תקשורת

הערוץ הצטיין בסיקור חדשותי של תקופה סוערת, אך כדי לעלות לליגה של הגדולים יצטרך לגבש לוח שידורים שלם ומגוון

שום רפורמה לא תצליח לשנות מן היסוד את הכשלים הבסיסיים, ורק תנציח מערכת בזבזנית ומוטה פוליטית

הצביעות שמפגין שר המשפטים בכל הקשור לניגוד העניינים של רעייתו מוסיפה חטא על פשע על חטא

השמאל ממשיך בדריסת הפלורליזם, אך לא לעולם חוסן. מגל"צ ועד לתאגיד - סיפור הדחתו של יעקב ברדוגו הוא גם תחילת סופו של השידור הציבורי.

השתלטות על התקשורת, הפצת תעמולה, רדיפת יריבים פוליטיים, העצמת כוח המשטרה החשאית שאחת מהתמחויותיה הראשיות הייתה האזנות סתר, פיקוח על החינוך, השתלטות על האוניברסיטאות. נשמע מוכר?

מה שמתחיל בנטישת האידיאל של דיווח מהימן ומאוזן לטובת חינוך הציבור, סופו לייצר תמונה כוזבת של המציאות. ד"ר גדי טאוב משיב למאמרו של נחום ברנע ומאיר זרקור על הפיכתה של התקשורת לשחקן פוליטי מודע

ערוץ 7 אולי היה פעם סמל לאתר חדשות דתי ולאומי, אך בשנים האחרונות, ובפרט מאז מערכת הבחירות האחרונה – הדבר השתנה לחלוטין. עורכי האתר משתמשים באותן השיטות של האתרים והערוצים הממוסדים, ובלי בושה.

הפרקטיקה של מניפולציות לא החלה בסיפור של משפחת עוז. היא תוצר של הכפפת סיקור הוגן לאג'נדה פוליטית מסיתה, שמצייתת לכללי העדפת נראטיב על פני עובדות

הקמת איגוד התקשורת הישראלית החדש היא קריאת התגר הרשמית על ההגמוניה התקשורתית הדורסנית שגרסה לתוכה כל איש תקשורת חדש. המחנה הלאומי לוקח את היוזמה לידיו שלו ויוצא למאבק על ההגמוניה התקשורתית בישראל

שמעון ריקלין חוזר לרגעים של ההתפרעות בכיכר הבימה (“אם המשטרה לא הייתה מגיעה הם היו מעיפים אותנו פיזית”) ועומד על צביעות התקשורת שלא מגנה את האירוע (“האנשים שדיברו על אובדן חופש העיתונות”)

במקום מתן מידע אמיתי לציבור החושש ודיווח עובדות בזמן מגיפה, באולפנים מעדיפים ללבות היסטריה ומנסים לעצב את המציאות על פי אג'נדה

העיתונאי יהודה שלזינגר על משבר הקורונה בחברה החרדית והמחלוקות סביב הסיקור: "בהתחלה הקול החרדי לא נשמע מספיק אבל התמונה השתנתה ורואים שיפור בדיווחים"

כאשר תקשורת המיינסטרים מקצינה והופכת למפלגה פוליטית המייצגת את השמאל, הרוב השפוי צריך לתמוך ביתר שאת בעיתונות עצמאית וחסרת פניות

מגישי החדשות והפרשנים התרגלו למצב בו ניתן להשתלח בחופשיות בציבור הימין ובמנהיגיו, אך לאותו ציבור אסור לעולם להביע ביקורת עליהם

מקרה כמו זה של גיא פלג, בו עיתונאי אינו מדווח אמת אך זוכה לגיבוי מוחלט מעמיתיו, פוגע עוד יותר באמון הציבור בתקשורת שגם ככה נמצא בשפל

כמו שקורה בכל גילדה סגורה הכופה קו מחשבתי אחיד, העיתונאים החלו להאמין לעצמם ובטוחים שהם גדולים יותר מהחדשות

הקמפיין הפוליטי המתמשך של גורמים במערכת המשפט ובשיתוף התקשורת מעלה הילוך, ורק מוכיח את צדקת הביקורת נגד המערכת ואת הצורך הדחוף בשינוי

אי אפשר מצד אחד לחסום כל ניסיון לתחרות ולקדם בכל הכוח רגולציה מטורפת, ומצד השני להתלונן על כך שהיא פותחת פתח לשחיתות

הסערה סביב דבריה של קוטלר והתגובה המתקרבנת שפרסמה אתמול הן דוגמה נוספת לניתוק וחוסר המודעות של התקשורת הישראלית

