אזרחי ישראל הישמרו: פקידים משועממים מחפשים אתכם

הם מונעים פעילות עסקית, מכתיבים לאזרחים את אופן השימוש בנכסיהם, ובעיקר משמידים ערך. על נזקיהם של פקידים נלהבים מידי

הרס פקידותי | פלאש 90

הישג נרשם לטובת אכיפת החוק והסדר במדינת ישראל, כך מדווחת לנו רשות מקרקעי ישראל: אתר פיינטבול שהופעל על אדמות שהוקצו לשימוש חקלאי במושב משמר הירדן פונה במלואו.
לדברי ערן ליבנה, מנהל מרחב חיפה צפון בחטיבה לשמירת הקרקע ברשות מקרקעי ישראל, מדובר בבעל נחלה שהפר חוזה עם הרשות כיוון שעשה שימוש שאינו חקלאי בקרקע, "תוך כדי שהוא גורף ממון לכיסו". הוא הוסיף גם כי "בעקבות פעילותם הנחושה של מפקחי רשות מקרקעי ישראל לפינוי פולשים מאדמות המדינה, הוא אכן ביצע את הפינוי במלואו ועל חשבונו הפרטי ובכך חסך בזבוז משאבים מיותרים מקופת המדינה". את דבריו חתם ליבנה בהבטחה: "מפקחי רשות מקרקעי ישראל ימשיכו לפעול בהגנה על הקרקע הציבורית מפני עברייני קרקע ומפני שימושים בקרקעות שאינם במסגרת החוק".
אכן הישג מרשים. האם כל אחד יעשה דין לעצמו וישתמש בקרקע כפי שהוא מוצא לנכון? אין מלך בישראל? האם קיימים עוד בישראל אנשים שגורפים ממון לכיסם? לאן הגענו…

להצמיח תועלת מן הקרקע

אחרי שמסננים את ההצהרות הדרמטיות של רשות מקרקעי ישראל, כדאי להסתכל על הדברים כהווייתם. לאדם יש נחלה, שהוא שילם עליה במיטב כספו. הוא יכול להשתמש בה כדי לנטוע בה עצי פרי, לעמול קשה, למכור את הסחורה ולקוות שהרווח יהיה גדול מן ההפסד. יכול להיות שהוא יחליט שתיפעול העסק לא שווה לו והוא לא יפתח אותו בכלל. האדמה תישאר שוממה, בלי עיבוד וללא תועלת – ומבחינת רשות מקרקעי ישראל זה יהיה בסדר גמור. זו קרקע חקלאית והיא תישאר כזו, גם אם זה אומר שהיא תעלה קוצים ודרדרים.
מצד שני, ייתכן שישנם אנשים שיהיו מוכנים לשלם לו כסף כדי לנפוש על הקרקע הזו, לשחק פיינטבול, לשבת ולשתות קפה או להקים מתנפחים. אם בעל הקרקע "גורף ממון לכיסו" – כדברי ליבנה – הרי שזה רק משום שאנשים רבים רואים ערך במה שהוא הקים עבורם, ולפיכך מוכנים לשלם. זהו סימן שהחברה מפיקה תועלת מהאתר המדובר. תפוחים אפשר לקנות גם מיישובים אחרים וממקומות אחרים, אבל אתר מצוין לפיינטבול לא יכול לשרת אנשים בכל מקום באותה המידה.
אם כן, בעל הנחלה עושה שירות טוב לחברה. הוא לא עושה זאת מתוך אלטרואיזם, אבל זו בדיוק הנקודה של השוק החופשי: אנשים שרוצים את טובת עצמם נאלצים לעזור לאחרים, שאם לא, אותם אחרים לא ישיבו להם כגמולם ולא ישלמו להם.
מה עשו הפקידים של רשות מקרקעי ישראל? בפשטות, הם השמידו ערך. היה היה פעם אתר פיינטבול, וכעת? יש רק אדמה ריקה. ייתכן שבעליה ייטע עליה מטע כלשהו, וייתכן שהוא ישאיר אותה ריקה; כך או כך, די ברור שהערך שיוצרת הקרקע יירד, איכות חייו של בעל הקרקע תרד, וכן גם איכות הטיול של אנשים המטיילים בצפון ומחפשים אטרקציות. ועוד לא דיברתי על כך שהורדת האטרקציה הזו, שתפחית מן הסתם את מספר המטיילים לצפון, תפגע בעוד שורה של עסקים הנהנים מן התיירות לחבל הארץ המרוחק והיפהפה הזה.

