מה השיב אלוף פיקוד העורף לתושב עוטף עזה שתהה בשנת 1995, האם "יפלו לו פצצות במושב"?
תושב עין הבשור חמי כהן התגורר בחבל הארץ הפסטורלי של עוטף עזה במשך כ-11 שנים, וגידל בו את ארבע בנותיו. אולם, יום אחד בשנת 1995, עם פרוץ השלום הידוע בשם "עזה ויריחו תחילה", חש כהן כי השמים מתקדרים מעליו, וכי בעתיד הקרוב עשויה שלוות החיים שלו להיגדע באחת.
"מושב עין הבשור נמצא כ-5 ק"מ מגבול רצועת עזה", כתבו חמי ואשתו רבקה לאלוף פיקוד העורף בתאריך 17.4.1995, "אנחנו גרים במבנה שאין בו מקלט או חדר ביטחון… כבר 11 שנה", הוא מפרט במכתב שהגיע לידי 'מידה'. "לאחר הסכם אוסלו התחלנו לדאוג!!", הודיע כהן, ותהה: "האם יש באפשרותו של פיקוד העורף: א. לעזור לנו בבניית חדר ביטחון; ב. להרגיע אותנו ולהבטיח לנו שלא יפלו פצצות במושב שלנו".
בתשובה, שהתקבלה כמעט חודש וחצי לאחר מכן (29.5), מנסה רס"ן סיגלית עקרי, אז ראש לשכת האלוף, להרגיע את ההורים המודאגים, והשיבה כי "חדרי ביטחון נבנו/נבנים רק ביישובים אשר לאורך קו העימות שבגבול לבנון, כנגזר מאופי העימות שם", אך "המצב בגזרת גבול עזה אינו עונה על הגדרות האיום, ולכן לא נבנים שם חדרי ביטחון", היא השיבה.
היום, 18 שנים אחרי, ולאחר שהמדינאים ואנשי הצבא לא הצליחו "להבטיח שלא יפלו פצצות במושב", בנייתם של חדרי הביטחון בביתו של כהן ושכניו נמצאת בעיצומה.
אני מחפש מה משמעותי ומחדש בכתבה, אהה שכחתי זה לא הייתה הכוונה אלא סתם לעשות פרובוקציה
מה שמשמעותי (ולא מחדש) בכתבה הזו היא תיזכורת נוספת לכך שלשמאל בישראל מעולם לא הייתה ועדיין אין הבנה של מה הם עושים ועם מי יש להם עסק, כדי שנזכור ולא ניפול שוב בסיסמאות הריקות מתוכן שלהם כי לעם ישראל יש זיכרון קצר מאוד.
עקיבא שלום.
שמי גיא ורון, ואני משמש היום כקצין מילואים בפיקוד העורף. קראתי את הכתבה, וגם אני מתקשה להבין מה הטענה ומה המסקנה שניתן להוציא ממנה. אודה לך אם תוכל להרחיב עליהן. בפרט, לא הבנתי אם הטענה שלך היא טענה מקצועית או פוליטית וכלפי מי היא מכוונת. אם להיכנס לפרטים, אני מדבר במיוחד על כך שבכתבך לא מצוין מי אחראי היה על גיבוש הערכת המצב וההנחיה שלא לבנות חדרי ביטחון- הצבא בכלל ופיקוד העורף בפרט, או שהדרג הפוליטי הוציא הנחיות בעניין זה? ובהמשך לכך, האם הביקורת שלך מופנית לצבא או למוסדות המדינה (משרד הביטחון, הכנסת, הממשלה וכו').
בנוסף, מעניין אותי גם לדעת מדוע ההערכה (משנת 95) כי לא דרושים חדרי ביטחון ביישובי עוטף עזה נתפסת בעינייך כאיוולת, ובפרט כאשר ירי תלול מסלול כלפי יישובי עוטף עזה החל בשנת 2001. האם העובדה שממשלת ישראל לא ציידה את אזרחי המדינה במסכות מגן במלחמת השחרור או ששת הימים גם היא נחשבת בעיניך כאיוולת?
