלים אחרים שאינם יכולים להבין למה הם לא מרוויחים כמו בנקאים ואנשי פיננסים, יזמים, או כוכבי ספורט וקולנוע. אני רגיל לשמוע את חבריי הפרופסורים מבטאים זאת במילים כמו 'התרומה שלנו לחברה חשובה יותר משלהם, אז מדוע אנחנו לא מרוויחים כמותם?'…

"כמובן, האמירה הזו מחמיצה נקודה כלכלית בסיסית: משכורות אינן נקבעות על ידי 'זכות' (merit), אלא על ידי הערך שאנשים יוצרים עבור ההמונים. פרופסורים פשוט אינם יוצרים מספיק ערך לציבור כמו שיוצרות תעשיות הפיננסים, הספורט והבידור. פשוט אין כל כך הרבה עניין במוצרים שלהם, בנוסף לכך שיש יותר אנשים עם הכישורים הנדרשים, מה שהופך את העבודה של האינטלקטואל לבעלת ערך שולי קטן יותר. קל יותר למצוא כוכב אינטלקטואל, מאשר חובט או שחקנית קולנוע מוכשרים במיוחד".

טלוויזיה מתקדמת לכל פועל

נקודה אחרת שמעלה פרופ' הורוויץ היא ירידת העוני כאשר משווים את זמן העבודה של מוצרים כפי שהוא כיום, לעומת העבר. והוא מסביר: "בחישוב זה אנחנו ממירים את המחיר של מוצר מסוים במספר שעות (או דקות) עבודה שיש צורך להשקיע כדי להרוויח את המחיר הזה, בהתאם לשכר הממוצע. למשל, ב-1973 השכר הממוצע היה 4.12 דולר לשעה – מה שאמר שכדי לרכוש מקרר בסיסי בעלות של 370 דולר, היה צורך ב-89.8 שעות עבודה. ב-2009 , לעומת זאת, השכר היה 18.72 דולר, מה שאמר שמקרר בעלות של 425 דולר דרש רק 22.7 שעות עבודה כדי שאפשר יהיה לרכוש אותו. במוצרים רבים אחרים אנחנו רואים ירידות דומות. הערכה אחת, הכוללת קבוצה של מוצרים ביתיים, מדברת על כך שבמונחים של שעות עבודה – סט שלם היה זול  ב-70.8%, ב-2009 לעומת 1973. צריך גם לזכור עד כמה אותם דברים הם באיכות גבוהה יותר מאותם דברים בעבר. מספיק לחשוב על טלוויזיות אז והיום.

"אם היינו חוזרים אחורה ל-1963 ורוצים לרכוש את מערכת הבידור הביתית הטובה ביותר, זה היה כולל משטח מסתובב, מגבר, ורמקולים חלשים תמורת 379.95 דולר, או 175 שעות עבודה. היקף כזה של עבודה ב-2016 היה שווה 3,344 דולר. עם הסכום הזה יכולת להיכנס לוולמרט ולקנות טלוויזיית LED 50 אינץ', מערכת קולנוע 3D ביתית, מחשב נייד מכובד, אייפון 6, מצלמת SLR דיגיטלית, איי-פד מיני, מצלמת גו-פרו ומדפסת תלת-ממד. ועוד היו נשארים לך 31 דולר מיותרים כדי לקנות לעצמך ארוחה בדרך הביתה.

"הירידה הזו בשעות עבודה מול מחיר המוצרים, משקפת הוזלה מדהימה של מוצרי הצריכה. עם מוצרי החשמל המשוכללים שנמצאים היום כמעט בכל בית, המשפחה האמריקנית הממוצעת היום חיה טוב יותר באופן משמעותי ממקבילתה בשנות ה-70. לא זו בלבד, אלא שלרוב המשפחות האמריקניות מתחת לקו העוני יש יותר מהדברים האלה בבתיהם מאשר היו למשפחה הממוצעת בשנות ה-70. כשאנחנו מסתכלים על מה שאנשים יכולים לצרוך בפועל, נראה בהחלט שהפער בין העשירים לעניים הצטמצם באופן משמעותי".

יוקר הדיור, החינוך והבריאות – בגלל הממשלה

ועדיין, יש שלושה תחומים חשובים שגם אתה תודה שהם עדיין יקרים מאוד, גם בחישוב לפי שעות עבודה – דיור, חינוך ובריאות. מה הסיבה לכך?

