הבעיה המצרית: אספקת המים בסכנה

סכר על מקורות הנילוס מאיים לפגוע קשות בארץ הנילוס. על העתיד הצפוי למצרים והקשר הישראלי

שקיעתו של הנילוס המצרי | shaimaa ahmed saleh, flickr

בשבוע שעבר פרסמתי טור על הזמרת המצרית שירין שהכעיסה מצרים רבים כשאמרה במהלך הופעה בסרקזם כי עדיף לשתות אוויאן (Évian), מותג מים מינרליים יוקרתי צרפתי, ולא מן הנילוס – דבר שעלול לגרום למי ששותה לחלות במחלה הטפילית בילהרציה. ההתעסקות בנילוס לא נגמרת ברובד החברתי-תרבותי, אלא מעסיקה את מצרים גם בהקשר הפוליטי והמדיני. כפי שציינתי בעבר, מצבה הכלכלי של מצרים קשה בעיקר בשל מצבה הדמוגרפי, והיא עומדת כרגע בפני מצוקה קשה חדשה – המים.

בכדי להבין את המשמעות, נחל במסע קצר בזמן לשנת 1902, אז התחייב קיסר אתיופיה דאז בפני האימפריה הבריטית כי לא יבנה שום סכר שישפיע על זרימת הנילוס הכחול למצרים. נתקדם לשנת 1929, אז נחתם הסכם שנתן למצרים, בחסות בריטית, את הזכות להטיל וטו על כל שינוי בעניין הנילוס. בהסכם הוגדר כי כמות המים של הנילוס שמצרים (שכללה אז גם את סודאן) תקבל יהיה בהיקף של 55.5 מיליארד מ"ק. ההסבר לכך היה שלמדינות הדרומיות יותר יש מקורות מים נוספים, לעומת סודאן ומצרים שהנילוס הוא מקורן היחיד.

גם עֲבְּד אלנַאצֶר הבין את הבעיה ובנה בדרום מצרים את סכר אסואן לתועלת משולבת: כלכלית – כתוצאה מהפקת חשמל, וקיומית – להבטחת עתודות מים, בדמות האגם הנוצר מבניית הסכר. הסכר, בשווי של כמיליארד דולר, נחשב כפרויקט לאומי. מתחילת תכנון סכר אסואן הבטיחה ארצות הברית לסייע למצרים במימון הבניה, בתקווה להעביר את עֲבְּד אלנַאצֶר, שנחשב למנהיג העולם הערבי כולו, לצד הגוש המערבי במלחמה הקרה. עֲבְּד אלנַאצֶר, ששיחק עם שני הצדדים, מתח את החבל יותר מדי, מה שהוביל לביטול המימון האמריקני לבניית הסכר. תגובת מצרים היתה דרמטית – הלאמת תעלת סואץ: מהלך שאמנם סייע כלכלית למימון הסכר, אך גם הביא גם מלחמה על מצרים – מבצע קדש.

בעקבות השינויים הגיאופוליטיים, ההסכם אושרר בשנת 1959 בתקופת נשיא מצרים הנערץ גמאל עֲבְּד אלנַאצֶר. מצרים טוענת כיום כי סודאן והיא משתמשות באחוז קטן ממי הנילוס וכי כמות זו אינה מספקת. כל זאת מבלי להתייחס לכך שאוכלוסיית מצרים שילשה את גודלה מאז 1959, לכ-95 מיליון, דבר שמעצים את הקושי.

אתיופיה סוגרת את השיבר

נקפוץ קדימה למאי 2010, בחודשים האחרונים לשלטון חסני מבארכ, אז נחתם 'הסכם אנטבה' שתבע חלוקה צודקת יותר של מי הנהר. מצרים וסודאן סירבו להשתתף. וכאן הסיפור קיבל תפנית דרמטית – בשנת 2013 הכריזה אתיופיה על כריית סכר חדש 'סכר הרנסנס' (התחייה) או בקיצור, GERD (Grand Ethiopian Renaissance Dam). עלות הסכר מוערכת בכ-5 מיליארד דולר, והוא יהיה המפעל ההידרו-אלקטרי (אנרגיה חשמלית שמקורה בתנועת המים) הגדול ביותר באפריקה. הסכר אמור לשדרג באופן משמעותי את מצב החשמל באתיופיה, שליותר ממחצית מאזרחיה אין חשמל.

