הסיוט הנאצי של יהודי לוב

לאחר שהנאצים לא הספיקו לחסל את יהודי לוב, ניסו המקומיים להשלים את המלאכה. היום לפני 70 שנה, הסתער המון ערבי על היהודים וטבח בהם באכזריות

היום לפני 70 שנה, ב-2 בנובמבר 1945, הסתער המון ערבי מוסת על יהודי לוב וביצע בהם שפטים איומים הפרעות התחוללו בחסות קצינים אנגלים, לאחר שצפון אפריקה נכבשה על-ידי הצבא הבריטי מידי הצבא הגרמני את מה שהנאצים לא הספיקו לעולל ליהודים במחנות ריכוז שהקימו בלב המדבר, ניסו להשלים הערבים

הגרמנים לא הספיקו לבצע את כל זממם; יהודים לובים שניצלו מברגן-בלזן. באדיבות יד ושם
הגרמנים לא הספיקו לבצע את כל זממם; יהודים לובים שניצלו מברגן-בלזן. באדיבות יד ושם

כמו בשאר מדינות האסלאם, גם בלוב קיימו היהודים חיים תרבותיים עשירים, ואף השתלבו במסחר ובהנהגה המקומית. הקהילות היהודיות בלוב התרכזו בשלושה מוקדים עיקריים: 22,000 יהודים גרו במחוז טריפוליטניה המזרחי, הגובל בטוניסיה ובעיקר בעיר טריפולי; 3,600 יהודים גרו במחוז קרינאיקה המערבי, הגובל במצרים ובעיקר בעיר בנגזי; ו-7,000 יהודים גרו בכפרים במחוז פזאן שבלב המדבר הלובי. האחרונים התקיימו בתנאים פרימיטיביים וחלקם אף התגורר במערות חצובות בסלע.

בקיץ 1911, שנים ספורות לפני מלחמת העולם הראשונה, השתלטה איטליה על לוב. שמונה שנים מאוחר יותר, לאחר "חלוקת השלל" של המעצמות המנצחות במלחמת העולם, במסגרת הסכמי ורסאי, חשו האיטלקים מרמור קשה על קיפוחם בהסכמים. בניטו מוסוליני ניצל את האווירה הקשה, והשתלט עם מפלגתו הפאשיסטית על רומא מתוך הבטחה נחושה לחדש את תפארת האימפריה הרומית. לוב, ובהמשך גם סומליה ואתיופיה, היו מעתה לחלק מן האימפריה שאותה התכוון מוסוליני לכונן.

בתחילה הפאשיזם האיטלקי לא בישר רע ליהודים שתחת חסותו. מוסוליני מינה לכהונת מושל לוב את איטלו באלבו, טייס וגיבור מלחמה, והלה ראה ביהודים גורם חשוב לפיתוח הכלכלה וסיפק להם הגנה מול רדיפות המוסלמים. למעט חיכוך קשה עם ההנהגה היהודית בעקבות דרישתו לפתוח את החנויות שבעה ימים בשבוע, כולל בשבת, ניהל באלבו יחסים טובים עם היהודים.

אולם, בראשית שנות השלושים החלו להתקדר השמיים מעל יהודי גרמניה ואיטליה. הקשרים בין אדולף היטלר, שהיה למנהיג גרמניה הנאצית, חאג' אמין אל-חוסייני, מנהיג ערביי ארץ ישראל, ובניטו מוסוליני, הדוצ'ה של איטליה – הלכו והתהדקו, והסכנה החלה להתברר. האיטלקים סייעו לערבים במרד הערבי שפרץ באפריל 1936, וחצי שנה מאוחר יותר הוכרז על כינון ציר גרמניה-איטליה. ועדיין, למרות הקשרים שרקם עם הגורמים האנטישמיים המוצהרים, שב מוסוליני והצהיר בשלב זה שלארצו אין כל בעיה עם היהודים. במרץ 1937 אף ביקר מוסוליני ברובע היהודי בטריפולי. הוא הבטיח בחגיגיות לכבד את מסורות היהודים ומנהגיהם, והתחייב לבטל את גזירות השבת.

