מאבקי זכויות העובדים פוגעים בחלשים

חוקי העבודה ושכר המינימום נועדו לסייע לחלשים, אך בפועל הם פוגעים בעיקר בהם. הדרך לגיהנום הכלכלי רצופה כוונות טובות.

"הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות", והדברים נכונים שבעתיים בכלכלה • חקיקה שמגנה על עובדים או מנסה להוריד מחירים באופן מלאכותי נובעת אמנם מכוונות טובות, אך היא לרוב הרסנית בתוצאותיה – בעיקר עבור החלשים • במקום לנסות לאלף את הטבע האנושי ואת חוקי הכלכלה, מוטב לשחרר את החסמים ולאפשר לאנשים לעבוד ולהתפרנס בכבוד

החלשים ביותר נפגעים; הפגנת עובדי קבלן. צילום: קובי גדעון, פלאש 90
החלשים ביותר נפגעים; הפגנת עובדי קבלן. צילום: קובי גדעון, פלאש 90

תנועות ופוליטיקאים 'חברתיים' פועלים לרוב מתוך כוונות טובות – לעזור לאנשים חלשים – אולם, התוצאות של מהלכיהם הן פעמים רבות גרועות ובלתי-צפויות. כנראה שהסכנה הגדולה בדמוקרטיה של ימינו אינה נשקפת מעליית כוחו של הרוע, שהרי הסיכוי שיצבור תמיכה ציבורית הוא אפסי, אלא דווקא ממגמה של חקיקה בעלת כוונות טובות, אשר ההשלכות שלה הרסניות. גזענות, שנאה ורוע קלים לזיהוי וקלים להתנגדות, אך לכוונות ראויות קשה מאוד להתנגד.

כך למשל, מגמת החקיקה שמטרתה לסייע לעובדים, ובמיוחד לחלשים שבהם, נפוצה מאוד במחוזותינו; חוקי ההגנה על עובדים נתפסים כמוסריים ומתבקשים, אך רק מתי-מעט ערים לתופעות הלוואי הקשות שהם גורמים. האקסיומה המוסרית שעומדת בבסיס המגמה, "לקחת מהחזקים ולתת לחלשים", משתיקה כל ביקורת. אולם גם כאן – הכוונה טובה, התוצאה גרועה. למרבה האבסורד, בשורה התחתונה מי שלוקחים מהם הם דווקא החלשים ביותר, כדי לתת לחזקים יותר.

כיצד? הדבר הטוב והמכובד ביותר עבור אדם בריא, הוא האפשרות לעבוד ולהתפרנס באופן עצמאי – בלא להזדקק לעזרת אדם אחר או ממשלה. ממילא, המדיניות הכלכלית הטובה ביותר היא זו אשר יוצרת ביקוש לעבודה וביקוש לעובדים, דבר שגורם לעלייה בשכרם בגלל חוקי הההיצע והביקוש. לעומת זאת, מדיניות של הגנה על עובדים וקביעת שכר מינימום עושה בדיוק את ההיפך: היא מורידה את הביקוש לעובדים וגורמת לירידה בשכרם.

נניח, למשל, שיש בארץ יבואן יחיד של מוצר מסוים – אגוזי קוקוס לצורך העניין – אשר ייבא לארץ כמות הגונה של מספר טונות מהם. כעת, נניח שהציבור החליף לפתע את טעמו מסיבות כאלה ואחרות (חשש מתולעים למשל), ואינו מעוניין יותר בקוקוס; התוצאה הישירה תהיה ירידה דרסטית במחיר – "קוקוס בשקל" – והיבואן יעשה הכל כדי להיפטר מהסחורה, גם במחיר מועט, ולצמצם הפסדים. לא יחלפו כמה רגעים והפוליטיקאי התורן, החרד לגורלו של היבואן , ידרוש לעגן בחוק מחיר מינימום לק"ג קוקוס. הכוונה שלו נוגעת ללב: דאגה לאדם אשר השקיע מאונו והונו, כדי לספק מוצר לאנשים שפנו לו עורף. אולם, התוצאה של החוק תהיה אומללה. הוא לא יצליח ליצור ביקוש לקוקוס, ולא לשנות את טעמו של הציבור. הביקוש הנמוך ממילא רק יקטן עוד יותר מחמת המחיר המרתיע, וההפסדים של היבואן יגדלו.

