יחודה וקדמותה של התורה

מתי נוצרה התורה? כיצד התגבשו חמשת חומשי תורה, ובאיזה סדר? מדוע לא זכה כיבוש הארץ להיכלל בהם? ד"ר יונתן כהן חותם סבב פרשיות שלם.

מתי נוצרה התורה? כיצד התגבשו חמשת חומשי תורה, ובאיזה סדר? מדוע לא זכה כיבוש הארץ להיכלל בדפוס הגאולה העתיק? • על שאלות אלו ועוד עונה השבוע ד"ר יונתן כהן, וחותם בכך סבב שלם של פרשות • מאמר מיוחד לרגל חג שמחת תורה

המצאה של ימי בית שני?; משה ואהרון, ציור בשמן 1692. באדיבות ויקימדיה
המצאה של ימי בית שני?; משה ואהרון, ציור בשמן 1692. באדיבות ויקימדיה

הערה  מקדימה: ברשימותי השנה הקפדתי, שכל רשימה תישא את עצמה. כלומר שניתן יהיה להבין אותה מתוכה בלי תלות ברשימות קודמות. גם ברשימה אחרונה זו, הדנה  בתורה כולה, שמרתי על הכלל הזה, אבל הוספתי למען אלה שקראו את כל הרשימות מראשית השנה עד אחריתה הפנייה לפרשות שכבר נזכרו בהן העניינים הנדונים כאן. להלן נדון בהיקף התורה, בקדמותה, בדרך התגבשותה, ובסוגים ספרותיים וברעיונות המיוחדים לה.

א. היקף התורה

תחילת תולדות ישראל בתורה בדבר ה' לאברהם בבראשית י"ב, 1: "לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ". המשכן בירידת שבטי ישראל למצרים ובגָלותם שם עד צאתם ממצרים כדי לשוב לארץ כנען. כיבוש הארץ הוא חולית הסיום של הסיפור הזה, אבל במפתיע אין התורה כוללת את החוליה האחרונה, וכיבוש הארץ מתואר בספר יהושע מחוץ לתורה. חסרון החוליה האחרונה מתמיה. יש חוקרים רבים שסברו משום כך שספר יהושע נכלל מלכתחילה בתורה כספר שישי, ושרק חלוקה מאוחרת הפרידה את ספר יהושע מן התורה. התורה לשיטה זו הייתה מלכתחילה לא חומש אלא משושה, או בלשון המחקר לא Pentateuch  אלא Hexateuch. לחיזוק השערה זו מצביעים חסידיה על הקשר החזק בין ספר דברים וספר יהושע ועל העובדה שמקורות התורה נמשכים ביהושע, (למשל המקור הכוהני, כפי שתיארתי בפרשת תרומה).

כנגד ההשערה שספר יהושע נכלל מלכתחילה בתורה יש לטעון שתי טענות: 1. כל קובצי המקרא העתיקים הידועים לנו: המסורה, תרגום השבעים, נוסח שומרון, אינם כוללים את ספר יהושע בתורה. 2. וטענה חזקה יותר: בהרצאות ההיסטוריה העתיקות במקרא  אנו מגלים להפתעתנו תופעה דומה. הרצאת ההיסטוריה מתארת בפרטים את תולדות ישראל עד לכיבוש הארץ ואינה מגיעה בסוף ההרצאה לכיבוש עצמו, או שהיא מסתפקת בהזכרת הכיבוש בקיצור נמרץ לעומת האריכות בתיאור של המאורעות הקודמים. למשל מזמור קל"ו בתהילים (הידוע לקהל הרחב מסדר פסח). המזמור פותח בבריאת העולם ממשיך ביציאת מצרים וחסדי ה' במדבר ומסיים כמו התורה בכיבוש ארצות סיחון מלך האמורי ועוג מלך הבשן. אנו למדים מכך שהדפוס הספרותי שאינו כולל את הכיבוש הוא עתיק יומין ואינו תוצאה של חלוקה מלאכותית מאוחרת.