בהמשך לשאלות האלה, ובהנחה שידועה לך התשובה להן- לא הובאה בכתבתך תגובה (וגם לא נזכר כי ביקשת תגובה) מהגוף שאחראי למה שאתה מכנה "איוולת". כיוון שאתה מפרסם את עמדותייך במסגרת כתב עת, ולא, למשל, בעמוד הפייסבוק שלך, אני מאמין שהיה נכון לבקש את תגובת הגוף המבוקר. אלא אם כן הטקסט שלך אינו כתבה שעוסקת בעובדות, אלא טור דעה. במידה ובטור דעה מדובר- אני חוזר לנקודת המוצא שלי- אני לא מבין איזו טענה או מסקנה אפשר להוציא מהעמדה המובעת במאמר. ואודה לך אם תוכל להאיר את עיניי בנושא
אני נמצא כיום במהלכו של קורס מ"פים במילואים מטעם פיקוד העורף, ואני יכול לשתף רק בתחושותיי (כמי שרוב השנה הוא אזרח, ונסמך על הגנת הפיקוד) כי אני מתרשם באופן בלתי רגיל מרצינות ועומק ההיערכות של פיקוד העורף וכל המסגרות המשלימות שלו אם (משטרה, כב"א, מד"א, רשויות מקומיות, מל"ח וכו').
אשמח אם תוכל לענות על השאלות שהעליתי בראשית התגובה, ובפרט- מה המסקנות שניתן להסיק מכתבתך הקצרה? מה הערך המוסף שלה, מלבד ידיעה שלא הייתה לי כי כיום נבנות יחידות מיגון בביתם של משפחת כהן ושכניהם?
למגיב ברוך- אני מנסה ולא מצליח להבין איפה בכתבה של עקיבא מצאת שמאלנים? האם ידוע לך המקור להערכה הביטחונית? מי ניסח אותה? ביילין? פרס? רבין? או שאולי זו הערכה שניסח איש צבא והיא מבוססת על שיקול מקצועי (מוצדק או שגוי)?. ואולי היא הערכה שנעשתה בתחילת שנות התשעים תחת ממשלתו של שמיר או בשנות השמונים תחת ממשלות האחדות? אשמח אם תוכל גם אתה להבהיר לי נקודות שאני כנראה לא מצליח להבין בכוחות עצמי.
לשניכם, תודה ושנה טובה
גיא שלום,
האיוולת היא של המערכת הפוליטית והמערכת הביטחונית שנסחפה אחריה, שלא השכילו לראות מראש מה שאזרח מן השורה הבין בחושיו הארציים.
זו לא ביקורת ספציפית על פיקוד העורף או על סקטור זה או אחר של הצבא, אלא על דבר שהיום נהוג לכנותו "קונספציה".
חמי כהן לא ביקש מיגון כי ירו עליו באותו רגע טילים ופצצות, אלא כי הוא הבין בהיגיון פשוט (בלי תיאוריות הרסניות של יישוב סכסוכים וכדומה) שאם מוסרים את עזה לאש"ף הרבה טוב לא יכול לצמוח מזה.
לצערנו הוא צדק, וכל הרצינות ועומק ההערכות שלך ושל חבריך הייתה יכולה להיות פחות נצרכת, אילו גם הפוליטיקאים וראשי הצבא היו שותפים לתחושותיו של כהן.
שלום שוב.
תראה, עיקר הטענה שלי כלפי הכתבה שלך היא שאין בה יותר מדי , עבודה עיתונאית. ההקשר היחידי שבו אני רואה סיבה לפרסם מכתב אחד מאדם אחד, (שקיבל תגובה עניינית, ומיד אחזור לזה) ולפרסם את זה במסגרת מגזין עיתונאי היא רק חלק מהפסטי-אוסלו שמתקיים כיום בשני צידי המפה הפוליטית. כל אחד על פי טעמו.
