המלצות המשטרה הן פרקטיקה מסוכנת. הגיע הזמן לעצור אותה

חוק ההמלצות הוא חוק טכני, ההתנגדות לו, גם מצד המשטרה, נובעת מתכלית אחת: פוטש פוליטי.

גם הוא התנגד פעם. אלשיך | פלאש90

על שולחנה של הכנסת מטופל בימים אלה חוק ההמלצות, לפיו המשטרה לא תוכל להמליץ לפרקליטות האם להגיש כתבי אישום בתיקים שהיא חוקרת. החוק זוכה להתנגדות קולנית מצד המקהלה הקבועה של אותם גורמים המסרבים להכיר בהכרעתו הדמוקרטית של הציבור, ובלגיטימיות הכהונה של נתניהו כראש הממשלה. ההתנגדות לחוק היא כה חסרת היגיון עד שהיא מעלה שאלות קשות ביחס למניעי המתנגדים.

לפני שננתח את החוק עצמו, חשוב להבין שמוסד המלצות המשטרה מקבל ציון נכשל. הנה שלוש דוגמאות בולטות מהתקופה האחרונה:

סיפורו של הרב דוד הריסון, רב אולפנה מירושלים, עורר זעזוע רב כשהתפרסם לפני למעלה משנה. בדצמבר 2016 הוגש נגדו כתב אישום חמור בגין עשרות עבירות מין קשות, אשר נטען בתלמידה שלו. למרות הנחישות שהפגינה הפרקליטות בשנה שעברה, לפני שבוע היא חזרה בה מכתב האישום, והרב הריסון זוכה לחלוטין. בתיק הסרק הזה הייתה המלצת משטרה להעמדה לדין.

גם ביחס לגיל שפר, מי שהיה ראש הסגל של רה"מ בנימין נתניהו, המליצה המשטרה בינואר 2017 על העמדה לדין על ביצוע מעשים מגונים. למרות ההמלצה הנחרצת, לפני כשבועיים החליטה הפרקליטות על סגירת התיק נגדו.

לפני כחצי שנה מתה ורד קרמסקוי כשנפלה מרכב בו נסעה עם בן זוגה, חיים תנעמי. תחילה חקרה המשטרה את תנעמי בחשד לרצח, אך בסופו של דבר המליצה להעמידו לדין בגין גרימת מוות ברשלנות. לפני כשבועיים סגרה הפרקליטות את התיק מחוסר אשמה.

הריסון, שפר ותנעמי עברו מסכת ייסורים פומבית. שמם הטוב הוכתם לנצח. אך לבסוף, למרות המלצות המשטרה, הפרקליטות סגרה את התיקים מחוסר אשמה, עוד בטרם הגיעו לבית משפט. המקרים הללו היו אמורים לעורר ביקורת על מקצועיות המשטרה ועל נוהל ההמלצות ופרסומן. אך זה לא קרה, ולא בכדי. כשהמשטרה חוקרת את ראש הממשלה, התקשורת שוכחת את תפקידה לבקר את מוסדות השלטון.

מי שחושב שמדובר בצבר נקודתי של כשלונות חסרי הקשר, מוזמן להרחיב מעט את ההתסכלות כמה שנים אחורה: בפרשת הרפז המליצה המשטרה על הגשת כתב אישום נגד אביחי מנדלבליט בעבירת הפרת אמונים. ההמלצה נדחתה על ידי היועמ"ש דאז, יהודה וינשטיין, שסגר את התיק. בסופו של דבר מנדלבליט הוא היועמ"ש הנוכחי. גם נגד אחרים בפרשת הרפז נסגר התיק, למרות המלצות המשטרה.

על חוק ועל נוהג

בניגוד לרושם שאולי מתקבל מהטיפול התקשורתי בחוק ההמלצות, הנוהג המשטרתי להגיש המלצות בסיום חקירה איננו מגובה בשום חוק. המלצות המשטרה הן עניין פרוצדורלי, כי בסופו של דבר ההכרעה הסופית אם להגיש כתב אישום נתונה בידי הגורמים המשפטיים בפרקליטות. זו כנראה הסיבה שבגללה אפילו המפכ"ל עצמו, בתחילת כהונתו ולפני שעבר את השינוי המוזר בהתנהלותו, קרא לביטול נוהג המלצות משטרה.

מדוע, אם-כן, יש בכלל צורך בהמלצות המשטרה?

בדיונים על חוק ההמלצות התברר הטעם שמאחוריו מסתתרים המתנגדים לחוק: ההתנגדות במשרד המשפטים לחוק נובעת מהעומס רב על הפרקליטות בשל מחסור בכוח אדם. מתברר שהמלצות המשטרה מסייעות לה, מאחר שלא לכל חקירה היא מסוגלת להקצות פרקליט מלווה. המצב, אם כך, חמור מכפי שנראה בתחילה: עומס העבודה בפרקליטות הפך את המשטרה מרשות חוקרת בלבד, להרחבה של רשויות התביעה.

