המהומות ביצהר והשוויון בפני החוק

התמונות הקשות שהגיעו השבוע מהיישוב יצהר ממחישות את ממדי משבר שלטון החוק ביהודה ושומרון • אחד הגורמים לכך היא מערכת חוקים שרירותית ולא שוויונית הפועלת במקום, ההופכת את החיים באזור לממלכה של אי-וודאות ולכר פורה לאנרכיסטים וקבוצות אלימות • הגיע הזמן לשים לכך קץ, ולהחיל את החוק הישראלי בכל השטח

האבסורד של המהומות ביצהר זועק לשמים: העובדה שתושבי יישוב מבודד הנתון לאיום בטחוני מתמיד מעזים להרים יד על חיילי צה"ל המופקדים על שמירתם כמעט ואינה נתפסת, והמעשים סופגים גינויים חוצי מגזרים, ובצדק. אך למעשה אירועים אלו חושפים בעיה עמוקה יותר, הנוגעת לאחד האתגרים המרכזיים של שלטון החוק ביהודה ושומרון: השוויון בפני החוק.

כולנו מוצאים את עצמנו לעתים בצד המפסיד של החוק. אנו מוכנים לקבל זאת מכיוון שאנו יודעים שהחוק שווה לכולם. החוק מייצג מערכת כללים עקביים וידועים מראש, המאפשרים לאדם לנהל את עיסוקיו בהתאם להם, תוך שהוא יכול להעריך מבעוד מועד את התוצאות החוקיות של פעולותיו. כך, גם כשאנו מפסידים, אנו יודעים שאין זאת בשל שרירותו של פקיד, שוטר או שופט, אלא בשל מעשינו שלנו, שלא נעשו בהתאם לחוק.

אך בעוד שתיאור זה תקף, ברמה זו או אחרת, ביחס למרבית שטחה של מדינת ישראל, הרי שלא כך הדבר בשטחי יהודה ושומרון. זהו מקום בו מתערבבים להם חוקים מחוקים שונים, במין בליל חסר פשר: חוקים ירדנים, מנדטוריים, עותמאניים וישראלים חלים ולא חלים לסירוגין על אזרחים ותושבים, בצורה שהיא כמעט רנדומלית.

קרקע לא מוצקה

הדוגמאות לכך רבות, אך הבולטת שבהן היא בתחום דיני המקרקעין. שלא כמו בישראל הקטנה, רישום בעלות על קרקע ביהודה ושומרון דורש דרך חתחתים אינסופית של אישורים וחתימות, כאשר על כל צעד ושעל נתון הדבר לשיקול דעתו הפוליטי של פקיד זה או אחר. למעשה, רכישת המקרקעין ביהודה ושומרון היא כה פוליטית, עד שהאקט לא מגיע לסיומו המשפטי ללא חתימה של שר הביטחון בכבודו ובעצמו.

ראו למשל את סיפורה של מגרון. לאחר שהתברר כי האדמות עליהן הוקם היישוב אינן אדמות מדינה, מיהרו התושבים לרכוש חלק מאותן חלקות, על מנת להציל את הבתים שעליהן. אך מכיוון שפעולת הרישום הטרוויאלית לוקחת עידן ועידנים במערכת החוק הקלוקלת ביהודה ושומרון, הדבר לא הועיל: משלא הושלם הרישום, בחר בג"צ שלא להתייחס לרכישה והורה לפנות את היישוב כולו.

ומה באשר לרכישה של בית בנוי, שבו לא נדרש הליך רישוי מייגע כל כך? ובכן, הצצה בסיפורו של בית אחד בחברון, בית השלום שמו, יבהיר את התמונה היטב. הבית נרכש כדת וכדין ושולמו בגינו לא מעט טבין ותקילין. אך בכל זאת, רשויות החוק מנעו מהרוכשים להיכנס לבית ולהתגורר בו. מדוע? כאן נשלף להטוט משפטי חדש: "היתר עסקה”, שעל-פיו כל רכישת מקרקעין ביהודה ושומרון מחייבת את אישורה של המדינה. למרות שהכסף שולם, החוזה נחתם ושני הצדדים לעסקה מרוצים, שום דבר לא סגור עד שהפקידים במנהל האזרחי לא נותנים את ברכתם.