"יש שני דברים שצריך לקחת בחשבון בקשר לשלושת הדברים הללו: האחד, אלה תחומים שהממשלות משחקות בהם תפקיד גדול מאוד, ושהמדיניות המוטעה שלהן מעלה את המחירים והופכת אותם לפחות נגישים כלכלית.

"שנית, אף שזה נכון, עלינו לקחת בחשבון את האיכות הגדולה יותר של כל אחד מהם בימינו, בפרט בתחום הבריאות. יש היום הליכים ותרופות שלא היו לפני כמה עשורים. כאשר כל כך הרבה דברים אחרים הופכים להיות זולים יותר, אנשים מוציאים יותר על בריאות גם כאשר חלק מהמחירים ירדו. להוציא יותר על בריאות זה לא דבר רע אם אנחנו מצילים חיים. יש הבדל בין לומר שמחירי הבריאות עלו, ובין לומר שאנשים מוציאים יותר משום שיש יותר הליכים, מוצרים ותרופות שלא היו קיימים בעבר".

אנחנו רגילים לחשוב שמערכת הבריאות האמריקנית יקרה כל כך – ואולי גם גורמת לתוחלת החיים הנמוכה יחסית בארה"ב – משום שהיא מופרטת. האם זה לא נכון?

"ובכן, הבעיה הראשונה היא שהיא לא מופרטת. הממשל הפדרלי משחק תפקיד עצום דרך מדיקר (לקשישים), מדיקייד (לעניים) ועכשיו אובמה-קר לאלה שאינם מבוטחים. התוכניות הללו מכסות חלק גדול מהאמריקנים, ומשפיעות באופן משמעותי על המחירים והאיכות עבור כל השאר.

"אובמה-קייר העלתה את מחירי הבריאות באופן משמעותי בשנים האחרונות, וחברות ביטוח בריאות רבות מפסידות לקוחות. זה היה אמור להיות הפוך. זו הסיבה שזה לא נגיש כלכלית. מעבר לכך, הסיבה שביטוח הבריאות בארה"ב קשור לעבודה שלך היא בעקבות התערבויות ממשלתיות בשנות ה-40, ומדיניות מס עוקבת של הכנסה/הטבות לא כספיות. המערכת הנוכחית של ארה"ב היא במידה רבה מאוד התוצאה הלא מכוונת והלא נעימה של מעורבות ממשלתית, לא של הפרטה. למעשה, תחומים כמו ניתוחי לייזר לעיניים, שאינם מכוסים על ידי ביטוח ולפיכך אינם נתונים לרגולציות רבות, נתונים לתחרות שהובילה לירידה במחירים ועלייה באיכות".

"בכל הנוגע לתוחלת החיים, יש לומר שתי נקודות: האחת היא שיותר אמריקנים מתים כתוצאה מאלימות מאשר בכל כלכלה מתקדמת אחרת. גם זה תוצאה של מדיניות ממשלתית כמו המלחמה בסמים, אבל זו איננה תוצאה של כשל כלשהו במערכת הבריאות שלנו. אם אתה מוציא מהחישוב את המיתות מאלימות, ארה"ב נמצאת קרוב לראש רשימות תוחלת החיים.

"דבר נוסף שיש להביא בחשבון הוא האיכות של הטיפול הרפואי בפגים וטיפול טרום-לידה. במדינות רבות אחרות, בעיקר עניות, ילדים עם בעיות מן הרחם פעמים רבות נולדים מתים. את אלה לא סופרים כחלק מתוחלת החיים, משום שהם לא נולדו חיים. בארה"ב, יש לנו אפשרות טובה יותר לטפל כבר ברחם ולאפשר לאותם ילדים להיוולד בחיים. זה נהדר, אבל אנחנו לא יכולים להציל את כולם, ואלה שמתים כן נמנים כחלק מטבלאות תוחלת החיים, וכך גוררים את הממוצע ואת החציון כלפי מטה. האירוניה כאן היא שמערכת הבריאות הטובה יותר שלנו גורמת לירידה בטבלאות תוחלת החיים משום שאנחנו מצליחים לאפשר לתינוקות כה רבים להיוולד ומצילים כה רבים מהם. זו בעיה בשיטת מדידת תוחלת החיים שלנו. שקלל את זה בחישובים וניראה טובים יותר".

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

16 תגובות למאמר

  1. אפשר להתווכח על הכל אבל בדבר אחד הוא צודק ללא עוררין, איפה שהממשלה נכנסת יש ברדק והמחירים עולים. לכן על הממשלה לצאת מהפעילות הזאת ולהתמקד אך ורק בקביעת הכללים ולתת לכוחות השוק לפעול.