מקורות הנילוס | ויקיפדיה, Eric Gaba, Bobarino, Cryonic07 derivative work

הממשלה באדיס אבבה הבהירה כמובן כי מטרת העל שלהם היא הפקת אנרגיה וחשמל ולא ייבוש מצרים וסודאן, כפי שנחשדה. עם זאת, סכר כזה יביא לירידה ביכולת יצירת החשמל של סכר אסואן המצרי וכמובן לירידה משמעותית במים של המצרים. פגיעה בנילוס אינה סתם פגיעה במים או במינרלים, המצרים רואים זאת כפגיעה בביטחון הלאומי של מי שמכונה 'ארץ הנילוס', מצרים. המים אינם מתנת הנילוס היחידה, במים יש מינרלים, טין וחרסית הסופחים חומר אורגני שטוב לגידולי החקלאות. החומרים שוקעים בשפך הנילוס ולכן האדמה בשפך הנהר נחשבת לאדמה פורייה. הסכר החדש יהווה קו עצירה חדש של חלקיקי הקרקע והחומרים האורגניים ונראה שחסרונם יפגע באיכות אדמת מצרים.

בעיני מצרים המהלך האתיופי, שהוכיח מעשים בשטח, היה משמעותי יותר מהצהרות בין-לאומיות. כחלק מהרצון למנוע מלחמה אפריקנית עקובה מדם, הכריזו נשיא מצרים, עבד אל-סיסי, נשיא סודאן עומר אל-בשיר וראש ממשלת אתיופיה, הַיילֶמַרִיאַם דֶסָלֶן, ב-23 במרץ 2015 הצהרת עקרונות משולשת על שיתוף פעולה בנושא, ובעצם הכשירו את בניית הסכר. זיקוק הרצון להגיע להבנות בספטמבר 2016 הביא לסיכום של שלוש המדינות על כך ששתי חברות צרפתיות תחקורנה את ההשפעה של הקמת הסכר על סודאן ומצרים ותפרסמנה דו"ח בנושא. הדו"ח אמור היה להתפרסם באוגוסט 2017.

וגם פוליטיקה

כמובן שהכל גם מתחבר למאבק הפנים ערבי בין קטר לסעודיה, מצרים וחברותיה. העיתונות המצרית דיווחה בשבוע שעבר כי אמיר קטר, העוין את השלטון במצרים, הזמין את ראש ממשלת אתיופיה לדון בדרכים לחיזוק וקידום היחסים בין שתי המדינות והם אף דנו בנושא מימון קטרי של סכר הרנסנס.

#كاريكاتير: السيسي يحمل الحكومة مسؤولية الفشل في حل أزمة النيل

Posted by ‎Arabi21 – عربي21‎ on Sunday, November 19, 2017

"א-סיסי מטיל על הממשלה והפרלמנט את האחריות לכישלון בפתרון משבר מי הנילוס." עַלַאא' א-לַקְטַה, קריקטוריסט עזתי, מבקר את מי שבעיניו שאחראי באמת לכישלון הוא הנשיא א-סיסי ולא ראש הממשלה, שריף אסמאעיל, שהוא מחזיק כבובה.

 

אם נחפש את הקשר הישראלי, יש לזכור כי ראש הממשלה הישראלי, בנימין נתניהו, ביקר באפריקה ואף באתיופיה עצמה ביולי 2016, שם פגש אנשי עסקים ואף נאם בפני הפרלמנט המקומי. על ביקור זה נמתחה ביקורת בעיתונות המצרית כי ביקורו של נתניהו במדינות אגן הנילוס הוא התגרות שנועדה לברך את ניסיון הייבוש של מצרים והובעה תמיהה האם מצרים עדיין בעלת ברית של ישראל. בשבוע שעבר אנו רואים ניסיון מצרי להראות עצמאות אנרגטית בהצהרה של מצרים כי היא תספק לעצמה את כל תצרוכת הגז שהיא צריכה, ולא תרכוש גז מישראל. ביום ראשון האחרון ציינה ישראל 40 שנה לביקור הנשיא המצרי אנוַר א-סאדאת בישראל. ישראל התאכזבה שמצרים תסתפק בנוכחותו של השגריר המצרי בישראל ולא שלחו דמות בכירה יותר.

