כבר לפני חמש עשרה שנה התעקש שטייניץ שיש לעבות את לוחמת הצוללות, ועשה זאת מול צמרת בטחונית שלא מפסיקה לטעות
התקיפה הישראלית בסוריה חושפת טפח מהסדר החדש שעומד להיווצר באזור: טראמפ מתחיל ללחוץ על איראן וגרורותיה, לקול מחאת נאמני אובמה
במקום מאבק דמוקרטי לגיטימי לשינוי דעת הקהל – עיתונאים, פוליטיקאים ואהוד ברק אחד מחוללים "אינתיפאדה של המנגנון" נגד שלטון הימין
בראש סדר היום של פגישת נתניהו-טראמפ תעמוד איראן. הידוק הסנקציות, חסימת נתיבי שיט וחידוש הסיכול החשאי הם יעדים שישראל צריכה ויכולה להציב, אך חשוב לא פחות להיזהר מהצבת "קווים אדומים"
ישראל בעידן טראמפ־נתניהו נמצאת בעמדה שלא הייתה בה מעולם. הקשרים המיוחדים של נתניהו עם בכירי המפלגה הרפובליקנית ועם מנהיגים כמו פוטין ומרקל, יכולים להפוך אותו לשחקן עולמי מרכזי
סאגת מלחמת העיתונים של 'רימון' ו'העולם הזה' בשנות ה-50 אינה עוד אנקדוטה היסטורית אלא שיעור חשוב בחתרנות, עם לקח חשוב עוד יותר לדרכי ההתגוננות של מדינה דמוקרטית
אם הופכים את יחסי הפוליטיקאים והתקשורת לעניין פלילי – צריך גם לחקור אם המתקפה הפולשנית נגד בני הזוג נתניהו לא הייתה חלק מסחיטה, ומה הרוויחו הח"כים שקידמו את חוק 'ישראל היום'
אובמה את קרי מותירים אחריהם שדה מוקשים, והמסר ברור: ישראל היא כאב הראש של אמריקה. העיקר שלא ידברו על חאלב
לאחר ניצחון טראמפ הייתה תחושה שאיום האו"ם ירד מהפרק, וכך כתבתי. אבל בניגוד לפרשנים אחרים, הנחתי את האופציה הזו על השולחן ולא עסקתי בהצנעת כוונותיו של אובמה. אמנון לורד משיב למבקריו
ההימנעות מהטלת וטו במועצת הביטחון של האו"ם תוכננה על ידי ממשל אובמה זה מכבר. אבל אם מחברים את הנקודות אפשר לזהות תוכנית גדולה עוד יותר: הפלת שלטון הימין בישראל
המשבר שנוצר סביב עמונה ממחיש כיצד ארגוני שמאל רדיקליים מצליחים לשנות את סדר היום הלאומי, לדחוק את הממשלה אל סף תהום ולזרוע פילוגים בתוך ישראל וביחסיה עם העולם
ביטחון ישראל הוא הדאגה האחרונה של מפמפמי "פרשת הצוללות", שמזינים את הציבור במידע מניפולטיבי. גם אם היה רוצה, נתניהו לא היה יכול להכריח את צה"ל לרכוש כלי שאין בו צורך
לוחמי האש עושים עבודה מצוינת בשטח, ונראה שמערך הכבאות הפיק לקחים מאז השריפה בכרמל. אבל בתקשורת המרכזית כבר מפמפמים לנו "מחדל", וזורים מלח על הכוויות בעזרת זחאלקה ואיימן עודה
המחשבה שנתניהו יורה על רכש צוללות בשווי של יותר ממיליארד אירו עבור עו"ד שמרון היא ילדותית. כשממפים את הנפשות הפועלות בצמרת והעימותים ביניהן, נגלה לפנינו מאבק מסוג אחר לגמרי
הטקס השנתי של האשמת הימין בכלל ונתניהו בפרט ברצח רבין, הוא חלק מלוחמה פסיכולוגית מתמשכת של השמאל. 21 שנה אחרי, הגיע הזמן להתבגר
דמוקרטיה היא הדבר האחרון שמעניין את הצעירים הרדיקליים שמשתוללים עכשיו בערי ארה"ב. אם אובמה ומנהיגי הדמוקרטים לא ישכילו להרגיע את הרוחות, הם ישלמו על כך ביוקר במערכות הבחירות הבאות
בשנות השבעים והשמונים היה שמעון פרס מעורב בשורה של מחדלים שיצרו משברי אמון עמוקים מול האמריקנים. האם זה מה שגרם לו לנסות לרצות אותם בהמשך בכל מחיר?