השעמום משחית

אבל למה לאותם פקידים להשמיד ערך? מה אכפת להם שיש אדם שנהנה מתוספת של תזרים מזומנים, ושיש אנשים שנהנים מהאתר שהוא מפעיל? במה זה פוגע בהם?
זה לא פוגע בהם בכלום, אבל הם חלק מתופעה רחבת היקף במדינת ישראל (ובשאר המדינות): תופעת הפקידים המשועממים. מדובר באנשים המקבלים משכורת מהמדינה, יש בידם סמכויות אכיפה, והם צריכים להראות שהם עושים משהו. שהרי אם הם לא עושים משהו, הם לא יקבלו קידום הם לא צריכים לעשות משהו חיובי; הם צריכים לעשות משהו שנראה חיובי.
בעוד בעל העסק סובל ישירות מכל החלטה שגויה שלו, הפוגעת בצרכנים, הרי הפקיד אינו סובל משום תוצר של ההחלטה שלו. בלשון ימינו, ניתן לומר שלפקיד אין אחריותיוּת (או בלעז: Accountability); הוא יכול לאיים בקנס, בתביעה פלילית או מנהלתית, והתוצאה היחידה המתקבלת מבחינתו היא כיצד רואה אותו הממונה עליו. ואת הממונה עליו עצמו מעניין רק כיצד רואה אותו הממונה עליו וכן הלאה עד אין סוף, או עד שאנו מגיעים לכדי כותרת בעיתון. הכותרת בעיתון, מצידה, אינה מתחשבת במחירים ובעלויות: היא מציירת טובים מול רעים, פיינטבול ("רע") מול חקלאות ("טוב"), והפרטים והמציאות לא ממש מעניינים אותה, וכפועל יוצא כמובן גם לא את הפקיד. זה, הרי, לא הכסף שלו בסופו של דבר.

אוויר נקי, מחיר כבד

את תופעת הפקידים המשועממים אנחנו מוצאים בכל צעד ושעל: כאשר בית המשפט החליט לרוקן את מיכל האמוניה, הוא לא נשא בשום נזק מפיטורי אלפי עובדים ומפגיעה בפרנסה של מעגלים נרחבים הרבה יותר. מה אכפת לבית המשפט? הוא אינו נשכר או מפסיד משינוי במציאות עצמה, אלא רק מהתדמית החיצונית. שורה ארוכה של החלטות של בתי המשפט – שחשפו את העובדה כי השופטים אינם נוטלים חלק במשחק עצמו; במילים אחרות, אין להם Skin in the Game, כפי שמכנה זאת נאסים טאלב – הראו שגם השופטים בעצמם הצטרפו לתופעת הפקידים המשועממים.
משרד אחר שפקידיו שייכים בלי ספק לתופעה מדאיגה זו הוא המשרד להגנת הסביבה. כך לדוגמה התבשרנו לאחרונה שהמשרד הנ"ל ביצע בדיקות ודיגומי פתע ב-144 ארובות מפעלים ברחבי הארץ וגילה ש-65% מהארובות אינן עומדות בנהלי הדיגום. מכאן, מסביר המשרד, קצרה הדרך להתראות, שימועים, הטלת עיצומים כספיים, עד כדי חקירה פלילית. "מצוין," יאמר האזרח, "הגנה על הסביבה זה דבר שאנחנו חייבים להפקיד ביד המדינה, אחרת כל הארץ תתמלא בפיח".
יכול להיות. אבל נזכור מה שאין למשרד להגנת הסביבה: אחריותיות. אוויר נקי זה דבר מבורך לדעת כולנו, אבל אנחנו בכל זאת מוכנים לסבול קצת זיהום בתמורה לדברים אחרים. מאות אלפי אנשים עדיין גרים בערים מזוהמות כמו תל אביב וחיפה, ואפילו עוברים אליהן, ואילו מושבים עם אוויר צלול כמו משמר הירדן אינם נהנים מהגירה המונית לתוכם. זאת משום שבעיני כולנו, גם אם איננו מודים בכך בפה מלא, זיהום אוויר הוא רק פקטור מסוים, ואיננו בגדר "רע מוחלט". הכול עניין של התועלת היוצאת מן הפעילות המזהמת או מקרבה אליה; אם התועלת גדולה יותר בעינינו, אנחנו נסכים לסבול את הזיהום.
אבל את פקידי המשרד להגנת הסביבה השיקולים האלה אינם מעניינים. אין להם מושג מה ההשלכות של הדרישות שלהם על מחיר המוצרים או על יכולת הקיום של העסק; ובכנות, יקיריי, ממש לא אכפת להם. הם צריכים להראות שהם עושים משהו, אז הם עושים: העובדה שבכך סביר מאוד שמוצרים רבים יתייקרו, שעניים רבים יותר יהיו עניים הרבה יותר, ושלפיכך סיכוני התחלואה שלהם יעלו, אינה מעניינת אותם בכלל.