מנדלבליט. קרבן נוסף של מוסד ההמלצות | פלאש90

המציאות ההזויה הזו לא מותירה מקום לספק: ההמלצות אם להגיש כתבי אישום אינן חלק מליבת תפקידה של המשטרה, אלא אילוץ שנכפה על המערכת. הנזק שנגרם לנחקרים שהוזכרו למעלה ולרבים אחרים מעיד שאת המשימה הזו, שמלכתחילה לא נועדה לה, מבצעת המשטרה על הצד הרע ביותר.

בפרקליטות טוענים מנגד שנוהג המלצות דווקא מסייע לחשודים. אחרי הכל, המשטרה ממליצה על סגירת שליש מהתיקים. אילו היו אותם חשודים נדרשים להמתין להחלטת פרקליט בעניינים, הליך סגירת התיק היה נמשך זמן רב הרבה יותר, ועינוי הדין היה פוגע בהם.

הטענה הזו שגויה ומסוכנת, מכמה סיבות: ראשית, המלצה להעמיד לדין איננה תמונת ראי להחלטה משטרתית לסגור תיק, וחקיקה שתפקיע מהמשטרה את הסמכות להמליץ על העמדה לדין בוודאי לא תפקיע ממנה את הסמכות לסגור תיקים שנפתחו באופן לא מוצדק. אם המשטרה פותחת בחקירה ומתברר שאין בסיס לחשדות, ברור שראוי שהיא תסגור את התיק. אבל אם החשדות מצטברים לרמה מסוימת, משולב פרקליט בחקירה, שמחליט בעצמו: האם להגיש כתב אישום, לסגור את התיק או להמשיך בחקירה תחת הנחייתו. שילובו של הפרקליט בתיק איננו האמירה, הבלתי רלוונטית לכשעצמה, שראוי להרשיע את החשוד; אלא כי העובדות הצטברו, וכי כעת יש להסיק מהן מסקנה משפטית.

כל זה במישור המעשי. במישור העקרוני ניצב עקרון חזקת החפות. בתאוריה, כל אדם הוא חף מפשע עד שהוכחה אשמתו. בפועל מאוד קשה לשמור על העיקרון הזה, בשל פומביותו של ההליך המשפטי ובשל העובדה שלעתים יש לשים חשודים במעצר עד לבירור אשמתם, מחשש שיפגעו בציבור או בחקירה. אך אלה הם אילוצים שנובעים מעקרונות. המלצות משטרה, כאמור, אינן נובעות מעקרונות אלא מאילוצים. לא הגיוני שנוהל משולל בסיס חוקי הנובע מכורח יכרסם בצורה כל כך בוטה בעיקרון כה מרכזי במערכת שלטון החוק.

הקשר בין מוסד המלצות המשטרה לבין חזקת החפות, הוא שחושף את הצביעות של מי שמתנגד לחוק הזה: מבחינתם, פגיעה בחזקת החפות של ראש הממשלה היא המטרה של מוסד ההמלצות, ולא תוצאה שלילית ובלתי נמנעת שלו. בנוסף לחזקת החפות, חוק יסוד הממשלה קובע שראש ממשלה ייאלץ לסיים את תפקידו רק לאחר פסק דין סופי –  כלומר לאחר שנחשד, נחקר, השיב בשימוע, הואשם, הורשע, עירער והורשע בשנית. מבחינת החוק, להמלצות המשטרה בעניין ראש הממשלה לא אמורה להיות כל משמעות. הן שלב מאוד מוקדם בהליך ארוך שאם יבשיל, אמור להימשך שנים.

נחשף כאן פרצוף אמיתי, ולא מאוד מחמיא, של מי שבחתירתם לתפוס את השלטון מוכנים להתעלם הן מחוק יסוד והן מבחירת רוב הציבור. המלצות המשטרה חסרות המשמעות המשפטית הם נכס בל יסולא בפז בקמפיין המבקש להאביס את דעת הקהל בהאשמות על שחיתותו של נתניהו, גם אם לא נחקרו עד תומן כפי שדורש חוק היסוד. לא מדובר בהשערה, הם אומרים זאת בבירור. רק צריך להקשיב. הגדיל לעשות המפכ"ל לשעבר אסף חפץ, שטען בראיון בגלי צה"ל שרק על בסיס החקירה עד כה, על נתניהו להשעות את עצמו. לא פחות ולא יותר.

על חומרת ההתנהלות השמאל בחודשים האחרונים כבר עמדנו בעבר: בשיתוף גורמים במשטרה, מופעל לחץ פוליטי ומסע דיג נגד ראש הממשלה, במטרה להביא להפלת השלטון ללא בית משפט, תוך רמיסת חזקת החפות וחוק יסוד הממשלה.