אני מציע שנקרא שוב את מכתב התשובה שקיבלה משפחת כהן- הם העלו חשש לביטחונם וביקשו מענה, אותו קיבלו בתוך שלושה שבועות. נאמר להם כי על פי ההערכות הקיימות במערכת הביטחון, אין צורך לספק להם מיגון מסוג מסוים, (חדרי ביטחון) אלא נבנים שם מסגרות מגננה אחרות (מקלטים ובנייה ביטחונית). כלומר, מערכת הביטחון נתנה את דעתה וסיפקה מענה שעל פי הערכתה ושיקוליה היה מספק לסוג האיום שהיה קיים באותה תקופה באותו מיקום. אם הטענה שלך היא כי מערכת הביטחון והמערכת הפוליטית היו צריכות להיערך לאפשרות של ירי תלול מסלול שלא הופיעה אלא רק שש שנים וארבע ממשלות מאוחר יותר- אני מפנה אותך למאמרו של יהודה הראל שהתפרסם אצלכם בנוגע לעסק הביש של חיזוי העתיד. באותה מידה היית יכול להציג כאיוולת את העובדה שהמערכת הפוליטית לא השכילה לפתח את החץ וכיפת ברזל מיד בסיום האינתיפאדה.
תהליך הערכת המצב הצבאי והפוליטי מתבסס על העובדות בשטח ועל פרשנות שניתנת להם. האם הפרשנות הניתנת היא בהכרח הפרשנות האפשרית היחידה? לא. האם ייתכן כי מומחים ואנשי מקצוע יטעו בפרשנויות ובתחזיות שלהם? בהחלט. שתי השאלות העולות מקריאה במאמרך ולא זוכות בו למענה הן- 1) האם ניתן לומר כי אכן הייתה טעות בהערכת הסיכונים של המערכת הצבאית והפוליטית והמענה שהעניקו לתושבים המודאגים? ו-2) האם ניתן לומר שהטעות הזו היא איוולת (כלומר, לא טעות בתום לב, או שגיאה פשוטה, אלא מצב של העלמת עין מתוך משאלת לב)? שתי השאלות האלו הן שאלות פתוחות וניתן לענות עליהן לחיוב או לשלילה, אך אתה משאיר במאמרך את שתיהן מיותמות מתשובות.
אני מזכיר שוב- משפחת כהן ופונים אחרים, אם היו- זכו למענה: (וכוונתי למענה במעשים, הם מוגנו באמצעים שבעיני המערכת המוסמכת לדאוג לביטחונם היו מספקים לפרק הזמן הנידון). אני מזכיר שוב גם את העובדה שירי תלול מסלול לא נורה על ישובי עוטף עזה עד ל2001, והירי שנורה עליהם מאותה שנה הוא ירי מרגמות וקאסמים- אמצעי לחימה קטלניים ומסוכנים הדורשים ומצדיקים מיגון, ללא ספק. אבל, בעין מקצועית- מרגמה וקאסם שוקלים שבריר ממשקלה של רקטת קטיושה או טילי פאג'ר שיופיעו מאוחר יותר, ובהתאם-יכולת הנזק שלהם היא שבריר מיכולתם של אמצעי לחימה אלו אשר איימו על צפון ומרכז הארץ שזכו למיגון עצים יותר. האם יש בידך טיעון ענייני האומר כי המיגון שסופק לתושבי עוטף עזה לא היה מיגון מספק לסוג האיום העומד בפניהם? האם צריך למגן בכיפות ברזל גם חיילי חי"ר שיורים עליהם בתחמושת קלה? האם כל טרמפיאדה בקרייה צריכה להתקיים בתוך בונקר מבוצר מכיוון שלסורים יש טילים כבדים? אני מקווה שכוונתי ברורה, ואם לא- אסביר.
כוונתי לומר שגם אם אני מקבל במלואה את הטענה שאוסלו היה טעות, וגם אם אפשר להראות כי המערכת הפוליטית סחפה את הצבאית, או ההפך, כפי שיש הטוענים- שום דבר מזה לא עולה מהכתבה שפרסמת. מכתב אחד של אדם אחד- זה קוריוז, זו לא עבודה עיתונאית.
תאר לעצמך עיתונאי שמסביר לך שהמחאה החברתית הייתה מוצדקת- כי דפני ליף הרגישה "בחושיה הארציים" מה שהרגישו אחר כך רבים אחרים והממשלה לא הרגישה. כאמור- זה יהיה קוריוז וקשקוש, אבל לא טיעון ולא עבודה עיתונאית.
זו עיקר הטענה שלי כלפייך, ולא שאלת צדקת או איוולת אוסלו. יש מאמרים וספרים רבים משני צידי המתרס המצדיקים או מבטלים את אוסלו. חלקם טובים ומבוססים וחלקם פחות. לצערי, הכתבה שפרסמת אינה נמצאת בין העבודות הטובות והמבוססות בנושא.