אמירות אלו התבררו כקצרות מועד. במרץ 1938 הונהגו באיטליה, ובכלל זה בלוב, חוקי גזע. ותחת חסות הממשלה קמה "ועדה מדעית" – La difesa della razza (ההגנה על הגזע) – אשר הגדירה אבחנה בין שלושה גזעים אנושיים: הגזע האיטלקי הנעלה, הגזע האפריקני הנחות, והגזע היהודי השפל מכולם. אך לאיטליה, מוקד הנצרות העולמי, התעוררה בעיה עם מסקנות הוועדה. באוגוסט 1938 התפרסם בבטאון המדעי של הוועדה הסבר לסתירה שנתגלעה בין התיאוריה על שפלות היהודים, ובין היותם מחולליה של הנצרות הקדושה. הפתרון היה פשוט: "היהודים של המאה ה-20 אינם יותר הצאצאים הישירים של העם ממנו בא הנוצרי הראשון. העם היהודי של היום אינו קשור גזעית לעם שהיה בעבר. היהודים אינם נמנים עם הגזע האיטלקי ועל כן יש להפלותם לרעה."

המצב מדרדר במהירות

ההנחיות נגזרו עד מהרה למעשים. עד סוף שנת 1938 גורשו הילדים היהודים מבתי הספר הממלכתיים, ורוכזו במוסדות נבדלים. יהודים הושפלו ופוטרו ממשרות ציבוריות. בינואר 1939 סופחה לוב באופן מלא לאיטליה תחת התואר "החוף הרביעי", וב-10 ביוני 1940 הצטרף הפאשיזם האיטלקי לקרבות מלחמת העולם השניה לצד גרמניה הנאצית. בלוב התפרסו 220,000 חיילים איטלקים, ואליהם צורפו 80,000 מוסלמים. איטלו באלבו, שנודע בהסתייגותו מן הנאצים, נהרג בתאונת מטוס מסתורית, ומותו הגביר את העוינות המופגנת כלפי היהודים. הללו הואשמו בפומבי בהרס כלכלת לוב.

לא רק באירופה; מחנה הריכוז גאד'ו במדבריות לוב. באדיבות ויקימדיה

במהלך ספטמבר 1940 הפגיזו האיטלקים את תל-אביב, והבריטים הפגיזו מצדם את בנגזי וטריפולי. עיקר ההפגזות היה על מוקדי התשתית הגדולים, תחנת הכוח והנמל, שבין שניהם שכן ה"חארה" – (הרובע היהודי) של טריפולי. ההפגזות גרמו לפגיעות קשות. 60 יהודים נהרגו, רבים נפצעו, ונזק עצום נגרם לרכוש. מאות יהודים נמלטו לכפרים המרוחקים וחיו תקופה ארוכה כפליטים, ובהעדרם בזזו הערבים את רכושם. היהודים שהחליטו להישאר בערים סבלו מרדיפות השלטונות האיטלקיים ומהתנכלויות של שכניהם הערבים.

ב-1940 נראה היה שחל מפנה: הצבא הבריטי כבש את לוב והכוח האיטלקי הובס. האוכלוסיה הערבית הנכבשת קיבלה את הבריטים בקרירות, ואילו היהודים הביעו שמחה מופגנת, לא מעט בשל המפגש עם לוחמים יהודים-אנגלים שלחמו בחיל החפרים וביחידות התובלה הבריטיות.

אך הסיפור לא תם כאן. הכישלון המוחץ של האיטלקים הביא להקמת הקורפוס האפריקני הגרמני בפיקודו של ארווין רומל. באביב 1941 נסוג הצבא הבריטי מקירינאיקה לכיוון ארץ ישראל, וכוחותיו של רומל פלשו בסערה ללוב. עשרות יהודים ניצלו את ההזדמנות, חברו לנהגים היהודים והוברחו כנוסעים סמויים לארץ. אולם, בתווך שבין הנסיגה הבריטית ובין השתלטות רומל על לוב, שילמו הקהילות היהודיות מחיר כבד על שמחתם למראה החיילים האנגלים. הערבים ניצלו את היעדר השלטון ופרעו בשכניהם היהודים, חנויות ובתים של יהודים נבזזו, ועשרות נרצחו או הושלכו לבתי הכלא. היהודים הואשמו בבגידה וברמיסת הכבוד האיטלקי, ושלושה מהם נידונו למוות והוצאו להורג ביוני 1942.

