שחררו את הג'יני: על שוויון טבעי ושוויון מלאכותי

מדד ג'יני המפורסם לאי-שוויון כולל טעות סטטיסטית שמאמצת הנחות יסוד סוציאליסטיות. כשבוחנים את הנתונים האמיתיים המצב נראה נהדר

כשמודדים כמו שצריך, התמונה מתבהרת | פלאש90

השבוע פירסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כי מגמת צמצום האי-שוויון נמשכה גם ב-2016: מדד ג'יני ירד ל- 0.359 ולמעשה חזר לרמתו לפני 20 שנה. נתניהו התגאה בנתון זה בפתח ישיבת הסיעה וגם בנאום במליאת הכנסת, בציינו כי המדד יורד בעקביות מאז חזר אל כס ראש הממשלה ב-2009. באופן לא מפתיע, כלי התקשורת המרכזיים, שבעבר היו פותחים מהדורות כאשר המדד היה עולה, התעלמו במופגן מהבשורה.

אך לפני שפותחים את השמפניות, צריך לזכור כי מדד ג'יני מבוסס על תפיסת עולם סוציאל-דמוקרטית מובהקת. המדד הפופולרי בודק את התפלגות ההכנסות בחברה לאחר התערבות המדינה הכוללת מיסוי (בעיקר מהעשירים) ותשלומי העברה וקצבאות (בעיקר לעניים). במילים אחרות הוא בודק את "חלוקת עוגת ההכנסות מחדש" בכל מדינה, או עד כמה עמוק דוחפת המדינה את ידיה אל כיסי אזרחים, ומעבירה אל כיסי אזרחים אחרים.

כאן נכנס לתמונה האח החורג והדחוי של מדד גי'ני, אליו כמעט לא מתייחסים. גם לו קוראים ג'יני, אבל הוא בודק את התפלגות ההכנסות בחברה לפני מעורבות המדינה, כלומר עד כמה פערי השכר ברוטו במשק קטנים או גדולים בכל מדינה. מנקודת מבט ליברלית המדד הזה חשוב יותר. הוא בודק עד כמה מצליחות השכבות החלשות בחברה להיות שותפות, גם אם זוטרות, בשוק העבודה ובמשק בכלל. כלומר, עד כמה בני אותן שכבות הם מצליחים לדאוג לעצמם ללא תלות – משפילה לעיתים – בקצבאות המדינה. אולי הכי חשוב: המדד הזה בוחן מה הסיכוי שלהם לטפס בסולם החברתי ולהגיע לרמות הכנסה גבוהות יותר. הרי ידוע שקצבאות גדולות הן מלכודות דבש שעלולות להקשות על המוביליות החברתית.

מדד ג'יני לאי-שוויון בהכנסה הפנויה לנפש תקנית, מדינות OECD וישראל, שנים שונות (2012–2014; ישראל 2015) הגדרת ה-OECD

מתוך:סקירה של ביטוח לאומי

מדוע דווקא בישראל חשוב לשים לב אל המדד החורג לכאורה? משום שכאשר מדברים ללא הרף על הפערים הגדלים בחברה הישראלית, מדובר במדדים הנבחנים רק לאחר מעורבותה של המדינה, כלומר לאחר מיסוי והעברה. ביחס למדינות אחרות ישראל אמנם ממסה היטב את עשיריה, אך לא משלמת קצבאות נדיבות במיוחד. הירידה החדה בהוצאה הציבורית בעשור הקודם התמתנה בעשור הנוכחי, אך היא עדיין מציבה את ישראל קרוב אל תחתית ההוצאות הציבוריות, למרות הוצאה ביטחונית חריגה בהיקפה.

גאוותנו, וממילא גם גאוותו של ראש הממשלה צריכה להיות על השוויוניות היחסית של החברה הישראלית ללא התערבותה של המדינה, ועל השיפור הניכר בשני העשורים האחרונים במדד זה.

