"אין דבר כזה סוציאליזם טוב"

ראיון מיוחד עם פרופסור לשק בלצרוביץ', האיש שהגה והוציא לפועל את התוכנית להצלת הכלכלה הפולנית, וניער מעליה את שאריות הסוציאליזם הקומוניסטי.

צילום: State Chancellery of Latvia, CC BY SA 2.0

מאת: אריק גרינשטיין ואמיר פדר

בנקודה זו של חייו, ניתן לומר שפרופסור לשק בלצרוביץ' סגר מעגל. סיפור מסעו התחיל למעשה בבית הספר המרכזי לתכנון וסטטיסטיקה בוורשה. השנה 1970, ופולין עדיין לכודה בטלפי הקומוניזם. לשק הצעיר, אז בן 23, קיבל תואר ראשון בהצטיינות בתחום מסחר חוץ. כיום הוא כלכלן עתיר ניסיון ופרסים ומלמד כמרצה מן המניין בגלגול של אותו מוסד, שנקרא בית הספר של וורשה לכלכלה. אך מה שבאמת מעניין הוא מה שקרה בדרך.

בין השנים 1991-1989 בלצרוביץ' כיהן כסגן שר האוצר בפולין וכסגן ראש הממשלה. זו הייתה תקופה קריטית עבור המדינה: בפעם הראשונה בתולדותיה נערכו בחירות כמעט-חופשיות. בלצרוביץ', שליווה את תנועת, ולאחר מכן מפלגת 'סולידריות' של לך ולנסה מתחילתה ועד ניצחונה על המפלגה הקומוניסטית, מילא תפקיד מרכזי בשחרור הכלכלה הפולנית מסוציאליזם לשוק חופשי. עד היום מכונה התוכנית הכלכלית הזו בפי כל 'תוכנית בלצרוביץ" (להרחבה ראו כאן). "לפני הכל, חשוב להבהיר את המושגים: כשאנחנו אומרים סוציאליזם, אנחנו לא מדברים על סוציאל-דמוקרטיה אלא על מונופול מוחלט של המדינה. לא היה שם מושג כזה של בעלות פרטית" הוא מסביר. כשחיוך נסוך על פניו, לכל אורך הראיון בלצרוביץ' לא מפסיק להקניט: "אין דבר כזה סוציאליזם טוב. רק במוחם של השמאלנים הכלכלה הסוציאליסטית טובה, אבל במציאות היא תמיד רעה".

תחרות, הפרטה ושוב תחרות

בלצרוביץ' לא מדבר באוויר – הוא בא עם קבלות: לאחר שחזר לתפקיד סגן שר האוצר בשנים 2000-1997, הוא עבר לכהן כנגיד הבנק המרכזי של פולין במשך 7 שנים. לפני כשבועיים הזדמן לנו לפגוש אותו בהרצאה שהתקיימה ב'פורום קהלת' ואורגנה על-ידי מכון פרידברג לכלכלה בשיתוף שגרירות פולין, במסגרת האירועים לרגל 25 שנה לחידוש היחסים בין פולין לישראל.

הכלכלה הסוציאליסטית, חוזר בלצרוביץ' וטוען, נשמעת טוב באוזן אבל תמיד מציגה ביצועים רעים על הנייר. "בשנות ה-50', לפולין הייתה אותה הכנסה לנפש כמו בספרד. בשנת 1990 נותר לנו רק 42% ממנה. אותה סיטואציה התרחשה גם במזרח ומערב גרמניה. אז הסוציאליזם היה רע לכלכלה אבל לא רק, כי אתה לא יכול לנהל מדיניות סוציאליסטית מבלי לבטל את חירויות הפרט ואף את הדמוקרטיה – אולי יש בחירות אבל אין בחירה, אין תחרות פוליטית".

בסוף שנות ה-80' המערכת הזו קרסה, ואחריות אדירה נפלה בידיה של ההנהגה הצעירה: איך משקמים את מערכת כלכלית כושלת של מדינה?