כניסת הקורפוס האפריקני הביאה להשלטה מחודשת ונחרצת יותר של חוקי הגזע בלוב, ועם הגעת הידיעות על גורלם המר של היהודים בארצות הכיבוש הנאצי, הדבר גרם לבהלה בקרב יהודי לוב. זרם הפליטים מערי לוב אל הכפרים גבר, והללו סבלו מחרפת רעב, מחלות ומגפות. השלטונות מצדם, הגלו מאות יהודים למחנות הסגר שם הם נכלאו בתנאים איומים. מאות יהודים – בעיקר אלו בעלי האזרחות האירופאית – הוגלו לאיטליה, שם הם נאלצו להתמודד עם הכפור העז כאשר הם מצוידים בבגדי המדבר הקלים שלבשו כאשר גורשו. בהמשך המלחמה הועברו הגולים למחנות אינסברוק-רייכנאו באוסטריה, ולמחנות ההשמדה ברגן-בלזן ואושוויץ.

מסילות אל ההשמדה

ב-20 בינואר 1942 התקיימה ועידת ונזה הידועה לשמצה, לשם ארגון הלוגיסטיקה המורכבת של יישום "הפתרון הסופי". ממחקריהם של ד"ר עירית אברמסקי-בליי ויעקב חג'ג'-לילוף, עולה שבדו"ח הסודי והמדויק למדי שיצא בתום הוועידה – אשר פירט את מנין היהודים בכל אחת מארצות הכיבוש – נכללה השמדת יהודי לוב עם יהודי איטליה, והשמדת יהודי טוניס עם יהודי צרפת.

במהלך החודשים הבאים נכבשה לוב בשנית בידי הבריטים ושוב נכבשה מחדש על-ידי הכוחות הגרמניים, שכעת התחילו במבצע לדילול יהדות לוב באמצעות הגליית אלפים למחנות הכפיה צ'יוויטלה דל טורונט, ארצו, באניו א-ריפולי ובאזאנו שבאיטליה. בשלב הבא הוגלו יהודים מקרינאיקה למחנות הריכוז בוקבוק וסידי אל-עזיז שהוקמו בלב המדבר, ושם הם ביצעו עבודות כפיה מפרכות. אחת המשימות בהן עסקו הייתה סלילת הרכבת הטראנס-סהרית, שאת תכליתה ניתן רק לשער.

לפי אברמסקי-בליי וחג'ג'-לילוף נשלחו 2,600 יהודים לובים למחנה הריכוז ג'אדו, כחלק מתכנית להשתמש בו כתחנת ביניים לקראת העברה למחנות ההשמדה באירופה. במחנה ג'אדו מתו 562 יהודים ממחלות ומרעב או נרצחו בעינויים. מנין כלל נרצחי לוב בשואה עומד על 712 נפש. (2.5% מכלל האוכלוסיה).

כבש את לוב מידי הבריטים; הגנרל רומל. באדיבות ויקימדיה
כבש את לוב מידי הבריטים; הגנרל רומל במדבר הערבי. באדיבות ויקימדיה

הניצחון הבריטי בקרב אל-עלמיין השלישי, בספטמבר 1942, הביא לנסיגת הצבא הנאצי ולכיבוש מחודש, חמישי תוך שנתיים, של לוב. במהלך נסיגה זו, בחודש ינואר 1943, פנה המופתי חאג' אמין אל-חוסייני לשלטונות גרמניה ואיטליה ודרש להגלות מלוב, תוך כדי הנסיגה, את כל היהודים. תכנית זו לא התממשה בשל חיפזון המהלך, אך הגרמנים המובסים הגבירו בזמן נסיגתם את הפגיעה ביהודים.

לאחר הנסיגה הגרמנית מצפון אפריקה, ובשעה שבאירופה עדיין השתוללו הקרבות וההשמדה,החלו בלוב בשיקום הנזק העצום. יהודים שבו לבתיהם הבזוזים, הפעילות הציונית התגברה, וצעירים רבים עלו לארץ ישראל.

