כך הרסה מדינת הרווחה את החברה השחורה באמריקה

חסמים בשוק התעסוקה, תמריצים לגירושין וסיוע למשפחות חד-הוריות פגעו במעמדו של הגבר והובילו לקריסתה של המשפחה השחורה.

Protesters_with_signs_in_Ferguson
החברה נהרסה בעקבות המשפחה. מפגינים בפרגוסון. צילום: Jamelle Bouie CC BY SA 2.0

"בולטימור זה כאן!" זעקו הלהגנים הקבועים כשצפו בהפגנות של האתיופיים נגד אלימות משטרתית בישראל. מבטם החודר ראה מבעד למפגינים האתיופים את מהומות הגזע בבירת מדינת מרילנד; כולל מותו החשוד של עבריין בשם פרדי גריי כשהיה בחזקת המשטרה העירונית, מקרה אחרון בשורה של אירועים בעייתיים כאלה. כבר ברמה השטחית ניתן להראות הבדלים, שכן בעוד בישראל ניתן לפטר שוטר באופן מידי כשהוא עובר על החוק – בארה"ב, בגלל האיגוד המקצועי שם, כמעט בלתי אפשרי לפטר שוטר שעשה מעשים דומים ללא תהליך ארוך ומייגע, אם בכלל. ועוד הבדל קטן: החייל האתיופי שהוכה יצא ללא פגע, ויכול היה להתחבק עם ראש הממשלה מבלי שנשארו עליו כל סימני אלימות.

אבל ההבדלים לא נגמרים שם, וסיפור בולטימור הינו מיקרוקוסמוס של ניסוי חברתי מדינתי רחב-היקף, אשר החריף לאורך השנים את הבעיות אותן רצו לחסל. התוצאות הן אסון חברתי, שיש לישראל הרבה מה ללמוד ממנו.

לכאורה, בולטימור צריכה להיות החלום הוורוד של כל איש שמאל באשר הוא, במיוחד בכל הקשור לצדק למיעוטים נדכאים. הרבה ערים ברחבי ארצות הברית – ובמיוחד בעלות רוב של שחורים כמו בולטימור – הפכו לממלכות של המפלגה הדמוקרטית ללא עוררין. המפלגה הרפובליקנית לא זכתה במירוץ לראשות העיר בבולטימור מאז 1968, ויש ערים שבהן הרפובליקנים נראים כזכרון אף יותר רחוק. ראש העיר היא אשה שחורה, מפכ"ל המשטרה שחור, ובערך מחצית מכוח האדם המשטרתי גם הם שחורים.

בולטימור איננה פרגוסון, עם קווי העימות הגזעיים הניכרים לעין כל – של אזרחים שחורים העומדים כנגד שוטרים ומנהיגים לבנים. אם רוצים להבין את הבעיות של בולטימור, כמו גם הבעיות של רוב האוכלוסייה השחורה, צריך ללכת מעבר לטענות האוטומטיות העוסקות בגזענות ובידה הקשה של המשטרה.

דו"ח מויניהן והחברה הגדולה (Great Society)

הבה נחזור אחורה בזמן, ספציפית לשנה 1965. נשיא ארצות-הברית לינדון ג'ונסון הדמוקרט, מתבשם מהעברתם של שורה של חוקים פדרליים שחיסלו את חוקי הגזע של הדרום שחייבו אפליה קשה של שחורים. במסגרת זו טופלו סוגיות יסוד כמו זכויות הצבעה, השתתפות שווה במרחב הציבורי עם לבנים, ושיוויון הזדמנויות במקומות עבודה. הצעד הבא אחרי המאבק לשוויון זכויות אזרחי היה מה שכונה אז "החברה הגדולה" (Great Society), תוכניתו הכלכלית-חברתית השאפתנית של ג'ונסון לחיסול העוני אחת ולתמיד. זו היתה תכנית שנשענה על הנחות פרוגרסיביות שמטרתה צמצום דרסטי בפערים השונים שפילגו בין חלקי החברה האמריקנית, ובמיוחד בין שחורים ללבנים. זו היתה תכנית קלסית מבית המדרש של הצדק החברתי. אם תרצו, תיקון עוול היסטורי על-ידי מדינה המבקשת סליחה.