מלבד זאת, גם תיחום החלקות ורישומן לוקה בחסר. לפני שנים רבות נהגו לתחם את גבולותיו של שטח באמצעות זיהוי אלמנטים בנוף כמו "מהעץ השלישי עד הסלע הגדול”, אך מזה שנים רבות הנהיגה מדינת ישראל שיטת ציון מודרנית יותר, תוך שימוש באמצעים פרקטיים כגון קואורדינטות, גושים וחלקות.

אך ביהודה ושומרון האווירה עדיין פסטורלית כפעם, והגבולות בין החלקות כלל לא ברורים. אם לא די בכך, גם היכולת הוולונטרית לעיין ברישומים, על מנת לדעת למי שייכת כל חלקה, בלתי אפשרית. זו הסיבה לכך שלפתע מצאו את עצמם תושבי מגרון ועמונה מתגוררים על אדמות בבעלות פרטית. תחת מסך ההסתרה הזה, יכולים לפעול גם רמאים מרמאים שונים. מה מונע מהם למכור קרקעות שאינן שייכות להם?

לא רק בנושאי המקרקעין החוק לא שוויוני בעליל. לפני מספר חודשים, עלתה לכותרות העובדה שחלק מדיני העבודה לא חלים ביהודה ושומרון – עד שלבסוף בעקבות פעילות נמרצת של חברי כנסת (בראשם חברת הכנסת אורית סטרוק מהבית היהודי), ולמרות התנגדות נחרצת של הפרקליטות, תוקן הדבר באופן חלקי על-ידי צו מאת אלוף פיקוד המרכז.

מצעד האיוולת

זה לא שאי אפשר: הניסיון מלמד כי כשרוצים להחיל חוקים מסוימים ביהודה ושומרון, הם מוחלים בשלמותם וללא סלקטיביות כלל. כפי שלמשל הוחלו החוק הפלילי ודיני התעבורה. ככלל, ניתן לראות מגמה די ברורה בהחלת החוק ביהודה ושומרון: המקלות נכנסים פנימה והגזרים נשארים בחוץ. חוקים, צווים ותקנות רבות, מוחלים באופן סלקטיבי, כאשר הם כוללים את חובות החוק אבל לא את הזכויות המוקנות בו.

כל זאת בלי להזכיר את האכיפה הבררנית ביו"ש, הבאה לידי ביטוי באחוז גבוה מאוד של הגשת כתבי אישום, ובמספר שוטרים לתושב הגבוה הרבה יותר מהמקובל בשאר מחוזות ישראל.

לא דיברנו גם על בתי משפט ובתי דין צבאיים הפועלים בסמכויות מוגבלות, ללא ערכת ערעור מסודרת; ועל כך שכל תביעה קניינית פשוטה מתגלגלת לפתחו של בג"צ, למרות שמדובר בעניינים פרטיים שבין אדם לחברו. במקרים אלו גם קשה למתיישב להשיג עורך דין הגון, מכיוון שעל-פי הנוהל, ההגנה מנוהלת על-ידי מחלקת הבג"צים בפרקליטות, שלעתים אפילו לא מערבת בעניין את הצד הנפגע.

וכמובן, בל נשכח את הפקידים והיועצים המשפטיים, המבצעים בכל פעם מדיניות שונה לגמרי. ברצותם, יכריזו כי בכל סכסוך קרקעות יש לפנות את המחזיק בקרקע (היהודי כמובן), עוד בטרם יתבררו הטענות במשפט, וברצותם יתירו לפולשים מובהקים (פלסטינים, אלא מה) לעבד אדמות מדינה ללא כל הפרעה.

במציאות שכזו, לא ייפלא כי שומרי החוק וזרועות הביטחון ביהודה ושומרון נתפסים כגורם מפלה ושרירותי. משם קצרה הדרך לאנרכיה ולאיוולת נוסח יצהר.

נותר רק לשאול, עד מתי נמשיך לצפות בתאטרון האבסורד, מבלי להחיל את החוק הישראלי בשוויוניות מלאה על כל השטחים בהם חיים אזרחי ישראל?

הכותב עמל בימים אלו על הקמת ארגון לקידום השוויון בפני החוק ביהודה ושומרון.