מתוך סקירה של ביטוח לאומי

כפי שניתן לראות המדד הנפוץ והמדובר יותר (מסומן באדום) אמנם יורד בשנים האחרונות ומתקן את העליה של אמצע העשור הקודם. אך מדד השוויון ללא מעורבות המדינה (מסומן בכחול) מלמד על ירידה חדה יותר ורציפה שנמשכת מאז 2002. זה לא צריך להפתיע אותנו. המהלך החשוב ביותר שהתרחש בעשור וחצי האחרונים הוא כניסתן של אוכלוסיות חלשות אל שוק העבודה, שמעבר לחשיבותה עבור האנשים שמסוגלים לפרנס את עצמם, גם המדינה חוסכת כך במתן קצבאות.

איפה אנחנו עומדים ביחס למדינות אחרות? ראינו שבמדד ג'יני הנפוץ יותר, על אף השיפור של השנים האחרונות אנחנו עדיין קרובים יחסית לתחתית. אך במדד ג'יני שלא משקלל את מעורבות המדינה, מצבנו טוב מאד ביחס למדינות המפותחות: ישראל ממוקמת בשליש העליון, בין דנמרק להולנד, על אף האוכלוסייה ההטרוגנית ושיעור העולים הגבוה.

מקור: עיבוד נתונים מאתר ה-oecd

יש אנשי ימין כלכלי שכלל לא מעניין אותם שוויון, והם בודקים את המצב החברתי באמצעות בדיקת מצבם האובייקטיבי של החלשים ביותר בחברה: האם מצבם משתפר ביחס לעצמם או לא. אך גם אלו שסבורים כי יש לשאוף לצמצום פערים בחברה, ראוי שיתמקדו בצמצום הפערים הטבעיים במשק ולא בפערים המלאכותיים שמייצרת המדינה. את הערך של צמצום התלות של אנשים בגורמי הרווחה לא ניתן לכמת במספרים ולהציג בגרפים. חבל שבמוסדות חברתיים בישראל ובעולם לא מכירים בחשיבות עצמאותם הכלכלית של האזרחים, ובפגיעה הפוטנציאלית של מדיניות רווחה מורחבת בעצמאות זו.

המוביליות החברתית בישראל גבוהה יחסית

אם לגבי סוגי השוויון הרצוי (או לא) ישנו ויכוח עתיק בין ימין לשמאל, הרי שלגבי החשיבות של מוביליות חברתית קיימת הסכמה, לפחות לגבי המטרה אם לא על הדרך להגיע אליה. ישנן כמה דרכים מקובלות למדוד מוביליות חברתית. אחת הנפוצות שבהן היא לבדוק עד כמה רמת ההשתכרות של הורים מנבאת את רמת ההשתכרות של ילדיהם, או במילים אחרות – עד כמה הבית בו גדל פרט בחברה קובע את עתידו הכלכלי. יותר מאשר אכפת לנו אם ישנם פערים גדולים ברמת החיים בחברה, חשוב לנו שלמי שנמצא בתחתית יהיו תנאים ותמריצים שיאפשרו לו  לפלס את דרכו למעלה.

מסתבר שבניגוד לאינסטינקט המלנכולי שלנו, רמת המוביליות החברתית בישראל בהחלט משביעת רצון. במחקר שנערך על ידי אגף הכלכלן ראשי במשרד האוצר, נמצא כי "בהשוואה בינלאומית, המדדים המקובלים מצביעים על מוביליות גבוהה במיוחד בישראל", בדומה לזו המתקיימת במדינות כמו קנדה, דנמרק ונורווגיה. היותה של ישראל "מדינת הגירה", נתון שמעלה את הסבירות לפערים בין דור ההורים לדור הילדים, מסביר רק חלק מהתופעה, מאחר שגם בקרב הצברים קיימת מוביליות גבוהה יחסית.

