חושבים שהעלאת שכר מינימום טובה לחלשים? חישבו שנית. מסתבר שהאוכלוסיות החלשות הן הראשונות להיפגע מהתערבות ממשלתית בשוק התעסוקה
ערב הבחירות הצהירו בליכוד-ביתנו על כוונה לקדם שינויי חקיקה ולהעלות את שכר המינימום. השינוי נשמע אמנם הוגן וראוי, במטרה לאפשר שכר מכובד לכל שכבות האוכלוסייה, אך משמעותו בשטח תהיה הפוכה: פגיעה דווקא בקבוצות החלשות וחסרות הקול ביותר. חוקי הכלכלה מראים כי העלאת מחיר העבודה בשוק התעסוקה תגרום לפגיעה בביקוש, והראשונים להיפגע יהיו החלשים. כך, דווקא אלו שמנסים לסייע להם בהעלאת השכר המלאכותית יינזקו
נכי הנפש והגוף נמצאים בשולי החברה. רוב הציבור אינו מודע לחייהם, לאתגרים ולקשיים איתם הם נאלצים להתמודד. רבים מעדיפים לא לראות את מוכי הגורל הללו, לא לגור איתם בשכנות, ואם מתאפשר – לשכוח מקיומם. אך הם שם; אחים, אחיות, הורים וילדים, חלק בלתי-נפרד מהחברה שלנו. משאלת לבם הצנועה היא להשתלב בשוק העבודה ולחיות "כמו הבריאים".
לפני כשנתיים הייתי עו"ס תעסוקה; תקן מקצועי במימון משרד הבריאות, הנועד לסייע לנכי-נפש להשתלב בשוק התעסוקה. רוב פגועי הנפש הזכאים לשירות מאובחנים בסכיזופרניה. תסמונת קשה זו פוגעת בכל תחומי החיים, ביניהם בכושר העבודה וביכולת ההשתלבות בחברה.
להשתלבות במעגל העבודה משמעויות רבות, מעבר לכסף; תחושת עצמאות כלכלית, בריאות נפשית, מסגרת יציבה ועוד. קיים קשר ישיר וחזק בין תעסוקה לבין שיפור בריאותי וירידה במספר האשפוזים. לא צריך להיות איש שיקום מקצועי כדי להעריך את חשיבות התעסוקה לחיינו.
מחסום לשוק העבודה
היכולות התפקודיות של אדם נכה נמוכות מיכולותיו של הבריא; נכות נפשית עלולה לפגוע במסוגלות לעמוד בלוחות זמנים, ביכולת להגעה קבועה וסדירה, בכישורים החברתיים, בהופעה, בהתמודדות עם לחצים, ועוד. לכן, בדרך כלל התמורה הכלכלית מעבודתו של הנכה נמוכה יותר עבור המעסיק. זו המציאות.
בהסכם העסקה הוגן, תפוקת העובד באה לידי ביטוי בשכר. עובד יעיל בעל פריון עבודה גבוה ישתכר באופן טבעי יותר מחברו המוכשר פחות. הגבלת טווח התמרון של הצדדים על-ידי חקיקה, והאיסור להסכים על שכר הנמוך משכר מסוים, מרחיקה את האפשרות להגיע להסכמה ולהעסקה דווקא של החלשים.
ללא הגבלת המחוקק, המעסיק ומחפש העבודה (במקרה הצורך, בסיוע איש אמונו) יכולים לשאת ולתת באופן חופשי ולהגיע לעמק השווה. באופן זה, אנשים בוגרים ואחראים יגיעו לרוב להסכם משתלם המועדף על שניהם. המשתקם זוכה בהזדמנות לתעסוקה, המעסיק זוכה לעובד מסור, והמדינה מרוויחה. אלא שחוקים דוגמת שכר המינימום שוללים הזדמנויות שכאלו מן החלשים, בדיוק כפי שהצבת מחיר מינימום גבוה למכוניות הייתה פוגעת במי שידו אינה משגת את מחיר המינימום החדש ובסוחרים שמתפרנסים ממכירת מכוניות זולות.
במשרדי הממשלה מודעים לפגיעה של שכר המינימום באוכלוסיות החלשות, ולכן מאפשרים תשלום "שכר מינימום מותאם". אך כדי להשיג רשות זו, יש לעבור בחינה של הבקשה במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (תמ"ת). המשרד שולח מאבחן המשווה את טיב עבודת המשתקם לטיב עבודתו של אדם בריא, הזכאי לשכר מינימום. בסיום האבחון נקבע השכר ה"נכון" על-פי התרשמות המאבחן.
