החלטת שר החינוך להקדים את פרסום ה"מיקוד", שיטה שראוי לבטלה לחלוטין, פוגעת בראש ובראשונה בתלמידים
משמעותה האמתית של החלטת שר החינוך להקדים את ה'מיקוד' לבחינות הבגרות לתחילת השנה היא צמצום נוסף בחומר הלימוד. כך מוסיף משרד החינוך לקדם בורות וזלזול ביסודות התרבות וההשכלה.
אם לשפוט על-פי המאמרים הנלהבים שפורסמו בעיתונים ועל-פי קריאות השמחה של התלמידים, לחינוך בישראל באה בשורה גדולה. שר החינוך הנכנס החליט להקדים את פרסום ה"מיקוד", המסמך החושף את נושאי הלימוד שלא ייכללו בבחינות הבגרות, משלושה חודשים לפני מועדן, לפתיחת השנה. החלטה זו, הנראית לרבים כמבשרת טובות, אינה אלא טעות מרה.
שיטת המיקוד נוצרה מלכתחילה כדי להקל על התלמידים על-ידי הפחתת נושאי החובה לבחינות הבגרות. הקדמת המיקוד לתחילת השנה מוסיפה הקלה על הקלה על-ידי צמצום נוסף בנושאי החובה. אמנם מבחינה כמותית צמצום הנושאים יישאר כשהיה: שיעור שווה של חומר יקוצץ מן הבגרות, וכמות חומר החובה תישאר בעינה, אך מבחינה מעשית כמות החומר שיילמד בכיתה תקטן בהכרח.
הסיבה לכך פשוטה: כאשר התפרסם המיקוד כחודשיים לפני מועד בחינות הבגרות, לא ידעו המורים מראש מהו החומר הסופי הצפוי להיכלל בהן. משום כך לימדו, לפעמים בעל כרחם, נושאים שבסופו של דבר לא נכללו בבחינה. מה יהיה מעתה? משידעו המורים בתחילת השנה מהו החומר שיקוצץ מבחינות הבגרות ילמדו אך ורק את המינימום הנדרש.
נמחיש זאת באמצעות דוגמא, אחת מיני רבות. התלמידים נבחנים בבגרות בספרות על מחזה אחד בלבד, קלאסי או מודרני. אחד מן השניים מתבטל דרך קבע במיקוד. עד היום לימדו מורים רבים מחזה אחד והמתינו למיקוד לגלות אם הימרו נכונה. אם טעו בהימורם, לימדו מחזה נוסף. אם הימורם עלה יפה, לא עשו זאת. מובן לכל בר דעת, שדווקא התלמיד שמורהו שגה בהימורו יצא נשכר, שהרי זכה להשכלה רחבה יותר. מעתה כמובן ילמדו מורים רבים מחזה אחד בלבד.
אולם העיקר הצריך להיאמר בנושא המיקוד הוא, ששר החינוך לא השכיל להבין, שעצם שיטת המיקוד פסולה מעיקרה. כדי להקל על מצוקת התלמידים ולהעלות את שיעור זכאותם לבגרות משרד החינוך חוזר ומבטל באופן שרירותי נושאי יסוד חיוניים להשכלה. כל מיקוד שמתפרסם הוא שערורייה חינוכית חדשה: בבגרות הקרובה בלשון לא יבחנו, לראשונה מזה שנים, על שם המספר. בבגרות בספרות לא יבחנו על מחזה מודרני ועל שירת אלתרמן. בבגרות בהיסטוריה לא יבחנו על ההבדלים בין התנועות הציוניות ודפוסי הפעולה שלהן בגולה. הבגרות בתנ"ך מורכבת בכל פעם מפרקים שונים, והרשימה ארוכה. אם רשימת הקיצוצים מפליאה, מפליאה ממנה העובדה, שמרבית הנושאים שבוטלו השנה היו חלק מחומר הלימוד לבגרות האחרונה. האין גבול לשרירותיות בנושאי הלמידה?
אם כל נושא הוא בר-ביטול, אזי כל הנושאים בלתי-חשובים באותה מידה. כך מקדמת שיטת המיקוד בורות וזלזול ביסודות התרבות וההשכלה. חינוך אמתי מחייב להפריד בין עיקר לטפל ולהכריע מהם תכני היסוד שעל כל תלמיד לדעת, ללא שרירותיות וללא השמטה. הגיעה אפוא העת שמשרד החינוך יבטל את שיטת המיקוד הפסולה ויציב במקומה תכנית לימודים יסודית שילמדו התלמידים שנה בשנה.
.מאמר מצוין וחשוב
עמית, אתה נכנס בדיוק לאותה מלכודת של המיקוד בכך שאתה מניח את הקשר בין כמות החומר לבין החשיבות של ההשכלה. למעשה אין קשר בין השכלה רחבה לבחינות הבגרות, וממילא הלמידה היא שטחית ומטרתה לעבור מבחן ולכן החומר הנלמד נשכח במהרה. ויותר מכך כל בחירה של חומרי הלמידה (בכל מקצוע) צריכה לוותר על פריטים ומרכיבים בסיסיים, והדיון על מה בפנים ומה בחוץ הוא בעיני בעייתי מראש. מבחינתי שלא ילמדו מחזות בכלל, שלא ילמדו את ספר בראשית ולא ילמדו את עגנון, זה לא מה שחשוב. מה שחשוב זה מהו תהליך הלמידה שעברו, כמה עניין והעמקה ומחשבה היו חלק מחווית הלמידה שלהם. מבחינה זו העברת המיקוד לתחילת השנה זהו שינוי קוסמטי שהוא שטות מוחלטת, אבל לפחות משאיר שביב של תקווה (בקושי, אבל שביב) שמאפשר למורים ולתלמידים חווית למידה יותר מעשירה ופחות נכנעת לכמות החומר.