החוקרים מציגים את ישראל כאנומליה, משום שהיא חורגת מ"עקומת גטסבי הגדול" שלימדה על קשר בין רמת השוויון לבין רמת המוביליות החברתית.לדבריהם, "בעוד אי השוויון בהכנסות משקי הבית בישראל גבוה, המוביליות הבין דורית גבוהה גם כן". הבעיה היא שגם בעקומה הזו, אי השוויון מיוצג על ידי מדד ג'יני הנפוץ שכולל את מעורבות המדינה. בעוד כפי שהראנו למעלה, המדד ה"נקי" מראה דווקא על רמת שוויון יחסית גבוהה בישראל, מה שמעמעם קצת את האנומליה הישראלית.

היום אפשר לומר בביטחון מלא כי דווקא הרפורמות של נתניהו כשר אוצר לפני 15 שנה, בהן הופחתו המיסים והקצבאות והצטמצם תקציב המדינה הביאו לצמצום האי-שוויון הטבעי במשק על ידי שילובם של מקבלי קצבאות בשוק העבודה. חשוב לשמר מגמה זו ולאפשר לצעירים הנכנסים לשוק העבודה להיות אדונים לגורלם, כך שבעזרת כישרון ומאמץ יוכלו לפלס את דרכם במעלה הסולם החברתי.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

13 תגובות למאמר

  1. קפיטליזם הוא המוציא מעוני מספר אחד.
    ובזכותו אנשים קבלו הזדמנות וכמו שאמרת להיות אדונים לעצמם.
    אבל בתכלס גם אני לא כזה אכפת לי מהשוויון, רק מהמצב הנוכחי של העניים מהמצב הקודם, ועד כמה הכלכלה חופשית.
    אבל אם הקפיטליזם יוצר שיוויון באופן טבעי, אז קבלנו 2 ציפורים במכה.

  2. מאוד נעים לקרוא כתבה שלא סוגדת לתאורייה הכלכלית של סטאלין, היטלר ומאו.
    הלוואי שיום יבוא ויהיה קפיטליזם בישראל .. או לפחות בארה"ב.

  3. א. אין לסמוך יותר מידי על הנתונים בישראל. הדיוק אינו מדד מקובל בישראל. בסטטיסטיקה ניתן להסתיר עוולות רבות.
    ב. חמשת העשירונים הנמוכים כמעט ואינם משלמים מס ולכן הפחתת מיסים אינה נוגעת להם ולא ישנה ישירות את מעמדם. זה כן משנה את השירותים אותם מקבלים ואלה נמוכים.
    ג. רמת השכר בישראל נמוכה ביחס למרבית המדינות ולכן שינוי קטן בהכנסות עשוי לשנות סטאטוס של משתכר ביחס לנתונים ומעמדו בטבלה.
    ד. אם המדינה לא תגבה מיסים כיצד יינתנו השירותים מצד אחד ומהיכן תעניק המדינה קיצבאות למיזרים מקורבים.
    ה. רק במדיניות כזו המדינה יכולה לאפשר למעטים להתעשר על חשבון הקופה הציבורית.
    ו. מדיניות סוציאליסטית אינה שלילית. הלואי על כולנו רמת החיים בסקנדינביה , גרמניה, ועוד כמה מדינות.
    ז. נו טוב. תמיד כדאי להסביר לעניים כמה מצבם מעולה. ככה ניתן לשמר את הפערים ולמנוע מהומות.
    ח. הפחד של השלטון הוא מהתקוממות ולכן צריך לשמור את הסיר שלא יבעבע.

    1. ליוסי: סעיפך ו'
      הסוציאליזם בסקנדינביה וגרמניה לא הוא שיצר רמת חיים גבוהה.
      אלא הוא המתבסס על דורות ארוכים של קפיטליזם חזירי שהעשיר ותיעש מדינות אלו, עושר שאיפשר לשנות מגמה ולהתחיל במשטר "החלוקה".

