ינואר 23 מתחיל להתקרב, ואיתו תום כהונתו של הרמטכ"ל אביב כוכבי. מעבר לזהות האיש שיחליף את כוכבי, יש לשים לב כי התנאים לבחירת הרמטכ"ל הם מקצועיים וענייניים
במבחן התוצאה, מאז מלחמת לבנון השנייה (2006) ניתן לזהות מספר נושאים מכריעים המעידים על הידרדרות חמורה במוכנות צה"ל למלחמה – עד כדי אי־מתן מענה לאיום הקיומי שגיבשו נגדנו איראן וגרורותיה סביב גבולות ישראל ב־15 שנים האחרונות. במבחן התוצאה הפיקוד הבכיר של צה״ל כשל בסוגיות מרכזיות ביותר.
1. למדינת ישראל אין תפיסת ביטחון לאומי, אלא כל רמטכ״ל ממציא את הגלגל מחדש ועושה "פניית פרסה" על החלטות קודמו. אין לצה"ל רציפות והמשכיות, כך אי־אפשר לבנות צבא.
2. החזית האזרחית (העורף) אינה מוכנה למלחמה, למרות שהיא תהיה החזית המרכזית במלחמה הבאה. התוצאה מאי־הכנתה תהא אסון גדול.
3. מימי מלחמת לבנון השנייה (לפני 15 שנה) קוצץ צבא היבשה הרבה מתחת לקווים האדומים (ראו דברי סגן הרמטכ״ל בטקס החלפתו), ללא שום קשר לאיום הממשי על מדינת ישראל. יחידות המילואים, שהן רוב צבא היבשה, אינן מאומנות כראוי, ולא הטמיעו את אמצעי הלחימה החדשים שברשותן. מכך משתמע שצבא היבשה אינו כשיר למלחמה הבאה.
4. חיל האוויר (ח"א) הוא הזרוע האסטרטגית של הצבא והמדינה; משימתו הראשונה והעיקרית היא – להגן על שמי המדינה. ח״א היטיב לעשות זאת מול מטוסי האויב, אך לא התכונן כראוי לאיום החדש שהתגבש סביב ישראל ב־15 השנים האחרונות. אין בכוחו לעמוד מול מאות אלפי טילים ורקטות שרבים מהם מדויקים, טילי שיוט ומל״טים מתאבדים; לגביהם יעילותו של חיל האוויר בטלה בשישים לעומת יכולותיו ליירט מטוסי אויב. כתוצאה מכך חיל האוויר לא יכול היום להגן על שמי המדינה. צה״ל לא השכיל ב־15 השנה הללו להקים חיל טילים, לקדם טכנולוגיית לייזר נגד טילי האויב, ולחזק את צבא היבשה. צה״ל נרדם בעמידה.
5. בצה״ל קיימת תרבות ארגונית, ניהולית ומנהיגותית קלוקלת, תרבות שעליה צריך לבנות את הצבא. יסודות אלו מתפוררים אין שום סיכוי לבנות צבא כשיר שיהיה מסוגל לתת מענה סביר לאיום הקיומי על ישאל אם לא תתוקן באופן מידי התרבות האירגונית בצה״ל.
6. בלי מערך לוגיסטי כשיר אי־אפשר לנהל מלחמה, ובוודאי שלא לנצח בה. המצב בצה״ל הוא בכי רע: חסרים אלפי נהגים למובילי רֶקֶ"ם (רכב קרב משוריין), וכן – אוטובוסים ומשאיות. אלפי משאיות ה"ריאו" הישנות של הצבא הן בנות שישים ואינן כשירות. צה״ל מתבסס על חברות אזרחיות בתחומים רבים, כולל משאיות אוטובוסים ונהגים. רוב העובדים בחברות הללו הם ערבים. הם עושים את עבודתם נאמנה בשיגרה, אך כלל לא בטוח שרובם יגיעו לעבודה במלחמה. רק לאחרונה התברר שבמבצע ״שומר החומות״ מתוך 500 הנהגים שזומנו הגיעו רק 40. זה מצב קיצוני שיעמיד את הצבא מלכת במלחמה רב־זירתית, כי לא יהיו מספיק נהגי מובילי טנקים, נהגי משאיות לתספוקת (תחמושת, חלפים, דלק, מזון, ציוד רפואי) ועוד. מדובר בכשל קטסטרופלי שלא טיפל בו הצבא גם לאחר שהיו דוּחות ביקורת קשים מאוד של מבקר המדינה, יו״ר איגוד המובילים הארצי, ושלי, ואף שכבר אחר מלחמת לבנון השנייה דלקו אורות אדומים, שהעידו על המצב החמור.