קלף השחיתות

ניסיונות של מחנות פוליטיים להאשים את יריביהם בשחיתות אינם תופעה חדשה בפוליטיקה הישראלית ובמדינות דמוקרטיות בכלל. אולם אירועי החודשים האחרונים חושפים תופעה חדשה שלא התרחשה עד כה: השתתפות פעילה של המשטרה בקמפיין הפוליטי להדחת ראש הממשלה. המשטרה נחשפת לא כגוף חוקר אובייקטיבי, שכל מטרתו היא שירות הציבור ואכיפת החוק, אלא כגוף אקטיביסטי, בעל מוטיבציה תמוהה לעצב את השלטון. ראיה לכך ניתן למצוא בדיווח של גידי וייץ שפורסם ב"הארץ" לפני חודשים על תיק 1000:

לפני שלושה שבועות נחקר מילצ'ן באזהרה בלונדון, בחשד שנתן שוחד לנתניהו. ל"הארץ" נודע כי אנשי היחידה הארצית לחקירות הונאה חקרו את בעל ההון בחשד זה בניגוד לדעתו של היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, ובלי שקיבלו ממנו אור ירוק לכך.

כל אזרח שוחר דמוקרטיה צריך להיות מודאג כששוטרים פועלים על דעת עצמם, ובניגוד לעמדת מי שעומד בראש התביעה. גם כאן, לא מדובר במקרה בודד: לפני כשנה אמר אלדד יניב כי החוקרים לוחצים על מנדלבליט בחקירות וכי הם מתדרכים עיתונאים. ח"כ מיקי רוזנטל דיווח כבר בחודש מאי השנה שהוא יודע בוודאות מה תהיינה המלצות המשטרה.

על רקע המרץ הרב שמפגינה המשטרה בטיפוליה בחקירות הרפאים נגד נתניהו, מתמיה שבעתיים כיצד חוק ישראל היום מונח בקרן זווית, ולא נחקר למרות החשדות הברורים העולים מהליך החקיקה סביבו. גם בגזרת גל הירש, שמינויו למפכ"ל נמנע בשל חקירה, לא זכינו לשמוע עדכון זה זמן רב, וכך גם החשדות על הטרדה מינית שמושמעות נגד מני נפתלי אינם מטופלים.

כשהמשטרה מתנגדת להפקעת סמכות ההמלצות ממנה, מתברר, לא מדובר במאבק שמירה על כוח מהסוג הרגיל: כל עוד חוק יסוד הממשלה מגן על ראש הממשלה מפני הצורך להתפטר עד להרשעה סופית, ההמלצות הן הנשק העיקרי הנותר בידי המשטרה במערכה שפצחה בה להפלת נתניהו.

ככל שהזמן עובר, ההימור עולה. המשטרה סימנה את נתניהו בצבעים כל כך בוהקים, שהסיכוי שבסופו של יום לא תהיה המלצה להעמדה לדין נמוך ביותר. לא בגלל שיש בסיס לחשדות, אלא בגלל שיוקרתה של המשטרה תלויה בכך: אחרי שכל כך הרבה משאבים הושקעו מכספי הציבור בקמפיין הזה, סגירת התיקים ללא המלצה תהיה מחדל בקנה מידה שיחייב הסקת מסקנות אישיות.

כשהאילוץ הופך לאידאולוגיה

הצדקת הפוטש בשמם של אילוצים איננה תופעה חדשה: כבר לפני 70 שנה, עם הקמתו של משרד המשפטים, האציל שר המשפטים פנחס רוזן את סמכויותיו כראש התביעה למנכ"ל משרדו, יעקב שמשון שפירא, אשר לימים מינה את עצמו ליועץ המשפטי לממשלה ועיצב לפי מידותיו את התפקיד המגלומני. מה שהחל כאילוץ בלתי מכוון, זכה מספר עשורים אחר כך לכתרים של תהילה, כשמאיר שמגר כינה את שעטנז התפקידים של היועמ"ש "הישג קונסטיטוציוני" שבו ישראל מתעלה על מדינות אחרות. על ההישג הזה אזרחי ישראל משלמים בחרותם כבר ארבעים שנה לפחות.

נראה שאירוע דומה מתחולל לנגד עינינו: גם אם מוסד המלצות המשטרה נולד כתוצאה מאילוץ – ואין לקבל את הקביעה הזו כמות שהיא, ייתכן שמדובר בהונאה – הנוחות שבמצב הזה עבור מי שמבקש לפרק את הממשלה הנוכחית כבר הביא לקשירת כתר "שומרי הסף" על ראשה של המשטרה, מערכת שבקושי הספיקה ללקק את פצעיה לאחר גל ההדחות והסקנדלים המיניים שהתחולל בה לפני שנים ספורות.

חוק ההמלצות הוא מוצדק, ראוי ונחוץ בכל זמן. אבל מי שטוען שמדובר בחוק שנולד כתוצאה מהאירועים האקטואליים, לא טועה: המציאות שיצר האקטיביזם המשטרתי מחייבת חוק חזק שיגן על פני אזרחי ישראל מפני משטרה ששכחה את גבולות כוחה ומשתמשת בסמכויותיה כדי להחריב את הדמוקרטיה הישראלית.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

36 תגובות למאמר

  1. הכי מטריד זו ההימנעות מחקירת מני נפתלי על ההטרדה. איפה ואיפה ברור וחלק/ מכל סל החוקים בעניין המשטרה של ח"כ ביטן, זהו החוק היחיד המתקבל על הדעת. אכן על המשטרה להימנע מהמלצות. ומי יחקור את ההדלפות, המצפצפות על הנורמות ועל החוק, של המשטרה?