      משטר החלוקה, אם יימשך, הוא שיביא את גרמניה וסקנדינביה לתל"ג ורמת חיים נמוכים מזה של ישראל תוך 5-10 שנים. (למעט אולי אמירות הנפט, נורבגיה).

      וממי יש באמת ללמוד? מסינגפור הסופר-קפיטליסטית, שהחלה מאפס בשנת 1945, והיום מקדימה את כל העולם- ללא כל משאבי טבע.

    2. תודה ליוסי מארקס, שלא מסוגל להחזיק ולו במחשבה עצמאית קוהרנטית יחידה, ובמקום זאת מעלה גירה את טיעוני הכלכלה השמאלנית המוטרפת שהשמידה מעל ל-100 מיליון בני אדם בניסויים החברתיים "השוויוניים" שלה, ברוסיה, בסין, בדרום אמריקה ובכל מקום בו היתה לה דריסת רגל. ברור, הכל בגלל "האליטות", ואנחנו כולנו חיים בתודעה כוזבת. טיעונים אינפנטיליים שסופם אכזריות בל תתואר.
      צא ולמד, בור ועם הארץ.

    3. ננסה להעמיד דברים על דיוקם
      א. אתה טועה הנתונים של הביטוח הלאומי והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אמינים וניתן לקרוא מה הם אומרים ואך הם מוגדרים. לצערי קיימת הטיה סוציאלית גם בנתונים אבל ניתן לראות אותה כבר בהגדרה מה הנתונים אומרים.
      גישת הנרטיב שאומרת הנתונים והאמת לא משנים מה שחשוב זו הדעה של הציבור והתקשורת היא רמאות שלא מקובלת עלי.
      ב. הפחתת המיסים משנה בעיקר את מצבם של העשירונים התחתונים כי היא יוצרת מקומות עבודה רבים וצמיחה המעלה את רמת החיים של עשירונים אלה ( כמובן הכלכלה השחורה שמממנת חלק מאוכלוסייה זו לא נמצאת בסטטיסטיקה והעוסקים בה ימצאו תמיד ללא הכנסה ולכן נמוך כלכלית לכאורה) זה לא מקרה שרמת האבטלה היא הנמוכה מעולם וכי חלקים רבים מהאוכלוסייה הצטרפו לשוק העבודה.
      ג. רמת השכר הממוצעת נמוכה יחסית ( אגב שם בגלל ההגדרה שמי שעובד בכמה משרות חלקיות מופיע כמה פעמים בממוצע ) אך רמת השכר של העובדים החלשים במשק גבוה יחסית בגלל שכר המינימום החריג בגובהו.
      בלי קשר רמות שכר כמו המדד נמדדות באחוזים ולכן רמת השכר לא משנה את חוסר השוויון.
      ד. המדינה גובה מיסים וטוב שכך וכך נותנת שירותים אך הכלכלה הממשלתית במדינת ישראל עדיין סוציאלית וריכוזית וכך נותנת כוח וכסף למקורבים כמו מועצת החלב מועצת הלול הנמלים חברת חשמל עובדי מדינה בעלי הפנסיה התקציבית . מגנה על המקורבים במכסים. זו הבעיה העיקרית שגורמת לשכר נמוך פיריון נמוך ורמת חיים נמוכה יחסית.
      ה. רוב המתעשרים מתעשרים כתוצאה מהשוק הפתוח ההי טק ויזמות מעטים הם אלה שמתעשרים מהקשר על ההמשלה וגם זה נפסק חלקית מאז שחוק המכרזים נאכף. צריך כמובן להעמיד לדין את אלה שמתעשרים על חשבון המדינה. לשמחתי ככול שהכלכלה פתוחה יותר ומופרטת יותר כמות המתעשרים סתם קטנה – עד שנות השמונים אחוזם היה גדול יותר והקשר בין המדינה למושחתים היה רב יותר ולכן כול החברות הגדולות של המשק עברו מההסתדרות והמדינה למקורבים. למזלנו רוב חברות אלו פשטו רגן או נסגרו כתוצאה מניהול לא תקין.
      ו. מדינות סקנדינוויה קפיטליסטיות הרבה יותר מישראל יש להן שוק חופשי תחרות ארגוני עובדים חלשים יותר. ( יש תחרות בחשמל נמלים ועוד ) הלוואי עלינו שנהיה קפיטליסטים כמותם.
      ז ו ח אין לי מה להגיד פשוט לא נכון הפערים קטנים העשירונים התחתונים משתפרים בהכנסה יותר מהעליונים.

