בניגוד לכוונת יוזמיו, עתיד חוק הספרים לשבש קשות את שוק הספרות ולפגוע בסופרים ותיקים וצעירים כאחד.
חברי-הכנסת משוכנעים כי החוק להגנת הסופרים ישפר את מצב שוק הספרים בארץ, ויגדיל את האיכות והכמות של הספרים המודפסים • אלא שהללו, כרגיל, מפספסים את העיקר, ומגלים חוסר הבנה מוחלט של שוק הספרים ושל מערכת התמריצים הפועלת בו • בעוד שהסופרים הוותיקים צופים עלייה ברווחי יצירותיהם, סביר להניח כי החוק החדש ישבש את השוק כולו ויגרום הפסדים ניכרים לכ-ו-ל-ם
בשנת 2012 יצאו לאור כ-7,487 ספרים – שיא היסטורי לספר העברי. הנתונים לשנת 2013 עדיין לא פורסמו, אבל מה שבטוח: בשנת 2014 לא צפוי להירשם שיא נוסף. צפויה התמוטטות. כניסת החוק להגנה על הסופרים והספרות צפוי להקטין את מספר הספרים היוצאים לאור באלפי כותרים בשנה, ולהוביל להתכווצות כואבת של התרבות הישראלית.
החוק להגנה על הסופרים והספרות יאסור החל מהשישה בפברואר על מתן הנחות לספרים, בשנה וחצי הראשונה לאחר יציאתם לאור. מגבלה זו תוביל לעלייה במחיר הספר הממוצע, לירידה בכמות הספרים הנרכשים על-ידי הצרכן הישראלי, ולעלייה משמעותית בסיכון הנלווה להוצאת ספר חדש לאור.
כדי להבין מדוע בעקבות החוק צפויה עלייה כה משמעותית בסיכון הנלווה להוצאת ספר, יש לרדת לקרביו של המודל העסקי של תעשיית הספרות – אחת מהתעשיות התחרותיות, הדינמיות והיצירתיות ביותר הקיימות; תעשייה שכופה על קברניטיה לחזור ולהמציא את עצמם מחדש. כן, כמו בסטארט-אפ.
הון סיכון תרבותי
יצרני ברגים, קרמבו או מוצרי צריכה ומזון אחרים מבססים את העסק שלהם על מוניטין מצטבר. זאת, מתוך הנחה כי לאחר מספר חוויות שימוש חיוביות צפוי הצרכן לחזור ולרכוש את המוצר שלהן, ואף להדביק בהרגליו צרכנים נוספים. מדי פעם מגיע מתחרה או מוצר חדש לשוק, אך בדרך כלל העניינים מתנהלים פחות או יותר על מי מנוחות. המדפים בסופר לא משתנים מדי חודש; הם אפילו לא משתנים באופן משמעותי משנה לשנה.
הוצאות לאור, לעומת זאת, נדרשות להמציא את עצמן כל הזמן מחדש: כל ספר שמפרסמת הוצאה הוא מוצר חדש לחלוטין – רעיון, נראטיב או עולם סיפורי המבקשים לחבב את עצמם על קונה פוטנציאלי, ואולי אף לשנות את חייו. מחזור חייו של ספר הוא קצר, אם הוא לא מצליח הוא יורד במהרה מהמדף. זו הסיבה שמדפיהן של חנויות ספרים מתחלפים תדיר ושהעבודה של מוציאים לאור היא הרבה יותר דינמית, מעניינת ויש שיגידו קשה.
עלות הפקתו של ספר ממוצע בהוצאה מסחרית מקצועית מתחילה בחמישים אלף שקלים וכוללת תרגום או תשלום מקדמה, עריכה, הגהה, גרפיקה, עימוד, הפקה, הדפסה, יחסי ציבור, פרסום, שיווק ואחסון. מרגע שהספר על המדף, לצד מאות ואלפי ספרים נוספים, גורלו אינו ידוע – הוא יכול להיות להיט המאה או להעלות אבק ולצלול לתהום הנשייה.
גורלם של רוב הספרים הוא להיעלם בלי להותיר זכר: "אנחנו עובדים בידיעה שרק אחד מכל חמישה ספרים יצליח להחזיר את ההשקעה", מספר לי בכיר בהוצאה מסחרית גדולה המוציאה למעלה ממאתיים ספרים בשנה, "זה נשמע מופרך אבל ככה זה עובד. מספר קטן של רבי מכר מאפשרים לנו להחזיק את הראש מעל המים ולרשום רווח לא רע בכלל".
חוק החור בכיס
למעשה, הגוף העסקי שפעולתו דומה להוצאת הספרים הוא קרן הון-הסיכון. כמו ההוצאה לאור, עיקר עבודתה של קרן כזו היא להמר על רעיונות חדשים מתוך תקווה שהם יתגלו כרלוונטיים לצרכנים, ולא לתחזק מוצר קיים או להעניק שירות לצרכנים חוזרים.