מי שקיווה שפיצול ערוץ 2 יביא לתיקון שוק הטלוויזיה באמצעות תחרות מתעלם מעקרונות יסוד בסיסיים

כמה הערות של ברקוביץ' גרמו לשמאל לשלוף את הקלשונים מהבוידעם ולנהוג כהמון זועם מימי הביניים. בשם הקידמה כמובן

תאגיד השידור הפך לשופר תעמולה רב עוצמה של העמדות "הנכונות", תוך שהוא מתעלם מחלקים נרחבים בקרב הציבור שמממן אותו

הסיבות העיקריות לחוסר האמון: דיווחים שקריים, הטיה פוליטית, סיקור חד צדדי וחוסר במגוון דעות

במקום להתמקד בהסרת חסמים ותיקון הכשלים המובנים בשוק התקשורת, פקידי הממשלה החליטו שלטובת הצרכן עליו לשלם יותר

שר התקשורת הבטיח להקפיא את המימון מתקציב המדינה לארגון השמאל 'הטלוויזיה החברתית', אך האוצר סיכל את היוזמה ובפועל המימון גדל לסכום של 200 אלף שקלים בשנה

כמו קודמיו, גם שר הביטחון יעלון נכנע ללובי של גלי צה"ל ונמנע מלקדם את השינויים הנדרשים בתחנת השידור הצבאית

מפעם-פעמיים לא היינו עושים עניין. אבל כשהמסרים של עיתון 'הארץ' מתאימים בשיטתיות לאלו של הבית הלבן, כבר אי אפשר להתעלם מזה

היא אתרגה את אולמרט, הרעיפה מחמאות על בוז'י, וכשלה בסיקורי הבחירות. זה לא הפריע לאגודת העיתונאים להעניק לה פרס מפעל חיים. קבלו את סימה קדמון

האם ג'ון קרי מצטט את 'הארץ', או שמא 'הארץ' הוא זה שמצטט את מזכיר המדינה ג'ון קרי? לקוראים הפתרונים.

דיווחים "סימטריים", חד-צדדיות? עוינות כלפי הימין? מה יש בה בתקשורת הישראלית שכל כך מרתיח את הקהל דווקא בעיתות משבר?

קשה לומר שהתקשורת הרוסית חופשית, אבל תחזית מזג אוויר לטובת פוטין היא תמיד עניין מפתיע. שאול רזניק בסקירה ממצה.

גל"צ היא אולי התחנה הבולטת ביותר ברדיו הישראלי עם בוגרים משפיעים בכל ערוצי התקשורת, אך גם בעיות קשות לא חסרות לה. האם ישראל 2015 זקוקה לרדיו צבאי?

אריה אבנרי, האיש שהקדיש את חייו למאבק בשחיתות, יורה לכל הכיוונים: העיתונות בקריסה, השחיתות מגיעה אל מערכת המשפט, ועל המשטרה אין מה לדבר. ראיון

חוסר אחריות אישית או "נישול" ו"קולוניאליזם תכנוני"? פרופ' ארנון סופר יוצא בחריפות נגד עיתון 'הארץ' ביחס למצבה של גס'ר א-זרקא.

כלי תקשורת שנהנה מתקציבי ציבור, בניגוד למתחריו החופשיים, ומשתמש בהם בצורה חסרת אחריות? מזל שאצלנו זה לא קורה. זאת אומרת...

לעין השביעית יש עמדה ברורה: אם אתה אדם נטול פניות עליך להתנגד למתווה הגז ואם אתה תומך במתווה אתה פועל מאינטרסים זרים.

פרשית הגז, כמו פרשיות רבות אחרות ממחישות את הצורך בתקשורת מגוונת וחופשית.

הַ"גִּזְעָנוּת" טִעוּן נִצָּח. הַ"גִּזְעָנוּת" הִיא גּ'וֹקֶר. אֱמֹר אוֹתוֹ – יָצָאתָ צַח, הִפְצַעְתָּ אֶת הַבֹּקֶר.

התקשורת איתרגה את שמעון פרס עד הרגע בו הוא הפסיק להיות שימושי.

התקשורת הישראלית מזינה אותנו אך ורק באייטמי 'רק לא ביבי'. העולם מחמיא לנאום נתניהו? למי אכפת, האמנון-אברמוביצ'ים ימכרו לנו שמדובר ברגע הרסני

אם נתניהו היה מבצע נס של ישו והולך על פני הכנרת, הכותרת הראשית ודאי הייתה: "נתניהו מזהם את מי הכנרת". המשנה היה מסביר: ביבי דרך ברגל גסה על ים שאתם שותים.