    1. המתלוננת נגד נפתלי הוקלטה כשהיא מודה שזו נקמה בגלל שסיבך אותה עם שרה נתניהו, וזה פורסם בכל כלי התקשורת.

    2. ההמנעות מחקירת מני נפתלי והסקת מסקנות היא יריקה ברוב הדומם. פרקליטות הפועלת בהתאם להשקפת עולם פוליטית זהו קומוניזם

  2. אתר שמתחזה לאתר חדשות ובעצם הוא אתר תעמולה שתומך בשלטון – זו פרקטיקה מסוכנת

    1. אתר פרטי יכול לומר ולדבר כרצונו. האתר הזה תומך בימין וברעיונות הימין והוא עושה על חשבון עצמו

    2. אבל אתה הרי איש חכם שאינו נופל בפח "התעמולה" של האתר

  3. כמו עובדי הנמלים, כמו עובדי חברת חשמל, הנה עוד מיליציה ששומרת על עמדות הכח שלה נגד השלטון שנבחר על ידי העם

  4. אפשר להתווכח על נחיצות החוק הזה עד מחרתיים
    אבל התזמון הוא לא לעניין
    תוך כדי החקירות של ביבי – כשברור שהמלצה כזאת היא לחץ על היועץ
    באמא שלכם, דווקא עכשיו נזכרתם ?

    1. התזמון הוא לב הענין. הימין החליט לעמוד על נפשו מול שיטות התעמולה השמאלניות הידועות המנסות להנדס את דעת הקהל נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו. החוק הזה הוא מצוין, הוא יקטין את האפשרות להשתמש במשטרה למטרות תעמולה

  5. "להביא להפלת השלטון ללא בית משפט" ואני מעדיף החלפת שלטון באמצעות בחירות. למען האמת אני מעדיף את השארת הממשלה הנוכחית לאחר הבחירות הבאות.

  6. אני מסכים אבל רק להעמיד דברים על דיוקם. לפי הדיווחים התיק נגד הריסון נסגר בפרקליטות מחוסר ראיות ולא מחוסר אשמה. הבדל גדול.

    1. בדיוק אתמול קראתי כתבה עליו – התיק נסגר לפני משפט לאחר חקירה פומבית ומעצר בית של קרוב לשנה בגלל סתירות בעדות המתלוננת, שאגב חסויות מטעמים של צנעת הפרט.
      לקרוא לזה מחוסר ראיות נשמע לי ענין מאוד טכני, שאם לא היו פה ענינים חסויים יכול להישמע כחוסר אשמה. אני לא חושב שהפרקליטות יכולה להרשות לעצמה עוד תיק ועינוי דין כזה שנגמר בחוסר אשמה, אז הם קראו לזה חוסר ראיות.

    2. האמירה שלך מקפלת בתוכה את כל הבעיה
      עד שהשופט לא אומר – אשם – אין בכלל דבר כזה חוסר אשמה
      ועכשיו, בגלל ההודעה של הפרקליטות שאומרת – "אני יודעים שהוא אשם
      אבל קשה להוכיח" האיש יצטרך להמשיך לחיות עם כתם על המצח.

  7. קראתי רק ת'כותרת. די פטתי. תתבגר. לא משנה כן ביבי רו לא ביבי חוקים כאלה נראים רע. אבל אתה תכתוב שטויות והנייר סובל את הכל

    1. החוקים נראים רע ? והתנהגות המשטרה נראית טוב ? רק היום בג"צ נתן למשטרה בראש בעניינו של הניצב ליטמן.
      מדובר במשטרה עלובה, רודפת פרסום, נגועה בהטרדות מיניות, מדליפה כמו מסננת.

  8. אם יש מחסור במשפטנים. תעסיקו יותר משפטנים. לא יתכן מצב שמשפט נמשך למעלה מעשר שנים ויותר. ואם אין מי שימליץ. תעסיקו עוד משפטנים שימליצו

  9. הכותב וחבריו לא העלו על דעתם לשנות את החוקים כשהנחקר היה אהוד אולמרט, רק עכשיו הם נזכרו שהמשטרה היא היא אויב הציבור, משפחות הפשע מתמוגגות כשעיתונאי חצר וחברי כנסת עושות עבורן את העבודה.

  10. ביהדות קיים משקל גדול למראית העין. כל המציעים חוקים חדשים המגבילים את המשטרה בזמן שראש הממשלה נתון בחקירות טובלים ושרץ בידם.

