מדיניות חברתית: בין זכויות טבעיות לרשת-ביטחון

לאחרונה פרסמה שלי יחימוביץ' את "חוק יסוד הזכויות החברתיות", הצעת חוק שהוכנה בשיתוף עם האגודה לזכויות האזרח בישראל. הזכויות כוללות קיום בכבוד, ביטחון תזונתי, הזכות לדיור, בריאות, חינוך והשכלה, עבודה, שביתה, והזכות לשוויון. הצעה זו היא נקודת מוצא טובה לאבחנה סמנטית לכאורה, אך חשובה, בין שתי תפיסות שיכולות להיות למדיניות סוציאלית: זכויות חברתיות לעומת רשת ביטחון.

רשת בטחון היא מושג פשוט: אם תיפול, המדינה תתפוס אותך לפני שתפגע בקרקע הקשה. התוצאה בפועל יכולה להיות זהה לזו המושגת על ידי זכויות חברתיות. כך, במקום לומר שלכל אדם יש "זכות לדיור", נציב רשת ביטחון שתפצה את אלו שנקלעו לרמת עוני שלא מאפשרת להם להציב גג מעל לראשם. כמובן, אנשים יכולים לרכוש בעצמם רשת ביטחון כזו, כך שלכאורה אין כאן הצדקה להתערבות ממשלתית, אבל בואו נשים לרגע את הוויכוח הזה בצד. אם התוצאה יכולה להיות זהה, מהו ההבדל המהותי בין ה זכויות הטבעיות לבין רשת הביטחון?

ישנם שני הבדלים עיקריים.

זכויות וחובות

בחיים קיים טרייד-אוף קבוע בין סיכון לתוחלת, בשלל תחומים, ביניהם גם בהחלטות הנוגעות לקריירה. ישנם מקצועות רבים שהם "מסוכנים" – מעטים מאלו שמנסים אמנם מצליחים להגיע לקו הסיום ולהתפרנס בתור שחקני כדור-רגל, אמנים, מוזיקאים, שפים, בעלי עסקים שונים ועוד. כאשר המדינה מציעה לאדם זכויות שאינן תלויות במעשיו בעבר, היא מפחיתה עבורו את הסיכון. אנשים יבחרו במסלולים יותר מסוכנים, וכך תגדל עלותן של הזכויות (מה שנקרא Moral hazard, סיכון מוסרי). אם היום אחוז מסויים מהאוכלוסייה מגיע למצב של אבדן מקום מגורים, לאחר החלת החוק של יחימוביץ' האחוז הזה יגדל באופן דרמטי, מכיוון שאנשים יודעים שהם לא באמת יאבדו את דירותיהם. עכשיו שיש להם זכויות, הרבה יותר משתלם להמר.

רשימה של "זכויות חברתיות" לא יכולה להתמודד עם הבעיה הזו. רשת ביטחון כן. ניתן להגדיר אותה כך שתתפוס רק "חסרי מזל", רק אנשים שנפגעו כתוצאה מתאונה, או מחלה, או התפתחות טכנולוגית שהפכה את המקצוע שלהם למיותר, ולא תתפוס אנשים שביצעו בחירות גרועות בחייהם. כך, ערך האחריות האישית לא יישחק.

הזכות לגמישות

"זכות" היא מילה די חזקה. אנשים לא מוותרים על זכויותיהם בקלות. חלקם מוכנים להילחם ואף למות למען זכויות כאלו ואחרות, בייחוד אם הם נולדו לעולם שבו הזכויות האלו נתפסות כמובנות מאליהן. "רשת ביטחון", לעומת זאת, היא מונח יותר טכני. אף אחד לא ימות בשביל רשת ביטחון.

מדוע זה חשוב? כל מדינה עוברת משברים תקציביים קשים אחת לכמה עשורים, כמו זה הנוכחי. כאשר מתרחש משבר, המדינה צריכה להקטין את הוצאותיה במהירות. נניח שישנן שתי מדינות זהות מבחינת רמת ההטבות הסוציאליות, שנבדלות ביניהן רק בשם שבו קוראים לאותן ההטבות, ונקלעו יחדיו אל תוך משבר עולמי חמור. שר האוצר של מדינה א' מנסה לבטל את "הזכות לדיור" המעוגנת בחוקת המדינה, בעוד ששר האוצר של מדינה ב' מנסה לחסוך כסף על ידי הנמכת רשת הביטחון הממשלתית, או צמצום מספר הזכאים. למי לדעתכם הסיכוי הגבוה יותר להצליח? היכן יתרחשו ההפגנות ההמוניות, האלימות?

לפעמים הסמנטיקה חשובה.

בגרות ואחריות

"זכויות חברתיות" הן רעיון גרוע. ניתן להגיע לאותה התוצאה מבחינת מאבק בעוני וחתירה לשוויון הזדמנויות דרך המושג של רשת ביטחון, וזאת ללא החסרונות המתבטאים בחוסר גמישות וסיכון מוסרי.

תפיסת ה"מגיע לי" היא ילדותית מטבעה. לא "מגיעה לנו" דירה בתל אביב, לא "מגיע לנו" לעבוד באיזה מקצוע שנרצה, לא "מגיע לנו" ללמוד במשך שנים רבות להנאתנו תוך כדי סבסוד מסיבי של הציבור הרחב (בישיבה או באוניברסיטה), לא "מגיע לנו" לעבור שנים של טיפולי הפריה במימון המדינה, ולא "מגיע לנו" להזמין סושי שלוש פעמים בשבוע. אין שום חוק טבע שאומר שמגיע לנו לקבל את הדברים האלו תמיד, ללא תלות בשום גורם אחר.

בגרות, לעומת זאת, משמעותה קבלת אחריות והכרה במגבלות המציאות. לילדים אנחנו בדרך כלל סולחים, אך אדם בוגר נדרש להיות אחראי לפעולותיו ולשלם על טעויות שביצע. ילדים תמיד ירצו לקנות לעצמם כמה שיותר צעצועים, אך אדם בוגר נדרש להכיר בקיומן של מגבלות תקציביות.

מדיניות סוציאלית מושלמת תפחית את הסיכון המלווה את עולם התעסוקה המודרני ותשפר את תחושת הביטחון של הפרטים, מבלי לפגוע במידת האחריות של האדם למעשיו, ומבלי לפגוע ביציבות הפיננסית של המשק. ניתן להשיג זאת על ידי רשת ביטחון מתוכננת היטב. את "שיח הזכויות" ראוי שנשמור לנושאים שאינם דורשים הקצאת משאבים ממשלתיים, ואינם מעוותים את בחירת הפרטים.