רק ההתכתבות בינינו כבר ארוכה מהכתבה המקורית פי כמה ואני בטוח שבהתכתבות בינינו הושקעו יותר מחשבה וזמן מאשר המחשבה
והזמן שהושקעו בהכנת הכתבה המקורית.
אני כותב את הדברים האלו בביקורת, אבל דווקא משום שאכפת לי מ"מידה" ודווקא משום שאתה משמש גם בתפקיד עורך "מידה". הייתי מצפה מעורך שיקפיד יותר על פרסומיו. בבסיס הדברים, יש לי סימפתיה גדולה לפרויקט ש"מידה" התכוון להיות. הביקורת שלי מגיעה בעיקר מאכזבה על הרמה של המאמרים המוצגים בו, ואני לא מתכוון דווקא למאמר הספציפי הזה או דווקא אלייך ככותב. הייתי מצפה מגוף ששם לו למטרה להיות ראש חץ במאבק תקשורתי שהוא באמת חשוב, מעניין ובעל משמעות בנוף התקשורת הפוליטית בישראל שיחזיק את עצמו בסטנדרט יותר גבוה. לקוראים שלכם מגיע יותר, למממנים שלכם מגיע יותר ולאג'נדה שלכם מגיע יותר
בברכה, גיא
גיא, לדעתי התגובה שלך קנטרנית, ואין בה ממש.
העיקר כאן הוא שלא צה"ל ולא הממשלה התייחסו ברצינות לסיכונים שהם לוקחים. הם שרו (וחלקם עדיין שורים) בחלום רטוב של מציאות מדומה, בה מסירת שטחים לאוייב לא מניבה סיכונים. ולראייה – אזרח מן השורה, דווקא כן זיהה את הסיכון שנוצר כתוצאה ממסירת השטחים במופקרת בהסכם אוסלו.
הרי היה מדובר באיום הקיים בגזרה הצפונית, בהינתן תנאים דומים בין הגזרות, אין זה תרחיש דמיוני שהאיום יהגר במוקדם או במאוחר לגזרה הדרומית. ואכן תוך 6 שנים זה אכן קרה.
אני מפנה אותך למאמר של יהודה הראל לגבי חיזוי העתיד אותו הזכרת. זכרת לצטט אותו אך שכחת מה היא המסקנה המפורשת ממנו – מאחר ואינך יודע מה טומן בחובו העתיד, עליך לשמר את היתרון הבטחוני באופן תמידי, ולכן עליך להימנע ממסירת שטחים נרחבים לאוייב…
שלום אמיר.
אתה זכאי לדעתך, ועקיבא לדעתו ואני לדעתי. אתה מאמין שהעמדה שאני מביע היא קטנרנית, ואני מאמין שהעמדה שאתה מביע היא לא רצינית, וכנראה ששנינו נוכל לחיות עם דעתו של השני עלינו. אולי לא הייתי מספיק ברור בתגובה הקודמת שלי, ואולי מרוב שהיא ארוכה שכחת בסופה את מה שניסיתי לטעון בראשיתה- אין לי שום עניין בשאלה האם אוסלו היה או לא היה כישלון. מה שיש לי להגיד הוא שעל בסיס המכתב האחד שפורסם, והתשובה היחידה שניתנה לו אי אפשר להוציא מסקנות. הכותרת "האיוולת במסמכים" כאילו נעשתה פה עבודת תחקיר וכאילו תוצג לנו כאן פרשת ווטרגייט השנייה עושה עוול לקורא ולהיגיון הבריא. אתה מציין בתגובה שלך שלא צה"ל ולא הממשלה התייחסו ברצינות לסיכונים שהם לוקחים. שוב, אצלך כמו אצל עקיבא, אין שום טיעון שיתמוך בהצהרה שלכם. אולי אתם צודקים, אבל אתם רק זורקים הצהרות ולא מגבים אותם בנימוקים. ויכול להיות שאתם צודקים, אבל אין לי סיבה להאמין לכם כשאתם בוחרים להישאר ברמת ההצהרות והסיסמאות. עכשיו, כלפייך אין לי שום טענה, כי אתה- כמוני- קורא ומגיב ואתה לא נדרש לשום סטנדרט עיתונאי. אבל התגובה שלי התמקדה- אתה מוזמן לקרוא אותה שוב- בסטנדרט העיתונאי הנמוך של הכתבה המקורית. האם זה מקנטר? האם זה מציק? אני מניח שכן. אבל זה לא אומר שהטענה שלי כלפי עקיבא כעורך וכלפי "מידה" כגוף עיתונאי אינה מוצדקת. דעתי האישית היא שמידה, שיכול היה להיות גוף תקשורת איכותי וייחודי הוא פשוט הגרסא הימנית-שמרנית לאתרים כמו "העוקץ" ו"הגדה השמאלית" ורמתו כרמתם- נמוכה, פשטנית ופופוליסטית. הייתי קורא קבוע של מידה בעבר והתנתקתי ממנו כיוון ש(באופן כללי) רמת המאמרים שבו הייתה ירודה בעיניי. למאמר הזה הופניתי על ידי חבר, שחשב שמאמר על פיקוד העורף יעניין אותי. לצערי, אחרי קריאת המאמר ולאחר רפרוף במאמרים אחרים במידה, אני מרגיש שהרמה נשארה כשהייתה- נמוכה ולא מספקת.