  2. זאת ועוד…
    הייתי סטודנט, הייתי עני, חייתי מההורים – עבדתי רק חודשיים בקיץ והרוחתי 12,000 ש"ח סה"כ שזה כ1,000 ש"ח בחודש.
    אח"כ מצאתי עבודה ב12,000 ש"ח לחודש והפכתי לעשיר.
    אח"כ נולדו הילדים ואשתי היתה בחופשת לידה וההכנסה שלי בת 15,000 הש"ח התחלקה בין 5 נפשות – ושוב הייתי עני (3,000 ש"ח לנפש).
    אשתי חזרה לעבוד והמצב השתפר 25,000 ש"ח ל5 נפשות (5,000 ש"ח לנפש).
    הילדים עזבו את הבית ושוב אנחנו עשירים (מעל 10,000 ש"ח לנפש) אבל ילדינו הסטודנטים עניים ואנחנו משלמים להם את המעונות והלימודים…
    אז מי אני ומה אני?

  3. יש מדרג
    יש מליארדרים.מליונרים.
    מבוססים.מסודרים.אמידים.חיים ברווחה.
    צפים מעל המים.עומדים בדיוק.
    חנוקים.מתבוססים.שקועים.טובעים.
    בתחתית.בביצה.מתחת למים.
    ויש גם מתחזים למסכנים.
    אז אכן יש גם עניים מרודים ועשירי עולם מאידך גיסא.ויש לפעול לשכר טוב.ולהפחתת המחירים.
    דרך יבוא מקביל.ותחרות אמיתית.שוק פתוח.
    אבל עם עין פוקחת של הממשלה.

    1. מעולם מצב המתנחלים לא היה טוב יותר… סרוג כיפה, דבר על הבטחה וקבל דיווידנדים על חשבון השאר… מה רע

  4. מגמתי מאד. ממש שופר של העשירים כדי להשתיק
    דוקא העניים מתמרמרים: ראה בחירת טראמפ על ידי אנשי צוארון כחןל שמרגישים שאינם יכולים להתקדם
    נכון: אקדמאים כותבים על אי השויון, לא הפועלים הפשוטים. הם פשוט לא יכולים להתנסח
    אם בן של פועל תעשיה למשל, קבל בשנות ה60 דירה מעמידר, היום אין לו סיכוי.

    1. נכון.
      עוד פיאודל עם ניירות מהאקדמיה שמחליט
      מה האוכלוסיה הלא אקדמאית רוצה וצריכה.

  5. פרופסור מטומטם
    הסיבה היחידה שיש טלוויזיות ומקררים זולים מספיק שעני אמריקאי יוכל לרכוש היא ממשלת סין שמסכימה לסידור המוזר שהסינים עובדים בפרך ושולחים הכל לאמריקה תמורת דולרים שאמריקה מדפיסה .
    ןממשלת סין תומכת בשוק חופשי – חופשי במובן שמותר לה לעשות מה שהיא רוצה בבית של כולן אבל אצלה בבית משחקים רק לפי החוקים שלה

    1. הטכנולוגיה המודרנית היא זו שהוזילה את עלות הייצור. ההוזלה במחירי המוצרים החלה הרבה לפני שהייצור הגיע לסין. מאפריקה לא מגיעים מוצרים תעשייתיים לעולם למרות שהשכר שם נמוך מהשכר בסין.
      העניים בארה"ב יכלו מאז ומעולם לקנות הרבה יותר מהעניים במדינות אחרות – פועל במפעלי פורד לפני מאה שנה יכל לקנות לעצמו מכונית פורד בסיסית במספר חודשי עבודה. גם הפועל בסין כבר לא מסתפק בשתי מנות של אורז ביום, והכנסות הסיני העירוני מתקרבות לאלו במדינות המערב.

    2. נכון.
      מי קבע שמה שהאנושות צריכה זה כמה שיותר
      מוצרי חשמל ושיהיו כמה שיותר אנשים בעולם (צמצום תמותה,העלאה מטופשת של תוחלת החיים) ?

      יש 7 מליארד אנשים על פלנטה שמתאימה ל 100 מליון והוא רואה בזה השג.
      לא רק שהוא רוצה שיהיו 20 או 30 מליארד,אלא
      שהוא רוצה שהם יצרכו כמה שיותר.
      יהודים מסוגו הם כמו וירוס במחשב.