בחודש נובמבר 1945, לאחר תום המלחמה, התברר שהנאצים הניחו את חרבם אך לא כך הערבים המוסתים. ביום השנה להצהרת בלפור, ה-2 בנובמבר 1945, עלה באופן מאורגן ויזום המון ערבי על הרובע היהודי בטריפולי, בתי-כנסת רבים חוללו, מאות בתי מסחר הוחרבו, ו-132 יהודים נרצחו באופן בלתי אנושי. מאות אחרים נפצעו קשות. הצבא הבריטי ששלט במדינה לא התערב במתרחש משך יומיים תמימים, ועל פי עדויות של חיילים יהודים ששירתו בו, חלק מהקצינים הבריטים אף הצטרפו למסיתים.

החשכה והכחשה

אירועי שנות ה-40 בלוב הבהירו אפוא כמה אמיתות חשובות. בצפון אפריקה אמנם הוכרעו הקרבות בטרם הספיקו הנאצים לממש את זממם, וכמובן שאין השוואה – לא במניין ולא בעוצמה – בין אסונם של יהודי אירופה לאסונם של יהודי צפון אפריקה; ובכל זאת, הניסיון המאוחר לצייר אידיאליזציה של יחסי יהודים ומוסלמים בארצות ערב הוא מופרז, מגמתי ואיננו עולה בקנה אחד עם ההתרחשויות ההיסטוריות. אין ספק שהיו פה ושם רגעי חסד ליהודים בארצות האסלאם, אך התמונה הכללית היא של מערכת יחסים אשר בשעת הכושר מתפרצת לרעת היהודים.

בדומה להתרחשות ברבות ממדינות אירופה, גם בלוב לא חיכו המקומיים – במקרה זה הערבים – לנאצים, והם גם לא חדלו מפגיעתם לאחר נפילת האחרונים. ערביי לוב הרגו ביהודים לפני המלחמה, במהלכה, וביתר שאת לאחר שהסתיימה, בחסותם של הבריטים. גם שפיטת הפושעים הנאצים ועוזריהם שהתרחשה בתום המלחמה באירופה, לא התרחשה במקביל בצפון אפריקה.

במהלך שנות ה-90 החלו יהודי לוב, אלו מהם שנותרו בחיים, לקבל מעט מן המגיע להם כפיצוי על ימי האימה. אך ברמת ההנצחה וההסברה הבינלאומית, טרם ביצעה מדינת ישראל את המתחייב.

מאמרים נוספים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

22 תגובות למאמר

  1. תודה לכותב המאמר, מעניין מאד.
    עם זאת, כותב המאמר מעדן את ההיסטוריה.
    כוונתי היא להתייחסות האנגלים (בני דודם של הגרמנים, כך הם עצמם רואים זאת) לפרעות שביצעו המוסלמים ביהודים.
    האנגלים, כמו בחברון תרפ"ט, היו שותפים לרצח היהודים, בין אם ע"י אי התערבות ובין אם בסיוע בפועל לרציחות.
    ומה שכתב הנ"ל בכותרת המשנה "את מה שהנאצים לא הספיקו לעולל ליהודים במחנות ריכוז שהקימו בלב המדבר, ניסו להשלים הערבים" יש לעדכן לנוסח הנכון יותר – "את מה שהנאצים לא הספיקו לעולל ליהודים במחנות ריכוז שהקימו בלב המדבר, ניסו להשלים האנגלים באמצעות הערבים".
    גישה זהה נראתה גם בתקופת מלחמת העצמאות, כאשר מדינות אירופה וארה"ב הטילו אמברגו נשק על מדינת היהודים בעת שזו נאלצה להתמודד, לחיים או למוות, עם פלישת צבאות ערב. את מה שהגרמנים לא הספיקו לסיים, ביקשו האירופאים והאמריקאים האנטישמים לבצע באמצעות המוסלמים.
    אם לגויים היתה אפשרות למנוע ממדינת ישראל להילחם על חייה וחיי היהודים שבה, הם היו עושים זאת אתמול.
    ——-
    לגבי מחויבותה של מדינת ישראל לסייע בתיקון העוול שנגרם לניצולי ושורדי השואה שעלו מלוב, יש לכל הפחות חובה ללמד את הנוער על השואה שהתרחשה בצפון אפריקה ובעיראק. את כספי הפיצויים יש לחשב באופן קצת יותר חיובי מזה של היום.