במפה הפוליטית המרוסקת מככבת הפעם יותר מבעבר מפלגת התקשורת: רביב דרוקר, אמנון אברמוביץ', ומעל כולם 'ידיעות אחרונות', מתגייסים לקמפיין "רק לא ביבי".

מדי שבוע מפרסם 'הארץ' מאמרים המבססים את הטיעון, שהדתיים הם אבות כל צרה ואסון.

הכירו את ארגון העיתונאים, גוף שפועל לשמור על חופש העיתונות, לפעמים.

ב'ידיעות' תואר יהודה גליק כ"חבית חומר נפץ" ובערוץ 2 תואר הפיגוע כאילו מדובר בסכסוך בעולם התחתון. ב'הארץ' שחררו לאורי משגב את הרצועה

סרבני 8200, בדיוק כמו בר רפאלי ושיחות סקס סודיות, הם כולם אירועים מדומים חסרי משמעות בעולם הממשי שנועדו לגרום לקוראים להקליק.

מה עושים כשאין לך מנויים, ואתה עדיין רוצה לדחוף מסרים? מפרסמים תמונות אינטמיות עם מילות מפתח פופולריות כמו בר רפאלי, משה פרץ וליונל מסי.

ידיעות בהרעשת אנטי-ביבי ובישראל היום ממשיכה לנשב הרוח החגיגית. בימין ובשמאל קיפאון דוגמטי וליברמן זוכה, משום מה, לעדנה מחודשת.

מי צודק בוויכוח בין רזי ברקאי לאיילת שקד על דיווחי התקשורת? האם 'הארץ' הוא עיתון ישראלי? ומה חושב נציגו הבולט של העיתון על טלוויזיה?

בשבוע שעבר הגיע לסיומו אחד הקמפיינים התקשורתיים המדהימים והאפקטיביים ביותר שנראו אי פעם בארצנו: הקמפיין נגד השר"פ.

מהם קווי הדמיון בין מחנה השמאל לשחקן פוקר אובססיבי, ומאיפה יונקת מועצת חכמי 'הארץ' את האידאולוגיה שלה. טור הביקורת של אבישי עברי

אנשי התקשורת דואגים לפלסטינים שסובלים מהמבצע הצה"לי, כועסים על הטרמפיסטים, ומחסלים חשבונות עם שמאלנים ש"סרחו". אבישי עברי עושה סדר

מרגע היוודע דבר החטיפה ועד לשעות אלו עסוקה התקשורת הישראלית בעיקר בדבר אחד: האשמת המתנחלים, ה"כיבוש" והיעדר המשא-ומתן.

התקשורת שוב סוערת על הוצאות מעון רה"מ שנחשפו לאחרונה. גם כאן, כרגיל, הדיון הפך למתלהם והחמיץ את הנקודות החשובות באמת

מרכז 'מולד' של השמאל הרדיקלי פרסם בערוץ 10 תחקיר מביך וחובבני במיוחד על עלות המאחזים. אבישי עברי לא מופתע.

פוסט עוקצני של ה'קרן החדשה' בפייסבוק, חשף אחת משתי אפשרויות מביכות: או שהיא משקרת, או שהיא לכאורה מסובכת בפלילים.

תחקיר של 'רגבים' וערוץ 2 חשף גביית פרוטקשן במגרשי חנייה מאולתרים של בדואים בלב המדבר. את אביב לביא התחקיר הרגיז במיוחד, מעניין למה.

הפאניקה הלא רציונלית שמעורר שילוב המילים "נתניהו" "גמרא" ו"מערכת המשפט" הפילה בפח אפילו את לונדון וקירשנבאום.

"ביביתון", "סמרטוטון", "זוועתון"; הכפשת ישראל היום הפכה זה מכבר לספורט הלאומי, אך מלבד בכי ונהי אין לה שום תוכן רציני. טור הביקורת של אבישי עברי.

איך קרה שחבורת ונדליסטים אינפנטילים חשובה יותר לתקשורת מאלימות נגד יהודים? אראל סג"ל מנסה להבין.

