הערבים ששונאים את חמאס

חמושים במקלדת ונהנים מחסות האנונימיות האינטרנטית, גולשים רבים בעולם הערבי חושפים בפנינו עולם חדש ומרתק של של אהדה לישראל, סימפתיה, שנאת חמאס ופרגמטיזם • כך סדקה רשת האינטרנט את חומת האחדות הערבית סביב ה"סוגיה הפלסטינית" וחשפה את הקול האחר

אצלם ילד שווה יותר מכל פלסטין מהרצועה ועד לגדה… ראו יא ערבים… זהו ערכו של הפרט בחברה הישראלית… זה מטופש היום לקרוא לישראלי אויב לאחר פעולת חטיפה והרג של שלושה ילדים שלהם… ומה לגבי הפושע הטיפש, אשר יודע כי ישראל תשיב על ההרג בהרג ולמרות זאת עשה את המעשה הזה… ובסוף… הם [הערבים] עוד יבקשו מאמריקה לעזור להם ולעצור את ישראל!!!!

הדברים הללו אינם קטע מאתר הסברה רשמי של מדינת ישראל, או מוצא פיו של אמריקני ימני אוהד ישראל. הם נכתבו באחד מאתרי החדשות הגדולים והבולטים של העולם הערבי, בתגובה לסיקור מציאת גופות שלושת הנערים. תגובות דומות של ערבים מכל רחבי העולם ניתן למצוא בימים אלה באתרי האינטרנט השונים של רשתות החדשות הערביות.

אותן הרשתות, כמו אל-ג'זירה הקטארית ו-RT הרוסית (בערבית, כמובן), שולטות למעשה במיסגוּר השיח והצגת האירועים בעולם הערבי, והיו הראשונות לדווח על מציאת הגופות של הנרצחים, זמן רב לפני שצו איסור הפרסום הוסר אצל התקשורת הישראלית. ברוב התחנות השתמשו בטרמינולוגיה שלילית והגדירו את הנערים כ"מתנחלים נעדרים" –  למתנחלים אין לגיטימציה ודמם מותר, לכאורה; נעדרים, בניגוד לחטופים, כדי לפתוח פתח להאשמות שהועלו לפיהן ישראל בדתה את סיפור החטיפה.

אך בתוך כל אלו הייתה גם כתבה רחבה ברשת 'אל-ערביה' הסעודית, תחת הכותרת "ישראל מצאה את גופות החטופים.. ונתניהו מאיים על חמאס", שדיווחה על האירועים בצורה מתונה ואובייקטיבית יחסית לשאר הרשתות. כתבה זו גררה שלל תגובות מרתקות ומפתיעות, השופכות אור על מה שנראה כלפי חוץ כחזית "ערבית" אחידה ומגובשת האומרת "לא" בכל פעם שמוזכר שמה של ישראל. התגובות חושפת טפח מהמתרחש מאחורי הקלעים – לא עוד חומה בצורה מאחורי מה שמכונה "הסוגיה הפלסטינית", אלא דעות אחרות ומגוונות, החורגות מהנורמה המסורתית. כפי הנראה, כל זאת לא היה מתרחש ללא האנונימיות והמחסה שמעניקה רשת האינטרנט.

מקנאים בישראל, תוקפים את חמאס

"שלושת החטופים חשובים יותר מאזרחיהם של עשרים ושלוש מדינות ערב. ישראל היא מדינה אשר מתייחסת לאזרחיה בצורה מקסימלית, זאת בניגוד למנהיגים הערבים, אשר שונאים את בני עמם, מגרשים אותם ומכריחים אותם להגר החוצה מן המדינה". כך כתב גולש שכינה עצמו "מהגר אל העבר", תוך שהוא מביע התרשמות מהצורה בה מדינת ישראל כולה מתייחסת לאירוע. דברים דומים כתב גם "טארק" מירדן, על רקע מאות המתנדבים שסייעו במציאת הגופות: "אלפי חיילים ומאות מתנדבים מחפשים אחר שלושה נערים חטופים, ואילו אנחנו הערבים, אצלנו יש אלפי מהגרים ומאות חטופים….".

תגובות אחרות התייחסו באופן כללי יותר לסכסוך הישראלי-פלסטיני. אחדים אפילו העזו והביעו סימפתיה ואהדה לצד הישראלי: "ישראל רחומה יותר מהערבים פי-אלף", כתב אחד מהם, "תודה לישראל… אם הייתי יכול הייתי הולך לחיות עם הישראלים". על דרך השלילה, רבים הביעו את דעתם על החמאס, באופן שאינו משתמע לשני פנים. כך למשל, תחת הכותרת "זכותך יא נתניהו", האיץ גולש בשם "פהד" בראש ממשלת ישראל "להזדרז [להכות בחמאס], ולהתרכז באיסמעיל הניה". החרה החזיק אחריו "חמד רשיד" שקרא ל"תגובה ישראלית חזקה", וכתב: "זהות הרוצח [חמאס] ידועה, והוא ישלם את המחיר אינשאללה".