    1. אם הפרקטיקה היא פסולה, צריך לשנות אותה. אם היא אינה פסולה יש להותיר אותה. השיקול של העיתוי הוא זניח לחלוטין. לא אכפת לי מי אומר את האמת ומה הם מניעיו. צריך לפעול לפי האמת. בינתיים אני רואה הרבה מאוד טיעונים למה המשטרה לא צריכה להמליץ על כתבי אישום, ואף לא אחד למה כן. ולא, "עיתוי" "מראית עין" וכו' – הם אינם טיעונים עקרוניים.

  11. לא יאמן כמה שטויות אפשר לכתוב במאמר אחד. תומכי נתניהו הגיעו למחוזות ההזויים והדימיונות הפרועים.
    מסתבר שמה שאמר הנשיא ריבלין צודק לחלוטין: השליט הפך את עצמו לקורבן.
    דוגמאות מהמאמר:
    "ההמלצות הן הנשק העיקרי הנותר בידי המשטרה במערכה שפצחה בה להפלת נתניהו"
    "משטרה סימנה את נתניהו בצבעים כל כך בוהקים"
    "המציאות שיצר האקטיביזם המשטרתי מחייבת חוק חזק שיגן על פני אזרחי ישראל מפני משטרה ששכחה את גבולות כוחה ומשתמשת בסמכויותיה כדי להחריב את הדמוקרטיה הישראלית."
    ההתנפלות על המשטרה בימי חקירות נתניהו, ההתנפלות על בית המשפט, ההתנפלות על מבקר המדינה, וכמובן תגיע גם ההתנפלות המוכרחה להגיע על היועץ המשפטי לממשלה.
    כמה חוקים כד'י להגביל, להפסיק, להצר צעדים, להוריד אפשרויות, לחסום ביקורות, לחסל התנגדויות.. כמה חוקים כאלה ישנם בצנרת ? כבר קשה לספור. כל יום יומיים מגיע חוק חדש.
    והכל הכל הכל בכדי להוכיח קבל עם ועדה, שנתניהו ירום הודו, המושלם מכל אדם, המנהיג הראוי לכתר מלכות, בסגנון צפון קוריאני ממש, (אולי גם הוא נולד מהרוחות על הר גבוהה ונישא? מי יודע) הוא תמיד, תמיד תמיד יהיה קורבן ! השליט שהוא קורבן. ועל הקורבן צריך להגן מפני כל הרשעים (שהוא מינה את רובם).

    1. ןאיך שכחתי? ההתנפלות על הצבא. ההתנפלות על השב"כ. והכי הכי: ההתנפלות על האזרחים.
      האזרחים? כן, עלינו, האזרחים.
      יקום מי שיכול היום לומר דיעה מלומדת יותר או פחות שאינה מתיישבת עם עקרונות נתניהו להתנהלות המדינה ולאופיה ואינה תומכת בהמשך כהונתו (לנצח נצחים?)
      מיידית יואשם נושא המשרה, הגנרל, הלוחם, האזרח(!!) בפגיעה בדמוקרטיה, בשמאלניות, בבגידה !
      זה השליט הקורבן, שיכור הכוח, התוקף באמצעות ממשלתו את עמו שלו, את מוסדות המדינה החשובים ביותר, בכדי להמשיך את כהונותיו האינסופיות, זהו נתניהו.

    2. חוק אחד פשוט וצודק. המשטרה לא תמליץ. זהו. יש לך בעיה עם זה? חבל

  12. המשטרה גם ממליצה גם שופטת1
    על פי החוק תפקיד התביעה הוא להבטיח את האינטרס הציבורי העומד מאחורי הליך ההעמדה לדין של עבריינים. על התובע לעזור לבית המשפט בבירור האמת, בלי לפגוע בזכויותיהם של הנאשם ושל הציבור. מטרתו של התובע אינה אמורה להיות השגת הרשעה בכל מחיר. על התובע מוטלת אחריות מיוחדת של שמירה על הגינות. בפועל זה לא נעשה, לפרקליטות יצא בצדק שם רע. אלא שרוב הציבור אינו יודע שהתביעה הכללית פועלת באמצעות שתי זרועות: הפרקליטות, והתביעה המשטרתית. מכל תיקי התביעה הפלילית בישראל אחראית התביעה המשטרתית שהפכה לגורם העיקרי בהגשת תביעות, על 90% והזרוע עוד נטויה כי האחוזים הולכים וגדלים. שלא כמו התביעה מטעם הפרקליטות התביעה המשטרתית אפילו אינה מתימרת לבחון באם ההוכחות נעשו באופן חוקי ובעיקר אם יש מקום להגיש כתב אישום. התביעה המשטרתית מפרה בבוטות את כל הכללים. בעוד שלתובע מטעם הפרקליטות יש סמכות גם להפעיל בקרה על החקירה ולהורות במקרה הצורך על ביצוע השלמות, התביעה המשטרתית פועלת באופן שאינו תואם את הנחיות היועץ המשפטי ומגישה כתבי אישום במקום שהפרקליטות אינה עושה כן. השיטה היא להציף את בית המשפט בתביעות ובדומה לפרקליטות להאיץ בנאשם שיודה כי הוא מבזבז זמן ומשאבים של בית המשפט. המטרה היא למנוע מבית המשפט דיון לברור, שמא יתברר שלא היה מקום להגשת תביעה, וכך להציג "תפקוד" ו"הצלחה" של המשטרה.

