עלה בכנסת: ועד עובדי משרד החוץ מצטרף לביקורת על הממשלה

ועד עובדי משרד החוץ הפיץ בקרב העובדים מכתב המתאר את הדיפלומט האדיאלי ככזה המתווכח עם הממונים עליו

מי קובע את המדיניות? שר החוץ ליברמן

האיגרת הופצה בעקבות דברי הביקורת שמתח היועץ לביטחון לאומי אלוף (במיל.) יעקב עמידרור על שגרירים שביקרו בקולניות את מדיניותה של הממשלה. עמידרור קרא לשגרירים "לא להתבלבל, אתם נציגי הממשלה. אם לא מתאים לכם – או שתלכו לפוליטיקה או שתתפטרו".

הערתו של עמידרור כנראה לא מצאה חן נציגי וועד העובדים של המשרד, שמיהרו להפיץ בקרב כלל העובדים מסמך הכולל את רשמיו של לורנס איגלברגר, דיפלומט אמריקני משנות ה-80, בו מתוארת התכונה העיקרית של איש שרות החוץ כ"אומץ".

אלא שבוועד הגדילו לעשות, ובכדי לחסוך מאנשי המשרד העסוקים את המאמץ שבקריאת עמוד וחצי באנגלית, בחרו להדגיש כמה פסקאות מפתח המבהירות היטב למה התכוון המשורר.

 אחרי פסקה המתארת כי הבסיס לכל דיפלומט הוא בראש ובראשונה אינטליגנציה ויכולת ביטוי, מסביר איגלברגר במשפטים שזכו להדגשת ועד העובדים, כי הדבר הנצרך ביותר הוא אומץ ותעוזה. ומהו אותו אומץ?

הנכונות להודיע לטובים ממך שאתה חושב שהם טועים – ומדוע. הנכונות לומר זאת אל מול ועדה קונגרסיאלית כאשר מצלמות הטלוויזיה מכוונות אליך. הנכונות לומר לאנשים מה אתה חושב אפילו במחיר פגיעה בקריירה האישית.

 בעקבות הפצת המכתב גורמים במשרד החוץ מספרים על תחושה קשה. העובדה שוועד עובדי המשרד נוקט עמדה כה ברור בסוגיה העומדת על סדר היום הפוליטי של המדינה, היא מטרידה ביותר. "האם במשרד החוץ יש מקום רק לאנשי שמאל?" שואלים גורמים עמם שוחחנו. לפי הנהלת ועד העובדים, כנראה שכן.

 ועד עובדים מגושם

החלק המשעשע בכל הסיפור הוא שמי שממשיך לקרוא את האיגרת מגלה כי גם אנשי הועד שהפיצו את האיגרת לא ממש קראו עד הסוף. בדיוק כאשר בעל המרקר החליט להפסיק לסמן מסביר איגלברגר כי גם לאומץ הזה יש גבול, וכי בסופו של יום –

אחרי שהבעת את דעתך והפסדת, חייבת להיות לך התעוזה להצדיע ולצעוד לבצע את המוטל עליך. אינני מחשיב זאת תעוזה להמשיך ולהתעקש לאחר מכן. אי אפשר לנהל מערכת כך. על כן עליך להיות מוכן לבצע מטלות שאינך בהכרח מאמין בהן, אלא אם כן הן כה שגויות מוסרית עד שאינך יכול לעשות זאת. ובנסיבות כאלו מוטל עליך להתפטר.

 האם מפיצי האיגרת מתכוונים להיות עקביים עם המלצותיו של איגלברגר – שאגב, לא ממש שונות מדבריו של עמידרור – או שמא בכוונתם להיצמד באומץ רב למסומן-בכחול הסלקטיבי שהם כה אוהבים, ולהישאר דיפלומטים לעומתיים למשך שארית הקריירה שלהם?

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

1 תגובות למאמר

  1. אני דווקא לא רואה בעיה.
    אם מישהו רוצה לחתור כנגד במדינה-זכותו.
    האשמה מוטלת לחלוטין על המדינה שלא מפטרת אותו.
    אם אנשי ימין היו חותרים בפומבי תחת שלטון השמאל הם היו מפוטרים די מהר…