תיק תנובה: הממשלה גרועה בלהגן עלינו ממונופולים

תיק הדגל של הרשות להגבלים עסקיים הוליד קנס זעום. את בעיית ההגבלים העסקיים צריך לפתור באמצעות תחרות, לא באמצעות פיקוח

הקומבינה משתלמת. מוצרי תנובה | פלאש90

בשנת 2011 נפל לידי חוקרי רשות ההגבלים העסקיים כפרי בשל החלום הרטוב של כל רגולטור: תכתובת מיילים ברורה בה מודים ראשי מונופול בהפרה של צו ממשלתי. היה זה ערב חג השבועות, וראשי תנובה החליטו לצאת במבצע על גביעי קוטג' ברשת שופרסל. חוקרי הרשות איתרו מיילים בהם בכירים בתנובה מודים בפה מלא כי הם שיכנעו את שופרסל לכפות את קיום המבצע גם על שטראוס וטרה, ולא לאפשר להם להציע מבצעים משלמים יותר. הפרשה הזו הצטרפה לפרשה נוספת שנחקרת עוד משנת 2008, בה סיכמה תנובה עם רשת מגה ז"ל על מחיר סופי לצרכן, מעשה שאסור לפי חוק לחברות המוגדרות כמונופול בתחומן, דוגמת תנובה.

אבל מה בעצם כל כך חשוב בשני התיקים הללו, שהם בני שש ותשע שנים? ובכן, כי הם באו לסיום רק עכשיו. וזה לא סוף טוב: קנס שהסתכם ב- 25 מיליון ש"ח לחברה, קנס של 75 אלף ש"ח לשני בכירים לשעבר (שכנראה מרוויחים זאת בשלושה שבועות), ואפס כתבי אישום. קנס מצחיק, החרמת דמי כיס לבכירים לשעבר ופטור גמור מכל הליך פלילי, כל זאת עבור פרשות שהוכתרו כ"חקירת דגל" של הרשות להגבלים עסקיים.

בשני המקרים האלו מדובר, על הנייר, בתיק קל וברור. חוק ההגבלים העסקיים אוסר על קיומם של "הסדרים כובלים" – הסדרים לפיהם אחד הצדדים לפחות מגביל עצמו על מנת למנוע תחרות. כפיית "המבצעים המרוככים"  על שאר יצרני הגבינה באה לעשות בדיוק את זה. במקרה השני מדובר בעבירה מפורשת על סעיף האוסר על מונופול להתנות התקשרות עם עסק אחר – כמו רשמת מרכולים – בתנאי שאינם חלק ממהלך העסקים הרגיל.

על מנת להבין כמה זעום הקנס שקיבלה תנובה, יש לקחת בחשבון שהרווח השנתי של תנובה בשנת 2014 היה כמעט 410 מיליון שקל. מאז הפכה החברה לפרטית והיא אינה מפרסמת את רווחיה אולם אין להניח שחלו בהם שינויים משמעותיים.

לא מעט גבות הורמו בעקבות ההסדר המקל. יש הסוברים שהרשות מעולם לא החזיקה בגוף ראיות גדול וניפחה את הסיפור מטעמי יח"ץ. יש גם מי שמהרהר בקשר בין ההסדר לבין זהות הממונה על ההגבלים, עו"ד מיכל הלפרין:בעבר הלא רחוק עמדה הלפרין מצידו השני של המתרס וייצגה כעורכת דין פרטית את הגופים הגדולים במשק מול אותה הרשות אותה היא מובילה כיום. הלפרין אמנם חתומה על הסכם ניגוד עניינים המונע ממנה לעסוק בענייני גופים אותם ייצגה בעבר, ותנובה בתוכם, אך הקנס הזעום והפטור מאחריות הפלילית גרמו לרבים לתהות האם החוקרים פעלו בהתאם ל"רוח המפקד". התיאוריה הגורסת שהלפרין מתערבת לטובת לקוחות עבר אינה מופרכת, אבל האמת שהיא גם לא סבירה במיוחד. רוב המכירים אותה מעידים על מקצועיו ויושרה יוצאי דופן, ולצערנו, קיים הסבר פשוט בהרבה לתופעה: הממשלה פשוט לא טובה מספיק.