    המשטרה קובעת יעדים לכל אחד מתחומי פעילותה כפי שתואמים לה ולקציני אגף חקירות, ובאישורם. כלומר המשטרה מחליטה מראש מה צריכות להיות התוצאות ובהתאם לכך היא דואגת להמצאתם. תחילה אגף החקירות דואג לפתיחתם של מספיק תיקים פליליים על פי המדיניות, אחר כך דואג באמצעות תביעה המשטרתית לכתבי אישום. ליעדים אלו אין קשר לתפקיד התובע – להעמיד לדין רק בהימצא ראיות מספיקות וכשקיים אינטרס ציבורי. התביעה המשטרתית כפופה לאגף החקירות במשטרה. חוקרים במשטרה בדרגת רב-פקד מוסמכים כ"תובע" הם המקבלים כיום החלטות, האם להעמיד לדין בעבירות עוון לכאורה – למרות שהם אינם מקצועיים בתחום, הכשרתם כעורכי דין אינה משנה עובדה זו, תביעה דורשת התמקצעות נפרדת. התביעה המשטרתית אחראית בפני הפיקוד המשטרתי לבצע מדיניותו והיא כפופה ונתונה לחלוטין לרצון מדור החקירות, ואינה נהנית מאי תלות. בארצות דמוקרטות רבות תביעה משטרתית אינה קיימת כלל כיון שזו נוגדת את עקרון הפרדת הרשויות ופיזור הכח. באנגליה למשל בה קיימת תביעה משטרתית היא הוצאה מכפיפותה לאגף החקירות ובתוך המשטרה היא עצמאית ובלתי תלויה באגף זה. לכן אם ההוכחות אינן ממשיות היא משלימה אותן, מתעלמת מכל מה שמפריע למשל אי חוקיות מעשי המתלונן. לעיתים משפצים את התביעה גם במחיר של חוסר תימוכין במה שנרשם כעדות כדי להתאימה לחומר מרשיע. כל אלו משלימים למעשה החקירה שכולה נועדה להביא בכל מחיר להרשעה. רבים מהמובאים לדין ומורשעים הם החפים. 80% מכתבי האישום שמגישה התביעה המשטרתית, הוגשו בלא אישור מהפרקליטות כנדרש בחוק. . להחלטה על הגשת כתב האישום לא מצורפת חוות דעת לגבי בחינת הראיות, ושאר נתונים התומכים בחלטה להגיש כתב אישום. החלטות לא מקצועיות ברישום סעיפים. התביעה המשטרתית רושמת כל סעיף אישום שמצאה בעניין בספר החוקים. לכן נרשמים סעיפים רבים על עבירות שאינם תואמים את התיק. רבים מהמובאים לדין ומורשעים הם חפים.

  13. המשטרה גם תובעת גם שופטת2
    ליקויים חמורים קיימים לא רק בהחלטה להגיש כתב אישום ובאופן רישומו אלא גם ביצוג המדינה בבית המשפט. בשונה מהפרקליטות תיקים אינם באחריות צוות מסויים. תובע אחד רושם כתב אישום אחרים לא קבועים, מיצבים את המשטרה בדיונים השונים של המשפט. כך אף תובע אינו מעז "לקלקל" לאחרים ולבטל את התביעה גם אם כך מתבקש בהתחור מהראיות. כל עדות מצד המתלונן תקינה בעיני התביעה. גם אם העדות מלכתחילה בלתי מתקבלת על הדעת ואף אם היא מעוררת לעג בקרב הנוכחים. גם אם יש סתירות רבות בעדות בדיון עצמו ובינה לבין עדותו במשטרה. השופט אינו מקבל לידיו את חומר החקירה אלא סיכום כפי שרשם אותו חוקר המשטרה. כהשלמה, התובע המשטרתי נוהג להסתיר חוסר התאמה בין עדות המתלונן במשטרה ובין עדות בבית המשפט, במידה וסנגור מבקש להגיש לבית המשפט את עדות המתלונן במשטרה כדי שיתתגלה חוסר ההתאמה תובעים משטרתיים מתנגדים בטוענה שאין סתירות, כך הם מסתירים את חוסר ההתאמה וקיום סתירות. התנהגות הפוכה מזו יש לתביעה המשטרתית בעת עדות הנאשם, כלפיו ההתנהגות גסה ותוקפנית. השתלכות בנאשם הפרעה לעדותו בשאלות טרם זמנם לפני שניתן לו להגיע לאותם עניינים, המצאת סתירות במקום שאינן קיימות ודרישה להפסקת עדותו. שופטים מתיחסים אל עבודת המשטרה כתקינה לחלוטין, מגבים את המשטרה משתפים פעולה עושים ככל חפצה של התביעה ומרשיעים לפי רצון המשטרה. להלכה פעילותה של התביעה המשטרתית זולה יותר משל הפרקליטות בגלל המשכורות הנמוכות יותר, אך לאחר בחינה מתברר שהתביעה המשטרתית דוקא יקרה שאין בפעילות ובהוצאות עליה תועלת רבה נהפוך הוא, משך הטיפול בתיקים הארוך מדי ויש בו נזק רב.