מדוע לא זכה כיבוש הארץ להיכלל בדפוס הגאולה העתיק? ניתן להעלות בדרך השערה שפעל כאן ביודעין או שלא ביודעין הרצון לעצב את התורה במסגרת מעגל נבואי שלם. כותבי ההיסטוריה המקראית רואים את תולדות האנושות ובמיוחד את תולדות ישראל כהתגשמות דבר ה'. מן ההשקפה היסודית הזו נגזרו שני דפוסי היסוד המאפיינים את כתיבת ההיסטוריה במקרא – מעגל נבואי שלם ומעגל נבואי שבור. מעגל נבואי שלם הוא סיפור על דבר אלוהים והתגשמותו. מעגל נבואי שבור הוא סיפור הפותח בדבר אלוהים, אך דבר האלוהים אינו מתגשם או מתגשם בצורה חלקית בלבד. אחריו מופיע דבר אלוהים שני השובר ומבטל את הראשון או מצמצם אותו.

במעגל נבואי שבור מפריד החטא בין דבר אלהים הראשון ובין השני, החטא מסביר מדוע בוטל דבר אלהים הראשון. כפי שראינו ברשימתי בפרשת דברים, כיבוש הארץ בפועל לא התאים למה שהובטח בתורה. חלקים גדולים מן הארץ שהובטחה לא נכבשו. כלומר לפנינו מעגל נבואי שבור. ובאמת, ההיסטוריוגרפיה המקראית השתדלה להסביר את הפער בין ההבטחה והתגשמותה כדרכה. החטא, עבודה זרה, גרם, ואלהים גנז את הבטחתו (דנתי בכך במאמרי: "הכל בא" – חיבור ספר יהושע על רקע מסורת כיבוש הארץ, בית מקרא ק"ס, תש"ס).

רק השמטת סיפור הכיבוש אפשרה את עיצוב התורה כרצף של ישועה אחר ישועה במעגל נבואי שלם. השמטת מעגלים נבואים שבורים היא תופעה מוכרת בהיסטוריוגרפיה המקראית. ספר דברי הימים, החוזר על המסופר בספר שמואל ומלכים, נוהג להשמיט את המעגלים השבורים של ספרים אלה.

לא נכלל ברצף הגאולה; בני ישראל חוצים את הירדן. בנג'מין ווסט, 1800. באדיבות ויקימדיה
לא נכלל ברצף הגאולה; בני ישראל חוצים את הירדן. בנג'מין ווסט, 1800. באדיבות ויקימדיה

ב. קדמות התורה

מתי נוצרה התורה? האם היא היא יצירה קדומה השייכת לראשית הספרות המקראית או יצירה מאוחרת שנוצרה ברובה לאחר חורבן הבית הראשון (586 לפנה"ס)?

קדמות התורה מוכחת משתי תופעות:

1. מתוך היחס של ארבעת חומשי התורה הראשונים לספר דברים. החומשים הראשונים אינם מכירים את המצוות המיוחדות של ספר דברים ובמיוחד בולט שאין הם מכירים את ריכוז הפולחן במקדש אחד בעיר הבחירה. זמן פרסומו של ס"ד ידוע לנו ומוסכם – בתקופת המלך יאשיהו (622 לפנה"ס), כפי שביררנו זאת בפרשת ראה. הווי אומר, הספרות השמורה בארבעת החומשים הראשונים נוצרה לפני תאריך זה. האם נשמרו בעל-פה כדוגמת המשנה או במגילות נפרדות אין אנו יודעים.

2. מסקנה זהה יוצאת מתוך בחינת האופק ההיסטורי של התורה. לא רק שאין ארבעת ספרי התורה הראשונים מכירים את תקופת יאשיהו, הם גם אינם מכירים או רומזים למאורע כלשהו המאוחר לתקופת הממלכה המאוחדת (928 לפנה"ס). כלומר, רוב החומר המשוקע בתורה קודם, לעתים בהרבה, לתקופה זאת. ברשימותי השנה עמדתי על כך מדי פעם בפעם, וכאן אציין רק מה שזכרתי ברשימות אלה: ירושלים איננה נזכרת בסיפורי האבות (פרשת ויחי) ומכאן שהם קודמים לכיבושה בימי דוד; גבולות ארץ ישראל של התורה אינם מתאימים לגבולות בפועל (פרשת דברים), אין חוקת מלך (פרשת בהר), קצה האופק הוא כאמור ממלכת דוד (פרשת בלק).