"לפנינו היה מבחר של אסטרטגיות" נזכר בלצרוביץ'. "אני הייתי בעד מהלכים רדיקליים". כיום רבים מכנים את תוכניתו "תרפיה בהלם חשמלי" (Shock Therapy) אבל בלצרוביץ' עצמו נמנע משימוש במושג, "בגלל שיש הרבה אנשים שמפחדים ממכות חשמל" הוא אומר וצוחק. "אז אני קורא לה אסטרטגיה רדיקלית. היינו פחות או יותר מוכנים לכך מכיוון שארגנו קבוצה של אנשים, אז בשנות ה-70' וה-80', שיתמודדו עם המצב. לא חלמנו אז שפולין תהיה חופשיה, אבל נדרשנו לעשות רפורמות וידענו שהם הולכות להיות מאוד מהירות, מקיפות ובחזית רחבה".

לאחר שתפסו את מושכות השלטון, הם גילו שעליהם להתמודד עם מצב של היפר-אינפלציה, כלומר עליית מחירים ששוחקת את ערכו של הכסף בקצב מהיר מאוד. "כפי שעשה זאת בזמנו מיכאל ברונו [נגיד בנק ישראל החמישי – א.ג], שהיה חבר שלי, ידענו שאנחנו צריכים לעצור את זה מהר, כמו שמכבים שריפה שפורצת בבית שלך. מה היו הקווים המנחים? ידענו שאנחנו צריכים לבנות את המערכת הכלכלית הטובה ביותר לייצור צמיחה מהירה, כיוון שהיה לנו הרבה להשלים. אני והקולגות שלי הבנו, בהתבסס על ניסיון רב, שמערכת כזו צריכה להיות כמה שיותר מופרטת – עם כמה יוצאים מן הכלל – ושנית, צריכה להיות הרבה תחרות".

הצעד הראשון שהם ביצעו היה לפתוח את השוק לתחרות על-ידי הרחבת הליברליזציה, פירוק מונופולים ועידוד הפרטה. "זה הלך מאוד מהר מכיוון שמעל 90% מהכלכלה נוהלה אז בידי המדינה. היה לנו ניסיון רב מכיוון שהיה מגוון של אסטרטגיות שנוסו במדינות הפוסט-קומוניסטיות, ויש ראיות לכך שאלו שבחרו בתוכנית פעולה רדיקלית – כמו פולין, אבל גם במדינות הבלטיות – התוצאה התבטאה בצמיחה".

סוציאליזם רע לכלכלה; חומת ברלין, 1986. צילום: Noir CC BY SA 3.0 VIA WIKIMEDIA
סוציאליזם רע לכלכלה; חומת ברלין, 1986. צילום: Noir CC BY SA 3.0 VIA WIKIMEDIA

איך נמנעתם מתופעת המקורביזם, או מה שנקרא קרוני-קפיטליזם? הרי בטח חשבתם שיהיו אנשים שינסו לנצל את הסיטואציה.

"נמנענו מכך באמצעות המהירות שבה הרפורמות בוצעו. הדוגמה ההפוכה לפולין היא אוקראינה. שם, מסיבה כלשהי, הם דחו את השינויים והם ייצרו הרבה רגולציה. כך נוצר מצב בו קל מאוד לאנשים מסוימים להתעשר. וברגע שישנה קבוצה של אנשים שמתעשרים בהתבסס על פריבילגיות אז הם יגנו על המערכת שמאפשרת להם לעשות זאת.

"בכלכלה מתוכננת קל מאוד להתעשר אם יש לך פרוטקציה נגד תחרות. כאשר נוצרת קבוצה של אוליגרכים מאוד קשה להיפטר מהם כי אתה צריך לעבור דרך מערכת פוליטית כדי לשנות את זה. אבל אם יש לך אוליגרכים שפועלים בתחום מוצרים לא-סחירים זה לא קשה להפחית את ההשפעה שלהם על-ידי הרחבת הליברליזציה. שוב, צריך לזכור שתחת הסוציאליזם לא היה מגזר פרטי, אז לא היו מונופולים פרטיים אבל הכל היה מונופוליסטי ונוהל באמצעות תכנון המרכזי. המונופולים של המדינה עברו לשליטת חברות מונופוליסטיות, ומה שעשינו היה לחסל אותן באופן מהיר, פתחתנו את השוק למערב והטלנו הרבה יותר משמעת. כך, אפילו תאגידים ממשלתיים, עוד לפני שהם עברו הפרטה, נאלצו "לעשות דיאטה". הם היו חייבים להפחית את כמות הנכסים שבידיהם".