במידה ואתה חושב אחרת ממני- אשרייך והמשך קריאה מהנה. אני מאחל לך ולכותבי ועורכי מידה שתזכה לראות בשיפור והתקדמות האתר ותכניו
גיא, אני שמח לגלות שיש בישראל אנשים ברמה כל כך גבוהה, שלידם כולם נדמים כעדר ננסים (טוב, לא כולנו עושים קורס מ"פים מטעם פיקוד העורף, יש גבול למה שאפשר לצפות מאיתנו). רק הערה אחת, מרום השגתך הנשגבת נראה שאיבדת משהו קטן: את חוש ההומור. אני מאחל לך ששאר האנשים בחייך יצליחו להחיות אצלך את אותו רכיב בסיסי של אושר, שאולי הזדכית עליו במחסני אותו קורס קצינים, או שמא באפסנאות פיקוד העורף. מי ייתן ונזכה לראות שיפור בבדיחות הדעת שלך, ותזכה לחייך עוד בימינו, ואפילו לנוכח ידיעות אנקדוטליות מן העבר, ואולי גם, אם ירצה השם יתברך, כמ"פ. בהצלחה, שנה טובה, אמן ואמן.
איני מסכים איתך שהרמה במידה נמוכה או שהסטדנרט העיתונאי נמוך, להיפך. ולא שיכנעת אותי שיש איזשהו טעם לפגם בכתבה הנוכחית.
ולטענותיך בנוגע לכתבה: המאמר הזה אינו עומד בריק, אלא בקונטקסט אקטואלי, בה עוד מרחפת באוויר אמירתו האווילית של רבין המנוח בה הוא מלגלג על אלה שהזהירו מפני קטיושות מעזה. מסתבר ש"פחדני השלום" לא היו אלה שהכחישו את המציאות.
הכתבה הראה שאנחנו לא סתם חכמים בדיעבד. היה גם לפחות אחד, אזרח מן השורה, ללא יכולת איסוף מודיעין מתוחכמת, שבזמן אמת התריע על מה שלימים אכן התרחש.
התשובה של צה"ל, מן המכתב היחיד הזה, אכן מוכיחה שבאותה עת צה"ל לא ראה בעזה איום (תלול מסלול), ולא דמיין שתוך 6 שנים יקרה מה שקרה.
הכתבה אינה עבודת מחקר, אבל היא מחזקת את הטענה שאכן שלטה "קונספציה" בצמרת שהובילה להתעלמות מן הסיכונים שהיו, בסופו של דבר, ברורים מאליהם וגלויים לעיני כל, גם לאזרחים מן השורה.
אם אתה חושב שהכתובת לא הייתה על הקיר, ולא ניתן היה לחזות את העתיד, הכיצד היו כאלה שדווקא באותה עת צעקו שזה מה שהולך לקרות?
שלום רן. אני מקווה ששלומך טוב
אם בחרת להגיב בכלל ואם בחרת להגיב כפי שהגבת, נשאר לי רק להתנצל אם נפגעת ממה שאמרתי. חשבתי שיש בך יותר קור רוח ועמידות לביקורת, ואני מתנצל אם טעיתי בעניין הזה.