באותה תקופה בדיוק, פורסם דו"ח בעל חשיבות היסטורית שהצביע על כיוון אחר לחלוטין: דו"ח מויניהאן, שכותרתו הייתה The Negro Family – "המשפחה השחורה". הדו"ח חובר בידי פרופ' דניאל פטריק מויניהאן, דמוקרט עצמאי שעמדותיו הניציות ביחסי חוץ והמתונות בענייני פנים, היו לצנינים בעיני חבריו הרדיקליים. הדו"ח המורכב לא החיל את הסיפור הפשטני של "הכל באשמת הגזענות", אלא העז להצביע על בעיות פנימיות בקרב השחורים עצמם.

דו"ח מויניהאן הצביע על שורה של בעיות מבניות בחברה השחורה שבהעדר טיפול הולם יובילו לתוצאות קשות. לא מדובר בפמפלט גזעני או קיצוני; מויניהאן חוזר שוב ושוב על הסיבות למצב הקשה של השחורים – ובמיוחד הגבר השחור, ששורשיהן נעוצים בתנאים המיוחדים של העבדות באמריקה, כולל החוקים הגזעניים והאפליה ממנה סבלו. אבל שלא כמו היום, הדו"ח לא מכסה ולא מריח מצנזורה עצמית, אלא מדבר על הכל בגלוי.

המסקנה העיקרית של מויניהאן הייתה, שהמשפחה הגרעינית השחורה נמצאת בסכנה חמורה, וכי הרס המשפחה יפגע אנושות ביכולתם של שחורים לצאת ממעגל העוני. זו לא תוצאה של גזענות, אלא שורה של עניינים מבניים וחברתיים; והפתרונות שהציע השמאל רק החריפו את הבעיה לממדים קטטסטרופליים.

March_on_washington_Aug_28_1963
מדינת הרווחה חיסלה את התקווה. צעדת התנועה לזכויות האזרח לושינגטון, 1963

נישואין ויציבות

דו"ח מויניהאן מתאר מצב שבו הקהילה השחורה מפוצלת למעשה לשתי קבוצות עיקריות: נשואים ושאינם. הנשואים מצליחים לטפס למעמד הבינוני והלאה, מצליחים במקצועות החופשיים ואפילו בפוליטיקה. מצבם הכלכלי, כאז כן היום, הוא טוב ולעתים טוב מאוד; נדיר שהם חווים עוני של ממש.

לעומת זאת, זוגות שהתגרשו או נפרדו נמצאים על עברי פי פחת מבחינה כלכלית. הם תלויים יותר במאמצי רשויות הרווחה, וכפי שנראה להלן, היעדר אב במשפחה גורם לנזק פסיכולוגי והשכלתי חמור לבנות ובנים גם יחד. התוצאה היא שגם אם היתה הגזענות מתאדה כבמטה קסם, הבעיות כנראה היו נשארות.

המספרים, היו ברורים: ב-1960, בערך 3% מהילדים הלבנים נולדו מחוץ לנישואין. בקרב השחורים, השיעור הממוצע המשוקלל הגיע קרוב ל-25%, קרי: פי שמונה מלבנים. במקומות מסוימים, המספר הגיע ל-40%. היום המצב חמור אף יותר.

כפי שהראה הדו"ח, היכולת של הנישואים השחורים להחזיק מעמד קשורה באופן הדוק ליכולתו של הגבר במשפחה לשמור על עבודתו ולהביא כסף הביתה. ניתן לראות בגרף שלהלן כי נישואים ועבודה הולכים ביחד, ולהיפך. ככל ששיעור האבטלה עולה, עולה גם איתו שיעור הגירושין.

גירושין ואבטלה
הצורך ברווחה (ומקרי גירושין ופירוק נישואים) עלה וירד כמעט ביחס ישיר לתעסוקת גברים. מתוך דו"ח מויניהאן

מצב זה הוחרף כבר אז בעקבות חוקי עבודה שונים שמטרתם "להעלות את שכר העובד" באופן מלאכותי, כמו חוקים שחייבו תשלום שכר איגודים מקצועיים חזקים (וגזעניים) ותשלומי ביטוח לאומי.

