שחיתות? שוחד? בגידה בציבור? הצחקתם את בכירי העיתונאים הישראלים. כל עוד זה משרת את האג'נדות שלהם – הכל טוב. אבישי עברי נושך
התקשורת היא כלב השמירה של הדמוקרטיה ומגינת העם מפני שחיתות? לא בישראל • בכל האמור לגבי אמנון דנקנר, בן כספית, נחום ברנע ואחרים, כל עוד השחיתות של נבחרי הציבור מקדמת את האג'נדות שלהם – הכל טוב
הרשעתו של אולמרט סותמת את הגולל על חלקו של האיש בחיינו הציבוריים, כך יש לקוות לפחות. אך אסור לשכוח שעד ממש לא מזמן היה אולמרט מועמדם של רבים וטובים לרשת את ראשות הממשלה מבנימין נתניהו, ולעמוד בראש המחנה החברתי שמכנה את עצמו לפעמים "מחנה השלום".
האנשים שהריצו אותו למשרה הרמה ידעו, כמובן, מה הם עושים ולמה. מדובר באנשים רציניים, חזקים. חלקם פוליטיקאים, חלקם עיתונאים, חלקם פוליטיקאים במסווה של עיתונאים. היו גם חולמים אמיתיים, תמימים; אנשים שמנותקים מספיק מהבלי העולם הזה כדי להאמין ששלום אמת בינינו לבין הערבים נמצא ממש מאחורי הדלת, במרחק של ויתור טריטוריאלי אחד של ראש ממשלה "אמיץ" אחד, ושמטרה נשגבת כזאת מצדיקה העלמת עין מתעלולים דוגמת מימון כפול לטיסות או קשרים הדוקים עם מליונרים מלקקי מעטפות.
תקוות השווא של האחרונים הוזנה על-ידי הראשונים. פטריוטיות היא מפלטו של הנבל ו"תהליך השלום" הוא מפלטו של המושחת. בשמאל לא המציאו את השיטה כמובן: כך חשו בימין במשך שנים כלפי אריק שרון, מורו של אולמרט בפוליטיקה וכנראה בעוד כמה עניינים. כל עוד הוא בונה יישובים ברחבי הארץ ונוקט קו פוליטי תקיף נגד ויתורים, מה לנו כי נדקדק איתו מי חתם בדיוק למי על שינוי יעוד קרקעות באיזו ועדה מחוזית, או כמה שילם איזה מליונר לבנו גלעד.
לאחר ההרשעה היו מי שהזכירו את העיתונאים שכתבו ראשונים על שחיתויתיו של אולמרט: 'כל העיר' בעריכת יוסף כהן בשנותיו של אולמרט בירושלים, והעיתונאי יואב יצחק מאוחר יותר. כדאי גם לזכור את העיתונאים האחרים, אלו שידעו ושתקו או לא ידעו כי העדיפו לא לדעת ודיברו – בעד אולמרט.
מרגלית ודנקנר נותנים גב
אי אפשר שלא לפתוח בצמד דנקנר ומרגלית, אמנון ודן. שני עיתונאים ותיקים וידידים אישיים ותיקים של אולמרט. האחד כבר איננו איתנו והשני, שהפך לראש הכותבים נגד אולמרט, כבר ספג כל ביקורת אפשרית על שנות חברותו עם המושחת והמהפך המוזר שעשה. דרכיהם של השנים נפרדו במקביל לחשיפת עוד ועוד פרשיות שחיתות אצל ידידם המשותף. מרגלית נהג לתקוף את השחיתות של אולמרט בכל הזדמנות, הוא הפך למעריץ עיוור של הפרקליטות, והרבה לתאר בטוריו את מאבקה כמאבק "בני אור" ב"בני חושך".
ב-2005 עוד היו חתומים דנקנר ומרגלית יחד, כעורך 'מעריב' ובכיר כותביו, על קמפיין נגד השחיתות, אבל ב-2007, כשעזב את העיתון, נודע כי דנקנר "שיפץ" כתבת תחקיר שנעשתה על אולמרט. בקיץ 2012, כשהורשע אולמרט בסעיף זוטר בפרשת מרכז ההשקעות וזוכה משאר הסעיפים בפרשיות אחרות, כינה דנקנר את מרגלית "פסיכופט" וקרא לפרקליט המדינה משה לדור "להתאבד".