השעמום ועונשו

האירוניה מכה כאשר הפקידים צריכים פתאום לשלם על ההחלטות שלהם. דוגמה משעשעת משהו נקרתה לא מכבר, כאשר עובדי המשרד להגנת הסביבה הקימו קול מחאה על הכוונה להעביר אותם לבניין החדש שלהם בקריית הממשלה בירושלים. הסיבה? הבניין בנוי ב"תקן ירוק", שהעובדים האלה עצמם היו שותפים בכתיבתו, ושקובע שיעור מגוחך של מקומות חניה (350 על 1,800 בני אדם) כדי לעודד שימוש בתחבורה ציבורית. הנה כי כן, כאשר אתה זה שאוכל את הדייסה שבישלת, פתאום הטעם שלה מתחיל להיות חשוב לך.
עוד מימי אדם סמית, זיהום אוויר הוא דוגמה המובאת תמיד לצורך של מעורבות של גוף רגולטורי, "המדינה", אם תרצו. שהרי בלי אותו גוף רגולטורי, בעל המפעל המזהם אינו סובל משום נזק מפעולותיו, כי מי שעושה איתו עסקים הוא הלקוח ולא הגורם השלישי – מי שגר לידו וסובל מהזיהום. ייתכן שכך הוא, אך עלינו לשים לב לסכנות הטמונות בכוח שאנחנו נותנים בידי הפקידים המשועממים של אותו גוף רגולטורי, פקידים שאין להם שום Skin in the Game ואינם מפסידים דבר מההחלטות הרות-הגורל שלהם, המשפיעות על אחרים ולא על עצמם. כשנתנו להם את הכוח, יצרנו בעצמנו את אותה הבעיה ממש ממנה ניסינו לברוח – גוף היוצר נזק ואינו נושא באחריות על הנזק.
האם ניתן לפתור את בעיית הפקידים המשועממים? קשה לדעת. סוף סוף מישהו הרי צריך לטפל בחריגות הפוגעות בצד שלישי. ובעוד הקצאת קרקעות לשימוש מסוים היא דבר מזיק בתכלית, ומהווה חלק משמעותי מבעיית מחירי הדיור במדינה, הרי בפיקוח על זיהום אוויר (לדוגמה) יש היגיון, ולפחות במידה מסוימת ניתן להצדיק פיקוח של גוף רגולטורי. אלא שכיוון שפקידיו של אותו גוף אינם נושאים בשום אחריות של ממש, הבעיה שהם יוצרים נרחבת יותר ממה שהם באו לפתור. ועד שנמצא תרופה למחלה הקשה הזו, עלינו לפחות לפקוח עיניים ולשים לב אליה. אולי כך נצנן את התלהבותם של הפקידים המשועממים מלשים מקלות בגלגלי הכלכלה ולהקשות על חיי האנשים, בלי שהם משלמים על כך דבר בעצמם.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

27 תגובות למאמר

    1. מסכים… גרשוני קיצוני וחד מימדי… אבל הפעם צדק..