7. המצב חמור מאוד גם במחסני החירום של האוגדות מחמת קיצוץ של מעל 4,000 תקנים בעשר שנים האחרונות. מדובר בקיצוץ אנשי קבע, אזרחים עובדי צה״ל וחיילים סדירים ביחידות מחסני החירום (ימ"חים). נוצר מצב של פערים עצומים בין כוח האדם הנותר לאחר הקיצוצים לבין המשימות שצריך לבצע. כך לא ניתן לבצע את תוכניות העבודה ולתחזק כראוי את אמצעי הלחימה, והתוצאה היא פגיעה בכשירות.
קידום בכירים לא מושכל
אלה הם רק כמה נושאים מיני רבים שפוגעים קשות במוכנות צה״ל למלחמה. לצבא יש מפקדים, שאחראים על כשירותו, יכולותיו, ותכנונו. אוסף הכשלים הזה מעלה את השאלה האם דרך המינוי של הרמטכ״לים בעשרות השנים מאז מלחמת יום הכיפורים לא פשטה את הרגל?
בתקופה הזו מונו עשרה רמטכ״לים, שבעה מהם מהכומתות האדומות, שניים מגולני ואחד מחיל האוויר. הייתכן שאין קצינים מצוינים במערכי צה"ל האחרים שיכולים להיות רמטכ״לים מצוינים? מיחידות חי״ר שאינן סיירת מטכ״ל או צנחנים, משריון, תותחנים, הנדסה? האם לא השתרשה פה גישה שחבר מביא חבר?
מבחינת המינויים עולה תחושה קשה של קבוצה מצומצמת של אנשים, בדרך כלל סגורה, שדואגת להעביר את המקל ע״פ שייכות אליה. גם היום נמצאים בעלי הכומתה האדומה בתפקידים בכירים המעמידים אותם בקדימות לזינוק לתפקיד הרמטכ״ל על פני כל האלופים האחרים (סגן הרמטכ״ל, ראש אמ״ן, אלוף פיקוד צפון, אלוף פיקוד דרום, אלוף פיקוד העורף), המבטיחים את המשכה של השושלת האדומה לפחות לעוד 10 שנים. כלום לא הגיעה השעה למנות רמטכ״ל בדרך אחרת? מדובר בביטחון המדינה.
גם עמוס הראל מעיתון הארץ שם לב לתופעה, וב-23.7.21 המליץ על "הקפאה של שנתיים בקידום יוצאי הצנחנים לתפקידים בכירים… נדמה שישנם יותר מדי נישואי קרובים בצמרת צה"ל, באופן שמנציח חשיבה קבוצתית, שביעות רצון עצמית מופרזת ומחסור בביקורת קונסטרוקטיבית".
למה זה קורה לנו
1. תהליך מינוי הרמטכ״ל – עבור דוּח שהוציא מבקר המדינה בשנת 2012 ( "דוח הרפז" – תהליך מינויי רמטכ״ל), הוא ראיין את כל שרי הביטחון והרמטכ״לים. נמצא שכולם מינו רמטכ"ל על פי תבחינים (קריטריונים) שכל אחד קבע לעצמו, וכל אחד שונה מהשר האחר. אין כל תהליך מוסדי, הכול במחשכים, בהתייעצות סודית ועלומה בין שר הביטחון לראש הממשלה, ודבר לא מתועד או רשום. הכרח הוא שיהיה חוק ברור לעניין מינוי זה, לרבות משך כהונת הרמטכ״ל, מתי מחליטים, שקיפות התהליך, ועוד.
2. אשר למינוי אלופים, מבקר המדינה פרסם דוח ב־2010, ובו קבע כי אין כל תהליך למינוי קציני בכירים אלו. המינויים מתבצעים במחשכים בין רמטכ״ל לשר הביטחון: אין תהליך, אמות מידה או קווים מנחים; אין ״רעיון מסדר״ ארגוני בראיית העתיד, תיעוד ורישום, ועוד. חלק מהאלופים מקודמים בתיאום עם ראש הממשלה (כסגן הרמטכ״ל, ראש אמ״ן, מח״א [מפקד ח"א] ונושאי תפקיד שמעניינים את ראש הממשלה).