האפשרות לקבל משרה בשכר נמוך היא אחת הדרכים החשובות ביותר הפתוחה בפני עובדים לא מיומנים וחסרי השכלה להתקדם בסולם החברתי. זאת שיטה יעילה במצב של תחרות קשה בין בעלי עסקים; מצב זה כפה לא פעם על מעסיקים לא-סימפטיים לתת את ההזדמנות לנער או לגבר הצעיר להתחיל לעלות בסולם הכלכלי. אפילו בדרום-אפריקה בזמן האפרטהייד, חברות שחורות ניצחו חברות של לבנים במכרזים על-ידי שימוש בטקטיקה זו.

אלא שאז באו חוקי שכר מינימום, שלא פעם הסתתרו מאחוריהם כוונות גזעניות, וחיסלו באחת את אחד מהכלים החשובים ביותר של גברים שחורים לשנות את מצבם. ככל שהממשלה מייקרת את עלות העסקתם, אם באמצעות חיוב ביטוח לאומי, אם באמצעות שכר מינימום, כך המעסיקים  נזהרים יותר ומהססים לקבל מועמד חדש לעבודה. חוקים אלה אולי היטיבו עם חלק קטן של עובדים שלא פוטרו, אבל הם קיבעו את מעמדם של הנותרים מאחור כמובטלים כרוניים.

השלטון המאטריארכלי בחברה השחורה

DanielPatrickMoynihan
דוח יסודי וחשוב. דניאל פטריק מויניהאן

הדגש על הנזק שגרמו תהליכים אלו לגבר השחור איננו מקרי. מויניהאן מדגיש כיצד עיקר הנזקים של העבדות, חוקי הגזע, הגזענות ובעיות מבניות פגעו בעיקר בגבר השחור ומעמדו בתוך המשפחה. לעומת זאת, נשים שחורות נפגעו יחסית פחות, נהנו יותר מתוכניות ממשלתיות, והגיעו למעמד דומיננטי בתוך המשפחה והחברה. הגבר השחור הפך לנתון יותר ויותר למרות האשה, ובמובן מסוים למיותר, ללא סמכות או השפעה של ממש. הציטוטים בדו"ח מפי חוקרים מאירי עיניים: "היסטורית, בחברה השחורה המטריארכלית, אמהות דאגו שאם לאחד מילדיהם היה סיכוי להשכלה גבוהה, הבת היא זו שתשאף לכך"; "בעוד רוב המשפחות הלבנות נוטות לקראת שוויון, רוב משפחות השחורות נשלטות על-ידי האישה"; "האישה השחורה נוטה בקלות למאוס בבעלה התלוי בה כלכלית, ודחייתה אותו מגבירה את ניכורו מחיי משפחה. ממורמרות מניסיונן עם גברים, אמהות שחורות רבות פועלות לא פעם לקבע את הדפוס… על-ידי תשומת לב יתרה לבנותיהן מאשר לבניהן".

החלום הפמיניסטי התגשם עוד לפני ה"גל השני" – החברה השחורה הלא נשואה היא מטריארכלית לכל דבר. אבות הפכו לתופעה נדירה, אם בכלל, והתוצאה היא גירסה טרגית של מלחמת המינים – בה כולם מפסידים.

היום הגברים השחורים נחלקים לשכבה דקה של גברים סלבריטאים, נחשקים, ומתחתם רוב עצום של גברים שמכל הסיבות שמנינו, משתרכים אחור עד שהם הופכים להיות בחזקת "נעלמים" – שקופים במונחים מקומיים, בלתי נראים – כולל בתוך החברה השחורה פנימה.