  1. שנים שאני מחפש הגדרה טובה לנבזות ממשלתית
    והנה הניסוח המדויק.
    כמובן שהאחראית המרכזית לבלגן היא מבקרת המדינה מרים פורת ז"ל
    שפתחה פתח לכל הפקידים המשועממים למרר את חיינו

  2. כמעט צודק.
    המחיר שבעל הנחלה שילם למדינה על הקרקע היה בהתאם לשימוש החקלאי (כלומר מחיר נמוך ומסובסד).
    אם הוא לא עושה יוחר שימוש חקלאי בקרקע, שיזדכה על הנחלה החקלאית, ושהמדינה תוציא על הקרקע מכרז לשימוש חופשי, בו יוכל להשתתף גם בעל הנחלה המקורי.

    1. אני כמעט מתפתה לתת לך את הכתובת שלי…

  3. מעניין.
    אני מבין את הרעיון מאחורי המאמר, אבל האם אין פה עניין של מרמה או הפרת חוזה?
    לצורך העניין כשבעל השטח חכר את האדמה, הוא נכנס לחוזה עם המדינה שישתמש בה לצרכי חקלאות.
    אני לא יודע, אבל אני מניח שיש הטבות מסויימות (אולי הקלה במס? מסלול אישור מהיר? מחיקת חובות?) בהחזקת אדמה לצרכי חקלאות.

    האם זה לא מקרה של אדם שלקח את האדמה, קיבל את ההטבות, ואז החליט על דעת עצמו להשתמש באדמה לצורך אחר?

  4. כרגיל אצל הלל גרשוני:
    רעיונות מאתגרים, מעניינים וחשובים, מובאים בתוך סד רעיוני מוגבל שמוציא מהם כמעט כל דבר טוב.
    גרשוני טוען שהכותרת מציינת "טוב" (חקלאות) מול "רע" (פיינטבול) והפרטים והמציאות לא ממש מעניינים אותה.
    בפסקה הבאה הוא עצמו עושה את אותו הדבר בדיוק: יש "רעים" (הפקידים כמובן) ויש "טובים" (האזרחים המסכנים שרק רוצים להתפרנס). נראה שאותו הפרטים והמציאות באמת לא מעניינים. הרי מרגע שהגדרת שכל הפקידים רעים, והם חייבים להיות כאלו בגלל שאין להם שום אחריות, מה עוד נותר לאמר?
    גרשוני, כמו שפקידי המשרד לאיכות הסביבה אכלו את הדייסה שהם בישלו עם מיעוט מקומות החניה, יום אחד גם אתה עלול לאכול את הדייסה שלך, עם שכן שיפתח מפעל עיבוד עורות באמבטיה או שכנה שתחליט לפתוח סטודיו ללימודי אופרה בין שתים לארבע לפנות בוקר. זה יקרה כמובן אחרי שכל הפקידים הרעים כבר יפוטרו, איש הישר בעיניו יעשה ואף אחד לא יפריע לאזרחים המסכנים להתפרנס.
    שיהיה לך בהצלחה.

    1. טעות עצומה. הדרך לעצירת איש הישר בעיניו הינו רק דרך החוק שימנע גרימת נזק לזולת ובית המשפט. אין דרך אחרת. ולא דרך פקידים.

    2. טעות עצומה של מרקוס!

      המצב מתואר כרצוי על ידו, לעומת המצוי, הוא-הוא המצוי כיום…

      ואיך בדיוק ה"חוק" וביהמ"ש ימנעו את הפגיעה בזולת? באמצעות צירופים של שם קדוש כלשהו?

      מנגנון הפקידים הוא המנגנון שמאפשר את יישום ה"חוק", ואת הבאת העבריינים הפוגעניים לביהמ"ש.
      מישהו צריך לצאת לשטח ולוודא את הפגיעה, לתת התראה, לאסוף ראיות, להגיש כתב אישום, להתייצב לדיונים…
      הדברים הללו אינם קורים מעצמם, כידוע…

  5. אין גן אירועים בשרון שלא נהרס. סגרו גם מנחת טרקטרונים מעופפים מאחורי כלא השרון ועכשיו התלבשו גם על מנחת האולטראלייט הותיק בעין ורד.

