מתמטיקה ואנגלית: אפשר בלי בגרות

מחקר חדש מצביע על מתאם בין ציוני הבגרות במתמטיקה ואנגלית לבין הביצועים בחלקים הרלוונטיים בבחינה הפסיכומטרית. אז למה בעצם צריך בגרות?

מחקר שפורסם באחרונה על־ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצביע על־כך שבחינות הבגרות והבחינה הפסיכומטרית באנגלית ובמתמטיקה בודקות בדיוק אותם תחומי ידע ואותם כישורים, וכי כפל הבחינות מיותר • האם הגיע הזמן לבטל את בחינות הבגרות הממלכתיות לטובת בחינה פסיכומטרית אוניברסיטאית מורחבת?  (כתב: אורי רדלר)

בחינה מיותרת? בגרות במתמטיקה. צילום: יוסי זמיר/פלאש 90

במאי 2013 פורסם המחקר המרתק של שלמה יצחקי (ראש הלמ"ס לשעבר), טאינה פודלוב ואביאל קרנצלר (מהאוניברסיטה העברית), תחת הכותרת "מבחני הבגרות והפסיכומטרי במתמטיקה ואנגלית והקשר ביניהם." המחקר בדק האם יש "מתאם מונוטוני" בציוני תלמידים בין מבחני הבגרות למבחן הפסיכומטרי. "מונוטוניות" בהקשר זה פירושה מתאם לאורך כל קשת הציונים, המעיד על־כך שהמבחנים דומים מבחינת היכולות שהם בוחנים.

מסקנת החוקרים הייתה חיזוק ההשערה "שהתרומה של כפל הבחינות אינו תורם [קרי] רבות, ועל כן מתעורר הספק לגבי התרומה של קיום שני מבחנים לבחינת אותם מקצועות… [ו]ביתר שאת לגבי מקצוע האנגלית שבו המתאם בין הציון בבגרות לפסיכומטרי גבוה יותר מאשר במתמטיקה".

בד בבד החוקרים נזהרים במסקנותיהם. הם מצביעים באופן מפורש על השאלה הנובעת ממסקנות מחקרם ("על איזה מבחן כדאי לוותר?"), וקוראים לבצע "ניתוח של עלות תועלת… עבור המבחן באנגלית". החוקרים מצביעים על אפשרות כי בחינה כפולה (כפל בחינות באנגלית או במתמטיקה, בבגרות או בפסיכומטרי) תועיל לסילוק חריגות, אך עצם קיומן של שתי מערכות מקבילות, מיותר.

השקעה יקרה

שתי המערכות יקרות להפליא. החינוך העל־יסודי, שאחת ממטרותיו המרכזיות היא הכנה של תלמידים לבחינות הבגרות, עולה למשק הישראלי כ-19 מיליארד שקל לשנה, כשקרוב ל-5 מיליארד מתוכם באים ממימון פרטי ישיר, ועוד 13.6 מיליארד שקל הם הוצאה ממשלתית — כלומר, באים מכיסם של אזרחים פרטיים באמצעות מיסוי.

גם ההוצאה לבחינות הפסיכומטריות אינה מבוטלת. בשנת 2011 נבחנו כ-23 אלף סטודנטים בבחינה פסיכומטרית. עלות קורס הכנה לבחינה כזו היא בין 6,000 ל-10,000 שקל, ואם נאמץ את הקצה הגבוה של אומדן העלות, כי אז ההוצאה הפרטית השנתית לקורסים מסוג זה עשויה להסתכם בכ-231 מיליון שקל. נוכל להוסיף לסכום זה את ההשקעה הממשלתית במכינות קדם-אקדמיות, ועוד כ-50.5 מיליון שקל לרשות הארצית למדידה ולהערכה, כך שההוצאה הכוללת לבחינות הפסיכומטריות עשויה להסתכם בכ-319 מיליון שקל מדי שנה.

הפער בין ההוצאה לבחינות הפסיכומטריות להוצאה לבחינות הבגרות ניכר. גם אם חלק מהלימודים בבית־הספר התיכון אינם מכוונים ישירות או בלעדית להכשרה לבחינות הבגרות, עדיין היקף ההשקעה בהכשרה לבחינות הבגרות יהיה גדול פי עשרה או עשרים מהיקף ההשקעה בבחינות הפסיכומטריות.