    המשטרה מפרסמת שמטרת האגף לחקירות ולמודיעין הינה "חיזוק יכולת התמודדתות המשטרה בתחומי הלחימה בפשיעה והסדר הציבורי לשם שמירת ביטחון בנפש והרכוש, העלאת רמת הבטחון האישי של הציבור ושיפור איכות חיי התושבים"… במציאות אגף החקירות ממציא אמיתות משלו והתביעה המשטרתית מחויבת להשלים את מלאכת הבאה להרשעה. אופן עבודת התביעה המשטרתית גורם עומס מיותר עומס אשר פוגע באכיפת חוק, גורם עינוי דין לחשודים ונאשמים. התביעה המשטרתית לא יישמה כל גישה חלופית להתמודדות עם הבעיה והמשטרה רק ממשיכה לדרוש הוספת תקנים ותקציבים. התנהלות התובעים במשפט חסרת כל מעצורים של מוסר או נורמות. המשטרה מתעללת באזרחים הגונים ומתגמלת עבריינים. פעילות זו העולה לאזרחים ממון רב היא בלתי מועילה ומזיקה ונועדה אך ורק למען המשטרה עצמה והיא בלתי מוסרית על פי כל קנה מידה ובודאי עבור מדינה המתימרת להקרא דמוקרטית. בדוח החריף שפרסם מבקר המדינה הוא כינה זאת הפקרות, רשלנות פגיעה קשה ביותר באזרחים. התביעה המשטרתית מחולקת לתביעה הפלילית ותביעת התעבורה. רוב רובן של תביעות התעבורה מוגשות על ידי התביעה המשטרתית התעבורתית תביעות התעבורה על העברות החמורות ביותר מועברות לפרקליטות.

  14. המשטרה גם תובעת גם שופטת3

    משטרת התנועה מחלקת את עברות התנועה/תאונות דרכים לארבע רמות חומרה:
    א'. הקלה ביותר כולל דוחות. ב'.ג'. הרמות האמצעיות כוללות פגיעות גוף גם קשות והרס כלי רכב. ד'. החמורה ביותר מות או פגיעות מסכנות חיים. משטרת התנועה מטפלת אך ורק בשתי רמות ד. ממנה אינה יכולה להתעלם, ורמה א'. אין היא מתיחסת לרמות האמצעיות. משטרת התנועה מטפלת באופן פעיל ביותר ברמה א', זו הפחות חמורה, במקרים שנראים כפחות מסובכים ופעילה ביותר להראות כמויות, דוחות על עברות גם דוחות שוא בין בהזדמנות ובין במבצעים. כאן המשטרה אוהבת להראות את כוחה. מטפלת בתאונות קלות גם כאשר אלו לא היו אלא כל הסימנים מעידים שבוימו. מקרים אלו נעשים יותר ויותר נפוצים במיוחד על ידי קטנוענים ורוכבי אופניים. המשטרה תופרת תיקים בשיטות שהיא מלמדת את חוקריה. התביעה המשטרתית עושה הכל כדי שתהיה תביעה, גם בחיר של חוסר תאמה אפילו לכתב ה"חוקר" שכל כך טרח להביא להרשעה. בדרך זו רוב המגיעים לבית הדין לתעבורה הינם נהגים נורמטיביים ואילו רוב הנהגים הפראים והמסוכנים אינם מגיעים לבית הדין.

    בין התוצאות החמורות – הסטת תשומת לב הטיפול המשטרתי מעברות חמורות יותר לזוטות אשר לפי הנחיית היועץ המשפטי, יש לשקול נקיטת אמצעים חלופיים להליך הפלילי. כיון שעברות קלות ופשוטות קל יותר לבדות מאשר עברות חמורות הכמויות הן רבות במיוחד בתחום התנועה. מטרת המשטרה להראות שהיא מתפקדת מביאה לדין ולהרשעה – זהו קנה המידה שהיא קבעה להצלחתה. המשטרה מציפה את בית המשפט בנאשמים ובעזרת התביעה המשטרתית וגם השופטים יוצאי התביעה המשטרתית לוחצת בשם העומס על נאשמים להודות. תוצאה חמורה אחרת – חדירה לתחום שאינו של המשטרה לתחום המערכת המשפטית. תובעים משטרתיים חלקם או עוברים לפרקליטות או מתמנים לשופטים ומביאים עמם מהמשטרה את הליקויים ואת הפשיעה. המשטרה הפכה את עיקר פעילותה לתביעות או המלצות לתביעה במקום לבצע תפקידים משטרתיים. את התביעה המשטרתית יש לבטל ואת התביעה המשטרתית התעבורתית חובה לפזר לאלתר, לא יהיה בזה כל נזק אלא רק רווח. פחות התרכזות בזוטות פחות זריקת כספי ציבור והמשטרה תחויב לטפל בנהגים הפראיים. פורסם כי השר לבטחון פנים יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו) הינו בעד ביטול התביעה המשטרתית אם כך הוא גם חושב ולא רק טוען זה לזכותו, אך יושב ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט דוד רותם (ישראל ביתנו) מתנגד בגלל עוינותו המוצדקת לפרקליטות, אין זו תרופה להחליף גרוע בגרוע יותר. יש לפרק את התביעה המשטרתית היות ולפי מצב הענינים התביעה המשטרתית היא הגורם המסייע ביות לחוסר בטחון התושבים ו"איכות חיים" כמקובל במדינה טוטליטרית המדכאת את תושביה. התובעים המשטרתיים כולל שופטים יוצאי התביעה המשטרתית – הרוב בקרב שופטי התעבורה, הינם פושעים אסור להם להמשיך לתפקד והם אינם ראויים לכל פיצוי!

