חוק המסתננים החדש לא עושה את העבודה

החוק המתגבש בימים אלה אינו יעיל דיו כדי להמשיך את מהלך העזיבה מרצון, וצפוי להיכשל שוב נוכח הבעיה הבסיסית: שלטון השופטים

צפוי להיסגר? מתקן השהייה חולות. צילום: פלאש90

הם פליטים; יהרגו אותם אם הם יחזרו לארצם; ה"חזרה מרצון" שולחת אנשים לכיתת יורים ולכליאה אכזרית – מה לא יאמרו ארגוני השמאל הרדיקלי ומפלגת מרצ כדי לשכנע אתכם. אילו סופרלטיבים לא ישרבט השופט פוגלמן בפסק הדין הבא נגד התיקון לחוק ההסתננות, על זכותו הבסיסית של אדם להכיר בת זוג.

הציבור הישראלי לא קונה זאת, ויש לכך סיבה טובה. על פניו, די להפנות מבט דרומה למתקן השהייה 'חולות' כדי להבין מדוע: חינוך, טיפולים רפואיים ועובדים סוציאליים; מיטה וקורת גג בסכומים של מאות מיליוני שקלים. ובל נשכח את החוגים – אמנות, ספורט ונגינה. בימים אלה אף אישרה המדינה להכניס מחשבים למתקן כדי לאפשר לשוהים הבלתי-חוקיים להשלים תואר ראשון מקוון. האם באיזושהי מציאות היו פליטי חרב אמיתיים, אנשים שנסו על חייהם, אומרים "לא, תודה" וחוזרים לארץ שממנה ברחו? האם הם היו מתאוננים על כך שלא מעניקים להם גם אפשרות לעבוד?

אולם זה בדיוק מה שקורה.

למי קראת פליט?

עוד לפני כ-5 שנים, כשהגבול עוד היה פרוץ ומספרי המסתננים הוערכו בסביבות ה-20,000, כתבה עו"ד עופרה קלינגר, קצינה בכירה בשירות בתי הסוהר, מאמר מקיף על סוגיית המסתננים. במסגרת עבודתה היא מיפתה את תופעת ההסתננות, והוכיחה כי גלי ההגירה התרחשו בעיקר בתקופות נוחות לצעידה ממושכת במדבר סיני, עובדה שמחזקת את הטענה כי לא מדובר במנוסה מתוך סכנת חיים. בנוסף, קלינגר השתמשה בנתוני מתקן סהרונים והוכיחה כי פחות מ-20% מהכלואים בו הסתננו עם משפחתם – הרוב הגדול היו גברים בוגרים, מעל גיל 18. "בנתונים מספריים אלה", היא כתבה, "יש כדי לתמוך בטענה כי בעיקרו של דבר מדובר בהגירת עבודה וכי המהגרים משאירים את בני משפחותיהם מאחור במטרה להבטיח הכנסה למשפחה או ליצור בסיס כלכלי להבאתה לישראל". כל מי שמעוניין לחזות במו עיניו באמת שבדברים צריך רק לצאת לסיבוב באחת משכונות דרום תל אביב. עם השנים הטבע עשה את שלו ונוספו עוד נשים וילדים לנוף האורבני, אך עדיין קשה לטעות בעליונות הנוכחות הגברית ברחובות.

הטרגדיה היא שלמדינת ישראל נפל האסימון רק שנים מאוחר יותר: בניית גדר המערכת בגבול ישראל מצרים הושלמה רק בדצמבר 2013. אך זהו רק גורם אחד במשוואה. כבר ב-2009 הדגישה קלינגר כי זה לא מספיק: "לשם מניעת כניסה של מבקשי מקלט מומלץ להפסיק ככל האפשר מתן היתרים לעובדים זרים", קבעה. את צמצום האטרקטיביות של ההגירה יש ליישם גם באמצעות "הקשחת תנאי השהייה, הכבדת הגישה למערכות הרווחה והכבדת התנאים לקבלת מעמד של קבע". את החלק הזה החלה המדינה ליישם רק בינואר 2012, עם תיקון מס' 3 לחוק המסתננים.