ובעצם גם מספר דברים אתה לומד על קדמות הסיפור המקראי. החידוש הגדול של ספר דברים הוא ריכוז הפולחן, אבל בְחידוש יש פגם גדול מבחינה דתית, כי הדת מקדשת את העבר. ובגלל הפגם הזה ספר דברים מבקש להעביר את קדושת המסורת העתיקה והמוסכמת לחידוש, שמטבע הדברים עדיין אינו מוסכם. משום כך, כדרכם של ספרים כאלה בתולדות הדתות, משקיע ספר דברים את החידוש, ריכוז הפולחן, בעבר המקודש ותולה את החידוש באישיות נערצת ובמסורת עתיקה ומוסכמת על הכול. אישיות כזאת נמצאה לו – היא משה. ומסורת כזאת נמצאה לו – היא יציאת מצרים, הנדודים וההתנחלות. ומכאן ברור שלפחות יוצרי ריכוז הפולחן ושומעיו הראשונים בתקופת יאשיהו דימו בלבם, שהמסורת שספר דברים שיקע בה את חידושו, ריכוז הפולחן, היא עתיקת יומין והיא מוסכמת על הכול. ומכאן יוצא: מי שמסכים להנחה ההכרחית, שריכוז הפולחן הוא חידוש והוא יצירת ספר דברים, חייב להקדים בהרבה את תולדות עם ישראל שתוארו בו.

חוקרי המקרא והארכיאולוגים הסבורים שהתורה נוצרה ברובה בדורות האחרונים של ימי בית ראשון (למשל בישראל ההיסטוריון וחוקר המקרא פרופסור נדב נאמן והארכיאולוג פרופסור ישראל פינקלשטיין) ומגלים בתורה רמזים למאורעות מאוחרים יותר עושים זאת בדרך הדרש.

הערת הסתייגות: יוצאות דופן אולי התוכחות בויקרא ובמדבר, שקשה להכריע בהן, אם באיומי הגלות המופיעים בהן לא משתקף משהו מגלות ישראל. אני נוטה להניח שלא, ושיש כאן איום נוסחאי בלבד. נשאיר את הבעיה בצריך עיון.

ג. התגבשות התורה

יש במקרא שני תיאורים של טקס שבמרכזו עומד ספר תורה. האחד בימי יאשיהו (622 לפנה"ס), המתואר במלכים כ"ב-כ"ג (ראו רשימתי בפרשת ראה) והשני בתקופת עזרא נחמיה (445 לפנה"ס; ראו פרשת וילך). מסעיפי האמנה ששבי ציון כורתים על בסיס התורה אנחנו למדים שהתורה המצויה בידי השבים אינה זהה לתורה של ימי יאשיהו, שכללה רק את ספר דברים, אלא כוללת גם את החוקים שבשאר חומשי התורה. חוקי האמנה הנכרתת על ספר התורה הם ביטוי ראשון למדרש התורה. הם מתאמצים להתאים את החוקים העתיקים שמחוץ לספר דברים לחוקי ספר דברים. מן ההבדל הזה בין שני ספרי התורה, של יאשיהו ושל עזרא, אנו למדים שספר התורה במתכונת הנמצאת בידינו התגבש בין שני הטקסים כלומר בין  622, פרסום דברים בתקופת יאשיהו, לבין 445, זמן עזרא ונחמיה.

למעלה בסעיף ב' קבענו שהספרות המצויה בארבעת החומשים הראשונים קודמת לספר דברים. לעומת זאת ספר דברים הוא הראשון שגובש כספר. אנו למדים מכך שהתורה נוצרה מן המאוחר אל המוקדם. כלומר לספר התורה, שכלל מלכתחילה את ספר דברים בלבד נוספו במשך הזמן הספרים האחרים, שקדמו לו מבחינת זמן היצירה הכלולה בהם.

מן המוקדם אל המאוחר; ספר תורה. צילום: Lawrie Cate CC BY 2.0 VIA FLICKR
מן המוקדם אל המאוחר; ספר תורה. צילום: Lawrie Cate CC BY 2.0 VIA FLICKR

ד. יחודה הצורני והרעיוני של התורה

התורה נבדלת מחלקי המקרא האחרים בסוגים ספרותיים וברעיונות המצויים רק או בעיקר בה. לא אעמוד כאן על ההבדלים בין חלקי התורה השונים. עמדתי על כך במקצת בפרשות הסיום של החומשים: בראשית, שמות, ויקרא ובפרשת וילך לפני שבועיים. כאן אוסיף סוג ספרותי אחד ושני רעיונות.