    4. כן, כמה כיף לחיות במדינות שבבהן האזרחים כל כך נהנים מהחיים עד שנמאס להם להתרבות.
      איזו רמת חיים גבוהה יש בחברות שוקעות ומזדקנות, בהן היאוש כל כך גבוה עד שאנשים לא מוכנים להזדיין אחד עם השניה(למרות שהפקרות מינית זה הכי אירופה שיש).

      כל כך כיף לחיות במדינת רווחה שמעלימה עין מרצח, אונס ופשיעה כללית של אוכלוסיה שהיא יבאה כדי לנסות לתקן את התוצאות ההרסניות של המדיניות המטופשת שלהן.

      אירופה בוערת, כמו כל חברה אי פעם אשר ויתרה על חופש בשביל אוטופיה מתוך אידיאולוגיה דבילית.

    5. יוסי צודק.
      אצלנו בקראקס, ונוצואלה, יש רמת שויון גבוהה מאד בין האזרחים. החיים שלנו דבש ואין שום נסיון התקוממות כנגד השלטון שמקפיד להחזיק חזק חזק את המכסה על הסיר.

    6. יוסי המקליד מהלב (בטח שלא מהמוח) והלא קורא את מה שהקליד.

      אהבתי את (ב) שלך: "ב. חמשת העשירונים הנמוכים כמעט ואינם משלמים מס". SAY WHAT?

      כלומר, רק העשירים משלמים מיסים?! יוסי? אה!? במו מקלדתך משכת את השטיח(ון) ממתחת לרגליך האידיולוגיות!

      ועוד, הסכמתי עם (ה) שלך – "ה. רק במדיניות כזו המדינה יכולה לאפשר למעטים להתעשר על חשבון הקופה הציבורית" – אכן, "אפשר להתעשר מהקופה הציבורית" רק עם יש הרבה כסף באותה "קופה ציבורית". הגיע רגע האסימון, יוסל'ה: אם אתה שונא את ה"עשירים", אולי טוב שלא יהיו הרבה מזומנים ב"קופה הציבורית"? פחות שוד (מיסים), פחות בזבוז (ממשלה חברתית) ופחות שחיתות (מי ש"מיסתדר" עם חבריו בעלי השררה הממשלתית).

      אתה הבנת את זה, יוסי? אני לא מחזיק את נשימתי.

  4. אוכלוסיית ישראל לא מתפלגת גאוסיאנית – היא מורכבת ממספר קבוצות שהקשר בינהן מוגבל לזה שהן נמצאות באותה ארץ – ולכן דיבור על מגמות בקרב ישראלים הוא משמעותי רק בהתיחסות פרטנית לקבוצות השונות.

    מה שקרה ב15 השנים האחרונות זה שאחת הקבוצות – מיליון עולי ברה״מ משנות ה90 התקדמה כלכלית ועברה מהצד של העניים לצד של העשירים.

    ההנחה שמדובר במגמה נכונה רק אם החרדים/ ערבים יפסיקו בעשור הקרוב להתנהג כמו חרדים/ ערבים ויתחילו להתנהג כמו עולי רוסיה.
    אני לא מאמין שזה יקרה ואף אחד לא מאמין שזה יקרה ולכן הסטטיסטיקה הנ״ל היא סתם מניפולציה על נתונים.