לא האכזבה הראשונה

לא מדובר באשמתה של הרשות להגבלים עסקיים. המציאות אשמה. פערי המידע בין הרשות, ולמעשה רוב הרגולטורים, לבין החברות עליהן היא מפקחת הם עצומים. לרשות לעולם לא תהייה נגישות למידע מהימן ותקף אודות ההשפעה האמיתית של המיזוגים והתמחורים של החברות. וגם המידע שיש לה, לעולם יהיה חסר ביחס למידע שהברות עצמן מחזיקות.

גם כשמשווים את כוח האדם ברגולטור, אל מול כוח האדם בגופים עליהם הוא אמור לפקח, המשוואה לעולם תנטה לרעת הרגולטור. גופי הפיקוח מוצאים  עצמם כמעט תמיד בנחיתות מספרית משמעותית. קומץ פקידים מפקחים על מספר רב של חברות, ומולם ניצבת סוללה של אנשי מקצוע מיומנים אשר מקדישים את כל זמנם ומרצם לבלבול והתשת החוקרים. ספק רב אם מספר חוקרי הרשות שעבדו על תיקי תנובה – ועוד נאלצו לחלק את זמנם עם תיקים אחרים – שווים במספרם אפילו למחצית מעורכי הדין והכלכלנים שהגנו על החברה מסביב לשעון.

בעיית כוח האדם נוגעת לא רק לכמות אלא גם לאיכות: רשות ההגבלים כמובן מתאמצת לגייס מועמדים איכותיים ביותר, אך לרוב היא אינה מקבלת את ההעדפות הראשונות שלה. בעלי הידע בתחום מקבלים הצעות עתק מחברות גדולות, וגם אלה שבכל זאת מוכנים להקריב עשרות אלפי שקלים בחודש כדי לעבוד ברשות לעיתים יוצאים מתוסכלים. השילוב של כישורים נדירים יחד עם צורך בבדיקות ניגוד עניינים ותחקירי רקע מקיפים יכול להפוך את הגיוס לסיפור של עד חצי שנה, פרק זמן שרק מעטים יכולים להרשות לעצמם להמתין כשהם בין עבודות.

יש פתרונות פשוטים יותר

לממשלה אם כן יש חיסרון מובנה ובלתי ניתן לגישור כשזה מגיע לפיקוח על מונופולים. אבל רק בגלל שהממשלה לא מסוגלת להגן עלינו זה לא אומר שאין מה לעשות. למעשה, יש דרך פשוטה וקלה לעקר את הנזק שנגרם מחברות כמו תנובה: פתיחת השוק ליבוא. תנובה לא יכולה להיות מונופול כשניתן להזמין מוצרי חלב זולים ממזרח אירופה. כבר בניסויים המעטים שנעשו התברר שפתיחת השוק ליבוא מוצרי חלב מורידה משמעותית את המחירים ופוגעת בכוח השוק של החברות הגדולות. תנובה ודומותיה משקיעות מיליוני שקלים בשדלנים שילחצו לצמצום היבוא. לחץ נגדי על הממשלה יוריד את המחירים, ייתן מגוון רחב יותר על המדף וישחרר אותנו מנסיונות כושלים של הממשלה באכיפה של משהו ששוק חופשי ופתוח יפתור לבד.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

9 תגובות למאמר

  1. הרשתות הגדולות (גם בסיפור לעיל) הם אלו שכופות מחירים גבוהים, ולא יעזור שום יבוא מוזל, כפי שקרה בתחום יבוא הבשר, ויבוא הגבינה הצהובה.

  2. אין תחום שממשלה לא כושלת בו. כושלת בתחום ההחלטות למשל לאסור קנביס ובתחום הביצוע. ממשלה טובה היא זו שאינה מתערבת ולא זו המגבירה את המעורבות במקרה של כישלון כפי שמתרחש בשיכון.