  6. פקידים משועממים פעמים כדי להצדיק מטרת קיומם מוציאים הנחייה: "שום אישור לתו תקן בחשמל/ביוב/סביבה ירוקה/וכו, אינו מאושר עד חתימתי בנוסף לפקיד שכפוף לי" וכך יש לו תעסוקה ולנו בירוקרטיה ופתח לשחיתות שכמובן נובעת מעומס הפקידים שצריך לעבור.
    פתרון לשחיתות איננה רק בהחמרת ענישה או פקידים נוספים בלה"ב 433 אלא פישוט הבירוקרטיה שכוללת כמובן פיטורי אלפי פקידים משועממים שפקידי בית הדין לעבודה המשועממים מגבים בגיבוי עובדי התאגיד "כאן" המשועממים שמהלכים אימים על נבחרי הציבור שיהיו "חברתיים" ויוסיפו תקנים של פקידים משועממים בפיקוח על מחירי הצהרונים… בקיצור נטו כחלון!

  7. הכותב מבקר את בית המשפט על חוסר הנשיאה באחריות, אך הוא לוקה באותה מחלה.
    צוותים שלמים, ובהם בעלי מקצוע מתחומים שונים (תכנון עירוני, אדריכלות, סוציולוגיה, כלכלה, בטחון, תשתיות-ביוב, מים, כבישים, שדות תעופה, איכות סביבה ועוד ועוד), יושבים ומנסים לתכנן את הכיוון התכנוני של המדינה (תמ"א 35 לדוגמה). כל זאת במטרה להיערך ולהכין את המדינה לדורות הבאים. כבר היום די צפוף כאן והתשתיות לא בהכרח מתאימות לצמיחה.
    אבל לכותב כל זה לא נדרש. פלוני קנה את חלקת האדמה שלו וכעת זכותו לעשות בה כרצונו. ירצה – יבנה מגדל מגורים על החלקה החקלאית שלו. את הביוב – תפתור כבר המועצה. את מקומות החניה הנדרשים – זו לא בעייתו. בתי הספר שידרשו להבנות בגלל העומס, בתי הכנסת, המועדונים, טיפת החלב – יתכבדו הפקידים ויפתרו את הבעיות שלהם בעצמם. לנו הבו חופש.
    לעובדה שמחיר הקרקע הנמוך של קרקע חקלאית (שאיפשר לקונה לרכוש את החלקה), ואילולא ההגדרה המופשטת "החקלאית" (שנקבעה ע"י הפקידות הבזויה), המחיר היה גבוה הרבה יותר – אין משמעות.
    הבו לנו חופש.
    לפני שמדברים על נושא, וק"ו כותבים עליו ברשות הרבים, כדאי ללמוד אותו בצורה רצינית יותר.

  8. מאמר נכון.
    אך לשם מה המלה המיותרת 'אחריותיות'? די במלה אחריות. המלה האנגלית הנזכרת במאמר פרושה גם 'נתינת דין וחשבון', נשיאה באחריות.

  9. כך גם קריסתה של חברת חפציבה בעיקבות החלטת בגצ.ומאות אנשים שהפסידו את ביתם.

  10. לא מסכים איתך בכלל.
    האחריות אינה של הפקיד, הוא מבצע הפעולות שהחליטה הממשלה, שהאחריות עליה. זה כמו להגיד שאם אתה עובר באדום (בלי שיש מישהו בסביבה, וללא סכנת אף אחד בפועל), ושוטר עוצר אותך – זאת אשמתו. אבל הוא בעצם זה שתפקידו לאכוף את החוק. אם אתה חושב שמותר לעבור באדום כשאין אף אחד, לך לכנסת, ושנה את החוקים.
    גם כאן, אם נראה לך שיש לאפשר לאנשים לבנות מה שהם רוצים על קרקע חקלאית, או שצריך לאפשר לארובות כלשהן לפלוט יותר זיהום – הכתובת היא לא הפקיד המבצע, אלא הממשלה שמכתיבה את החוקים.

