ככה זה כשאין פיקוח: בית המשפט העליון קורס תחת העומס שהוא יצר לעצמו

דו"ח בתי המשפט חושף עומס אדיר בבג"ץ. מינוי שופטים נוספים עשוי לרסן את האקטיביזם השיפוטי

קורסים תחת העומס. שופטים העליון | פלאש90

מספר העתירות שהוגשו לבג"ץ זינק בארבע השנים האחרונות ב-55%, אך מספר השופטים לא השתנה. כך עולה מהדו"ח השנתי שפירסמה השבוע הנהלת בתי המשפט. בשנת 2016 נפתחו 2,270 עתירות בבג"ץ, לעומת 1,461 בשנת 2013. עיון בדו"חות השנים שבתווך מלמד שהעלייה היא עקבית. הנתון מתייחס לעתירות בבג"ץ בלבד. בתפקידיו הנוספים, כערכאת ערעור על בית המשפט המחוזי בעניינים פליליים ואזרחיים, נפתחו ב-2016 למעלה מ-10,000 תיקים בבית המשפט העליון.

נתון מדאיג נוסף העולה מן הדו"ח הוא מספרם של התיקים שנותרו פתוחים בסוף השנה: בשנת 2013 טרם סיים בית המשפט העליון את הטיפול ב-1,176 תיקים, לעומת 1,416 בסוף 2016 – עלייה של למעלה מ-20%. נראה כי העומס הרב המוטל על השופטים פוגע בתפקודם וביכולתם לסיים את הטיפול בתיקים המונחים לפניהם.

בית המשפט העליון: מספר העתירות החדשות לבג"ץ בכל שנה

העומס החריג המוטל על שופטי העליון הביא לפרישתו בשנה שעברה של השופט צבי זילברטל, שהיה הראשון בהיסטוריה של בית המשפט העליון שפרש מתפקידו לפני שהגיע לגיל הפרישה. זילברטל נימק את פרישתו המוקדמת בעומס הרב שהוטל עליו. זמן קצר אחר כך הלך בעקבותיו השופט יורם דנציגר, אשר הודיע שפרישתו המוקדמת נובעת מ"סיבות אישיות".

העומס הרב המוטל על השופטים הביא, ככל הנראה, את השופט מני מזוז לסף קריסה: בדיון שנערך לפני כחודש איבד מזוז את מזגו השיפוטי והורה לעורכת דין שהופיעה בפניו "לסתום את הפה". אבדן העשתונות של מזוז נראה כחלק מתופעה, שראשיתה בהתפרצות מבישה של הנשיאה בדימוס מרים נאור על אם שכולה שהופיעה בפניה. שופטי העליון אף מודים במפורש בעומס האדיר המוטל עליהם, ושלא לייחוס מכנים את מצבם "עבדות".

את האשמה בגידול האדיר במספר התיקים ניתן לתלות קודם כל בשופטים עצמם: האימפריאליזם השיפוטי נגס בשנים האחרונות בקצב הולך וגובר בסמכויות הכנסת והממשלה, ואילו בית המשפט הפך לזירה שבה נקבעת המדיניות בעניינים רבים. אם בעבר היו קבוצות אינטרס פונות לשרים וח"כים כדי לקדם מדיניות ציבורית, ביטול זכות העמידה ודוקטרינת "הכל שפיט" הביאו רבים מהן לדלג על נבחרי הציבור ולפנות ישירות לבית המשפט. אולם למרות העומס החריג, מפתיע לגלות כי השופטים הם המתנגדים הגדולים ביותר להקלת העומס.

הפיתרון: הגדלת מספר השופטים

הפיתרון ידוע ומוכר: הגדלת מספרם של השופטים. גם משרד המשפטים מכיר את הפיתרון היטב, מאחר שהוא מיושם בבתי המשפט המחוזיים: מספר התיקים הפתוחים במחוזי גדל מכ-43 אלף בסוף 2013, לכמעט 70 אלף בסוף 2016 – גידול של 62%. באותו זמן גדל מספר התקנים של שופטי המחוזי מ-172 ל-197, גידול של כ-15%. הנתון מצביע על גידול משמעותי גם בעומס המוטל על שופטי המחוזי, אבל לפחות בערכאה זו ניכר כי המערכת עושה מאמץ לפתור את הבעיה.