  3. באופן בסיסי אני בעד שוק חופשי ומאמין בו מאד, אבל במקרה הזה אני מאד מאד ספקן:
    אם נפתח את השוק ליבוא חלב נקבל, להערכתי, את התוצאות הבאות:
    1. ענף הרפת בארץ יתמוטט.
    2. חלק מהענפים שסביבו: גידול מספוא, הובלה וכדומה, ייפגעו מאד.
    3.בגלל שבעולם הכלכלה אין ואקום, את מקומם של היהודים בענפים הנ"ל ייתפסו ערבים, על כל המשתמע בהקשרים של תפיסת קרקעות
    4. מוצרי הייבוא (בתקוה שיהיו איכותיים), יימכרו בסופו של דבר במחירים זהים למחירים כיום עקב הקומבינות של רשתות השווק.
    5. אני כאזרח לא ארויח כלום, והמדינה והחברה ייפגעו.

    1. התגובה שלך מראה שאתה לא מאמין בשוק חופשי. כל פתיחת משק לייבוא מובילה לפגיעה באינדוודואלים שלא מביאים תועלת לחברה – במקרה זה, אנשי רפת ותובלה וכו'.
      באופן משעשע 1 סותר את 3 , וייתכן שיש ב3 רמיזה גזענית.
      4 יכול להיות נכון בכלכלת שוק-ממשלה כמו שלנו ; אבל בכלכלת שוק חופשי אמיתי, אינדוודואלים ייבאו מזון מחו"ל ויימכרו אותו יותר בזול מרשתות השיווק, הקונה הרציונאלי ייקנה מהזול והאיכותי יותר , והתוצאה היא אחת: ירידת מחירים + עליית איכות. יהיו כמובן מקרים של חוסר איכות שפוגע בבריאות של אנשים, ולכן יהיו תביעות נגד אותם אנשים , והאמון באלו שמוכרים אוכל בלי בעיות איכות יהיה גדול מאוד. זה גם עונה על 5.

      באופן כללי קפיטליזם אומר שאם אני לא אספק מוצר שכולם אוהבים, אגווע ברעב. זה צריך להיות מוצר ייחודי, יצירתי שיניב לי הון וערך לחברה (הדוגמה האולטימטיבית: אייפון, מיקרוסופט …).

    2. יש לך השקפה נאיבית ביותר על קפיטליזם וחופש כלכלי וקונה "רציונלי"- ברמה של אמונה דתית ממש.
      1. בחופש כלכלי מוחלט נוצרים באופן טיבעי מונופולים וקרטלים, שחונקים כניסה של מתחרים חדשים. דוגמה טובה לכך היא חברת מיקרוסופט שמחצה מתחרים עם מוצרים טובים משלה ע"י איסור על מפיציה למכור תוכנות מתחרות, ואחרכך קנתה את המתחרים המובסים בזול כדי לגנוז את מוצריהם.
      2. במוצרים ושרותים רבים שיווי המשקל במחיר לפי יכולתו של הלקוח לשלם ולא לפי העלות בפועל של המוצר או השרות (אליה אמור המחיר להתקרב במצב של תחרות מושלמת). דוגמה טובה לכך היא שוק הרפואה והתרופות ושוק המסעדות. באחד הראיונות של אחד השפים המפורסמים, הוא אמר שבעשור האחרון המחיר לסעודה במסעדת שף עלה ממאה שקל לשלוש מאות שקל – כי היום הלקוחות מוכנים לשלם זאת ולפני עשור הם לא היו מוכנים. המוצר עצמו זהה לחלוטין.
      3. ישנה תמיכה הדדית בן ענפים כלכליים שונים. בעבר חקלאים גידלו בארץ את סלק הסוכר לצורכי ייצור סוכר (במפעל בקריית גת). משרד האוצר החליט שעדיף לייבא סוכר מוכן מלייצר סוכר בארץ, ביטל את המכסים על הסוכר, ומוטט את תעשיית הסוכר הישראלית שלכאורה לא היתה ריווחית. מה שהאוצר לא הביא בחשבון בחישוביו הוא שהפסולת החקלאית מייצור הסוכר שימשה כמזון משמעותי לבעלי חיים – שכעת היה צריך לייבא. האזרחים לא נהנו מסוכר זול יותר, אך שילמו יותר על הוצאות גידול הפרות.
      4. תפקידה של הממשלה לדחוף את שיווי המשקל בן הצע וביקוש לכיוון הרצוי לאזרחים (למשל להוזיל את מחיר התרופות באמצעות לחץ על יצרני התרופות) בלי אמונה יוקדת במולך הכלכלה החופשית.

