במשך דורות התבסס הקישור שבין הסכסוך הערבי-ישראלי לבין הסוגיה הפלסטינית. האם מעצבי-מדיניות בירושלים ווושינגטון ילמדו מתקדימים על ידי הימנעות מחזרה על שגיאות העבר?
דייויד קולייר במכתב פתוח לסופרת האירית תומכת ה BDS: "שקרני ה-BDS מפיצים בהצלחה כל עלילה מופרכת נגד ישראל, בדיוק משום שתמימים כמוך המבקשים להיראות מוסריים בולעים אותה בשמחה"
על רקע פארסת בריחתם של המחבלים מכלא גלבוע ותפיסתם, נשמעו קריאות "ברוח ואש נפדה את אל אקצה" מצד הקהל של בני סכנין. הסרטון הועבר לבדיקת תובע ההתאחדות לכדורגל
בריחת המחבלים מכלא גלבוע לא אמורה הייתה להפתיע אף אחד, ובוודאי לא את האמונים על הנושא. זוהי כרוניקה ארוכת שנים של רפיסות והעלמת עין מחגיגת המחבלים בבתי הכלא הישראליים
ההחלטה להקים ועדת חקירה בין-לאומית נגד ישראל שתחקור את אירועי מבצע "שומר החומות" היא מופע הצביעות והבורות המסורתי סביב ישראל, האם אכן התגובה הישראלית אינה פרופורציונלית?
מאז הפסיקה ישראל לחתור להכרעת אויביה, סבבי הלחימה של מדינת ישראל מעוררים ויכוח קבוע באשר לזהות המנצח. במישור המבצעי - אין ספק, במישור התודעתי, יש גם יש.
מאורעות התקופה האחרונה מציפים את בעיית המגזר הערבי ומטילים ספק באשר לנאמנותו. התרחישים האפשריים העתידים לבוא, מדאיגים ואמורים להדיר שינה מכל אזרח ומכל שדרת מקבלי ההחלטות במדינת ישראל.
האיום והעמידה מאחוריו, מעידים כי חמאס אימץ את שיטות הטרור התודעתי של חיזבאללה ונסראללה. השאלה הגדולה כעת היא האם ישראל רואה בהנייה וסנוואר בני מוות או לא
קיימות נקודות דמיון רבות בין מאורעות תר״פ, תרפ״א ותרפ״ט לבין גל הפרעות הערבי הנוכחי. בלי להכיר את ההיסטוריה, אנו עוד עלולים לחשוב שהאלימות הערבית היא באשמתנו
את המחבלים והרוצחים שבתור פרקליט איו״ש הייתי מעורב בהמעדתם לדין וכליאתם, לא חשבתי שאראה שוב. אך במסגרת סקירת המועמדים לבחירות ברש״פ, אני מזהה לצערי כמה וכמה פרצופים
שתיקתם המתמשכת של האג, של האו״ם ושל התקשורת העולמית נוכח הטיהור האתני שמבצעת עיראק נגד אזרחיה הפלסטינים מעידה על הצביעות ועל ההטייה האנטי-ישראלית בסוגיה הפלסטינית
ירושלים של מעלה עשויה להשתלב בתפילותיהן של כל הדתות, אבל הפוליס, העיר הגשמית, היא בירת ישראל ותו לא. הכחשת ההיסטוריה היהודית בעיר היא לא פחות מעלילה אנטי-ציונית
הרש״פ מקבלת מישראל חיסונים, פונה לקהילה הבינלאומית לסיוע כלכלי נוסף ובמקביל ממשיכה לשלם למחבלים ולמשפחותיהם. טוב נעשה אם נשתמש בחיסונים ככלי לצמצום התמיכה בטרור
תחת הנסיבות הנוכחיות, בהן ההסתה של המנהיגים הפלסטיניים עולה מדרגה, יש לתהות במה יועיל קיום הבחירות החדשות, שבוודאות יחזקו את המחנה הרדיקלי בקרב הפלסטינים