    לגבי בית המשפט, שמתערב בכתיבת החוק עצמו ומשנה אותו לפרשנותו – הכתבה כבר יותר מתאימה…

  11. זו פשוט מדיניות סוציאלסטית להתערב בכל שעל ולא לתת לאדם לחיות לפי ראות עיניו, צרות העין זועקת "גרף ממון לכיסו", הרי זה נוסח ההודעה שנשמעה גם מפסיקת בית המשפט לגבי חברת נסיעות ההומנים 'אובר', שם נאמר שנהגי המוניות הרוויחו "800 ש"ח ביומיים", השם ישמור!! איך הם מעזים, הרי מי שצריכה להרוויח זו קודם כל המדינה, כלומר המגזר הציבורי ששודד את אזרחיו. צריך לפרק את מנהל מקרקעי ישראל ולשלוח את חבורת הטפילים הביתה

  12. לא מבין את הטיעון של אי נשיאה באחריות.
    הפקידים בסה"כ אוכפים חוקים ותקנים שנקבעו על ידי נבחרי הציבור.
    נבחרי הציבור כן נושאים באחריות. אם הציבור יתנגד לחקיקה שלהם הציבור לא יבחר בהם עוד.
    הפקידים הם בסה"כ צינור לביצוע המדיניות. הם לא קובעים מה התקן לזיהום אוויר. הם רק אוכפים את קיום התקן שנקבע על ידי הריבון.
    להאשים את הפקידים שקול להאשמת הש.ג.
    כנ"ל בתחום המקרקעין – הבאת דוגמה ספציפית למצב שבו אכיפת החוק יוצרת פגיעה בציבור. אבל לפקידים אין סמכות לאכוף חוק בצורה סלקטיבית. הם לא מוסמכים לפרש מתי אכיפת החוק אינה נדרשת. יתירה מכך, אם יחליטו להעלים עין מהפרות חוק בגלל שיקול דעת פרטי שלהם, הם חשופים לאישומים פליליים. החוק מטבע הדברים לא יכול לכסות את כל המקרים הקיימים. קרקע שהוגדרה בחוק כקרקע חקלאית ושולמו עליה היטלים של קרקע חקלאית, לא יכולה להפוך פתאם לקרקע מסחרית, רק בגלל שזה כביכול לטובת הציבור. אגב, מי בכלל קובע מה טובת הציבור? בטח שלא הפקיד שתפקידו לאכוף את החוק.

  13. המאמר הגרוע הזה יורה ברגליים שלנו. אין ספק שנדרש תכנון הוגן ומקצועי, וצריך להפשיר חלק מהקרקעות החקלאיות לטובת פיינטבול וכיו"ב. אבל השתוללות ללא תכנון וחוק , אם כל אחד יבנה מה שבא לו, זה יוביל אותנו למדינת עולם שלישי כדוגמת עזה. תוך גרימת נזקים סביבתיים וכלכליים. הבעיה היא שללא הפשרת חלק מהקרקעות, החקלאים ימכרו את הקרקע לבדואים וערבים – ולהם מותר לבנות כל מה שעולה בדעתם.

    1. מאמר שטחי, ילדותי ומתבכיין.
      הפקידים לא קובעים שום דבר אלא מקיימים את החוק.

  14. הוא לא שילם על הנחלה ב"מיטב כספו". הוא שילם עליה מחיר מסובסד אי שם סמוך לקום המדינה, כדי לעודד חקלאות [דבר שבאתה תקופה נחשב הכרחי לביסוסה של המדינה. גם אם הכותב לא מסכים עם פקידי מפא"י של אותם ימים, הם נבחרו בצורה דמוקרטית ומשקפים את ההבנה של הציבור של אותם ימים.].

    השאלה המתבקשת היא, האם נכון "לוותר" על החובה של החוכר להשתמש בנחלה לחקלאות, או שלהתעקש עליה. לדעתי אין שום מקום לתת מתנות למישהו כי סבא שלו הסכים לעסקה שאז היתה נראית סבירה.