  15. הכתבה, שהיא מגמתית ומתחנפת לשלטון בצורה מסוכנת, מוליכה שולל את הקורא. התיקים שניתנו בדוגמאות לא נסגרו מחוסר אשמה אלא מחוסר ראיות, שני דברים שונים לגמרי.

  16. אתם הופכים להארץ של הימין. לא נראה לכם טיפה מוזר שהחוק ה"חשוב" הזה מגיע דווקא שראש הממשלה תחת המון חקירות משטרה? לא נראה לכם קצת חשוד? התנהלות שלא הייתה מביישת את רוסיה ונצואלה וקובה. פשוט גיבוב של שקרים ושטויות.

    1. אנחנו באמת מעונינים בהארץ של הימין! זה מה שחסר ואת זה אנחנו מחפשים. ההתנהלות שלכם בניסיון פאטתי להנדס את דעת הקהל בכוח נגד נתניהו מזכירה את רוסיה ונצואלה וקובה.

  17. אוי נו זה לא רציני ולא מתאים לאתר מידה לפרסם מאמר דעה בעד או נגד איזשהי תופעה (במקרה שלנו הצעת חוק) על סמך 3-4 מקרים פרטיים. אוקיי אצל הרב הריסון המשטרה המליצה להעמיד לדין והוא זוכה. מה עם מקרים אחרים שבהם המשטרה המליצה להעמיד לדין והמואשם הורשע?
    בשביל טיעונים כאלה צריכים נתונים וסטטיסטיקות מסודרות. לא מספר מועט של מקרים פרטיים, הרי ההמלצה להעמיד לדין מעצם טבעה כהמלצה ולא כהכרעת דין תסתיים לפעמים בהרשעה ולפעמים בזיכוי.
    להביא את המקרים שהובילו לזיכוי בלי מדדים סטיסטיים כלליים ולנסות על בסיס זה להעמיד את טענה, במחילה, זה לא רציני.

    1. הנאשמים מורשעים כי ברוב המקרים בכ98% הנאשמים מורשעים. זאת לאחר התקדמות לעומת מלפני זמן לא רב 99.9% מהנאשמים הורשעו. זאת משום שבית המשפט שלנו שהוא כל כך אנושי ונאור ודמוקרטי מקבל כל מה שהמשטרה אומרת אפילו אם היא הרבה לא אומרת. שוטר יכול להעיד שהוא לא יודע לא זוכר זה מה שהוא כתב ולא משנה אם הכתוב בכלל עומד במבחן השכל הישר, הנאשם מורשע!

      לכן לא צריך להוסיף עוד חותמת למשטרה בצורה של המלצות!

  18. מה יהיה מהאתר הזה כשביבי כבר לא יהיה בסביבה?

    מסקרן

    1. מה יהיה עם כל השמאל והארץ ושאר האנטישמים כשמדינת היהודים כבר לא תהיה קיימת?

    2. כשהציונות המתועבת תפסיק להתקיים (וזה יקרה בקרוב) היהודים יחזרו לעשות חיל בגולה. כלומר היהודים האמיתיים במרכז ומערב אירופה, לא האוסטיודן והפרנקים הטיפשים. להם אין תקווה.

  19. איזה מאמר מאכזב באתר מידה.
    אפשר להצדיק את החוק ואפילו לגיטימי להגיד שהחוק הזה שנועד לשמור על ביבי זה צעד לגיטימי של הרוב כנגד שימוש ציני של המיעוט במוקדי הכוח שעדיין נשארו בידו
    אבל להגיד שזה חוק תמים שממש במקרה הונח בימים אלו על שולחן הכנסת ושהועבר כל כך מהר זה זלזול באינטיליגנציה של הקוראים.

    הפסקתי לקרוא ידיעות ודומיו לא בגלל הדעות המוצגות בו אלא בגלל הזלזול בקוראים ממש מאכזב לפגוש את זה גם במידה

    1. והנה החוק לא חל על ביבי. עכשיו אתה יכול לענות לעניין למה ראוי שהמשטרה תעשה את העבודה של פרקליטות המדינה?