  6. עד שהוקמה מנהלת הכנרת, לבלות שבת בכנרת עלה מאות שקלים, וקיבלת בעיקר רעש, לכלוך ומדורות. מאז הקמת המנהלת, יש בכנרת יותר ויותר חופים מטופחים ושקטים, ואפשר לבלות שבת בעלות של 70 ש"ח (מחיר החניה). איפה הנתונים האלה פוגשים את הדוגמות המטפיסיות העיקשות של הפרופ' הנכבד?

  7. ב-ר-ו-ר שטלוויזיה שטוחה 50 אינץ' 4K מודל 2017 עדיפה על פני טלוויזיה ש"ל 17 אינץ' מודל 1957. אבל זה לא בגלל הפער בין עשירים לעניים, אלא בגלל התקדמות הטכנולוגיה. כדאי גם לזכור שאת הטלוויזיה ההיא ייצרו כנראה פועלים אמריקאיים עם כל זכויות העובד שהיו נהוגות שם ואז, בעוד שאת מודל 2017 מייצרים פועלים ממדינה זרה, שאחד המאפיינם שלה היא חוקי עבודה שקצת יותר, איך נאמר בעדינות, לא קיימים.

    מכיוון שאנו מנסים לדון בפערי האי-שוויון, ולא ביתרונות הטכנולוגיה המודרנית, מוטב אולי לנסות לבחון שיפור בתחומים שהם די דומים. הייתי רוצה לדון בשיפור הרפואה, אבל לא בכזו שהיא מתקדמת מדי (ברור שעדיף צנתור מודל 2017 על פני ניתוח לב פתוח, או מה שהיה נהוג אז, וזה גם יותר זול).

    אז כדאי לשלוח את הפרופסור המכובד לעשות שיעורי בית ולחזור עם מסקנות המבוססות על סל מוצרי היסוד הבאים:
    * ביקור בית של רופא, כולל מחירים של מספר תרופות בסיסיות.
    * סתימת חור בשן (כמובן שיש שיפור בטכנולוגיה, הקדיחה היום הרבה יותר קלה, מהירה ופחות כואבת).
    * עלות סל מזון (עניין מעניין. כנראה שתזונה אמריקאית של השכבה הנמוכה מודל 1957 יותר איכותית ממודל 2017, ומספיק טיול קצר במרכז ארה"ב כדי להיווכח בכך).
    * עלות כרטיס לסרט בקולנוע המקומי.

    יש לי תחושה שהמסקנות עשויות להשתנות במידת מה.

  8. מהגרים הם יתרון אם הם שייכים לאותה תרבות,דת וגזע
    כמו האוכלוסיה העתידית.
    זה כמו עירוי דם.עירוי הוא דבר נפלא כל עוד הדם
    הנתרם הוא מאותו סוג כמו של המקבל.
    אם לא,המוות וודאי.
    הסיכוי שישב באקדמיה של התיאוקרטיה אדם שאיננו
    ליברל הוא יותר קטן מאשר למצוא אחד אקדמיה בצפון
    קוריאה שאיננו חבר מפלגה.
    אין כמעט אנשים עשירים שהופכים לעניים.זה קשקוש.
    האם הילדים של הורוביץ עובדים בבנין ?
    האם הצאצאים שלו בעוד 500 שנים,יעבדו בבנין ?
    הגירה היא אסון מלבד סיטואציה נדירה במיוחד
    של מדינה כמעט ריקה.
    רוסיה של פטר הגדול,ארהב עד 1900,אוסטרליה או
    ישראל עד 1960.
    יוצאי דופן ייחודיים וגם שם זו סיטואציה זמנית.
    וגם במקרים האלה,חלה הסתייגות לעיל.
    אלה בכלל לא סוגיות כלכליות.לא ברור למה רלוונטית
    דעתו של כלכלן בנושאים האלה.
    אין בטבע הגירה,ולא במקרה.
    הגירה היא איוולת מוחלטת שמקורה ברעיונות
    קוסמופוליטיים על מדינה עולמית גדולה תחת המגף
    של הציבור הנאור ( כמובן שיהיו שליטי בובה מקומיים
    ש"יבחרו").

  9. תרומה לחברה ? אקדמיה ?
    אין ומעולם לא היה דבר יותר מזיק לאנושות
    כמו האקדמיה.
    אפילו לפני שהיא הפכה לרשת מתקנים לחינוך מחדש
    בערך לפני 50 שנה.

  10. במדינת ישראל – יש תנאים מיוחדים
    חייל שאין לו מה לאכול בבית – לא ילחם למען המדינה
    ואחרי השירות יברח מכאן – אם הוא מספיק מוכשר.
    יום טוב לכולם.