מומיה עלי, אפרו-אמריקני ממעמד העובדים, המדבר לא פעם על ענייני גברים מנקודת מבטם, דיבר על תופעת ה"טיירון". טיירון הוא בחור שחור טוב (אבל באמת טוב), ללא רישום-פלילי והמרוויח לא רע מעבודה מכובדת של צווארון כחול. אבל משום שהוא "לא מספיק משכיל" או "לא נראה מספיק טוב", נשים מתעלמות ממנו לחלוטין. זה סיפור חייהם של הרבה מאוד "טיירונים". גם הם לא מצליחים לשבור את תקרת ההשכלה ואת קירות היחס השלילי לא הם זוכים מכל כיוון.

אי אפשר להגזים בעוצמת הנזק שנגרם בעקבות חיסול דמות האב הביולוגי הנשוי לטובת משפחות חד-הוריות, לא פעם עם גברים מזדמנים. אבות חשובים מאוד עבור בנות – בנות עם אב שנשאר נשוי, הסיכון שלהם להרות מחוץ לנישואים או לעלות על מסלול של חיי מין בלתי נשלטים, פחותים בהרבה מבנות הגדלות עם האמא בלבד; עדיין, הנזק העיקרי נגרם לבנים.

ללא אב, אפילו אב בינוני, שישמש מודל גברי לבנו, הבנים משתרכים מאחור. הם נכשלים יותר בבית הספר, הופכים להיות יותר אלימים ובלתי-נשלטים (אגב, האלימות במשפחה שחורה עם אם בלבד היא קשה, ויתכן שתורמת לבעיה) ובאופן כללי מרגישים יותר מנוכרים כלפי החברה הסובבת. בהתחשב בצורה שבה כולם – כולל נשים שחורות עצמן –מתייחסים אליהם, קל להבין למה.

הוכחה חותכת לתופעה ניתן למצוא בחלק אחר של דו"ח מויניהאן, שם הוא מראה כי הדימוי העצמי של שחורים שהצליחו להתגייס לצבא ארה"ב השתפר פלאים. למה? כי זו היתה מסגרת גברית מובהקת, שחיזקה את תחושת הכבוד העצמי והעניקה הערכה לגבריות ככזו. סיסמה של צבא ארה"ב בשנות ה-60 הדגישה את הדבר: "בצבא ארה"ב אתה לומד להבין איך זה להרגיש כמו גבר".

כוונות טובות ותוצאות הרסניות

כשדו"ח מויניהאן יצא, מצבה של המשפחה השחורה עדיין היה יציב יחסית. לא פחות משלושה רבעים של המשפחות השחורות היו עם אב ואם ביולוגיים נשואים. גם אם המשפחה השחורה היתה  הרבה פחות יציבה ממשפחה לבנה מצויה, עדיין הייתה כאן תקווה. אלא שמדינת הרווחה הרסה את מה שנשאר, עם כל הכוונות הטובות שבעולם. העלאת שכר המינימום הגבירה אבטלת נערים וגברים שחורים, והגברה מאסיבית של תשלומי סעד לאמהות ייתרה יותר ויותר את הצורך בגבר המפרנס, התיאורים בדו"ח מויניהאן הפכו ממשבר למצב כרוני.

תכניות נוספות של הדמוקרטים שפיתחו את קווי המדיניות החברתית של ג'ונסון בזמנו, החריפו גם הן את המצב. הדמוקרטים השתלטו בעשורים הבאים על הערים הגדולות. כך, מדיניות המיסוי החונקת שלהם הבריחה את העסקים שנשארו במרכזי הערים, תופעה שהחריפה בעקבות אירועים חמורים כמו המהומות הגזעיות של סוף שנות ה-60.

תמיכתם של הדמוקרטים באיגודי מורים מבטיחה עד היום שהמורים הגרועים של השכונות העניות לעולם לא יפוטרו. התוצאות לא איחרו לבוא: בבולטימור, לא פחות מ-72% מהתלמידים מקבלים ציונים מתחת לממוצע במתמטיקה, 45% מתחת לממוצע בקריאה, ו-64% במדעים. בגלל ארגוני המורים נמנעת גם תחרות בין בתי ספר ציבוריים, אולי התקווה היחידה עבור נערים שחורים לקבל השכלה ראויה לשמה.