הכנסת בישיבתה קיבלה את הדוּח במלואו וקבעה כי שר הביטחון והרמטכ״ל יציגו את התיקון. הרמטכ״ל דאז גבי אשכנזי אף יזם כתיבת תיקון הפ״ע (הוראת הפיקוד העליון). משרד הביטחון קיבל את המלצות הדוח ואת קביעת הכנסת. והנה: שום דבר לא נעשה ולא יושם!
גדולה מזו, קצינים בכירים בדרגות תא״ל הרוצים להתמודד על דרגת אלוף מיטיבים להבין שהאדם היחיד שחורץ את גורלם לשבט או לחסד הוא הרמטכ״ל. לכן התפתחה בשנים האחרונות תופעה חמורה מאוד, שקצינים אלו חוששים להביע את דעתם אם היא לא מהדהדת את עמדות הרמטכ״ל וחוששים לבקר את המערכת פן יבולע להם. הקידום בדרגה יוצר קשר של שתיקה, חוסר הבעת דעה ביקורתית, היעדר פתיחות ושקיפות, ארגון שאינו לומד, התקרנפות וחנופה.
3. השופט בדימוס ומבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, ציין במכתביו כי מינוי של בעלי תפקידים בכירים במציאות הישראלית וביניהם הרמטכ״ל – אינו יכול להיעשות במחשכים, וראוי כי יעשה בשקיפות מלאה, בהתאם לנוהל סדור שיבטיח שוויון, הוגנות, פתיחות ומקצועיות.
הדברים האלה מצאו ביטוי גם בדוּח מבקר המדינה משנת 2013, שעסק גם תהליך בחירת הרמטכ"ל ומינויו. המבקר עמד על כך שההוראות המעוגנות בחקיקה באשר למינוי הרמטכ"ל הן לקוניות וכלליות ביותר. כך נקבע ב"חוק יסוד: הצבא" כי "ראש המטה הכללי יתמנה בידי הממשלה לפי המלצת שר הביטחון". אין בחוק כל התייחסות לתהליך שבו על שר הביטחון לגבש את עמדתו ביחס למועמד שעליו הוא ממליץ, ואין קווים מנחים ואמות המידה שעל בסיסם אמור שר הביטחון לגבש את עמדתו זו.
בהקשר זה ציין המבקר (עמ' 267 לדוח) כלהלן: "תפקיד הרמטכ"ל הוא מן התפקידים המרכזיים ביותר במדינת ישראל, ואחד מהתפקידים המשפיעים ביותר על ביטחונה. משרד מבקר המדינה מעיר כי ראוי שתהליך בחירת המועמדים לתפקיד הרמטכ"ל יעוגן בכתובים ויישען על קווים מנחים, על אמות מידה ועל דרישות כשירות רלוונטיות לתפקיד זה שייקבעו; על מסד נתונים רלוונטי שיוכן עבור שר הביטחון לעניין זה מבעוד מועד; ועל קיום התייעצויות הכרחיות של שר הביטחון עם גורמים רלוונטיים, כמו למשל שרי ביטחון לשעבר, עם הרמטכ"ל המכהן ועם הרמטכ"לים לשעבר".
שר הביטחון דאז, משה ("בוגי") יעלון והשר לביטחון הפנים דאז, יצחק אהרונוביץ, כתבו ללינדנשטראוס שהם מקבלים את קביעתו, והם רואים עין בעין את הצורך לעגן בחקיקה את תהליכי המינוי האמורים, ומסרו שפעלו לקידום חקיקה כאמור. ואכן, בשלהי כהונתה של הכנסת ה־19 גובשו כמה הצעות חוק בעניין הליכי מינוי הרמטכ"ל, המפכ"ל ואף נציב השב"ס, ואולם לא עלה בידי הכנסת ה־19 להשלימן לכלל חקיקה.
התוצאה של המצב העגום של דרך מינוי הרמטכ״ל והאלופים נשאר אפוא ללא שינוי עד עצם היום הזה. הוואקום הזה מייצר קושי מכריע לנסיון הפיכת מגמת ההידרדרות בכשירות ומוכנות הצבא למלחמה.