האוניברסיטאות יכולות לקבוע סטנדרטים. צילום: Kurt Barnett, ויקימדיה

העיקר הציון

צמיחתן של הבחינות הפסיכומטריות ככלי מיון מרכזי נובעת משינוי מהותי בבחינות הבגרות בישראל. בשנות השישים והשבעים היו בחינות הבגרות כלי מספק להערכת הכשירות של תלמיד — בהתאם לנתיב הלימוד שבחר — ללמוד באוניברסיטה. משנות השבעים, וביתר שאת משנות השמונים, החל משרד החינוך פועל בעקביות להנמיך את רמת בחינות הבגרות ולהעלות את הציונים הניתנים לנבחנים. מחקר של דוד מעגן וליבי שפירא (אינפלציה בציוני הבגרות בישראל, פברואר 2013) הצביע על התוצאות העגומות של השינוי: הציונים בבגרות עלו חדות בחינוך העברי (ועוד יותר מזה, בערבי), שעה שהציונים בבחינות הפסיכומטריות דווקא ירדו.

שרי החינוך לדורותיהם פעלו כאן בהשראת התופעה הפיסיקלית הנודעת, לפיה בחינות קלות יותר אמנם אינן הופכות תלמידים לחכמים יותר, אך להורי התלמידים יש בהחלט זכות הצבעה. התוצאה המתבקשת הייתה שערכה של בחינת הבגרות צנח, וערכו בוחן הכניסה החלופי, הבחינה הפסיכומטרית, עלה. בחינות הבגרות ממשיכות להתקיים היום לא מכוח ערכן, אלא מכוח החוק האוסר לימודים אוניברסיטאיים בלי תעודת בגרות.

לבטל את הבגרויות לטובת כולם

אין באמת צורך בחוק כזה או בבחינות בגרות, וביטולן יכול להועיל לכל הצדדים המעורבים. סיום הלימודים בכיתה י"א, לדוגמה, בלי בחינות בגרות אך עם מבחן פסיכומטרי מורחב, יאפשר למורי התיכון להתמקד בהשכלתם ובהרחבת דעתם של תלמידים, ולא בלימוד המודרך על־ידי סיסמתם הנצחית של התלמידים: "זה יהיה בבחינה?". השנה הפנויה, כתום הלימודים, תאפשר לתלמידים להתכונן כהלכה לבחינה הפסיכומטרית המורחבת. תקציב המדינה ירוויח אף הוא. ניתן יהיה, למשל, לנצל הפחתה של כמה מיליארדים בתקציב החינוך לתועלת הפחתת מסים.

אחד החששות העולים כביכול מביטול בחינות הבגרות והסתמכות על מכוני הכנה הוא מהתרחבות תעשיית מכוני ההכנה לפסיכומטרי, ומאפשרות שהלומדים במכוני ההכנה יוכלו 'לקנות' יתרון בבחינות. לא ברור עד כמה מצב כזה יהיה גרוע יותר מתעשיית המרמה של סימום אלפי תלמידים באמפטמין (ריטלין) בגלל הפרעות קשב מזויפות, או תעשיית ה'הקלות', שאף היא בעיקרה מרמה תופעות שליליות  ששכיחותן תקטן במידה ניכרת בבחינה שלא ניתן להתכונן לשאלותיה באופן נקודתי.

הריסון המשמעותי ביותר לתעשיית מכוני ההכנה לפסיכומטרי עשוי להיות הדרכת התלמידים בנוגע לערכם הדל של קורסי ההכנה. ביצוע עצמי של מספר מבחני עבר, ריקוד גשם במחיצת אינדיאנים מוסמכים, היוועצות באסטרולוג או ביועץ וודו ארגוני ישיגו כולם תוצאות דומות. הדרך הטובה ביותר לשפר את התוצאות בבחינות האלו היא שתי הפסקות קפה במהלך הבחינה. דרך טובה אף יותר היא לבטל גם את בחינות הבגרות וגם את הבחינה הפסיכומטרית, ולאפשר לאוניברסיטאות ולמכללות לקבוע את בוחני הכניסה בעצמן, בהתאם לכישורים הרלוונטיים הנדרשים בתחום הלימודים שנבחר. שם, הרי, יודעים טוב יותר מה באמת צריך לדעת.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

12 תגובות למאמר

  1. לעניות דעתי, ניתן לבטל כליל את הבחינה הפסיכומטרית. מדוע שכל האוניברסיטאות בארץ לא יעשו את מה שעושים באוניב' הפתוחה: כל דכפין מתקבלים לכל פקולטה שהיא, והסינון נעשה ע"י הסטודנטים עצמם, שכן רק החזרים שורדים את שנה א'.