הרצון טוב, אבל גם כאן התוצאה שלילית. התהליך הביורוקרטי מעכב ומסבך את ההעסקה של מי שמראש הוא בעל תפוקה קטנה יותר למעסיק, ועוד הוא מוסיף סיכון שההסכם לא יאושר; המעסיק לרוב יעדיף לא להסתבך ולקחת עובד מן השורה. מן המשתקם שוללת המדינה את הזכות לנהל משא ומתן על תנאי עבודתו, ומעביר מסר לפיו הוא אינו יכול לדאוג לעצמו ללא הגנת המדינה. בדומה לקטין הנזקק להגנה ולהתערבות של הוריו, כך מתערבת המדינה בחייו בפטרנליזם בוטה.
כמו בכל ענפי המשק, גם שוק התעסוקה מושפע מתנודות המחירים: העלאת מחירים מורידה את הביקוש. העלאת השכר לשעה מייקרת את עלותם של העובדים, ומובילה בהכרח לירידה במספר העבודות הזמינות בשוק. הראשונים להינזק יהיו אלה עם כושר העבודה הפגוע.
בכל חברה ישנן קבוצות רבות המתמודדות עם אתגרים וקשיים עצומים. חובתה הראשונה של המדינה היא להימנע מלהערים עליהן קשיים ומכשולים נוספים בדרכן לחיים של עצמאות כלכלית ובטחון.
איתמר שיאון הוא עובד סוציאלי (M.A), בעבר עבד בחברת שיקום פרטית. חבר הפורום הרעיוני של התנועה הליברלית החדשה. מאמריו מתפרסמים בבלוג צדק 2.0
נכון, אבל…
אבל אסור להיות כל כך תמימים. אנחנו יודעים שאם לא היה שכר מינימום, המשכורות הנמוכות במשק היו נמוכות יותר.
דווקא השכבות החלשות היו מגיעות שוב ושוב למצב בו הם צריכים לבחור בין תעסוקה בשכר מחפיר לבין אבטלה.
כרגע, הבחירה היא ביד המעסיקים- שלם שכר הוגן או אל תעסיק עובדים. כיוון שהם צריכים עובדים- הם מעסיקים בשכר מינימום.
אולי הם באמת מעסיקים פחות עובדים, אבל בסופו של דבר בישראל האבטלה נמוכה. מי שמחפש עבודה כלשהי- בסוף מוצא.
את בעיית העסקת הנכים והנוער יש לפתור.
אני חושב שצריך פשוט לפשט את המנגנון.
גם כך, לרוב האנשים הללו מלווים ע"י עובדים סוציאלים במוסד ממנו הם באים (אם זה הוסטל או דיור מוגן) ואפשר אולי לתת בידו את הסמכות לאשר הסכם שכזה.
מהיכרותי (המצומצמת) את חולי הסכיזופרניה, אני לא זוכר מישהו מהם שקיבל שכר מינימום. רובם מועסקים דרך מסגרות מסודרות וגדולות. גם המעסיקים הפרטיים נמצאים לרוב בקשר עם המוסד ועם העו"ס המלווה.
ישי, אז יש לי הצעה טובה יותר בשבילך. כיוון ש"הבחירה היא ביד המעסיקים- שלם שכר הוגן או אל תעסיק עובדים. כיוון שהם צריכים עובדים- הם מעסיקים בשכר מינימום" – למה שלא נקבע ששכר המינימום הוא 20,000 ש"ח לחודש?! המעסיקים הרי צריכים עובדים. ככה כל עם ישראל יהנה, העשירים ירוויחו קצת פחות והעניים הרבה יותר!
לולא החוק המשכורות אכן היו נמוכות יותר , אך זה לא בהכרח משהו רע. לאדם שלא עובד וחי מ 2,400 ש"ח של ביטוח לאומי, הצעה של 15 ש"ח לשעה נשמעת כמו הון.
זה הבדל משנה חיים – זה הכוח לקנות לעצמך דברים ולהפסיק לקחת מאחרים.
העניין הוא איך אנחנו מגדירים "שכר הוגן". לדעתי ההגדרה היא: שכר עליו הסכימו שני הצדדים. בשביל העובד המשמעות היא קבלת הצעה לשכר הטוב ביותר אותו יכל להשיג. בשביל המעסיק זהו סכום שנשאר בטווח הכדאיות העיסקית.
אם יש נקודת הסכמה מרצון, כל התערבות רק מזיקה.
הסיפטומים של סכיזופרניה מגוונים ונעים בטווח מאוד רחב. יש מאובחנים המצילחים לתפקד טוב מאוד ועובדים בשכר מעל שכר המינימום.