    1. האמברגו האמריקני הציל את ישראל!
      ישראל קבלה סיוע מהגוש הסובייטי ובעיקר מצ'כוסלובקיה.
      מהערבים נמנע סיוע בשל האמברגו האמריקני.

  2. מי אמר שהמופת'י חאג' אמין אל חוסין לא היה נאצי?

    למעשה ההנהגה הפלשתינית לדורתיה היא הנהגה נאצית שרצתה בהשמדת העם היהודי.

  3. מאמר מעניין וחשוב.

    רק הערה אחת – נדמה לי שהפכתם את הכיוונים הגיאורגפים – מחוז בנגזי נמצא במזרח לוב ולא במערב (ואכן גובל במצרים, אשר מזרחית ללוב), בעוד טריפוליטניה הינו מחוז מערבי בלוב, וגובל בטוניסיה (ולא במזרח כפי שנכתב במאמר).

    1. 1. אכן הכיוונים התהפכו.
      2. לא כל לוב החליפה ידיים חמש פעמים, אלא רק קירנאיקה. טריפוליטניה נשארה בשליטה איטלקית/גרמנית עד אחרי קרב אל עלמיין האחרון, נובמבר 1942.

  4. שהגרמנים הנאצים החלו בהשמדת יהודי אירופה פנה חיים וייצמן במכתב אל שלטונות בריטניה להעלות לארץ ישראל כ-40000 יהודים אולם האנגלים סירבו לבקשת חיים וייצמן ובזאת חרצו האנגלים את גורל היהודים הללו למוות,,ובמקום היהודים הביאו הבריטים כ-40000 ערבים/מוסלמים ממצרים לארץ ישראל וזאת לפי הסופרת/חוקרת גואן פיטרס בספרה "מאז ומקדם",,,
    גם האמריקאים ידעו על מחנות הריכוז ומחנות ההשמדה אולם לא עשו מאומה למען הצלת יהודי אירופה ואפילו השתיקו ומנעו את פרסום השמדת יהודי אירופה מהציבור בארצם כאשר היו בניהם יהודים ששיתפו פעולה עם שלטונות ארה"ב בהשתקת והעלמת השמדת יהודי אירופה!!!

  5. חשוב מאוד להעלות פרק זה שעבר על יהודי לוב שלא מוכר לרבים. יישר כוח על המאמר!

  6. הורי שעלו מבנגזי שבלוב לא חדלו לספר לנו את מוראות השואה בארצם.אימי והוריה הגיעו בבריחתם עד לסודן לאחר שהנאצים הגיעו למצריים. עם חזרתם לבנגזי דבר לא נותר מרכושם כולל הבית.עם עלייתם ארצה נשאר סבי בלוב ואחכ באיטליה בניסיון לקבל את כספו שהיה בבנקים האיטלקים.לאחר מאבק בין שנתיים הם נתנו לו פרוטות איתם קנה לי אופניים,לנכדה שזה עתה נולדה בארץ ישראל. הורי גדלו אותי בגאווה על מורשתם ושוחחו אך עברית בבית.בין כל הסיפורים הקשים שסופרו על תקופה זו,סיפר לי אבי עליו השלום,שלום קרדי סיפור אחד מפתיע.באחד מחילופי השלטון בעת שהנאצים ברחו והבריטים עמדו בפתח,נכנס לחנותו קצין גרמני ודרש שיבוא איתו לאחורי החנות.אבי היה בטוח שבכוונתו לחסלו ואז אכן שלף הקצין אקדח,אך במקום לירות בו מסר לידיו את האקדח וללא מילים הסתלק

  7. שלום עופר

    הכתבה אכן מצויינת אבל ..
    ראשית, הטבח ביהודי לוב בשנת 1945 החל ב 4/11 ולא ב 2/11 והוא ארך 4 ימים.
    אני חושב שטבח שכזה, ראוי לכתבה מקיפה, כמו שהתפרסמה בשבוע האחרון בעיתון "בשבע" לקראת יום עיון שקיימנו ביום ראשון ה 1/11 יחד עם מרכז דהאן, באוניברסיטת בר-אילן לציון 70 שנה.