הגידול במספר התיקים בבתי המשפט המחוזיים. מקור: דו"ח הנהלת בתי המשפט

הליך הגדלת מספר שופטי העליון הוא פשוט יחסית: כל שנדרש הוא החלטה מינהלית של ועדת החוקה בכנסת. מפתיע, עם זאת, לראות כי מי שבלם את הניסיונות לבצע את המהלך עד כה הם השופטים עצמם:

ב-2003 השקיע אהרון ברק, מאמצים רבים לשכנע את חברי הכנסת שלא להגדיל את מספר השופטים. באופן חריג הופיע ברק בפני ועדת החוקה בעודו מכהן כנשיא בית המשפט העליון. הוא אף זימן ללשכתו חברי כנסת כדי לשכנעם להימנע מהוספת תקנים. ברק כשל במשימתו, והכנסת החליטה שהחל מינואר 2004 יכהנו בבית המשפט העליון 15 שופטים במקום 14.

ב-2007 ניסו שר המשפטים דאז דניאל פרידמן וגלעד ארדן להגדיל את מספר שופטי העליון מ-15 ל-17. המהלך נתקל בהתנגדות חריפה של שופטי העליון, והנשיאה דורית ביניש טענה כי במדינות אחרות מקובל שאין הרבה שופטים בבית המשפט העליון.

ב-2009 ניסו שוב הח"כים מיכאל בן-ארי מהאיחוד הלאומי ויריב לוין מהליכוד, בתמיכת יו"ר ועדת החוקה דוד רותם להגדיל את מספר התקנים בבית המשפט העליון. במקום לברך על המהלך, הוקיעה אותו ביניש כ"חלק מהחקיקה האנטי בג"צית של התקופה האחרונה", והמהלך לא צלח.

לבסוף, לפני יותר משנה הכריזה שרת המשפטים איילת שקד: "אני לא אתן לבית המשפט העליון לתפקד בחסר, בית המשפט עובד בלחץ שאין לו אח ורע. 15 שופטים עם 10,000 תיקים עובדים מבוקר עד לילה". דבריה של שקד התפרשו בכלי התקשורת כרמז לכוונתה להגדיל את מספר שופטי בית המשפט העליון, אלא שההכרזה עוד לא הבשילה למהלך של ממש. נראה כי כוונותיה של שקד מסוכלות בידי הכוחות הפועלים בתוך הקואליציה להחלשת הכנסת ולהעצמת כוחו של בית המשפט: כאמור, הסמכות להגדיל את מספר שופטי העליון נתונה בידי ועדת החוקה של הכנסת. רוב חברי הוועדה הם אמנם חברי הקואליציה. אבל אם לוקחים בחשבון את ההתנגדות הצפויה של ח"כ בני בגין – חייל ותיק בשירות הגילדה השיפוטית; וח"כ טלי פלוסקוב – חברת מפלגת כולנו אשר התייצבה גם היא לצד השופטים – הצעה להגדיל את מספר השופטים לא תזכה לתמיכת רוב חברי הוועדה.

כשהפוליטיקה מנצחת

מדוע מטרפדים השופטים כל ניסיון להגדיל את מספרם? מדוע מהלכים כאלה נתקלים בהתנגדות מצד המקהלה הצדקנית שממהרת לאיים על חורבן הדמוקרטיה לאחר כל ניסיון לאזן את האקטיביזם השיפוטי? התשובה ברורה: אם יוגדל מספר השופטים כעת, התוצאה תהיה הרכב שופטים מאוזן הרבה יותר, שעשוי להביא לתיקון העיוותים שנוצרו בשני עשורים של הפיכה שיפוטית משולחת רסן.