לסטייטיסטים אין רעיונות – יש להם סיסמאות

כיצד מתנגדים לכוחות כאלו באמצעות משמעת פיסקלית?

"זו שאלה קשה, והיא רלוונטית לכל מדינה כולל ארה"ב, צרפת, איטליה ואולי אפילו ישראל. וזאת בשל העובדה שבכל חברה יש לך שתי קבוצות בעייתיות. הראשונה היא הסטייטיסטים: אלו שלוחצים על הממשלה לעשות יותר וקוראים לה להטיל עוד רגולציה. בכל מדינה קיימת קבוצה כזו. הם לוקחים כסף של אנשים אחרים, ואז אומרים שזו הממשלה שלוקחת את הכסף.

"הקבוצה השנייה היא הסטייטיסטים האידיאולוגים. גם אותם אפשר למצוא בכל מדינה, ובעיקר בהוליווד [הוא צוחק – א.ג]. עבורם שוק חופשי הוא השטן והמדינה היא הפתרון. במציאות אנחנו יודעים שהממשלה יוצרת יותר בעיות ככל שהיא עושה יותר. כך שאם יש לך קבוצות סטייטיסטים חזקות אתה צריך לבנות כוח שיתנגד להם, כמו שאתם ב'מידה' מנסים לעשות".

איך עושים את זה? בלצרוביץ' מסביר כי לא מספיק להיות טובים רק בכלכלה או במדעי המדינה, אלא גם בתקשורת עם ההמונים (Communication). הוא מדגיש כי יש צורך להבהיר לקבוצות יעד את המחירים האמתיים של הסטייטיזם. "זה לא קרב של רעיונות, מכיוון שלסטייטיסטים אין רעיונות – יש להם סיסמאות", אומר בלצרוביץ'. "אבל סיסמאות מטבען הן מאוד אמוציונליות ולכן הם פופולריות ואפקטיביות". לאותו פלח אוכלוסייה מצומצם שנהנה מן הפריבילגיות שמעניקה הממשלה יש אינטרס מיוחד לעודד את התופעה הזו. "אז אנחנו, אנשי השוק החופשי, צריכים להיות יותר טובים בתקשורת ובגיוס דעת הקהל. והקרב הזה הוא קרב שלעולם אינו תם".

בישראל זה נראה כבר כמו עובדה מוגמרת, עד כדי כך שזו סוג של התאבדות פוליטית לא להשתמש במושגים כמו "צדק חברתי", "אי-שוויון" ו"רווחה".

"כדי להילחם בתופעה חייבים להגחיך אותה. לחשוף את הפנים שמאחורי המסכה: 'זו הסיסמה, אבל במציאות זה נראה אחרת'. מאחורי הרטוריקה עומדות זכויות היתר לפלח מסויים באוכלוסייה, ואתה צריך להראות מי משלם עליהן. צריך לשמוט את הקרקע המוסרית מתחת לרגליהם של הסטייטיסטים. הם אוהבים להעמיד פנים שהם יותר טובים כי הם מייצרים סיסמאות, וככל שהם מייצרים יותר כך הם יותר טובים. לכן, לצד הכלכלה צריך לעבוד גם על תקשורת".

איך עשיתם את זה בפולין?

"בפולין, בתחילה לא היינו צריכים להתמודד עם הבעיה הזו כי המדינה השתחררה בבת אחת והכל קרה במהלך משבר כלכלי גדול, אז עשינו מהלכים מהירים מאוד. במצב כזה אתה לא צריך להסביר, כי אנשים ידעו שסוציאליזם הוא רע והם רצו מערכת טובה יותר. ואכן, השתמשנו במגמה הזו כדי לקדם רפורמות מהירות ביותר. אך מדובר במצב לא שגרתי, שקורה רק בסיטואציות מסוימות. אבל אתה חייב להיות מוכן להזדמנות כזו. אבל בשלב מאוחר יותר הכל נרגע והפוליטיקה שלנו חזרה לנורמלי. אז, שוב חוזרים לנושא התקשורת ודעת הקהל, אבל עדיין אפשר לפעמים להצליח אם אתה מעביר לאנשים את מסר העוני של הסטייטיזם, לא רק במושגים מופשטים אלא בדוגמאות קונקרטיות. כמובן שלצד הסטיריקנים צריך גם כלכלנים טובים, כי בסופו של יום אנחנו מגינים על האמת. אבל האמת כשלעצמה לא תמיד מנצחת", אומר בלצרוביץ' ומחייך.