אלוף (במיל׳) יצחק בריק שימש בתור נציב קבילות החיילים, מפקד גיס, מפקד המכללות הצבאיות ומפקד אוגדה סדירה 36.
עקבו אחר ׳מידה׳ גם ברשתות החברתיות:
יש הערצה לאביב כוכבי אבל אסור לשכוח שהוא בוגר קרן ווקסנר, הקרן המסוכנת ביותר להשמדת ישראל בגלל שהיא בוחרת בפינצטה אנשים עם פוטנציאל גבוה, עושה להם אינדוקטרינציה שמאלנית ונותנת להם רשת תקשורת סגורה בישראל. בוגרים אחרים כוללים את יאיר גולן שהשווה את ישראל לנאצים, שופטי בגץ שתמיד אבל תמיד לוקחים את הצד שרע ליהודים, מנכלי משרדי ממשלה בכירים. לך נגדם, נראה אתכם.
ייתכן שעם כוכבי זאת הייתה טעות של הקרן הנחשית וכוככי הוא לא בוגד (לפחות רעיוני) כמו בוגר(ד)ים אחרים אבל למה אף אחד לא שואל את השאלה הזו?
אכן, ישראל היהודית, כמו רוב מוחלט של חברות לבנות בעולם החליטה להתאבד.
השאלה כיצד רשויות המדינה מאפשרים לקרן זרה מחו"ל (אחת מרבות) לבחוש בתוך השירות הציבורי הישראלי? איך ייתכן שעובדי ציבור מקבלים מתנות/טובות הנאה להם ולבני משפחותיהם בניגוד מוחלט לחוק הקיים ואיש לא פוצה פה. הוגש בג"ץ אבל השופטים שהם עצמם בוגרי קרן וקסנר הגיבו בפשטות: חבל שאין יותר בוגרי קרן וקסנר בישראל. החוק האוסר על עובד ציבור לקבל מתנות ו/או טובות הנאה הפך להמלצה ומיושם סלקטיבית. מה שאסור על נתניהו מותר לכל העולם ודודתו ובלבד שהם מהצד הנכון. הציבור לא מתקומם. היחידים שזועקים הם שדרני ערוץ 20 וחברי פורום קהלת. עד שלא יחוקקו חוקים האוסרים זאת באופן מפורש נמשיך להתאבד.
מאמר יוצא דופן ומעורר מחשבה. עוד נושא שחייב לעלות לשיח הציבורי!!
סוף סוף מישהו מדבר על הפיל במרכז החדר…
"סוף סוף"? בריק מצלצל בפעמוני האזהרה כבר שנים ואין מקשיב מקרב מקבלי ההחלטות.
רק אחרי שיקרה אסון יבינו שהיה קסנדרה שלנו.
בזכות 'משפטי הראווה' של בנימין נתניהו
למדנו, בדרך הקשה איך מערכת נוכלת, מושחתת, מנוולת ופושעת עובדת.
כל יום יש לנו שיבוש, הסתרה,בזבוז, חסימה, איסור פירסום ומינויים בזויים
מי יאמין היום לבחירת רמטכ"ל ראוי למדינת ישראל?
יש מצב שיחיא עיאש יבחר?
כאשר כל המערכת רקובה, מבית המשפט העליון, פרקליטות, משטרה, שב"כ, צבא והיום גם יש לנו ראש ממשלה נוכל, וחברי ממשלה מחבלים
רק דברים רעים יכולים לצמוח היום במדינת ישראל
הכל טוב ויפה
וגם נחמד אבל קביעת בכירים בכל מקום נקבעת לפי הקשר שלהם עם הממונים עליהם. לא משנה אם זה בצבא או באזרחות זה אותו הדבר. המפקד או המנהל רוצה אנשים שרואים את מה שהוא רואה. הוא לא רוצה אנשים שיהרסו את כל מה שהוא בנה. לכן אנשים שרוצים להתקדם צריכים לסתום את הפה ולעשות מה שדורשים מהם. בנוסף אותם אנשים עוברים מסלול ארוך מאד של הליכה בתלם והם לומדים לציית כי בסופו של דבר הם רוצים להגיע לראש הפירמידה. זאת הדרך בכל מקום, גם באוניברסיטאות, בתי המשפט, משטרה, ומה לא? זה חלק מההוויה האנושית. אותם אנשים שעברו את המסלול הם בדרך כלל אנשים אפורים ולא מנהיגים, העובדה היא שהם צייתנים ולא עושים רוח. יש כמובן מנהיגים בצבא ובשאר המקומות אבל הם נופלים ולא מקודמים בגלל שלא סתמו את הפה במקומות שונים וגרמו למישהו לא לאהוב אותם. כבר אמרתי עיקרון פיטרי? אם לא אני אומר עכשיו. לא משנה כמה ועדות יקומו, הסיפור זהה. אם אתה חבר של מישהו מהוועדה אז יש לך סיכוי להגיע לראש הפירמידה.