יש תקדים היסטורי לניסיון להשפיע על הגוון הפוליטי של בית משפט עליון באמצעות הגדלת מספר השופטים: לפני 80 שנה טרפד בית המשפט העליון בארה"ב מהלכים כלכליים של הנשיא רוזוולט, והוא בתגובה ניסה להגדיל את מצבת השופטים כדי לדלל את ההרכב השמרני שכיהן אז. תקדים רוזוולט בוודאי מוכר לשופטי העליון, וזו כנראה הסיבה שבגללה הם הודפים כל ניסיון של ממשלות ימין להגדיל את מספרם. ניתן לשער בזהירות שאילו היתה הצעה כזו מועלית על ידי ממשלת שמאל, תגובת השופטים היתה שונה.

היום בישראל, כמו בארה"ב לפני 80 שנה, הממשלה מתמודדת עם בית משפט אקטיביסטי שמטרפד את מדיניותה. אבל כאן מסתיים הדמיון בין שני המקרים. בית המשפט שעיכב את מדיניות רוזוולט לא סבל מעומס מיוחד, והניסיון להגדיל אותו היה מהלך שקוף של השפעה פוליטית. בישראל, לעומת זאת, בית המשפט סובל מעומס הפוגע בתפקודו.

נכונותם של השופטים להמשיך לפעול תחת עומס כבד, ובלבד שלא לאפשר לממשלה להשפיע על הגוון הפוליטי של בית המשפט, רחוקה מלהיות הקרבה אישית ראויה להערכה: ראשית, משום שבית המשפט לא אמור לדאוג מהגוון הפוליטי של הרכב השופטים. שנית, משום שלא רק את נוחות העבודה שלהם מקריבים השופטים, אלא גם את איכות השירות שמקבל הציבור. מספר התיקים הנותרים ללא טיפול הוא הראיה לכך.

האשליה האמריקאית

במספר הזדמנויות טענו שופטי העליון ומי שתומכים בעמדתם, שאין צורך להגדיל את מספר שופטי העליון – והביאו את תשעת השופטים בארה"ב כראיה: מדינה של 350 מיליון אזרחים מסתדרת עם תשעה שופטים; מדוע צריכה ישראל הקטנה יותר מ-15?

התשובה נעוצה במבנה ובתפקידים השונים של שתי מערכות המשפט. ההבדל החשוב ביותר בין שתי המערכות הוא העובדה ששופטי העליון בארה"ב אינם חייבים לטפל בכל עתירה המוגשת לפניהם. אל מול עשרת אלפי התיקים של בית המשפט העליון בישראל, בארה"ב נדונים רק כ-400 תיקים בכל שנה. בישראל, כל עתירה או ערעור המוגשים לבית המשפט העליון שאינם נמשכים על ידי מי שיזם את ההליך, חייבים להסתיים בפסק דין מנומק.

אולי זה הפיתרון לעומס המוטל על שופטי העליון? אולי, כמו בארה"ב, נסמיך אותם להחליט שלא לדון בתיקים שלא נראים להם, ללא חובת נימוק? זה רעיון רע, בשל ההבדל בין שיטות המינוי בשתי המדינות: בארה"ב, השופטים מתמנים על ידי נבחרי ציבור בהליך שקוף שכולל שימועים פומביים. הנשיא וחברי הסנאט שימנו שופט בלתי ראוי יצטרכו לתת דין וחשבון על כך לבוחריהם.

בישראל, לעומת זאת, השופטים מתמנים בהליך בלתי דמוקרטי: הם למעשה ממנים את יורשיהם, תוך חובת משא ומתן מסוימת עם נבחרי הציבור. מתן סמכות לשופטים להתעלם מתיקים שלא מעניינים אותם יעמיק את מעמדו של בית המשפט כנציג של מגזר פוליטי אחד והשקפה פוליטית אחת: פסק דין שלא משרת את ה"תהליך החוקתי" שהשופטים נשבעו לו אמונים, יזכה להתעלמות מהדהדת. לעומת זאת את הזמן שיתפנה יקדישו השופטים להעמקת האידיאולוגיה שהם כופים על אזרחי ישראל.