כעת אפשר להיזכר שאחד המבקרים החריפים של מרגלית היה נחום ברנע, שעיתונו, 'ידיעות', עשה כל שיכול היה (שיטתית, לאורך שנים) כדי להגן על אולמרט ולתקוף את הפרקליטות.
למחרת ההרשעה פירסם 'ידיעות' מבחר כתבי הגנה על אולמרט מאת פרשני העיתון המובילים סימה קדמון ("אין ויכוח על כך שהכרעת הדין בפרשת הולילנד היכתה בהלם לא רק את סביבתו הקרובה של אולמרט") ושמעון שיפר (האחרון, שוב, ידידו של אולמרט וגם של שרון לפניו). גם העיתונאי/פוליטיקאי איתן הבר הופיע שם והסביר כי הפרקליטות היתה צריכה לגלות "חמלה" כלפי אולמרט:
חבריו הקרובים של אולמרט עדיין אחוזי תדהמה: התיאור שבא אתמול מפי השופט דוד רוזן אינו תואם את מידותיו של מי שהיה שר בממשלת ישראל, ראש העיר החשובה ביותר במדינה וראש ממשלה… קיימת נטייה לשכוח ולהשכיח את העובדה שבשנותיו בראשות הממשלה מילא את תפקידו בכישרון רב… נוכח מה שצפוי לקרות לאולמרט אם העליון ידחה את הערעור במשפט הולילנד, מוטב היה שהפרקליטות תגלה גישה שיש בה חמלה ואין שום סיבה לפתוח בעוד חקירה נגדו.
אם כך מדבר מי שהיה ראש לשכתו של יצחק רבין, נותר רק לדמיין אילו קריטריונים ליושר ציבורי ומנהל תקין שררו שם (לא צריך לדמיין כמובן, זאת הלשכה שהולידה את הסכם אוסלו על נספחיו הרבים, מהקזינו של מרטין שלאף ביריחו ועד חשבון הדולרים של יוסי גינוסר ומוחמד רשיד. הכל בכתובים). קולו של ברנע נדם.
אם הזכרנו את עורך 'מעריב' ובכיר כותבי 'ידיעות' בתקופת השיא הפוליטית של אולמרט, בא עורך 'הארץ' באותה תקופה, דוד לנדאו, ומשלים סריה. "רוץ אולמרט רוץ" קרא לנדאו ליקירו לפני הבחירות האחרונות. נזכיר: אולמרט כבר היה עבריין מורשע המחכה להכרעת בית המשפט בתיק הונאה עצום ממדים. זה לא הפריע לאחד מגדולי המטיפים בעיתונות הישראלית לחזק את ידיו, ולספק לו תעודת כשרות ערכית כראש ממשלה:
ייתכן שבזמן כלשהו בעתיד הקודר הזה תגיע אל אולמרט שארית הפליטה הנואשת של מחנה השלום, ותתחנן שיסיט הצדה את נוחותו האישית. אולי אף יימצאו בקרב אלה מי מאבירי הצדק העיוורים, שיתפשו סוף סוף כי ביום אחד של כיבוש יש יותר שחיתות – משפטית ומוסרית – מאשר בכל החשדות וההאשמות שהוטחו באולמרט (ושמרובם הגדול, כזכור, זוכה, אלא שזיכוי בעיני אבירים צבועים אלה גם הוא מעשה מושחת, שיש להתחקות אחר מניעיו הלא-טהורים). אולם ייתכן שאז יהיה כבר מאוחר מדי, ואהוד אולמרט יירשם בתולדות ישראל כמי שנכשל ביישום פתרון שתי המדינות, פעמיים.
האתרוג גרסה 2.0
תאמרו, מדובר בתמיכה תיאורטית במועמד שאיננו מועמד כלל? לא. אנחנו לא עוסקים בתיאוריה. גם ב-2007, כשאולמרט כיהן כראש ממשלה, שיגר 'הארץ' מסר ברור: חתום על הסכם שלום ונסלח לך על כל פשעיך. פרשנו הבכיר של העיתון עקיבא אלדר כתב כך במפורש:
מהלך חלקי ובעייתי כמו ההתנתקות החד-צדדית חילץ את שרון מצרה והעניק לו מעמד של גיבור לאומי. לאור ניסיון האתרוג, הסדר מדיני שיוביל לקץ הכיבוש יזכה את אולמרט בחנינה.