    לינק לכתבה: http://www.inn.co.il/News/News.aspx/308829

    לינק לאתר ICAST שבו העלינו מס' עדויות של ניצולים ועדי ראייה http://www.icast.co.il/default.aspx?p=Podcast&id=508407 לטבח >>
    צריך לתת את הכבוד הראוי לטבח ולהצביע על האשמים הישירים – הבריטים.

  8. ישר כח על הכתבה, אם כי, היא חסרה פרטים ותיאור של הטבח הנורא שהתחולל בטריפולי ובכמה כפרים מסביבה, אותו מזכיר המחבר בכמה משפטים.
    לכן, אני יותר משמח להוסיף את המידע החסר כאן בתגובתי.
    ב 4/11/1945, בשעת ערב, החל בתיאום מראש, אספסוף ערבי שמנה קבוצות בנות 30-40 איש לפרוע ביהודי טריפולי.
    הם הרסו ובזזו חנויות של היהודים בשוק א-ת'רק ובשוק אלעאטארה, חנויות שסומנו מראש כחנויות של יהודים.
    יהודים רבים נפצעו, אבל מעבר לכך, לא הסתיימה ההשתוללות הזאת בהרוגים.
    למחרת, משעות הבוקר, התגברו המהומות. האספסוף המשיך להרוס חנויות ולבזוז אותן, אלא שהפעם הם הנכנסו לריכוזים בהם התגוררו יהודים, בעיר החדשה וגם ברובע העתיק, שרפו מכל הבא ליד, בזזו וכמובן הרגו ופצעו רבים.
    במהלך היום החלו שמועות להגיע גם לכפרים עמרוס וזנזור, זאוויה ומסיללאתה ותאג'ורה.
    אלפי ערבים כפריים הצטרפו לפורעים, כשהמשטרה והצבא הבריטי לא רק שאינם עושים דבר, הם אף שמים בסגר את החיילים הארצישראליים שהיו מוצבים בלוב עם הבריגדה היהודית, נוטלים מהם את הנשקים ובעצם מונעים מהם, במשך 48 שעות, לצאת לעזרת אחיהם.
    שוטרים סקוטים וסודנים שהיו נוכחים ברחובות טריפולי, לא נקפו אצבע ונתנו לערבים להרוג ביהודים.
    ההרג היה נורא, רוב היהודים נשחטו כפשוטו, גופותיהם נשרפו, ילדים וטף גופותיהם הוטחו ע ל הקירות, נשים הרות, ביטנן בותרה והוולדות נזרקו עליהן, אברי המין של הגברים נכרתו והושמו בפיהם ועוד ועוד.
    בכפר עמרוס נשחטו 38 יהודים ורובם נשרפו עד שאי אפשר היה לזהות אותם והם נקברו, בבית העלמין שבכפר, בקבר אחים.
    בכפר זנזור, המרוחק 70 ק"מ מטריפולי, נשרפו חיים 34 יהודים, חלקם משפחות שלמות (משפחת גואטה איבדה 11 מבניה בבת אחת) וגם אותם היה צריך לקבור בקבר אחים בטריפולי.
    גם בשאר הכפרים שהוסכרו נרצחו יהודים כשבסה"כ נרצחו בטבח הזה 132 יהודים, מאות נפצעו, אלפים נותרו חסרי בית, מאות חנויות ובתים נבזזו ונשרפו ו 9 בתי כנסת חרבו על תשמישי הקדושה שלהם.
    רק אחרי 48 שעות החל הצבא הבריטי להתערב כשרק אחרי 4 ימים הושב הסדר על מקומו, גם זה רק לאחר לקיחת יוזמה של אחד הקולונלים (שכחתי את שמו) שפעל בניגוד להוראות ובאמצעות סגר מוחלט שגם נאכף, הצליח להביא לסיום ההרג.
    הטבח הזה הוא השני בחומרתו במאה השנים האחרונות, כשקדם לו רק הפרהוד שאירע ליהודי עיראק.
    הטבח הזה כנראה לא מספיק סקסי כדי שהוא יילמד במסגרת תוכנית הלימודים של משרד החינוך.
    הוא לא מספיק חשוב .
    חשובים ממנו פרעות קישינייב בהם נהרגו "רק" 49 יהודים.
    חשובים ממנו מאורעות תרפ"ט בהם נהרגו 133 יהודים.