הנתונים אודות העומס המוטל על השופטים מאפשרים לקואליציה הזו לתפוס שתי ציפורים במהלך אחד: הגדלת מספר שופטי העליון גם תשפר את השירות לציבור, וגם תהפוך את הרכב השופטים למאוזן ומייצג יותר. מול ההזדמנות הזו, האתגר שבשינוי נקודתי של הרכב ועדת החוקה נראה כמו משימה אפשרית בהחלט.

פנינו למשרד המשפטים לקבלת תגובה, והיא תתפרסם כשתתקבל.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

17 תגובות למאמר

  1. מה הסיבה? נו באמת, מה הצביעות הזו? הסיבה היא שכרון הכוח, תאוות השליטה. מי שהריח את עוצמת הטוטאליטריות לא יניח מידיו ולו שעל אחד ממנה, גם אם זה יעלה לו בבריאותו או בחייו, וההסטוריה מוכיחה את זה פעם אחר פעם.

    1. בינגו. שופטי העליון מוכנים בשמחה להיות עבדים למשרתם, כל עוד כל שאר האזרחים הם עבדים נרצעים של השופטים עצמם.
      ובקשר לעומס התיקים, למעשה אין פה שום בעייה. חייבים לחדש את תחולת זכות העמידה. אז יצנח פלאים מספר העתירות לבג"צ, בדיוק כמו בארה"ב ובכל שאר מדינות העולם. וכשאני אומר "חייבים לחדש", אני מתכוון כמובן לחברי הכנסת ולא לשופטים. כאמור, שופטינו החביבים לעולם לא יעשו משהו שיפגע בכוחם ובעוצמת רודנותם.

  2. למה שהגדלת מספר השופטים תשנה את האיזון הנוכחי?

    הפתרון הוא הפוך-צמצמו את מספר השופטים ותנו למפלגות למנות אותם תוך הבנה שנרצה או לא נרצה בג"ץ הוא פוליטי פשוט כי הוא מורכב מאנשים(לא צריך להאשים אותם באיזשהו רוע-זה נכון לכל השופםטים ללא קשר לעמדתם הפוליטית) וכך נקבל הרכב שופטים שייצג בקירוב דומה לכנסת את הדעות השונות בציבור ונגיע למצב שהאקטיביזם השיפוטי יהפוך לכלי לטובת הציבור במקום לכלי לדיכויו.

  3. טוען המאמר כי הסיבה להתנגדות השופטים היא כי "אם יוגדל מספר השופטים כעת, התוצאה תהיה הרכב שופטים מאוזן הרבה יותר, שעשוי להביא לתיקון העיוותים שנוצרו בשני עשורים של הפיכה שיפוטית משולחת רסן".
    מצד שני, מועלית הטענה כי "בישראל, לעומת זאת, השופטים מתמנים בהליך בלתי דמוקרטי: הם למעשה ממנים את יורשיהם, תוך חובת משא ומתן מסוימת עם נבחרי הציבור".
    אני לא מבין איך שתי הטענות הללו מתיישבות יחדיו.
    אם השופטים ממנים אנשים בעלי דיעות זהות, מדוע להם להתנגד להגדלת מספריהם?
    להיפך, הדבר רק יחזק אותם ויתן להם יכולת להתמודד ולהשפיע יותר בקלות עם התביעות שמולם.

    1. כשאתה עריץ המטפח חונטה בלתי-נבחרת, השאיפה היא לשמור את מוקד הכוח קטן ככל הניתן. הגדלה משמעותית של מספר השופטים משמעותה התפשרות על האנשים שיבחרו, ויותר מקומות אפשריים לכשל.