אין זה טקסט יוצא דופן. גם בן כספית, בכיר כותבי 'מעריב' בזמן הבחירות האחרונות, כינה את אולמרט, כאמור – עבריין מורשע וחשוד בפרשיית שוחד ענקית – "התקווה האחרונה שלנו":
מדובר בהרבה מאוד עבודה שמצפה לאולמרט בימים הקרובים, בטרם יקבל את ההחלטה. אלא אם כן מישהו ירפה את ידיו קודם. הרי לא חסרים צדקנים, צבועים ומתחסדים, גם בעולם הפוליטי וגם בתקשורת, שמבחינתם חזרתו של אולמרט לפוליטיקה משולה לסוף המדינה. הם לא מצליחים להתרומם לרגע מביצת הרפש שבה הם (כולנו) שקועים ולהבין שהם מנסרים בחדווה את הענף שעליו הם יושבים…אני מרשה לעצמי להוסיף כאן את קולי האישי, הצנוע, ולקרוא לך, אולמרט, לחזור. רוץ, אולמרט, רוץ. למה? כי אין הזדמנות אחרת. כי אי אפשר לחכות עוד. רוץ, אולמרט, כי נדמה לי שבטיפול נבון ונכון אתה יכול להיות היחיד שיכול להעמיד אלטרנטיבה לשלטון אדלסון.
הפרקליטות, לפי ההגיון הזה, סתם רודפת פוליטיקאים על לא עוול בכפם: "הרי כל זב ומצורע יכול לפתוח לך תיק בהבל פיו, ובפרקליטות עלולים להימצא אנשים שיקנו את סחורתו וירדפו אותך".
כן, זה שוב בן כספית במאמר תמיכה באולמרט (ותקיפת דן מרגלית, זה בא ביחד). באותו מאמר הסביר כספית, זאת לא בדיחה, כי רדיפת הפרקליטות מובילה לכך ש"כמעט אין קופצים שמתנדבים להיכנס לחיים הפוליטיים". להרשעת אולמרט בפרשת הולילנד קרא כספית "טרגדיה לאומית".
לעיתונאים רבים אפוא, לא באמת אכפת משחיתות. הם משתמשים בנושא כדי לקדם פוליטיקאים שאליהם הם מקורבים, ולפגוע בפוליטיקאים אחרים. השחיתות היא רק כלי בידם למימוש האג'נדות החביבות עליהם. ניתן רק לתהות אם את אותו שימוש ציני הם עושים במילים "דמוקרטיה", "בטחון" ו-"שלום". עיתונאים אלה אינם באמת עיתונאים אלא תועמלנים של אדם או אג'נדה. ביום שבו הורשע ראש ממשלה לשעבר בישראל בעבירה החמורה ביותר שבה יכול איש ציבור להיות מורשע – שוחד – קונן יוסי ורטר מ'הארץ' על מה שציער אתו בהרשעה באמת: סילוקו של מועמד פוליטי שיוכל לנצח בבחירות את ביבי נתניהו. זיכרו את שמותיהם של ה"עיתונאים" הללו בפעם הבאה שאתם קוראים עיתון.
רשימה חשובה מאד. תודה.
מלבד השחיתות הפוליטית יש פה נושא לא מדובר ובעל השלכות רבות הרי את כל הכספים שאולמרט קיבל ונתן הוא השקיע באופן מסוים וכדאי לכל מי שיודע איפה הוא גר ללכת לראות איזה מפלצת נדלן ענקית הוא מקים בחצר האחורית של הבית הפרטי שלו הוא השקיע בעצמו לטווח ארוך ומקביל גם שולה זקן. האם חלק מהעונש שלהם יהיה פיטורי בניה ומקורביה של שולה מהמשרות החשובות שהם מחזיקים? או הוצאת צו הריסה לבניין שנבנה מכספי גניבה? כרגיל ברפובליקת בננות מישהו אוכל בננה ומישהו אחר מחליק על הקליפה שלה…..הם יקבלו מאסר להרתעה ולסתימת פיות וימשיכו לנהל חיים מדושנים ולגלגל כספים שלא שייכים להם…):