לאחר שתיקון זה נפסל על-ידי בית המשפט העליון בספטמבר 2013, כשלושה חודשים מאוחר יותר נקבע תיקון מס' 4 לחוק המסתננים. חוק זה התיר להחזיק במסתננים לא-חוקיים במשמורת ללא משפט, כלומר במתקן שהייה סגור (מתקן 'סהרונים') עד שנה, ולאחר מכן במתקן שהייה פתוח, מתקן 'חולות', שם ישהו עד כ-3,300 מסתננים. כאמור לעיל, במסגרת החוק התחייבה המדינה לספק למסתננים מקום לינה, מזון, שתייה וצרכי בריאות בסיסיים.

הקשחת תנאי ההעסקה של המסתננים הוכיחה את עצמה. כשנתיים לאחר שהחלה המדינה בהליכי החקיקה ניתן היה להבחין בתוצאות: נכון לסוף שנת 2013 עמד מספר המסתננים האפריקנים שעזבו מרצון את ישראל על 2,612. על-פי נתוני רשות האוכלוסין וההגירה שהציג ראש הממשלה נתניהו, מתחילת 2014 ועד היום עזבו לא פחות מ-6,180 מסתננים. הישג מדהים, שמהווה מושא לקנאה באירופה, זאת על רקע גלי ההסתננות האדירים שפוקדים את היבשת.

את המשמעות העצומה של גורם החוק במשוואת המסתננים מבינים היטב גם בשמאל הרדיקלי. כך למשל כתבה סיגל אביבי, אחת מהפעילות הנמרצות ביותר למען המסתננים, בחשבון הפייסבוק שלה (21.9.14), יום לפני הפסיקה האחרונה של בג"ץ לביטול התיקון לחוק ההסתננות:

קשה להקל ראש במשמעות ובהשלכות של פסיקה זו, בעיקר עבור מבקשי המקלט, אך לא רק להם… מזה תשעה חודשים שפועל המתקן "הפתוח" והוא ואמצעי לחץ נוספים שתוכננו לפעול על מבקשי המקלט "כבתנועת מלקחיים" גרמו לעזיבה "מרצון" של מבקשי מקלט רבים, כמעט 7,000 איש החליטו לעזוב חפוי ראש ולנסות לחפש את מזלם בארצות אחרות… במידה ובג"צ ישתהה שוב עם מתן פסיקה… יתרחש הנורא מכל: מבקשי המקלט יעזבו בהמוניהם.

שבויים בידי בג"ץ; תושבי דרום תל אביב בהפגנה, 2013. צילום: יונתן זינדל, פלאש90
שבויים בידי בג"ץ; תושבי דרום תל אביב בהפגנה, 2013. צילום: יונתן זינדל, פלאש90

חוק ללא שיניים

אז מה עושים סיגל אביבי וחבריה כדי למנוע את "הנורא מכל"? את רצון הבוחר, הם למדו כבר מזמן, אפשר לעקוף. בעקבות עתירות חוזרות ונשנות של ארגוני זכויות האדם נתמכי 'הקרן החדשה לישראל', בית המשפט העליון קטע כבר פעמיים את ההליך ודרס ברגל גסה את החלטות הדרג המדיני הנבחר, תוך שהוא כופה את דעתו באמצעות מושגים ערטילאיים של "מידתיות" ו"זכויות". עתה, בימים אלה משרד הפנים בראשות השר גלעד ארדן במרוץ נגד הזמן לתקן תיקון חדש לחוק. המטרה היא למנוע את סגירת מתקן 'חולות' ולאפשר את המשך העזיבה, מחד, ולעבור את מבחן ה"מידתיות" של בג"ץ, מאידך. אך ההצעה המתגבשת מסתמנת כניסיון לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.