    2. פשוט, כאשר יוסיפו 15 שופטים אז בגלל שקיימת "חובת משא ומתן מסוימת עם נבחרי הציבור" אז חלק (כנראה, חלק לא מבוטל) מהשופטים שיתווספו יהיה "בעל אג'נדה".

    3. העובדה היא שבשל הקשר הטוב עם לשכת עורכי הדין,הצליחה שקד להכניס עד כה שופט שמרן על כל שמאלן. לא נצחון גדול, אבל תרומה לאיזון אמיתי.
      זו בפרוש הפרת האיזון הקדוש ההיסטורי בו היו 2 פסאודו-שמרנים מול 12 שמאלנים.
      כל סדרה חדשה של מינויים תסתיים כנראה באופן דומה- וכיון שיש גם פרישות של שופטים מכהנים, נקבל לבסוף פיפטי-פיפטי.

  4. לדעתי הפתרון הוא כנראה הפוך. הגדלת מספר השופטים לא תעזור כי יש אפשרות סבירה מאוד שיבחרו יותר שופטים כמו אלו הקיימים היום. תהיה להם יכולת לטפל ביותר תיקים והאקטיביזם השפוטי יעלה מדרגה. אם כבר הקטנת מספר השופטים שלא תאפשר להם לטפל בכלכך הרבה עתירות ואז האקטיביזם יואט. חמישה שופטים במקום חמישה עשר יהיו אולי מאוד אקטיבסיטים אבל יהיה להם רק שליש זמן לקדם אותו.

    גם הוכח ששופטים לא אקטיביסטים במקור כמו נועם סולברג הופכים לכאלו מרגע שניתן להם הכוח. ראינו זאת בנושא מסוי דירה שלישית שפסל.

    הפתרון האמיתי הוא שנוי מבנה מערכת המשפט בארץ. מעבר למנויים פוליטים על ידי ראש הממשלה. הגבלת סמכויות בג"ץ ויכולת העמידה בחקיקה מפורשת קרי שנוי חוק יסוד השפיטה. הקמת ערכאות משפטיות נוספות, מנוי אישי של יועמ"שים שונים והגבלת סמכויותיהם. כל דבר אחר יכשל.

  5. ברבנות מטפל כל דיין ב- 1000 תיקים לשנה
    על זה גם תעשו כתבה?

    1. גם זאת בעייה. (אם הנתון שהבאת באמת נכון.) אבל איך זה סותר את מה שכתוב במאמר? קודם נטפל בנזקי בג"צ, ואחר כך בכשלי בד"צ.

  6. חס וחלילה להגדיל את מספר השופטים. הגידול בעתירות לבג"ץ משקף את הפיכתו למרכז תהליך קבלת ההחלטות השלטוני במדינה, כך שכל החלטה גדולה כקטנה עוברת בבג"ץ. הגדלת מספר השופטים רק תאיץ את התהליך הזה, שהוא מנוגד לכל יסוד של משטר תקין, ובוודאי דמוקרטי.

    הפתרון הוא לצמצם את מספר העתירות לבג"ץ, בין היתר ע"י הגדלה ניכרת של האגרה להגשת עתירה (כיום רק 4000 ש"ח), הוספת עילות סף מפורשות לדחיית עתירות לחוק יסוד השפיטה (זכות עמידה ואי שפיטות) וכמובן תיקון חוק יסוד השפיטה, הסרת המונחים המגלומניים שיש שם על "בית משפט גבוה לצדק", הגוף היחיד במשטר דמוקרטי שצריך לאזן בין ערכים ולהכריע מה צודק ומה לא זו הכנסת הנבחרת ע"י הציבור. זה אמנם צעד סמלי בלבד אבל צריך לשנות את שמו של בג"ץ ל-"בית המשפט המנהלי" (ובאותה הזדמנות לבטל את הבג"צים הקטנים שהוקמו ע"י ממשלת השמאל של ברק ב-2000 וגם הם חלק מהבעיה).