חלק מהמגיבים התבטא בחריפות נגד החטיפה, דווקא מהפן של הנזק הטקטי שהם גרמו לפלסטינים בפרט, ולערבים בכלל. אחד שמכונה "עקירב" ביקר את החטיפה, וכתב תחת הכותרת "טיפש נשאר טיפש" כי החמאס הרגו "שלושה מתנחלים ולקחו את נשמותיהם, ולא חשבו על כך שהעם הפלסטיני הוא זה שישלם את המחיר". "מחמד" טען בחריפות כי המעשים הללו מספקים לצה"ל תירוץ:

אלו מעשים טיפשיים… אתם [חמאס] חטפתם שלושה נערים יהודיים והרגתם אותם!! מה התועלת בפעולה הזאת כלפי הפלסטינים? מה שיצא מזה הוא איסור על 700,000 תושבי חברון לצאת מהעיר ומכה כלכלית קשה על אלפי המשפחות הפלסטיניות שם… זאת, לצד מתן תירוץ לכניסת הצבא הישראלי לעיר, להתעמרות ולמעצר הפלסטינים ולהריגתם… שלא נדבר על הכרזת מלחמה על עזה… ואסיים בשאלה… עד מתי ימשיך העם הפלסטיני לשלם את המחיר על הפעולות הטיפשיות הללו???

הגולש "חלבי טהור" אף הפציר בחמאס "ליזום מסיבת עיתונאים… ולהכחיש את כל האשמות המיוחסות להם באופן מוחלט. עליהם להצהיר שהם דבקים בפתרון של שלום", זאת במטרה למנוע את האפשרות ש"צבא הכיבוש" יתקוף ברצועה, וכדי "להגן על נשמות האזרחים".

"יותר צִיוֹנִים מהצִיוֹנִים"

אך בטוקבקים כמו בטוקבקים, תמיד יש מי שיתווכח. חלק מכותבים הביעו תרעומת למראה התגובות המבקרות את החטיפה וטוענים כי הן "מסייעות לאויב". הגולש "אחמד רזק" תקף וכתב כי "הם אלו שנותנים ל"ציונים" את הכוח להשמיד את העם הפלסטיני, התגובות האלה מאפשרות להם את זה… (החטיפה) היא ממעשי  ההתנגדות של העם הפלסטיני, זוהי זכותנו החוקית ואנו נמשיך להתנגד… אנחנו לא נקשיב לכם המגיבים המבקרים את העניין".

יותר מכל, תגובתו המרתקת של "הצרעה" אמנם מביעה שאט נפש מן הדברים, אך באותה מידה משקפת במידת מה גם את תחושתו של קורא התגובות שאינו ערבי:

אני קורא את התגובות ורואה את "הלייקים", ומסיק מכך שיש שתי אפשרויות: במקרה שהתגובות אמתיות, הרי שזהו אסון! כל מי שהוא ניטרלי יכול באמצעות קריאתן להבין את הסיבות לבעיית פלסטין ומדוע היא איננה נפתרת לאחר 70 שנה. זאת, נוסף לבעיית ההרס בסוריה ועיראק ובמדינות האחרות. על-פי התגובות הללו אפשר להגיד שיותר מחצי מהערבים הפכו להיות ציוניים, והם יותר "ציוניים" מהציונים עצמם! נראה גם כי אנחנו יכולים לחתום על האפשרות שישראל תומלך בתור השולטת הבלעדית באזור ובהסכמתנו ובברכתנו שלנו הערבים.

אולם האפשרות השנייה היא שסוכנים ישראליים ואנשים שמתחזים לערבים פועלים באתר כדי לפגוע במורל שלנו ועל מנת לייצר סכסוכים פנימיים אצלנו, ואני מקווה שזוהי הסיבה האמיתית. אם באמת המגיבים הם ערבים ומוסלמים אני לא יודע להסביר למה אנחנו שונאים את עצמנו כל כך.

מגוון התגובות שלפנינו מספק הצצה, אמנם זעירה, לעולם דובר הערבית ברשת. ודאי שאי-אפשר לומר שהוא מייצג, ותגובות רבות עדיין נעות במרחב האנטישמיות והאנטי-ציונות. אך הקולות הללו מוכיחים כי למרות הכל, העולם הערבי אינו עשוי מקשה אחת וכי ישנם אינטרסים רבים ומגוונים. התדמית לפיה כל אדם ששפת אמו ערבית חייב לתמוך אוטומטית בפלסטינים ולהתנגד לקיומה של ישראל, התנפצה ואיבדה מתוקפה.

מי שעוסק בתקשורת בחברה הערבית מגלה כי קרנה של ישראל עלתה לאין שיעור בשנים האחרונות בעולם הערבי, בין היתר בשל חדירה של קולות ישראליים בשפה הערבית, רשמיים ולא רשמיים, אל הציבור במזרח-התיכון, על סיעותיו ועדותיו הרבות. מעתה אפוא יש להפנים כי קיים באמתחתנו כר פעולה ומרחב ביטוי גדולים יותר מאשר היה בעבר, וכי התבטאות של מנהיג ערבי כזה או אחר אינה מייצגת את הכלל, אלא מיועדת לנטוע בלב הקוראים תחושת אחדות מפוברקת לצורכי תעמולה, פגיעה מורלית ולוחמה פסיכולוגית.

______________

רוני ביאלר הוא העורך ראשי של המגזין האינטרנטי 'ישראל בערבית' ומתמחה בתקשורת ערבית. הכותב מבקש להודות לשרית שץ על הסיוע בהכנת הכתבה.