נכון.
רק הערה אחת: העקרון הפיטרי שהזכרת הינו בעיה אמיתית שמקשה על מינוי אנשים ראויים-אבל אינו קשור לשאר טענותיך המוצדקות. זה בעיה נפרדת ושונה.
השאלה הנכונה היא : "האם תמיד מקודמים המפקדים ה*לא* נכונים למטכ"ל?"
אופס, נראה שדי-מובן מדוע "המפקד" בריק אינו האיש הנכון לשאול שאלה זו…
נותר כעת רק ש"יעלה ויבוא" ד"ר אורי מילשטיין ויחזור שוב, הפעם על במה זו, על עיקרי תובנותיו ומסקנותיו "יש להפוך את צה"ל לצבא מקצועי – בראש ובראשונה ע"י הקמת בית ספר צבאי מקצועי נוסל ווסט פוינט ודומיו – בוגרי בית הספר הזה יחלו את שירותם ישירות בתפקידי קצונה-וכו'"
בינתיים נזכר כאן בקנרית הראשונה, הלא היא : עמנואל ולד
ולד נתבקש על ידי הרמטכ"ל משה לוי להכין דו"ח לבניין צה"ל בעשר השנים הבאות על בסיס לקחי המלחמות הקודמות. במהלך עבודתו טען ולד שמונעים ממנו לבצע את המשימה והוא אינו מקבל את המסמכים הדרושים לו, ולכן הגיע בלילות לצלם מסמכים, דבר שגרר חקירת שב"כ נגדו. הרמטכ"ל משה לוי טען שמי שהצר את צעדיו של ולד היה ראש אגף התכנון, מנחם עינן. בסופו של דבר ולד הכין דו"ח חריף ביותר וביקש מהמטכ"ל לדון בו. לאחר שזמן רב עבר והמטכ"ל התעלם מהדו"ח הוא פנה לשר הביטחון יצחק רבין וביקש ממנו לדרוש מהמטכ"ל לדון בדו"ח שלו. למרות הוראה של שר הביטחון, המשיך המטכ"ל להתעלם מהדו"ח. לאות מחאה, פרש ולד מהצבא.
לאחר פרישתו מצה"ל, פרסם ולד את הספר "קללת הכלים השבורים" בו טען שצה"ל תפקד באופן לקוי ביותר במלחמת לבנון הראשונה ובעצם הובס ללא שעמד מולו אויב.
ולד טען בספרו שצה"ל הפך ל"גוף מנופח, מנוון וחסר שרירים" ושכושרו לנצח במלחמה הולך ופוחת. בספרו הוא טען שמדינת ישראל סובלת מחולשה צבאית ומחסרון של אסטרטגיה מדינית מאוזנת, התורם לאין אונים מדיני.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%90%D7%9C_%D7%95%D7%9C%D7%93
קללת הכלים השבורים (ובכותרת המשנה שלו : דמדומי העוצמה הצבאית והמדינית הישראלית 1967–1982) הוא ספר מאת עמנואל ולד, אשר נכתב לראשונה כדו"ח, שלימים התפרסם בכינוי "דו"ח ולד", אשר הוזמן על ידי הרמטכ"ל משה לוי.
בדו"ח מתח ולד ביקורת על התנהלות צה"ל במלחמותיו, החל במלחמת ששת הימים ועד מלחמת שלום הגליל ועל התנהלותו בתקופות שבין המלחמות.