"החוק במתכונתו הנוכחית, עלול לייצר מצב כלאיים שלא משיג את תכליתו וגם אינו עומד במבחן בג"ץ", מזהירים ב'מרכז למדיניות הגירה ישראלית'. בנייר עמדה ששלח הארגון למשנה ליועץ המשפטי לממשלה עו"ד דינה זילבר "המרכז מברך את הממשלה על כוונתה לכלול בחקיקה החדשה את הצעתם להפקיד אחוז משכר המסתננים לקרן ייעודית עד ליציאתם מהארץ, וחושב שמדובר בנדבך חשוב בצעדים להתמודדות עם הסתננות לצורך עבודה". על אף החלטה חשובה זו, ניתן להבחין כי קיימים פגמים לא מעטים בהצעת החוק החדשה. כך, למשל, הוגבלה תקופת השהייה במשמורת לשלושה חודשים בלבד – תקופה קצרה יותר אפילו ממה שמאפשר האיחוד האירופי. תקופת השהייה במתקן חולות הוגבלה ל-20 חודשים בלבד, שלאחריהם ישוחרר המסתנן לחופשי.

צעדים אלו, ללא ספק, יפגעו באופן קשה בניסיון להגביל את עבודת המסתננים, התמריץ העיקרי לעזיבה מרצון, ובשלב מאוחר יותר יתכן ואף יעוררו מחדש את ניסיונות ההסתננות שפסקו. ולמרות כל זאת, בכלל לא בטוח שהחוק החדש יעבור את מבחן בג"ץ ולא ייפסל בשנית. בסופו של דבר, אומר ל'מידה' יונתן יעקובוביץ', ראש אגף התקשורת וההסברה של המרכז למדיניות הגירה ישראלית, "או שהממשלה תעביר חוק יעיל, או שתעביר פסקת התגברות שתאפשר עקיפה של החלטת בג"ץ". במשחק החתול והעכבר שבין מדינת ישראל למסתננים "השאלה היא מי ממצמץ ראשון, ואנחנו מצמצנו ראשונים. מאז שהעבירו את התיקון הראשון לחוק המסתננים התחילו לצאת, אבל כל פעם סביב הדיונים בבג"ץ הייתה ירידה בנתוני העזיבה מרצון. בפועל, מה שמתגבש עתה הוא חוק חסר שיניים".

לא המאבק הנכון

האם תיקון חדש זה יעשה את העבודה? ספק גדול. כדי לפתור את בעיית ההגירה הלא-חוקית אין מנוס מהתמודדות עם הבעיה הבסיסית של שלטון השופטים והמשפטנים. זו הסיבה לכך ששר הפנים של מדינת ישראל צריך לנסות ולנחש, תוך התייעצות בלתי-פוסקת עם היועץ המשפטי לממשלה, מה יחשב "מידתי" מספיק בעיני השופט פוגלמן. עד שלא תתבצע רפורמה שורשית שתחזיר את סדר הבריא של קבלת ההחלטות בישראל נגזר עלינו לחזות בתיקוני חוקים החוזרים ונפסלים. בינתיים המסתננים קונים אחיזה, ארגוני השמאל הרדיקלי מרוצים והאוכלוסייה הישראלית שומרת החוק בדרום תל אביב ובשאר הארץ משלמת את המחיר.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

9 תגובות למאמר

  1. רק בית משפט עליון יצוגי הוא לגיטימי. לכן בית משפט עליון זה אינו לגיטימי. על הממשלה פשוט להתעלם ממנו.

  2. אני מבין מר גרינשטיין, שהמדיניות שגם אתה מצדד בה היא לזרוק את המסתננים לדלי חרא בתקווה שרק אלו שבאמת באמת אין להם שום אופציה אחרת טובה יותר בעולם יסכימו להשאר בתוכו, וכל השאר ישברו ויעזבו.
    זה כשלעצמו לא היה כזה נורא בעיני אם לדלי החרא הזה לא היו קוראים דרום תל אביב, בה גרים אזרחי ישראל אומללים שנדרשים לשאת את ההצעות הנחמדות למדיניות הגירה שעולות במוחותיהם האדיבים של כולם – מימין ומשמאל.
    גם עם קצב יציאה של 5000 איש בשנה – כמה זמן יקח עד ש-50,000 יעזבו את ישראל? נכון, עשר שנים. לו"ז סביר להמתין עד שהפתרון יתמשש. ומה הקורלציה בין איסור העסקה לבין העוני ברחובות ושיעורי הפשיעה? כנראה שיותר מובהקת בין הקורלציה שבין נוחות הצעידה דרך סיני לבין קצב כניסת המסתננים לישראל.