כשדו"ח מויניהאן פורסם, רק רבע מהילדים השחורים נולדו למשפחות מפורקות. היום, המספר עומד על כשלושת-רבעי, ואולי אף יותר. האבטלה בקרב שחורים מרקיעה שחקים בכל שכונה עירונית אקראית שנבדוק. החוק, הפשע, ההשכלה הגרועה והאופי העני ההומוגני של לא מעט מהשכונות הללו מבטיחים שמי שרוצה ל"צאת ממצבו" חייב לעבור מכשולים שרק המוכשרים ביותר יכולים לגבור עליהם.

ילדים מחוץ לנישואין
לפחות 70% מבני הנוער השחורים (טור הכי שמאלי) לא גרים עם שני ההורים. מתוך: מפקד האוכלוסין האמריקאי 2006

עבור גברים שחורים, המקום היחיד היום שהם יכולים לקבל עיצוב חינוכי גברי הוא בצבא ארה"ב או בקרטלי הסמים. כפי שהעיר החוקר אורלנדו פאטרסון, "תחושת המשפחה" היא ההסבר המרכזי שגברים שחורים מספקים לכך שהם הצטרפו לכנופיית.

להחזיר את האיזון

האם יש בכל זאת תקווה?

המפלגה הרפובליקנית בבולטימור חושבת שכן, על אף התמיכה הכספית המועטת מהמטה הראשי. "עם רישום מצביעים של 11 דמוקרטים לרפובליקני אחד, מדובר במאבק ארוך עבור שמרנים. אנשים בערים מצביעים לדמוקרטים כי הם חושבים שזה האינטרס שלהם המבוסס על אמונה בתכניות רווחה – דיור חינם או מסובסד… טיפול חינם בילדים, טיפול רפואי חינם…", כך על-פי סניף בולטימור הרפובליקני. ברם, "שחורים תמיד היו חלק מהמפלגה הרפובליקנית… כמעט 30% מהוועד המרכזי הרפובליקני בבולטימור הם שחורים וכן נושאי תפקידים בכירים רבים… כשמדברים עם שחורים על תרומת המפלגה הרפובליקנית למען חופש השחורים הכולל שחרור העבדים, תמיכה באזרוחם, תמיכה בזכויות הנשק שלהם כדי שיוכלו להתגונן מגזענים אלימים… היא פותחת לא פעם אנשים לרעיונות רפובליקנים."

אמנם קשה לראות איך שחורים, שתמיכתם במפלגה הדמוקרטית שואפת ל-100%, ישנו את דפוסי הצבעתם, אבל יש סימנים חיוביים מסוימים. נשים שחורות, אם מתוך אידיאולוגיה ואם מתוך צורך לחזק את רשויות הרווחה שמתחזקות אותן, מצביעות ברובן המוחלט עבור דמוקרטים. אבל באופן אירוני משהו, דווקא גברים שחורים צעירים מתחילים לשבור ימינה ולהצביע לרפובליקנים.

קשה שלא להרגיש פסימי למראה בעיות של עיר כמו בולטימור, חמישים שנה לאחר שהוכרז על תוכנית שאפתנית לפתור את מצוקת העוני. אבל הנבואה ניתנה לשוטים, וצעדים פשוטים כמו הגברה מאסיבית של תחרות בחינוך, שחרור שוק העסקים והתעסוקה, והחשוב מכל — שובם של האב והגבר למעמד מכובד כנושא בעול יחד עם האם השחורה, יכולים לתת אופק חברתי חיובי.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

18 תגובות למאמר

  1. ואני לתומי חשבתי שהאשמים בבעיית השחורים בארה"ב הם ביבי והכיבוש.

  2. מה הקשר למטריארכיה? מה רע בזה שהאישה השחורה נהייתה יותר דומיננטית? הגברים השחורים התגייסו לצבא לא בגלל חשש לגבריות שלהם אלא בגלל תנאים שהצבא הציע והמעמד בחברה.
    איך אתם כל פעם מצליחים לדחוף את נושא "התא המשפחתי" בצורה שוביניסטית והומופובית (במאמרים אחרים)? המגזין הזה מתחיל להימאס עלי.