מבוא
… במלחמות ובמבצעים הפגין צה"ל אי-יכולת צבאית בגלל מקצועיות פיקוד לקויה, העדר כושר מצביאות, מבנה כוח לא נכון ולא יעיל, דוקטרינות לחימה נאיביות, שיטת אימונים טכנו-טקטית יחידתית והעדר יכולת הפעלה, ניהול ושליטה, על מבצעים צבאיים מערכתיים.
בעוד בין המלחמות הפגין צה"ל יכולת מרשימה לביצוע מבצעי איכות, הוא נכשל במימוש ייעודו העיקרי במלחמה.
לאחר כל מלחמה גדלו תקציבי הביטחון, אך אבד הקשר בין התשומות הגדלות לבין תפוקות הכוח הצבאי. כאשר בוצעו קיצוצים בתקציב, נפגעו מערכי לחימה, אך לא נפגעו תקורות לא לוחמות.
על הצבא השתלטה דפורמציה בירוקרטית שעשתה אותו כבד, מגושם, מסורבל, מנופח, מנוון וחסר שרירים.
המטה הכללי של צה"ל איבד את יכולתו לתפקד כמפקדה צבאית עליונה, ובמקום זאת הוא עוסק בניהול בירוקרטי, המתבסס על אלתור, במקום על מקצועיות צבאית.
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%9C%D7%9C%D7%AA_%D7%94%D7%9B%D7%9C%D7%99%D7%9D_%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D
מה עם הפיל בחדר?
בסופו של דבר הדרג המדיני הוא שקובע לצבא מה לעשות. אם ההוראות אינן חדות וברורות אז יש הרבה בלבול בשטח ולא ברור בדיוק מה אפשר ומה לא ולכן אין תגובה של הולמת. קשה להאשים את המפקדים בעניין. אני מניח שהרבה מהמפקדים מפחדים לעשות דברים שצריך לעשות כי מפחדים שיופקרו לחסדי הפרקליטות ולכן לא עושים. אי אפשר להפריד בין הצבא לדרג המדיני.
הדרג המדיני מודע לחולשתו המצמיתה של צה"ל ולכן פוחד מלתת לו הוראות פעולה !
כי במלחמת יום כיפור – ובשלום הגליל – וב… – וב…
צה"ל הוכיח כי אינו צבא אלא אספסוף של עארסים המוצץ את לשד המדינה באמצעות משכורות עתק ופנסיות מעל לכל דמיון
אז מה הפלא שהדרג המדיני מהסס ולא בטוח ?
"תנו לצה"ל לנצח" ואיך ? הגדילו לצה"ל את המשכורות הפנסיות המענקים ואז תקבלו ניצחון ועוד איזה ניצחון נצחון אדיר באמצעות גול עצמי…
גם הדרג הצבאי וגם הדרג המדיני פוחדים מדי מהמערכת המשפטית והמערכת התקשורתית.
הפוך על הפוך
במלחמת יום הכיפורים הדרג המדיני וכמה מראשי הצבא פשוט בגדו באזרחי מדינת ישראל בזה שנתנו לאויב להתקיף ראשון ולא יצאו להתקפת מנע כפי שעשו במלחמת ששת הימים. צה"ל דווקא הוכיח את עצמו כצבא חזק שלמרות כבילת הידיים והתחלה קשה עשה עבודה יפה למופת. גם במלחמות לבנון השונות הדרג המדיני לא ידע בדיוק מה הוא עושה וזה השפיע על הצבא.
אני חושש שהממשלות עשו הסכמי שלום
לאור מצבו הרעוע של צהל
אחרת לא היו ממהרים עם השלום
להפך,
הסכמי השלום נעשו בשנות ה-80 ותחילת שנות ה-90. בעקבות היחלשות הרצון של מדינות האויב להילחם עקב ניצחונות צה״ל במלחמות השחרור, סיני(מבצע קדש), ששת הימים, ההתשה, יום הכיפורים ושלום הגליל(בתוך טווח קצר ולמרות כל מיני בעיות התארגנות בחלקן).
היחלשות צה״ל היא תופעה שהלכה והתחזקה בעיקר ב-20 השנה האחרונות ותמיד תאמה את כח השמאל הפציפיסטי שכמובן התחזק מאוד עם המהפכה החוקתית של אהרן ברק.
וזו הסיבה שמאז הסכם אוסלו(שאמנם היה גרוע אבל לפחות היה הסכם) לא קיבלנו אף הסכם.