לקלף את המסיכה מעל סיסמאות הסטייטיסטים. צילום: פלאש90
לקלף את המסיכה מעל סיסמאות הסטייטיסטים. צילום: פלאש90

כסף לא גדל על עצים

בשנת 2009 פרץ לעולם המושג "הרחבה כמותית" או "הקלה כמותית" (Quantitative Easing). מדובר במהלך שיזם הבנק המרכזי האמריקני (הפד), ובו נרכשו אגרות חוב ממשלתיות של ארצות-הברית בהיקפים של טריליוני דולרים. הרעיון היה להזרים כמויות גדולות של כסף לשווקים ובכך לעודד את הכלכלה באמצעות מתן אפשרות להלוואות וכד'. או במילים אחרות: הבנק החל להדפיס כסף – והרבה. במקביל הוא גם העלה את מחירי הנכסים והגדיל את הנזילות שלהם. בתחילת השנה הכריז מריו דראגי, נשיא הבנק האירופי המרכזי (ECB), על השקת תוכנית דומה: רכישת אג"ח ממשלתיות בסכומים של 60 מיליארד יורו בחודש, זאת בניסיון לחלץ את כלכלת אירופה מהדשדוש המתמשך בו היא שרויה.

בתחילת חודש מרץ נפוצו שמועות כי מהלך דומה מתכננת גם נגידת בנק ישראל קרנית פלוג, במטרה להשיב את האינפלציה חזרה ליעד הממשלתי. נכון לעכשיו לא התבצע מהלך כזה והריבית נותרה על כנה (0.1%), אך הבנק המרכזי כבר מכין את הקרקע לבאות: "בנק ישראל ישתמש בכלים העומדים לרשותו, ויבחן את הצורך בשימוש בכלים שונים על-מנת להשיג את מטרותיו", נכתב בהודעה. לפרופסור בלצרוביץ', שכאמור כיהן 7 שנים כנגיד הבנק המרכזי של פולין, יש הרבה מה לומר על הנושא.

"אני לא רוצה לדבר על ישראל ספציפית, כיוון שאני רק אורח כאן ולא בקיא בפרטים. אבל אפשר לומר משהו כללי על כל הרעיון הזה. מה שקורה במהלך 7-6 השנים האחרונות הוא ניסוי ענק במדיניות מוניטרית, במובן של הדפסת כסף. הניסויים הללו, שנקראים בדרך-כלל מדיניות מוניטרית לא-קונבנציונלית כוללים שני מרכיבים: אחד הוא הקלה כמותית, שאומר בעצם יצירה מסיבית של כסף, אך מבלי להתערב בשווקים הפיננסיים; והשני הוא הפחתת הריבית לרמה נמוכה מאוד ושמירתה ברמה הזו לטווח ארוך. הפחתת הריבית היא אולי צעד שניתן להבין אותו במידה ואתה ניצב מול משבר כלכלי, אבל אז לשמור אותה במשך 7-6 שנים זה משהו מאוד ייחודי".

בלצרוביץ' מסביר שוויכוח גדול מאוד ניטש סביב הנושא – האם המדיניות הזו עובדת? או שאולי מדובר בפצצת זמן? הזרם המרכזי של הכלכלנים ורוב אנשי הבנקים המרכזיים אומרים, כמובן, שהמדיניות הזו הצילה את אירופה. "הם משתמשים בטענה זו כמו פזמון חוזר. הם אומרים שהבחירה הייתה בין קטסטרופה והמדיניות שלנו. וכולנו, כמובן, נגד קטסטרופה. אבל זה רק המסגור של הדברים, לא טיעון מקצועי. זה פסאודו-דיון", הוא אומר. "הבעיה מתחילה כשאתה בוחן את המודלים שהבנקים המרכזיים משתמשים בהם כדי להגן על המדיניות שלהם. במובן מסויים, זה מזכיר מודלים של סוציאליזם: כאשר נערכה השוואה כלכלית בין סוציאליזם וקפיטליזם, אפילו הכלכלנים המערביים של אוניברסיטת שיקאגו השתמשו במודלים אשר שללו את כל החולשות של סוציאליזם. אז במודלים כאלו, ברור שהסוציאליזם יכול לנצח", צוחק בלצרוביץ', "אבל לא במציאות".