החרמת הלווייתו של שמעון פרס היא רק הביטוי האחרון לתהליך ההקצנה המסוכן שעובר על הנהגת ערביי ישראל. כשמנסים לברר מהיכן נובעת השנאה הגוברת כלפי המדינה, מגלים ששורשיה עמוקים
יונית לוי יודעת לשאול שאלות קשות כשהיא רוצה, אבל כשזה מגיע להילרי קלינטון היא משאירה בבית את החליפה של האיומים. ובכל זאת, נראה שקלינטון לא מתכוונת לטלטל את הסירה בכל הנוגע ליחסי ישראל־ארה"ב
תגובתו המטיפה של ערוץ 2 לביקורת שמתח עליו נתניהו, חושפת את הערוץ כשחקן פוליטי שמגן על האינטרסים שלו בשוק התקשורת. בעיית משילות? תתחילו בביורוקרטיה ובבית המשפט העליון
המטוסים של פוטין שיוצאים מאיראן לגיחות הפצצה בסוריה מעבירים מסר בעייתי מבחינת ישראל ומלמדים על גודל המחדל של הסכם הגרעין, שהפך מדינת טרור מצורעת למלכת האזור
ההתקפות הבוטות של בכירי הבית היהודי כלפי ראש הממשלה והליכוד מכוונות לשלול את הלגיטימציה מנתניהו, תוך שיתוף פעולה עם תרגילי השמאל והתקשורת. המרוויח העיקרי: "האח" יאיר לפיד
אובמה נתפס בעסקה מפוקפקת עם איראן, וכרגיל מסיט מעצמו את האש. תוך ניצול התבטאויות בכירי ביטחון ישראלים, הוא מבקש לייצר סכסוכים ולהרחיב את הקרע בין הדרג המדיני לצבאי בישראל
התמונה מתבהרת לאור מידע חדש על הדיונים שנערכו בנושא איום מנהרות חמאס, ומגלה כי מכל ספין המחדל נותרה בעיה מרכזית אחת: מעתה שרים יחששו לדבר בקבינט מחשש להדלפות
התקשורת בישראל היא ראש החץ האסטרטגי במאבק נגד היכולת של ממשלת ימין נבחרת לשלוט ולממש את המנדט שלה. את המציאות המעוותת הזו מנסה נתניהו לשנות
זה כבר לא סוד: בצמרת הממשל הישראלי יש הרוקדים לצלילי החליל האמריקני. אובמה דורש שיגנו את פלוני? הם מצייתים; אובמה רוצה לאשר את הסיוע? הם עוברים לדום. בינתיים, הנזק האסטרטגי לישראל הולך ומצטבר
לרגל שבוע הספר חוזר אמנון לורד אחורה, אל התקופה שבה נטש את האמונה בעקרונות השמאל, ובעיקר אל הכתבים והכותבים שליוו אותו לאורך התהליך. המלצת קריאה בגוון אישי
זה כבר הפך להרגל: במקום להתמודד ישירות עם הבעיה ולגלות מנהיגות, הנשיא אובמה בוחר להסיט את הנושא ולהטיל איפול על התודעה האמריקנית והמערבית
מלחמת ששת הימים צרובה בזיכרון הישראלי כמלחמת מגן נגד מצור והשמדה מצד מדינות ערב. אך הניצחון המזהיר מפריע לאקדמאים ועיתונאים, שעסוקים כעת בבניית נרטיב אנטי-ישראלי חלופי על "פשעי המלחמה ההיא"
הסדרה הגרמנית 'דויטשלנד 83' פותחת שוב את הפצעים של ברלין החצויה, השטאזי והעבר הטוטליטרי בגרמניה. אך בניגוד ליוצרים ישראלים או הוליוודים, היא לא מהססת לבקר את השמאל, ובתחכום רב
