שחרור מחבלים ערביי ישראל – קו אדום

רבים שואלים אותי בימים האחרונים מדוע שרטטנו כקו אדום – שחצייה שלו לא תאפשר לנו להוסיף ולשבת בממשלה – דווקא שחרור רוצחים ערבים בעלי אזרחות ישראלית.

לפני הכל, למותר לציין שבעיניי קיים פגם מוסרי עמוק בכל שחרור מחבלים, ודאי כאלה עם דם על הידיים. התעקשותם של הפלסטינים על שחרור זה של רוצחים כתנאי למשא-ומתן, מראה יותר מכל מהם הערכים שמדריכים אותם בבואם אל שולחן הדיונים, ומלמדת על כך שהמשא-ומתן עצמו חסר תכלית.

אולם, כאשר מדובר ברוצחים מקרב הערבים אזרחי ישראל, ישנם שיקולים נוספים הגורמים לנו, סיעת הבית היהודי, להתנגד בכל תוקף למהלך – גם במחיר פרישה מן הממשלה.

קודם לכל, מהלך שכזה ישים ללעג ולקלס את הכרעות בתי-המשפט בישראל; השמאל הישראלי מדבר אמנם חדשות לבקרים על חשיבותו של שלטון החוק, אך עבור נזיד עדשים של עצם הזכות לשבת לשולחן הדיונים, הוא מוכן למכור את אחד מעקרונות היסוד של משפט צדק – ולעשות איפה ואיפה בין אזרחים יהודים לבין אלו הערבים.

אך הבעייתיות בשחרור רוצחים ישראלים אינה נובעת רק מהפגיעה בשלטון החוק הישראלי, אלא גם מכך שהיא פוגעת אנושות במרקם היחסים העדין בין ישראל לערביי ישראל. אין זה סוד שיחסי מדינת ישראל עם אזרחיה הערבים מורכבים ביותר. מחד גיסא, אנו אמנם עדים להקצנה ביחס למדינה ולמוסדותיה בהנהגת התנועה האיסלמית, ולהתנהלות אלימה של מיעוט מערביי ישראל. אך מאידך גיסא, נראה שרוב ערביי ישראל מודעים היטב לאיכות החיים ולזכויות שמקנה להם מדינת ישראל ואזרחותם הישראלית, דברים שמדינות ערב – ובוודאי הרשות הפלסטינית – לא יוכלו להציע להם. לכן, מתחת לפני השטח, הם מקווים לשמר את היחסים עם המדינה ולבדל את עצמם מערביי יהודה ושומרון.

אינטרס של הרשות הפלסטינית

הרשות הפלסטינית מבינה היטב את התהליכים הללו. היא פועלת באופן עקבי לטשטוש הזהות הישראלית של ערביי ישראל, ולהפיכתם לפלסטינים החיים תחת "כיבוש". גם רוב חברי הכנסת הערבים מתנהלים, לצערי, באופן דומה. במקום לנסות ולפעול לשיפור תנאי החיים של ערביי ישראל – בכל הקשור לחינוך, תעסוקה, שלטון מקומי וכו' – הם מעדיפים לשתף פעולה עם ההסתה הפלסטינית ולחתור נגד מדינת ישראל.

ברור אפוא מדוע דורש אבו-מאזן את שחרורם של רוצחים מערביי ישראל. מהלך כזה יהווה למעשה הכרה והצהרה של מדינת ישראל, קבל עם ועולם, לפיה ערביי ישראל הם גיס חמישי – טרוריסטים מבית מדרשם של הפת"ח והחמאס – אשר פועלים כסוס טרויאני בתוככי מדינת ישראל.

יש לחשוש שמעשה כזה יהווה גט כריתות של המדינה לאזרחיה הערבים, ויוביל כבנבואה שמגשימה את עצמה להפיכתם לגיס חמישי אמיתי. כשזה יקרה, מדינת ישראל לא תוכל לבוא בטענות אלא לעצמה.

אנחנו, בבית היהודי, לא ויתרנו על ערביי ישראל. הם חלק מהמדינה הזו וכל חוקיה צריכים לחול עליהם.

על ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לשאול את עצמו האם הארכת שיחות הסרק בכמה חודשים שווה את המחיר הכבד – המוסרי, המשפטי והאזרחי – שישראל תאלץ לשלם, ואת הפגיעה המובהקת בריבונותה של המדינה.

איילת שקד היא חברת כנסת מטעם סיעת הבית היהודי

 מעוניינים להתעדכן במאמרים חדשים באתר? הצטרפו עכשיו לדף הפייסבוק של 'מידה'.