שוק העבודה לא שונה מיתר השווקים

גם עובדים, כמו כל "מוצר" אחר, תלויים בחוקי הביקוש וההיצע. כאשר יש ביקוש לעובדים שכרם עולה, וכאשר מתמעט הביקוש שכרם יורד. חקיקה הנוגדת את חוקי הכלכלה, כמוה (כמעט) כחקיקה הנוגדת את חוקי הפיזיקה. אתה יכול עד מחר לעגן בחקיקה שעל המים לזרום במעלה הנהר כי זה "צודק יותר", אך זה לא ממש יעזור.

חוקי ההיצע והביקוש עובדים בכל מקום; שוק מחנה-יהודה. צילום: שרה שומן, פלאש 90
חוקי ההיצע והביקוש עובדים בכל מקום; שוק מחנה-יהודה. צילום: שרה שומן, פלאש 90

עיגון שכר מינימום ושיפור תנאי העבודה בחקיקה לא מעלים את הביקוש לעובדים, אלא רק מרתיעים יותר את המעסיקים. בתגובה לעלייה בשכרם של העובדים, התעשיינים מעבירים את הייצור לחו"ל או רוכשים מכונות כתחליף לעבודה אנושית. התוצאה היא מעט עובדים הנהנים משכר גבוה יותר, והרבה עובדים הנותרים בלא עבודה כלל.

אכן, עובדים שמתאגדים בוועד משפרים את שכרם – אך באותה נשימה גורמים לכך שהמעסיק יימנע מלשכור עובדים נוספים; זו אחת הדרכים הבדוקות והידועות להגברת האבטלה. האבסורד גדול עוד יותר בשירות הציבורי, שבו העובדים לא מתאגדים כנגד בעל הון אלא כנגד הציבור הכללי. עובדי חברת החשמל החזקים ועובדי הנמלים, הנהנים משכר גבוה בהרבה מהממוצע, מתאגדים למעשה נגד כלל הציבור – אשר ברובו חלש מהם משמעותית – וממנו הם גובים את הפרמיה המונופוליסטית. כך, בחסות הסיסמא "לקחת מהחזקים", עושקים את הציבור ולוקחים דווקא מהאנשים החלשים ביותר בחברה.

רוצים לסייע לעובדים? רק באמצעות חקיקה התואמת את חוקי הכלכלה. לשם כך יש לקדם מדיניות אשר תאפשר לעסקים לפרוח, בעיקר באמצעות ביטול חסמים רגולטוריים והורדת מסים. התוצאה תהיה יותר משרות כנגד אותה כמות של עובדים, ביקוש גובר לידיים עובדות, וממילא עלייה טבעית בשכר. ככל שהעסקים יפרחו ויתרבו, כך מעמדם של העובדים – ובמיוחד החלשים שבהם – יתחזק.

הכותב הוא יועץ תקשורת, וחבר הפורום הרעיוני של התנועה הליברלית החדשה

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

1 תגובות למאמר

  1. איזה גיבוב של שטויות! להשוות את "חוקי" הכלכלה, אותם קובעים בני אדם לפי מה שנוח להם ומשרת את האינטרסים של אלו שכיום הם בעלי הכוח לחוקי הפיזיקה, שכאילו כל התנגדות להם היא איוולת. האיוולת כאן היא קבלת מצב שהוא תוצר של החלטות שגויות אנושיות שרואות את העובדים כ"כל מוצר אחר" כאילו היא גזירת גורל.