השבה של קצינים מצטיינים שהודחו, תיקון מערך הקצבאות המנופח, גיבוש אסטרטגיה לרצועת עזה, והפסקת הקשר עם מכונים אזרחיים פוסטמודרניים. אמנון לורד בצרור עצות לשר הביטחון החדש ליברמן
השר יעלון היה צריך לטפל בקצינים הסוררים בצמרת צה"ל, וליצור חיץ ברור בינם ובין הפוליטיקה. משלא עשה זאת, לא היה מנוס אלא להחליפו. בינתיים הרוויחה ישראל ממשלה רחבה ויציבה בהרבה
הגנרלים של צה"ל אולי לא סיימו בהצטיינות את מבחן הפמיניזם של אילנה דיין, אך הם עשו דברים חשובים בהרבה: עמידה על ביטחון ישראל והכרעת הקמים עליו לכלותו. אמנון לורד לא לוקח שבויים
מסמכים שפורסמו לראשונה מלמדים על הפנייה החדה שביצע רונלד רייגן, לימים נשיא ארה"ב, מהשמאל הליברלי לימין השמרני של אמריקה. הלקח מהדהד היטב עד ישראל של ימינו
בימים שבהם נציג 'שוברים שתיקה' משחיר את פניה של ישראל באוניברסיטת קולומביה, מתפרסמים צילומים נדירים של הסוכן הכפול המפורסם קים פילבי. מן הקו העובר בין השניים נלמד לקח חשוב
הבית הלבן עולה למתקפה חדשה על נתניהו, ואת יריית הפתיחה נתן הנשיא ריבלין. בין ההאשמות: החמצה היסטורית של שלום עם בשאר אסד.
מעשי הטרור בפריז צריכים להניע גם את אסופת אנשי הרוח מהשמאל הישראלי לחשבון נפש.
אמנון לורד קרא את המכתב שכתבה היום זאבה אחימאיר-זבידוב לאתר 'הארץ' והזדעזע. הנה כמה אמיתות שהיא שכחה.
אמנון לורד חזר מוושינגטון עם כמה תובנות חשובות על הנזק העצום שחולל ממשל אובמה לסט הערכים האמריקני המסורתי.
השוק הישראלי קטן ממידותיהם של קולנוענים בכירים. המימון הממלכתי לא מכסה את פערי השוק, ומרכז הכובד של הקרנות עובר מאיכות לתעמולה.
נתוני הצמיחה הקשים שפורסמו ברבעון האחרון משקפים בעיה קשה של הממשלה המכהנת.
בחסות קמפיין מתוזמר נגד מינוי גל הירש, ועדת טירקל הופכת בעיני עצמה למבינה גם בשיקולים מקצועיים.
כששנאת עשירים מתערבבת עם אידיאולוגיה לערעור הסדר הקיים: דב חנין טוען שהוא לא מתגעגע לסטלין, אבל רוצה להשיב את הסוציאליזם.
קו דמיון מטריד נמתח בין המתקפה שמנהל בימים אלה יוסי לנגוצקי נגד מתווה הגז המוצע, למאבקו בשאלת האחריות למחדל מלחמת יום הכיפורים.
מעטים יודעים זאת, אך רוג'ר ווטרס נושא עמו מורשת קומוניסטית מפותחת. אביו סימן את הכיוון; ולמרות תדמית המחאה הבועטת רוג'ר לא מאכזב.
בתוך כל העשייה הטלוויזיונית והקולנועית, הסלע האדום וכל המעגלים התרבותיים והאנושיים הכרוכים בו נמצאים בשורש נשמתו.
הניחוח האליטיסטי האשכנזי החדש של מפלגת העבודה מסכן בעיקר את מרצ ויש עתיד.