    1. פרובוקטור יקר.
      עשה לך מנהג, וקרא מאמרים עד הסוף לפני שתגיב עליהם. אבל אנסה לענות בפשטות. המאמר מציג בעיה, לפיה האמהות החד הוריות השחורות הן ברובן צעירות בורות, ילדותיות, וחיות על קצבאות סעד ולא מפרנסות. את ילדיהן הן מחנכות בצורה כושלת, המובילה אותם לחיים רעים ולמיחזור הבעיות לדורות הבאים. אם זו הדומיננטיות שאתה רוצה, אתה מוזמן למסור את ילדיך לאימוץ לאחת מאותן נשים.
      ולגבי התא המשפחתי: המאמר משתמש בטכניקה מוזרה, הנקראת הבאת נתונים. נראה כי הנתונים לא מוצאים חן בעיניך, אותה מעדיף את האידיאולוגיות שלך, ואוי למי שמאז לערער עליהם.
      אז תהיה רציני ותביא נתונים. לקרוא לכל מי שחושב אחרת פשיסט, גזען, הומופוב, מיזוגן, אייקון זה כל כך נדוש ולא עובד.

    2. הנקודה במאמר היא שהנשים החד הוריות השחורות הן לא באמת עצמאיות ומשוחררות. למעשה הן גם לא באמת רווקות. הן נשואות לממשלה.

    3. הרב ערך יקר

      עם כל הכבוד לעובדה ש"האמהות החד הוריות השחורות הן ברובן צעירות בורות, ילדותיות, וחיות על קצבאות סעד ולא מפרנסות". הנתונים מראים כי 47.9% מהאבות השחורים נטשו את הילדים שלהם ולא תומכים בהם בכלל.

      עם כל הכבוד, אמא "צעירה ובורה" וכושלת ככל שתהיה עדיין טובה הרבה יותר על פני אבא שעשה ילדים ומבחינתו הם יכולים למות איפושהו.

    4. פרובוקטור יקר. שוב לא קראת ולא הבנת. נראה כי שוב נלכדת בתוך לולאה מרקסיסטית בתוך מוחך, ואתה הופך את הסוגיה למעמדות ולדיכוי.
      אנסה להסביר שוב. הבעיה אינה בנשים השחורות נגד הגברים השחורים, אלא במדיניות שהרסה את החברה השחורה, על גבריה ונשיה. אילו היית קורא ומבין, אולי היית תופס כי הכותב רואה גם בנשים השחורות כקורבנות של המצב, ואינו דוגל כמוך בדומיננטיות משום סוג, גברי או נשי, אלא בשיתוף פעולה ובאהבה.
      רק שמאלן סכסכן יכול להפוך את הטרגדיה הזאת למי אשם יותר, הגברים או הנשים.

    5. מאיפה לך מהן הדעות שלי? יכול להיות שאני די ימני, אבל אתה סתם מתלהם כמו ימני סטריאוטיפי.
      אני כתבתי רק את התגובה הראשונה.
      במגזין הזה יצאו לאחרונה כתבות מאוד הומופוביות ומיזוגניות שמדברות על ערך המשפחה.
      יכולתם לכתוב משפחות מתפרקות, אבל בחרתם לכתוב על ירידת . מעמדו של הגבר השחור בגלל המטריארכיה. איכשהו אתם מצליחים לדחוף את הנושא בכל פעם.

    6. לפרובוקטור:
      דעותיך הובעו היטב לתגובותיך. וכעת אסביר שוב: במאמר הוסבר היטב כי בעיית פירוק המשפחה השחורה נוצר עקב פגיעה במעמד הגבר השחור,שהפך למיותר במשפחה. התהליך פגע גם בנשים השחורות. הכותב הביא נתונים שתמכו בדבריו, אלא שלך לא נאה לשמוע מה שסותר את עמדותיך, אז אתה נאחז בקרנות מזבח הפוליטיקלי קטרקט ומאשים את הכותב במיזוגניה.
      וכנ"ל לגבי המאמרים על משפחות חד-מיניות. יכול להיות שהכותבים טועים ו יכול להיות שלא. אבל אתה פשוט מתנגד לעצם העלאת הנושא, ומאשים אותם במיזוגניות והומופוביה. ואני שואל: ממה אתה מפחד? למה אסור לעורר דיונים ולשאול שאלות?