    1. יותם – הפוך גוטה, הפוך. אני נמצא בקשר רציף עם פעילי שכונות דרום תל אביב. אתה מוזמן גם לחפש כאן באתר כתבת תחקיר ענקית שלי על המצב בדרום תל אביב ("פצצה מתקתקת בדרום העיר"). חלקם הודו בפני בעבר שגם הם מבינים שלעקור 50,000 איש בבת אחת ולזרוק אותם לאנשהו אלו חלומות באספמיה. אולי זה היה אפשרי להקים 'חולות' לכמות כזו ולשלוח את כולם בבת אחת, אך ארגוני השמאל ובג"ץ יטרפדו כל יוזמה כזו. נכון שקצב היציאה איטי יחסית, אבל חשוב להבין שאין ממש אלטרנטיבה להרחקת מסתננים במצב הנוכחי. עתה, גם את האלטרנטיבה הזו הולכים להרוס.
      ובאשר לקשר שבין איסור העסקה לשיעור פשיעה, הרי שזה בולשיט אחד גדול. המסתננים היום עובדים (תודות לבג
      ץ). עובדים בחלקאות, עובדים בבניין ובניקיון (חוקי או לא חוקי זה עניין אחר). הם מרוויחים כסף. האם זה הפחית בפרומיל את שיעורי הפשיעה? האם זה הקל על תושבי דרום תל אביב? אתה מוזמן ללכת לשאול אותם בעצמך.

    2. זהירות! רמאי ממוצא נאוריסטי-
      בחודשים פברואר-מרץ של 2014 עזבו את הארץ 3,000 מסתננים. כלומר, ממוצע חודשי של 1500 איש .
      גם אם הקצב היה מתמתן ל-1000 עוזבים בחודש, עדיין מדוברבכ- 12,000 איש בשנה.
      הווה אומר, בתוך כ- 4-5 שנים לא היה נשאר פולש אפריקני אחד בישראל.

    3. מצד אחד אתה מתלונן על קצב יציאה נמוך, ומצד שני תומך בהיתר העסקה למסתננים. תחליט מה אתה רוצה: יותר מסתננים, או פחות? אינך יכול להחזיק את החבל בשני קצותיו.

  3. מר יותם דורש שיתנו להם רישיונות עבודה ומגורים בכול ישראל ובהמשך יקבלו אזרחות, נכון? אז למה הוא לא אומר? מסתיר את כוונתו במבול מילים. ולא, הוא לא שמאל. אגב האנשים האלה מאפריקה "מעניינים אותו מאוד" כאינסטרומנטים למטרתו.

  4. השלב הבא מצד ארגוני השמאל ובגץ הוא מתן אזרחות למסתתנים.
    בחלק ממדינות אירופה המהגרים המוסלמים מהמזרח התיכון ומאפריקה כבר משפיעים על תוצאות הבחירות .ניתוח דפוסי ההצבעה של אותם מהגרים שקיבלו אזרחות הן בצרפת ובדנמרק וכו' מראה שרובם נוטים להצביע למפלגות שמאל סוציאליסטיות . כמובן שהם המהגרים מאוד "שמאל ליברלי" .בכל מקרה השמאל שאיבד את אחיזתו באירופה משתמש במהגרים כבסיס אלקטורלי שיאפשר את חזרתו לשלטון. גם אצלנו בארץ השמאל ינסה הן על ידי איחוד משפחות של ערבים מירדן וערבי ישראל וכן על ידי תוספת כוח אלקטורלי של המסתננים שבעזרת בג"ץ יתאזרחו במהרה בימינו לחזור לשלטון והפעם לא דרך בית המשפט העליון אלא בפועל.

  5. החלום הרטוב של השמאל הישראלי, הנתמך והממומן ע"י הקרן החדשה זה להגיע למצב שיש במספר ארצות באירופה וגם עכשיו בארה"ב, שהמהגרים למיניהם תוחמים אוטומטי בצד שנותן להם יותר הטבות סוציאליות, לא משנה מי… זה הצ'יאנס היחד של השמאל לחזור לשלטון