סוגים ספרותיים

ברכה וקללה: בתורה מצויות רוב הדוגמאות לצורות הברכה והקללה. היסוד הצורני המובהק בברכה ובקללה, המבדיל אותן מן התפילה, הוא שהן אינן פונות לה' בבקשה שיפעל כדי למלא את בקשת המתפלל אלא קובעות את העתיד. "יְחִי רְאוּבֵן וְאַל-יָמֹת' " ולא "אנא ה' החיה את ראובן וגו". דוגמאות לסוג זה הן ברכות יעקב, ברכות בלעם, ברכת משה ועוד. העיון מלמד כי בתולדות האמונה הישראלית הולכת ונסוגה צורת הברכה מפני התפילה.

השקפות דתיות

פרימט המוסר: על-פי התורה (ונביאים ראשונים) שמירת המצוות הפולחניות היא הקובעת את גורל האומה בניגוד לתורת הנביאים (אמנם לא כולם), המצרפת לשמירת המצוות הפולחניות גם את ההתנהגות המוסרית, ולעתים כמו עמוס, נביא הכתב הראשון, מזכירה רק את החטא המוסרי.

אחרית הימים: האסכטולוגיה (=אחרית הימים) של התורה ונביאים ראשונים רואה את הניגוד הדתי בין ישראל לעמים כניגוד נצחי ואינה צופה לביטולו באחרית הימים בניגוד לאסכטולגיה הנבואית (לא של כל הנביאים) שלפיה: "וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל-הַגּוֹיִם" (ישעיהו ב, 2).

קדמות אמונת היחוד

התורה רובה ככולה מונותאיסטית, על-פי ההגדרה שהבאתי בפרשת שופטים. כלומר היא מאמינה באל אחד בורא העולם ואדונו. מן הראיות למעלה, המעידות שהתורה קדומה, אנחנו למדים שאמונת היחוד בישראל בדומה לתורה קדומה מאד ובשום פנים אינה יצירת סוף תקופת בית ראשון ואחריו כדעת חוקרים רבים מאוד. יתר על כן, מכאן  ראיה שסיפור תולדות ישראל המסופר במקרא בתחנותיו העיקריות: גלות מצרים – הנדודים במדבר, הבטחת הארץ וכיבושה, אם כי לא בגבולות שהובטחו (פרשת דברים), גם הוא קדום מאד.

העדויות ברורות

כל הפרטים שמניתי – היקף התורה, האופק ההיסטורי שלה, הצורות הספרותיות הרווחות בה, הרעיונות הדתיים האופיינים לה – מצטרפים לעדות אחת מתואמת, המעידה על קדמות התורה וממילא על קדמות אמונת היחוד. מי שבא לערער על הנחה זו איננו רשאי להביא פסוק בודד, בדרך כלל סתום, ולדרוש אותו על-פי השקפתו, אלא חייב לערער את העדות המתואמת.

המסגרת המצומצמת של רשימתי כופה כמובן קיצור נמרץ. המבקש להעמיק ביחוד התורה יכול לקרוא את פרקי הפתיחה המזהירים של תולדות האמונה הישראלית של יחזקאל קויפמן, שאין כמותם במחקר המקראי לעמקות, ליופי ספרותי ולבהירות סגנונית.

_______________________

ד"ר יונתן כהן לימד שנים רבות מקרא ולשון עברית בסמינרים של התנועה הקיבוצית-אורנים וסמינר הקיבוצים. מחבר הספרים: כפעם בפעם: מחקר ביצירות תומאס מאן, תשנ"ז; The Origins and Evolution of the Moses Nativity Story, 1993.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

15 תגובות למאמר

  1. מכיוון שהמאמר הזה לא מזכיר הן את הקיסרות הרומית והן את הרפובליקה אני מסיק כי הוא נכתב לפני כן.

    1. אילו המאמר עסק בחורבנות בתי המקדש והגלויות ולא הזכיר את הקיסרות הרומית בצדק הינו אומרים שהוא נכתב קוגם למציאותה

  2. חבל על המאמצים, מוסכם שתורה מן השמיים ומכאן נתחיל לחקור, אבל בטח שלא נתחיל את החקירה מעצם שלילת העובדה הזו.