קבלת מעטפות כספים מאש״ף היא מעשה חמור, פלילי ואולי אף ביטחוני, שעשוי להעיד כי עודה וחבריו מעדיפים את המעטפות שקיבלו מהרשות הפלסטינית יותר מאלו שקיבלו בקלפי מערביי ישראל
סיפור חייו של סעיד כפי שהציג אותו הוא שקר שימושי, מתוחכם ומתוכנן היטב. שלוש שנות מחקר, אלפי מסמכים ממשלתיים ו-85 ראיונות, בין השאר עם אנשים שהכירו את סעיד, מוכיחים זאת בבירור
הדו״ח המניפולטיבי החדש של ׳שוברים שתיקה׳ מראה שהארגון זנח מזמן את מטרתו המקורית ביחס לפעולות חיילי צה״ל, ועוסק כעת במאבק בינלאומי נרחב בתמיכת ארגונים קיצוניים
מי שטוען ש"הכיבוש" של '67 איננו מוסרי, לא יכול לטעון ש"הכיבוש" של ' 48 הוא כן מוסרי. הגיע הזמן להפסיק עם המוסר הכפול ולומר - קיומה של מדינה ישראל הוא מוסרי
לפני כשלושה שבועות דיווחנו כי המשנה לפרקליט המדינה החליטה שלא לפתוח בחקירה נגד דרשן מוסלמי שקרא "להכחיד" את היהודים ולהרוג את טראמפ. השבוע הפכה הפרקליטות את ההחלטה
המערכה על דיר יאסין היא נקודת ציון בסכסוך הישראלי-ערבי, אך מחקר היסטורי דקדקני חושף: לא נהרגו אנשים מחוץ לקרב; המיתוס הוא פרי תעמולה פזיזה של האצ"ל. ביקורת ספר
המקרה של עמונה הוא שיאו של תהליך שיטתי שבו שופטי בג"ץ מוותרים על דרישות משפטיות בסיסיות ומתנערים מהיגיון פשוט, כדי לעקור מתיישבים מביתם. למרות דרישות הדרג המדיני, בית המשפט ממשיך בשלו: לקראת התנתקות משפטית
בישראל, בידוק על רקע אתני הוא כורח המציאות. תארו לעצמכם מה היה קורה היום אילו לוחמות מג"ב היו חושבות פעמיים לפני שניגשו לבדוק את הצעירים הערבים, שהתגלו כמחבלים
הטרור העממי הוא לא מכת גורל: המלחמה המוצלחת בטרור בראשית שנות ה-70 הוכיחה כי ריכוז מאמץ, הפתעה והכרעה יביאו להצלחה • תא"ל במיל. אמציה חן ("פצי"), שפיקד על סיירת שקד במבצע המוצלח, על הלקח שלא נלמד
"גם מול ירי זיקוקים בכינון ישיר, שוטרים חששו להפעיל אמצעים". התחושה כי המשטרה הססנית ונמנעת מהפעלת כוח מקבלת אישוש מהסמכות הבכירה בארגון: מ"מ המפכ"ל ניצב בנצי סאו מספר על חששות השוטרים
למעלה מאלף ישראלים שילמו בחייהם על איוולת אוסלו אבל השמאל מרשה לעצמו להטיף לימין מוסר וקורא לתהליך מדיני. מנגד, לא מעטים בימין נגררים אחר ילדותיות השמאל ומחפשים פתרונות קסם
הניסיון לבסס היסטוריה לאומית פלסטינית רציפה כל הדרך מ"מרד הפלאחים" בשנת 1834, כובל את המציאות למיטת סדום. והכל בחסות תיאוריות פוסט-קולוניאליסטיות מופרכות
בכיר השב"כ לשעבר מנחם לנדאו בראיון ל'מידה' לאור המצב בירושלים: "כל הגישה הזו של התגוננות היא נוראית. במקום זה אנחנו צריכים להיות כל הזמן במגמה יותר התקפית".