    יש חשיבות בהצפת הנושא גם באמצעות כתבות שכאלה.

    1. למה צריך לדבר על חשיבות לפי מספרים?
      אם כך אתה חושב הרי שבשואת יהודי לוב נהרגו רק 700 יהודים לעומת מיליונים באירופה. אז אולי לא שווה להזכיר את האסון הזה כי נהרגו בו מעט אנשים לעומת האסון באירופה?
      למה תמיד אתם חייבים להשוות סבל בסבל? כי אם כך, אתם "מפסידים" כי אחיי מאירופה לא שבו כלל לבתיהם, הם נותרו עמוק באדמה הקרה בקברי האחים שלהם.
      תתבייש לך על ההשוואות האלה

  9. במהלך הטבח קם גוי בשם מיקלה ניצולה, החביא יהודים בביתו וחירף את נפשו בהגנה אקטיבית עליהם. יצא עם אקדח שלוף לעבר הפורעים והצליח להרחיקם

    1. תשובתי מופנית לגברת הנכבדת אורה ארנון.

      קל לדבר כשאתה זה שקובע את סדר היום.
      אתם, שיושבים כבר עשרות שנים בכל צומת אפשרית, מחליטים מה כן ומה לא, ובין היתר לא לפוגרום שביהודי לוב, אל לכם לצייץ בכלל.
      אם לא שמת לב, כתבתי "רק" בין גרשיים, לא כדי להשוויץ שבפוגרום ביהודי לוב נהרגו יותר , אלא להראות שגם שנהרגו רבים מאוד, עדיין היה מי שהחליט לא לתת לפוגרום הזה, במשך 70 שנה, במה.
      לא בתקשורת
      לא במערכת הלימודים
      לא בשום מקום.
      אז את באה ומצייצת ואומרת לי תתבייש?
      תתביישי את וחברייך על כל מה שעשיתם ליהדות המזרח במשך כל השנים מאז ועד היום, כולל היום.
      אין שום סיבה שאני ואחי נאלץ להילחם שיכירו בהיסטוריה שלנו !!!
      וחכמה כמוך, אם היית משקללת את ה 700 שמתו בשואה ה 30,000 שמנתה הקהילה, היית מבינה שזה מספר קטן באופן עצמאי אבל גדול באופן יחסי.
      ומוות הוא מוות הוא מוות.
      גם לאלפים מתוך ה 30,000 בטריפולי ובכפרים לא היה לאן לחזור, הבתים היו שרופים, החנויות הרוסות ובזוזות, וריח הגוויות השרופות בכל מקום נישא בכל מקום.
      תתביישי לך את !

  10. אני זוכר בילדותי את סיפורי הסבתות האחת
    מ״זאווייה״ והשניה מ״זווארה״ הסבתא מזאוויה
    סיפרה אכן על הפרעות שבצעו בהם הערבים ואילו
    הסבתא מזווארה סיפרה שהערבים המקומיים ביקשו
    מהם להשאר בבתיהם והם יגוננו עליהם וכך היה
    חלק מהערבים המקומיים נפגע בקרבות האלה אבל
    אף יהודי לא נפגע . אני חושב שחשוב להדגיש זאת
    שהיו גם ערבים הגונים (שמעולם לא העניקו להם את
    הכבוד של חסידי אומות העולם ( אז למען הדיוק
    ההיסטורי צריך להוקיר להם תודה