ישי, בנוסף למה שכבר נאמר ע"י אחרים: ירידת משכורות במשק תביא לעליה בתעסוקה, וזו תביא ירידה כללית במחירים – וזו תאזן את הירידה במשכורות, כלומר למעשה תבטל חלק ניכר ממנה, אם לא את כולה. חוקי שכר מינימום אינם מבוססים על שום הגיון כלכלי, חברתי או מוסרי.
האם רוב המועסקים בשכר מינימום הם פגועים נפשית?
כי אם לא זו עוד טכניקה דמגוגית ידועה של התמקדות בקבוצת שוליים הסובלת מבעיה ספציפית וניסיון להשליך ממנה על בעיה כללית שלא מתקיימת ברוב האוכלוסייה.
בעיקר תמוהה בעיני ההתייחסות אל פגועי הנפש מצד אחד כבעלי כושר תפוקה נמוך יותר, ומצד שני כאנשים בוגרים ואחראים המסוגלים לנהל משא ומתן עם מעסיק כאחד האדם ומתוך נקודת מוצא של דיון הוגן.
יש מקום להגן על פגועי הנפש ולשלב את ההגנות עליהם בתוך מערכת המגדירה שכר מינימום המאפשר מחיה בכבוד.
ההתמקדות בנכים פוגעת בכלליות הטיעון.
בארה"ב יש שכר מינימום פדראלי המחייב בכל המדינות.
בנוסף כל מדינה יכולה לקבוע שכר מינימום גבוה יותר.
מחקרים שבדקו את השפעת שכר המינימום השונה במדינות השונות על האבטלה הגיעו למסקנה הבאה:
ההשפעה על האבטלה הכללית או על אבטלת משכילים ( שסיימו תיכון או יותר מזה) לא הייתה מובהקת סטטיסטית.
מצד שני ההשפעה על אבטלת בלתי משכילים הייתה מובהקת. ז"א החוק שאמור להגן על החלשים אלו שלא זכו לסיים תיכון פגע בהם.
חוסר היכולת לעבוד בשכר יותר נמוך, פגע ביכולתם לקבל הכשרה במקום העבודה וכך מנע מהם להשתלב בשוק העבודה ללא השכלה פורמלית.
נניח בעל חנות או מפעל רוצה להעסיק אדם כזה בשכר נמוך למספר חודשים ללמד אותו את המקצוע ולאחר מכן להעלות את שכרו אם יוכיח יכולות לא יכול לעשות זאת.
לא ציינתי אך נראה מובן מאליו הקשר הסטטיסטי שנמצא במחקרים הוא:
ככל ששכר המינימום גבוה יותר-יותר בלתי משכילים מובטלים.
למען הסםר ספק – אני מבין שאתה תומך בביטול מוחלט של שכר המינימום?
אגב, אם התשובה חיובית, האם אתה גם תומך בביטול הגבלה על מספר שעות עבודה יומיות, תשלום דמי הבראה שנתיים, תשלום דמי הודעה מוקדמת לפני פיטורין, ופיצויי פיטורין?
אם לא – מדוע? הרי לדבריך "הגבלת טווח התמרון של הצדדים על-ידי חקיקה, … מרחיקה את האפשרות להגיע להסכמה ולהעסקה דווקא של החלשים"
השאלות אינן קנטרניות, הן רציניות ואשמח לקבל תשובה עליהן
"גיא, אני לא יכול לענות בשם איתמר, אני חושב שבמילה אחת "כן.
כאשר מעסיק בוחן האם להעסיק עובד חדש הוא בוחן את עלות השכר הכוללת (ביטוח לאומי, דמי הבראה, פיצויי פיטורין וכו')
בנוסף הוא בוחן מה יקרה אם יקלע לתקופה קשה וייאלץ לפטר, כמה מסובך זה יהיה.
קביעות גורמת לחוסר רצון לגייס עובדים חדשים כשהמצב רק קצת משתפר.
כאשר מעלים הוצאה עקיפה (למשל מחליטים שההפרשה לפנסיה תעלה בעוד אחוז) , בשלב המיידי הגמול לעובד עולה, אך בטווח הבינוני הנטו נשחק בהתאמה.
עלות השכר שהמעסיק מוכן לתת חייבת להיות קטנה מתפוקת העובד(חסם עליון – אחרת המעסיק מפסיד כסף) ותלויה מצד שני בחלופות של העובד.
אם יהיו יותר מקומות עבודה, לעובד תהיינה יותר חלופות ושכרו יהיה קרוב יותר לתפוקה שלו.