עם זאת יש לציין כי יש המבטלים את הביקורת וקוראים לחיזוק שיתוף הפעולה עם ישראל גם בנושא הזה. עם סיום הביקור הישראלי באפריקה, הופיע לראשונה מזה עשור בכיר מצרי ברמת שר חוץ, סָאמַח שֻכּרִי, איתו לישראל קשרים טובים. ב-19 באוקטובר האחרון נפגשו שרי המים של מצרים, סודאן ואתיופיה באדיס אבבה אך לא הצליחו להגיע להסכמה על מבוא הדו"ח ועל התחלת מילוי המאגר. ב-12 בנובמבר קיימו שרי המים משלוש מדינות אגן נהר הנילוס – מצרים, אתיופיה וסודאן – דיונים בקהיר. הדיונים סבו סביב הרצון האתיופי להתחיל למלא את מאגר המים של סכר הרנסנס, ובעיקר סביב קצב אגירת מי הנילוס, כשהאתיופים רוצים שהקצב יהיה מהיר פי שניים מהרצון המצרי. ללא הסכמה. ממשלת מצרים הודיעה ב-15 בנובמבר כי היא תנקוט בצעדים הדרושים לשמירה על זכויות המים של מצרים. הנשיא א-סיסי צפוי להיפגש עם ראש ממשלת אתיופיה בדצמבר לדון בקיפאון המשא ומתן סביב המחקרים על השפעת הסכר.

עוד באוקטובר הודיע שר התקשורת וטכנולוגיית המידע האתיופי כי בניית הסכר הגיעה ל-62%. עוד הודיע השר כי הפקת החשמל מהסכר תחל במהלך השנה האתיופית הנוכחית, המסתיימת באוקטובר 2018, והיא תחל לפני השלמת בניית הסכר. השאלה כעת היא האם אתיופיה תחל בהפקת החשמל לפני שיגיעו להסכם משולש, ואם כך, איך תגיב מצרים. ניסיון אתיופי להתחיל במילוי סכר הרנסנס עלול לסתום את הגולל על ההסכם עם מצרים וסודאן. אם לא יתקיים הסכם בין שלוש המדינות, סודן ומצרים ישקלו את הצעד הבא מול אתיופיה בהפרת ההסכם.

הנה קריקטורה שמנצלת את המצב הפוליטי לניגוח הנשיא המצרי. הקריקטורה פורסמה באתר ערבי21, השייך לאלג'זירה. הערוץ שייך לנסיכות הקטרית וידוע כתומך האחים המוסלמים ומתנגד לשלטונו של א-סִיסִי במצרים.הכותרת: "כישלון משא ומתן של סכר הרנסנס". אנו רואים איך הקריקטוריסט עַלַאא' א-לַקְטַה העזתי אייר את דמותו של נשיא מצרים, עַבְּד אֶל-פַתָּאח א־סִּיסִי, שאומר לאיש המסכן "עדיף לשתות מים מינרליים. זה יביא לך בילהרציה", בהשוואה של חוסר ההצלחה להגיע להסכמה מדינית לאמירתה המעליבה של הזמרת, עליה הרחבתי בטור הקודם. אפשר להבחין כי הצינור קשור ועליו כתוב "הרנסנס", כלומר מי הנילוס שבאים דרך סכר הרנסנס.