    7. רב ערך יקר,
      מעניין לראות כמה נפיחות עצמך עולה מתגובותיך וכמה מעט יש מאחוריהן. אכן, הכתבה מלאה בנתונים, אבל מה שאין בה הוא הוכחות. אין שום ראיה לכך שהמדיניות הדמוקרטית היא שהובילה לדעיכת המשפחה המסורתית בקרב הקהילה השחורה. יש הרבה הצהרות אידיאולוגיות, והרבה נתונים שמראים כי הייתה ירידה וכי יש בארצות הברית דמוקרטים, אבל שום נתון שמראה על קורולציה בין מדיניות דמוקרטית לבין הבעיה שהמאמר מציין. בוודאי שאין בכתבה שום נתונים שמעידים על סיבתיות.
      אלא שעבורך נראה שזה לא משנה. כמו הרבה ימנים ובפרט נאו-ליברלים, אתה לא זקוק לנתונים כדי לגבש עמדה, אתה רק זקוק להם כדי שתוכל לטעון ברוב חשיבות כי הם קיימים, ולקוות שהקורא לא ישים לב שהם לא באמת תומכים בטענה שלך.
      שב, קרא, למד. קח שיעור סטטיסטיקה, קרא ספר היסטוריה. זה יהיה שימוש הרבה יותר יעיל לזמן שלך מאשר למלא את האינטרנט באוויר חם
      .

  3. שכחתם לציין:
    דניאל פטריק מוינהן היה ידיד אמת של ישראל, ופעל רבות לטובת
    ישראל, בעיקר בעת היותו שגריר
    ארצו באו"ם. זה אמנם לא קשור ישירות לנושא הכתבה אבל תמיד חשוב להרחיב אופקים…

  4. מעניין (גם אם שגרתי משהו).
    האם נזכה למחקר דומה על החברה הישראלית?

    1. לא נקבל. פשוט יגידו שהכיבוש השחית אותנו וזו הסיבה לכל הקשיים. כך נימנע מדיון כלכלי רציני ונוכל להמשיך לפנטז בשמאלנית.

  5. את התיאוריה הזאת לומדים בשנה ראשונה במבוא לקרימינולוגיה.

    ( המרד הזכרי" וכו" )

    אבל הסמולנים פשוט לא לומדים, הרבה יותר קל לזעוק "אפליה" " "כיבוש" ו "אפרטהייד"
    ללא סימוכין.

  6. די, אני המום!

    יש ישראלים שקוראים את justfourguys?
    ואני הייתי בטוח שאני היחיד. ועוד מביאים גרפים מדארלוק!!!

    ואם כבר מדברים על בעיות כאלו – יש תחזית שהבעיות האלו הופכות להיות הבעיות של החברה המערבית בכלל. ראו בקישור הבא:
    http://www.returnofkings.com/2090/how-black-america-has-predicted-our-future#!

    המוח

    1. אין לי שום בעיה עם האג'נדה שלהם, אבל returnofkings זה אתר גרוע מאוד. חצי ממנו עשוי מתוכן שיווקי קליקבייטי והחצי השני רק נראה ככה.

  7. כל עוד התקינות הפוליטית , מעקרת הדיונים ומסרסת הטיעונים , שולטת – לא יתן יהיה לטפל בבעיות מסוג זה . נראה מישהו בארה"ב שיעיז לטעון שלשחורים יש גם חלק ואחריות למצבם העגום .

  8. דווקא הפעם המאמר שלכם ברמה נמוכה. מישהו מהכריח את השחורים להתגרש? זה שהם מתגרשים יותר מהלבנים או ההיספנים זה בעיה שלהם. אף אחד לא מכריח אותם לעשות זאת.
    ויש הרבה זוגות גרושים היספנים אסייתים וכו' שלא מדרדרים כמו השחורים. הבעיה היא נטו חוסר השכלה והפשיעה הגבוהה.