    3. כפי שכבר כתבתי אני מאמין מאד בשוק חופשי. ברור לי שכחלק מפתיחת השוק לתחרות יתכן ואף סביר שיהיו כאלו שייפגעו. זה חלק מחוקי המשחק וזה בסדר גמור. אחרי שאמרתי זאת, אני שואל את עצמי כאזרח מה אני ארויח מזה. אם בסוף מחיר החלב/גבינה וכו' לא ירד, אז מה שווה כל המהלך?
      אני רק רוצה להזכיר שבשנים האחרונות הורדו כאן מכסי מגן על ייבוא בשר טרי ועל שימורי טונה. האם המחירים ירדו? לא. מה הסיבה לכך? האמת היא שאני לא ממש יודע. יש מוצרים מסוימים (תקשורת סלולרית למשל) שבהם פתיחת השוק לתחרות היטיבה עם הצרכנים, אבל כנראה שהמנגנון הזה לא עובד תמיד. לא בכל מקום ולא לגבי כל שרות או סחורה. אני כן מבין שמשהו במנגנון השוק כאן משובש ולכן פתיחתו לתחרות ע"י יבוא לא תמיד מובילה להוזלות מחירים והתייעלות. זו עובדה.
      לגבי סעיף 3: בעיני יש חשיבות אדירה להחזקת שטחים פתוחים על ידי יהודים. ברוב המקרים (אם כי לא תמיד), מדובר על חקלאים. אם מחיר פתיחת השוק לתחרות הוא דחיקתם של יהודים אלו ע"י ערבים והשתלטות זוחלת על שטחים פתוחים הרי שזה חלק מהמחיר שיש לקחת בחשבון אם מחליטים על יבוא חלב. זו דעתי. אין כאן שום רמיזה ואין כאן שום גזענות. יש לנו ארץ אחת קטנה ולכל חלקת אדמה בה יש חשיבות גדולה.

    4. 1,2: נו ונשאיר את המונופול הזה?
      המונופולים האלה קורעים את הצרכנים, לא אכפת לי שהרפתות בארץ יפלו או לא הן מונופול שצריך לשבור, רק תחרות תביא להורדת מחירים במוצרי מזון
      ואם הרפתות לא ישרדו שיעופו לאלף עזאזל, אם הן לא יודעות להתחרות ולביא לנו מוצר איכותי וזול שלא יתחרו שיפלו
      3. שיתפוס מי שיתפוס העיקר שיהיה זול
      4.יותר היצע פחות מחיר כלכלה פשוטה
      5. אתה תרוויח והרבה יהיה לך מגוון הרבה יותר רחב,תהיה לך בחירה הרבה יותר רחבה המחירים ירדו ואתה תהנה ממוצרים יותר איכותיים אז אל תגיד לי שלא תרוויח כי אתה כן
      העיקר לא לפגוע בחקלאות הישראלית…
      האמירה הזאת גרועה פי 20 מBDS

  4. ברור שחייבים לפתוח את השוק לתחרות. והמגיבים מטעם תנובה – לא הגזמתם קצת?? עד לענייני ביטחון וקרקעות הגעתם? נו באמת… תמתנו קצת לפחות שיהיה אמין…
    אבל יודעים מה? אם אני צריך לשלם 10 שקל לקוטג' כדי שתהיה 'חקלאות ציונית/יהודית' – אז שלא תהיה חקלאות יהודית. לא על זה שתנובה גונבת לי 10 שקלים לקוטג יש פה חקלאות יהודית – ואם כן, אז נסתדר בלי, תודה.

    התפתחנו. כבר לא עובד לנגן על הרגש שלנו 'חקלאות, ציונות' כדי שנמשיך לשלם מחירים מוגזמים כדי שהמנהלים של תנובה יתעשרו עוד קצת. הלאה עם זה.

  5. קשקוש. מכיר כמה חברה מהרשות. קרחות בוהקות, ידע מקצועי מקיף וסכין בין השיניים