רבים טוענים שבארצות-הברית התוכנית הזו עובדת, במידה כזו או אחרת. איפה טמון המלכוד?

מדיניות מוניטרית שמתעלמת מכשלים; נגידת בנק ישראל קרנית פלוג. צילום: יונתן זינדל, פלאש90
מדיניות מוניטרית שמתעלמת מכשלים; נגידת בנק ישראל קרנית פלוג. צילום: יונתן זינדל, פלאש90

"הבעיה היא שבמודלים שלהם אין מקום לאפקטים השליליים הפוטנציאליים של מדיניות מוניטרית ארוכת טווח (7-6, ואפילו 10 שנים). קל להתעלם מהם, אבל בסוף הם מתפרצים בהפתעה. כך קרה למשל ביפן: הריבית הייתה נמוכה לאורך זמן והבנקים יכלו לארגן מחדש את ההלוואות הרעות במאזניהם, זאת בזמן שתאגידים אחרים מופלים לרעה. זו בעיה אחת. בעיה נוספת היא שכאשר הפוליטיקאים משיגים כסף קל הם מאבדים אומץ ותמריץ לחולל רפורמות נדרשות. מר דראגי, למשל, מעודד כל הזמן את הפוליטיקאים לערוך רפורמות אבל הם לא מקשיבים. אז מה הוא עושה? הוא ממשיך באותה מדיניות, מחלק להם כסף ואז שוב דוחק בהם.

"אך יש בעיה חמורה נוספת. מי שמרוויח מהמהלכים הללו הוא בעיקר שוק הנכסים הפיננסיים: מחיר הנכסים עולה, נדל"ן וכד'. במקביל הדרישה עולה, וכך נוצר פוטנציאל ליצירת בועות. הדבר המצחיק הוא שאותם אנשים שתומכים במדיניות הזו גם מגנים את עליית האי-שוויון. מדיניות מוניטרית לא-קונבנציונלית שמתדלקת את מחירי הנכסים סותרת את העמדה הזו. מי שמרוויח ממנה הם בעיקר העשירים. מעניין מאוד שפתאום הקשר בין הדברים מעומעם ואף אחד לא רוצה לדבר עליו".

חלק נוסף מאותה מדיניות הוא הניסיון להילחם בכוח המטבע. לשמור על שקל חלש.

"שוב, קשה לי לדבר ספציפית על ישראל, אבל המדיניות הזו הותוותה על-ידי הבנק המרכזי האמריקני. הוא התחיל את המדיניות הזו של הורדת הריבית והדפסת כסף שתרמה להחלשת הדולר. אז מה הייתה התגובה של הבנקים האחרים? הם עשו אותו דבר. בנק יפן, בנק אנגליה וכו'. אז אני לא מאשים את הבנקים האחרים. הנקודה היא שהפד הכתיב מדיניות מוניטרית לעולם. למרבה הצער אני מעריך שהמדיניות הזו לא נושאת תוצאות".

פיקוח על מחירים? "חשבתי שהסוציאליזם כבר מת"

לסיום, ביקשנו לשמוע את דעתו של פרופסור בלצרוביץ' על שורה של נושאים פופולריים בשיח הכלכלי הישראלי.

איגודי עובדים וגמישות בשוק העבודה: מהי עמדתך לגבי פיטורי עובדים? האם הממשלה צריכה להילחם באיגודי עובדים?