ההקבלה איננה מסתיימת כאן: כשהשקעתה של קרן הון סיכון בסטארט-אפ מסוים לא עולה יפה, היא יכולה למכור את נכסיה, השלד הבורסאי, הפעילות העסקית והפטנטים לחברה אחרת, כדי לצמצם את הפסדיה; הוצאה לאור עשויה לנסות להיפטר ממלאים של ספרים שאין להם דורש על-ידי מכירתם במבצעים, במכירות חיסול או בעודפים. החכמה בשתי התעשיות היא לא רק איך להרוויח, אלא גם איך ומתי לחתוך הפסדים.
תמחור יצירתי וחיתוך הפסדים הם כלים חשובים מאוד בארגז הכלים של המוציא לאור. ללא אפשרות לשלוט במחיר הספר, היכולת לשווק תוצרת ייחודית או חדשה מוגבלת, כמו גם היכולת לחסל מלאים במקרים בהם הספר נכשל במכירות. המגבלות הללו מובילות למעשה לעלייה בסיכון שבהוצאת ספר, אשר אין אפשרות לשנות את מחירו כדי להכיר אותו לקהל או להיפטר ממנו.
לא מדובר רק בתיאוריה אלא במדיניות שנוסתה ונבחנה על-ידי פרופסור חיים פרשטמן, שנשכר על-ידי ועדת פלד כדי לבחון את הכדאיות שבחקיקת חוק ההגנה על הספרים. פרשטמן הגיע למסקנה שהחוק יגרום ליותר נזק מתועלת. על-פי נתוני הבדיקה, מדינות אירופאיות שהטילו מגבלות על תמחור ספרים הוציאו 0.8-1.7 כותרים בשנה ל-1,000 נפש, בעוד מדינות שלא הטילו מגבלות כאלו הוציאו 1.14-5.8 ספרים ל-1,000 נפש.
לשים את היצרן במרכז
מטרתו של החוק להגנה על הסופרים והספרות היא להגדיל את ההכנסה של עובדי תעשיית המילים, הסובלים כביכול מתרבות המבצעים הגורמת לירידה חדה בהכנסה, כאשר הנהנים העיקריים הן הוצאות הספרים.
ההנחה הכלכלית המובלעת בחוק היא כי העלאת מחירי הספרים תפצה על הירידה בכמות הספרים שיימכרו בעקבות ההעלאה. סביר מאוד להניח כי מדובר בהנחה שגויה, וכי רמת ההוצאה של הציבור הישראלי על ספרים תצנח באופן שיגרום להתכווצות ריאלית של שוק הספרים כולו.
הנחה נוספת בה מחזיקים חלק מהתומכים בחוק היא כי הוא יגרום לצרכנים לרכוש את "הספרות הנכונה". כך למשל הודה הסופר חיים באר, התומך בחוק, בראיון ל'מידה', כי ייתכן שכמות הספרים שיצאו תהיה נמוכה יותר, אך ציין כי הוא צופה עלייה באיכותם: “אני חושב שמוציאים יותר מדי ספרים היום. פעם היה היצע יותר קטן אבל היה יותר מה לקנות, המבחר היה יותר טוב”, אמר באר והוסיף, "כשיש קקופוניה אדירה אתה לא שומע כמעט כלום".
באר וסופרים ידועים אחרים כמוהו מודעים לכך שתעשיית הספרות תתכווץ, אך סבורים שחיסול התחרות והגיוון הוא בעל ערך תרבותי. אחרי הכל, "בקקופוניה" שבה אלפי ספרים מתחרים באיכות ובמחיר על כיסו וזמנו של הקורא, עשויים ספריהם של באר, עוז, גרוסמן ושות. להיעלם לבלי שוב. במציאות שבה החוק חיסל את המבחר – סבורים הסופרים הוותיקים כי ספריהם יוגשו לציבור כרשימת קריאה.
תעשיית הספרות אמנם קטנה בגודלה אך גדולה בחשיבותה. ספרים, ככל הנראה יותר מכל מוצר אחר, מעצבים את המציאות בה אנו חיים. הפגיעה החמורה בעולם התרבות הישראלי בעקבות כניסתו לתוקף של החוק צריכה להכעיס ולהדאיג את כל מי שעולם הרוח של ישראל חשוב לו.
רותם סלע הנו מפעיל הבלוג 'הקפיטליסט היומי', ומיוזמי "יום הזיכרון לספרות הישראלית", המתוכנן ל-6 בפברואר.
מה שאני לא מבין-מה הקשר בין החוק לספרות מתורגמת.
מה שעשיתי-אפשר להשיג ברשת ספרים חדשים,בשפת המקור,במחיר הוגן,כחצי המחיר בארץ,ללא הוצאות משלוח. כשלימור תגיע לזה, אשים מבטחי בקינדל.אחרית הימים תגיע כשבנתב"ג יתחילו המוכסים לחטט בזכרונות נשלפים כדי לגלות הברחות של ספרים.רק הליכוד יכול.
אני תמיד בעד נתונים מספריים מהעולם, אבל נראה לי שהטבלה שהצגתם כאן קצת מחמיצה את המטרה. קשה להשוות מדינות קטנות כמו לוקסנבורג למדינות שהשפה שלהן חובקת עולם כמו ספרד או צרפת…. היה נכון יותר להראות את המצב לפני ואחרי החוק באותן מדינות.