____________________

הכותב הינו מומחה למזרח התיכון והאסלאם, עורך הדף – "חלון למזרח התיכון המתחדש"

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

7 תגובות למאמר

  1. יש פה התייחסות מעורפלת בלבד לאיומים הנוראים של סכר האתיופי על מיצרים. בעקבות גידול האוכלוסיה הגדול באתיופיה היא דרשה לפתוח את הסכמים חלוקת המים של נילוס. עד היום מיצרים נפנפה אותה וטענה שהסכמים לא משנים. האוכלוסיה במצרים גדלה מאוד ויש דרישה גוברת למים שם. כבר היום יש מחסור רציני במים במצרים. הקטנה של 10-15% בכמות המים למצרים תגרום להצפת אירופה בפליטים משם וגם לחץ על הגדר שלנו. וזה לא רחוק. מצרים מחזקת מאוד את הצבא אבל קשה לראות איך תנהל מהלכים נגד אתיופיה שבאמצע שוכנת סודן.

  2. תודה לכותב המאמר – מעניין ומשכיל מאד.

    בהנחה, שאינה רחוקה מהמציאות, שמצרים סודאן ואתיופיה לא יגיעו לידי הסדר מספק, ובהנחה שמצרים לא תיפתח במלחמה כנגד אתיופיה (שאפשר לטעון שזהו עוד סיבוב בין האיסלאם ובין הנצרות), האם מצרים תפנה נגד מדינת ישראל בתביעה לספק לה מים מותפלים במחיר השוה להולכת מים מהנילוס לבתיהם של המצרים (כלומר קרוב ל-0)?
    אני מבסס את שאלתי על העובדה שישראל יכולה לספק את כל תצרוכת המים שלה (כולל תושבי יהודה ושומרון) ושל ירדן במחיר לא גבוה.
    במידה ומצרים אכן תפנה בדרישה כנ"ל לישראל, ובהנחה שגם היא אינה רחוקה מהמציאות – אספקת מים מותפלים לכל תושבי מצרים מצריכה השקעה בעלויות אסטרונומית, שלא לדבר על ניצול יתר של חופי המדינה המצומצמים גם כך, כיצד ישראל יכולה להגיב (יש כמה וכמה אפשרויות), וכיצד היא תבחר להגיב?

    1. תפנה בתביעות ודרישות לישראל? למה? על סמך מה?. יתכן שתחתום חוזה ותשלם כסף טוב עבור עזרתה של ישראל.

  3. אנרגיה פוטנציאלית = מסה X גובה X תאוצת הכבידה (שהיא קבוע).
    אגם טאנה ממנו יוצא הנילוס הכחול הוא בגובה 1,788 מעל פני הים.
    סכר אסואן מנצל פער גבהים של 80 מ' מתוך אותם 1788 מטר פוטנציאלים . פחות מ5% מהאנרגיה הפוטנציאלית להפקת חשמל שטמונה במי הנילוס.
    כדי לנצל את מלוא הפוטנציאל יש להקים עוד כ20 סכרים בינו לבין אגם טנה.
    אז נכון שכדי שסכר יתחיל לעבוד הוא צריך קודם להתמלא אבל מרגע שהתמלא המים זורמים ממנו לסכר הבא – זה נהנה וזה איננו חסר.
    צריך לעצור את מי הנילוס כדי לאפשר לאגם שמאחורי סכר הרנסנס להתמלא – ובזמן הזה מצרים צריכה להשתמש במים שבאגם שמאחורי סכר אסואן.
    לכשיתמלא האגם מאחורי סכר רנסנס יוזרמו ממנו המים תוך הפקת חשמל וימלאו מחדש את האגם שמאחורי סכר אסואן.
    רק במידה והאגם מאחורי סכר אסואן יתייבש לגמרי יש לעצור לתקופת מה את מילוי האגם שמאחורי סכר רנסנס ולהזרים מים מאתיופיה למצרים.

    כמו שאני מבין הנילוס הלבן ימשיך לזרום – ואין בעיה של אספקת מים אלא פשוט פחות מים יעברו דרך הטורבינות של סכר אסואן שייצר פחות חשמל.

  4. שיפסיקו להתרבות בלי חשבון. מצב האקלים ממלא משתנה לרעה בעולם.
    אתיופיה צריכה חשמל כדי להתפתח ולכן לא ניתן למנוע מהם חשמל. מצרים צריכה לצמצם ילודה.