    המציאות פחות זוהרת – יש מגמה איטית של שינוי ושיפור בקרב הערבים (ועדות המזרח) – פחות ילדים למשפחה, יותר השכלה ויותר נשים שיוצאות לעבוד.
    מנגד יש עלייה בשיעור החרדים וירידה בשיעור האשכנזים החילונים.

  5. ננסה להעמיד דברים על דיוקם
    א. אתה טועה הנתונים של הביטוח הלאומי והלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אמינים וניתן לקרוא מה הם אומרים ואך הם מוגדרים. לצערי קיימת הטיה סוציאלית גם בנתונים אבל ניתן לראות אותה כבר בהגדרה מה הנתונים אומרים.
    גישת הנרטיב שאומרת הנתונים והאמת לא משנים מה שחשוב זו הדעה של הציבור והתקשורת היא רמאות שלא מקובלת עלי.
    ב. הפחתת המיסים משנה בעיקר את מצבם של העשירונים התחתונים כי היא יוצרת מקומות עבודה רבים וצמיחה המעלה את רמת החיים של עשירונים אלה ( כמובן הכלכלה השחורה שמממנת חלק מאוכלוסייה זו לא נמצאת בסטטיסטיקה והעוסקים בה ימצאו תמיד ללא הכנסה ולכן נמוך כלכלית לכאורה) זה לא מקרה שרמת האבטלה היא הנמוכה מעולם וכי חלקים רבים מהאוכלוסייה הצטרפו לשוק העבודה.
    ג. רמת השכר הממוצעת נמוכה יחסית ( אגב שם בגלל ההגדרה שמי שעובד בכמה משרות חלקיות מופיע כמה פעמים בממוצע ) אך רמת השכר של העובדים החלשים במשק גבוה יחסית בגלל שכר המינימום החריג בגובהו.
    בלי קשר רמות שכר כמו המדד נמדדות באחוזים ולכן רמת השכר לא משנה את חוסר השוויון.
    ד. המדינה גובה מיסים וטוב שכך וכך נותנת שירותים אך הכלכלה הממשלתית במדינת ישראל עדיין סוציאלית וריכוזית וכך נותנת כוח וכסף למקורבים כמו מועצת החלב מועצת הלול הנמלים חברת חשמל עובדי מדינה בעלי הפנסיה התקציבית . מגנה על המקורבים במכסים. זו הבעיה העיקרית שגורמת לשכר נמוך פיריון נמוך ורמת חיים נמוכה יחסית.
    ה. רוב המתעשרים מתעשרים כתוצאה מהשוק הפתוח ההי טק ויזמות מעטים הם אלה שמתעשרים מהקשר על ההמשלה וגם זה נפסק חלקית מאז שחוק המכרזים נאכף. צריך כמובן להעמיד לדין את אלה שמתעשרים על חשבון המדינה. לשמחתי ככול שהכלכלה פתוחה יותר ומופרטת יותר כמות המתעשרים סתם קטנה – עד שנות השמונים אחוזם היה גדול יותר והקשר בין המדינה למושחתים היה רב יותר ולכן כול החברות הגדולות של המשק עברו מההסתדרות והמדינה למקורבים. למזלנו רוב חברות אלו פשטו רגן או נסגרו כתוצאה מניהול לא תקין.
    ו. מדינות סקנדינוויה קפיטליסטיות הרבה יותר מישראל יש להן שוק חופשי תחרות ארגוני עובדים חלשים יותר. ( יש תחרות בחשמל נמלים ועוד ) הלוואי עלינו שנהיה קפיטליסטים כמותם.
    ז ו ח אין לי מה להגיד פשוט לא נכון הפערים קטנים העשירונים התחתונים משתפרים בהכנסה יותר מהעליונים.