זה מאוד מכמתי להתלונן על חוסר הגיוון בין הרמטכ״לים ״מאז מלחמת יום הכיפורים״-מדוע לא לבחון גם לפני זה?
האם זה כדי להסתיר את זה שרמטכ״ל יום הכיפורים-רא״ל דוד ׳דדו׳ אלעזר ז״ל היה…שריונר?
(אגב, לפני שאתה שואל על הנדסה ותותחנים-קודם שיהיו כבר רמט״כלים מגבעתי ונח״ל!)
בריק מצחיק. מצטט את עיתון "אל ארד" עיתון גרמני בעברית. בריק כותב בשפה תקינה פוליטית " צה״ל מתבסס על חברות אזרחיות בתחומים רבים, כולל משאיות אוטובוסים ונהגים. רוב העובדים בחברות הללו הם ערבים. הם עושים את עבודתם נאמנה בשיגרה, אך כלל לא בטוח שרובם יגיעו לעבודה במלחמה. " . בריק לא מנסה להסביר למה. הוא מפחד שחבריו קוראי עיתון "אל ארד" יכעסו עליו. ככה לא בונים צבא.
בריק רציני ואתה המצחיק.
בריק משתדל להתמקד בבעיה שהגדיר ואתה מנסה להסיט את הדיון לאזורים שגם אם יש בהם עניין הרי אינם שייכים לעיקרו של הטיעון הנדון.
יצחק ידידי, כמידי שבוע בשנים האחרונות כך גם כאן, מתוך דאגה לעתיד ישראל אתה מפסם דף עמדה המבוסס על אירועים עובדות פרסומים והיכרותך האישית והעמוקה את מער' הביטחון וצה"ל…!
התמונה העגומה המתקבלת מצביעה על הסכנה לעתיד ישראל – בתווך הקצר והמיידי !! והחמור מכך הוא שאין אוזן קשבת !! ואין איש מתייחס גם כאשר כל אורות ההתרעה האדומים מהבהבים וזועקים !!!! עדיין אין איש אשר קם ולוקח את הדברים לתשומת ליבו באמת !! וגוזר מהם תוכנית הצלה מיידית לתיקון המחדלים העמוקים אשר בכל רמה ב- צבא-ההגנה-לישראל… שבלעדיו אנו חסרי כל מגן !! ולא נשרוד ולו רגע קט… הן ברמה הלאומית… והן ברמה הפיזית-האישית ! כי אנחנו אי קטן מוקף ים וים של אויבים מכל עבר !!!!
לעניות דעתי יצחק, כל הרע הינו תוצר של תרבות השקר הקלוקלת אשר השתלטה על ארצנו בכל תחום מתחומי חיינו בכלל !! ובזרועות הממשל החוק המשפט והביטחון בפרט !!!!
התרבות הארגונית הקלוקלת והשלילית המבוססת על אגו חסר גבולות !! על סתימת פיות פן יבולא לפוצה פיו… ! על כסת"ח וחיפוי הדדי על כשלים – (כאשר בלב – תקווה גדולה אחת… לעבור את המשמרת השלום .) ו… להתקדם לעבר הג'וב הבא… !! וכמובן מחלת ה- חבר מביא חבר בשושלות של ה- "מועדונים סגורים"… ! כל אלה מובילים איך לא ל… מינויים רעים אי שם במחשכים ללא קריטריונים וללא רישום ותיעוד כלשהו של – איך ? ולמה ?? וכך הלאה מלמעלה עד למטה…
* מבלי להיכנס כעת לדיון פוליטי כלשהו אך רק מקצת העובדות – הממשלה הזאת הוקמה ע"י מי שזעקו "הדמוקרטיה בסכנה !!!" וראה איזה פלא… רוב חברי הקואליציה הנוכחית-השלטת הם רוב רובם נציגי מפלגות אשר אין בהן כל הליך דמוקרטי כמתחייב וכמתבקש (גם לא למראית עין…!) החל מבחירת היו"ר ונציגי המפלגה לכנסת כמו גם קבלת החלטות על דרכה של המפלגה… הכל מתקבל ב- פה אחד – היו"ר וכל הח"כים שלו מחוייבים רק לו… !!