"צריך להיות בעד איגודים טובים ונגד איגודים רעים. איגודים טובים דואגים ליצירת מקומות עבודה לאדם הפשוט. איגודים רעים מונעים יצירת מקומות עבודה, הם דואגים למגזר מצומצם ומצליחים ליצור לחץ על מעבידים ופוליטיקאים להעלות את השכר. לא מדובר בעניין אידיאולוגי, אלא אמפירי: יש הרבה מאוד מחקרים ארוכי טווח שנערכו על-ידי ה-OECD, המנתחים את הסיבות להבדלים באחוזי האבטלה. הם גילו קשר ישיר בין משברים כלכליים, שכר גבוה והקושי לפטר עובדים. אחת הסיבות למשבר בפורטוגל, יוון ספרד ואיטליה היא תנאי העסקה קשוחים. כשהחברות לא יכולות לפטר את אותם מקורבים שיש להם זכויות-יתר אז הם מפטרים את הצעירים שעובדים על חוזים זמניים. זה דבר מאוד לא הוגן. אתה לא צריך אפילו לקרוא לזה אי-צדק חברתי. זה פשוט אי-צדק. אז יש המון מידע אמפירי שמוכיח שמדיניות כזו היא מאוד רעה".

ומה לגבי קביעת שכר מינימום?

"הבעיה היא שקיימת פוליטיזציה של הכלכלה, במובן הרע. אחת מההשלכות של התופעה הזו היא שכר מינימום. חלק מהאנשים מאמינים שהוא ישפר את המצב, אבל הם מתעלמים ממחקרים אמפיריים שמוכיחים שבעקבות עליה בשכר מינימום אנשים יאבדו את מקום עבודתם. אז שוב אנו חוזרים למה שדיברנו קודם, שחשוב להראות לאנשים את התוצאות ולהגחיך את העמדה הזו בעיני הציבור. כי למעשה הרבה יותר קל להוציא אנשים ממעגל העוני מאשר ש"אף אחד לא יהיה עני".

לבסוף שאלנו גם על נושא פיקוח המחירים. "חשבתי שהסוציאליזם כבר מת, לא?", ענה בלצרוביץ' וצחק. "זה ממש קל: אני לא מכיר שום בעיה שנפתרה על-ידי פיקוח על מחירים. פשוט אין. במיוחד לא פיקוח על מחירי שכר דירה ופיקוח על הבנקים. אם יש בעיה של היעדר תחרות וארגונים מונופוליסטיים מנפחים את המחירים אז צריך לטפל במונופולים. זה הכל".