ככל שהבירוקרטיה הנלוית לגיוס ופיטורי עובדים קלה יותר, והעלות הלא ישירה(חוקי עבודה) נמוכה יותר תהיינה יותר משרות במשק ומצבם של העובדים עליהם רצינו להגן ישתפר.
בנוסף כל העלויות הנלוות – פנסיה, פיצויי פיטורין, הבראה וכו' יגולמו בנטו של העובד.
העובד יוכל להחליט אם הוא צורך את תוספת הנטו היום או שומר אותה לזקנתו.
במקום שהמחוקק יחליט עבורו על היחס בין ההווה לעתיד.
חוקי העבודה אינם ממציאים כסף יש מאין, הם רק מעבירים כסף מהנטו לסעיפים אחרים אותם תוכל לנצל בעתיד.
אם מעניין אותך להעמיק יותר אתה מוזמן לשלוח אליי מייל ל
ofer.sc@gmail.com
ואשמח להפנות אותך למקורות נוספים.
לא נראה לי שהסוגיה קשורה אלי אישית והעמדות שלי, אבל אם שאלת אענה.
כל התערבות ממשלתית מזיקה. זה לא אומר שיש משהו רע בדמי הבראה או שאר הדברים אותם הזכרת. אבל הדברים האלה צריכים להיות מוסכמים ע"י שני הצדדים במשא ומתן חופשי.
כן, כל התערבות ממשלתית מובילה לנזק. כאשר מציבים גבול תחתון למחיר, השוק צפוי להגיב בצורה מסוימת.
מומלץ בחום לקרוא את ספרו של תומאס סואל על יסודות הכלכלה. בספר יש הסבר מפורט על הנזקים בהתערבויות ממשלתיות.
כמובן שהתייחסתי לחיוב ממשלתי לדברים הנ"ל.
אם הדבר נעשה בהסכמה במו"מ אין בעיה.
דוגמה נוספת לפגיעה בחלשים היא חוק שעות נוספות.
כשמישהו רוצה למכור יותר הוא עושה מבצע על כמות, למשל 1 ב10, 3 ב27. אמנם הוא מרוויח פחות על כל יחידה אך הרווח הכולל שלו עולה.
נגיד שלעובד יש תפוקה של 25 ש"ח לשעה והמעסיק משלם לו 23.
אם העובד רוצה לעבוד הרבה כדי להרוויח יותר המעסיק יצטרך לשלם 28.75 לשעה נוספת ולכן יסרב.
האם מגבלת השעות היא לטובת העובד או לרעתו?
תלוי בעובד, יש שיעדיפו הכנסה נוספת ויש שיעדיפו לעבוד פחות.
לכן זו צריכה להיות הסכמה בין העובד למעביד.
הפתרון הוא ואוצ'רים.
צריך לתת לשכירים ואוצ'רים שיחליטו אם הם רוצים לעבוד אצל מעסיק שמשלם שכר מינימום, או מעסיק שמשלם מעל שכר מינימום, או מעסיק שמשלם פחות משכר המינימום.
וכך תהיה לאזרחים בחירה.
טובה,
ההצעה שלך, במילים אחרות אומרת ככה:
אנשים לא מעוניינים לשלם להם את הפער בין השכר ההוגן לשכר מינימום. לכן הפתרון הנכון הוא לקחת כסף מהציבור על מנת להשלים את הפער ותוך כדי – להשאיר עמלות לתחזוק המערך הבירוקרטי.
הבנתי אותך נכון?
תלוי איזה ואוצ'ר הם לקחו
לכל אחת מאפשרויות הבחירה של האזרח להשתכרות יהיה ואוצ'ר בצבע שונה
זה תלוי כמובן לאיזה צבע התכוונת
אז מה המשמעות של הואצ'ר? אם שכר המינימום יבוטל, כל אדם יוכל לבחור אם הוא רוצה לעבוד בשכר המוצע לו.
אבל האם אתה באמת צופה ששכר המינימום יבוטל בעשור או בעשוריים הקרובים?
לא.
כמו שאני לא צופה שקט בטחוני, היעלמות השחיתות במדינה והפסקת ההפליות.
זו לא סיבה להפסיק לתמוך ולקדם את הדברים הנכונים.
הבינותי
אם כך הייתי מציינת זאת במקומך במאמר.
פן ייווצר רושם שמדובר על חזון בר השגה.
לא הבנתי איפה הבעיה.
אדם שלא מאמין שהאלימות תעלם מהעולם, לא צריך להלחם למנוע אותה?