דירות להשקעה כמשל

עד שהישראלים מחליטים סוף סוף להשקיע בנדל"ן ובבניה, מגיע שר אוצר שמחליט "להאבק" בכוחות השוק ולפגוע בהגדלת ההיצע. לכלכלנים ולפוליטיקאים קשה לשאת את העובדה שהשוק החופשי חכם מהם

להגנת הטבע

מייבשי אגם החולה היו בטוחים ביכולתם להנדס ולתכנן את הטבע, וטעו בגדול. היוהרה שהובילה לתוצאות ההרסניות היא אותה יוהרה שאוחזת כיום באלו המתיימרים להנדס את החברה והכלכלה

מלחמה ושלום

מי שהשתחרר מההגדרות הארכאיות מבין שכדי להתמודד עם המלחמה המתנהלת נגדנו כיום צריך בעיקר התמדה וסבלנות. השימוש במילה "שלום" במונחים ריאליים הוא פתטי ומטעה, ומהווה החלפת המצוי ברצוי

שי לחג

העובדים מעדיפים גיפט-קארד על מתנות לחג מתוך הכרה ש'איש אינו יודע להוציא את כספי בצורה יותר רציונלית מאשר אני בעצמי'. אז למה שזה לא יעבוד כך גם כשמדובר בממשלה וכספי מסים?

תרגיעו

פשיזם בישראל? שר ביטחון מסוכן? מחמוד דרוויש בגל"צ? יהודה הראל מזהה תהליכים של סערה בכוס תה, וקורא לקחת את הדברים בפרופורציה הנכונה

"צדק חלוקתי"

הקמת "הוועדה לצדק חלוקתי ושוויון חברתי" אינה מבשרת טובות. במקום לדאוג לצמיחה שתשפר את חיי כלל אזרחי מדינת ישראל בוחרים פוליטיקאים ופקידים להעדיף קיצורי דרך פופוליסטיים

אל תיגעו במחירים

המחירים הם מרכיב חיוני בכלכלה החופשית. כל ניסיון "לתקן" אותם ולפגוע בהם, ולו גם פגיעה קלה, משבש את כל המערכת ומביא לתוצאות בלתי צפויות, בדרך כלל שליליות

הגיע הזמן לדבר על החקלאות

החקלאות בישראל במשבר עמוק, ואין סבסוד או הגנה ממשלתית שיוכלו להושיע. צו השעה הוא חשיבה חדשה ויצירתית שתחבר בין עבודת האדמה לאתגרי המאה ה־21. יהודה הראל בוחן מחדש את האקסיומה המקובעת ביותר של המשק הישראלי

בזכות המחדל

"הססנות" נתפסת ככינוי גנאי, אך ההיסטוריה הקרובה והרחוקה מוכיחה כי דווקא אלו שמיהרו "לתקן" הצליחו לקלקל, ובגדול. הכירו את חוק התוצאות הבלתי-צפויות

ניצחון החירות

בכל העולם כבר יודעים: הקפיטליזם ניצח, ובגדול. והראיה? אפילו השמאלנים הכי גדולים ויתרו על שאיפות ההלאמה, ומודים שאין להם בעיה עם שוק חופשי, ובתנאי שלא יהיה "חזירי"