    והכי חשוב, תיקון הרכב הוועדה לבחירת שופטים ובחירה אך ורק של שופטים בעלי רקורד ארוך ומוכח של התבטאויות נגד האקטיביזם השיפוטי: נגד סמכות בג"ץ לבטל חוקים, נגד עילת הסבירות במשפט המנהלי, בעד צמצום ניכר של זכות העמידה ושל עילת השפיטות ונגד שיטת הפרשנות האלסטית והפוליטית של אהרן ברק לטקסטים משפטיים שלצערנו פשתה בקרב שכבה רחבה של שופטים ומשפטנים בעשורים האחרונים ויידרש מאמץ ניכר כדי לבער את הנגע הזה מקרבנו.

  7. כשעובדים בשיטת חבר מביא חבר במשך 50 שנה נוצרת רמת איכות זבל של שופטים. שופטים שאין להם שום תשוקה להבנת החוק הבסיסי שלא נדבר על הבנת החוק ללא תשוקה. מתמחים כותבים פסקי דין לפחות משנת 2001 משחקים בגורלות של אנשים כאילו זה משחק רופא וחולה של ילדים בגיל 3. פשוטו כמשמעו וטרינר שמטפל בזקן קשיש. כל הנותר לומר על טיפשים ומושחתים קדיש.

  8. תגובה למיצפטל על סולברג. ביטל גם את הרפואה בדיני נזיקין ראו פסק דין 5250/17. החוק אומר בפירוש כי ניתן לקבל סעד או אחר בדיני נזיקין גם אם לא נתבעו( וכמובן שניתנה להם זכות ההגנה כגון שהעידו בבית משפט ונתגלה שהם המזיקים בנוסף או לא לנתבע). שופט חמום מוח וחסר יכולת לקבל ביקורת בונה. המציא עליי שביקשתי בקשה לדיון מורחב כשאין לזה זכר ביומן. חול וחולי רע.

  9. ההשוואה לארה"ב לקויה מיסודה: בארה"ב יש בית משפט עליון לעניינים חוקתיים ומשפטיים ברמה הפדרלית, ועוד 50 בתי משפט עליונים ברמת המדינה (בכל מדינה יש מערכת משפט משל עצמה, לרוב עם 3 ערכאות). ההשוואה לביהמ"ש העליון הפדרלי של ארה"ב, אם בכלל, היא בעיקר לפלח הבג"צי מתוך כלל תפקידי ביהמ"ש העליון הישראלי.

  10. שכרון הכוח מתחיל ביועץ משפטי שלא ניתן לתבוע אותו ללא קבלת אישור מעצמו. מצחיק? זהו פסק דין אמיתי דל הרכב חנה לומפ יעקובי ודורות מיוסי ירושלים תיק 52766-06-17 . חפשו בעמוד הראשון כך כתוב במפורש בפסק הדין. מינויים של ועידת בחירת שופטים: יועמש מגן על שחיתות שופטים ואחר כל הופך להיות שופט עליון : רובינשטיין. מזוז ארבל ועוד. כשיש וועדת השתיים שהיא לוביסטית ואין לה הגדרה בחוק הרבה המערב הפרוע חוגג במדינה הכי נאורה במזרח התיכון. אני לא רואה הבדל גדול בין רוסיה לישראל.

  11. יוקם בית דין עליון לחוקה – במקום שכל נושא חוקתי יבוא בפני שופטים נישאים, מנותקים ומתומרנים על ידי השמאל, היום צריך לדבר על בין דין (ולא בית משפט) לחוקה.
    בבית הדין הזה, שבו יהיו חברים אנשים מכל שדרות העם (ולא רק החברים מרחביה) יובאו נושאים שהם קריטיים ואסטרטגיים ומקדמי חוקה לישראל.
    זה מאוד מקובל בעולם כבית הלורדים, בית דין לחוקה, סנאט עליון. ואז נשאיר את החברים מרחביה לשאת את תפקידם המקורי – בית דין גבוהה לערעורים. כך נקל עליהם את הלחץ ונקל עלינו את שמואליותם