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

7 תגובות למאמר

  1. כן, גם ברוסיה ניסו לעשות את ה"ריפוי בהלם חשמלי" לכלכלה. ילצין השיכור המטומטם אפילו שכר את שירותיהם של היועצים הכלכליים של בוש האב וקלינטון. הוא עשה את ההפרטה הגדולה ביותר בהיסטוריה האנושית, כשכול הכלכלה, והתעשייה הענקית של ברית המועצות (שהייתה הכלכלה השנייה בגודלה בעולם) שהייתה בבעלות המדינה הופרטה לבעלות פרטית. הבטיחו לכולם שברגע שיוותרו על האידאולוגיה הסוציאליסטית, יפרקו את הברית אם הרפובליקות (למה אנחנו צריכים להאכיל את אוקראינה ואת הבטלנים מקזחסטן?), יאמצו את כלכלת השוק החופשי, יוותרו על ברית ורשה ועל המסדרון הבטוחני של מזרח אירופה, יפרקו את הצבא האדום, ויתנו ליאנקים את ההגמוניה על כדור הארץ…..אז במקל קסם ותוך כמה שנים תחיו כמו באמריקה. בית פרטי לכולם בפרברים, מכונית, שני טלוויזיות וכלב (כמו בסרטים). העם שלא ידע דבר על הכלכלה הקפיטליסטית ועל המערב (מלבד ממה שראה בסרטים או קרא בספרים, או שמע מתחנת הרדיו התעמולתית free europe) האמין. במציאות קרה ההפך. כול המפעלים, הנמלים, הקולחוזים, המחצבים ובקיצור כל העושר של המדינה הפכו לרכוש פרטי של האוליגרכים (כולם פקידים לשעבר של המפלגה הקומוניסטית). כולם ציפו שרמת החיים תעלה אבל היא רק ירדה. האוליגרכים עשו מליארדים אבל העם לא ראה אף פרוטה. החברה פשטה את הרגל. הפשע המאורגן שהכירו רק מסרטי "הסנדק" השתלט וגבה פרוטקשן ממאות אלפי עסקים שנפתחו החל מתאגידים ועד לקיוסקים ודוכני דגים בשוק. בתקופת ילצין ישבו כמעט מספר דומה של אזרחים בבתי הכלא של המדינה כמו בתקופת 20 שנות שלטון של סטאלין. משכורות לא שולמו לעובדי המגזר הציבורי במשך שנים! פנסיות ירדו ומראות של קשישים שמחפשים אוכל בפחי זבל הפכו למראה שכיח. מראה עוד יותר נוראי היה לראות את הוטרנים של הניצחון הגדול על הנאציזם שנאלצו למכור את המדליות שלהם בשווקים לתיירים מערביים מפוטמים וצוהלים. תעשיית הנשק, והביטחון נבזזה על ידי ברוני נשק ונמכרה לכול המרבה מחיר (הרבה הגיעה למחבלים צ'צ'נים), אחרי שהרפובליקות המרכז אסייתיות קיבלו עצמאות, והצבא האדום נסוג מהגבול אם אפגניסטן, החלו לזרום משלוחי הרואין ענקים ולהרעיל את האוכלוסייה הרוסית (בתמיכה של שירותי הביון של פקיסטן וה סי איי איי). הגבולות היו פרוצים וכ 12 מיליון בני אדם מתו מסמים ומאיידס. תוחלת החיים ירדה, תמותת התינוקות עלתה, הילודה ירדה דרסטית עד שהאוכלוסייה הצטמצמה מ 180 מיליון עד ל140 מיליון בפחות מעשור. שלא לדבר על כ 20 מיליון רוסים שננטשו באדמות שהקומוניסטים חילקו למדינות זרות. המצב נהיה כול כך גרוע שב 1993 פטריוטים מהשמאל שכללו סוציאליסטים, קומוניסטים, ואנרכיסטים התאחדו אם הימין, הלאומנים, הליברלים, תומכי מלוכה, ואחרים בנסיון להפסיק את הטירוף של המכות חשמל האלה בצורה דמוקרטית. הם היו רוב בפרלמנט, והעם יצא לרחובות בהפגנות. אבל ילצין בעצתו הנדיבה של היועצים המושחתים שלו (ושל קלינטון) שלח טנקים כדי להפגיז את הפרלמנט, ואת כוחות משרד הפנים כדי לדכא את ההפגנות. התקשורת המערבית שתקה כמובן כאשר טנקים וצלפים ירו במפגינים במוסקבה ב 1993, בניגוד גמור כאשר טנקים של הזקנים הבולשביקים ניסו לשים קץ להפיכה הבורגנית של 1991. כל החגיגה המושחתת הזאת התחילה להיגמר כאשר ילצין פרש מהשלטון. בעשור וחצי האחרון המצב השתפר מאוד, האוליגרכים רוסקו ביחד אם הפשע המאורגן ויש מאבק בשחיתות. שנות ה 90 ותחילת האלפיים ברוסיה ובשאר מדינות ברית המועצות לשעבר נקראות כ "השנים השחורות". היום למרות השיפור הכלכלי (כתוצאה מהשקעה בנפט וגז ומאבק באוליגרכיזם) מרבית העושר של המדינה והכלכלה נמצא בשליטה של כמה עשרות משפחות המקורבות לפוטין. יש מעמד ביניים שהולך וגדל, אבל מצד שני הכלכלה עדיין מקרטעת והמדינה במקום להשקיע במשאב הכי חשוב של המדינה (התושבים) משקיעה בעיקר באוצרות הטבע והתעשייה הצבאית. אין פלא שהיום ברוסיה יש התחדשות מאוד גדולה של תנועות סוציאליסטיות וקומוניסטיות, והרבה מהתושבים נזכרים בימים הסובייטים בנוסטלגיה וחמימות. הם זוכרים את הביטחון הכלכלי ואת ההשכלה והרפואה חינם, ומשום מה לא נזכרים בתורים האינסופיים בשביל לקנות קרטון חלב או ביצים. ה"נס הפולני" לא ממש הצליח במדינות חבר העמים.