עכשיו ברצינות, כשאני קורא "אודות מידה":"נהיה נאמנים ככל האפשר לעובדות ולא לתיאוריות ולמשאות לב"; אתה יכול ברצינות להגיד לי שאני טועה בביקורת שלי על המאמר הזה בכלל ועל מאמרים רבים שמתפרסמים במידה בכלל?
אתה ראש וראשון לבקר יריבים כשהם עושים עבודה לא איכותית, ואתה משתלח בי כשאני עושה את אותו הדבר? אתה יכול להראות לי עובדות במאמר הזה? אתה רוצה שנעבור מאמר מאמר במידה ונחפש עובדות? אתה יכול להגיד לי שהבקשות שלי להראות מסמכים או טיעונים לגבי הכתרת התכתובת המוזכרת המאמר כ"איוולת" הן קנטרנות לשמה? איפה ההיצמדות לעובדות בכתבה שבסופו של דבר אומרת "איש אחד כתב מכתב אחד, קיבל תשובה עניינית מגורם מוסמך, וכעבור 18 שנה בונים לו חדר ביטחון"?
אני לא מכיר את עקיבא, ואין לי שום דבר נגדו או אפילו דעה לגביו מעבר למה שגיבשתי בקריאה בכתבות שלו באתר. אותך, לעומת זאת, יצא לי להכיר גם במסגרת הלימודים האקדמיים וגם בסמינר של קרן תקווה. אז וגם היום אני רואה אותך כבן אדם רציני מאוד בכוונות וביכולות שלו, ועל אף שאני מחזיק בדעות מאוד שונות משלך בהרבה מאוד נושאים, באופן אישי אני מחזיק ממך מאוד. אני אגיד שוב את מה שאמרתי בכל אחת מהתגובות שהשארתי פה- אני רואה את מידה כפרויקט שיש (היה?) לו פוטנציאל להיות גוף תקשורת חשוב במדינה. לצערי, (באמת לצערי, ולא בסרקזם) הפוטנציאל הזה לא מתממש. בנוגע לטענתך המרומזת שאני רואה את עצמי כענק ואת כל היתר ננסים- אני מקווה שזו לא דעתך עליי ושהדברים נאמרו מתוך כעס בלבד.
אני חושב שהטענות שהשמעתי בתגובות שלי היו, בבסיסו של דבר, נכונות; גם אם אני מודה שהטון שלהן היה קנטרני שלא לצורך (אבל תגיד לי מתי פעם אתה ריסנת את טון הדיבור שלך כשביקרת מישהו, ובפרט כשהביקורת הייתה מוצדקת והטענות שלך נכונות?). אני לא חושב שמידה ייפול ויקום על תגובות של גולש אחד לכתבה אחת, ואני לא מבין את הטון שבו ענית לי, בפרט כשלא אמרת כלום מעבר לעלבונות ריקים (מה, אני אמור להיפגע מהזלזול שלך בי? מה יש לך לענות לי לגופו של עניין?).
בכל אופן, קיוויתי ואני עדיין מקווה שתצליחו, והאמנתי ואני עדיין מאמין שכדי להצליח תצטרכו להשתפר עוד הרבה.
בהצלחה גם לך ולכם, שנה טובה,
עלו והצליחו,
אמן ואמן
משתלח? בסך הכל חזרתי על ההתבטאויות שלך, עם רמז לכך שכשאתה כותב תגובות שהן פי 20 מאורך הידיעה הקצרה שהעלה עקיבא, כנראה שפספסת משהו בדרך. וכשאתה עושה זאת באתר שאתה טוען שאתה לא קורא, זה כבר ממש מוזר. מובן שאני לא מנהל דיונים מערכתיים בטוקבקים, ועצם העובדה שחשבת שתעורר דיון כזה היא די לא מציאותית (בדומה להערכות המדיניות והצבאיות לפני אוסלו). אני ממליץ לך, במקום נהי וקובלנה, לפתוח אתר וליישם את תובנותיך המעשירות. תחרות היא אם האיכות.
אגב, הסיבה היחידה שהגבתי היא שהערכתי שאתה גיא ורון שאני מכיר.