נתניהו אפה מצות וישב לשיחה עם רבני חב'ד, וגם העז להביע רגשות לאומיים ומסורתיים. זה הכניס את אורי משגב מ'הארץ' להיסטריה

ג'יבריל רג'וב הגיע ל'אולפן שישי', ונתקל בחומה פטריוטית של המראיינים; מסתבר שגם בשמאל מתקשים לנהל משא-ומתן עם הפלסטינים

אבישי עברי לא מבין את הביקורת על חשיפת החשדות כלפי השר סילבן שלום. הרי נבחרי הציבור צריכים לעמוד בסטנדרטים אחרים

מדוע יצא קצפו של מו"ל 'הארץ' עמוס שוקן על אחד מבכירי כותביו, והאם גם לדעתו אין דבר כזה עם פלסטיני? כשנלחמים במדינת הלאום היהודית הכל תופס

מתוך עצבות על מצבם של מקור ראשון ומעריב, רן ברץ מנסה לברר את השגיאה היסודית שהובילה לקריסה. מסתבר שהתשובה עוברת דרך התנהלות מגזרית מבולבלת ומגושמת, אשר מרתיעה את החילונים ולא מצליחה לספק את הסחורה. אין מה לעשות, תמונות חושפניות לצד כתבות הערצה על מקובלים לא ממש נראות אמינות עבור חילוני מן השורה

מזה 13 חודשים נתניהו לא התראיין בכלי התקשורת ולא ענה לשאלות או ביקורת. למה לציבור לא אכפת?

20 שנה חלפו מאז אוסלו, 20 גם חלפו מאז התחילה אילנה דיין את 'עובדה'. שום דבר לא השתנה: לא הקלישאות ולא דובריהן.

אחרי שהגנו על מחרימי ישראל ומגדפיה, השתתקו לפתע אבירי חופש הביטוי מהשמאל נוכח רמיסתה של ספיר סבח.

כיצד הייתם מגיבים אם בקריקטורה בעברית היה מופיע הכיתוב "עעעצצככגת"?

מאז הוקמה הטלויזיה החינוכית נהנו אזרחי ישראל מתכניות בינוניות, פיקוח על התכנים ומ-20 שנה של צפייה כפויה בשחור-לבן.

גורו הטבעונות גארי יורופסקי: בני-אדם הם החלאות שעל פני האדמה. רק בעלי חיים מדוכאים, משועבדים ומעונים. הסבל האנושי הוא בדיחה.

יש לכם אתר אינטרנט? אם לא ביצעתם סדרת התאמות לנגישות לנכים (יש דבר כזה) כדאי שתכינו 50,000 ש"ח למקרה של תביעה.

רשות השידור נוחלת כשלון צורב במימוש כמעט כל יעדיה. מדוע, אם-כן, שלא תסגר?

חשובי העורכים במדיה הערבית תקפו בחריפות את העיתונאים הערבים, אותם כינו "אקטיביסטים פוליטיים" משוחדים וחסרי אתיקה מקצועית

גדעון לוי הוזמן להרצות אודות הפסוק "צדק צדק תרדוף". דבר שאותו הישראלים, כמובן, צריכים לספק

תחקיר 'מידה' חושף את גודל המשבר בעיתון הארץ. עובדים בהווה ולשעבר מבקרים את התנהלות העיתון, ומבכים את הירידה באיכות ובמקצועיות

מגזין האינטרנט 972+ מהווה במה לטובי המוחות הישראלים המבקשים להכפיש את המדינה הציונית בשפה האנגלית. כך מוותרים על השכנוע ועוברים לתעמולה

פליטת פה בוטה לפרשן הפוליטי הבכיר של עיתון "סופהשבוע" ורדיו ללא הפסקה. בתכנית הרדיו "עמנואל ובן" ששודרה אתמול כינה כספית את גדעון סער בכינוי "כלב".

עובדי ארגון התקשורת האקטיביסטי 'אג'נדה' מתאגדים נגד ההנהלה ומביאים לקריסתו של הארגון. במופע של קניבליזם חברתי זוכים הארגונים לשינוי חברתי למפגש קצר עם המציאות

על מנת לנסות ולהמתיק את הגלולה המרה שבלעה מדינה שלמה אור ליום ג', אנו מגישים את נאום הזכייה המתוכנן של צמד הבמאים, גיא דוידי, במאי '5 מצלמות שבורות', ודרור מורה, במאי 'שומרי הסף'

כדי שערוצים מסחריים יוכלו לפעול, צריך לאפשר להם להיות כלכליים ולפעול באופן עצמאי לספק תוכן שהציבור רוצה, ולא את מה שהרגולטור החליט שהוא צריך

התקשורת מציגה את נתניהו כמי שמנסה לנקום בה מסיבות פוליטיות ואישיות. אך מי אחראי למשבר בענף? ומדוע הציבור נדרש לממן עסקים כושלים?