    1. אני נוטה להסכים עמך. זה הגיוני (וגם נכון יותר כספית)

  2. מה שיקרה הוא שכולם יתקבלו לאוניברסיטאות ואז אחרי כמה שנים נשאל כמה עולה לנו שנת לימוד של סטודנט שאינו משלים את חור לימודיו.
    ואז נחזור למיון כלשהוא

  3. יש עודף ביקוש לשירותי השכלה גבוהה , הנמכת ספי הכניסה תגדיל את העודף, אלא אם כן יועלה שכר לימוד באופן חד. שזה רעיון לא רע, למדת – שילמת.

  4. המרכז הארצי לבחינות והערכה הוא מייסודן של האוניברסיטאות, ולכן תוכן הבחינה מבטא את אינטרס האוניברסיטאות בסינון הנבחנים. מדובר בחברה בע"מ או בעמותה רשומה, ואני לא יודע אם היא נתמכת או לא.
    בכל מקרה, יש הגיון בבחינה פסיכומטרית אחת, שבסיומה יכול המועמד ללימודים לתחר בין המוסדות האקדמיים השונים. זה עדיף על בחינות שונות בכל מוסד, אליהן צריך להתכונן ולשלם בנפרד. כמובן, ההגיון הזה תלוי בכך שהמוסדות סומכים על הבחינה, ונראה שהתנאי הזה מתקיים כעת.

    תכל'ס, מנסיון, אין כמו האוניברסיטה הפתוחה.

    1. המרכז הארצי לבחינות ולהערכה ממומן על־ידי המדינה, כפי שמצוין במאמר, בשיעור של 50.5 מיליון שקל.

  5. הכפילות תישאר, מכיוון שהאוניברסיטאות לא סומכות על הבגרויות (ובצדק, לאור שיעור ההעתקות במגזרים מסוימים), ומשרד החינוך יודע שברגע שהבגרויות יבוטלו לא תישאר סיבה משמעותית לאנשים מוכשרים להמשיך ללמוד בתיכון. אפשר להפסיק ללמוד בכיתה י', לעשות פסיכומטרי וישר לרוץ לאוניברסיטה.

  6. אורי, איזה חוק דורש תעודת בגרות כדי ללמוד באוניברסיטה?

    1. אלו הדרישות של האוניברסיטאות. כולן.

    2. האוניברסיטה הפתוחה איננה דורשת תעודת בגרות.

  7. כמובן, וכמו שעולה בעקיפין מתגובות שמעלי, הבעיה איננה בבחינה זו או אחרת, אלא בהכפפת האוניברסיטאות ובתי הספר למדינה.
    אם תוכל לפתוח אוניברסיטה פרטית – ולקרוא לה "אוניברסיטה" או "מכללה" או "קולג'", או כל שם אחר שיעלה בדעתך, ולתת בה תארים משלך – תוכל גם לקבוע בעצמך את הסינון: לפי פסיכומטרי, לפי בגרות, לפי למודי ליבה, לפי סמכות באיסור והיתר, או לפי הישגים הנדסיים במדעי החלל.

    אם בוגרי האוניברסיטה שלך יזכו לשם טוב בעולם האקדמי ובעולם התעשייתי, גם הבקוש לאוניברסיטה שלך יגדל. ואת שכר הלמוד תקבע בעצמך.
    כל עוד המוסד ישמור על הרמה ועל התחרות, הוא ישגשג.
    כששוק החנוך הוא מונופול חוקי, הדיון בבחינה זו או אחרת נראה קצת קטן עלינו – הלא כן?

    עם זאת, אצטרף למזכירים לשבח את האו"פ, שאכן איננה דורשת תעודת בגרות ואף לא פסיכומטרי.
    מצד שני, באו"פ יש מעט מאד מחקר עצמאי, ורובו בתחום נושא הלמידה עצמו (תת התחום של "הוראה מרחוק"), ולא בנושאים הנלמדים.