אם לא נקום עכשיו ומיד… ומי יודע אם בכלל גם ברגע זה עוד נותר בידנו זמן כלשהו לשיקום מינימלי של המחדלים הקשים בצה"ל המאיימים על המשך קיומנו – הן הלאומי !!! והן קיומנו הפיזי-החיים של כל אחד ואחת מאיתנו… !!!
המלחמה עומדת לפתחנו ! רוחות המלחמה הולכות ומתעצמות מיום ליום !! ומי יודע מה ילד יום… ?
ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר היטיבה לתאר את הסכנה הניצבת בפני ישראל בכל רגע נתון ועומדת כחרב המאיימת מעל צווארנו – "אם חלילה ניכשל במלחמה אחת ! לנו… אין ולא תיהיה היזדמנות שנייה… !! !!"
לי אין ארץ אחרת – קפוסטה יעקב יענק'ל
אין לצבא היבשה מפקד שרואה בכך את תפקידו לטווח ארוך ולא תחנה בדרך לג'וב כיבואן כלי רכב. וכמו שסיפר אחד האלופים –
לרמטכל נולדו שלוש בנות. חיל האויר חיל הים וחיל היבשה.
חיתן את חיל האויר עם מח"א, חיתן את חיל הים עם מח"י, והתחתן בעצמו עם זרוע היבשה.
ונולדו להם הרבה ילדים דבילים.
אמר לי פעם אדם חכם, חז"ל אמרו שעם ישראל הוא כיבשה בין 70 זאבים. ואנו צריכים לזכור שהסכנה הכי גדולה של הכבשה זה כשהי מדמיינת שהיא זאב בעצמה, משום שכל עוד שהכבשה מודעת לעצמה היא יודעת מתי לברוח ומתי לנוח אבל כשהיא מתבלבלת היא נהיית טרף קל.
צה"ל שכח שאנו מדינה קטנה [אמנם עם יכולות טובות בכל מיני תחומים בדיוק כמו הכבשה] אבל שיש מולנו מיליארד ערבים ושאר מדינות וירקות שלא ממש מתים עלינו ועבורינו ולכן אנחנו צריכים להתגונן כמו טרף ולא לנוח על זירי הדפנה.
תא"ל אביגדור קהלני מטובי מפקדי צה"ל שלא קודם לדרגת אלוף כבר כתב בספרו הנפלא, "עז 77" שמנוי לדרגת אלוף צריך להיות באישור הממשלה כמו מנכ"ל משרד ממשלתי ! אולי כאן טמון הפתרון לבעייה?
בגלל השיטה הקלקולת הזאת שהוזכרה בכתבה הנ"ל הפסדנו קצינים מוכשרים כמו האלוף המוכשר והמהולל דורון רובין ז"ל שמנעו ממנו להתמנות לאלוף פיקוד בגלל נקמנות !!!!
מדוע לא עושים משהו לגבי התעצמות הצבא המצרי בסיני? הם מפרים את ההסכמים לגבי כמות החיילים והנשק, הם בנו יותר משישים גשרים על התעלה. הצבא של מלחמת יום הכיפורים הראה שהוא לא אותו צבא של ששת הימים ועושה רושם שהוא נעשה צבא מקצועי יותר מהצבא הישראלי. המלחמה הבאה תהיה ללא עומק אסטרטגי היות והמצרים יושבים כמעט על הגדר שלנו.
ככלל, האופי הישראלי אינו מתאים לפעילות סדורה ושיטתית, וגם לא לשרות ותחזוקה. לעומת זאת הוא מצוין באילתורים ובהקרבה כאשר נדרש.
תכנית על לאומית צריכה לקחת זאת בחשבון כנתון ולתכנן על פי הנחת יסוד זו.
לצפות מהחברה הישראלית לשנות את אופייה נראה לי לא מעשי ואפילו אוטופי.
כרגיל, מאמר מצויין ומאיר עיניים. כל מי שעייניו בראשו יכול להבחין בתופעת "נישואי הקרובים" בקרב הקצונה הבכירה ובתוצאות ההרסניות שלה. הפתרון יגיע, כנראה, רק מבחוץ באופן כפוי. צריך רק לקוות שזה לא יתרחש לאחר אסון.
הפתרון לנהגים ואנשי לוגיסטיקה:
גיוס חרדים לחצי שנה – הכשרת רובאי 02 ורישיון נהיגה על מוביל.
בזמן אמת – ייעמדו לימין אחיהם.