    1. קראת בכלל את המאמר?
      כל המאמר דיבר על השאלה "איך מפריטים בלי שתהיה תופעה של אוליגרכיה כמו ברוסיה ואוקראינה"

      וחוץ מזה – ברוסיה המצב היום טוב והיה עוד יותר טוב לפני השטויות של פוטין.
      אתה מגבב שקרים כאילו המצב ברוסיה היום הוא רע מהמצב בימי הקומוניזם
      היום ברוסיה יש מכל טוב בשווקים ואנשים קונים ואוכלים ומשמינים.

  2. המצב ברוסיה הרבה יותר טוב היום, אבל עדיין יש שלטון אוליגרכי חזק ורוב העושר של המדינה נמצא בידיים של כמה עשרות משפחות המקורבות לפוטין. הכלכלה פגיעה למניפולציות כלכליות של המערב מכיוון שרובה מושקעת בנפט וגז. אבל כמובן שהמצב הוא הרבה הרבה יותר טוב משנות ה 90 של ילצין. בתודעה ובנרטיב של העם הרוסי, התפרקות ברה"מ ושנות ה 90 השחורות שבאו בעקבות התפרקות מוחלטת של החברה היא טראומה מאוד גדולה , הייתי אומר אפילו יותר גדולה מאשר מלחמת האזרחים, הסטאליניזם והפלישה הנאצית. כמובן אנשים מבחוץ שלא מכירים את הנרטיב הזה יכולים להגיד שזה שטויות ובולשיט….אבל הבעיה היא שיש כמליון בני אדם בישראל שמכירים את הנרטיב הזה, כי הם זוכרים את התקופה. המצב היום הוא יותר טוב מאשר ימי הקומוניזם אין ספק. אבל ימי ה"טיפול בהלם חשמלי" בכלכלה של שנות ה 90 שהביאה להתפרקות מוחלטת של החברה היו הרבה יותר גרועים מכול יום תחת הבולשביקים. זה מצער שמדינות חבר העמים לא הצליחו לעבור בצורה יותר חלקה לכלכלת שוק חופשית כמו מדינות ברית ורשה לשעבר (להוציא את רומניה שעדיין מדינה נכשלת) מבלי לעבור התמוטטות כמעט מוחלטת של החברה, אוליגרכיזם שחיתות, עוני ופשיעה. הניסיון של פולין וצ'כיה זה שיעור טוב לאיך לעבור מכלכלה סוציאליסטית לכלכלת שוק חופשי. אוקראינה ורוסיה זה דוגמא טובה לטעויות שנעשו בדרך.

  3. לקרוא למה שהיה בברית המועצות "סוציאליזם" זה שגיאה במקרה הטוב והטעייה במקרה הרע. זה היה משטר טוטאליטרי טהור שהלהיב את ההמונים עם סיסמאות סוציאליסטיות שלא היה להן קשר למציאות. גם קומוניזם זה לא היה. למעשה הכי קרוב לקומוניזם נמצא כאן בבית, בקיבוצים, רק לפני שנות השמונים.
    עם זאת אין להוריד מהערך של השינוי המבורך שהוא הביא על הכלכלה הפולנית, שהיום סובלת מבעיות אחרות אך מתפתחת בצורה דרסטית.

    1. זה בדיוק סוציאליזם זה אליטה שמשלהבת את ההמונים בסיסמאות ריקות כדי לנצל אותם

  4. לא הבנתי משהו אחד: איך מפריטים את נכסי המדינה בבת אחת כאשר לאף אחד אין כסף לרכוש את הנכס המופרט? (בהנחה שלא מעוניינים לאפשר לאזרחי מדינות זרות לרכוש ולשלוט בנכסי המדינה)

  5. ״הבעיה היא שבמודלים שלהם אין מקום לאפקטים השליליים הפוטנציאליים של מדיניות מוניטרית ארוכת טווח (7-6, ואפילו 10 שנים). קל להתעלם מהם, אבל בסוף הם מתפרצים בהפתעה. כך קרה למשל ביפן״

    התוצאות של הקלה כמותית הוכיחו את עמצן: מדינות שנקטו במדיניות של הקלה כמותית משגשגות היום, ואילו מדינות שנקטו בכלכלת ריסון נתקעו במיתון. אתם רוצים לטעון שהכלכלות שפיגרו במיתון הנוכחי בעצם במצב יותר טוב כי הם חושבים לעתיד הרחוק? מי בכלל אמר שהבנקים המרכזים לא נוטרים מדדים עתידים?