  11. פליטים: הנכבה האמיתית והנכבה המזויפת
    בעוד הערבים מאשימים אותנו בנכבה הם הכינו לנו את נכבת הסכינים האמיתית. האמת ההיסטורית, העובדתית, היא כי מדינות ערב הן שיצרו נכבה אחרת, נכבה ליהודים. הן עשו זאת בסדרת אירועים קשים ואלימים (פוגרומים, גירוש למחנות ריכוז וכו', אפשר לציין את מועד תחילתה של הנכבה האמיתית בעת המודרנית בפרהוד שנערך בבגדד ב – 1941.
    מול השקר הפלשתיני על הנכבה שנעשתה בהם כביכול, אנחנו על הנכבה האמיתית שלנו גזרנו שתיקה. כך נוצר מחדל הסברתי בקנה מידה היסטורי, וניטלה גם מהציבור הבינלאומי היכולת להבחין בתחום זה בין אמת לשקר. הטשטשה ההבחנה בין הנכבה האמיתית והנכבה המזויפת
    גם הערבים יושבי ארץ ישראל השתתפו ב"חגיגת הסכינים" הזו, על ידי פרעות משלהם, חברון, מוצא, שיירת הרופאים לביה"ח הדסה, גוש עציון, הרובע היהודי בעיר העתיקה וכו', הממסד בישראל, לאחר הקמתה ולדורותיו, לא הבין או לא רצה להבין את המשמעות של העובדות ההיסטוריות כפי שהן. לא ראה לנגד עיניו את התמונה הכוללת של "עליהום" ערבי על יהודים בכל מרחבי המזרח התיכון. בארץ ישראל קמו מליון ומאתיים אלף ערבים על ישוב יהודי קטן שמנה מחצית ממספרם, (כשש מאות אלף) כדי לכלותו, לעשות בו נכבה. כך נוצרו התנאים לנכבה כאן (שנכשלה), ולנכבה בפועל בגלויות היהודים בארצות ערב. שם המזימה צלחה. בבגדד (הפרהוד, 1941), ובצפון אפריקה הבינו כמליון יהודים שאין להם שום סיבה להישאר ליד שכניהם ש"הטיבו עמם", ובוצעו בהם פוגרומים וגירושים למחנות ריכוז. אם חפצי חיים הם. הנכבה היהודית. והזיקה הציונית שלהם לישראל, הן שגרמו להם להגר, למעשה לברוח. רובם באו לכאן.
    אז על איזו נכבה בדיוק מדברים הערבים? ומדוע השתיקה הישראלית?

  12. אז הערבים שונאים אותנו לא בגלל "הכיבוש"?חשבתי של הצרות איתם התחילו ב67

    1. הם תמיד שנאו אותנו. הכיבוש אשם בזה שבגללו הם לא יכולים לשחוט אותנו בנחת.

  13. קראתי את דבריו החשובים של בנעטיה פדהצור…מצד אחד אין ספק שהמידע שכתב הוא חשוב ומעורר מחשבה..למען האמת לא ידעתי על פרעות אלו בחסות הבריטים שהתקימו ביהודי לוב.. אך מאידך התקשתי לקבל את ההשוואות שלו לגבי פרעות קישינב ומאורעות תרפט……סבל הוא סבל ורצח הוא רצח ולדעתי כל השוואה לגבי מידת הסבל מיותרת ומוזילה לאין שיעור את דברי הכותב

  14. תודה על הצפת הסיפור ההיסטורי החשוב הזה. עם הזמן אני מאמינה שהסיפור ההיסטורי של יהודי לוב יתפוס נחלה בתוך הסיפור ההיסטורי הלאומי. בתור מי שזוכרת שבילדותה איש לא ידע דבר על לוב, בטח שלא על בנגאזי(כולנו טריפוליטנים…) כבר אנחנו נמצאים במקום הרבה יותר ידוע ןטוב

  15. משפחתי ברחה מפרעות שהיו במדבר הלובי באיזור יפרן מדרום לטריפולי עוד בשנות ה 20 של המאה שעברה . הם היו חלק מחמש משפחות שהתגוררו במערות 2000 נפשות לערך …יהודים עניים דוברי ארמית וערבית שומרי מסורת יש האומרים מהמאה השניה לפני הספירה . שמעתי את ספורי הפרעות והבריחה לגבול התוניסאי במסע של כמה שבועות בעקר בלילה כשמסביב פדאיון ערבי עויין ביותר .

  16. כמה יהודים נרצחו וכמה הצליחו לצאת חיים??