קמפיין השמועות כנגד יצחק לאור מעודד תרבות פוליטית מדכאת ואנטי-דמוקרטית בה ניתן לחסל אנשים באמצעות חרושת שמועות
חוסר היציבות הפוליטית גורם לנו לעמוד במקום לעומת שוק גלובלי תחרותי. על מנת לנצל את השיפור בכלכלה העולמית אנו חייבים מנהיגות יציבה ונחושה
לציבור של יקים אמר: 'אנחנו לא יכולים להסתדר עם היהודים הפולנים' והציע ליישוב העברי לקבל מרצון את תכתיבי הבריטים. קווים לדמותו של זלמן שוקן
ישראל כבר לא יכולה לסמוך על וטו אוטומטי של ארצות-הברית באו"ם. ואם חשבתם שאין יותר לאן להידרדר, חכו עד אחרי הבחירות לקונגרס.
עמוס שוקן מסרב להשתכנע מקווי הדמיון בין הניכור וחוסר העכבות של השמאל של טרום המדינה לפעילות עיתון 'הארץ' בימינו.
לוחמי המחתרות ידעו כי ישנם רבים הרואים עצמם נישאים על בני עמם. כשם שבברלין ובוינה התייחסו בזלזול ובאיבה לאוסט יודן כך התייחסו אנשי רחביה ללוחמי המחתרות
ארה"ב לא מכירה בירושלים כבירת ישראל, מתחזקת את אונר"א ומטפחת מידה בסיסית של דה-לגיטימציה לישראל בכדי לייצר עוד מימד של תלות ישראלית.
לאמנון לורד נמאס מהריטואל הקבוע של "חשיפות" ממסמכי המלחמה ההיא, אבל זה כבר בלתי נשלט.
פרופ' אברהם הפנר, במאי תסריטאי זוכה פרס אופיר, היה מדור המייסדים של הקולנוע הישראלי. ביום שישי האחרון הוא הלך לעולמו.
להודעה הדרמטית של השר גדעון סער על פרישה מתפקידיו הציבוריים יש כנראה מטרה אחת: להחליש את נתניהו מבחוץ.
סערת גבי אשכנזי היא רק הסימפטום: צמרת צה"ל חולה כבר שנים במחלת הפוליטיקה והדרג המדיני חלש מכדי לטפל בבעיה. את המחיר כולנו משלמים.
טבעת הטרור של אל נוסרה, דאע"ש, ארגוני הג'יהאד העולמי בסיני, חמאס וחיזבאללה לא מערערת במאום את חסידי מנטרת הפתרון המדיני.
שקט המיוחל לו ציפו תושבי הדרום הגיע ועימו רפש רב. התמיכה בנתניהו יורדת, והיריבים מבית מרימים ראש. ראש-הממשלה שוב מהרהר על מפץ.
זה הזמן לדאוג: המבצע בעזה הוא חלק ממלחמה אזורית, אבל ההנהגה עסוקה באינטרסים צרים, האופוזיציה משתוללת, והרמטכ"ל לא מספק את הסחורה.
גורמים מערביים שחזרו מעזה: יש גילויי אופוזיציה ברורים לחמאס. מה שנדרש זה לא למהר, לא לוותר, ולהמתין בסבלנות לחתול הבא שיקפוץ מהשק .
צה"ל חיסל חלק גדול מפוטנציאל היכולות של חמאס, והותיר בידו הרבה פחות מחצי הכוס המלאה. וגם: האם פרויקט הרס הליכוד מבפנים מצליח?
אמנון לורד בעדכון מהשטח על הפסקת האש, על שתי מעשיות: "התיקו האסטרטגי" ו"מחדל המנהרות" ומה לא שיערנו על מנהרות הטרור?
אמנון לורד נזכר במלחמות קודמות, ומתרשם שהפעם הדרג הבכיר מגבה והמפקדים והלוחמים בשטח מבצעים את המשימות עד תומן. רק ככה מנצחים בקרב.