    אם יש "אשמים" בסיפור הזה זה המחוקקים ולא הפקידים. להפך אם הפקידים היו מוותרים על החובה הזאת, מדובר במתנת חינם ללא תמורה!!! הדבר הנכון הוא לאפשר לאזרח לקנות את הזכות להשתמש בכל שימוש או להחזיר את הקרקע ולקבל תמורה הוגנת.

  15. הלל היקר,
    כתיבתך מביעה שליטה במשנתו של מילטון פרידמן, אך ארה"ב איננה ישראל. אני בן מושב, במהלך ילדותי עד היום ראיתי את החקלאות הולכת ומתדרדרת. אין כיום דור המשך לחקלאות וזו בעיניי תהיה בכייה לדורות.
    לשיטתך אין לחקלאות שום ערך מוסף למדינת ישראל. כמו כל ענף כלכלי, ללא יכולת לשרוד בתנאי שוק חופשי אין לה זכות קיום. ככלל אני מסכים עם הקביעה הזאת, למעט במקרה של החקלאות.
    ראשית, החקלאות היא ההגנה של מדינת ישראל מפני השתלטות עויינת על קרקעות. הערבים אולי לא ינצחו אותנו בשדה הקרב, אבל עם מספיק הון זר ואנשי קש בארץ, הערבים יכולים להשתלט על כל הקרקע הריקה במדינת ישראל. בהיעדר רווחיות בחקלאות, דור ההמשך של החקלאים גם ימכור להם אותה.
    שנית, קל לחסל חקלאות, קרוב לבלתי אפשרי לשקם אותה. אם ייבאת שנה אחת זיתים מספרד, הוזלת את מחיר השמן בשני שקל לבקבוק לצרכן, אבל עשרות חקלאים ישראלים הפסידו כסף ונאלצו לעקור את המטעים. להקים מטע חדש עד שהוא נותן פרי לוקח בערך חמש שנים. את זה הספרדים לצורך העניין יודעים ולכן הם יכולים למעשה לשחק בעצמם עם המחיר עד להעלאתו מחדש לרמה הקודמת.
    יש לי עוד נימוקים רבים לחיוניותה של החקלאות הישראלית, אך קצרה היריעה מלתארם כאן.

  16. שילם עליה ממיטב כספו ?
    אם הוא שילם על הקרקע דקל אחד,אני צנצנת.

  17. לגבי מתחם הפיינטבול- הכותב טועה. המתחם מתחרה באופן לא הוגן עם מתחמים שנמצאים באיזורי תעשיה, על מגרשים יקרים יותר, משלמים ארנונה גבוהה יותר, ונתונים לפיקוח הדוק יותר.

    בכלל- לגבי בעיית הבירורקטיה העודפת, יש פיתרון חלקי: לשסות בה בירוקרטיה אחרת, אוטו-בירוקרטיה או אנטי-בירוקרטיה.
    בארה"ב קיים ה- Paperwork Reduction Act שמחייב כל סוכנות להסביר, עבור כל טופס חדש, מה מטרתו, מה נעשה עם המידע הנאסף וכו'. זה נועד להפחית את השעות שהציבור האמריקאי מוציא על מילוי טפסים פדרליים.
    פתרון אחר הוא לחייב כל תוכנית בתוכנית פיילוט, רצוי עצמית; ייכבד מנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה ויעביר קודם את המשרד שלו לבניין ירוק ל-3-5 שנים, לפני אישור תו ירוק; ייתן משרד המשפטים גישה מלאה לאנשים עם מוגבלות ל-5 שנים, לפני שהוא מחייב את כל המדינה בכך, וכו'.
    הרווח משולש:
    – פסילה על הסף של חוקים לא טובים דיים (שיהיה קשה להנהלה לכפות על העובדים בלי לחייב את כל המדינה)
    – שיפור של חוקים טובים ונדרשים
    – ירידה במוטיבציה לרפורמות, בגלל ההשיה המובנית.

    1. לא הבנתי. אם אני מייצר מוצר טוב יותר במחיר זול יותר אני "מתחרה באופן לא הוגן"?
      השם ירחם.