    1. אם נאמין בתאוריות המובאות כאן נאלץ להאמין שאין לנו זכויות בארץ הזאת

  3. הספקולציות הרגילות – אם כי הפעם בכיוון שמרני יותר – של ביקורת המקרא עם כמעט שום הוכחה אמיתית. למשל תיאורית מקורות התורה – כהנים, יהוהיים וכו – היא שטות מוחלטת מבוססת על אי הבנה בסיסית של התרבות העתיקה ואי הכרה של טקסטים דומים של התקופה אך עדיין דוגלים בתיאוריה המוזרה – והאנטישמית -הזאת. התורה כולה, כולל דברים, כנראה נכתבה מתי שהיא אומרת שנכתבה, יש המון הוכחות פנימיות, למעשה כי הטקבט מכיל מידע שרק מי שחי באותה תקופה היה יכול לדעת ולא אנשים אחר כך ורק במאה ה- 20 גילו את הדברים מחדש. גם כי אין שום סיבה להניח מראש שהטקסט משקר מאותה סיבה שלא מניחים את זה על מוקרות אחרים מאותה תקופה.

    1. ואלה, המלכים, אשר מלכו, בארץ אדום–לפני מלוך-מלך, לבני ישראל (בראשית לו, לא). ודי לחכימא ברמיזא

    2. ואלה, המלכים, אשר מלכו, בארץ אדום–לפני מלוך-מלך, לבני ישראל (בראשית לו, לא). ודי לחכימא ברמיזא

  4. אחת השאלות מטרידות אותי לגבי זמן כתיבת התורה היא לגבי השימוש בספרות עשרוניות כשיטת מניה.אנחנו יודעים ששיטת המניה העשרונית הופיעה יחסית מאוחר ע"י הערבים במאה השישית כנראה. אז הכיצד ששיטה זו מופיעה כבר בתורה.אודה למי שיסביר את הסוגיה.בתודה

    1. השיטה העשרונית מבוססת על מספר אצבעות הידיים, כך שהיא קדומה מאוד. הערבים המציאו את הספרה אפס ולא את השיטה העשרונית.

    2. נראה לי שאתה מתבלבל בין שיטת המניה העשרונית, לבין הופעת סיפרת ה-0. הרי הספרות הרומיות בנויות בשיטה העשרונית, אבל קודמות לערבים, ואכן אינן כוללות מקום ל-0. ..

    3. האפס בא מההודים ולא מהערבים (שלקחו כרגיל קרדיט לא ראוי).

  5. שאלה לד"ר כהן:
    ברשימה לפרשת בלק ייחסת את שירת משה שבספר דברים לימי הממלכה המאוחדת. כיצד זה מתיישב עם מה שכתבת כאן על זמנו של ס"ד?

  6. שלום גרשון
    1. שירת האזינו וברכת משה (זאת הברכה) הן חטיבות נפרדות בספר דברים ויש לדון בהן בנפרד. כל הסימנים שמנו חכמים בס"ד ושמניתי מקצתם בפרשת ראה נעדרים בשירות. ובכלל יש להעיר שבסיום ס"ד החל מפרק ל"א מופיעים שוב המקורות של ארבעת החומשים הראשונים.
    2. ובנוסף ס"ד כולל בתוכו חומר עתיק מאד. הן כפי שציינתי השקיע ספר דברים את החידוש, ריכוז הפולחן, במסורת עתיקה ומוסכמת על הכול. לעתים מלמדת ההשוואה שדווקא בס"ד נשמרה הגרסה העתיקה למשל בפרשת המרגלים (ראה דברי בפרשת שלח).
    3. והערה אחרונה תן לבך, שמטעמי זהירות מדעית ציינתי את 622 לפנה"ס כזמן פרסומו של ס"ד ולא כזמן יצירתו. ולענייננו קובע זמן פרסומו.
    אני חוזר על העיקר: אין בס"ד כתובים המאוחרים לתקופת יאשיהו אבל יש הרבה הקודמים לו . אין בארבעת החומשים הראשונים כתובים המאוחרים לס"ד, ורובם קודמים לתקופת הממלכה המאוחדת.
    לכלל זה אין כמעט יוצאים מן הכלל.

  7. תורה מן השמים. וכל מי שמייחס את הכתיבה של ספר דברים לתקופה מאוחרת יותר ואחרת, אומר בעצם שהתורה כוללת פרטים כוזבים. ספר דברים מספר על דברי משה אל העם, משה דיבר? זה התרחש? סוף ספר דברים מדבר על כתיבת התורה על ידי משה. זה נכון או שזה כוזב? הטלת דופי בתורה שלנו ובנכונות הכתוב בה היא יומרנות ,